הרבה לפני שהרפורמה המשפטית עלתה לאוויר, עו"ד דרור חטר-ישי יצא בביקורת חוצצת נגד "המהפכה החוקתית" של פרופ' ברק I הוא שילם על כך מחיר אישי של כתבי אישום מופרכים I ואף על פי כן, הוא סבור שרפורמת לוין לא נכונה I ליו"ר לשעבר של לשכת עורכי הדין יש פתרון פשוט יותר להפרזה השיפוטית: בטלו את בג"ץ
האיש שהמציא את המאבק בבג"ץ, חטף כתבי אישום ולא נרתע, בריאיון סוער
אם יש מישהו שאפשר לומר שהפולמוס סביב המהפכה החוקתית והשלכותיה אינו זר לו, זהו עורך הדין דרור חטר-ישי. במובן מסוים אפשר לומר שהוא כמעט המציא את הז'אנר.
הרבה לפני פורום קהלת ויריב לוין, בעידן הרחוק שבו מושגים כמו "פסקת התגברות" או "עילת הסבירות" היו מוכרים רק לקהל מצומצם של יודעי ח"ן, חטר-ישי כבר היה בשוחות, מתעמת עם הדוקטרינה המהפכנית של השופט ברק, חוטף בליסטראות מידי תומכי ההפיכה המשפטית דאז, ולעיתים גם משליך כמה בליסטראות בחזרה. חטר-ישי, שבאותם הימים כיהן יו"ר לשכת עורכי הדין, שילם על עמידתו האופוזיציונית מחיר אישי לא מבוטל.
"כשמערכת המשפט רוצה לבוא חשבון עם בן אדם, היא לא בוחלת באמצעים", הוא אומר. אף על פי כן הוא סבור שאת הרפורמה המשפטית הנחוצה יש לעשות בדרך שונה. "לא מתקנים ריסוק של המשטר הדמוקרטי מכיוון אחד בכך שמרסקים אותו מכיוון אחר".
הראשון שזיהה את הסכנה. עו"ד דרור חטר ישי (צילום אריאל אוחנה)
חטר-ישי התחיל את פעילותו הציבורית בלשכת עורכי הדין בשנת 1987 ובין השנים 1991- 1999 כיהן כראש הלשכה. "זו הייתה תקופה סוערת בה התעמתי לא אחת עם תפיסותיו של ברק", הוא מספר בריאיון ל'משפחה'. "נכנסתי לתחום הציבורי משום שראיתי כי מערכת המשפט מתקשה להעניק לציבור את השירות הראוי שהוא זכאי לו. הוטרדתי מכך שבית המשפט פעל באיחור רב בניהול הליכים ובמתן פסקי דין. תרם לכך השופט ברק עצמו שנהג לכתוב פסקי דין ארוכים והתאחר מאוד בכתיבתם. פסקי דין שלו ניתנו לעיתים 5 שנים אחרי שלב הסיכומים בבית המשפט העליון.
"מעבר לכך הייתה גם העובדה שברק תמך בפתיחת שערי בית המשפט העליון להגשת עתירות שונות ומשונות במסגרת הבג"ץ, מה שגרם לכך שבית המשפט היה מוצף בהליכים. מטבע הדברים השופטים העדיפו להתעסק בנושאים בעלי פרופיל ציבורי גבוה מאשר למלא את תפקידם המקורי – דיון בערעורים על פסקי דין בערכאות נמוכות. את המחיר שילם קהל הנזקקים לבית המשפט שנותר מחוסר מענה".
כל זה קדם למהפכה החוקתית שעליה הכריז ברק…
"נכון. בהמשך התפתחו תופעות בעייתיות וחמורות יותר בתחום התפיסה של מערכת המשפט בחברה דמוקרטית. הדברים באו לידי ביטוי בחקיקה מוזרה ב-1992 כאשר בתקופה של ממשלת ליכוד תחת שר המשפטים מרידור נחקקו באישון ליל שני חוקים – האחד ברוב של 32 חברי כנסת והשני ברוב של 21 חברי כנסת.
