איך מנהלים חיי משפחה תקינים ולא מתמכרים ל'חיי הזוהר' שעל הבמה? | בשעות הלילה, כאשר רוב בני האדם חוזרים למנוחה, הם רוקדים על במות ענק, נשטפים באור הזרקורים וכל גופם מתפוצץ מאדרנלין | והלו"ז הזה עלול לדרדר את סדר היום האישי ולנתק את המוזיקאי מהחיבור הרוחני. איך מתמודדים עם הסכנה? | הזמרים יואלי דוידוביץ, משה דוד וייסמנדל ושוכי גולדשטיין והיוצר הרשי סגל חושפים תופעה חדשה ומיוחדת: ה'כולל' של המוזיקאים | מפגש אחר
מהבמה לסטנדר
צילום: אלחנן קוטלר, יוסף כהן, אבידן ומשה קינן
הם רגילים לעמוד על במות. הם גם רגילים לפלאש של צלמים. אבל התמונה הזו שונה לגמרי.
״גיליתי את החיים מחדש״. יואלי דוידוביץ
מספיק להתבונן בה רגע כדי לזהות ארבעה מהזמרים והיוצרים הבולטים בתעשיית המוזיקה החסידית. בדרך כלל הם מצטלמים בתוך אולפני עץ, חבושים באוזניות או ניצבים לפני מיקרופונים איכותיים.
אבל הפעם הם פה, בבית המדרש, כל אחד עם כרך גמרא חבוק תחת בית שחיו. והתמונה הזו, כמו שנהוג לומר, שווה אלפי מילים. היא מספרת סיפור חדש ומיוחד בעולמם המורכב של המוזיקאים החסידיים.
כל אחד מהם מוכר בזכות עצמו.
יואלי דוידוביץ', הוותיק שבחבורה, הוא מהיוצרים הפופולריים ביותר בתעשיית המוזיקה החסידית, בן קהילת דושינסקי ואיש מקהלת 'מלכות' בעברו, שבשנים האחרונות הפך גם לזמר עצמאי שאחראי על להיטי ענק.
לצידו ניצב הרשי סגל, חסיד דז'יקוב–ויז'ניץ, מוזיקאי מחונן בפני עצמו, אומן הקלידים שזה יותר מעשור נחשב לבמאי המוכשר ביותר של היצירות הוויזואליות והקליפים הכי פופולריים של המוזיקה החסידית.
יחד איתם נמצא גם משה דוד וייסמנדל, חסיד סקווירא, בעל מנגן עם קול ענק, שהפך זה מכבר לחלק מפס הקול הרשמי של אירועי הענק ביהדות החרדית. ואחרון חביב הוא שוכי גולדשטיין, גם הוא בן קהילת דושינסקי, מהיוצרים הצעירים הבולטים בסצנת המוזיקה החסידית העכשווית.
אז כן, החבורה הזו נפגשת כמעט מדי ערב על במות האירועים השונים במגזר. לוח הזמנים שלהם אינטנסיבי מאוד: הם מדלגים מאירוע להופעה, משמחים ומרגשים, וכפי שיעידו מייד, לאורח החיים הזה יש השפעה דרמטית על הנפש הפרטית שלהם.
דוידוביץ: "חייו של זמר מורכבים מאוד. אנחנו עובדים עד השעות המאוחרות של הלילה, חוזרים הביתה כשהעולם כולו כבר נם את שנת הליל והולכים לישון כשרוב העולם כבר מתחיל להתעורר. זה אומר בהכרח שמתעוררים מאוחר".
סגל: "סדר היום של מוזיקאי משובש מאוד. זה טבעי בגלל אופי העבודה. המציאות מכניסה אותך ללופ כזה, שכמעט בלתי אפשרי לצאת ממנו. אתה מתחיל אירוע בשש–שבע בערב, עובד עד חצות הלילה במקרה הטוב, ועד שאתה מגיע לבית השעה כבר 02:00 או מאוחר יותר.
