איך נראה ערב פסח שבו מסתובבת בבית עוזרת צמודה, שמכירה את סדריו לפני ולפנים, מוכנה לעבוד קשה, ואפילו לא מבקשת שכר גבוה מדי? בשבילנו הישראליות זה נשמע חלום, אבל בשיחות עם אחיותינו שבחצי הכדור הדרומי מתברר שהחלום הוא לא לגמרי ורוד | אודיה מאורוגוואי, מיכל ממקסיקו סיטי, חיה מסלטה ורחל מבואנוס איירס, מאפשרות לנו להציץ לחיים עם עוזרת צמודה, ליהנות מהיתרונות ולהבין את החסרונות | יד עוזרת
איורים: אלה מושקוביץ
הלוואי שמישהי תבוא לעשות פה קצת סדר. הלוואי שנוכל עכשיו ללכת לישון ולקום לבית מצוחצח".
כמה פעמים אמרנו את המשפט הזה לאחרונה? האביב הגיע וחג החירות מתקרב, אבל אם נדבר בכנות, רובנו לא ממש חשות חופש ושחרור. העומס כבד, המטלות רבות, וברגעים של מהומה ועייפות מתגנבת לליבנו המחשבה שהלוואי שהייתה פה עוזרת צמודה.
מתברר שיש נשים שעבורן אין זה חלום, אלא מציאות של ממש. הכירו למשל את אודיה פרשל, שבשנים האחרונות מתגוררת עם משפחתה באורוגוואי. אירועים רבים ומרתקים נחקקו בליבה במהלך תקופה זו, אבל אחד המקרים הבלתי נשכחים התרחש בערב פסח, בתקופה שבה התחלפו אצלה עוזרות הבית.
"ציפינו לבואה של עוזרת חדשה", מספרת אודיה, "ובינתיים התחלתי לנקות את הירקות לסעודת ליל הסדר. הכנסתי את כל עלי הכרפס והמרור לתוך האמבטיה, מילאתי מים ובדיוק אז נכנסה העוזרת. הזמנתי אותה לשבת על שרפרף והסברתי לה בספרדית עילגת שיש לנקות היטב כל עלה – את העלים המלוכלכים לזרוק, ואת הנקיים להכניס לתוך קערה מלאה במים וחומץ. סיימתי להסביר וציפיתי שהיא תתחיל לעבוד, אבל היא לא זזה, אלא רק נתנה בי מבט מבוהל. ארך לי רגע להבין שהיא פשוט בהלם מוחלט ממה שמתרחש כאן, לא מבינה מה אני רוצה מחייה. פתאום גם הבנתי לאיזו סיטואציה מוזרה הכנסתי אותה, מול אמבטיה של עלים… בסופו של דבר היא ניקתה את העלים, וכשלקחתי אותם אחד-אחד ובחנתי מול האור בדקדקנות, ראיתי איך היא עוקבת אחרי כל פעולה שלי בתימהון מוחלט וקיוויתי בכל מאודי שהיא תמשיך לבוא לעבודה ולא תימלט על נפשה".
חיה בשליחות
אודיה פרשל מתגוררת עם בעלה וחמשת ילדיהם במונטווידאו, בירת אורוגוואי. היא ישראלית במקור והגיעה לשם בשליחות מטעם 'מכון שטראוס-עמיאל' של אור תורה סטון. "בכל אורוגוואי מתגוררים בסך הכל בין 10,000 ל-12,000 יהודים, ובקהילה שלנו יש בין 40 ל-50 משפחות", היא מספרת. "יש מהן משפחות מבוגרות ויש צעירות עם ילדים שלומדים בבית הספר היהודי, ונוסף על כך יש פרויקט של קירוב ושיעורי יהדות שבו משתתפים כ-180 סטודנטים, רבים מהם מתארחים אצלנו לעיתים קרובות בשבתות.
