האולפנים הבריטיים מתנכלים לו, אל-קאעידה סימן אותו – והוא לא נרתע >>> מפקד הכוחות הבריטיים בעיראק ואפגניסטן, שהפך לאוהב ישראל
צילום: פלאש 90
הוא אחד הלוחמים הכי נחושים בצבא בריטניה. הוא פיקד על הכוחות בצפון-אירלנד, במלחמת המפרץ הראשונה ובאפגניסטן, ובכלל לא הכיר את מדינת ישראל >> ואז הגיע הטלפון לאיש המוסד הישראלי שהפך אתקולונל ריצ'רד קמפ לאחד הסנגורים הכי פחות צפויים של צה"ל >> עשרים שנה אחרי שהדהים את העולם, הוא מתיישב לשיחה מיוחדת ל'משפחה', מספר חוויות מהשירות בעבר ומנסה להסביר מה ההבדל בין אירלנד לעזה, ומדוע ביידן עשה טעות בבריחה מאפגניסטן >>> בלעדי
ההתחלה של הסיפור הזה כבר לעוסה ובנאלית. אחרי ארבע מלחמות ואין-ספור מערכות נגד הטרור, גם אויביה וגם ידידיה של מדינת ישראל מכירים את הרוטינה. חמאס יורה את הרקטה הראשונה, מדינת ישראל מנסה להבליג. חמאס יורה עוד ועוד, מדינת ישראל נקלעת למצוקה ונדרשת תגובה.
ואז, רק אז, מתעוררים כלי התקשורת העולמיים. כל המצלמות נדלקות, כל הפוקוס מכוון רק לצד אחד. אף אחד לא באמת מעוניין לשמוע את ההסברים של מדינת ישראל. הרחמים מוקדשים רק לאומללים מעזה וכולם מדברים על התוקפנות הישראלית.
לפחות כשמדובר בכלי התקשורת האנגליים, בשלב הזה נכנס לתמונה, או לאולפן, קולונל ריצ'רד קמפ.
קולונל קמפ, הוא מפקד בריטי בדימוס, שיצא לבצע את אחת המשימות הקשות ביותר בזמננו: להתייצב באולפנים הבריטיים, לעמוד מול מצלמה ולהצדיק את זכותה של מדינת ישראל להגן על אזרחיה. בערוצי התקשורת ובאווירה הפוליטית בבריטניה, העוינת, בדרך כלל, את הקולות הפרו-ישראליים החזקים, קולו של קמפ נותר בודד. וזה לא מרתיע אותו מלחזור שוב ושוב על האמירה והרציונל, שצה"ל הוא "הצבא המוסרי ביותר בעולם".
זה התחיל כבר בתשס"ט (2009), תקופה לאחר מבצע 'עופרת יצוקה', שהחל גם הוא רק אחרי שכשל כוח הסבל מול הפגזה של חמאס לאזור הדרום. בסופה של הלחימה הקשה בעזה, כינסה 'מועצת הביטחון' של האו"ם ועדה בראשות השופט ריצ'רד גולדסטון מדרום-אפריקה.
וכמו בכל חקירת או"ם, הסוף היה ידוע מראש. אחרי תקופה של 'חקירה' ו'בירור', הגיעו הנכבדים למסקנה חד משמעית. יש אשם למלחמה. צה"ל הוא זה שביצע פשעי מלחמה באמצעות פגיעה מכוונת באזרחים. כמה לא מפתיע.
הנזק התדמיתי למדינת ישראל היה עצום.
אבל אז התייצב ריצ'רד קמפ בפני 'מועצת זכויות האדם' של האו"ם. הוא לא נבהל מהלך הרוח הפוליטי שנטה חד משמעית נגד מדינת ישראל. הוא עלה לנאום הגנה.
"אני מפקד לשעבר של הכוח הצבאי הבריטי שלחם באפגניסטן", אמר לחברי 'מועצת זכויות האדם' הנרגנים, במסגרת תפקידו כאורח יחידת הפיקוח של האו"ם. "שירתי בנאט"ו ובאו"ם, פיקדתי על יחידות צבא אירלנד, בוסניה ומקדוניה והשתתפתי גם במלחמת המפרץ. שהיתי תקופה ממושכת מאוד בעיראק, מאז הפלישה אליה ב-2003, ופעלתי נגד הטרור העולמי מטעם חיל המודיעין הבריטי.