"גם אז האופציה לישון כמעט אינה קיימת, בגלל האדרנלין שעדיין זורם ומשתולל בגוף. הגוף והמוח צריכים להירגע. לכן רוב האומנים הולכים לישון לקראת השעה 04:00 או 05:00 בבוקר. התוצאה היא שקמים מאוחר מאוד ואז מתחילים את אותו לו"ז בדיוק, כי יש עוד אירוע בערב שאחרי".
גולדשטיין: "לכאורה, זו מציאות בלתי פתירה. עד היום כאשר אני מדבר על זה עם חברים שהם אומנים, הם אומרים שבלתי אפשרי לשנות את זה. למה? כי אתה נמצא באיזה שהוא ריטואל שחוזר על עצמו יום אחר יום ולא באמת יכול לשנות אותו.
"אדם נורמלי חוזר מהעבודה ויש לו זמן עם עצמו, עם משפחתו. הוא משאיר מאחור את העבודה או תחום העיסוק שלו ונהנה מהזמן שלו בבית. לנו אין הפריווילגיה הזו, כי אנחנו מגיעים כאשר כולם ישנים וצריכים להזדרז לישון כדי לקום ולהתחיל עוד יום שייראה בדיוק כמו היום הקודם".
וייסמנדל: "בחוץ אנחנו נהנים לכאורה מעולמות הזוהר, אבל בפנים זו ממש התמודדות יום יומית. אני זוכר את עצמי בימים של יצירה אינטנסיבית חוזר הביתה בשתיים–שלוש, לא נרדם עד חמש בבוקר ואז בשבע–שמונה כבר צריך לקום, אם אתה מעוניין לשמור על אורח חיים נורמלי.
"זה קשה מאוד וכמעט בלתי אפשרי. אנחנו מתארים כאן מציאות ששותף לה כל מי שעסוק בעולמות המוזיקה, כמעט ללא יוצא מן הכלל. כיוון שהאירועים גוררים אותנו לעבודה עד לשעות הקטנות של הלילה, ולעיתים יש בריתות או שמחות שונות בשעות הבוקר, נוצרת מציאות בלתי אפשרית של חוסר שקט נפשי שהולך ומתגבר ואומן מוצא את מסלול חייו בלי רגע אחד לעצמו".
אבל כמו שכבר ראיתם בתמונה, ארבעת היוצרים שהתכנסו כאן החליטו לא להיכנע. הם החליטו להחזיק בגמרא בכל הכוח.
אבא, לא זמר!
״המחירים גבוהים מאד״. שוכי גולדשטיין
הנה מורכבות נוגעת ללב.
כל העולם מכיר אותם. אנחנו רואים אותם ברגעים נוצצים. זרקורים מאירים את פניהם. הם מככבים על במות בארץ ובחו"ל. לכאורה מדובר בחיים מעוררי קנאה. אלא שכאשר חודרים מעט אל הפנימיות, מגלים שהמציאות הרבה יותר מורכבת.
הנה, ארבעה מטאורים יושבים מולי ומתארים מציאות משפחתית לא פשוטה. לא פעם הם על תקן 'אבא של שבת', במובן הכי מורכב של המונח. ילדיהם זוכים לראות אותם אחת לשבוע, מותשים ועייפים, והיכולת שלהם לחוות את הרגעים הנפלאים כל כך של החיים מוגבלת מאוד.
דוידוביץ': "אדם נורמלי, בין אם לומד כל היום או עובד, מגיע לבית ויש לו רגעי נחת עם הילדים שלו. הוא יושב איתם, שומע את מה שעבר עליהם ומשכיב אותם לישון. לנו אין חוויות כאלה כי אנחנו חוזרים לבית שעות ארוכות אחרי שהילדים כבר ישנים.
"זה משפיע כמובן על הבית כולו, על כל מציאות החיים. העולם הזה דורש ממך הרבה מאוד משאבים נפשיים, וככל שאתה מעמיק את האחיזה בעולם הזה הדבר הולך ונהיה קשה יותר ויותר".
