אם רק היו לי יותר אנרגיות, אנחנו אומרות או חושבות לפעמים. והנה הבשורה הטובה: קיבלנו מספיק אנרגייה לכל מה שאנחנו צריכות לעשות. העניין הוא לנהל אותה נכון. ואולי נכון יותר: העניין הוא קודם כל להכיר אותה נכון | אם את מרגישה שנשאר לך הרבה יום בסוף הכוח, אם את מרגישה שהאנרגיות שלך מתנגשות באנרגיות של הסובבים אותך, אם את מרגישה שאת לא מצליחה להתרומם ולהגיע לחלומות שלך, כדאי שתבדקי: האם את מכירה את האנרגיות שלך? יודעת לתמרן ביניהן ולהתאים אותן לסיטואציה שבפנייך? זה מעניין בדיוק כמו שזה נשמע | כתבה באנרגיות גבוהות
היא יקרה וחשובה ולעיתים מנוצלת עד תום. היא המנוע לעשייה ולתפוקה. אנחנו מחפשים אותה כל הזמן ומבקשים להוסיף ממנה עוד ועוד, אך יש לה גבולות. היא לא אין–סופית.
נעים להכיר: האנרגייה שלנו.
כשכולם משקיעים בניהול משאבים כמו זמן, כסף ועובדים, מנסים למקסם אותם כמה שיותר, חשוב שנעמיק מבט אל המשאב החיוני – האנרגייה שניתנה לנו, והיא ראויה לתשומת לב וניהול נאות.
אם חשבנו שאנרגייה היא נתון שלא ניתן לשינוי, כדאי שנכיר גישות ייעודיות לניהול מיטבי של המשאב הזה ומקסום הגבולות שלו בהתאם לצרכים ולמציאות חיינו.
הכירי את האנרגייה שלך
”העבודה שלי דורשת משימות ברורות ועמידה בלוח זמנים. אני לא מצליחה לעמוד בחצי ממה שאני מציבה לעצמי. מחפשת נוסחת קסם שתקרקע אותי ולא תגרום לי להתנתק כל חצי שעה”.
חני היא דוגמה מייצגת לאין–ספור נשים ואנשים שמרגישים שהם אינם מצליחים להתקדם בחיים בגלל מגבלות האופי, היכולות או האנרגייה שלהם. אבל מתברר שיש דרך לפרוץ את המחסום.
אסתי זילבר, מאמנת עסקית, משרטטת קווים לגישת ניהול האנרגייה על פי ארבעת היסודות, ומלמדת כמה הרבה יותר נוכל להפיק מהמשאב היקר הזה אם נדע לנהל אותו נכון:
“ניהול אנרגייה על פי ארבעת היסודות הוא דרך חיים וגישה חשובה ומשמעותית מאוד, שמשפיעה על התקשורת הבין אישית ועל יכולת ההשפעה על הזולת, ובעיקר משפרת את ניהול הזמן ומייעלת את הביצועים. לגישה זו יש מקורות בתורת הקבלה.
“דמיינו שנתקעתם עם רכב מפונצ’ר, ואין לכם טיפת כוח לטפל בו ולבדוק מה הבעיה. הדבר הראשון שנחוץ לכם כרגע הוא מוטיבציה וגיוס כוח שיאפשרו לכם להתקדם. וכך זה בכל תחום בחיים. בכל סיטואציה חשוב לנו לבחון: איך אנו יוצאים ממשברים? איך חוזרים לעצמנו אחרי כישלונות? וזהו סוג של ניהול אנרגייה – היכולת להזרים אנרגייה חדשה.
“בשביל לעשות זאת בהצלחה, תחילה יש לזהות מהי האנרגייה שלנו, ואחר כך ללמוד איך לעבור מאנרגייה אחת לאחרת, בהתאם לצורך”.
והיא מפרטת את ארבעת סוגי האנרגייה:
אש – אנשים בעלי מרץ, התלהבות, שאיפות, מנהיגות, נחישות, אנרגייה גבוהה, אינטנסיביות, יוזמה ואומץ.
מים – אנשים בעלי רגש גבוה, הכלה וקבלה, זרימה, הקשבה, גמישות והסתגלות, אמפתיה וריפוי.
אדמה – אנשים בעלי חיבור לנתונים, חיבור לקרקע המציאות, פרקטיות, סדר, הצבת כללים ורשימות, יציבות, סבלנות, אמינות, עקביות, חוסן ועוצמה.
