היימישע עוזרת

היא יכולה להיות חברה של גיסתך, אמא של שכנה שלך ואפילו אחות של המחותנת החדשה שלכם. את פותחת לה את דלת הבית שלך והיא נכנסת, עוטה כפפות ומחליפה לנעלי בית ומתחילה להזיז אצלך מיטות ולקרצף חלונות | להיות עוזרת 'משלנו' זה אתגר ייחודי ומעניין | בימים אלה של ערב פסח, כשעובדת משק בית הופכת לאוצר נדיר ומבוקש, איתרנו כמה עובדות חרדיות שהסכימו לכבודנו להסיר לרגע את הכפפות, להזיז את האקונומיקה ולשתף בחוויות אישיות ובתובנות כלליות | ניקיון מבית טוב

"כשדפקתי על הדלת, דבר לא הכין אותי להפתעה הכל כך לא נעימה שציפתה לי מאחוריה:
מי שפתחה לי הייתה לא פחות מגב' כהן, אחותה של המחותנת החדשה שלנו… כהן זה שם כל כך מוכר, ואת הכתובת המדויקת שלה לא ידעתי, ולכן כאשר היא התקשרה אליי וביקשה שאבוא לעבוד אצלה, לא עלה בדעתי וגם לא בדעתה שיש קשר. מסרו לה את השם 'שיינדי' וכמוהו יש עוד…
"ברגעים הראשונים שתינו היינו בהלם ובאלם. לא ידענו מה לומר ואיך לצאת מה'ברוך'. אבל דווקא בעלת הבית התעשתה במהירות. היא בירכה אותי לשלום בצורה הכי לבבית שיכולה להיות, הכניסה אותי הביתה בטבעיות והראתה לי מה לעשות. רק אחרי שסיימתי לעבוד היא התעניינה מתי החתונה וביקשה למסור ד"ש לכלה.
"רק אחרי שחזרתי הביתה, הרשיתי לעצמי להתפרק. לא בכיתי, כי לא הייתה לי סיבה להוריד דמעות, ברוך השם, אבל בהחלט הייתי צריכה את הזמן לחזור לעצמי".
את החוויה המביכה הזו עברה לא מכבר שיינדי אייזנבאך, תושבת שכונת גאולה הירושלמית. כמו מרבית נשות עם ישראל היא משכימה מדי בוקר לעבודת יומה, אבל התיק שלה מכיל מלבד רב קו, נייד וסידור – גם חלוק ונעלי בית.
שיינדי היא עובדת משק בית. כמוה יש עוד נשים 'משלנו' שבוחרות לעסוק לפרנסתן בעבודות ניקיון. העובדה שהמקצוע הזה קצת יוצא דופן במגזר החרדי, יחד עם הנתונים הייחודיים של עבודה שמתבצעת בתוך ביתה של אישה אחרת – יוצרים תמהיל שמייצר סיטואציות מכל הסוגים, ממביכות ועד משעשעות.
כמה נשים פותחות לנו כאן חלון הצצה לעולמה של עובדת משק בית חרדית.

תעסוקה, פרנסה וכושר
למרות המפגש המביך המתואר לעיל, שיינדי אייזנבאך בסך הכל מרוצה מהעבודה שבחרה לעצמה.
"לעבודה הזו נכנסתי כאילו במקרה, ובאמת בהשגחה פרטית", היא משחזרת. "הכל התחיל לפני כמעט עשר שנים. שכנה שלי ילדה בשעה טובה תאומים, שהצטרפו לעוד כמה אחים עליזים. כשהגעתי לביתה כדי להביא לה מתנה ועוגה כמקובל, הבנתי שקשה לה מאוד לתחזק את ניקיון הבית בצורה סבירה.
