מומחי בטיחות מתריעים • מעל מיליון בתים בישראל נמצאים בהליך של בלאי מבני
האסון בפלורידה מציף שוב את הכשלים ההנדסיים החמורים בפיקוח על תקינות הבנייה בארץ • המהנדסים הישראלים מתריעים: הבעיה קיימת בבניינים שנבנו לפני 30 שנה, הסכנה הגדולה באזור החוף והפריפריה הצפונית • השיפוצים ותוספות הבנייה מערערים את יציבות המבנים הבני-ברקיים • ודווקא הבנייה הירושלמית בטוחה למדי
חלום חייהם של מעל עשרה הרוגים, עשרות רבות של נעדרים ומאות משפחות נקבר מתחת מפולת ענק של עפר וטיח. תריסר הקומות של מגדל צ'מפליין במיאמי שבפלורידה שקרסו ביום חמישי שעבר בקול רעש גדול וגרמו לאחד האסונות האזרחיים הכבדים בתולדותיה של ארצות הברית, הציפו מעל פני הקרקע, שכנראה לא תמיד יציבה גם כשאין רעידת אדמה, את נושא הסכנה של מבני מגורים.
נכון לשעת כתיבת הדברים אין עדיין מידע מהימן ומקצועי על הסיבות שגרמו לקריסה הטראגית. מומחים משערים שהמליחות של מי האוקיינוס, הלחות באוויר והעובדה שהעיר בנויה על ביצות שייתכן שהביאו לשחיקת היסודות – גרמו לקריסה. תמונות שצולמו בחניון הבניין יומיים לפני הקריסה גילו מוטות ברזל חלודים וסדקים משמעותיים בבטון.
ה'וושינגטון פוסט' אף פרסם השבוע חשד שאחד מיזמי המבנה תרם שוחד לחברים במועצת המנהלים של העיר כדי לקבל טיפול מועדף במחלקת ההיתרים ולקבל אישורי בנייה אף על פי שפרויקטים באזור נתקעו בשנת 79' בשל מערכת ביוב פגומה.
גם אם החשד מבוסס קשה לדעת אם הוא היה בין הגורמים לקריסת המבנה ארבעים שנה מאוחר יותר, אבל אין ספק שהשאלה העומדת על הפרק נוגעת להיתכנות של אסון כזה בארץ.
פרופ' יגאל שוחט, מומחה ניהול בנייה באוניברסיטת בן גוריון במחלקה להנדסת בניין, מעריך כי מעל מיליון (!) מבנים שנבנו בארץ בשנות החמישים ולפני כן נמצאים בסכנת התמוטטות. "מדובר בדרך כלל במבנים בין שלוש לחמש קומות. הם נמצאים בכל הארץ, אבל חלק גדול מהבניינים הללו נמצאים דווקא במרכז, בין חדרה לגדרה.
"אורך החיים המתוכנן של הקונסטרוקציה שלהם הוא חמישים שנה, כך שהם כבר הגיעו לסוף דרכם והם מתחילים להיות מסוכנים".
הסיבות לכך טבעיות לגמרי: לחומרי הבנייה יש בלאי טבעי, ואם מוסיפים את הפליטות של פיח המכוניות הכוללות תחמוצות גופרתיות הזולגות לבטון ומחלישות אותו בנוסף ללחות והכלורידים שמגיעים מהים – התוצאה עלולה להיות קטלנית.
"במקומות שבהם זיהום האוויר גבוה, כמו למשל המבנים שנמצאים על ציר גהה, רואים היטב סדקים והתפוררות של מבנים. גם מבנים שרחוקים פחות מקילומטר מקו החוף נמצאים בסיכון גבוה לבלאי בשל השפעת הרסס הימי על המעטפת, החיפוי והקונסטרוקציה כולה".
איך ייתכן שאצלנו לא היו דברים כאלו?
"ראשית, היו מבנים שהתמוטטו כמו אולמי ורסאי, הגשר בין גבעת שמואל לבני ברק ומקרים נוספים. לא פעם מתמוטטים קירות במהלך הבנייה, וזה קורה הרבה מאוד במהלך שיפוצים כאשר אין מהנדס שמלווה את התהליך ובמהלך העבודות שוברים קירות תמך ומערערים את כל היציבות של המבנה".