"החוקים הללו נשאו את הכותרת המבטיחה של 'חוק יסוד' למרות שההיגיון אומר שחוקי יסוד בעלי משמעות חוקית דרמטית אינם יכולים לעבור על ידי מיעוט מחברי הכנסת. עצם הגדרתם כ'חוקי יסוד' היא אבסורד. לתוך החוקים הללו הוכנסה בדרך ערמומית ובלתי תקינה פרצה אדירה שאפשרה לבית המשפט העליון להפוך את פניה של מערכת המשפט. מרשות שוות-מעמד במסגרת הדמוקרטיה היא הפכה לרשות השולטת באופן בלעדי על הנעשה במדינה".
לאיזו 'פרצה אדירה' אתה מתכוון?
"בשני חוקי היסוד הוכנסה ללא צורך, אך בכוונת מכוון, תוספת שלרוב אינה מופיעה בדברי חקיקה תחת הכותרת "מטרת החוק". שם הוגדר החוק כזה שנועד לשמור על מעמדה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. ברק הכריז שבמילים הללו הוא מוצא את ההסמכה לכך שהוא ומערכת המשפט יגדירו את הערכים שקובעים מהי מדינה יהודית ודמוקרטית. המהלך הזה הביא עלינו את הרעה החולה של השיבוש המשטרי.
"ברק הסביר שכוונתו טובה, שהוא פועל כך על רקע הניסיון שלו כילד בתקופת השואה ונפילת רפובליקת וויימאר בידי הנאצים. אבל ברגע שאתה מפר את האיזונים והבלמים ומוסר את השלטון הבלעדי לידי רשות אחת, זה רק עניין של זמן לפני שיבוא מישהו אחר וייתן את השלטון הבלעדי לרשות אחרת, וזה מה שאנחנו רואים היום. שניהם פסולים ולשניהם אסור לתת יד".
מבקרי הרפורמה היום טוענים שמהלך משטרי כה דרמטי חייב להתבצע רק לאחר דיון ציבורי מקיף. אני סקרן לדעת על הדיון הציבורי המקיף שקדם למהפכה החוקתית של ברק.
חטר-ישי מצטחק. "לא התקיים שום דיון ציבורי. אחת הבעיות החמורות בתפקוד של העיתונות הכללית זה שהיא שיתפה פעולה באופן מובהק עם השופט ברק ואפשרה למהפכה שלו לעבור כמעט מתחת לרדאר. לשיתוף הפעולה הזה היו כמה גורמים. ראשית, משום שברק נתפס בעיניהם כסוג של אדמו"ר חילוני שעל פיו יישק כל דבר. בנוסף, ברק השכיל לפתח יחסי גומלין מאוד הדוקים עם העיתונות באמצעות שיחות תדרוך שקיים עם עיתונאים נבחרים".
"הוא גם תרם תרומה נכבדה לכך שחופש הביטוי הפך לחופש השיסוי. בפסקי דין שנתן ברק הנמיך את רף האמינות הנדרש לפרסום בתקשורת ובעצם נתן לעיתונות את היכולת לכתוב ככל העולה על רוחה מבלי לשלם מחיר. אני לא יכול לומר שהוא עשה זאת בכוונת מכוון, אבל מכיוון שהאיש אינו חשוד על טיפשות יש להניח שהוא לקח בחשבון את האפשרות הזאת והבין שהתקשורת תשתף איתו פעולה אם הוא יעזור לה באינטרסים שלה".
איזה איזונים ובלמים קיימים היום על הרשות השופטת?
"במילה אחת: אין. ברק פירק את מנגנוני האיזון ברגע שהוא הכניס למערכת ערכים אישיים שמקומם לא יכירם במערכת שפיטה – כמו הגדרות 'תום לב', 'סבירות' ו'מידתיות' – כאמות מידה לבחינת פעולות של הרשות המחוקקת והמבצעת. בכך הוא העניק לשופטים את הזכות הבלעדית לפסול כל פעולה מנהלתית. זה ביטול מובהק של עקרון הפרדת הרשויות".
רדיפה משפטית
הואיל והתקשורת הכללית סירבה באותם הימים לתת במה לשום אמירה שתהיה בה משום ביקורת כלפי ברק נאלץ חטר-ישי להציג את ביקורתו מעל דפי העיתון היחיד שהסכים לתת לו ביטוי: היומון החרדי יתד נאמן.