רוח – אנשים בעלי יצירתיות, סקרנות, למידה, דיבור והבעה, שלווה, שקט, ריחוף, הנאה ממה שיש וחיבור פנימי.
המטלות שלהן נדרשת אנרגיית אש: מכירות, התרמות, שידוכים, הצבת יעדים, הובלת אנשים ומנהיגות, מסירת הרצאות, יצירת יוזמות חדשות, קבלת החלטות בעלות סיכון גבוה והתמודדות עם מכשולים.
המצבים שבהם יש צורך באנרגיית מים: בעת תפילה, בהקשבה לקשיים של אחרים, בהתמודדות עם אתגרים רגשיים, ביצירת אומנות, במצבי שינוי ודברים בלתי צפויים, בפתרון סכסוכים ולצורך יצירת הרמוניה אישית וסביבתית.
המטלות שלהן נדרשת אנרגיית אדמה: ניהול זמן, הנהלת חשבונות, התמודדות עם בירוקרטיה, בניית תוכניות עבודה, סדר וארגון, ניקיון, עבודת כפיים וניהול משברים.
המטלות שמצריכות אנרגיית רוח: יצירה, פיתוח, המצאה, ניקוי ראש, עיסוק בפתרון בעיות, בכתיבת תכנים, בבניית רעיונות שיווקיים ובטיפוח אינטואיציה.
“כל אחד קיבל את ארבעת היסודות, אך יש יסוד אחד שהוא עיקרי אצלו לצד יסוד נוף – משני לו. שני היסודות האחרים קיימים אך חלשים יותר. חשוב לזהות מהי האנרגייה שלנו בשביל להיות מודעים לאופן שאנו מגיבים ועובדים.
“לאחרונה ליוויתי אישה שמתנהגת וחיה באנרגייה שרובה אדמה. היא מעשית ופועלת על פי כללים וטבלאות, ומסודרת מאוד”, מספרת גב’ זילבר. “רק לאחר שהעמקנו באישיותה גילינו כי בטבעה הבסיסי קיימים מוטיבים של רוח – היא יותר יצירתית, מרחפת, מבקשת שלווה ופחות גבולות, אך מכיוון שחיה בסביבה שבה היו כללים ברורים ועבודה על פי נהלים, היא הרגילה את עצמה לפעול כל הזמן ולהיות מעשית. לאחר שהיא התחברה לעצמה האמיתי, היא הבינה שיסוד הרוח דומיננטי יותר אצלה, והפסיקה לחיות בקונפליקט ופער מול קולות פנימיים שמתנגדים להתנהלות שסיגלה לעצמה. כשאנו מודעים למי שאנחנו, יש ביכולתנו להגיע לעבודה עצמית ולתת לעצמנו את המקום בלי לחוש שמשהו לא מסתדר”.
אנרגייה בתנועה
’מוצאת את עצמי חוזרת הביתה אחרי עבודה מול לקוחות. אש בעיניים, אנרגייה של מכירות ומשא ומתן. הבת שלי חוזרת מהצהרון, אני מתלהבת בקול: ‘איך היה? ומה עשיתם? תחלצי נעליים, בואי לאכול’. והיא, במקום לשתף פעולה, נאטמת. מה חסר בהתנהלות שלי בשביל לגרום לה לענות ולשתף?”
מתברר שרחל מגיעה עם אנרגיית אש, אך כשבתה מגיעה, חשוב שתהיה במצב קשוב ומכיל, כלומר באנרגיית מים. “כשמודעים למי שאנחנו, מסוגלים גם לנוע מאנרגייה לאנרגייה ולנהל את עצמנו לפי המציאות והסיטואציה שבה נדרשת אנרגייה שונה. אנו יודעים מהן החוזקות שלנו, אבל מבינים מתי יש צורך להתנהל באופן שמנוגד לאנרגיית הבסיס”, מסבירה גב’ זילבר ומפרטת:
“החיים שלנו גדושים במחויבויות וסיטואציות מגוונות. במהלך יממה אחת אנו נדרשים לעשות דברים שדורשים אנרגיות שונות. הבשורה היא שאנחנו יכולים ברצות הבורא לעשות הכל ולהגיע להישגים, אם נדע לעבור אנרגייה”.
איך נכנסים לאנרגיות השונות?