מדינת עולם רביעי
ישראל דוד, מ"מ יו"ר איגוד המהנדסים לבנייה ותשתיות, סגן יו"ר לשכת המהנדסים והאדריכלים, יו"ר ועדת תקינה מרכזית של מכון התקנים ובעלים של משרד התכנון 'דוד מהנדסים', סבור שהמצב אצלנו לא רק שאינו טוב יותר, אלא הרבה יותר גרוע.
"משיחות שלי עם שותפים בפלורידה אני מבין שהבעיה שגרמה לקריסה קיימת גם בארץ", הוא מבהיר. "כל מיאמי בנויה על ביצות, וכנראה היסודות הונחו על קרקע שלא הייתה יבשה מספיק, מה שגרם לבלאי מוקדם של היסודות. לפני ארבעים שנה לא הייתה מודעות לחשיבות השימוש בחומרי בניין שעמידים נגד מלח, לחות ורטיבות. הקרקע לא הייתה יציבה והבניינים החלו לשקוע. לפי הידע המקצועי שלי, צורת הקריסה מתארת תקלה בחלק התחתון של המבנה, ולא בגג. אם ההשערה נכונה, יש סכנה לכל הבתים באזור הזה.
"גם אצלנו במרינה בהרצליה נעשתה פעולה דומה, כך שהסכנה קיימת גם כאן. למעשה, כל אזור החוף מועד לפורענות, במיוחד הבתים שעל קו החוף. מדובר בבניינים שנבנו עם קום המדינה, והם מתפוררים ממש. חלק מהבתים הללו נהרסו, והאחרים חיים על זמן שאול".
לדבריו, בארה"ב החוק מחייב בדיקה של כל בניין שגילו מעל ארבעים. גם את הבניין המדובר החלו לבדוק, והקריסה הגיעה בשלב שלפני המסקנות הסופיות. בארץ לעומת זאת, אין אפילו חוק כזה.
"ואם לא די בכך, בכל מדינות העולם יש בחוק חובת פיקוח של מהנדס בכל תהליך הבנייה", הוא מתאר. "אני נמצא בקשר עם מעל 25 מדינות, כולל מדינות עולם שלישי. בכולן מקפידים על כך חוץ מישראל, שנחשבת בנושא הזה כמדינת עולם רביעי. הכשל הזה חמור שבעתיים בשל העובדה שכבר לפני כ-15 שנה קבעה ועדת זיילר, שהוקמה כזכור אחרי אסון ורסאי שבו קרס מבנה של אולם אירועים על חוגגים בחתונה, שיש למנות מפקח צמוד בכל אתר בנייה שידאג שהכל ייעשה על פי החוק.
"מחקר של פרופ' יחיאל רוזנפלד שכיהן כיו"ר המכון הלאומי לחקר הבנייה של הטכניון קובע כי במאה אחוזים של הדירות שנבנות בארץ יש ליקויים. לפעמים הליקויים הללו מתגלים בעת המסירה של הדירה ללקוח, ולעיתים ארבעים שנה מאוחר יותר, כשכבר מאוחר מדי. הנתונים מוכיחים שלו היו מתייחסים להמלצה הזו ברצינות ומיישמים אותה בשטח בכל אתרי הבנייה, היו חוסכים את עלות התיקונים היקרה שנאמדת ב-10% מעלות הבנייה".
מדוע המדינה לא מחייבת את הקבלנים לעשות זאת?
"כנראה את השרים מעניינים דברים אחרים. משרד השיכון לא אחראי על הנושא, והנושאים הרציניים בתחום הבנייה נמצאים במשרד הפנים, אבל גם שם יש דברים דחופים יותר. כבר לפני שתים-עשרה שנה הוחלט על חקיקה של קוד בנייה מחייב. המסמך שהוצא כבר עבר את האישור של המועצה הארצית לתכנון ובנייה והוא רק המתין לחתימה, אבל עדיין לא נמצאה העת – או העט – לעשות זאת.
"התחילו אפילו לדבר על חוק שיחייב את הדיירים לדאוג לתחזוקה של מבנים, אבל בשל סדרי עדיפויות שונים הנושא נפל עד היום בין הכיסאות".