"אינני חושב כי הכל שפיט", אמר אז בריאיון לעיתון. "לא הכל שפיט. אסור להכניס לבתי משפט סוגיות שאינן משפטיות, משום שבית משפט צריך רק לעשות משפט. המחוקק קובע את הנורמות המשפטיות. אם הוא קובע נורמות אשר אינן נראות בעיני העם, העם יכול להחליפו. אך השופטים ממונים לכל החיים. הם אינם צריכים לקבוע נורמות. הם צריכים לפסוק לפי הדין. עליהם להכריע בחילוקי דעות קונקרטיים. שופט אינו מורה בתורת המוסר… הוא ממונה אך ורק על פי כישוריו, לכאורה, להכיר את הדין ולפעול במסגרתו. בשום פנים לא ליצור נורמות מוסריות".
התגובה לריאיון הייתה סופת אש תקשורתית, גם על עצם העזתו לבקר את "האדמו"ר" וגם בגין הבמה החרדית שבה בחר ראש לשכת עורכי הדין לכבס בפרהסיה את הכביסה המשפטית. מה שקרה בשלב הבא הוא מטריד בכל קנה מידה, אך גם לא מאוד מפתיע בהתחשב במה שידוע היום על חוסר סובלנותה של מערכת המשפט לשמיעת ביקורת.
לפתע, בתזמון מעורר תמיהה, נפתחה כנגד חטר-ישי חקירה בחשד להעלמת מס בנסיבות שאין דרך לתאר אותן אלא כמופרכות. החקירה הבשילה לכדי כתב אישום שנידון בבית משפט השלום בתהליך ממושך שנסחב על פני שנה שלמה. המטרה הייתה ברורה: לסכל את כהונתו הציבורית של חטר-ישי ובתוך כך לסלק מהדרך יריב משמעותי למערכת השיפוטית. "ניתן היה לסיים את המשפט בישיבה אחת בלבד שבה היה מתגלה שאין לתביעה כל ראיות, אך לתביעה היה חשוב למרוח את הדיונים כדי למקסם את אפקט הפגיעה בתדמיתי וכמנוף לחץ להתפטרותי," מספר חטר-ישי.
"דמוקרטיה אמיתית חייבת להיות כפופה לרצון הרוב". הפגנת חצי מיליון חרדים נגד בית המשפט העליון (צילום: אלי סגל)
הוא בחר לייצג את עצמו בדיונים, הורשע בערכאה הראשונה, ערער בבית המשפט המחוזי, ויצא זכאי. אך בשיטה שתופעל בהמשך כלפי עוד אישי ציבור שסומנו בידי המערכת, הזיכוי בכתב אישום אחד הוביל לכתב אישום אחר, הפעם על סעיף תמוה עוד יותר: העלבת עובד ציבור.
"החקירות והמשפט התנהלו בליווי תופעות מוזרות ביותר. הוזמנתי 25 פעמים לחקירות משטרה הזויות על נושאים חסרי שחר, הכל כדי שאצולם נכנס ויוצא מהמשטרה ותמיד היו נצמדים אלי שני שוטרים כדי שייראה כאילו אני עצור. גם המשפט עצמו התנהל תוך החלפת הרכבים והתבטאויות מוזרות. באחד המקרים זומנתי לדיון בהול שנערך בבית המשפט העליון באמצע הלילה. דברים משונים ביותר שנעלמו ברגע שהפסקתי להיות יו"ר לשכת עורכי הדין".
חטר-ישי הגיש תלונה למשטרה נגד פרקליטת המדינה דאז עדנה ארבל בגין ניצול לרעה של כוח השררה, אך זו נסגרה "מחוסר עניין לציבור". מאוחר יותר, בעקבות הפרשה שכונתה "חברון בר-און", פרסמה ארבל "דוח ציבורי" שבו נטען כי חטר-ישי היה זה שהציע את שמו של בר-און לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. הקביעה הזאת נועדה להכתים את שמו של חוטר-ישי וקשה שלא לראות בה ניגוד עניינים. ארבל הרי עמדה בשעתו מאחורי הגשת כתב האישום נגד חטר ישי בפרשת המס. חוטר-ישי מצידו הכחיש את הדברים מכל וכל והגיש כנגדה תביעת לשון הרע.
