המורדים מדברים

מאז שעות הבוקר של יום ראשון, המועד שבו הכריזו כוחות המורדים כי השלימו את השתלטותם על דמשק, ישראל פתחה במתקפה יזומה להשמדת מערך הנשק האסטרטגי של צבא סוריה וכוחות צה"ל תפסו שטחים נרחבים במעברי הגבול. זאת, מחשש כי ייפול לידי הג'יהדיסטים | מיוחד ל'משפחה': מורדים שהשתתפו בהפיכה, אחד מהם קצין בכיר שערק מצבא אסד, מספרים על הלחימה בשדה הקרב ומשתפים ברגע ההיסטורי שבו הבינו שתם עידן | וגם: קובי בורנשטיין הצפין לכפר הדרוזי מג'דל שמס, הנושק לגבול הסורי, ושוחח עם התושבים שחלק מהם רואים עצמם אזרחים נאמנים של משטר אסד

פחות משבוע אחרי נפילתו המפתיעה של הקצב מדמשק:

צילום: קובי בורנשטיין

בשעות הבוקר המוקדמות של יום ראשון האחרון, בזמן שמטוס פרטי המריא מנמל התעופה הבין-לאומי של דמשק, החלו להישמע קריאות 'אללה אכבר' מהמרפסות. "זה התחיל בשכונה אחת והתפשט כמו גל בכל העיר", משחזר בשיחה עם 'משפחה' ראמי, קצין לשעבר בצבא אסד שערק לשורות המורדים. "זה היה הרגע שידענו – ניצחנו".

בתוך שעות ספורות התמונה הפכה ברורה: בשאר אל-אסד, השליט האחרון משושלת שמשלה בסוריה יותר מחצי מאה, נמלט מהמדינה. ברחובות דמשק החלו אזרחים לקרוע את תמונותיו מהקירות, במחזה שסימל יותר מכל את קץ עידן האימה.

אחד המחזות המרגשים ביותר היה הסרת תמונות אסד מהקירות. "זה היה כמו טקס", מתאר עבדאללה, לוחם בשורות 'צבא סוריה החופשית' שהשתתף בקרב על דמשק. "בכל חנות, בכל משרד, אנשים הורידו את התמונות שלו וקרעו אותן. חלק בכו, חלק צחקו. זה היה סוף של עידן הפחד. הגיעו אלינו אפילו עלווים וחיבקו אותנו. גם הם סבלו מהרודן. הם יודעים שאנחנו נהיה טובים אליהם ולא ננקום בהם".

בשכונת אל-מאלכי היוקרתית, שם התגוררה צמרת המשטר, נמצאו וילות נטושות. "הם לא הספיקו לארוז אפילו", הוא מספר. "מצאנו תכשיטים יקרים וכסף מזומן על הרצפה. הם ברחו כמו עכברים".

שינויים טקטוניים. דגל המורדים מונף השבוע על בניין המועצה במג'דל שמס

מתקפת פתע

המתקפה החלה ב-27 בנובמבר, שעות ספורות אחרי שנכנס לתוקף הסכם הפסקת האש בין ישראל לחיזבאללה. המורדים הסורים פתחו במתקפת פתע על חלב, וכבר ביומיים הראשונים הצליחו להשתלט על כ-60% מהעיר השנייה בגודלה בסוריה.

"קיבלנו הרבה מאוד עזרה מהתושבים עצמם שנלחמו מבפנים", מתאר בשיחה נדירה עם 'משפחה' עבדאללה. הוא מדמשק במקור, אבל כשפרץ המרד מצא את עצמו בחלב ונשאר שם עד עכשיו. כל משפחתו נהרגה על ידי צבא אסד בשנת 2013, והוא הקדיש את חייו למלחמה בו. "בגיל 16 השתתפתי פעם ראשונה בקרב. עשרים פעם באמצע חשבנו שהנה אנחנו מנצחים, ומאתיים פעם באמצע חשבנו שהנה אנחנו מתים. אבל בסוף זה קרה. הסתובבנו בדמשק וזה הרגיש לי כמו חלום. זקנה אחת יצאה עם תמונה של הבן שלה שנהרג ב-2014 ואמרה 'הוא יכול לנוח עכשיו בשלום'. אנשים בכו ברחובות".