"אני אישה מסודרת ונקייה מאוד מטבעי, הילדים שלי כבר גדולים יחסית ובאותה תקופה עדיין לא עבדתי. כאקט טבעי הצעתי לה שאעזור לה קצת לנקות ולסדר. היא הייתה אסירת תודה. בימים הבאים הגעתי לביתה בשעות הבוקר וסייעתי לה בעבודות הבית שהיא לא הצליחה להשתלט עליהן. השכנה הייתה כל כך מאושרת, והתעקשה לשלם לי תמורת העבודה. האמת שממש לא עשיתי את זה בשביל כסף, אבל בעלי דווקא עודד אותי לקחת ממנה תשלום, כדי שתרגיש נוח יותר. מה גם, שהם לא היו מחוסרי אמצעים.
"כך חלפו כמה שבועות. התאומים היו תובעניים למדי, והשכנה שלי באמת שיוועה לכל עזרה. וכך מצאתי את עצמי עושה מה שאני באמת אוהבת ויודעת לעשות: גורמת לשכנה שלי לקבל בית נקי ומסודר, ועל הדרך מרוויחה סכום נאה למדי. המשכתי לסייע לשכנה בחודשים הבאים אם כי התדירות הלכה ופחתה, ואז היא סיפרה לי על קרובת משפחה שלה שחייבת מנוחה והבית שלה משווע לעזרה. מדובר במשפחה אמידה, והם היו מוכנים לשלם הרבה כדי שמישהי תעמיד את הבית על תילו והילדים יעברו את התקופה במינימום קושי. הסכמתי כמובן, וההמשך היה צפוי: השם שלי עבר מפה לאוזן, וידיי מלאו עבודה. בשלב כלשהו נאלצתי לסנן את הפניות כדי לשמור על הכוחות שלי ולאפשר לעצמי קצת פנאי לבית הפרטי שלי ולילדיי".
איך ההרגשה לעבוד במקצוע לא ממש קונבנציונלי בציבור החרדי?
"כפי שסיפרתי, הכל התחיל מהתנדבות אצל שכנה. אני חושבת שלא הייתי מסוגלת לקום ולהתחיל להיות עובדת משק בית סתם כך. אבל אחרי שהקב"ה הוביל כך את הדברים, לא הייתה לי בעיה עם זה.
"אני מאמינה שכל עבודה שמפרנסת את בעליה היא טובה וראויה. יש לי אמנם רגעים של קושי, בדומה למקרה שתיארתי שבו נפגשתי עם אחותה של המחותנת שלנו. אבל אחרי שצלחתי גם את טבילת האש הזו לשלום, ואותה אישה דווקא הפכה לידידה טובה וקרובה שלי והמשיכה להתייחס אלי בצורה מכובדת גם אחרי ש'גילתה' במה אני עוסקת, הבנתי שאני באמת לא צריכה לחשוש ולהתרגש".
איך הגיבו במשפחה על העבודה החדשה?
"בשלב שהתחלתי לעבוד הילדים שלי היו נשואים ברובם. הבן הקטן היה בישיבה, והוא אפילו לא ידע בתחילה שאמא שלו התחילה לעבוד, ועוד בבתים של אחרים. לילדים האחרים שהתקשרו אלי בבוקר סיפרתי שאני הולכת לעזור לשכנה אחרי לידה, מה שהיה באמת נכון, וכך כשהדברים המשיכו להתגלגל זה כבר היה טבעי בעיניהם".
במחשבה שנייה, שיינדי מספרת שבת אחת שלה מאוד לא אוהבת את העבודה הזו, ואפילו אמרה לה שאם כבר לעבוד – לא חסרות עבודות קלות יותר ומכובדות יותר. "אבל אני אמרתי לה שבגילי לא מתחילים קריירה מקצועית תובענית שתחייב אותי בשעות עבודה ממושכות. גם החברה שלי והסביבה שבה אני חייה לא בדיוק מעודדת קריירה במשמעות העכשווית שלה, כך שאם יש לי תעסוקה וגם פרנסה, ועל הדרך אני גם שומרת על הכושר שלי, מה רע בכך?"
ובכל זאת, שיינדי מוצאת גם חסרונות בעבודה שלה. "התקופה הקשה היא בערבי חגים – בערב סוכות ובעיקר בערב פסח. זו תקופה שכולן רוצות שאבוא, אבל גם לי יש מה לעשות בבית. בניגוד לעבודות אחרות, זו עבודה פיזית שאחריה אני חייבת כמה שעות של מנוחה, ולא יכולה להסתער מייד על הבית.