“משתמשים בשפת האנרגייה שרוצים להיכנס אליה. למשל, כדי להיכנס לאנרגיית האש נגיד לעצמנו מילים מלהיבות, נבחר להתקשר למישהו עם אנרגייה, נבצע פעילות גופנית, נעסוק במשהו שמלהיב אותנו ואפילו נתנהג בכאילו – בסוף זה מתניע. אפשר גם להציב יעד נועז, לחגוג הישגים או לבקש מאחרים שידליקו בנו את אנרגיית האש. אפשר גם לבחור במוזיקה מתאימה, לצעוד ולדבר על דברים שמעניינים אותנו.
“בשביל לזרום עם המים, נבחר בנשימות והרפיות, בתרגילי מיינדפולנס, נצא לחיק הטבע, נצא לשיט, ניכנס למקלחת, לג’קוזי או לבריכה, נאזין למוזיקה מרגיעה, אפשר גם לתת משלנו לאחר וכמובן לסגל לעצמנו סגנון דיבור מותאם.
“כדי להתקרקע לאדמה שלנו, חשוב לבנות שגרה, ליצור סביבה מאורגנת ומסודרת, לעשות חשבונות, לבכר עיסוק בדברים פיזיים ולהעדיף שינה טובה ואוכל טוב. חשוב גם להציב יעד ברור ומציאותי ולהכיר בניצחונות קטנים.
“ואיך נעוף עם הרוח? ניכנס ל’מוד’ של למידה, תודות, התבודדות, דמיונות, נשב על נדנדה, נאזין למוזיקה מותאמת, ניצור ונצייר, נסגל לעצמנו סגנון דיבור מותאם ואף נחפש לגוון במקומות”.
נגיד שאנחנו כעת מרחפים וחשים את אנרגיית הרוח בעוצמות גבוהות, ולפנינו ניצבות מטלות שדורשות את אנרגיית האדמה. כיצד עוברים מאנרגייה לאנרגייה?
“מעבר אנרגייה יכול לקרות ברגע שאנו עוצרים לדקה או שתיים, נושמים עמוק, מתרכזים בראש ואומרים לעצמנו ‘קאט, איזו אנרגייה אנו צריכים כרגע למשימה הבאה?’ ואז אומרים לעצמנו, עדיף בקול: ‘עכשיו אני עובר למשימה X שדורשת ממני להיות באנרגיית Y’, פתאום נגלה שזה הופך להיות הרבה יותר קל.
“אפשר להשתמש במוזיקה למעבר אנרגייה. מוזיקה קצבית מכניסה אותנו לאנרגיית אש, שירי רגש ונשמה מכניסים אותנו למצב של מים, ומוזיקת הרפיה למשל מכניסה אותנו למצב של אנרגיית רוח.
“אפשר גם לעבור אנרגייה דרך שפה. לכל אנרגייה שפה משלה, ואנחנו יכולים להשתמש בשפה המסוימת ופתאום נגלה שהאנרגייה מגיעה. למשל לאנרגיית אש יש מילים כמו: וואוו, מקסים, מדהים, הולך להיות אש, ‘להרביץ’ עבודה. לאנרגיית מים יש מילים כמו: אהבה, חום, חיבוק, אני מבינה אותך. לאנרגיית אדמה יש מילים כמו: תכל’ס, למעיישה, יעדים, רשימת משימות. לאנרגיית רוח יש מילים כמו: ששש… הכל בסדר, יהיה טוב, ועוד יותר טוב”.
כאן מבקשת גב’ זילבר לדייק שגם אם אנחנו עוברים אנרגייה, למשל ממים לאש, לעולם האנרגייה שלנו לא תדמה לשל אלו שבמקור חיים באנרגיית אש, אלא היא תהיה האש שלנו, המתאימה לנו. אין לצפות להפוך פתאום לחברה האנרגטית ש’מרימה’ את כולם עם האש התמידית שלה. מעבר בין אנרגיות עשוי לעזור לי לעשות את הכי טוב שאני יכולה ולדייק את עצמי, ואין מקום להשוואות בינינו לבין אחרים. השוואה יכולה להיות רק בין מי שהיינו קודם למי שאנו כעת.
