הם מצשטלים, מפרנמים ומצ'תקבים. צוללים לעומקה של גמרא, ומסברא שפתם משובצת ארמית לרוב. הם לא חייבים להיות אויפגעקלערט במיוחד כדי לשלב בטבעיות ביטויים באידיש, פארקערט. מהם עויבדים, נזופים, ששים וגם גישמאקערים או מתל"ציים | שפה מרתקת להם לבחורי הישיבות, ממש מבהיל על הרעיון. לטובת הבלתי מתמצאים (כלומר, הבלתי מתמצאות) פתחנו כאן חלון הצצה ייחודי לשפה העסיסית והתוססת שמתגלגלת שם, בין כותלי הישיבות | פארשטייסט?
המילון הישיבתי הלא שלם
איורים: אלה מושקוביץ
"הבחור הזה הוא למדן בפארנעם ואין מה לצשטל בינו לבין כל הצ'יקאווערס המתל"צים", את שומעת אותו שח.
חוץ מהפתיח ומילות הקישור הבנתם משהו?
סליחה, הבנתן משהו?
כי אלה שם, בעזרת הגברים, לא מבינים מה לא מובן. ומה יש לצשטל בכלל בין המשפט התמים הזה לבין כל אותם משפטים מתל"ציים שצ'יקאווערים מנפיקים מתוך רצון להיחשב לסטלנים.
הבחורים שלנו העמלים באוהלה של תורה, מארגנים 'חבורות' (מלעיל, דגש בב') ומתייצבים לסדרים גם אחרי משמר. כלי חמדה. ואז הם מגיעים הביתה ל'בין הזמנים', ופתע בשטף הדיבור מבצבצות מילים כאלה, שהאם או האחות פוקחות עיניים גדולות: למה הוא התכוון?
שפה מעניינת להם, לבחורינו. מתובלת ארמית, ביטויים עסיסיים באידיש גם אצל אלה שכלל לא דוברים את השפה, תארים צבעוניים מפתיעים ומה לא…
מדברים בבת נכבדות, היא זוכה להתקדש תחת החופה, והנה הזוג הצעיר מתחיל את חייו המשותפים. היא מגישה לבעלה את המנה המושקעת, ובמקום לשמוע את הביטוי הסמינרי הרווח: "מטורררררררררף!" מגיב האברך הצעיר בהתלהבות: "רמה קשוחה", והמסכנה אינה יודעת אם לשבח דיבר או לגנאי חלילה.
לכבוד זמן הקיץ המתחיל בשעה טובה השבוע החלטנו להגיש לעזרת הנשים טעימה הגונה מהשיח הישיבתי, לבל נמצא את עצמנו במבוכה ונבין את שיח בחורינו/אברכינו לאשורו.
אין כאן התיימרות להביא את המילון הישיבתי השלם, מה גם שיש מושגים וביטויים המשתנים מישיבה לישיבה, מאזור לאזור ומעדה לעדה. מצאנו ביטויים שטענו בפנינו כי הם עתיקי יומין וכבר לא בשימוש, אך יש ישיבות שעדיין משמרות אותם, וניתן למצוא בחור רענן מתבטא בביטוי עתיק. יש מערבבים בין עגה ישיבתית מכלל העדות ויש ייחודיים, ישיבה ישיבה וצביונה.
מעניין היה לגלות בשלב הליקוט תגובה רווחת מפי אותן אברכיות צעירות וגם כאלה שכבר פחות, שהתבקשו להעלות מזיכרונן מילים ישיבתיות שפגשו לראשונה אחרי נישואיהן: "נכון! בטח! אחרי שהתחתנו בעלי שיבץ לי בכל משפט שתי מילים שממש לא הבנתי. את יודעת, מהישיבה. המסכן היה צריך לעמוד ולתרגם, אבל את רוב המילים היה קשה לו להסביר. צריך להיות בחור ישיבה כדי להבין באמת…"
מעניין עוד יותר היה לגלות שהן התקשו להיזכר במילה ספציפית להדגמה, עד שגלגלי המוח התגלגלו עוד קצת וגם הוצגו דוגמאות בפניהן. מתברר כי בסופו של דבר, השפה מתמזגת. וכך נמצא אברכית ממוצעת פולטת לתומה מילה בארמית, ובת הגדלה בין בנים מימינה ומשמאלה מדהימה את חברותיה בסמינר בביטוי ש'מאן דכר שמיה'.