"יש נשים שמציעות לי תשלום כפול ויותר רק שאסכים להגיע, ואפילו לכמה שעות. לפעמים הפיתוי הזה עובד, בעיקר אם מדובר בשעות לא רבות, אבל לא פעם אני נאלצת להשיב לפניות רבות בהתנצלות שאני עמוסה. הרי לא ייתכן שעובדת משק בית תביא עוזרת לבית שלה, והסנדלר ילך יחף. עם זאת, לא הוגן שאישה שמעסיקה אותי באופן קבוע כל השנה תישאר בלי עובדת דווקא בתקופה הזו. לכן אני מנסה לתמרן: להמשיך לעבוד אצל הנשים הקבועות שלי, בלי להוסיף שעות שם, ובלי לקבל עבודות חדשות או מזדמנות, גם אם מדובר בשכר גבוה פי שניים ואפילו יותר".

עבודה שהיא מצווה
חשבתם שעובדת משק בית חרדית היא עניין נדיר? יש בזה משהו. אבל כנראה שהוא לא עד כדי כך נדיר, עובדה שמצאנו כמה וכמה נשים חרדיות שבחרו במקצוע הזה והן אפילו מוכנות להתראיין בשמן המלא.
אחת מהן היא ציפי דייטש, שמשתפת: "עם הסמרטוט והמגב עשיתי היכרות מקצועית כבר בגיל שש עשרה", היא מתארת. "עבדתי אז כדי לממן כל מיני צרכים שהיו לי כנערה. יחד עם חברה טובה שלי ניקיתי בית ספר ואחר כך גם בית פרטי. היה נחמד לקבל פתאום סכומי כסף גדולים יחסית לדמי הכיס שהיו לי בארנק.
"בהמשך, עבדתי בגן חינוך מיוחד של רשת 'סולם'. אהבתי מאוד את הילדים אבל עד מהרה הבנתי שזה פחות מתאים לי אישית. בשלב ההוא לא התאימה לי העבודה הזו, ושוב חזרתי, הפעם לעבודות בית קלות בשילוב שמרטפות".
התדמית של עובדת משק בית לא מפריע לך?
"אין לי שום בעיה עם זה. הרי מדובר בעבודה שהיא גם מצווה וגמילות חסדים. גם התשלום יחסית טוב, אם כי לדעתי אני יכולה להרוויח יותר אם אדרוש את המגיע לי. וכמובן, יש תמיד תקופה של פחות לחץ וביקוש, ותקופה של הרבה לחץ כמו ערב פסח, כך שצריך לתמרן".
גם שושנה בן אהרן מתפקדת כעובדת משק בית חרוצה ומבוקשת מאוד בשכונות צפון ירושלים. "אני טיפוס מאוד אנרגטי, אולי אפילו קצת היפראקטיבי", היא מסבירה בנמרצות בתשובה על שאלתי כיצד הגיעה לעבודתה המעניינת. "מאז ומתמיד אהבתי לנקות ובעיקר לשפוך מים. את הלימודים לא הכי חיבבתי, וכך מצאתי את עצמי בעבודה הזו. חשוב לי לציין כי באותה תקופה עדיין לא שמרתי תורה ומצוות, כך שלא היו לי הסטיגמות שרווחות בציבור החרדי, אבל גם אחרי שזכיתי לגלות את האמת וחזרתי בתשובה, המשכתי לעבוד במקצוע, אם כי לא בצורה קבועה.
"ברוך השם, לא כל העיתים שוות. בתקופות שלפני ואחרי לידות לא יכולתי לעבוד כמעט, ולכן יצא לי לעבוד בעיקר כשהתינוק גדל מעט, ולפני שהגיע הבא בתור. זה היתרון הגדול בעבודה הזו: את לא מחויבת לא לשעות ולא לימים. יכולה לקחת חופש ולא לעבוד תקופה, ותמיד יקבלו אותך בחזרה. את יכולה בדרך כלל גם לבחור את השעות שנוחות לך, בשל הביקוש הגדול לעובדות משק בית".