וייסמנדל: "לפני שהתחלתי לעבוד כזמר נכנסתי לרבי שלי, כ"ק מרן אדמו"ר מסקווירא שליט"א, כדי לקבל עצתו וברכתו. אחד הדברים שהרבי אמר לי להקפיד עליהם הוא לקבוע עיתים לתורה. ובאמת השתדלתי מאוד לעשות זאת. למדתי בכולל בירושלים, אבל זה היה קשה מאוד.
"מדי לילה סיימתי את העבודה, חזרתי לבית, כמה שעות שינה ואז קמתי לכולל. הבעיה הגדולה היא שלא הרגשתי שום חיבור ליושבים איתי בכולל. להם יש חיים רגועים, שלווים, הם חוזרים לבית בשעות נורמליות, ישנים טוב בלילה וקמים בבוקר לעוד יום של לימוד בכולל.
"לי זה היה קשה מאוד. לא הצלחתי להתחבר כי העולמות שבהם אני חי שונים מאוד מרוב חובשי ספסלי בית המדרש שלצידי. כך שמעבר לקושי הפיזי יש גם קושי נפשי משמעותי מאוד".
סגל: "אני רוצה ברשות החברים להעלות נקודה נוספת: מוזיקאי שעסוק בעולמות היצירה מגיע לשבת כדי להיות 'אבא של שבת', אבל גם זה מוגבל מאוד. אם אתה לא מונח בעולמות של לימוד ותורה, אתה מגיע לשולחן שבת בריקנות. זה קשה מאוד.
"זו מציאות אבסורדית. בחוץ אתה מטאור, אבל בבית אתה כמעט לא קיים. לילדים אין אבא שבאמת יכול לתת להם מה שילד צריך, כי האבא נמצא מסביב לשעון בעולמות היצירה. בחוץ אנחנו משמחים יהודים כל הזמן אבל את הבתים הפרטיים שלנו אנחנו משאירים מאחור".
גולדשטיין: "ילדים מרגישים שאבא לא מחובר. שלאבא אין סדר יום. זה לא משהו שאפשר להעלים או להתעלם ממנו. לעומת זאת, כאשר יש סדר יום ואבא מונח בלימוד, ילד מרגיש את זה מייד. זה משנה את החיים לטובה. כל עוד אדם לא תופס את עצמו ועושה סדר עם עצמו, המסלול הזה מוביל למקומות לא טובים בכלל".
המציאות המתוארת שונה בתכלית מיהודים שעמלים לפרנסתם ונדרשים לשהות שעות רבות מחוץ לבית. דוידוביץ': "לאדם הנורמלי, גם זה שעובד רוב שעות היום, יש מספיק רגעים שבהם הוא יכול להתנתק ולהיות איש משפחה, איש של בית. אצלנו זה כמעט בלתי קיים. למה? כי בכל רגע אתה נתון למעשה להצעה כזו או אחרת, שבסופו של דבר היא פרנסה.
"בסופו של יום אנחנו עצמאים וכמו כולם צריכים לדאוג לפרנסה שלנו. וכשמציעים לך עוד אירוע שאותו תוכל לדחוף בצהריים ועוד מקום שתוכל לשיר בו בבוקר, אתה לוקח, בזמן שאתה למעשה הופך לעבד של המקצוע הזה. המחירים האישיים שאתה משלם הם גבוהים מאוד".
אבל כאמור, הם בחרו בדרך אחרת. דרך חדשה. דרך של לימוד תורה.
להגיד 'לא' לכסף
״לשנות את התפיסה״. משה דוד וייסמנדל
עוד פרט אחד ביוגרפי: החבורה הזו, שמדברת בפתיחות מרשימה על ההתמודדות המורכבת של עולמות הזוהר, מתגוררת בבית שמש. זהו לא סתם נתון, אלא זה הדבר שהוליד את הפתרון.
