חייו של החוקר זאב חנוך (ז'אבו) ארליך הי"ד היו מקשה אחת של לימוד המקורות ואהבת ארץ הקודש | הוא היה מחפש ברגליו את האתרים והמיקומים, מוצא תגליות היסטוריות וקברי קדמונים, ואף משמש מורה דרך עבור הצבא למבצעים מסוכנים בתוך כפרים ערביים | ואז הגיע הסיור האחרון שלו בדרום לבנון: הוא נכנס כדי לסייע לחיילים בזיהוי של אחד האתרים, נפגע מירי של מחבלי חיזבללה והיה לחלל המבוגר ביותר של המלחמה | החוקרים החרדים נפרדים מהקולגה ששימש להם השראה
יום ירושלים תשפ"ד בבסיס חטיבת עציון
גדוד 910 מתכנס בחדר התדריכים. המפקד שושן (ישעיהו) מעביר תדרוך אחרון לפני שיוצאים אל השטח. על הפרק: פשיטה לילית על היישוב הפלסטיני 'בית אוּמַּר' שבגזרת עציון, הצמוד ליישוב כרמי צור. החיילים אמורים למצוא מטענים, לעצור עשרות מבוקשים, ולגרור אחריהם בבוקר שלמחרת כמה עשרות 'משטובות' – כינוי ז'רגון לרכבים הגנובים שנמצאים בכל חור ברחבי הכפרים הערביים.
שושן מסיים את התדרוך הטכני ומבקש מהחיילים לא לזוז. יש עוד משהו חשוב שצריך לומר רגע לפני שיוצאים לקרב. עם שאינו יודע את עברו – הוא מצטט את האמרה המפורסמת – ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל.
כולם משתתקים.
הכניסה האחרונה. התמונה של ז'אבו בטרם נכנס ללבנון (צילום: חיים גולדבר פלאש 90)
מקצה החדר מגיע בהילוך זריז אדם מבוגר, חבוש כיפה ולבוש מדים ירקרקים. הדבר הבולט בו הוא השפם הלבן. גם מהספסל האחרון, במקום שבו ישב כותב השורות עם דובר צה"ל שילווה אותנו הלילה, אי אפשר להחמיץ את הלהט, כמו גם את המבט הקונדסי בעיניים.
"רבותיי היקרים, אנחנו בערב יום ירושלים", פתח האיש בהתרגשות. ואז התחיל משהו שהזכיר 'שיעור כללי' שלם. בשעה וחצי הבאות הוא העניק לחיילים אוצרות של רוח. הכל הוא ידע. היסטוריה, גאוגרפיה, טופוגרפיה. כל מה שחייל בעל שאר רוח צריך לדעת רגע לפני שהוא יוצא להילחם על אדמת ארץ הקודש.
היהודי הידען הזה נותר עם החיילים לאורך הלילה. זקן השבט לא הפסיק לחלוק בענווה ובפשטות תגליות היסטוריות מרתקות שמילאו את ליבו בחדווה. כשעלינו על ה'פנתר' – מעין מפלצת ממונעת, ג'יפ ענק שלקח אותנו אל הכפר – הוא הצטרף אלינו. זו הייתה הזדמנות להכיר את האדם המרתק הזה.
שילוב מרהיב של ספרא וסייפא. ידען מופלג, חוקר חד ואדם אמיץ. בזמן שלא דיבר, הוא ארגן שירה בציבור עם החיילים בפנתר שהצטרפו אליו בשמחה. הרפרטואר הורכב משירים חסידיים שהיו אהבתו הגדולה. לרגעים שכחתי שאנחנו דוהרים במשעולי כפר ערבי בתוך הרכב המרעיש וחשתי כמו בהתוועדות חסידית בשטיבל.