רבים מהביטויים נהגים במלעיל, ובהברה אשכנזית. בהתחשב בעובדה שאין לנו אפשרות בשלב זה לצרף פס קול לכתבה, וכדי שלא נגרום לשיבוש המושגים חלילה, המילים הנהגות במלעיל יובאו באותיות נטויות.
מי מבין
יושב הזו"צ בשעת ערב עליזה, ובתור נשואים טריים ומאושרים ברוך השם, רווחת הנטייה לדאוג לכל החברים שנותרו מאחור ולנסות לשדך, ואגב כך גם לשפר את התקציב. למה לא?
מבקשת הזוגה לדעת מה הסגנון של כהן, החברותא לשעבר.
"כהן? הוא צו"ל שש". (שש צריך לקרוא כך: SOS)
הרעיה הצעירה נבוכה: "צו"ל, כלומר… צדיק עצוב? מה הכוונה?"
היא אומנם מכירה את הביטוי האירוני שנולד מהשאלה ההשקפתית "צדיק ורע לו", ונחת על ראשי בחורים רציניים מסוימים, שיש אומרים כי חלק מהם זקוקים לשיפור במצב הרוח.
"חלילה", נבהל הבעל, "הוא לא מסתגף. ובטח לא נזוף. כבר אמרתי: הוא שש!"
השיחה הולכת ומסתבכת עד שמגיעה בסוף ההכרה כי יש להחליף שפה.
לכן נכתוב כאן תרגום:
צו"ל שש משמעו: בחור ירא שמיים שצהלתו על פניו וכל מעשיו ודיבוריו לשם שמיים ובהתלהבות עליזה ונעימה – להבדיל מהצו"ל העגמומי.
יש שיבחרו לתאר את הצו"לניק במילה 'חניוק'. המשמעות דומה למדי, גם במקרה זה מדובר בבחור עם יראת שמיים מודגשת.
ומה לגבי 'המסתגף'?
המסתגפים אלו הבחורים המסתובבים בישיבה בארשת רצינית כשמצחם קמוט והם פרושים מכל הנאות העולם הזה. יש אומרים שאפילו יסרבו לבקבוק קולה. פלאפל במוצאי עשרה בטבת? מאן דכר שמיה!
הלאה. נעבור לכינוי הבא: אילן. הכוונה לבחור מהמחזורים הגבוהים יותר בישיבה, המוצמד לבחור טרי שהתחיל זה עתה את צעדיו הראשונים בישיבה. הוא מדריך אותו, לומד איתו, מלווה ומקל על ההסתגלות בחיי הישיבה הגדולה. ה'פרח' הוא כמובן הצעיר מהשניים.
טוענים כי הכינוי למפעל הצמיחה הזה לא הגיע מאגף האגרונומיה, אלא מקורו בהוגה הרעיון: הגאון הרב יעקב דוד אילן שליט"א, מראשי ישיבת 'כנסת יצחק' שבחדרה. בהיותו בחור בישיבת פוניבז', הבחין הרב אילן במצוקתם של הצעירים והצמיד להם בחורים מבוגרים כחונכים. המנהג הזה התפשט ברוב עולם הישיבות.
כשבנה של מרים הלוי התקשר מהישיבה לספר על חוויותיו הראשוניות כבחור הלומד ב'קיבוץ' (מלעיל כמובן, ועוד נרחיב במושגים הללו), הוא פירט לה בין השאר כי הוא מונה לאילן והוצמד לו פרח.
"נו ואיך הפרח?" התעניינה האם נרגשת מהמינוי המכובד.
"מממ… מה אני אגיד, הוא נזוף כזה".
מרים צחצחה את אוזניה: "מה?!"
"קצת קשה לי להרים אותו, הוא נזוף".
מרים, שפגשה לראשונה בביטוי, תמהה: "למה לך לנזוף בו, מסכן".
"אני?!" נעלב בנה לשבריר השנייה ומייד התאושש: "אמא, נזוף הכוונה לבחור שמסתובב בארשת יגון כאילו עומד הקדוש ברוך הוא מעליו ועושה לו 'נו, נו, נו!'"
לאילן העליז הייתה דרך ארוכה עם ה'נזוף', ומרים יכולה לציין בסיפוק כי ברבות הזמן הנזוף חזר בו מנזיפותו והוא עובד את השם בשמחה.