"התביעה נדונה בכל הערכאות אך נדחתה על בסיס 'הלכה' חדשה לפיה פרקליטת המדינה – ובמשתמע גם היועץ המשפטי לממשלה – רשאי להוציא לשון הרע בזדון", אומר לנו חטר-ישי. "ההלכה הזו נותרה לדיראון עולם בספר פסקי הדין של מדינת ישראל". אגב, מי שייצג את ארבל באותה תביעה היה פרקליט צעיר ומבטיח העונה לשם גדעון סער.
לבטל את בגץ
העמדה שעוררה את קצפו של השופט ברק וחוללה את מסע הצלב נגד חטר-ישי הייתה טענתו – שנשמעת די מפתיעה בהקשר העכשווי – ולפיה יש לבטל לחלוטין את המוסד הקרוי בג"ץ.
"לרשות המחוקקת הייתה דרך פשוטה לתקן את הבעיה שהמהפכה החוקתית יצרה והיא לבטל את בג"ץ", הוא אומר. "צריך להבין שבג"ץ במתכונת המוכרת לנו הוא שריד מהתקופה המנדטורית. זהו מוסד בלתי חוקי במהותו שבוטל בכל המושבות הבריטיות-לשעבר ונותר אך ורק במדינת ישראל. למה? כי הבריטים לא רצו שבתחומי המנדט יתקבלו החלטות שיפוטיות בניגוד לרצונם. לכן הם קבעו שעתירות נגד השלטון יוגשו כבר בערכאה הראשונה ישירות לבית המשפט העליון שבו ישבו שופטים בריטיים שניתן היה לסמוך עליהם שיפסקו בהתאם לאינטרסים של לונדון. בכל מושבה בריטית שזכתה לעצמאות אחד הדברים הראשונים שעשו היה לבטל את המוסד הארכאי הזה – מלבד בישראל".
אבל האם כך לא פועל כל בית משפט עליון בעולם?
"ממש לא. בית המשפט העליון בארה"ב, למשל, בוחר לדון בכל שנה רק בכמאתיים תיקים מתוך כמה אלפי בקשות שהוא מקבל. אך גם זה רק אחרי שכל אחד מהתיקים הללו נדון בערכאות הנמוכות יותר, כל העובדות התבררו במסגרת חקירות ובירורים, ורק לאחר פסקי דין מקיפים הכוללים ערעורים מסועפים. רק בשלב האחרון, כשנותרה השאלה העקרונית איך ליישם את ההלכה הראויה על העובדות, רק אז מתערב בית המשפט העליון".
"לעומת זאת מה שמייחד את הבג"ץ הישראלי זאת האפשרות להגיש בפניו עתירה ראשונה בכל נושא מנהלתי וציבורי, למרות שהוא בכלל לא עוסק בבירור עובדות. הרי בבג"ץ לא נשמעות ראיות וגם אין חקירת עדים. הכל נעשה על בסיס תצהירים בלבד שאין לשופטים דרך לברר את אמיתותם. העובדות גם פחות מעניינות את בית המשפט כי בשבתו כבית דין גבוה לצדק הוא ממילא מוסמך לפסוק 'למען הצדק' – ללא תלות בעובדות. לכל שופט יש את אמות הצדק שלו וכך הפך בית המשפט לבמה להצגת רעיונות ופיתוח ערכים שבינם לבין משפט במובן הרגיל אין ולא כלום. דבר כזה לא קיים בשום מקום אחר בעולם, וזה גם נוגד את התפיסה המשפטית הפשוטה שתחילה יש ללבן את העובדות ורק אז אפשר לעתור כנגד החשיבה הפסיקתית".