כשעצרנו ונכנסנו לאחד הבתים בכפר ראיתי את היהודי הזה משוטט בחצר בחיוך מסתורי. "רוצה לראות משהו מעניין?" שאל אותי רטורית. התלוויתי אליו והוא הראה לי מנורה חרוטה על אחד הקירות. הוא גילה אותה לפני שבועיים בסיור נוסף של הכוחות בכפר. בבית אחר הוא הסב את תשומת הלב לעץ שנראה תמים ורגיל, אבל הוא לא. "זה עץ שרף", הוא פסק. "תראו איך הוא שתול באופן שחוסם את החומה השבורה, ממש כמו שמספרת הגמרא במסכת שבת (דף קנ ע"ב) על הצלף שצמח בעיצומה של השבת לאותו חסיד".
בקבר אביו של יונה
השיא היה כשהגענו לטבורו של הכפר, שם לפי דעתו קבור אמיתי, אביו של יונה הנביא, שעל אודותיו אנו קוראים בהפטרה המפורסמת של מנחה ביום הכיפורים. הקבר, כך הוא טען, ניצב בחצר המסגד הראשי של הכפר. הוא הצביע על המצבה, אבל סיפר שהקבר עצמו נמצא במערה שמתחת. איך הוא ידע על קיומה של המערה? תסמכו עליו. ירדנו אל תוך המערה ושמענו הרצאה מרתקת על הממצאים.
בהמשך למדתי שגם השייח' המקומי והעוזר שלו הכירו את היהודי המיוחד הזה היטב. הוא ביקר אצלם יותר מפעם. הידע שלו, ההתמצאות בתרבות הערבית, בשפה והשילוב ההיסטורי, הותירו את כולם נדהמים.
איש מאיתנו לא ידע שהיהודי המופלא הזה עומד לשלם בחייו על רוח הלחימה היוקדת שלו. הוא יהיה חלל צה"ל המבוגר ביותר של מלחמת 'חרבות ברזל'.
אלפים הכירו אותו בכינוי 'ז'אבו'. שמו היהודי הוא ר' זאב חנוך ארליך הי"ד.
לפני כשבועיים הוא שוב נקרא להצטרף לכוחות ולסייע במיפוי של מסגד בלבנון. ז'אבו כמובן הגיע ללא הינד עפעף. הפעם עלו לו אהבת הארץ והתשוקה ללמוד את מכמניה בחייו.
ביקשנו לבחון את דמותו המרתקת של החוקר הייחודי שהתעקש להישאר צנוע ועניו, פשוט ועממי, למרות הידע העצום שלו בכל אמה אפשרית באדמת ארץ ישראל הקדושה. האיש, שעם זוג רגליים וקיטבג עמוס ספרים חרש את הארץ לאורכה ולרוחבה בשביל ללמוד עוד מאמר חז"ל או פירוש של פסוק, שהיה לצנינים בעיני כל מי שניסו לשכנע שיהודים מעולם לא היו פה לפני 48', ושבדרכו הייחודית היה יכול להאיר כל פינה אפלולית על כל נקודה בציר הזמן המקראי.
ההבזק הראשון
כל מי שעסק במחקר ארץ הקודש, ממצאיה ועתיקותיה יודע לספר על ז'אבו. מהם שורה של חוקרים חרדים שזכו לקשר עמוק עימו.
"ז'אבו היה כמו תנ"ך מהלך", מספר החוקר התורני הרב יחיאל גולדהבר בשיחה ל'משפחה'. "את כל ימיו הקדיש ל'החיות' את סיפורי המקרא, לציין את הזמן שבו קרו ובמיוחד את מיקומם של האירועים. כל מקום שהמקרא מתייחס אליו כארץ ישראל, כולל השטח שמשתרע ממצרים ועד לבנון, כולל עבר הירדן המזרחי, הוא חרש בזוג רגליים ועין בוחנת ונסמך על חשיבה היסטורית מעמיקה.