תמ"א או פינוי בינוי?
אם ננסה להתמקד בצעדים המעשיים לפתרון הקונפליקט, המהנדס ישראל דוד מציע להציב את שנות התשעים של המאה הקודמת כיעד מכונן לבנייה תקינה יותר. גלי העלייה לארץ כתוצאה מפתיחת שערי ברית המועצות הביאו לבנייה בהיקפים משמעותיים, ובנוסף התחילו להגיע לארץ פועלים מרומניה, מולדובה ומדינות אירופיות נוספות. הפועלים הללו החליפו את הפועלים הפלסטינים שבנו את הארץ מקום המדינה עד לאותה תקופה, ובהצלחה רבה. שיטות הבנייה היו טובות יותר והם עבדו בצורה איכותית. הקבלנים מצידם היו מחויבים לתקן שהוצא לבנייה במטרה למנוע רעידת אדמה, והשילוב בין הגורמים הללו הביא לכך שהבנייה בשלושים השנים האחרונות נחשבת לבטוחה ויציבה, בכל הארץ.
לדבריו, גם בירושלים הבנייה טובה, כולל הבניינים הישנים ממש. זאת מכיוון ששיטת הבנייה בירושלים הייתה טובה ואיכותית כל העת, ובשילוב האבן הירושלמית המבנה יציב וחזק יותר. למעשה, כל בניין שבו משתמשים באבן ירושלמית נחשב חזק יותר, לא משנה היכן הוא ממוקם.
לעומת זאת, בצפון הארץ, בערים הנמצאות בקו השבר הסורי אפריקני, השילוב של הסיכון מרעידת אדמה לצד מבנים עתיקים ותנאים טופוגרפיים מאיימים, גורם לבניינים הוותיקים בערים כמו צפת, טבריה, בית שאן וכדומה להיות מסוכנים ממש.
"בבני ברק, המצב קטסטרופלי ממש", מציין דוד. "הדירות ישנות מאוד ונבנו בצורה מהירה וללא תקן בדומה לכל הבתים שנבנו עם קום המדינה. יש הלחות הגבוהה והבלאי הטבעי. אין יום שאני לא שומע על סדקים במבנים, בלאי וכמעט התמוטטות. זה לא מגיע לתקשורת אפילו, מפני שברוך השם אין אסונות בנפש. אני סבור שהבעיה נעוצה בתוספות הבנייה הרבות, בצפיפות ובשיפוצים שנעשים לא תמיד בצורה מקצועית דיה".
כדי להתמודד עם המבנים הישנים והמזדקנים הללו, מדינת ישראל החליטה על שני פרויקטים: הראשון הוא תמ"א 38, שמשמעותו חיזוק המבנה והוספת חדרים לכל דירה בתמורה לשתי דירות שהקבלן יכול לבנות על הגג. התוכנית הזו הייתה אמורה להסתיים בדצמבר השנה, אבל הממשלה החליטה להאריך אותה בשנתיים נוספות.
הבעיה בתוכנית הזו נעוצה בכך שהיא אטרקטיבית רק באזור מרכז הארץ, שם ערך הדירות גבוה יותר והתוכנית משתלמת לקבלן. אבל דווקא באזור תל אביב ורמת גן, שם מתרכזים הפרויקטים של תמ"א 38, הסיכוי לרעידת אדמה הוא הנמוך בארץ. כך למשל, אין כמעט פרויקטים כאלו בפריפריה, ואפילו לא באשקלון, שם התוכנית הייתה יכולה לתת מענה מצוין לנושא הבטיחות, אבל אין שם אפילו בניין אחד שזכה לחיזוק ולתוספת של חדר ממ"ד.
תוכנית נוספת שזוכה בשנים האחרונות לקידום משמעותי היא התחדשות עירונית, או בשמה הנוסף פינוי בינוי. בתוכנית הזו הבניין לא מחוזק אלא נהרס כולו, והקבלן בונה על הקרקע בניין גבוה יותר שמכיל יותר דירות. הדיירים מתפנים לדירות שכורות ומקבלים דירות חדשות ובדרך כלל גדולות יותר, והקבלן מרוויח ממכירת הדירות הנוספות שבנה.