“ליוויתי בעבר לקוחה שעובדת בהנהלת חשבונות, מה שדורש ממנה עשייה טכנית, אולם האנרגייה הדומיננטית יותר שלה היא ‘רוח’. מציאות זו יצרה בתוכה המון קונפליקטים פנימיים. היא נדרשה כל הזמן להתמקד מחדש במשימות היום–יומיות. הצעתי לה לרכז את כל המשימות שדורשות ממנה אנרגיית אדמה ולטפל בהן במרוכז, כך לא תחווה מעברי אנרגיות כל כמה דקות ותהיה מותשת מכך. היא החלה לסדר לעצמה לו’’ז משימות שדורשות אנרגיית אדמה, המעבר ארך כמה דקות, אבל כשהיא כבר הייתה בשטף העשייה היא הגיעה לתפוקה מדהימה ולא התפזרה.
“כשאנו נדרשים לעבור כל הזמן מאנרגייה לאנרגייה וחוזר חלילה, אנו חווים מעברים מאתגרים. למשל: לעסוק בפעילות שבה עלינו להיות בשיא היצירתיות, משם להוריד את הרעיון לפסים מעשיים, ואז להקשיב ללקוחות באמפתיה, ללמד משהו ולחזור לפעולה הדורשת מעוף וחשיבה. הפתרון הוא לרכז, עד כמה שאפשר, את כל המשימות שדורשות אש לאותו טווח זמן, את כל המשימות שדורשות אדמה לטווח זמן אחר וכן הלאה. כך לא נצטרך לחוות מעברים תכופים ומתישים”.
ריקוד אנרגטי משותף
”יושבות יחד לפגישת עבודה. אני אוהבת לעבוד ברוגע, להתעמק בנתונים, לוודא היתכנות. הקולגה? מתלהבת מכל פרט שולי. לא מצליחה לתקשר איתה נכון ולהביא אותה לקרקע המציאות. איך משפיעים עליה להיות איתי ולהזיז עניינים באמת, בלי לצווח מהתרגשות על כל גילוי פעוט?”
שיפי מודעת לעצמה, אבל לא מצליחה להתנהל בצורה נכונה כלפי האנרגייה השונה של סביבתה.
איך מתנהלים עם אנשים בעלי אנרגיות אחרות?
“ראשית חשוב לקלוט באיזו אנרגייה האדם שמולי, שאיתו יש לי תקשורת ואינטראקציה. זה יכול להיות הבעל, הילד או הקולגה, או כל אחד אחר. אחרי שאנו קולטים מהי האנרגייה שלו, נתאים את עצמנו לאותה אנרגייה. למשל: אם אנו פונים בצורה משימתית ובאנרגיית אדמה לאדם באנרגיית מים, כנראה שלא נזכה לשיתוף פעולה. חשוב שאנו עצמנו נסגל לעצמנו שיח באנרגיית מים, נתחבר אליו, נצטרף אליו מבחירה ואז נוביל אותו לכיוון שלנו. כשאנו משדרים על אותו גל, הכל יותר קל ונכון”.
נתאר לעצמנו תמונת מצב: ערב שבת. אמא אדמה שרוצה לסמן וי על רשימת מטלות שאמורות להיעשות עד כניסת שבת, ובת באנרגיית מים שמתנהלת כאילו כל הזמן שבעולם עומד לרשותה ומאמינה שיהיה טוב, בעצם כבר עכשיו טוב מאוד, לא? היא פשוט לא מצליחה להיכנס לקדחת העשייה, למורת רוחה של האם. מה עושים? לדברי גב’ זילבר, קודם כל יש להבין ולקבל – זו האנרגייה שלה. “היא מים, אני אדמה. זה מוריד המון תסכולים ואמוציות פנימיות. אני מבינה שההתנהלות שלה איננה נגדי, זה האופי שלה.
“ויחד עם זה, ברור שאי אפשר להשאיר אותה ככה, כי יש זמנים שצריך להציב מטרות ולעשות. אז אני אצטרף לאנרגייה שלה, אדבר בשפתה (“באמת כיף לעשות דברים ברוגע, אבל ננוח בשבת. כעת אנחנו צריכות להיצמד לשעון שמתקדם”), ואז, כשהיא באותו תדר, אסביר לה ברוגע שעוד חצי שעה החדר אמור להיות מוכן. כשאני מתחברת אליה, אני יכולה להשיג את מטרותיי, אבל אם אני באה בנוקשות ועצבים, הבית הופך לזירת קרב ושום מטרה לא מיושמת. אמא שמבינה את הגישה, יכולה להיות אמא טובה יותר, לחוש טובה ולהימנע מנקיפות מצפון, גם אם המזג והתדר שלה שונים בתכלית משל ילדיה.