"לא סתם הוא היה הראש המוביל של כל הז'אנר הזה, של חוקרי ארץ ישראל שחקרו את האדמה וההיסטוריה דרך הרגליים. הוא היה משוטט בשומרון, בגליל ובמדבר יהודה מתוך תשוקה עזה להתחקות אחר עקבותיהם של השופטים, אחר סימני ההיכר של מלכי ישראל והנביאים שפעלו שם. בכ
היה צורך במיפוי המסגד. ז'אבו מצביע על המיקום בו ייפול דקות ספורות לאחר מכן (צילום: דובר צה"ל)
ל הזדמנות היה משתף איתנו, חבריו הרבים, את תחושותיו, ספקותיו וכמובן מסקנותיו, שנאמרו תמיד מתוך זהירות מרובה. הוא היה משלב בין יסודות המחקר ההיסטורי והגאוגרפי לבין איסוף העובדות בשטח, התבססות על מקורות ראשוניים, וכמובן שימוש במפות ובעבודת שדה. כל אלו יצקו בו את תבנית פעולתו כחוקר הרציני ביותר וסללו את דרך החשיבה הייחודית שלו שהתפרסמה קמי עמא דבר".
המפגש הראשון של הרב גולדהבר עימו היה בקורס מורי דרך שבו שימש ז'אבו כמדריך. כבר בשיחה הראשונה נדלק ההבזק, כשז'אבו שמע את שם המשפחה 'גולדהבר'. בהיותו נצר למשפחות חסידיות, הכיר ז'אבו היטב את השם של המשפחה שממנה יש גם חסידי ראדז'ין. מכאן הדרך קצרה לשיחה של שעות על חסידות ובכלל. "ז'אבו היה דבוק בעיקר לבית סוכוטשוב", מספר הרב גולדהבר, "אבל זה לא מנע ממנו לשפוע ולהתרחב לאפיקים נוספים".
עזה מאז ולתמיד
כאחד שמדריך קבוצות ברחבי הארץ מספר הרב גולדהבר שהוא נעזר רבות בידיעותיו. "הוא תמיד שמח לחלוק עימי מידיעותיו הרחבות, ובכל פעם מפטיר עם הסבר או נימוק משלו, שלרוב האירו את עיניי. לדוגמה, בשנה שעברה, מאז פרוץ המלחמה הקשה, התחלתי לחקור את אזור פלשת ואת העם הפלשתי.
"הפלשתים, שהם מצאצאי מצרים וחם, התיישבו בפלשת שהיא באזור מישור החוף הדרומי של ארץ כנען, והמשיכו לגור שם עד הגליות נבוכדנצר. ברם במחקר עלה שהיו שני גלים של הפלשתים, הראשון בתקופת האבות והשני בימי שאול ודוד, עת הגיעו גוים מאיי הים שכבשו את האזור ואימצו את השם. אגב, כלל ישראל סבל בעיקר מהגל השני. בכל אופן, באחת משיחותיי עם ז'אבו שאלתי אותו היכן מאבחנים את השינוי והוא ענה על אתר: 'עם חורבן העיר שילה'. מאז והלאה אפשר להבחין בלחימה שונה לחלוטין, עם הרבה יותר תעוזה, טקטיקה ואסטרטגייה שעשו שמות אצל שבטי ישראל.
"לא פעם הוא היה נזכר במאמרים שונים שפורסמו בכל מיני כתבי עת נדירים, ולפעמים אפילו היה מבקש ממני בעדינות, היות שאני יושב בספריות 'חשובות' בירושלים, לנסות ולאתר אותם, לשתף עימו", מספר הרב גולדהבר.
שותף נוסף של ז'אבו למחקר היה ישראל שפירא, שאף כתב איתו חיבור על ההיסטוריה היהודית בעיר עזה. כמו תמיד ההיכרות התחילה בשטח: "זה היה לפני כשש שנים. הדרכתי בבנימין קבוצה מכולל 'דורשי ציון' מביתר, ועברנו ליד אוני' ביר זית. תהיתי אם השם של המקום הוא על שם אחד הנכדים של אשר המוזכר בתורה בשם ביר זית: 'בְּנֵי אָשֵׁר … חֶבֶר וּמַלְכִּיאֵל הוּא אֲבִי ברזות'. ניסיתי לברר אצל מי אני יכול לקבל מידע, ועד מהרה הפנו אותי לז'אבו. הטלפון התבצע ומעברו השני של הקו התקבלה זריקת עידוד. ז'אבו אף הביא מחקר התומך בטענה בעקבות ממצאים המבססים את התאוריה שבני שבט אשר בנו יישובים צמוד לגבול עם שבט אפרים, עקב התשוקה להיות קרובים למשכן שילה. אחד מהיישובים הוא בִרְזָיִת מיודענו. משם הכל היסטוריה.