את הימים שלפני הקרב האחרון הוא מתאר כ"בועה". "משהו היה נראה לנו לא אמיתי. ההתקדמות לא הייתה הגיונית, וזו הסיבה שנעצרנו לפני הכניסה לחומס. היינו בטוחים שטומנים לנו מלכודת. ארך לנו זמן להבין שאסד נשאר בלי לוחמים. אומרים שדמשק שוחררה בקרב, אבל זה לא נכון. עד שהגענו לדמשק כבר לא נשאר לאסד מי שיילחם בשבילו. בבסיס חיל האוויר במזה, הקצינים הבכירים כבר ברחו יום לפני. הם השאירו את הטייסים הזוטרים מאחור. כשנכנסנו, מצאנו טייסים צעירים שהרימו ידיים מייד. הם חיכו לנו".

על פי דיווחים בסוריה, הצבא הסורי קיבל הוראות לבצע 'נסיגה בטוחה' מהאזורים המרכזיים בחלב. מפקד בכיר בחטיבת המורדים ג'יש אל-עיזה, מוסטפא עבד אל-ג'אבר, הסביר כי ההצלחה המפתיעה של המתקפה נבעה מהיחלשות הכוחות הפרו-איראניים באזור. לדבריו, בעלות בריתה של איראן, ובראשן חיזבאללה, ספגו מכות קשות מידי ישראל בחודשים האחרונים.

מה שהחל כמתקפה על חלב, התפתח במהירות למערכה משולבת שכללה שלושה מבצעים: מבצע 'הרתעת התוקפנות' שהחל ב-27 בנובמבר, מבצע 'שחר החירות' שהחל ב-30 בנובמבר, ומבצע 'קרב השיבה' שהחל ב-2 בדצמבר.

ההפתעה הגדולה הגיעה מהדרום. "האמת הכי מפתיעה הייתה הדרוזים", הוא מוסיף. "כשהגענו לאל-סווידא, הם כבר השתלטו על בסיסי המשטר בעצמם. זה נתן לנו דחיפה מורלית אדירה".

בשכונת אל-מזה ראו התושבים מחזה שלא ייאמן: המורדים נכנסים לבירה ללא התנגדות כמעט. "זקנה אחת יצאה עם תמונה של הבן שלה שנהרג ב-2014 ואמרה 'הוא יכול לנוח עכשיו בשלום'. אנשים מבוגרים בכו ברחובות", מתאר עבדאללה את הרגעים הדרמטיים.

"נלחמנו בכל רחוב בשכונת אל-מידאן", משחזר ראמי, קצין שערק מצבא אסד בשנת 2012. "בבוקר ה-7 בדצמבר כבר ידענו שזה עניין של שעות. קיבלנו דיווחים על בריחה המונית של מקורבים לאסד ופקידים בכירים מהעיר. בארמון של אסד לא נשארו שומרים בעמדות כבר כמה שעות לפני שהגענו לעיר עצמה".

במטה המשטרה המרכזי בדמשק נמצאו עדויות לבריחה המתוכננת: "מצאנו ערמות של מסמכים שרופים, אבל לא שרפה טרייה", מעיד ראמי. "הם כבר התחילו להשמיד ראיות לפשעי המשטר כמה ימים קודם לכן. כנראה הבינו שזה הסוף".

נאמנות חולפת

במג'דל שמס שברמת הגולן, התמונות מדמשק יצרו רעידת אדמה רגשית. דגלי האופוזיציה הסורית נתלו במרכז הכפר, על פסלו של סולטאן באשא אל-אטרש, מנהיג המרד הדרוזי ההיסטורי. רבים מתושבי הכפר מחזיקים באזרחות סורית, לכולם יש יותר מבן משפחה אחד מעבר לגדר.