“כך גם מול לקוח. תחילה אני מזהה לפי הדיבור ונימת הקול עם איזו אנרגייה הוא בא ומשתדלת להצטרף אליה, ורק אז למצוא את הפתרון לכל בעיה או דילמה”.
מהו הטיפ שלך לניהול אנרגייה מיטבי?
“בעיניי, הטיפ העיקרי הוא הקשבה”, קובעת גב’ זילבר. “חשוב להיות מודעים לאנרגייה שלנו, לשאול את עצמנו: ‘באיזו אנרגייה אני עכשיו?’ כי לפעמים אנו מנסים לעשות משהו ולא הולך לנו. אם רק נקשיב לסוג האנרגייה שבה אנו נמצאים, ננהל את עצמנו בהתאם ונצליח למלא כל מטלה שנקרית בדרכנו ולא להיכנס לתסכולים רגשיים”.
זה מתחיל בזיהוי
איך מיושמת הגישה בחיי היום יום? כיצד עוברים ממצב למצב בקלות, בכל זירות החיים?
פראדי פירר, מנהלת אגף תעסוקה במכלול ומאמנת אישית, סיגלה לעצמה התנהלות מכוונת על פי שיטת ניהול האנרגייה, והיא משתפת אותנו בחוויות מהשטח. לדבריה, באמצעות הגישה היא יכולה להבין אנשים טוב יותר, להדריך באופן מודע לקוחה לתעסוקה ולימודים, ובעיקר לחיות טוב עם עצמה והסובבים אותה.
“בעיניי, מי שמתוודע לגישה ומתחיל לחיות על פיה, מסוגל לחוות שינויים בקלות, מצליח לחיות בבהירות ובסדר, מבין יותר מצבים וסיטואציות והרבה פחות מבולבל. הוא מפנה אנרגייה מבוזבזת, ומנצל אותה לטובה.
“את גישת ניהול האנרגייה למדתי לצורך התפקיד שלי, מתוך הבנה שכאשר אני מאמנת נשים לתעסוקה, חשוב שאבין תחילה באיזו אנרגייה הן נמצאות ולאיזו אנרגייה אפשר וחשוב להוביל אותן בשביל להגיע למקום שהן שואפות אליו”. היא מדגימה את הרעיון במצב שהיא נתקלת בו פעמים רבות: “פנתה אלי אישה שרצתה לפתוח עסק בתחום האומנות. כבר במשפטים הראשונים בשיחה זיהיתי שהיא באנרגיית רוח. יש לה חלום כמוס, אבל הוא נראה מאוד ערטילאי, לא ברור ולא מקורקע. אין כאן אנרגיית אש ודרייב אישי, שנחוצים מאוד לבעלת עסק בשלבי תכנון והקמה, במיוחד בעידן שבו כל עסק אמור להיות מעניין ונוצץ, מול שוק הומה מתחרים. גם אנרגיית אדמה היא רכיב נחוץ בתהליך: יש צורך לעשות הרבה בשביל לפתוח עסק, לשבת על אסטרטגיה, לשווק, לפרסם, לפעול בפן הטכני ועוד אין–ספור מטלות.
“לאחר שזיהיתי את האנרגייה שלה והבנתי לאן היא רוצה להגיע, הסברתי לה איזו אנרגייה נדרשת ממנה בשביל לצאת לדרך. היה מדהים איך השיחה שלנו קיבלה תפנית. מפתיחה אנמית, שבה היה עלי לדלות ממנה מידע, הגענו לקראת הסוף לשיח לענייני. האישה ביקשה להבין ולדעת מה עליה לעשות, אילו שלבים היא אמורה לעבור ואיך תניע את עצמה. הצעתי לה להשתדל להיכנס לאנרגיית האש, להדליק אותה לדוגמה באמצעות שיחה עם כאלו שיוסיפו לה דרייב, או כל רעיון אחר שהיא מתחברת אליו כדי להיכנס לאווירה, ומשם לפעול.
“כך בדיוק משמשת הגישה ככלי מקצועי בעבודתי. עם הזמן הבנתי שיש בידיי כלי אדיר שיכול להועיל לי ולהגיע לשימוש גם בחיים האישיים שלי”.
איפה עוד בחייך פוגשת אותך גישת ניהול האנרגיות?