"מצאתי עד מהרה שז'אבו הוא יהודי ירא שמיים, מדקדק בהלכה קלה כחמורה. מסיבה זו אין כל פלא שחקר האמת שהנחה אותו היה נר לרגליו. הוא לעולם לא יסטה מן האמת כמלוא הנימה, גם אם היא תעלה לו ביוקר. למשל, היה לו מחקר מקיף על העיר מודיעין, שיש הסבורים שהיא נמצאת בסמיכות למודיעין העתיקה שמוזכרת במשנה ('מן המודיעין ולחוץ'). ז'אבו שלל את ההנחה הזו מכל וכל. הוא טען שחז"ל כותבים שהעיר מודיעין הייתה כחמישה עשר מיל מירושלים, ובמיקום המתואר זה יותר מעשרים וחמישה. הראשונים שקבעו שמודיעין היא בסמיכות לעיר לוד הם בכלל הנוצרים, ואנחנו לא יכולים לסמוך עליהם אם חז"ל אומרים במפורש אחרת".
מסוכוטשוב לעופרה
הכל התחיל בכלל בשטיבל החסידי.
אביו של ז'אבו היה חסיד סוכוטשוב וזכה לקרבה משפחתית עם כ"ק האדמו"ר מסוכוטשוב. ז'אבו עצמו גדל ביישוב עופרה, התחנך במוסדות הציונות הדתית, ולימים הקים את 'בית ספר שדה עופרה למורי דרך בבנימין ויהודה', אבל הוא מעולם לא הפנה גב לעברו החסידי.
תמיד היה מוצא את המחבר ולא את המפלג. בהדרכה לקבוצת אברכים (צילום: שלמה קופרמן)
"בכל פעם שפגשתי את ז'אבו", מספר הרב לוי יצחק חריטן, "באופן קבוע הוא היה מפיק מפיו פרפראות חסידיות מקוריות ויצירתיים. תמיד בחיוך שובב וצנוע, אבל עם הידע העמוק והמקיף בכל קבוצה או מפגש.
"פעם מקבוצה מסוימת שז'אבו הדריך בקביעות פנו אליי במקומו", מספר ר' לוי יצחק. "היה מדובר על סיור באתר שהדרך אליו עוברת ביריחו. חייבים אישור צבאי. לא הצלחתי להשיג בעצמי ולמרות שלא היה לי נעים מז'אבו, הייתי מוכרח להתקשר אליו. הוא כמובן השיג את האישור, אבל גם ביקש לבוא בעצמו. ניסיתי לומר לו שאני חושש לדבר בפניו, בחינת מורה הלכה בפני רבו, אבל הוא התעקש והבטיח לבוא כמאזין בלבד. 'אני לא אוציא הגה מפי', אמר בנחרצות. וכך הווה. למרות הידע העצום שלו, גבהות קומתו, לא הייתה לו שום בעיה ללמוד ממישהו אחר עוד משהו".
מה התגלית הכי מדהימה של ז'אבו? תלוי את מי שואלים. הוא מצוטט במאות מאמרים מחקריים ותורניים לסירוגין, בשל שלל התאוריות והממצאים שהוא שפך עליהם אור משך השנים. כל חוקר ומורה דרך שהכיר אותו יכול להצביע על משהו שתפס אותו, תגלית או הסבר של ז'אבו שדיבר אליו במיוחד. אצל אחד זה יהיה פסיפס עתיק במבצר כלשהו, אצל השני תגלית בכפר כזה או אחר, בית כנסת שעל חורבותיו בנו מסגד, או חנוכיית הקרבות של ז'אבו שתיארך והציב מיקומים לקרבות שניהלו החשמונאים עם היוונים.