"אחד הדברים היפים בקהילה הוא העובדה שיש כאן כמה וכמה משפחות אמידות שעושות את כל המאמצים כדי להשיג תקציבים ומלגות למימון בית הספר והפעילות היהודית, הכל מתוך רצון אדיר שיהיו עוד ילדים שיקבלו חינוך יהודי. מכיוון שאנו שליחים ודואגים להרבה דברים הנדרשים בקהילה, יש לנו פחות זמן להשקיע בניקיונות הבית, וטוב שיש עוזרת הדואגת לכך".
גם אצל חיה טוויל, שמתגוררת במחוז סלטה שבצפון ארגנטינה, מוכרת העסקת העוזרת כחלק מהשגרה. "אנו מתגוררים כאן ב-18 השנים האחרונות ומנהלים את בית חב"ד בסלטה", היא מסבירה. "מדובר בבית חב"ד שמיועד מלכתחילה לקהילה, אך מכיוון שסלטה שוכנת באזור יפה ותיירותי, מגיעים אלינו בכל ימות השנה גם תיירים רבים. בליל הסדר אנו מארחים בדרך כלל כ-300 מוזמנים, וכמובן הכנת הסעודה מוטלת עלינו.
"הייתה שנה שילדתי בערב פסח ממש, ובדיוק אז, ברגע האחרון הודיעו 40 אנשים נוספים על השתתפותם בסעודה. האמת היא שזה האתגר הגדול שלנו, כי עד לרגע האחרון קשה לדעת כמה אנשים יצטרפו. לכן אנו משתדלים להיערך בכמויות גדולות מן המצופה. נוסף על הבישולים, יש כמובן גם מבצע ניקיונות, שכולל גם את ביתנו הפרטי וגם את מבנה הקהילה".
איך מצליחים להתארגן בהיקפים כאלו?
"אנחנו מתחילים להתארגן לפסח כבר בפסח הקודם, כי יש מוצרים כשרים לפסח שכל השנה לא נמצאים במלאי, וצריך לקנות אותם שנה קודם", מסבירה חיה. "אנחנו מבקשים מבני משפחה בארץ שיקנו עבורנו מצרכים ואביזרים שישמשו אותנו, וכאן המקום להודות להם על כך. נוסף על כך, אנו דואגים לנסוע לאזורים מרכזיים בארגנטינה כדי לרכוש מוצרי מזון בכשרות מהודרת ומוצרים נוספים הנדרשים לחג. כל נסיעה כזו היא מבצע, שכן אנחנו גרים במרחק של שעתיים טיסה מעיר הבירה וארבע שעות נסיעה מהקהילה הקרובה. נוסף על כך, נדרש מאיתנו לדאוג לכך שלכל אנשי הקהילה שלנו יהיו מצות בפסח, ולפחות מצה שמורה אחת לכל משפחה. זה גם כן דבר שמעסיק אותנו מאוד".
חיה מדגישה שהיא נעזרת בעוזרת רק למטלות שאין חשיבות בכך שהיא או בני ביתה יבצעו בעצמם. "בכל מה שקשור לחינוך וליידישקייט אף אחד לא יכול להחליף אותנו, גם את בדיקת הירקות לסעודה אני מבצעת אך ורק בעצמי. אבל כשמדובר למשל בחיתוך חצילים לסלט, לא באמת משנה אם אני אחתוך או העוזרת, גם לא משנה אם הקוביות יהיו בגודל של סנטימטר אחד או שניים. גם את הניקיונות הרציניים לחג אני מטילה על העוזרת. היא זו שמשפשפת ומקרצפת, ובדרך כלל היא עושה את זה טוב יותר ממני. אגב, השנה – כבר בחנוכה היא ביררה אצלי מתי בדיוק חל פסח, וכשנקבתי בתאריך היא הודיעה לי בשיא הרצינות: 'צריכים כבר להתחיל לנקות'.
"הייתה גם שנה שבה העוזרת העירה לאחד המטיילים שהחדר כבר נקי לפסח ושלא יכניס לתוכו חמץ. המטיילים לא רצו להביך אותה, אבל רגע אחרי שעזבה את החדר כולם פרצו בצחוק. זו הייתה סיטואציה משעשעת".