“הצורך בניהול אנרגייה פוגש אותי כל יום, ואני מגלה אותו מחדש בהזדמנויות רבות. אני מגיעה הביתה מהעבודה באנרגיית אש, עם סיפוק מהצלחה או אכזבה ממשהו שלא צלח, ופשוט לא מצליחה להיכנס ל’נעלי בית’. מהרגע שקלטתי את זה, מעברי האנרגייה סייעו לי בשטח. אני מזהה – ‘היית עד עכשיו באנרגייה כזאת וכזאת, ואת עוברת לבית עם אנרגיית אדמה לצורך ביצוע משימות או לקבל את הילדים באנרגיית מים מכילה וקשובה’.
“לפעמים, כשאני זקוקה למעבר בין אנרגיות ואין לי תמיד המוטיבציה לעשות זאת לבד, אני מתקשרת למכרה או בת משפחה, מבררת באיזו אנרגייה היא כעת ומקבלת ממנה השראה. וכשאני עוברת לאנרגייה שאני זקוקה לה, אני שמה לב שהכל הולך טוב יותר ומהר יותר.
“ניהול האנרגייה מלווה אותי במהלך היום. קחו לדוגמה את העובדה ששמתי לב לכך שבבוקר בעת ההשכמה אני אמורה לעבור מאנרגיית רוח לאנרגיית אדמה. ההבנה הזו יצרה עבורי בוקר רגוע. אם עד היום קמתי מהשינה חצי מעורפלת, מופלת היישר לקלחת ולריצת המרתון הקבועה של: מה השעה, מי לבוש, מה כל אחד לוקח ועוד אין–ספור משימות שאחריהן חשתי נטולת נשימה, היום זה שונה. כשאני מתעוררת אני אומרת לעצמי: ‘בוקר טוב גברת, איך ישנת? טוב או לא? עכשיו בוקר, צריך לקום, לארגן ולפתוח יום חדש. בהצלחה!’ אני עושה את אותם דברים, אבל אחרי אתחול והגדרה שנתתי למוח, וזה שונה לחלוטין.
“והנה דוגמה מליל שבת השבוע: ישבנו כל המשפחה סביב שולחן השבת ונהנינו מסעודה מקסימה, מלווה בזמירות ואווירה מדהימה, ברוך השם. בסיום הסעודה הרגשתי פיק ברכיים ותחושה לא נעימה, ולא הצלחתי להבין מה הסיבה לכך. שאלתי את עצמי: מה קרה לך? הרגע סיימת חוויה רוחנית, משפחתית וגשמית, עם שפע מכל הבחינות. למה את לא שמחה עכשיו? ואז קלטתי שלאורך הסעודה הייתי באנרגיית רוח. אווירת השבת נתנה לי השראה, תפילה והתרוממות, וכעת אני צריכה לעבור אנרגייה ולהיות ב’אדמה’ – לקום, להוריד מהשולחן להחליף את הבגדים והפאה לחלוק ומטפחת, להדיח כלים ולמלא מטלות נדרשות. ואז הבנתי: את לא סתם במצב רוח כזה, את עומדת לפני שינוי ומעבר לאנרגיית אדמה. כל שנותר לך הוא לעשות זאת נכון. המודעות שרכשתי אפשרה לי להגיע ל’מוד’ הנדרש במהירות ובקלות, ויותר מזה – מתוך בחירה ושמחה, ולא בחוסר חשק ואפס חיבור.
“נוסף על כך, שמתי לב שכאשר אחד מילדיי עצבני, מוזיקה מרגיעה משפרת את תחושתו פלאים, וכך גם אצלי, כשאני רוצה להיכנס לאווירה מסוימת, אני משמיעה מוזיקה מתאימה. פעם הייתי מדליקה מוזיקה קצבית בשעות אחר הצהריים, והבית כולו היה באנרגיית אש. אותה המוזיקה הושמעה גם בשעת ארוחת הערב, ולא הבנתי למה הילדים תזזיתיים כל כך ולא יושבים בנחת, עד שהבנתי שבשעת הארוחה יש צורך באנרגיית מים וביצעתי מעבר על ידי שינוי מוזיקה”.
האם אינך מרגישה שאת מרמה את עצמך, אולי ‘עובדת על עצמך’ בגישה זו?
“אני יכולה להבין למה את מתכוונת, אבל מבחינתי זה הפוך לחלוטין! אם עד עכשיו הייתי בהכחשה ולא התחברתי לנתונים ומצבים שונים, עכשיו אני מסוגלת לזהות מה קורה לי, לגייס כוח לאנרגייה אחרת או להבין למה אין לי כוח. וזה גם בסדר גמור לתת לעצמך להיות באנרגייה מסוימת. כשאני לא רוצה לשנות את עצמי, אפשר ורצוי ‘לחבק’ את האנרגייה הקיימת גם אם אני יודעת שהיא פחות טובה לי. אני לא רובוט, ואין כאן טכניקה של לחיצת כפתור. לפעמים החלפת אנרגייה אורכת זמן ולא תמיד זה הוקוס פוקוס”.