סודו של שייח' אבוחצירא
למעשה, לז'אבו לא היו דווקא 'תגליות' ארכאולוגיות, אלא שלכל נקודה בארץ הוא נתן פרספקטיבה מחקרית מעמיקה המבוססת על דברי חז"ל והמפרשים. התאוריות שהוא העמיד, בהתעקשותו להעמיד את הממצאים על דיוקם ללא יוצא מן הכלל, העניקו לו את היכולת להאיר בנקיקים ובמערות שנותרו אפלים או לא מובנים במחקר הארצישראלי.
ז'אבו תמיד ידע למצוא את המחבר והמשותף למלוויו. "גם בשעות של נסיעות באוטובוס או טיפוס תלול במעלה הגבעות, הוא היה תמיד מוצא נושאי שיחה שמחברים לבבות ולא מפרידים אותם", אומר הרב חריטן.
כך גם עם בני דודינו. הוא ידע לשוחח עם שייח'ים מקומיים שפגש. שיחה מלאה בכבוד. הוא היה מתחבק עימם בידידות. הייתה פעם שהשייח' אמר לז'אבו שהלוואי שיכלו לשבת וללמוד יחד את מחקר הארץ כשכנים, אם רק היו לנו מנהיגים אמיצים שיכולים לעשות שלום. אבל ז'אבו סירב להתרגש מהדיבורים החמים שלא תמיד מגובים במעשים. "אני לא מאמין לו", פיזם מתחת לשפם.
מעניין לעניין, בייחוד לאור הלחימה שמתנהלת בעזה, אחד מגילוייו הגדולים של ז'אבו נוגע לשייח' אבוחצירא שעל שמו יש כיכר בעזה – כיכר אבוחצירא. יש הסבורים שהוא היה יהודי שהתאסלם. הביסוס לזה היה בעקבות עדותו של מושל עזה לשעבר אלוף משנה דוד חכם שהשייח' טען בפניו שאבות אבותיו היו יהודים. ז'אבו חקר את הנושא לעומק ומצא שלא היה ולא נברא. הערבי בסך הכל עבד במחצלות (ומכאן השם 'אבו חצירא' – אבי המחצלות בערבית) וחס ושלום לומר שהיה יהודי שהתאסלם. קריטי להסביר שממשפחת אבוחצירא המפוארת לא יצא אחד מצאצאיה לתרבות רעה, חלילה.
ז'אבו, כמו ז'אבו, הביא ראיה לכך שבעת כיבוש על ידי יהודים, כמו למשל בחברון בתשכ"ז כשמדינת ישראל כבשה את דרום הר חברון, הגיעו תושבים רבים מכפרים פלסטיניים אל הכוחות שכבשו וכל אחד מהם תפס נר נשמה או חנוכייה ישנה שהוא מצא ואמר: 'אני יהודי'. הם מאוד אוהבים להיות בצד המנצח והם מאוד טובים בלדבר. והאמת? זה עבד להם, כי באמת את הכפרים הללו, שתושביהן טענו כי יש להם שורשים יהודיים – חיברו לחשמל ראשונים. 'משפוחע', מה שנקרא.
חשוב להדגיש שכל הסיורים הללו, גם במקומות יותר עוינים, היו בתיאום מלא עם כוחות הביטחון. הוא לא היה אדם שסיכן את חייו בהפקרות.
הספר הסודי
ואז הגיעה הכניסה ללבנון, שגדעה את פתיל חייו של החוקר הבלתי נלאה.
הטענות על אודות סיכון מיותר שלקח ז'אבו כשנכנס לשטח לבנון, מוציאות את מכריו הרבים משלוותם. "כל מי שטוען שז'אבו הגיע לזירה סתם ובלי תיאום מאורגן, פשוט משקר ומכפיש אדם יקר", הם אומרים בנחרצות.