גם מיכל פרוינדליך, אשתו של הרב שי פרוינדליך, רב קהילת 'רמת שלום' – הקהילה האשכנזית במקסיקו סיטי מטעם מכון 'שטראוס-עמיאל' של אור תורה סטון, פוגשת את העוזרת כמעט מדי יום. מיכל בהכשרתה מורה ומיילדת, אך במקסיקו היא משמשת במגוון תפקידים, בהתאם לצורכי הקהילה. "היו שנים שבהן עבדתי בשגרירות, אבל העבודה בקהילה הייתה רבה מדי ולכן עזבתי את עבודתי שם, וכיום אני מתרכזת בעיקר בחינוך בלתי פורמלי, באירוח וכן בניהול פרויקטים של חגים, בהוצאת קבוצות לארץ ובגיבוש של המשפחות".
כמה יהודים מתגוררים כיום במקסיקו?
"מקובל לומר שמתגוררים במדינה כ-50 אלף יהודים, אבל לבית הכנסת האשכנזי שלנו מגיעים בימים הנוראים כ-1,600 מתפללים ואילו בשבתות כ-170 מתפללים. זו קהילה שרובה חילונית, אבל בחגים כמעט כולם מגיעים ומשתתפים".
מיכל זוכרת את הימים הראשונים שבהם התחילה להעסיק את העוזרת. "זה היה בתקופה שעבדתי בשגרירות, ובאחד הימים, בערך שבוע לפני פורים, חזרתי הביתה וציפתה לי הפתעה כשהעוזרת הכריזה: 'זהו זה, הבית נקי לפסח!' לא האמנתי למשמע אוזניי. כישראלית שרגילה לנקות את הבית שבועות ארוכים, זה היה נשמע לי בלתי הגיוני. אבל היא התעקשה על כך שמלבד הארונות האישיים שלנו הכל נקי ומוכן לחג. ובאמת בדקתי ועברתי ארון-ארון והכל היה נקי לגמרי. במחשבה שנייה, זה לא היה כל כך מופקע, כי בעצם כל השנה נקי אצלנו לפסח".
עניין של מנטליות
מיכל אינה יוצאת דופן במקסיקו. "להפך", היא אומרת, "דווקא אני מעסיקה את העוזרת במשך פחות שעות מחברותיי". לדבריה, הרוב המוחלט של המשפחות בקהילה היהודית במקסיקו מעסיקות עוזרת, ואם יש להן בעיה כלכלית והן לא יכולות לאפשר לעצמן, הן מעסיקות אותה פעמיים או שלוש בשבוע, אבל לא מוותרות. "יש גם משפחות שיכולות להרשות לעצמן יותר", היא מעירה, "ואז הן מעסיקות שתי עוזרות במקביל, שאחת מהן ישנה בבית ומטפלת בילדים, והשנייה מגיעה על בסיס 'כניסה ויציאה' – באה מדי בוקר וחוזרת בערב. יש בתים שיש בהם אפילו צוות של חמש או שש עוזרות".
אם שאלתם את עצמכם כמה עולה התענוג, משיבה מיכל שאצל רוב המשפחות במקסיקו העוזרות ישנות כל השבוע וגם אוכלות, לכן נוסף על התשלום המשפחה צריכה לדאוג לעוזרת לתנאים הנדרשים לה וכן לארוחות. "התשלום עומד בדרך כלל על כ-60 שקלים ליום עבודה. אני יודעת שבארץ זהו סכום שמשלמים לשעה, אבל הכל נגזר בהתאם לגובה המשכורת הממוצעת במשק, ובמקסיקו כידוע יש אחוזים רבים באוכלוסייה שסובלים מעוני".
למה צריכים כל כך הרבה עזרה?