הצעתו של חטר-ישי לבטל את בג"ץ ויוזמות החקיקה שקידם בנושא עוררו עליו את חמתו של ברק שיצא נגדו במלחמה חסרת פשרות שגלשה גם לפסים אישיים. "קראו לי עוכר ישראל ויתר כינויי גנאי. ברק, שכבר התמנה אז לנשיא בית המשפט העליון, הטיל עלי חרם באופן אישי וסירב להגיב למכתבים ששלחתי לו. הוא גם החרים את לשכת עו"ד בגלל תמיכתה בעמדותיי. לחצים הופעלו מאחורי הקלעים כדי להוביל להתפטרותי".
לדידו של חוטר ישי את מוסד הבג"ץ יש להחליף בגוף פשוט יותר שייקרא בית דין לעניינים מנהליים, ללא יומרות ערכיות ומוסריות מרחיקות לכת. הוא וחבריו אף הצליחו לקדם הצעת חוק ברוח זו שהתקבלה כבר ב-1997. אלא שברק, שהתנגד כמובן בתוקף לחוק שהיה שומט מידו את מוקד הכוח שלו, הצליח לשרבב לתוך החוק פיסקה קצרה שקובעת שביטול מעמדו של בית המשפט העליון כבג"ץ ייעשה רק בהסכמת נשיא בית המשפט העליון.
"ברק לא הסתיר את דעתו שהוא זקוק לבג"ץ כמכשיר לשינוי חברתי," אומר חוטר ישי ומצטט את דברי נשיא בית המשפט העליון הכותב כי 'בג"ץ אינו רק מוסד משפטי. הוא גם מוסד חברתי… טול מאיתנו את בג"ץ ושינית את מבנה החברה הישראלית ופניה… ישנם דברים שרק בית המשפט העליון, הערכאה העליונה עם העוצמה שעומדת מאחוריה, רק הוא יכול להגשים אותם".
"דמוקרטיה אמיתית חייבת להיות כפופה לרצון הרוב". הפגנת חצי מיליון חרדים נגד בית המשפט העליון (צילום: אלי סגל)
תיקון שונה
למרות הביקורת החריפה שלו על המהפכה החוקתית והאקטיביזם השיפוטי, חטר-ישי אינו תומך בתוכנית הרפורמות הנוכחית של שר המשפטים לוין, לפחות לא במתכונתה המוצעת.
"הביקורת שלי על ההליך הפסול שכונה לימים 'המהפכה החוקתית' זהה לביקורת שיש לי על מה שנעשה בימים אלה. מה שברק עשה אז – נתניהו עושה היום. בשני המקרים מדובר בשיבוש הדמוקרטיה. ברק רומם את הרשות השופטת על כל הרשויות האחרות, וכעת מרוממים את הרשות המבצעת מעל כולן. זה לא נכון לעשות כן.
"בשני המקרים מי שדנה בהצעות לחוקי היסוד זו ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת. זה לא דיון ציבורי במובנו הרחב. לא כך עושים חוקה או חוקי יסוד. הדברים צריכים להתלבן בפורום הרבה יותר רחב מאשר ועדת כנסת שמושפעת מאינטרסים שונים, בידי חברי כנסת שפועלים ממניעים שהם הרבה יותר סקטוריאליים ואישיים".
לאור כל הפרשיות שנחשפו בשנים האחרונות האם יש עדיין מקום למתן מעמד ציבורי ללשכת עורכי הדין?
"לאנגלים יש ביטוי: "מקרים בעייתיים יוצרים חוק גרוע". אין ספק שהמקרים האחרונים לא הוסיפו כבוד ללשכה, אבל לא הייתי משנה שיטה נכונה רק בגלל שהתגלו מקרים בעייתיים. מינוי שופטים בהיעדר חוקה כתובה אינו יכול להיעשות רק בידי הרשות המבצעת. יש כל מיני פורמטים אבל הוועדה צריכה להכיל בתוכה גם אנשי מקצוע מתחומי השפיטה וגם אנשי ציבור. השאלה היחידה היא מה המשקל שלהם, אך לתפיסתי אסור שהרוב המכריע יהיה בידי הפוליטיקאים. אין ספק שצריכים לעשות שינויים במערכת המשפט. ברור שלא ייתכן לפסול החלטת ממשלה מטעם סבירות. אך הדברים צריכים להיעשות בצורה מאוזנת".