נשאלת השאלה, אם כן, מה בעצם עושה אזרח ישראלי מעבר לקווי האויב של לבנון? מתברר שז'אבו, כאיש מודיעין לשעבר וחוקר ארץ ישראל בהווה, הביא תועלת רבה לצה"ל עם הידע העצום שלו, במיוחד למפקדים הבכירים. איך בדיוק? ובכן, סעיף הקרקע הוא אולי החשוב ביותר בהערכת המצב המבצעית, אם כי לא רבים המפקדים שיודעים לנתח את הקרקע לעומק. לעיתים הקרקע ידועה, אבל התפקידים בצבא קצרים ושימור הידע ההיסטורי לוקה בחסר. אדם שמכיר את הקרקע לעומק – מביא ערך מוסף מבצעי.
אחרי 'חומת מגן' למשל, הארגונים הפלסטיניים ביו"ש הבינו שהם לא יכולים להתמודד עם צה"ל. הם מצאו פתרונות יצירתיים, למשל שימוש בחללים תת קרקעיים מתחת לעיר העתיקה בשכם. המחבלים בנו בונקרים לצורך הסתתרות, סליקים לאמל"ח וחמ"לים תת קרקעיים שמהם הפעילו מטענים מרחוק נגד החיילים.
כדי להילחם בתופעה החדשה נדרש הצבא לתחבולה ויצירתיות. כחלק מתהליך הלמידה המעמיקה של הקרקע, נעזרו בצה"ל בחוקר אלמוני. לא איש מחקר קלאסי אלא אחד שבקי בכל אבן, בארץ ישראל וגם בשכם. בסדרת מבצעים, בהם מבצע 'מערה חשמלית', הכוחות חדרו אל המערכת התת קרקעית, חיסלו מחבלים ותפסו אמל"ח, מטענים ומעבדות נפץ.
החוקר הזה, איך לא, היה ז'אבו ארליך.
תהליך ההתמודדות עם הטרור בקסבה נבחן לאחור ותורגם לתפיסה מבצעית מבריקה ויסודית בספר 'עיר מבצר'. הספר אומנם מסווג, אבל אפשר לראות בתוכן העניינים שלז'אבו יש בו חלק נכבד. כמה שנים אחר כך, בתחילת העשור השני של המאה, התפרץ גל הטרור בג'נין. גם במקרה הזה ז'אבו נרתם וסייע בניתוח הקרקע המעמיק והרב ממדי של הקרקע כדי ליצור תפיסה מבצעית.
סדרת הפעולות המבצעית סוכמה ונותחה בספר 'בסבך הסמטאות' שגם הוא מסווג ולא בכדי, אבל גם בו אפשר לראות שיש לז'אבו חלק נכבד. חלפו שלוש שנים וז'אבו מסייע שוב, הפעם בניתוח מערכת המים התת קרקעית המסועפת בעיר שכם. בסדרה של פעולות הוא הוביל כוחות שונים, בהם יחידות מובחרות, בבקיאות מרשימה, לפתחים השונים של המערכת, וכך הם יצרו מיפוי מקיף ומעמיק.
בהמשך, לפני מספר שנים, לקראת יציאה למבצע בשטח מורכב מאוד, הגיעו מפקדים לביתו של ז׳אבו שיסייע בניתוח שטח מקדים. ז'אבו פרס על הרצפה דפים (הוא היה עושה את זה הרבה) ושרטט עליהם בבקיאות רבה את המרחב כולל התשתיות התת קרקעיות ברמה שגרמה למפקדים לתדהמה. ז'אבו אף סייע במיפוי השטח לקראת מציאתם של שלושת הנערים שנחטפו בגוש עציון בט"ו בסיוון תשע"ד: גיל-עד שַׁעֶר, יעקב נפתלי פרנקל ואיל יפרח הי"ד.
ואחרי כל זה הגיע אירוע המבצר, ורק בגלל שהוא נגמר אחרת הוסר הלוט מעל פעילותו של האיש שתמיד היה שם כשקראו לו. אין לדעת מה היה במבצר העתיק בכפר שמעא בלבנון, ויש לקוות שהצבא יתחקר את האירוע ביסודיות. חשוב להדגיש: לא הייתה כאן הרפתקה של חוקר שלא יודע מנוח, אלא בקשה של צה"ל שקרא לז'אבו וביקש להסתייע בידע שלו, כפי שעשה רבות בעבר.