"כבר מזמן הגעתי למסקנה שישראלים יתקשו להבין את ההתנהלות כאן, כי מדובר במנטליות שונה. העוזרות במקסיקו לא רק מנקות אלא הרבה יותר מכך – הן בדרך כלל ישנות בבית ומעירות את הילדים בבוקר, הן מכינות להם את ה'לונצ'רה' – אוכל לבית הספר, הן גם שולחות אותם למוסדות ומלוות אותם מחוץ לבית.
"בשעות הבוקר העוזרות בדרך כלל מנקות את הבתים, ולקראת הצהריים הן מכינות את הארוחה. כשמדובר במשפחות המקפידות על ההלכה יש חלוקה משמעותית בין ספרדים לאשכנזים – בעוד אשכנזים נוהגים להשאיר לעוזרת נר שהדליק יהודי או להבה בכיריים, והיא מעבירה את האש, בבתים של ספרדים זה מורכב יותר, כי צריך שיהודי יניח את הסיר על הכיריים ויש שמקפידים שהיהודי יבשל ממש. אבל בדרך כלל כולם נעזרים בעוזרת בבישולים, והיא גם מגישה את האוכל לילדים כשהם חוזרים מהלימודים. גם ארוחת ערב היא בדרך כלל באחריותה של העוזרת. האימהות במקסיקו עושות את הקניות בסופר, ולפעמים אפילו את זה לא, כי רוב הקניות כאן מבוצעות בכלל מרחוק, בטלפון או דרך הרשת.
"בסופו של דבר, הניהול של הבית מוטל כמובן על האישה, ולמרות העזרה עדיין נשארות לה הרבה מטלות, וגם יש הרבה נשים שעובדות במקצועות תובעניים כמו מורות, פסיכולוגיות ועוד, ובזמנן הפנוי הן הולכות לשיעורי תורה, מפגשים, הרצאות וכדומה".
מכיוון שעלות העסקת העוזרת אינה גבוהה, מציינת מיכל שזה מאפשר להתייחס לשעות ההעסקה של העוזרת באופן שונה מכפי שבארץ. "בארץ נשים נחרדות כשהן רואות את העוזרת שלהן מפטפטת בטלפון במקום לנקות, אצלנו זה בכלל לא נושא. זה מגיע עד כדי כך שבתקופת הקורונה למשל העדפתי שהעוזרת לא תגיע אלי, אבל רציתי לשמור עליה כדי שלא תעבור למשפחה אחרת, ולכן פשוט שילמתי לה במשך חצי שנה, אפילו שהיא לא הגיעה בכלל. אם תיחשבו את המחיר תראו שזה לא נורא כל כך".
מי גנב ת'עוגיות
"גם אני בארץ לא התרגלתי לעוזרת", מספרת אודיה. "תמיד הסתדרתי בכוחות עצמי, כשבעלי וילדיי מסייעים. אבל מאז שעברנו לאורוגוואי נוצר הצורך בעזרה, ואכן יש לנו עוזרת שמגיעה אלינו בקביעות ומקילה מאוד על ההתנהלות".
אודיה מציינת שרוב המשפחות היהודיות באורוגוואי מחזיקות עוזרת, וחלק מהן מתמידות עם אותה עוזרת במשך שנים, כשהיא מכירה היטב את הילדים ואפילו בקיאה בענייני כשרות.
"בביתנו הפרטי, בגלל סיבות שונות, התחלפו העוזרות פעמים רבות. בכל פעם שמגיעה עוזרת חדשה אני מלמדת אותה כל מה שצריך לדעת על כשרות המטבח. מעניין לראות שדווקא כשמדובר בעוזרות נוצריות הן מגלות בזה עניין, שואלות ומבקשות לשמוע הסברים על כל מנהג. עם הזמן גיליתי שהן מבדילות היטב בין בשרי לחלבי, אבל כשאני מסבירה להן על 'פרווה' הן לא מצליחות לרדת לעומק ההבדל בין דג לעוף. בשלב מסוים החלטתי שגם את מאכלי הפרווה אני מסווגת לבשרי וחלבי, וכך יש בבית שלנו בשרי וחלבי בלבד. בנוסף, יש לנו סכינים וקרשי חיתוך 'עבור ירקות בלבד', כדי למנוע מראש את הבעיות".