"כבוד הנשיא", המשיך הקולונל, "בהסתמך על הידע והניסיון שבידיי, אני יכול לומר כך: במהלך מבצע 'עופרת יצוקה' פעל צה"ל יותר מכל צבא אחר בהיסטוריית הלחימה, כדי לשמור על זכויות האזרחים באזור הקרבות".
זו הייתה נקודת ההתחלה.
למעלה מעשר שנים חלפו, אלפי פגזים התעופפו במרחב שבין עזה לאשקלון, ושום דבר מהותי לא השתנתה: האו"ם עדיין מתייחס אל מדינת ישראל כאל מקור הרוע, כשהוא עושה הכל כדי לרצות את גורמי הטרור של חמאס. בינתיים, הפך 'קולונל ריצ'רד קמפ' לשם נרדף לסנגוריה פרו-ישראלית, האופיינית יותר לימין האמריקאי.
אך גם בשעה שעמדותיו בנוגע לעימות הישראלי-פלסטיני מציבות אותו בניגוד עניינים מול מארחיו ב-BBC וב'סקיי ניוז' הבריטיים, בשל היותו מומחה צבאי לא-יהודי ולא-ישראלי, קשה להשתיק את הקולונל קמפ, וסמכותו המקצועית היא כזו שקשה להתעלם ממנה.
אז מה מביא את הקולונל להתגייסות הזו?
הטרוריסטים של בריטניה
תפקיד ה'סנגור לישראל', מאוד לא שגרתי עבור אדם כמו ריצ'רד קמפ. ודאי שלא עם הרקע שממנו הוא מגיע.
קמפ, יליד קולצ'סטר, עיר שבה מתגוררים אנשי צבא רבים, ידע כבר מגיל צעיר שהוא ירצה לבנות את עתידו המקצועי בצבא. בילדותו לא היה לו שום חבר יהודי. מדינת ישראל בכלל לא הייתה באופק התודעתי שלו. הוא שירת ימים ארוכים בצפון-אירלנד, והאויבים שמולם הוא נלחם היו המורדים האירים. השלב הבא היה מלחמת המפרץ, ולאחריה פיקד על הכוחות הבריטיים באפגניסטן.
למדינת ישראל הוא הגיע לצורך פגישה עם ראשי הצבא, אודות ההצלחות והכישלונות של המבצע האחרון בעזה. קמפ כלל לא ניסה לחסוך בשבחיו. הוא סיפר להם על עצמו, כיצד מצא את עצמו שותף לקרבות התקשורתיים, הוא דיבר על המציאות הקשה של הלחימה במזרח התיכון והסביר איך עזה של 2021 יכולה להתברר כמבצע הדיוק המרשים ביותר בהיסטוריה הצבאית העולמית.
השאלה הראשונה שאנו רוצים לשאול את הקולונל בשיחה המיוחדת שלו ל'משפחה', עוסקת בדיוק בנושא הזה. מה גורם לאיש צבא, שמתגורר ופועל במדינה שבה אחד הארגונים התקשורתיים הגדולים ביותר בעולם, ה-BBC, משמיע מעט מאוד קולות פרו-ישראליים, ללכת נגד כיוון הרוח.
אתה תופעה. איך בדיוק הפך קולונל ריצ'רד קמפ לידיד בולט כל כך של מדינת ישראל?
"הכל התחיל בצבא", עונה הקולונל. "שם נודע לי נתון מרתק: כמה חיילים בריטים מציל המודיעין הישראלי בשדה הקרב ובשטחים אזרחיים. מדובר במספרים גבוהים במיוחד.
"השתלבתי בחיל-רגלים ב-1977", הוא מסביר. "במהלך לימודיי במכללה הצבאית המלכותית בסנדהורסט, למדנו את כל הפרטים על מלחמות ישראל. ואז, ב-1979, נשלחתי לבלפאסט שבצפון-אירלנד, שם שירתי כמה שנים.