"זהו רגע היסטורי בשבילנו", אומר האשם, בן 67, בעל מכולת במג'דל שמס. "אחרי 53 שנים, הדגל הזה יורד סוף סוף. אני זוכר את היום שבו חאפז אל-אסד עלה לשלטון. היום אני רואה את הבן שלו נמלט".

לדבריו, הטלפונים לא מפסיקים לצלצל. "המשפחה שלי בסוויידא מתקשרת כל חצי שעה", מספר האשם בהתרגשות. "הם בוכים מהתרגשות. אחי אומר שבפעם הראשונה מאז שהוא זוכר את עצמו, הוא יכול להניף את הדגל הדרוזי בגאווה בלי לפחד".

הוא מצביע על הכיכר המרכזית שניצבת ממול. "תראה את הדגל, איזה יופי. דגל המהפכה שמונף פה בכזו גאווה. זה המקום היחיד בעולם שבו תמצא את דגל המהפכה ודגל ישראל תלויים בגאווה זה לצד זה".

"בלילה הראשון אף אחד לא ישן פה", מספר עימאד, בן 42. "כולם היו בכיכר המרכזית, שרים, רוקדים. זקנים בכו כשראו את דגל המהפכה מתנופף. זה כמו חלום שמתגשם".

אבל מעבר לשמחה, יש כאן גם תקווה לאיחוד משפחות שנקרעו. "יש לי אחים שלא ראיתי 12 שנה", אומר עימאד. "בתקופת אסד היה מסוכן מדי לנסוע. היום בבוקר דיברתי איתם בטלפון, כולנו בכינו".

גדר המערכת במג'דל שמס עוברת סמוך לבתי התושבים. פחות מעשרה מטרים מפרידים מהמרפסת לשטח סוריה. כעת המקום מלא בכוחות משני צידי הגדר. טנקים ומשוריינים עומדים הכן בכניסה לסוריה, ושיירות ארוכות של חיילי חי"ר צועדים פנימה בדממה מבצעית.

מבצע 'חץ הבשן'

בתוך 48 שעות מרגע בריחת אסד, השלים צה"ל מהלך צבאי חסר תקדים בהיקפו. חיל האוויר ביצע יותר מ-350 תקיפות ברחבי סוריה, לוחמי שלדג השתלטו על החרמון הסורי, וכוחות שריון וחי"ר נכנסו לעומק רצועת החיץ בגולן – בתמרון הגדול ביותר באזור מאז 1974.

המבצע, שזכה לכינוי 'חץ הבשן', כולל ארבעה מאמצים מקבילים: השלמת ההשתלטות על מרחב החיץ בסוריה, יצירת מרחב ביטחון נקי מנשק אסטרטגי כבד בדרום המדינה, מניעת חידוש ציר הברחות הנשק מאיראן ללבנון, והמשך השמדת נשק אסטרטגי ברחבי סוריה.

"אנחנו במרוץ נגד הזמן", מסביר גורם צבאי בכיר. "המטרה היא לנצל את הוואקום שנוצר כדי למנוע התבססות של איומים חדשים על הגבול". בשמי סוריה, מטוסי חיל האוויר הישראלי טסים מאות שעות ללא הפסקה. גלי התקיפה מתמקדים בהשמדת הנשק האסטרטגי של המשטר הסורי – טילי סקאד, טילי שיוט, מערכות הגנה אווירית ומפעלי ייצור נשק. "המטרה היא למנוע מגורמי טרור להשתלט על כלים שיכולים לאיים על ישראל", מסביר הגורם.

במקביל לפעילות האווירית, ספינות טילים של חיל הים יצאו למבצע נרחב בחופי סוריה. בפעולה מתואמת, תקפו כלי השיט הישראליים שני נמלים – אל ביידה ולאד'קיה. חמישה-עשר כלי שיט של חיל הים הסורי הושמדו, עם עשרות טילי ים-ים המסוגלים להגיע לטווח של עד 190 קילומטרים.