והיא מציינת נקודת מפנה דרמטית שהשפיעה עליה מאוד: “אצל כולנו קיימות ארבע האנרגיות, שאחת מהן מובילה, השנייה משנית לה וכל היתר קיימות ואנו מתמרנים ביניהן. לאורך השנים תמיד הייתי אש ואדמה. ככל שבגרתי נהייתי יותר אש ומים. כשלא ידעתי על השינוי של האנרגייה המשנית שלי, חשבתי שמשהו לא טוב קורה לי! פתאום הפסקתי לרשום דברים, מצאתי את עצמי פחות מסודרת ומאורגנת, פחות מתנהלת מול רשימות ופחות מעשית ומתקתקת. גיליתי שאני זקוקה לזמן רב יותר בשביל לבצע מטלות, ואפילו קבלת החלטות הפכה למשימה מורכבת. אם פעם ידעתי מה טוב לי ויכולתי להצביע על בגד מסוים בלי להתלבט או לבחור רהיט לבית במהירות, פתאום מצאתי את עצמי יותר מתלבטת ופחות ממוקדת. פתאום שמתי לב שמשימות שנעשו במהירות – נדחות. אני מתקשה לרשום לו’’ז קבוע וכך הלאה. נחרדתי והייתי בטוחה שמדובר בתהליך שלילי. אך כשהבנתי שעם השנים החליפה אנרגיית המים את האדמה, הלחץ הנמיך גובה, נרגעתי וקיבלתי את השינוי. אנרגיית המים התפתחה בי עם גדילת הילדים. היית צריכה לפתח בי את יכולת הקשב, למדתי על נפש הילד והרחבתי את עולמי הפנימי. כך צמחתי והשתניתי עם התפקיד”.
מהו הטיפ שלך למי שרוצה ליישם את טכניקת ניהול האנרגייה?
“באופן כללי אני ממליצה לה לבדוק לעומק מה היא, לזהות מאיזה מקום היא פועלת בעיקר ואילו אנרגיות מנהלות אותה באופן תדיר.
“זו חקירה מרתקת שיכולה להימשך יום–יומיים ואפילו יותר, אפשר גם לשתף מכרה בעניין ויחד להגיע לאנרגייה המדויקת. כבר בשלב הזה חוויית הגילוי תשפיע מאוד על מהלך היום יום, פתאום היא תבין את עצמה טוב יותר, ותפעל מתוך תחושת חיבור והזדהות.
“בשלב הבא, אני ממליצה לנסות לזהות את האנרגייה העיקרית והמשנית של הסובבים אותה: בן זוג, ילדים, הורים, משפחה, שכנות, חברות וכו’. הזיהוי משפר את היכולת להבין אותם, להכיל אותם, ומתוך כך, לחזק את הקשרים החשובים בצורה מיטבית”.
אנרגייה בהטענה מלאה
סיוון כהן היא יזמית ומלווה עסקית‑תודעתית לנשים כבר תשע עשרה שנה. הליווי שלה מחבר אסטרטגיה, אינטואיציה ותודעה. בשיחה עימה היא חושפת גישה ייחודית לניהול אנרגייה.
“ניהול אנרגייה עבורי הוא מצפן יומי. כשהפסקתי לנהל את הזמן שלי והתחלתי להקשיב לאנרגייה, העסק והחיים שלי הפכו זורמים יותר ומלאי שפע. היום בליווי העסקי אנחנו משלבות עבודה עם אנרגייה על בסיס יומי, ומקפידות לפעול גם בעולם העסקי שהוא כביכול גברי ונוקשה, מתוך תודעה נשית, רכה ולא מתאמצת.
“השיטה נולדה מתוך מצוקה מוכרת לרבות מאיתנו: לוחות זמנים דחוסים, ציפיות חיצוניות ומשוואה מעייפת של ‘כמה־יותר־מהר’. אחרי שנים בעולם העסקי גיליתי שלנשים יש מעגל חוזר טבעי מבחינה רגשית, רוחנית ופיזיולוגית – שאינו מתיישב עם מודלים ליניאריים שניהלו אותנו בעבר.