היכן את עובדת כיום?
"בעיקר בבתים פרטיים. לפעמים יוצא לי לעבוד גם בבתים של אנשים שאינם שומרי מצוות בצורה מלאה, אבל כמובן אני מעדיפה לעבוד בבתים חרדיים. בדרך כלל, הבתים הברוכים הללו דורשים יותר עבודה, ויש לי סיפוק הרבה יותר גדול כאשר אני מסיימת את העבודה, והבית הופך לארמון של ממש. גם אם אני מגיעה לעבודה חד פעמית ואני רואה בית מוזנח לגמרי, אני אשקיע בו בצורה יסודית, בלי לעגל פינות, עד שהתוצאה תהיה מושלמת, כאילו מדובר בבית הכי מתוחזק שיכול להיות. פשוט, זה האופי שלי".
ויש לגב' בן אהרן טיפ מנצח שמסייע לה לצלוח גם את הבית ההפוך ביותר, אפילו אם שעות העבודה שלה מוגבלות: "אני אוהבת גם לחסוך זמן עבודה וגם לחסוך כסף לבעלי הבית, ולכן אוהבת להפעיל את הילדים ובעיקר את הילדות יחד איתי. כך למשל, אני מבקשת מהילדים להרים את החפצים מהרצפה, לטאטא, לגרוף את המים (הילדים משוגעים על העבודה הזו) ועבודות מהסוג הזה. כמובן, לא אתן להם לגעת בחומרים מסוכנים או להוריד חלונות, אבל מניסיוני אני יודעת להתאים את העבודה לגיל של הילד. כך בעלת הבית מרוויחה על הדרך גם ילדים שמקבלים הדרכה ומושגים בניקיון".
מנסיונך, איזו תובנה כל אישה יכולה לקחת לעצמה לקראת פסח?
"ערב פסח הוא באמת זמן לחוץ בכל בית יהודי, ובמיוחד בבית עם ילדים קטנים, וכל שכן כאשר האישה עובדת במשרה מלאה. בזמן הזה אין אפשרות לעגל פינות או לקצר תהליכים, וגם אם דברים רבים אינם נדרשים על פי ההלכה, למעשה כל אישה רוצה שלקראת פסח כל הפינות יבהקו מניקיון.
"אז מה עושים? פשוט נערכים לפסח הבא כבר מאסרו חג של פסח שיעבור עלינו לטובה. בכל שבוע מנקים ביסודיות פינה, חפץ או ארון, זאת נוסף על הניקיון הכללי השוטף. אחרי שמגיעים לכל הפינות מתחילים שוב מהתחלה את הסבב, וכך מגיעים לפסח כשהבית לא מוזנח ברמות שקשה להשתלט עליהן.
"ככל שהבית יהיה מתוחזק יותר עבודות הפסח יהיו הרבה יותר קלות ומהירות לביצוע".

מציאות כשרות
מלי בן חמו מירושלים, כמו יתר המרואיינות שלנו כאן, עובדת גם היא במשק בית. למרות הקושי הפיזי, היא אוהבת מאוד את העבודה הזו.
"בתחילת דרכי בעבודה, עבדתי בחברת שיווק של מוצרי מזון. דרך העבודה הזו הגעתי לעבוד כמט"בית, בין היתר גם אצל אמא שלי. כידוע, העבודה הזו כוללת הרבה מאוד עבודות ניקיון, וכך הגעתי גם לעבודות משק בית פרטיות.
"זה שוק חם, ובדרך כלל חברה מביאה חברה. אומנם אני עובדת גם בבתים לא שומרי מצוות, אבל בדרך כלל מתמקדת בציבור החרדי שאליו אני שייכת".
אף על פי שמדובר בעבודה פיזית, מלי מספרת על הרבה מאוד חוויות שאירעו לה במהלך העבודה. "אחד הרגעים היפים בעבודה כזו הוא כאשר אני מוצאת במהלך עבודת הסדר והניקיון חפצים אבודים. כך למשל, פעם מצאתי תעודת זהות שבעליה חיפשו אותה זמן רב. במקרה אחר, איתרתי לאישה נכה שעבדתי אצלה את הארנק שלה שהיה מלא בכסף. לפעמים גיליתי 'אוצרות' במקומות מוסתרים או כאלו שהחביאו חפצים יקרי ערך וכסף במקומות הזויים.