גם אצלכם מקובל שהעוזרות ישנות בבתי המשפחות?
"בעבר העוזרות אכן ישנו אצל המשפחות, וכמזכרת לכך יש כמעט בכל הדירות 'חדר משרתת' המיועד לשם כך – חדר קטנטן עם חלון ומיטה. אבל כיום אין הרבה משפחות שהעוזרות ישנות אצלן, מכיוון שרמת החיים באורוגוואי השתנתה וגם מחיר העוזרות גבוה יותר מכפי שבעבר, והוא נע בין 20 ל-25 שקלים לשעה. כיום מקובל שהעוזרת מגיעה על בסיס יומי, בדרך כלל מדי יום או כמה פעמים בשבוע. הכל נעשה בנחת, בלי אינטנסיביות".
באופן אישי, מציינת אודיה שהעוזרת מגיעה לביתה מדי יום לשעות הצהריים. "היא מנקה את הבית ומסייעת בטיפול בילדים. היא עוזבת בלילה אחרי שמשאירה בית נקי ומצוחצח, אבל אם יש לי יציאה בערב, היא נשארת עם הילדים עד שעה מאוחרת ושומרת עליהם. בשישי ובשבת היא מגיעה בדרך כלל ליום עבודה מלא. ביום שישי אני עובדת כמו בכל השבוע, עד ארבע אחר הצהריים, כי אצלנו לא מסיימים מוקדם כמו בארץ".
מה עם בישולים?
"העוזרת שלנו גם מבשלת. לימדתי אותה להכין אוכל לשבת ואפילו קובנה תימנית. אנחנו מדליקים לה את התנור או האש, והיא מכינה את האוכל. היא גם מנפה את הקמח ואני מפרישה חלה".
אודיה עוצרת לרגע את התיאורים. "אני יודעת שזה נשמע מעורר קנאה ומבינה את זה, אבל אני חייבת להודות שיש גם דברים שבהם פחות נחמד לנו שיש עוזרת בבית. בסופו של דבר, לא תמיד מתאים לך שיהיה אדם מחוץ למשפחה שנוכח בכל רגע בחיים שלך, וגם לא תמיד הסדרים שהיא משליטה בבית הם לפי טעמך. חשוב לי בעיקר שהילדים שלי לא יפתחו תלות בעוזרת, לכן אני מקפידה גם בזמנים שהיא נמצאת, להטיל עליהם חלק מהמטלות. אני יודעת שבסופו של דבר נחזור לארץ, בעזרת השם, וחשוב לי שהם ידעו להסתדר גם בתנאים אחרים".
ויש גם התמודדות עם גנֵבות. "אני אישית נוטה לתת אמון בכל אדם", מציינת אודיה, "אבל אני שומעת סביבי סיפורים לא מעטים על עוזרות שלקחו בתיק כל מיני מוצרים. גם אנחנו נתקלנו בכך מקרוב אצל אחת העוזרות, ואגב, לא היה מדובר בתכשיטים וכלים יקרי ערך, אלא בעיקר במוצרי ניקיון שהיא הייתה לוקחת בקביעות. נאלצנו להיפרד מהעוזרת בצער, אך רחמינו נכמרו.
"במקרה אחר העוזרת לטשה את עיניה דווקא למיני המתיקה שבארון. לא שהיה אכפת לנו לכבד אותה, אלא שהיא בחרה דווקא בעוגיות האלפחורס בכשרות למהדרין שייבאנו במיוחד מארגנטינה. פתאום שמנו לב שהעוגיות שהתאמצנו כל כך להשיג נעלמות בזו אחר זו. כשהבנו 'מי גנב את העוגיות מהקופסה' מיהרנו לקנות לעוזרת עוגיות אלפחורס רגילות ללא הכשר, שיהיה לה בתיאבון".