זו לא הפעם הראשונה שהיא נתקלת בתארים שבחורים נושאים מעל ראשם, פרי הנפקת חבריהם לספסל הלימודים. יש מזה בשפע רב ובסגנונות מגוונים.
לפני הפירוט, למען נעמוד במבוכי התארים – ושימו לב שזו רשימה שימושית לשדכניות מתחילות שעוד לא מכירות את העגה הייחודית – חשוב לציין כי עזרת הגברים פחות נרתעת מכל מילה שיש בה חריפות. ביטויים שלא היו מצליחים לעבור את מפתן הסמינר (להבדיל, להבדיל!) מתאזרחים יפה בקרב הבחורים ואינם נאמרים בארסיות אלא בבדיחות הדעת וברוח טובה.
תואר כבוד
שארף אינו שם של מקרר, אלא כינוי לבחור שהוא חד וחריף – לא רק בלימוד, אלא בשיח בעלמא. המקור לביטוי מובן לכל מי שמכיר את המובן האנגלי או האידי שלה (יש אומרים: שארפער).
צ'יקאווער מגיע משפת האידיש, שבה משמעות המילה טשיקאווע משמעה: סקרני, אך מובנה רחב הרבה יותר.
מיכל ברג, ששמעה את הביטוי הנ"ל לראשונה מאחיה, ביקשה לדעת מה הכוונה. היא מגדירה בלשונו: "זה לא שבאבניק ולא נושר, חס וחלילה, זהו בחור ירא שמיים אבל כזה שמחפש להיות 'בעניין' כזה, בחור נלהב".
עפוץ – לא מצאנו מקור או מידע לשורשי מילה מוזרה זו, שמזכירה במקצת את העפיצות שהייננים משתמשים בה כדי לתאר תחושה וטעם ספציפי ביין. ביקשנו הסבר מפורט, וקיבלנו: "יצור, טיפוס… אחד כזה שאין כל כך מה לדבר איתו. הוא עפוץ"… ניסה בן ישיבה אחד להסביר, והוסיף עליו בחור המכיר בעפוצים מישיבה אחרת: "מה זה עפוץ? זה עפוץ. נקודה. נו, מעגם כזה… (עוד ביטוי למילון.) הוא לא טוב ולא רע, לא מדבר הרבה ולא שותק הרבה. למעשה, אין לו מה למכור". כשתהינו לשורש המילה, הוא טען בבדיחותא כי שורשה כנראה עוד בישיבת סורא שבבל…
בגזרת העפוצים העצובה אולי גם נמצא בחור לא אפוי – תמים בתרגום חופשי. נקווה שיש לו תקווה להשלים את אפייתו ולהעלות ניחוח.
פצוע – חלילה, אין מדובר בניצול פיגוע או בחור שעבר תאונת דרכים. זהו שם קוד לבחור הזקוק לטיפול 'לשכת הרווחה'. אמונים עלינו בחורי ישראל היקרים והטובים שיפרסו עליו חסות וירפאו אותו מפציעותיו החברתיות, הארגוניות והמוזנחיות, כפי שמעידים בחורי ישיבה לשעבר על התהליך שזכו לעבור בתנאים פנימיתיים שלא הסכינו להם, ועברו השבחה מכל בחינה מצד בחורים רחימאיים שהושיטו להם סעד.
כשתמהתי מה ההבדל בין עפוץ לפצוע, הסבירו לי כי עפוץ – יכול להיות בעל חזות הגונה ומאורגנת, לעומת הפצוע 'הנעבעך'.
עדיין בחלק העגום נפגוש את הפרוסטר. זהו בחור שלא קם בזמן לסדרים, בחור שלא 'בעניין'. "אבל לא עפוץ ולא בטלן", ממהרים להבהיר לי, "הוא יכול להיות מוצלח באישיות. זה לא לגמרי לגנאי. בחור שישן הרבה… שאין לו רגש לדברים".
גם הפופער נמנה עם העייפים ששינה היא תחביב משמעותי שלהם.
סיכוי גבוה מאוד כי יוצר הביטויים העפוצים, הפצועים והלא אפויים היה בחור נושך – שזו מילה ישיבתית נרדפת לציני. הבה נקווה שבסדר המוסר הבא ייתמו נושכים מן הארץ ועפוצים עוד אינם.