“במקום לדחוס עוד משימות, אנחנו לומדות להקשיב: להבין את הרצונות העמוקים שלנו, לקבל השראה, לבנות, ואז לעשות. זו ספירלה, לא קו ישר. כנשים, אנחנו יכולות להישען לאחור ולתת אמון בכוחות שטבע הבורא בבריאה, ולא לנסות לדחוף ולעשות כל יום כל היום. להתנהל מתוך אמונה שהכל בא על מקומו – זו הוויה ודרך חיים, ולא רק קומץ של טקטיקות. אפשר לשחרר שליטה, להתמלא באמונה בבורא, בעצמנו ובסובבים אותנו”.
ואיך מיישמים את השיטה בפועל?
“כדי ליישם את השיטה נדרשת אמונה שהפרודוקטיביות האמיתית נולדת משילוב של קצבים שונים, והרפיה מודעת שפותחת מקום להשראה. העיקרון הוא פשוט להבנה, אבל לא קל ליישום – לעשות יותר ממה שעושה לי טוב וממלא אותי, ופחות ממה שמתיש אותי. או לכל הפחות, לעשות מתוך כוונה להתמלא גם במטלות שאין לנו אפשרות לבטל.
“כשאנו מדברות על ‘ניהול–אנרגייה’, הכוונה איננה להוסיף עוד מטלה ליומן, אלא לשנות את האופן שבו אנו נושמות ועושות. במרחב העסקי, זה מתחיל בבוקר: רגע לפני שהיד נשלחת אל רשימת המשימות, עצמי עיניים ושאלי – ‘מה מצית בי היום את הניצוץ?’ אם התשובה היא כתיבת מאמר, הקדישי לו את שעת השיא הראשונה; אם הגוף מאותת לעשייה טכנית, פתחי את הדוּ”חות דווקא אז. כך המאמץ מצטמצם וההישגים נולדים מתוך תדר גבוה, לא מתוך דחיפה.
“בבית זה נמשך באותה שפה. דמייני את יום חמישי בערב, הסירים מבעבעים על הכיריים. במקום ‘מרתון מטבח’ מתיש, חלקי את הבישול לשלושה מקטעים קצרים והכניסי באמצע הפסקת ריקוד עם הילדים או הפסקת מנוחה לכוס תה עם הבעל. כשהאנרגייה מתמלאת, גם הבית נטען בשמחת שבת, והתבשילים מקבלים טעם אחר לגמרי.
“ואפילו בענייני ‘בירוקרטיה יבשה’ – חשבוניות, ביטוחים, טפסים – אפשר להישען על אותו עיקרון: בלוק ממוקד של עשרים דקות עם טיימר, פלייליסט אהוב, וסיום בזמן קטן של הודיה. המעבר המודע בין עשייה להפסקה שומר על חדות מנטלית, מונע דליפות אנרגייה, ומשאיר אותנו נוכחות גם בשיחה הבאה עם השכנה או בלימוד הערב. כך, בגלים קצרים של קשב ורגיעה, מתהווה יום–יום שבו העסק, המשפחה והקהילה מזינים זה את זה – ולא מתחרים על הכוחות שלנו”.
אילו כללי ‘עשה’ ו’לא‑תעשה’ נוכל לאמץ לעצמנו?
”לעשות:
לפתוח כל יום בסריקה אישית שקטה ולבחור שלוש פעולות שמעלות את האנרגייה.
להקדיש עשרים אחוז מהלו”ז לריק – חלון לשינויים בלתי־מתוכננים או למנוחה.
לתעדף עיסוקים שמזינים שמחה ולא רק הכנסה מיידית.
לבדוק על בסיס יומי מה ממלא אותי ומה מרוקן אותי – ולעשות יותר מהראשון.
להאט ולהקשיב לרצונות הלב שלנו.
לא לעשות:
לא למדוד הצלחה במספרים בלבד; יש לכלול גם מדדי חיוניות כמו שינה, שמחה וסקרנות.
לא לכבות אותות עייפות בקפאין או בשוטטות סתמית בין תכנים לא רלוונטיים; עדיף עצירה ונשימה.
לא לקבל עלייך יעדים שאינם מתאימים לעונת החיים – כמו שיפוץ בית באמצע חופשת לידה.
לא לעשות מתוך הרגשה של חייבת, מוכרחה וצריכה (חמו”ץ)”.