"מצאתי אפילו כסף בשקית קניות מהמכולת. הייתה לי בעלת בית אחת שטענה שאני פשוט קוסמת, אחרת אין לה הסבר לכל ה'מציאות' שלי. אני חושבת שזה לא קסם אלא פשוט מאוד עבודה יסודית. כל מה שאני מגלה בבית אני ממיינת בצורה יסודית ולעולם לא זורקת שום מסמך או פתק, גם אם הוא נראה לי משהו חסר ערך.
"בתקופה האחרונה עבדתי אצל אישה שפונתה מביתה שבאשקלון ועברה למגורים זמניים בירושלים. היא נקשרה אלי מאוד ואהבה אותי ממש. גם כשחזרה לאשקלון הרגשתי אליה קשר חזק, ואני חושבת אפילו להגיע לבקר אותה".
יש גם חוויות שליליות בעבודה כזו?
"בהחלט, כמו בכל עבודה. ראשית, תמיד אני חושבת שהשכר שאני גובה תמורת העבודה הקשה הזו הוא נמוך יחסית ואני יכולה לדרוש וגם לקבל יותר, במיוחד בערב פסח. זו עבודה מעייפת מאוד פיזית, וגם זה חיסרון. אי אפשר לעבוד הרבה שעות ברצף, מלבד כמובן הסיכון שיש בה: כשניקיתי את ביתה של חברתי בבית שמש החלקתי על גרם המדרגות וקיבלתי מכה חזקה באצבע. המכה הייתה כואבת מאוד אף על פי שמדובר 'רק' באצבע, בנס ניצלתי מפגיעה קשה יותר.
"היו לי גם חוויות לא נעימות מפגיעה של חומרי ניקוי, שצריך לעבוד איתם בזהירות. אמא שלי, למשל, נכוותה פעם בצורה משמעותית ממסיר שומנים".
במקרה אחר, מצאה הגב' בן חמו טלפון נייד בביתה של אישה קשישה. "בדיוק באותו רגע הבן שלה הגיע וראה את הטלפון בידיים שלי. זה היה טלפון שהיה שייך בכלל למישהו אחר, והוא כנראה חשד בי שמצאתי את המכשיר ורציתי לקחת אותו לעצמי, אף על פי שהתכוונתי להביא לה אותו. למדתי מזה כמה צריך להיזהר מכל חשד או נדנוד של חשד בעבודה כזו".
אורית רוזנטל היא חברה טובה של מלי. לא פעם הן אפילו עובדות יחד. "אני עובדת במקצוע כבר חמש עשרה שנה, אם כי לא ברציפות", אורית מספרת. "בעיקרון אני עובדת בבית אחד, שם מכירים אותי היטב ושם נוח לי לעבוד. אני עובדת בקצב שלי, בשעות שמתאימות לי, ובעלי הבית מכירים אותי וזה מסתדר להם היטב. אבל לפעמים אני מנקה גם בתים אחרים, למשל של חברות שמבקשות ממני טובה אישית".
וכמו מלי, גם אורית חוותה לא מעט חוויות יוצאת דופן במהלך העבודות. "באחד הימים יצאתי להשליך את האשפה, ומצאתי ליד הפח שקית עם בגדים חדשים ממש, עם הטיקט. בנוסף לבגדים היו שם מכונת קפה ומוצרים שווי ערך אחרים. לו הייתי מגיעה כמה דקות אחר כך, פועלי הניקיון הערבים היו אוספים אותה. מישהו שהחליט שהחפצים לא שימושיים עבורו – פשוט השליך אותם.
"במקרה אחר, ניקיתי לפסח דירה של אדם גלמוד. לחג עצמו הוא נסע לבני המשפחה שלו, והשאיר לי את הדירה לפסח, נקייה ומצוחצחת וכשרה למהדרין, מעשי ידיי להתפאר.