"מאחר שהיה שם הרבה טרור מצד יחידות הגרילה האיריות נגד בריטניה הגדולה, שכנגדה התנהל מבצע בלימה על ידי כוחות הצבא, נוצר קשר בין צבאות בריטניה וישראל, שביקשו ללמוד זה מניסיונו של זה, לאור המאפיינים הדומים בין הזירה שבצפון-אירלנד לזו שבגדה המערבית. בשלב מסוים, הגיע קצין צה"ל ללמוד מאיתנו, וזו הייתה הפעם הראשונה בחיי שבה פגשתי יהודי ישראלי.
"הקשר הזה עם הישראלים התרחב מאוד בשנת 2003, כשיצאתי לאפגניסטן כדי לפקד שם על הכוחות הבריטיים במחוז חלמנד. בנקודת הזמן ההיא, כוחות הברית החלו להתמודד לראשונה עם פיגועי התאבדות. נלחמנו נגד הטרור בצפון-אירלנד, אבל לא היה לנו כל ניסיון עם שיטות למניעת פיגועי התאבדות, בעוד שלצערנו הישראלים כבר למדו לפתח אמצעים שונים להתמודדות מול האיום הזה.
"יצרתי קשר עם איש ה'מוסד' בלונדון, ותוך יומיים הגיע אלינו מג"ד מצה"ל, מגדולי המומחים לפיגועי התאבדות. ישבנו יחד שלוש שעות בלובי מלון במערב לונדון, ובעקבות אותה פגישה הצלחתי לפתח את תוכנית הפעולה של הצבא הבריטי נגד פיגועי התאבדות, שבה אנחנו משתמשים עד היום".
מהם האלמנטים העיקריים שלמדת?
"כיום זה אולי נשמע פשוט, אבל אז זה לא היה כך. אלו היו שיטות הנוגעות לזיהוי מחבל מתאבד, סימנים שונים במראה שלו. ישנה התגובה עצמה – אתה לא מזהיר מחבל מתאבד, וכך גם להיכן לכוון את הירי, כדי לא לגרום לפיצוץ המטען שעליו. עניינים טריוויאליים שמצילים חיים".
אז מדינת ישראל זכתה לסנגור בזכות השיתוף בשיטות הפעולה?
"כן. וזה נכנס להילוך גבוה, כשהייתי בקשר קבוע עם המוסד בין השנים 2007-2002, כשהייתי מעורב בתיאום התגובה הבריטית לטרור מטעם הקבינט בממשלה".
DNA של גויים
העולם המערבי של אותם ימים היה שיכור מאופטימיות. איש לא הבין מה הטרור המוסלמי מתכנן. ואז הגיעה קריאת ההשכמה הכי נוקבת שידע המערב. פיגועי ה-11 בספטמבר.
המערב התעורר לראשונה ולמד שיש רק מדינה אחת, מושמצת ומוקעת, שחוותה את כל זה עשרות שנים לפניו. מדינת ישראל. היא הייתה כמובן גורם ראשי בטיפול באיום הזה.
ואם מישהו חשב שמדובר במשהו ייחודי לארצות הברית, בתוך כמה שנים, בשנת תשס"ה (2005), הגיעו גם הפיגועים ללונדון. באותם פיגועים נהרגו 52 אנשים. "שיחת הטלפון הראשונה שקיבלתי בתור ראש יחידת 'קוברה' – הפורום הממשלתי לטיפול באירועי חירום לאומיים – הייתה מאיש ה'מוסד'. הוא הציע לנו את שירותי הארגון. המחווה הזו ריגשה אותי מאוד", משחזר קולנל קמפ.
"לארגון הביון הבריטי, ה-M16, תמיד היה קשר עם ה'מוסד', אך הוא הלך והתהדק עם השנים. במו עיניי ראיתי כיצד סייעו לנו הטכנולוגיות הישראליות בתחומי הלוחמה, הרפואה וגם המודיעין בשמירה על ביטחון אזרחי בריטניה".
האם עד היום זה כך?
"דוגמה עדכנית, יחסית, יש לי משנת 2015, כשחיזבללה ניסו להקים בית-חרושת לפצצות בלונדון. ניסיון זה סוכל על ידי שירותי הביטחון הבריטיים, אך המודיעין הגיע מה'מוסד'. בזמנו שמרנו את הדבר בסוד, אך הסיפור התפרסם ב-2019, בערך. כך זה בכל רחבי אירופה: סוכנים איראנים ניסו להוציא לפועל פיגועים בגרמניה, בלגיה וצרפת, והייתי אומר שרוב ההתרעות על פעילויות הטרור האלה הגיעו מארגוני המודיעין הישראליים.