על פי דיווחים בסוריה, כשני שלישים מחיל האוויר הסורי הושמדו תוך 48 שעות, לצד כל מתקני המחקר והפיתוח המתקדמים ומאות אתרים שבהם הוטמנו אמל"ח ושאריות נשק כימי.

בגזרה הקרקעית, חטיבת גולני מובילה את התמרון בעומק רצועת החיץ. "אנחנו תופסים שטח", מסביר הגורם, "במטרה למנוע מכל גורם עוין להתקרב לגבול. יחידות ההנדסה הקרבית עסוקות בהריסת מוצבים ותשתיות צבאיות של המשטר הסורי לאורך הגבול".

ההישג המשמעותי ביותר עד כה הוא ההשתלטות על החרמון הסורי. לוחמי יחידת שלדג, שהגיעו למקום מייד עם נטישת הכוחות הסוריים, כבשו את המוצבים האסטרטגיים בהר. משם רואים את כל סוריה, ויש מי שמגדיר אותה כ'עמדת התצפית החשובה ביותר במזרח התיכון'.

שכנות טובה

מחוז א-סווידא התגלה כנכס אסטרטגי, מפתיע, עבור ישראל. המחוז הדרוזי, המשתרע על שטח של 5,550 קמ"ר בדרום סוריה, הפך בן לילה לחיץ טבעי בין ישראל לכאוס המתפתח בסוריה.

עובדות בשטח. טנק ישראלי בגבול סוריה

"בניגוד לאזורים אחרים בסוריה, הדרוזים שומרים על סדר", אומר גורם במערכת הביטחון. "הם השתלטו בעצמם על בסיסי המשטר ומונעים כניסה של גורמים קיצוניים לאזור שלהם".

בעוד כוחות צה"ל פועלים להשמדת הנשק האסטרטגי בסוריה, מתפתח שיתוף פעולה שקט עם המנהיגות הדרוזית. השייח' חכמת אל-הג'רי, מנהיג העדה הדרוזית בסוריה, הוציא הוראות ברורות: "המדינה מופקדת בידיכם, תמיד תהיו מבצרים חזקים מול כל האתגרים".

צה"ל פועל להקמת מרחב ביטחון בעומק של עשרות קילומטרים מהגבול. במסגרת זו, כוחות ההנדסה משמידים תשתיות צבאיות של המשטר הקודם, בעוד יחידות מיוחדות מאתרות מחסני נשק ומנהרות. במקביל, נוצר קשר עם מנהיגים מקומיים במטרה למנוע התבססות של ארגוני טרור באזור.

"האתגר הגדול הוא למנוע מדאע"ש לנצל את הוואקום", מסבירים בצה"ל. "ראינו מה קרה בעיראק ב-2014. אנחנו לא יכולים להרשות לזה לקרות על הגבול שלנו". לא במקרה, פיקוד מרכז של ארה"ב כבר תקף 75 מטרות של דאע"ש בסוריה בימים האחרונים.

בינתיים, נמשך המרוץ נגד הזמן. בעוד מערך האיסוף של צה"ל עוקב אחר תנועות חשודות בשטח סוריה, הכוחות בשטח ממשיכים לייצר עובדות בשטח, מתוך הבנה שהימים הקרובים יהיו קריטיים לעיצוב המזרח התיכון כולו. [

מרופא כושל למנהיג המרד

המסע המפתיע של אבו מוחמד אל-ג'ולאני

הוא התחיל כסטודנט לרפואה באוניברסיטת דמשק ונראה בדרך למסלול חיים בורגני. אבל אירועי האינתיפאדה השנייה טלטלו את עולמו. "הייתי בן 17 או 18", סיפר בריאיון נדיר לתוכנית התחקירים Frontline, "התחלתי לחשוב על איך אני יכול למלא את חובותיי בהגנה על האנשים המדוכאים".