מולם יעמוד הבחור המשופשף. נו מה השאלה מה זה? משופשף. אחד שאי אפשר למכור אותו. הוא מבין עניין, הוא מוברג, הוא בישיבה כדג במים, ואין מים אלא תורה.
ובתוך הים נמצאים גם כרישים. מתברר שהם לא בכל הישיבות, וגם בכאלה שיש, אין צורך להתגונן.
כריש – "לא בקטע רע", מרגיע בחור חביב, "הוא כריש חברתי… כולם מכירים אותו, והכי חשוב: הוא לא פראייר".
לימין הכריש מסתבר שנמצא את הסטלן. במובן המקורי משמש הביטוי לרחפן או אדם לא מרוכז. בישיבה מדובר בסך הכל בבחור עליז עם חוש הומור מפותח. הוא גם חברמן כזה שיודע לתכנן (בבין הזמנים!!!) טיולים. "הוא גם מסתלבט מתלהב, יותר בכיוון של מתל"צ. לא יודע איך להסביר", כך מסביר חברו לשיעור.
קנאקער זהו בחור מהסוג החברמן, ומרב הסיכויים שהוא מסולסל פאות, כי זהו ביטוי שרווח יותר בצד החסידי של המפה.
באותה שורה נבחין גם בגישמאקער. מה זה, שאלתן? מה השאלה! רוב הגרסאות ידברו על בחור נעים ומתוק שמהנה לדבר איתו. ויש שטוענים שאחד שמתגשמק – כזה היודע ליהנות מכל דבר, בחור שבע רצון ומבסוט.
ומכאן נעלה בדרגות ונגיע אל הציביוניסט לפי שיטה אחת, וטובת'ניק לפי השיטה האחרת. מדובר בבחור דבוק ומדובק ברוח הישיבה בכל ליבו ומאודו. יש טובת'ניק שלא רק שומר על הישיבה, אלא משגיח מטעם עצמו לשמור על 'צביון הישיבה', 'טובת הישיבה'. (יש להגות במלעיל בהברה אשכנזית ובנגינה מלאת דבקות וערגה.)
הקליבר של השיעור – אוהו! אהה! מדובר באחד החזקים, קליבר בלימוד או בחברה. או גם וגם.
שיסער – אחד שיודע לסדר עניינים, מקושר (טוענים לי כי הכינוי הזה עתיק למדי).
חשובר – (שווא נח בראש מילה, ואל תבלבלו אותם עם כללי הדקדוק) כיפתו מונחת במרכז הראש הקדמי. זהו בחור השומר על ארשת עצמית מכובדת ומלא כולו בגינוני כבוד עקב מעמדו הנכבד.
חברו של החשובר יכונה: 'כולוי אוימר כובויד' – כולו אומר כבוד. או כמו שאמר בחור עליז בשפה עדכנית: "אחד שעף על עצמו".
מבקש – בחור העסוק כל כולו בעבודת השם – 'עויבד' בחסידית. ויש לצפות שהוא גם מוצלח. ייתפס הראשון לחברותא.
חוישב הרבה יותר עמוק מהמובן המילולי, זהו בחור חושב ומעמיק – פילוסוף בלע"ז.
מתל"צ – אלו ראשי תיבות מפורסמים שמשמעם: מתלהב צעיר, ואידך זיל גמור.
'לא בפרשע'– לא מונח בעניין, לא מבין, ולא 'בפרשה'.
מק"ק – אחד ש'חופר' לבחורים, כלומר עוקב ומעיר על כל מה שלא נראה לו תקין, אלו ראשי תיבות של 'משגיח קטן קטן'.
מערבב – טיפוס עסקן שיודע הכל: 'מוישי הוא מערבב רציני, ובטח יוכל לארגן לך מקום בטיול של ישיבת בין הזמנים של דוד'.
למל"מ (פתח פתח) – אלו הן ראשי תיבות לבחור תם: לא מועיל לא מזיק. תמל'ע בשפה המדוברת. אבל לפחות הוא לא: למך – טיפוס חדל אישים.
בישיבות חסידיות יש מושג שנקרא הויפגיקלערטערס, דהיינו טיפוס ציני. יש טוענים שזה שייך לחושבים בעניין. הכוונה היא: הבחורים המעמיקים.