"לצד זה, היה לי סיפורים גם פחות נחמדים. כך למשל, בתחילת דרכי ניקיתי לפסח בית של מישהי שרצתה לבדוק אם אני ישרה מספיק, ולכן הביאה לי יותר כסף ממה שהיה מגיע לי. החזרתי לה כמובן את העודף וראיתי על פניה שהיא לא מופתעת מכך שהיה סכום מיותר. אף על פי שעברתי את המבחן בהצלחה, לא היה לי נעים לגלות שחשדו בי".
אפשר שאלה אישית? איך נראה בית של עובדת משק בית?…
"בלגן אחד גדול. הסנדלר הולך יחף. פשוט, האנרגיות נגמרות בעבודה ואת חוזרת הביתה בלי כוח להתחיל משמרת שנייה".

דרושים תנאים משופרים
יחד עם התיאורים היפים, לדבורה לחיאני, תושבת בית שמש, יש גם ביקורת על הנעשה בשוק הייחודי הזה. "כמי שעוסקת במקצוע כמעט שני עשורים, אני יכולה בהחלט להבין שאישה טרודה ועסוקה משאירה לי בית הפוך, מלוכלך ומשווע לטיפול יסודי. אבל אני לא מסוגלת להבין איך היא שוכרת אותי לעבודה של שעתיים בלבד, ומצפה שבזמן הזה אני אעשה הכל לבד.
"היה לי מקרה כזה, כאשר הסיכום הטלפוני היה על שעתיים של עבודה, אבל כשדפקתי על הדלת והתוודעתי לגודל המשימה אמרתי מייד שאני לא מסוגלת למלא את ההספקים הללו בשעתיים. האישה אמרה לי בתגובה: 'תתחילי ונראה'. אבל כשהזמן הזה הסתיים, הספקתי 'רק' לסדר את הבית ולהכין אותו לשטיפה, לשטוף את הכלים בכיור, אבל לא מעבר. בעלת הבית התנצלה שהתקציב שלה מוגבל ולכן המשימה שלי תמה, אבל אני ראיתי עליה את תחושת החמיצות. כאב לי לחשוב שאולי היא רואה בי עצלנית, דבר שלא נכון בעליל. אני אולי יסודית, אבל עובדת מהר בלי לעגל פינות. אותה אישה לא התקשרה מאז, ודווקא רווח לי. לא חסרה לי עבודה".
גם על נושא התשלום יש לדבורה מה לומר. "אני חושבת שרוב ככל המעסיקות משלמות לי בסיום העבודה. יש כאלו שאפילו משלמות לי יותר ממה שסיכמנו, כי היו מרוצות מאוד. אבל יש כאלו שאומרות שאין להן כסף והן ישלמו לי בפעם הבאה, כשגם הפעם הבאה מוצאת אותן ללא מזומנים. אני מטבעי זורמת ואופטימית, נותנת אמון בבני אדם. אבל כשזה קרה פעם שלישית ברצף הודעתי לה שאני דורשת שתשלם לי כאן ועכשיו. לאישה לא היה כסף, ונאלצתי ללכת הביתה בפחי נפש. מאז לא ראיתי את הכסף אף על פי שעברו כמה וכמה ימי כיפור.
"אבל המקרים הללו לא שכיחים", מסכמת דבורה לחיאני, "ובאופן עקרוני אני מעדיפה לעבוד רק בבתים חרדיים. אין לי חשק להיכנס לבית עם כלב או חתול, כל שכן לא לעבוד עם מסך מרצד ברקע. שלא לדבר על תחושת הסיפוק שיש לי כאשר אני מנקה ומסייעת לעקרת בית לטפח בית של תורה. יש מה לשפר, ולכן הסכמתי לדבר כדי להעלות את המודעות, אבל בסך הכל לציבור שלנו יש הרבה מאוד מעלות נפלאות".