"אחרי שפרשתי מהצבא ב-2006, העימות הצבאי הראשון של מדינת ישראל שפגש אותי כאזרח פרטי בעל זכות דיבור חופשי, היה בעת מלחמת 'עופרת יצוקה' בעזה. כמי שיודע עד כמה אנחנו נעזרים במדינת ישראל, וכי מדובר במדינה דמוקרטית הנתונה תחת מתקפה, הרגשתי חייב לצאת להגנתה. העובדה שאינני יהודי וגם לא ישראלי, נוסף על הניסיון הצבאי שלי, כך חשבתי, מחייבת אותי להכחיש את השקרים ואת התעמולה האכזרית נגד מדינת ישראל ופשוט לספר לעולם את האמת".
בהזדמנויות שונות סיפרת על החינוך שקיבלת מילדות, שלימד אותך להבחין בין טוב לרע. אך חייב להיות שזה לא רק זה. אתה לא היית החייל הבריטי היחיד שראה במו עיניו מה עושה מדינת ישראל, ובכל זאת אתה היחיד שנוקט עמדה פרו-ישראלית פומבית שכזו.
"רוב גורמי הצבא חושבים כמוני על מדינת ישראל, אך לא משתלם להם לדבר על כך בפומבי. חבר יהודי אמריקאי אמר לי פעם: 'חייב להיות שיש לך שורשים יהודיים, אם אתה כל כך פרו-ישראלי'. הוא אפילו ארגן לי בדיקת DNA. אבל לא, אין לי שום ייחוס יהודי.
"אם להיות כן, אף על פי שהיום אני בהחלט מרגיש קשר קרוב מאוד למדינת ישראל ולצה"ל, אם ארה"ב או אוסטרליה היו עומדות תחת מתקפה תקשורתית דומה, רוויית שנאה כל כך, גם אז הייתי נוקט אותה שיטה כדי להגן עליהן".
ההתבטאויות החופשיות שלך בוודאי אינן תורמות לפופולריות שלך באנגליה. האם נתקלת בביקורת חוזרת?
"המון. גם על אמירות שלי בעקבות המבצע האחרון ספגתי ביקורת רבה. מאשימים אותי ב'איסלאמופוביה', שזוהי שיטה טובה להשתיק היום אנשים באנגליה. ב-BBC לא אוהבים אותי היום, כי אף על פי שהייתי פרשן צבאי רגיל, הם לא אהבו את הדעות שלי על מדינת ישראל, שסותרות את הנרטיב שלהם.
"כשאני מרצה במוסדות להשכלה גבוהה, אני נתקל בתגובות מחאה. אני גם מופיע ברשימה השחורה של אל-קאעידה, גם זה בגלל הפעילות שלי לטובת מדינת ישראל".
אתה מציין שב-BBC אתה כבר לא רצוי היום, וכרגע אתה מופיע בעיקר בערוצי התקשורת הבריטיים והעולמיים הימניים יותר. ממה נובעת האפליה הממסדית הזו נגד מדינת ישראל?
"היחס הזה מושרש עמוק אצל רשתות התקשורת הגדולות, כנראה מאז 1967, שאז נפוצה התפיסה שמדינת ישראל היא 'הבריון הגדול'. כתבי ה-BBC הם בעלי נטייה שמאלנית, ויש להם תפיסה שלילית חזקה מאוד נגד מדינת ישראל. זו תפיסה שמושרשת מאוד במשרד החוץ הבריטי, וגם בחלקים גדולים של האקדמיה. באותם עולמות, התגובה המיידית לכל עימות במזרח התיכון היא שחייב להיות שמדינת ישראל היא האשמה.
"גם האנטישמיות משחקת כאן תפקיד. אבל בבריטניה, זה גם מפני שהאינטרסים הפנימיים שלה בתחום הנפט גורמים לחלקים מסוימים בממשלה להיות יותר פרו-ערביים".