בחורים הלומדים בישיבה חסידית שאל ספסליה מתקבצים גם בחורים שלא משתייכים לחסידות מסוימת, נקראים בפי חבריהם הכל"חים. פתיחת ראשי התיבות מגלה ביטוי פשוט בתכלית הפשטות: כלל חסידים.
צ'אלמרים – אם חשבתם שזה סתם שיבוש של המילה 'ירושלמים', כלומר בחורים שנולדו למשפחות ירושלמיות הנטועות בה דורות ותו לא – זה לחלוטין לא תו ולא לא. מדובר בבני ציון המסולאים מפז עם אופי ואפיון צ'אלמרי עסיסי ביותר.
דיבור חזק
שפתם העסיסית של בחורינו לא נשארת רק בתארים על אופיים ומידותיהם של חבריהם לספסל. כל דבר שנתקלים בו בחיי הישיבה יזכה לתואר בהתאמה.
כשאחד הבחורים השתתף בדינר מכובד וחזר מלא רשמים חיוביים ביותר, הוא עדכן את חבריו: "הייתי שמה והיה דיבור"… חברו שהצטרף אליו הוסיף והכביר: "אהה, רמה קשוחה!"
בין לבין גם נכנס הביטוי העילג: "רמה גבוה", לא שכחתי ה"א נוספת. "לא ברור מי הכניס", אומר עד שמיעה לביטוי, אבל זה עמוק בתוך הלשון. הטעות הזו? הכניסו אותה בדין.
ואם תמהתם למה כיוון בחורנו במילה 'בדין', בתרגום לשפת העם הכוונה היא: בדווקא.
עדיין באזור המתלהב, זה עתה הם שבים משיעור מופלא של אחד הדרשנים הנודעים, ואז ישמעו כל אלה שלא עלה בידם להשתתף, רשמים נוסח: "איזה שיבוח היה שם"…
מיירדיג – "אה! אה!" גניחת התפעלות חזקה מדבר גדול ועצום, בדרך כלל מוסב על עניין רוחני. "מדהים?" ניסינו לתרגם מילולית ונענינו: "זה משהו שאי אפשר להסביר במילים פשוטות". הדגמה בתוך משפט: "איזה סיפור מופלא, מיירדיג!"
מבהיל על הרעיון (צריך לקרוא: "מאביל על הרעיין") – זוהי קריאת התפעלות מדבר-מה מלהיב, ולהלן מעשה שהיה עם צמד בחורי ישיבה לפני יותר משלושה עשורים הממחיש יפה את הרעיון:
בסמינר 'החדש' בירושלים הוקמה תערוכה מרתקת על סופות ושאר תופעות טבע, שאף כללה מיני פלנטריום וכיוצא באלו. בנו של אחד מחברי ההנהלה ששמע נפלאות על התערוכה, מצא הזדמנות ב'בין הזמנים' כשהסמינר היה חופשי לתנועה, והזמין את חברו מהישיבה לבא עימו לסייר ולראות.
השניים ביקרו בתערוכה והתרשמו מנפלאות הבריאה, ובסיום הסיור חתמו בספר האורחים תוך הוספת ההתרשמות הנפלאה בביטוי הישיבתי: "מבהיל על הרעיון".
רצה הבורא ואורח הכבוד שהגיע בדיוק אחריהם היה ראש העיר ירושלים דאז מר אהוד אולמרט. סייר האח"מ בתערוכה והתכבד לחתום בספר האורחים. מה רבה הייתה השתוממותו לראות את המשפט המשונה והמבהיל הכתוב שם. כיצד הצליחה הפמליה להסביר לו את המושג, אין לי מושג.
'פארנעם' – מילולית זהו גודל או נפח, ובדרך כלל שימושי כתיאור משהו כביר ועצום: "החשיבות שלו היא פארנעם".
עם כל הפריש – באנרגיה טובה, ברעננות. מ'פרש'. "התחלנו את הזמן עם כל הפרישקייט!"
דיבור מוטה
רבים מהביטויים הישיבתיים מקורם בשפות כמו אידיש או ארמית או תערובת בלתי מזוהה. כל זאת לא מפריע לבחורים להטות את המילים ולגזור מהן פעלים לפי הדקדוק העברי, ואל תנסו לנקד אותן לבד. העקר שתבינו.