דוידוביץ': "מכיוון שכולנו גרים קרוב זה לזה ונפגשים הרבה מאוד במסגרת העבודה, אנחנו משתפים זה את זה בקשיים ומהר מאוד מגלים שכולם מתמודדים עם אותן מורכבויות".
סגל: "ההתמודדות הזו היא מנת חלקם של כל האומנים, בכל מקום. אבל כאן, בבית שמש, נוצרה איזו קומונה של יוצרים חסידיים, שכולם מתמודדים עם אותן בעיות. כך שהיה לנו ברור שיש לנו בעיה שצריכה להיפתר, ובהתחשב בעובדה שכולנו נמצאים כאן, היה ברור שזה צריך להתחיל מכאן".
מי שהגיע עם פתרון ייחודי היה מוזיקאי חסידי בשם חיים גוטסמן. גולדשטיין: "כמו כולנו הוא ראה את המורכבות, את ההתמודדות של כולנו. בסופו של דבר אנחנו יהודים טובים שרוצים להיות הורים טובים ולחיות חיים נורמליים. כל החיצוניות סביב עולמות הזוהר של המוזיקה, מעלימה כמעט את הפנימיות. בסופו של יום אנחנו יהודים חסידיים, שרוצים להיות מחוברים יותר לאידישקייט, לעולמות האמיתיים".
סגל: "חיים בא ויצר פתרון מדהים בדמות כולל מיוחד שנבנה מותאם למידותינו. זהו בעצם פורמט של כולל שבו אנחנו לומדים שעתיים בכל יום, בשעות הבוקר, עם יהודים נוספים שרובם ככולם גם הם אנשים יראי שמיים שעמלים לפרנסתם".
דוידוביץ': "הפריווילגיה שלנו היא היכולת לפתוח את היום בלימוד. בשונה משכירים או עצמאיים שעובדים בבוקר, אנחנו בבקרים, ברובם הגדול, פנויים. נדרשנו לוותר על כמה שעות שינה כדי להתמיד בלימוד בכולל, אבל המיזם הזה שינה את החיים שלנו, של כולנו, מן הקצה עד הקצה".
וייסמנדל: "לראשונה בחיי הרגשתי שאני מגיע למקום שבו יש אנשים כמוני, שמתמודדים עם אותן המורכבויות כמוני. פתאום אתה מגיע לכולל שמורכב מאותם האנשים, רובם כאלו שאותם אני פוגש בערב בעבודה. זה עולם אחר. כשיש חיבור נכון, זה באמת משנה את החיים".
הכולל המדובר נפתח לפני ארבע שנים בבית שמש. הוא התחיל כמיזם מצומצם של מניין יהודים, ככולל בוקר. מאז צמח והתפתח והיום חובשים את ספסלי בית המדרש עשרות רבות של יהודים. יותר מעשרים זמרים ואנשי תעשיית המוזיקה החסידית לומדים בכולל הזה, שדורש מהיושבים בו רצינות מלאה.
דוידוביץ': "נתחיל בזה שיש לנו מחויבות אמיתית להגיע ללמוד מדי בוקר. למה? ראשית, כי מי שלא בא, לא יהיה כאן. שנית, זה הכולל הראשון בעולם שאנחנו משלמים כסף כדי להיות חברים בו ולא להפך. כל אחד מהיושבים כאן משלם מעין מינוי חודשי כדי להיות חבר בכולל.
"המחויבות הזו הכניסה לנו סדר יום, אחריות וגם סיפוק אמיתי, והחלה להיווצר כאן קהילה שלמה של אנשים שמתמודדים עם אותן בעיות ומבקשים באמת להתקרב להשם, ליהנות מזיו התורה ולחיות עם סדר יום.
"המציאות של לקום מאוחר לא קיימת יותר. כאשר אתה יודע שאתה צריך להתייצב בתשע ללימוד בכולל, אתה מתחיל לנהל את הלו"ז שלך באופן מסודר יותר ופתאום נכנס אור גדול לחיים שלך".