בתוככי צבא הגמלים
משרד החוץ הבריטי הוא שחקן משמעותי בכל הנוגע למדיניות הממשלה ביחס למדינת ישראל. היכן באה האג'נדה האנטי-ישראלית לידי ביטוי ביחסים מול אנשי משרד החוץ?
"ישנו אגף במשרד החוץ הבריטי – לא כולו – שזה היחס שלו", מאשר קמפ. "הקבוצה הזו ידועה בתואר 'צבא הגמלים', בגלל נטיותיהם הפרו-ערביות, והם אלו שנלחמו חזק נגד המאמצים הקודמים שלי לקדם שיתופי פעולה מודיעיניים עם מדינת ישראל".
האם התמיכה הפרו-ישראלית החזקה של ראש הממשלה דאז, טוני בלייר, לא השפיעה על אותם גורמים במשרד החוץ?
"דבר אחד שאתה לומד בעבודה מול הממשלה הוא, שראש הממשלה הוא לא הכוח הכל-יכול כפי שהוא נראה. בלייר היה אז מבודד למדי, גם בתוך מפלגתו, בין היתר, בגלל תמיכתו במדינת ישראל בזמן מלחמת לבנון השנייה. זה קרה שוב ב-2014, כשממשל אובמה העניק למדינת ישראל את מתנת הפרדה, בדמות החלטת האו"ם 2334. בריטניה תמכה בהחלטה, ורק מאוחר יותר נודע על כך לראש הממשלה ת'רסה מאי והיא דרשה שבריטניה תמשוך חזרה את תמיכתה.
"דוגמה עדכנית נוספת היא החלטת בית המשפט הבין-לאומי לפשעי מלחמה בהאג לפתוח בחקירה נגד הפעילות הצבאית הישראלית. מדינות המערב, כגון אוסטרליה, צרפת וגרמניה הביעו התנגדות. בריטניה לא שלחה התנגדות, כי מדיניות החוץ שייכת למשרד החוץ, ורק לאחרונה ראש הממשלה בוריס ג'ונסון התוודע בעצמו לכל הסיפור והצטרף באיחור להתנגדותן של המדינות האחרות. אם ראש הממשלה לא עוסק בעצמו בעניין, הוא סומך על משרד החוץ שיגבש את המדיניות".
האם 'הסכמי אברהם', הסכמי השלום בין מדינת ישראל למדינות המפרץ, גרמו לתזוזה כלשהי בתפיסה של 'צבא הגמלים' על כל התמונה האזורית?
"הסכמי השלום בתיווכו של הנשיא טראמפ בשנה שעברה התקבלו בהלם אדיר אצל הגורמים הללו. הם תמיד ניסו לרצות את הערבים, והסכימו עם גישתו של ג'ון קרי, שאין סיכוי לשלום לפני שפותרים את הבעיה הפלסטינית. אבל מאז מלחמת עזה ב-2014, מדינות ערב הגיבו בצורה מינורית מאוד נגד מדינת ישראל, בעיקר למען הרושם הציבורי. לכן, אנחנו נמצאים במציאות עולמית שונה, כזו שמשרד החוץ כנראה יתקשה לעכל עשרות שנים קדימה".
אם חלקים גדולים של האליטות המערביות לעולם לא יסכימו להשתכנע כי גישת הלחימה הישראלית היא מוסרית, האם עדיף שצה"ל יפסיק להתחשב בדעת הקהל העולמית ויסתכן בפגיעה אזרחית, כדי להכות בחמאס חזק יותר?
"כל הצבאות המתקדמים בעולם מתמודדים מול מגנים אנושיים. הבריטים והאמריקאים נתקלו בהם באפגניסטן, בעיראק ובסוריה. המציאות היא, שכמו בכל מדינה מערבית, גם מדינת ישראל מבקשת לפעול לפי כללי הלחימה. אלו קובעים שאם פגיעה במטרה צבאית מסכנת חיי אזרחים, ניתן לעשות זאת רק אם נשמרת המידתיות. חייב להיות צורך צבאי מאוד גדול כדי לסכן את חייהם של אלה. בגדול, צה"ל עושה מעל ומעבר מהנדרש כדי להצדיק את ההתקפות שלו, בהתאם לכללי הלחימה.