ועם הסיומת הזו מסכימות בכל לב גם מלי בן חמו ואורית רוזנטל. "אנחנו עובדות עם כל מי שמבקשת עזרה, אבל אוהבות מאוד לעבוד עם הציבור החרדי. יש להם תרבות, הם מתייחסים אלינו יפה ומכבדים אותנו. בדרך כלל משלמים בזמן כדי לקיים את 'ביומו תתן שכרו'. לרוב גם לא מתווכחים איתנו על השקל, ואפילו מעגלים כלפי מעלה. זה נותן לנו חשק לבוא לקראת אנשים כאלו, להתאמץ ולהגיע גם בערבי חגים, לבקש תשלום נמוך יותר אם מדובר במשפחה שיכולותיה נמוכות ובאופן כללי לגלות גמישות והתחשבות – שם המשחק בכל עבודה, ובעיקר בעבודה רגישה כל כך".

חשבתם פעם איך מקבלת בעלת הבית את עובדת משק הבית שלה, ובמיוחד אם היא אישה שומרת מצוות? בת ציון ביוביץ, ירושלמית ותומכת לידה במקצועה, מקפידה במשך שנים להעסיק רק עוזרות בית חרדיות, ויש לה ניסיון עשיר בתחום.
"למעט תקופה קצרה שבה העסקתי אישה לא יהודייה, ופיטרתי אותה די מהר אחרי שראיתי שהיא לא מתאימה, העסקתי במשך שנים רק עובדות חרדיות. למדתי את זה מאבי ז"ל: הוא מעולם לא העסיק איש מקצוע שאינו יהודי, בין אם מדובר בקבלן שיפוצים, באינסטלטור או בכל נותן שירות אחר. אף על פי שבדרך כלל היהודים גבו מחירים גבוהים יותר, אצלו זה היה עיקרון כדי לקיים את המצווה של 'וחי אחיך עימך'.
"גם אמא שלי שתחי' נוהגת כך, ואת ההנהגה הזו אימצתי לעצמי. עובדת משק בית עולה הרבה כסף, ואם כבר מוציאים את הסכום הזה, עדיף לי שהוא ילך לאישה שיש לה ילדים שלומדים תורה מאשר למישהי אחרת".
מה את נותנת לעוזרת שלך לעשות?
"הכל, ממש הכל – שטיפה, ניקוי חלונות, קיפול כביסה, כל מה שהבית צריך. אפילו מיון של משחקים. בעיקרון, אני לא מצליחה להגיע לשוטף ולכן מעסיקה עוזרת, כך שכל מה שצריך לעשות, אני מבקשת. עם זאת, אני משתדלת להיות מעסיקה נעימה ומתחשבת. לעולם לא אומר למישהי לעשות משהו שאני יודעת או משערת שלא נוח לה לעשות. אני חושבת שאישה שיוצאת לעבודה כזו מביאה בחשבון שהיא צריכה לעשות כל עבודה כולל גם עבודות קשות יותר.
"כמובן כמובן אני לא מתעמרת בעובדת שלי, ולא אבקש מאישה בת שבעים להזיז לבדה רהיטים כבדים, אבל מבינה שהסכום שאני משלמת לה מצדיק גם עבודות כאלו".
לדבריה, היא מביאה בחשבון שעשרים אחוז מעבודות הבית שהעוזרת צריכה לבצע לא ייעשו בסופו של דבר, זאת מכיוון שאין אישה שמושלמת בכל. יש אחת שחזקה יותר בניקיון, השנייה בסדר, השלישית בארגון, כך שבדרך כלל מה שהאישה לא טובה בו ייעשה בצורה חלקית. הכלל הזה נכון לגבי עוזרות מכל המגזרים.
איך את מצליחה להשיג עובדות יהודית, ועוד חרדיות?
"זה קשה מאוד, כמעט בלתי אפשרי. לכן אני יכולה למצוא את עצמי תקופות ממושכות ללא עוזרת. עם זאת, הקב"ה מזמן לי עוברות בצורה נפלאה ממש: במקצועי אני תומכת לידה, ובאחת התקופות שלא הייתה לי עוזרת פשוט שיתפתי את היולדת במצוקה. להפתעתי, היא מצאה לי עוזרת מצוינת על המקום: את אמא שלה.