למרבה הצער, הפעם התוצאות היו הרות אסון. מפרטים שהציג העיתונאי יואב זיתון, לאחר שקמה סערה מצד גורמי שמאל על 'רשלנות' של ז'אבו לכאורה ושל המפקדים בשטח, עולה כי בחטיבת גולני סברו שטיהרו את המבצר והמסגד הצמוד לו ממחבלים. בתחילת השבוע נהרג בו החייל אורי ניסנוביץ ז"ל ובחטיבה ביקשו ואישרו להשמיד המבצר, כמו כל מבנה ששימש מחבלים, אבל נדחו בגלל מעמדו ההיסטורי.
הרמ"ט של חטיבת גבעתי יואב ירום חיפש דרך לנקות את המבצר שצמוד למסגד, והתייעץ עם ז'אבו שהכיר מתפקידו כמח"ט שומרון ומעברו של ז'אבו כמסייע לצה"ל במשימות דומות ביו"ש. ז'אבו אמר לו שאפשר לסקור את המבצר כדי לשלול מחבלים בו רק באמצעות מיפויו בשטח. ירום זימן אותו להצטרף אליו, וז'אבו הסכים. לפני שנכנסו בשיירה מאובטחת ללבנון קיבל ירום את ז'אבו הלבוש מדים, קסדה וקרמי צבאיים ונשק אישי. ירום סבר בטעות שהוא חויל בדרכו לצפון, ועל כן היה בטוח שהושגו האישורים הנדרשים מצד הגורמים הגבוהים יותר שעליהם לאשר זאת.
אחת מהתגליות הגדולות. ז'אבו במערת הנטיפים הסמוכה לבית א-ל, שם גילה את השביל בו צעד יהושע בן נון במעשה הנערים (צילום: שלמה קופרמן)
המחבלים הפתיעו את הכוח מתוך פיר במבצר העתיק והרב קומתי רווי החדרים המסועפים, שצופה מהרכס השיעי על שפלת החוף וצור. בתקרית הנוראה נהרגו ז'אבו וחייל נוסף – גור קהתי הי"ד מניר בנים. ירום עצמו נפצע. מספר ימים לאחר האירוע הכואב הודיע אל"מ יואב ירום שהוא מעוניין לקבל אחריות על המחדל ולסיים את תפקידו.
בד בבד נפתחה חקירת מצ"ח בעקבות התוצאות הטרגיות. החשד: עבירות חריגה מסמכות ואי קיום פקודות הצבא. עם זאת, הסיבה להכרה המהירה בז'אבו כחלל צה"ל היא משום שהוא זומן על ידי קצין בכיר למשימה צבאית ונעתר. תצהיר שניפק אל"ם ירום מבית הרפואה נבחן ואושר משפטית כדי להקנות לז'אבו את המעמד כחלל צה"ל.
"ייתכן שהייתה התרשלות בעת קבלת הפקודות וההכנה לאירוע", אומרים ידידיו של ז'אבו, "אבל בוודאי שלא הייתה כאן הרפתקנות, אלא ההפך הגמור – החוקר בא לסייע לצה"ל לבקשת צה"ל. הצבא יצטרך לתת את התשובות לנפילתו. הוא מצידו עשה את כל הנדרש בשביל לשמור על חייו".
ללוויה הגיעו אלפי אנשים, וכל מי שהכיר אותו ידע את אשר אמרו מספידיו: "אם היו שואלים את ז'אבו איך הוא היה רוצה להסתלק מן העולם, הוא היה עונה שבצורה הזו". למות על קדושת ארץ ישראל היה חלום שהוא לא העז לחלום.
ז'אבו הותיר אחריו אין־ספור לבבות שבורים שמבכים על אגדת המחקר הארצישראלי שעלתה לארץ ישראל של מעלה.