"בשל המחסור בקרקעות ובתשתיות של תחבורה ותעסוקה, הממשלה והרשויות המקומיות מקדמות מאוד את נושא ההתחדשות העירונית. הסיבה האמיתית היא פתרון של מצוקת הדיור, אבל על הדרך אנחנו מחליפים את הבניינים הישנים והמסוכנים בחדשים ובטוחים יותר. בשונה ממדינות אחרות, בארץ התהליך הזה דווקא מואץ מאוד".
הפתרון האישי: בדיקת מהנדס
אז מה יעשה בינתיים האזרח הקטן שלבניין שלו אין תוכנית פינוי בינוי או תמ"א 38, ואין באפשרותו לעבור לדירה בבניין חדש ובטוח יותר?
פרופ' יגאל שוחט טוען שגם לנושא הזה התייחס המחוקק. לדבריו, התקן הישראלי שהוא וולונטרי, כלומר לא מחייב, ממליץ על בדיקת מבנים מגיל שלושים וחמש, אחת לחמש שנים. הבדיקה, שעלותה אלפי שקלים, נועדה להתריע על ליקויים שאם מתקנים אותם בזמן לא רק הבניין נעשה בטוח יותר, אלא מונעים בכך בלאי נוסף ובעיות קשות יותר. גם מבחינה כלכלית, ליקוי שמתגלה בשלב מוקדם עולה בצורה נמוכה משמעותית מליקוי מהותי יותר, שלעיתים יש צורך במאות אלפי שקלים כדי להתמודד עימו.
"מדובר בתקן לבנייני מגורים מספר 1215", הוא מפרט. "התקן הזה כולל ארבעה מרכיבים: שלד ומעטפת המבנה, רכיבים וגימור למבני מגורים, רכיבים וגימור למבנים שאינם למגורים ותוכניות מילוט. חשוב שכל ועד בית ידאג למהנדס מבנים שיבדוק אם כל הפרמטרים של הבטיחות מתקיימים. הבדיקה עצמה עולה כ-4,000 שקלים, וכאשר מדובר בבניין בן פחות מחמש קומות גם הנדסאי יכול לבצע אותה.
"נוסף על כך, בכל בניין מגורים, גם חדיש יותר, יש לבצע אחת לחמש שנים בדיקת הארקה של היסודות, במטרה למנוע התחשמלות בתוך המבנה. זו בדיקה מצילת חיים, ואותה יכול לבצע חשמלאי מוסמך או מהנדס חשמל".
מדוע המדינה או הרשויות המקומיות אינן ממפות את המבנים לפי רמת המסוכנות ודואגות לתיקון הליקויים?
"מדובר בעלויות של מיליונים. רק מדינות ריכוזיות שבהן הבעלות על המבנים ציבורית, מקבלות על עצמן את העלויות הגבוהות הללו. לאזרח הקטן אין ברירה אלא לקחת את הבניין לטיפולו".
למרות ההמלצה הזו, ישראל דוד סבור שהמודעות הישראלית הנמוכה לאיכות הסביבה ולבניין המגורים גורמת לכך שכמעט אין בארץ בניינים שעברו בדיקה. "אנשים גרים בדירות שהושקעו בהן מיליונים, אבל ממש לא אכפת להם מחדר המדרגות. מבחינתם, אם השכן לא מוכן לשלם עבור בדיקה או תיקון ליקוי, הם לא ישלמו והנושא מוזנח. יש בניינים רבים שהסדקים בהם מעידים שהם במצב לא טוב, וכל רעש אדמה קל, או שנים נוספות שעוברות עליהם, יכולים לגרום לקריסתם. אבל התרגלנו לסוג חיים של רולטה. רק כשקורה משהו נכנסים לפאניקה".
האם אתה סבור שבדיקת מהנדס קבועה יכולה למנוע את האסון הבא?