הדוגמה הכי קלילה היא 'לנייס', מלשון נייעס – חדשות. ה'נייסנים' אלו הבחורים הנהנים להיות מעודכנים בכל החדשות האחרונות, ואין הכוונה דווקא לענייני ראש הממשלה ושות', אלה יכולות להיות גם החדשות הכי בוערות בישיבה כמו מי הר"מ שנכנס לשיעור ג'.
לגאשמעק – 'געשמאק' זו המילה המקורית מאידיש שממנה נגזר הפועל. במקור הכוונה הפשוטה היא 'טעים', אך בעגה הישיבתית הכוונה היא לטעם הערב שיש בלימוד: 'א גישמאקע סברה'. טעם מלא בהנאה גדולה.
"כשאחי נכנס לישיבה הוא לא הבין בשנייה הראשונה את המילה: לגאשמעק", מספרת רחל בינדר. "אחד הבחורים הבוגרים טרח להסביר לו את המשמעות, וסיים אחר ההסבר המילולי של המושג באיחול: 'תתגאשמעקו לכם!'"
להשמיס – במקרה זה המקור הוא לא מאידיש, אלא מלשון הקודש, מהמילה: שמועות. צריך לקרוא כמובן: 'שמוס' – שיחת מוסר. ממנה נולד הפועל להשמיס – לנזוף. כמו שאמר אותו בחור שהביע אי נוחות מצעדו של חברו לחדר ו'השמיס בו' על המצב הארגוני שלו.
לצ'אקעוו (כמובן מ-צ'יקאווער) – "חבל שלא נסעת איתנו בבין הזמנים לגדות הכינרת, איזה צ'יקוּו היה שם!"
לצשטל – לחבר, לקשר, להקיש. 'צו-שטעל' באידיש פירושו חיבור וקישור.
התפרנמות – "איזו התפרנמות הייתה אתמול!" למי שלא הבין – מ'פארנם', כפי שכתבנו לעיל, הכוונה לכביר ואדיר עד אין קץ!
מקומות ואתרים
וכעת נעבור לחידה קצרה. נראה מי תצליח לפענח מהו חדר כו"ח בישיבה.
אם חשבתן על תחנת כוח זוטא של מטענים או לוחות חשמל, או אנרגיה בצורת רוגלך ובורקס, אתן רחוקות מאוד מהתשובה. חדר כו"ח בראשי תיבות הוא חדר כובעים וחליפות. זהו חדר המלא במתלים מתלים, שעליהם בחורינו תולים את מדיהם. ואם כבר דיברנו על המדים של הכוחות המיוחדים, שמעתי במו אוזניי בחור ישיבה מתדרך קבוצה מחבריו כי המשגיח ביקש שיתייצבו "בחגור מלא" בשבת בצהריים כדי ללכת לערוך מצוות ביקור חולים לחבר שנעדר מהישיבה עקב מחלה ממושכת.
חדר"ש – עוד ראשי תיבות מבית היוצר הישיבתי שבא לקצר את שם המקום: חדר השיעורים.
ידוע המנהג של ליל שישי, שבו נוהגים בחורים להיטיב את ליבם בטשולנט כתדלוק ל'משמר' (ליל שימורים שבו הבחורים שוקדים על התורה עד עלות השחר בהתנדבות מלאה, ולא כחלק מהסדרים). לאן יצאו לקנות את התבשיל המהביל? כמובן לצ'ונטיה. נשמע כמו הכלאה בין טשולנט לפיצוציה. צו'נטיות מובחרות יציעו גם קוגעלים ושאר מטעמי שבת.
לכל ישיבה יש אתרים ספציפיים עם שמות מופלאים, כמו הפנימייה הנקראת 'השרופה' וכיוצ"ב, ואם נתחיל לא נגמור. לכן נעבור לפרק השמות והכינויים האוניברסליים יותר.
התקבצו עליך
עדינה הייתה נערה מלומדת לפני כמה עשורים, כשאחיה החל את לימודיו ב'קיבוץ' בתפרח. וכך היא מתארת:
"כבחורה משכילה שמבינה דבר או שנים בדקדוק, תיקנתי אותו שקודם כל אומרים קיבוץ במלרע, ושנית, עד כמה שידוע לי תפרח הוא מושב ולא קיבוץ"…
ובכן, קיבוץ הוא כינוי למחזורים הגבוהים בישיבה שבהם לומדים הבחורים הבוגרים העומדים כבר סמוך לפרקם. שנתוני הקיבוץ משתנים: יש ישיבות שהוא מגיע אחר שיעור א, שיעור ב, ושיעור ג, ויש שכבר אחרי שיעור א וב יעלו בחורינו ל'קיבוץ'.