מבצע פסח
מיכל ממקסיקו מספרת כי העוזרת שלה מגיעה מדי יום למספר שעות, וגם בשבתות. "בשבת בבוקר זו הצלה אמיתית, כי היא מדיחה את הכלים ומארגנת את המטבח אחרי אירוח של לא מעט אנשים בסעודות. אבל היא לא מגישה אוכל לשולחן וגם לא מורידה, ובעצם אף אחד לא באמת פוגש אותה, כי היא נמצאת כל הזמן במטבח. לאחר הסעודה אני יכולה ללכת לנוח, לצאת אחרי כמה שעות ולראות שהמטבח כולו מבריק".
אבל כאשר מדובר בהכנות לפסח, טוענת מיכל שמדובר במבצע משותף שהם נערכים לקראתו זמן רב מראש. "באופן כללי הניקיונות כולם מוטלים על העוזרת", היא מפרטת. "כמה ימים לפני פסח אני מצטרפת אליה כדי להכשיר את המטבח, ואז אנחנו עובדות במקביל – היא מנקה את המקררים, הארונות ומכשירי החשמל, בזמן שאני מורידה את כלי הפסח, נותנת לה לשטוף אותם, ולאחר מכן אני מסדרת אותם בארונות באופן שמתאים לי.
"בליל הסדר יש לנו כ-40 אורחים, וזה מצריך היערכות רבה. חלק מהמשפחות שמתארחות אצלנו הן קשות יום, חלק מהן נעזרות באוכל שאנו מביאים להן גם לשאר ימי החג, ולכן אני מבשלת בכמויות בלתי נתפסות. העוזרת לא עוזרת לי כלל בבישולים, הבהרתי לה כבר מהרגע הראשון שהתחום הזה נשאר באחריותי בלבד.
"גם בליל הסדר עצמו מגיעה אלינו העוזרת, וזה כמובן משנה את כל היחס לאירוח. אני יכולה לשבת סביב השולחן, לדאוג לאורחים ולהיות נוכחת בסדר לכל אורכו, בזמן שאני יודעת שיש מי שדואגת במטבח לכל מה שצריך, וגם משתלטת עליו לאחר מכן עד השעות הקטנות של הלילה".
על סעודת ליל הסדר בביתם באורוגוואי אומרת אודיה שהיא בבחינת "כל דכפין יתי ויכול". "באים לכאן אנשים שאם לא היינו מזמינים אותם ייתכן מאוד שכלל לא היו חוגגים פסח. בשנה הראשונה לשהייתנו כאן אירחנו בערך ארבעים אורחים, וזו הייתה אגב הפעם הראשונה שבה ארגנתי ליל הסדר בעצמי ולא התארחתי".
ארגון של ליל הסדר באורוגוואי אינו דבר של מה בכך. "אין כאן שפע של מוצרים כשרים למהדרין, ובפעם הראשונה שניסיתי לעשות קניות בסופר המקומי חזרתי בוכה, כי זה לא כמו בארץ שבודקים חותמת כשרות, אלא יש רשימה מיוחדת של מוצרים שניתן להשתמש בהם. בנוגע לבשר ועוף זה מורכב עוד יותר, כי אם לא נתארגן ונזמין מראש – לא נוכל להשיג את הכמות שאנו צריכים.
"גם מבחינה טכנית קשה להתארגן לפסח, כי במוסדות החינוך שלנו זמני החופשות הם בהתאם ללוח השנה הכללי באורוגוואי, אין בכלל חופשת פסח ואפילו ביום בדיקת חמץ לומדים עד ארבע בצהריים. מובן שהעזרה של העוזרת בזמנים כאלו הכרחית".
מחוץ לתחום
"בסלטה מקובל מאוד להיעזר בעוזרת כמה פעמים בשבוע לפחות", מבהירה חיה. "אלינו באופן אישי היא מגיעה לפי הצורך, בדרך כלל מספר פעמים בשבוע, ובתכיפות גבוהה יותר בתקופות של עומס ואורחים. טבעי שאנו זקוקים לעזרתה, כי העבודה שלנו רבה מאוד ואי אפשר להספיק הכל, כולל ניקיונות הבית.