"אין ספק, אבל אני מסופק אם יש מספיק מהנדסים בארץ שיכולים לתת חוות דעת מקצועית אמיתית אם הבניין מסוכן, ואם כן עד כמה. הם יכולים כמובן לעבוד לפי הספר, לבצע הרבה בדיקות מעבדה יקרות ובסופו של דבר לא ירצו לקבל אחריות וייתנו רשימה של תיקונים – שחלקם לא קריטיים ממש לבטיחות. הניסיון מעיד שאין כמעט אנשים שישלמו עשרות אלפי שקלים ויותר לביצוע התיקונים הללו. אחרים, פשוט יעדיפו לעבור דירה ולא לשלם כזה סכום גבוה".
שיפוצניק בלי מהנדס
אבל אם עסקנו עד עתה בבלאי טבעי, אנשי המקצוע שעימם שוחחנו מתריעים על נזקים מהותיים לבטיחות המבנים שנגרמים בעקבות שיפוצים, שנעשים לרוב על ידי קבלני שיפוצים שאינם תמיד מקצוענים.
ישראל דוד: "הרבה פעמים השיפוצניקים מורידים עמודים או קירות תמך, מה שעלול לגרום לבעיות בטיחות קשות. לא תמיד הם מתייעצים עם מהנדסים, ולפעמים הפגיעה בתשתיות אנושה. הבעיה היא שהציבור כיום לא מחפש דווקא את בעלי המקצוע הטובים, הרשומים כקבלנים בעלי הסיווג המתאים, אלא את הזולים ביותר. כמובן, אם מדובר בעבודות פנים כמו חיפויים או החלפת רצפה אין צורך במהנדס, אבל כאשר מדובר בפתיחת חלונות, במדרגות ובשבירת קירות, התחום מסוכן".
לדבריו, החוק במדינת ישראל מחייב כל קבלן רשום להביא שני מהנדסים שיאשרו את התוכניות. לפני כחמש שנים הלכו נציגי הקבלנים לרשם הקבלנים והצליחו להשיג הקלה שתאפשר להם הבאת מהנדס אחד בלבד. לעומת זאת, שיפוצניקים פטורים מהחוק הזה, זאת מכיוון שכיום אין תקן מחייב לתיקון מבנים. "בזמנו משרד הפנים קיים ישיבה בנושא. השתתפתי בה אבל הישיבה הזו הייתה הראשונה והאחרונה בתחום. הנושא פשוט נתקע מכיוון שאין תקציב להוצאת תקן חדש, ובינינו, זה לא בדיוק מעניין את מתווי המדיניות, שמושפעים מאוד מקבוצות של ארגונים מקצועיים שלוחצות על מקבלי ההחלטות".
גשר צר ומסוכן מאוד
אם רצינו דוגמה לתרבות ה'סמוך' הישראלית ההרסנית שעובדת שעות נוספות גם בתחום הבנייה, ניתן למצוא אותה בגשר העץ שמוביל מרחבת הכותל להר הבית. הגשר הזה נבנה לפני כ-17 שנה לאחר שהגשר הקודם התמוטט בשל רעידת אדמה קלה שהייתה במקום. הגשר הזה נבנה לצורך השימוש של כוחות המשטרה שאמורים לעלות להר הבית במקרה של התפרעויות, אבל אף על פי שההיתר לבנייתו הותנה בכך שהוא זמני, עד היום הוא משרת לא רק את כוחות הביטחון, אלא את כל מי שעולה להר.
מה הסיבה שהגשר הזה נותר על תילו למרות הסכנה שבו? איש אינו יודע. מה שידוע הוא שגם המל"ל מעורב בנושא, וישנם לחצים כבדים על העירייה להכיר בהיתר הזה, שהוצא אולי במרמה, ולהפוך אותו לקבוע. בכל מקרה, לא נראה היה שאי-מי מוכן לקבל את הטיפול בנושא לידיו ולקדם אותו.
לאחרונה פנתה קבוצת נשים המתפללות בכותל באופן קבוע לעורך הדין ובראשן מינה פנטו, חברת מועצת העיר לשעבר, לעורך הדין שרון אבני בבקשה לייצג אותן בעתירה לבג"ץ בדרישה להרוס את הגשר המסוכן.