גולדשטיין: "זה בהחלט דורש שינויים די דרמטיים בחיים שלנו. אם פעם היינו נמרחים באירועים עד מאוחר, הרי שהיום כל מי שחבר בכולל ממהר לסיים את האירוע ולרוץ הביתה. חייבים לישון כדי לקום בבוקר לכולל. זה לא קל, אבל מהר מאוד אתה מגלה שהסיפוק הוא פשוט אדיר. יש לך סדר יום ומעל לכל אתה מונח בלימוד, בגמרא והלכה, וזה לחלוטין חיים אחרים".
דוידוביץ': "אני הפסקתי לקחת מצווה טאנץ ולא לוקח בריתות בבוקר, כדי לאפשר לעצמי את האחיזה בכולל. והאמת? זו עוצמה מטורפת. אם אתה מסוגל לומר 'לא' לכסף כדי לאחוז בכל הכוח בלימוד תורה, זה הדבר הכי גדול שיש".
לשנות את הסטיגמה
סיפוק עצום. בריאיון ל׳משפחה׳
הכולל המדובר פועל כאמור בבית שמש ומלבד העובדה שהחברים בו נדרשים לשלם על הזכות ללמוד בו, הוא גם משתמש בדיגיטציה שמחייבת את חבורת הלומדים בו למקסימום השקעה. דוידוביץ': "אחד מחברי הכולל פיתח תוכנה בשם 'לֶערְנֶען' (ללמוד) שבה אנחנו עוקבים אחרי שעות הלימוד, ההספקים וגם מבחנים שמתקיימים בכולל. אגב, כל אחד מהלומדים צריך בכל בוקר להזדהות באמצעות טביעת אצבע בכניסה לכולל".
סגל: "מעל לכל, זה מכניס את כולנו לחיים תורניים, חיים של לימוד. שולחן שבת נראה אחרת כשאבא לומד הלכה, לומד גמרא. גם הלימוד עם הילדים שונה, אמיתי הרבה יותר. אני זוכר את הפעם הראשונה שהבן שלי שאל אותי: 'אבא, יש לך כולל היום?' וזה היה נפלא כל כך. במקום לשאול את אבא אם יש לו אירוע היום, הוא מונח בעולמות של כולל, וזה משהו שמאוד לא מובן מאליו בעולמות של אנשי מוזיקה חסידיים".
וייסמנדל: "אני חושב שאנחנו משנים כאן את הסטיגמה שנוצרה, ובצדק מסוים, שזמר חסידי עסוק הוא סוג מאוד מסוים של אדם, שחי את חיי הזוהר ובדרך כלל לא מחובר, בלשון המעטה, ללימוד ולחיים של הלכה ותורה.
"אנחנו בעצם מוכיחים שאפשר אחרת. שאפשר להיות מוזיקאי מחונן, לעבוד וליצור, לשמח ולרגש אבל גם לדאוג לאידישקייט שלך, ללימוד שלך. להיות שקוע בהלכה ובגמרא, לסיים מסכתות, לעמוד בהספקים, ובאופן כללי שלימוד התורה ינהל אותך ואת החיים שלך. שינוי הסטיגמה הזו הוא בעיניי משימה חשובה לא פחות מאשר הסיפוק האישי שבמציאות החדשה שלנו".
גולדשטיין: "כמובן שנדרשים ויתורים בגלל הבחירה שלנו ואנחנו שלמים איתה. אני יכול לספר לך על חבריי שיושבים כאן שלא לוקחים אירועים בבקרים, חרף העובדה שלעיתים מדובר באירוע של חצי שעה שאפשר להרוויח בו אלפי שקלים. 'טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף' מקבל פה משמעות אמיתית. זה באמת שווה יותר מכל".