"גם העובדת הנוכחית שלי הגיעה אלי דרך מישהי שמחפשת עבודה ובדרך לא דרך תקשרה איתי".
איך נראית בעינייך הגישה של עובדות משק בית לעבודה שלהן? הן מרגישות לפעמים חוסר נוחות בגללה?
"אני לא נתקלתי במקרה כזה. גם לא שמעתי משום עובדת שלי שהתייחסו אליה בצורה לא יפה, או תלונות אחרות. אני אישית דואגת מאוד לכבד את העוזרת שלי וגם מעגלת את התשלום כלפי מעלה. לדעתי הדבר תלוי גם במנטליות ובחברה של העוזרת: העוזרות שאני העסקתי הגיעו מהציבור הירושלמי. בציבור הזה האחריות על פרנסת הבית מוטלת על הבעל. כשהאישה יוצאת לעבוד היא רואה זאת כהתנדבות, כך שהיא לא חייבת לעבוד במשרה מלאה ואפילו חלקית, אלא בזמן ובשעות שהדבר מתאים לה, ועבודה במשק בית בהחלט עונה על הדרישה הזו.
"אבל אין ספק שבהעסקה של עוזרת חרדית צריך להיות ערים לרצון שלה לשמור על פרטיות ואפילו חשאיות אם היא מבקשת זאת, ולהתייחס אליה בכבוד ובהערכה מיוחדים".
לגב' ביוביץ יש סיפור מאלף במיוחד (ואפילו מעלף) על הצורך הזה. "הייתה לי פעם עובדת משק בית חרדית שהילדים שלה למדו בישיבות מעולות והיו תלמידי חכמים גדולים. ידעתי רק את השם הפרטי שלה, והיא התנתה את העבודה שלה אצלי בכך שרק אני אהיה בבית בזמן שהיא עובדת, ולא אף אחד נוסף מבני המשפחה, כדי לשמור על חסיון זהותה.
"הסתדרתי לא רע עם התנאי הזה, עד שקרתה לי תקלה מאוד לא נעימה: מישהי נקשה על הדלת בזמן שהיא עבדה אצלי. הצצתי בעינית וראיתי דרכה את חמותי היקרה. לשמחתי, היא לא מתקשרת כדי להודיע על בואה ומבחינתי זה מצוין, אבל חמותי הכירה את העוזרת שלי, שנבוכה מאוד ברגע הראשון.
"התברר שבילדותה התגוררה העוזרת שלי בשכונה של חמותי. היא הייתה אז ילדה קטנה כבת עשר, וחמותי זכרה אותה ממתינה עם אחיה להסעה לתלמוד תורה. כבר אז היא התרשמה מאוד ממידותיה הנאצלות, אבל עם הזמן היא כבר לא פגשה אותה יותר, ולמען האמת הייתה סקרנית לדעת מה קורה עם הילדה הזו ועם אחיה. כשהן נפגשו אצלי, העוזרת זיהתה את חמותי וסיפרה לה שאחיה הוא כיום תלמיד חכם גדול. המפגש הסתיים בהתרגשות רבה מצד שתיהן, אבל מבחינתי עד היום יש לי רגשות אשמה איך הרשיתי לו להתרחש. מאז אני נזהרת עוד יותר".
האם לדעתך קיימים אתגרים מיוחדים בהעסקה של עוזרת חרדית?
"יש זמנים שבהן אישה חרדית תעדיף לא לעבוד, ויש בזה בהחלט פן של מסירות מבחינתי. רוב העוזרות החרדיות לא עובדות בערבי חגים ובמיוחד בערב פסח. גם ביום שישי מרביתן לא מוכנות לעבוד, ויש בתים שבהם העזרה קריטית דווקא ביום הזה. בנוסף, יש נשים שלא נעים להן לבקש מהעוזרת היהודייה שלהן לעשות עבודות קשות, ולכן הן מעדיפות גויה ואפילו ערבייה…
"כיום, אחרי כל מה שחווינו בשמחת תורה תשפ"ד ומאז, אני חושבת שצריך לבדוק כאן עניין של 'ונשמרתם', ולא פחות חשוב – שהכסף ילך למטרה כשרה".