"התחלנו לבדוק את הנושא, וגילינו דברים מחרידים", מספר עו"ד אבני. "התברר שכל הבנייה הייתה לא חוקית. היה היתר בנייה זמני שהוצא ללא תוכנית מפורטת. הוא נועד לשימוש כוחות הביטחון בלבד, וכיום משמש את כל מי שעולה להר הבית. בעבר התייחס לנושא דו"ח של העירייה, וגם בכנסת נערך דיון תוך כדי שימוש בחומרים שמחלקת המחקר והמידע של הכנסת העבירה. אבל למרות הכל, איש לא עשה מאומה כדי למנוע את האסון הבא".
לדעתך, עיריית ירושלים עוברת על החוק?
"לפי הבדיקה שלנו, לא העירייה בנתה אלא היא זו שהנפיקה היתר זמני לכוחות הביטחון. התוכנית של הגשר קובעת שתוכנית כללית של האזור היא תנאי הכרחי להקמת הגשר. מה גם שבתקופה מאוחרת יותר הוגשה תוכנית מפורטת להקים במקום גשר קבוע, לא מעל עזרת הנשים תוך סיכון המתפללות, אלא בקטע שבין עזרת הנשים לכותל הדרומי, היכן שהיה המעלה הקודם שקרס. אפילו הוצא היתר בנייה לגשר הזה, אבל התוכנית לא מקודמת. פנינו לכל הגורמים המעורבים בנושא, חלקם העבירו את האחריות לכתפי אחרים וחלקם אפילו לא טרחו להגיב".
לדבריו, הקרן למורשת הכותל הביאה למקום מהנדס שבדק את הגשר בחודש מאי השנה, ובמסמך שהוציא נכתב כי הגשר רעוע והעץ נסדק ולכן יש להחליפו בגשר מפלדה. מספר ימים אחר כך הוציא המהנדס מכתב נוסף ובו הוא כותב שהוא מוכן לאשר את השימוש בגשר לארבעה חודשים בלבד ולאחר מכן לא יינתן אישור נוסף.
"כבר עברו חודשיים מהמועד הזה, ובחודשיים הבאים צפויים אלפי מתפללים לפקוד את רחבת הכותל – בבין המצרים, בחודש אלול ובחגי תשרי. מי לוקח אחריות על הדבר הזה? מה גם שחוץ מהנשים שפוקדות את הכותל באופן קבוע, אנחנו מייצגים גם נשים רבות נוספות שלא מגיעות לרחבה בגלל הסכנה הזו. זו הסיבה שביקשנו מבית המשפט לקבוע דיון בעתירה עוד לפני תשעה באב".
לדבריו, העתירה הוגשה בתחילת החודש ובית המשפט הורה למדינה להשיב לעתירה עד סוף חודש יוני. המדינה ביקשה הארכה נוספת בשל חילופי השלטון, ובית המשפט נעתר לבקשה ונתן לפרקליטות פסק זמן נוסף עד אמצע החודש הבא. "עדיין לא נקבע מועד לדיון בעתירה", מציין עו"ד אבני. "לכן אנחנו שוקלים לבקש דיון מיידי בעתירה בשל קוצר הזמן".
נתונים ומספרים
- מעל מיליון בניינים בארץ נבנו לפני כיובל שנים ונמצאים במצב של סכנה.
- מרבית הבניינים נמצאים בין חדרה לגדרה ובצפון באזור השבר הסורי אפריקני, והם מכילים 5-3 קומות.
- גורמי הסיכון למבנים: רסס ימי, זיהום אוויר, לחות ומליחות.
- סימני השחיקה הם סדקים בקירות, שקיעת מבנים והתפוררות של חלקי קונסטרוקציה.
- התקן לבנייני מגורים כולל: שלד, חומרי הבנייה, מבנים שאינם למגורים ודרכי מילוט.
- התקן הוולונטרי ממליץ על בדיקת מהנדס אחת לחמש שנים למבנים בני 35 ומעלה. בבניין שיש בו פחות מחמש קומות ניתן להסתפק בבדיקת הנדסאי.
- עלות ממוצעת של בדיקת מהנדס לבניין מגורים: 4,000 שקלים.
- אחת לחמש שנים מומלץ לבצע בדיקת הארקה כללית לתשתית הבניין.
- בישראל אין תקן מחייב לקבלני שיפוצים.