וייסמנדל: "אחדד עוד נקודה. הייתה לי חרדה של ממש להיות מנותק מהטלפון, להחמיץ משהו, איזה אירוע גדול או כל דבר אחר. קיבלתי על עצמי שכאני נכנס לפה, אני מנתק את הטלפון הנייד ושקוע שעתיים בעולם של לימוד. וזה לגמרי משנה את החיים. זה אולי נשמע פשוט למי שחי חיים נורמליים, אבל למוזיקאים זה קשה מאוד.
"וכשאתה מתמודד עם הקושי הזה, הסיפוק הוא עצום. זה משפיע קודם כל על עצמך, על הנפש שלך, וכמובן על כל הסביבה. על הבית, על האישה ועל הילדים. המחיר שאתה משלם הוא אפסי לעומת התמורה האדירה שמגיעה לך בזכות הבחירה הזו לא להיות עבד של המקצוע אלא לאפשר לעצמך להיות מחובר לאידישקייט, ללימוד התורה".
המוזיקה משתנה בהתאם
״העוסק בתורה, נכסיו מצליחים לו״. הרשי סגל
כשהכולל נפתח הוא החל בקטן. הרשי סגל לקח על עצמו לצרף כמה שיותר חברים מעולמות המוזיקה, למיזם החשוב הזה. "רבים לא מאמינים שזה אפשרי", הוא אומר, "אבל מי שמגיע לפה מבין שהעולם שלו משתנה. אגב, יצרנו פה אפשרות של חודש ניסיון. בוא לראות אם זה מתאים לך. הרוב המוחלט ממשיך כי הוא מתחיל להרגיש מייד את השינוי בחייו".
וייסמנדל: "אין כאן בטלנים. מי שלא בא ללמוד באמת, לא ישרוד כאן. יש כאן לומדים מכל החוגים והקהילות, מהקנאים ועד לחרדים עובדים. כולם ביחד נמצאים כאן בשביל משהו שאנחנו מאמינים בו שהוא גדול הרבה יותר מכולנו".
הכולל הוא כולל בוקר. החברים בו לומדים דף גמרא מדי יום והלכה. ראש הכולל הגאון רבי מיכל וינר, מרבני בית שמש, מנהל את מפעל הלימוד הזה ביד רמה. מלבד היותו מנוע שינוי דרמטי בחייהם של היוצרים, הוא בעל השפעה גם על עולמות היצירה עצמם.
דוידוביץ': "התורה מעדנת את האדם, משנה אותו, וכשאנחנו חווים את זה כך, גם היצירה שלנו משתנה. המבט על החיים, הנחת והרוגע שהם מנת חלקנו, מביאים אותנו לעולמות יצירה טובים יותר, רוחניים יותר".
גולדשטיין: "כשיוצר חסידי מגיע ממקום של לימוד, של תורה והלכה, גם היצירה שלו היא רוחנית יותר. הכל מעודן יותר. הסגנון, ההגשה ובכלל, כל המהות שלך משתנה".
סגל: "אתה יכול היום להיכנס לאולם, לפגוש מוזיקאים ולראות מי אלו שלומדים ועושים עוד דברים לנשמה שלהם חוץ ממוזיקה, ומי עדיין לא. כשאתה מתחיל את היום בלימוד, אתה מכניס את האייבישטער לתוך החיים שלך, לתוך היצירה שלך. וזה פועל ממקום עמוק יותר".
וייסמנדל: "אין ספק שהמוזיקה משתנה, היא מגיעה ממקום הרבה יותר נקי, אבל עבורי מעל לכל זה שינה את הבית, את הקשר עם הילדים. כאשר אבא קובע עיתים לתורה, באמת, יש סדר יום וזה ממש משנה את החיים במובן הכי טהור של המילה.
"כפי שאמרתי קודם, שינוי הסטיגמה חשוב מאוד בעיניי. הסטיגמה על זמרים היא שהם לא ממש מסוגלים להתפלל שלוש תפילות במניין, הם 'מודרניים' והגדרות דומות. וזה ממש לא נכון. יוצר יכול להיות יהודי ירא שמיים שמקפיד על קלה כחמורה וגם מונח עמוק בעולמות של לימוד תורה, ועדיין להיות זמר שמרגש ומשמח את עם ישראל. כך שמעבר ליתרונות האישים שלנו יש כאן שבירה של הסטיגמה השלילית הזו ואני מודה להשם על הזכות להיות חלק מזה.