ומהו שיעור? (ברור שבמלעיל) בתרגום לעם פירושו: מחזור/שנתון.
חשוב להעיר כי יש ישיבות שבהן אין 'שיעורים' אלא ועדים (צריך לומר: וַיְדים). "זה אחד ההבדלים בין ישיבת פוניבז' לחברון: בפוניבז' וגם ב'אורחות תורה' יש שיעור א, שיעור ב, שיעור ג, ואז קיבוץ", מעיד בחור ש'בעניינים', "וב'חברון' יש ועד א, ועד ב וועד ג, ואז וועד רביעי ועד חמישי וכולי. רוב הישיבות מונות את השיעורים כ'וועדים'. ויש ישיבות שמערבבות בכינויים, במספרים ובשמות".
זמן – בלשון תרבות המערב הוא סמסטר. להבדיל אא"ה.
בין הזמנים – אם יש כאן מישהי שנחתה כעת מהמאדים, נעדכן אותה כי כך מכונים ימי הפגרה. מחמת שליהודי לעולם אין חופש מלימוד התורה, לא יכנו אותם 'חופש'. יעידו על כך ישיבות בין הזמנים המלאות בבחורים בזמנים הללו.
חבורה (ב' דגושה) – במושג הזה יש הבדל משמעותי בין ישיבות ליטאיות לחסידיות. בישיבה ליטאית חבורה משמע: כאשר אחד הבחורים מוסר 'חבורה'. "זו מתכונת של שיעור אבל התוכן שונה – לא התקדמות בסוגיה, אלא הצבת כמה שאלות ומתוכן נובע חידוש חדש בסוגיה. זהו יותר מבנה ולא רצף של דברים", מסביר אחד הלמדנים. איך זה קורה או מי מחליט על מסירת 'חבורה'? "ברוב הישיבות זה ספונטני. מתקבצים בחורים, ואחד מהם מוסר בפני כולם".
בישיבות חסידיות יש גם 'חבורה' מהסוג הזה, אך גם מוסד בפני עצמו הנקרא חבירה (הגיה חסידית ל'חבורה'). מתארת נציגה מחסידות סלונים: "חבירה בישיבה חסידית – זו קבוצה של כחמישה בחורים שהם כמו אחים. הקשר ביניהם נמשך גם אחרי הנישואים, ובמקרים מסוימים עד מאה ועשרים. הם נפגשים לפחות פעם בשבוע, מקבלים עליהם קבלות רוחניות ומחזקים זה את זה. בדרך כלל הם מזמנים חסיד מבוגר שיושב אתם בזיצים הקבועים ובעיקר לפני חגים כהכנה רוחנית למועדים. הם נוהגים למשל לנסוע פעם בשנה למירון ביחד ועוד עניינים. פעם החבורעס היו סודיות, היום הן הפכו לעניין רשמי".
נציגה מחסידות ברסלב מתארת חבורה מסוג אחר: "אצלנו זו חבורה של בחורים חסידי ברסלב הלומדים בישיבות כלליות. יש להם חבורה אולי פעם בשבוע, שבה הם מתאספים יחד, לומדים ושומעים שיעורי חסידות".
מילה של ישיבישער
ומהחבורות נתקדם ונסיים במבחר מילים וביטויים שלא מצאנו להם מטרייה מקבצת:
למעיישה – כמה פשוט וברור: למעשה.
מילה נוספת שתגלה לכל מאזין כי מדובר בבן ישיבה היא המילה 'אוחז', ואין הכוונה למילה שבשפתו של כל חרדי ממוצע: "אני אוחז בדף יג עמוד ב", אלא ל'אני אוחז מזה שזה נכון', כלומר מסכים עם הרעיון בכל ליבי, או 'אוחז ממנו' – מעריך דמות באופן מובהק וחזק.
אם אתה אוחז ממנו, והוא שואל אותך אם אתה בעניין לצאת איתו ל'חיזוק' בזמן קיץ, כנראה תהיה 'בעניין'. ולפירושים:
בעניין – רוצה, מוצא חן בעיניך לעשות זאת, ובקיצור: מעוניין.