"למדינת ישראל יכולות מודיעיניות משוכללות מאוד, והיא מסוגלת להוציא אזרחים אל מחוץ לאזורי הקרבות באמצעות שליחת הודעות. לא פחות חשוב מכך, מערכת 'כיפת ברזל' מאפשרת למדינת ישראל להילחם לאט יותר. אם אזרחים ישראלים רבים היו נהרגים, הם היו חושבים הרבה פחות ומסתכנים ביותר הרוגים בצד השני. אם מדינת ישראל הייתה צריכה להילחם היום בלבנון, שם אין לה מודיעין יעיל כל כך ובידי האויב יש כמות טילים גדולה בהרבה, כללי הלחימה יצטרכו לאפשר מספר גדול יותר של הרוגים מקרב האזרחים".
בין אירלנד לעזה
שירַתָּ בצפון-אירלנד, ולא פעם השווית את הפעילות למבצעים הצבאיים של מדינת ישראל בגדה המערבית. מהם הלקחים שהפקת מהזירה הזו שהיה כדאי למדינת ישראל ליישם?
"צפון-אירלנד דומה יותר לגדה המערבית. הפעילות בה היא למעשה פעילות שיטור. לעומת זאת, עזה דומה יותר לחוויה שלנו באפגניסטן ובעיראק. ההבדל העיקרי שגיליתי היה במנטליות המקומית: בצפון-אירלנד שמנו את כל המשקל על 'לב ומוח', גישה רכה ושימוש בכפפות של משי, כדי לזכות באמון התושבים המקומיים. במובנים רבים הגישה הזו הצליחה, כפי שניתן לראות היום – ישנו הסכם שלום מתמשך בין שני הצדדים.
"אבל בהתמודדות עם המנטליות המזרח-תיכונית, גילינו שאיפוק ואכפתיות מתפרשים כחולשה. אם חייל צה"ל בתפקידו בעמדת בידוק יחליט לבדוק את הנכנסים בפחות יסודיות, מתוך תחושת חמלה כלפיהם, הוא יזוהה כבעל מגע עדין. הפעם הבאה שהוא יהיה בתפקיד תהיה מבחינת מחבלים פוטנציאליים העיתוי הכי מתאים לפיגוע טרור. במזרח התיכון אתה חייב לשמור על חזות תקיפה הרבה יותר".
בצד השני של המזרח-התיכון, הנשיא ביידן הוציא את הכוחות האמריקאיים מאפגניסטן. כמי ששירת בזירה הזו, האם לדעתך הוא צדק בהחלטה לסיים את 'המלחמה האין-סופית'?
"אני סבור שמדובר בטעות גדולה. לטראמפ הייתה תוכנית נסיגה, אבל היא הייתה מותנית, והיא כללה כמה דרישות מצד הטאליבן. גישתו חסרת התנאים של ביידן, הזמינה את השתלטות הטאליבן על המדינה ומגדילה את ההסתברות למלחמת אזרחים".
עם הניסיון שלך הן במגרש הצבאי והן בזה התקשורתי, איך היית מסכם את המבצע הצבאי הרביעי של מדינת ישראל בעזה?
"אני חושב שהמבצע האחרון, שצה"ל העביר כוחות שריון ויחידות חיל רגלים לגבול עזה כדי לשכנע את חמאס לרדת למערכת מנהרות ה'מטרו' שלהם, עוד יילמד בבתי הספר הצבאיים כפעולת הטעיה קלאסית.
"אך בחזית התקשורתית, על אף שהייתי מעורב זה שנים באין-ספור מאמצים ישראליים – מטעם הממשלה וגם שלא מטעמה – כדי לשפר את תדמיתה של מדינת ישראל, זהו מאבק מתמשך נגד ערוצי תקשורת רבי-השפעה בעלי אג'נדה הפוכה.
"בסופו של דבר צריך להבין שכמעט בלתי אפשרי לנצח את הנרטיב התקשורתי. מדינת ישראל מתמודדת מול העיוות הגדול ביותר בהיסטוריה העולמית. מנקודת המבט שלי, כל מה שאני יכול לעשות הוא להמשיך למלא את חלקי הקטן בניסיון להוציא את האמת לאור".