"וכמובן שישנה ההשפעה על המוזיקה עצמה. היא מגיעה ממקום טהור יותר, אם יהודי מחובר ללימוד ולתפילות. בין אם זה במודע או בתת מודע, זה מורגש מאוד ביצירה שלך".
אנחנו לא מפסידים
טעם החיים. בלימוד היומי
כוללים דומים נפתחו בשנה האחרונה בערים נוספות: באלעד, בבני ברק, בביתר עילית ובאשדוד וגם אליהם נוהרים המוזיקאים, במה שנראה כתופעה שמצליחה לסחוף אחריה רבים מהם. דוידוביץ': "זה בבחינת מוסיף והולך. אני הייתי מעשרה ראשונים כאן וחיי ממש השתנו, ואני חש שגריר לעניין הזה.
"כמו הרשי, גם אני סחבתי לפה לא מעט מוזיקאים. יש זמר שהצטרף לכאן לא מזמן, שעד שהגיע לכולל היה קם כל יום בשעה מאוחרת מאוד. זה טירוף. היום הוא עצמו לא יכול להבין איך בכלל אפשר לחיות ככה".
סגל: "אבי מורי שיחי' נוהג להביא את מאמר חז"ל 'כל העוסק בתורה נכסיו מצליחים לו'. אנחנו רואים את זה בחוש. אין כאן אחד שיוצא נפסד מכך שלא לוקח אירוע בזמן הלימוד, או שמוותר על אירוע בלילה כדי שיוכל להגיע בבוקר לכולל. הקב"ה משלים כל חיסרון כזה והסיפוק שווה יותר מכל הון".
וייסמנדל: "ההתמודדות המורכבת ביותר שלי כיום זה הנסיעות לאירועים בחו"ל, שאז אני נאלץ להפסיד את הכולל, וכמו בכל הדברים הטובים בחיים, אתה חוזר הביתה, חוזר לכולל, אתה חש מייד את הגעגוע, את החיבור למקום הזה, ללימוד ולכל מה שהוא נותן. כך שגם להתמודדות הזו יש יתרונות".
גולדשטיין: "גדולי ישראל מכוונים תמיד את האדם למציאות שיש לו סדר יום. למוזיקאים זה מורכב יותר אבל מי שמצליח לסגל לעצמו את סדר היום, תוך לימוד תורה והלכה, מרוויח את כל הקופה. לנו זה שינה את החיים, ואני בטוח שישנה גם את החיים לרבים כמותנו שעוד לא הצטרפו למיזמים כאלה".
ויואלי דוידוביץ' מסכם: "אנחנו חיים בעולם שבו ישנה התמודדות יום יומית עם מציאות משתנה. טכנולוגיה וכל מיני עניינים שונים שמסיטים את האדם מהתעסקות בדברים החשובים.
"מי שמסוגל לנתק את עצמו ולו לשעה קלה מהעולם הזה ולשקוע בעולמות של אידישקייט, של לימוד תורה, זוכה באמת לחיים טובים יותר. זה הרבה מעבר למצווה הבסיסית של 'והגית בו'. יש כאן משמעות אמיתית לחיים, יצירת סביבת חיים טובה יותר וגם דאגה לנפש שלך ושל בני המשפחה שלך.
"זה רלוונטי לזמרים ומוזיקאים אבל לא רק. כל אדם, בכל מקום שהוא מסוגל לעצור לרגע, לנשום ולהתחבר ללימוד תורה. גם לזמן מועט, העיקר שיהיה בקביעות. הקביעות היא הכוח להניע את התהליכים אצלך בנפש וליצור חיים טובים יותר. התורה ממש מונחת בקרן זווית, כפשוטו, וכל אחד יכול לבוא וליטול אותה".