"בשונה מהארץ, אי אפשר לקנות כאן אוכל מוכן, וזה מצריך מאיתנו התארגנות גדולה יותר. נוסף על כך, אין כאן חינוך לגילים הצעירים, ועד גיל מסוים הילדים שלנו בחינוך ביתי, וזה דבר ששואב זמן. נכון שהעלות נמוכה יותר מאשר בארץ, אבל עדיין מדובר בהוצאה שאי אפשר לזלזל בה. אצלנו מדובר בסדר עדיפויות – אנחנו מעדיפים את העול הכלכלי כדי להיות פנויים יותר לתחומים אחרים בשליחות וכן לילדינו הפרטיים".
ומה לגבי בישולים?
"את רוב הבישולים אני מבצעת בעצמי, אך מדי פעם נעזרת בעוזרת", מסבירה חיה ואף נזכרת בסיפור משעשע במיוחד: "בתקופה הראשונה שלנו בסלטה לא ידעתי ספרדית היטב, ותרגלתי אותה בעיקר על העוזרת. באחד הימים רציתי להכין פשטידה וביקשתי ממנה לשים רבע כפית פלפל שחור, רק שבמקום להגיד 'רבע' ביקשתי 'ארבע' שאלו שתי מילים דומות. לא הצלחתי בשום אופן להבין למה הפשטידה יצאה חריפה כל כך. מאז אני זוכרת היטב את ההבדל בין 'רבע' ל'ארבע' בספרדית".
יש דברים שלעולם לא תיתנו לעוזרת לבצע?
חיה: "לעולם לא אתן לעוזרת דברים שקשורים לחינוך הילדים שלנו וגם לא מטלות שבהן תלויה הכשרות".
אודיה: "אצלי הילדים הם מעבר לתחום של העוזרת, היא לעולם לא תטפל בהם מעבר לדברים הטכניים, לא תהיה אמא שלהם וודאי שלא תחנך אותם".
ואילו מיכל מציינת: "אצלנו ברור שכל העניין של מיון בגדים בארונות מוטל רק עלי. נוסף על כך, כפי שציינתי, העוזרת שלי גם לא מבשלת. בכלל, חשוב לי שגם הילדים שלי ידעו לנקות, ולכן אני מקפידה תמיד שיהיו דברים שמוטלים עליהם.
"כיום רוב הילדים שלי לומדים בארץ ויש לי גם שתי בנות נשואות שמתגוררות בישראל. כולם מבצעים את תפקידיהם היטב והם באמת יודעים לעשות הכל, כאשר לצד זאת יש להם ערכים מדהימים של אירוח ועזרה לזולת שברור לי שלא היו רוכשים בשום מקום אחר. אני בטוחה שהשליחות כאן עשתה להם רק טוב, והכינה אותם באופן הטוב ביותר לחיים".
העוזרת הנעדרת
רחל דבידוביץ מבואנוס איירס, חולקת מניסיונה בנימת הומור: "מי שמעולם לא הייתה לו 'שיקסע' או 'ישירה', לא יודע מהם תנאי חיים נוחים. אך עם זאת, לא הכל מושלם, ויש לדעת לנצל את הטוב, להתעלם מהחסרונות ולהודות על האפשרות.
"אפשר לומר דברים רבים על העוזרות ברחבי העולם, בהתאם לארץ או לתרבות. נתחיל בכך שבכל מקום יש להן שמות שונים: 'ישירה', 'שיקסע', 'עוזרת', 'ישועה' ועוד. המשותף יהיה תמיד בסוג של דמות בעלת מאפיינים מיוחדים שיש לדעת, אחרי התלמדות ארוכה, איך לדבר איתה ולהתייחס אליה, וגם איך להסתכל עליה ולבסוף להיפרד לשלום.