אבו מוחמד אל-ג'ולאני, או בשמו האמיתי אחמד חוסיין א-שרע, נולד ב-1981 בדרעא שבדרום סוריה למשפחה שמקורה במחוז אידליב. את ילדותו העביר בדיר א-זור, שם עבד אביו בתפקיד ממשלתי. הוא החל ללמוד רפואה בדמשק, אך נטש את הלימודים בשנה השלישית.

ב-2003, כששמע על הפלישה האמריקאית לעיראק, החליט להצטרף ללחימה. הוא התקרב למנהיג אל-קאעידה בעיראק אבו מוסעב א-זרקאווי, והתקדם במהירות בשורות הארגון. ב-2006, אחרי חיסולו של א-זרקאווי, עבר ללבנון, שם עבר הכשרה צבאית בארגון הסלפי ג'ונד א-שאם.

חזרתו לעיראק הסתיימה במעצר בידי האמריקנים. הוא הוחזק בכלא בגבול עיראק-כווית עד 2008. אחרי שחרורו מונה לתפקיד משמעותי – ראש המבצעים של אל-קאעידה במחוז מוסול. ההזדמנות הגדולה שלו הגיעה ב-2011, כשפרצה מלחמת האזרחים בסוריה.

אבו בכר אל-בגדאדי, אז מנהיג 'המדינה האסלאמית' בעיראק, שלח אותו להקים סניף של אל-קאעידה בסוריה. בעזרת נשק וכסף מעיראק, הקים אל-ג'ולאני את ג'בהת א-נוסרה ("חזית הסיוע"). אבל כשאל-בגדאדי הקים את דאע"ש, אל-ג'ולאני סירב להצטרף. במקום זאת, נשבע אמונים ישירות למנהיג אל-קאעידה העולמי, איימן א-זוואהירי.

זה היה הפיצול הגדול שהפך את דאע"ש ואת ארגונו של אל-ג'ולאני לאויבים מרים. בשיא מלחמת האזרחים בסוריה, שני הארגונים נלחמו במקביל בצבא הסורי וגם זה בזה.

נקודת מפנה דרמטית הגיעה ביולי 2016. אל-ג'ולאני הופיע לראשונה בתקשורת והודיע על ניתוק מאל-קאעידה. הוא שינה את שם ארגונו ל'ג'בהת פתח א-שאם'. מהלך זה, כך הסביר, נועד לקרב בינו לבין הפלגים המורדים האחרים בסוריה ולשלול מארה"ב ורוסיה את התירוץ לתקוף את מעוזיו בגלל הקשר לאל-קאעידה.

ב-2017 הוקם 'היאת תחריר א-שאם' (HTS) – איחוד של ארגונו עם קבוצות ג'יהדיסטיות נוספות. בהנהגתו, השתלט הארגון על העיר אידליב והפך לכוח המוביל בקרב המורדים הסורים. אך גם שם היו קשיים, לאחר שבחודשים האחרונים דווח על הפגנות באידליב נגד שלטונו, כשהמפגינים דורשים את התפטרותו.

בריאיון אחרון ל-CNN, ימים ספורים לפני נפילת אסד, ניסה אל-ג'ולאני להציג דמות מתונה יותר: "לאדם בשנות ה-20 לחייו יש אופי אחר מאדם בשנות ה-30 וה-40", אמר בהתייחסו לעברו. הוא הבטיח להקים "מערכת שלטונית מוסדית" ולא משטר של שליט יחיד, והדגיש שארגונו יכול "להתפרק בכל רגע" אחרי השגת המטרה.

עם נפילת דמשק, הורה אל-ג'ולאני למורדיו להימנע מפגיעה במוסדות ציבור ואסר על ירי חגיגות. "המוסדות האלה שייכים לעם הסורי – ואתם המגינים שלהם", כתב בהודעה לאנשיו. האם זהו באמת שינוי אמיתי או רק מיתוג מחדש? ארה"ב עדיין מציעה 10 מיליון דולר על ראשו, והוא מוגדר מנהיג ארגון טרור. העתיד יגיד אם אל-ג'ולאני באמת השתנה מלוחם ג'יהאד למנהיג מדיני.