"את לופה, אחת העוזרות הראשונות שלנו, מצאתי בסמוך לבית הכנסת, מבקשת עבודה. אני לא יודעת מי הציל את מי באותו זמן. היא הייתה אצלנו תקופה עד שבעלי התלונן שיש לה מקום מועדף בבית, והיא קיבלה יחס טוב יותר מבני הבית האחרים. נהגתי להסביר לו שהיא 'האושר של הבית, הישועה של המשפחה'. הוא כנראה ראה זאת פחות ממני.
"נפרדנו, ובמשך תקופה היה הבית הפוך עד שרמונה הגיעה. היא ניקתה היטב, גם הבעל היה מרוצה, אבל היינו צריכים להגיש לה שלוש ארוחות ביום, אף על פי שאנחנו אכלנו רק שתיים. נדרשנו גם לקבל את פניה בחיוך ולא לשאול אותה למה היא מאחרת או למה נעדרה שלושה ימים ברציפות. ידענו שאם תיעלב היא תיעלם, וזה עלול לגרום לתוהו ובוהו משפחתי.
"בזמנים כמו סוכות או פסח, לא הבינה רמונה שום דבר ממה שקורה, והיא ניסתה להסתגל על ידי חיוב כפול של שעה לעבודה. לבסוף נפרדנו גם ממנה, כשאנו מחכים לשיקסע הבאה.
"היו לנו הרבה סוגים של שיקסע במהלך השנים, כל מיני דמויות. חואנה הייתה אחת בלתי נשכחת, בעיקר מפני שהיא אמרה לי מה עלי לעשות. קיבלתי את זה בייאושי מאחר שעבדתי במשרה חלקית והיו לי שבעה ילדים קטנים, עד שהבנתי שהתפקידים אינם הגיוניים: היא ניהלה אותי והטילה עלי תפקידים, אני הייתי מסדרת והיא מדי פעם ניקתה.
"הייתה גם אחת נוספת – מרי, שהגיעה מכפר כל כך מרוחק במחוז, עד שהיא לא ידעה שבבניינים בעיר הגדולה גרים אנשים בקומות התחתונות, ומכיוון שבביתה היא התרגלה לזרוק את שאריות האוכל מהחלון כדי שהתרנגולים ושאר בעלי החיים יוכלו לאכול, היא זרקה מחלון המטבח שלנו את כל שאריות האוכל שהיו בצלחות. גילינו זאת מאוחר יותר כשהשכן בא לטעון שמשהו חסר תקדים קורה.
"אחר כך הגיעה רוסריו, שהייתה אישה 'דתייה'. בזמן שהיא שטפה כלים בסעודת שבת היא שרה איתנו תמיד את כל הזמירות, בלי להבין אף מילה כמובן. והיו עוד ועוד שיקסע'ס שביקרו בביתנו. בדרך כלל העזרה שלהן הייתה באמת מתנה נפלאה, בפרט בזמנים של ערב פסח, אך היו גם תקופות שבהן הרגשנו שהן מוסיפות לנו עול, והמחשבה עליהן גוזלת זמן רב מדי.
"נכון שבישראל מדובר במותרות בלתי מושגות, אך גם בארגנטינה הזמנים כבר משתנים, ולא קל וזול כל כך להשיג שיקסע כמו פעם. כיום אני מעסיקה בביתי עוזרת שמגיעה פעמיים בשבוע לחמש שעות, וכך גם נשים רבות נוספות בסביבתי. בזמנים אלו של ערב פסח עולה בי המחשבה שאולי טוב שזהו המצב, ואולי מוטל עלינו להבין שאין דבר יפה יותר מההקרבה שלנו. כי כשאנחנו מנקים לעצמנו ולמשפחתנו, ומקיימים את מצוות ביעור חמץ, אנו בעצם מכוונים גם על ניקוי מהמחשבות הרעות ומהיצרים הרעים. אנו מנקים את הבית מחמץ ומבטלים את החמץ מהלב, ובכנות – מי מסוגל לוותר על הזכות הזו?"