חיזוק – מנהגם של בני ישיבות הלומדים ב'קיבוץ' ומחפשים להתרענן באווירה לימודית אחרת, לצאת לתקופת מה של מספר חודשים לישיבה השמחה לקבל בחורים טובים שירחיבו את השורות וימלאו את בית המדרש בקול לימוד.
עומס דת – זוהי טרוניה בפיהם של בני ישיבה שהעמיסו עליהם לחץ גדול בשמירת הסדרים.
אם תטו אוזן לוויכוח ישיבתי תוכלו לשמוע את הטענה: 'אוי נו, זה צווי דינים' – כלומר: אלו שני עניינים שונים, אל תערבב אותם. מעין גרסה לביטוי: 'מה עניין שמיטה להר סיני'.
'מסברא'– בהיגיון. עמלים שני חברי חדר על תיקון כלשהו, והאחד מציע לאחר להעביר את החוט מימין. מבהיר לו חברו: "מסבורא – אין סיבה שזה יעבוד".
ובבואנו לחתום מגילה זו, מוגשת התנצלות כנה בפני כל מי שמכירה ובקיאה במכמני המילים והמושגים ולא חידשנו לה כלום, ונוסף על כך התנצלות עמוקה עוד יותר על ביטויים מופלאים שלא באו לידי ביטוי בכתבה מקוצר רוח ומעבודה קשה, וכן אם חלילה נפלה שגגה תחת ידינו והתרגום שהענקנו לביטויים ולמילים אינו מדויק בכל תג ותג.
ושגיאות מי יבין. ]
פארשטייסט?
שפה נוספת התאזרחה עמוק בשפתם של היושבים באוהלה של תורה: שפת האידיש. יש ישיבות שבהן היא השפה הרגילה של היום יום, ויש הלומדים בלשון הקודש אך משתרבבות להן מילים רבות בשפת האידיש. גם בחורים הרחוקים בדרך כלל מלשון אשכנז יימצאו מבטאים ביטויים בשפה שעדיין נעוצה עמוק בשיח.
איך מיין – יש לומר בטון ספק אדיש ספק מפקפק, כשהכוונה היא: 'אני יודע', למרות שהפירוש המילולי הוא 'אני חושב'… (הצ'יקאווער יבחר לומר בערבית: אנא עארף…)
פיין – טוב… מילה נוחה לסיים שיחת חולין ולהתקדם הלאה.
פארשטייסט – מילה שמקומה יפה לה בסוף נאום המסביר דבר לאשורו. 'פארשטייסט?' הבנת? ואם לא, אנחנו באמת בבעיה.
'פארקערט!' יהלום הדובר על השולחן לחיזוק יתר כדי להביע כי הוא חושב בדיוק הפוך. באידיש התרגום הוא: הפוך, ומשמש גם למשמעות 'אחרת' או 'להפך'.
ואידך זיל גמור
שפתנו משובצת ארמית כמו הביטוי 'מחד גיסא', ואפילו מילים יום יומיות כמו אבא ואמא. שפתם של בני הישיבות ההוגים בגמרא ומתעסקים בשפה הזו דבר יום ביומו, מטבע הדברים משובצת פי כמה וכמה. להלן דגימות קלות:
מאי נפקא מינא – הביטוי נאמר בנימת שאלה או תמיהה. 'נפקא מינא' – מילולית: יוצא מזה. בתוספת ה'מאי' מתכוון התמה לברר: 'מה זה משנה?' או 'מה יוצא מזה?'
מה לי האי – למה לי זה?
מסתמא – מן הסתם שרובנו מכירות את הביטוי שמשמעו: מן הסתם.
מהיכי תיתי (ת' דגושה, ת' רפויה) – נהגה כמילה אחת שנשמעת ככה: 'מחתיסי?' עכשיו בטח תהנהנה אלו ששומעות את הבחורים בסביבה מתבטאים ככה, כי כאשר קוראים באיות הנכון קשה לקשר בין המילים לאופן ההגייה. כשהם אומרים זאת הם מתכוונים לומר: 'מאיפה אתה לוקח את זה?'
וכמו ה'מחתיסי', יש לנו ביטוי נוסף שמבוטא שונה מאופן כתיבתו: היכי תמצא – 'כתימצא', יאמר בחורנו בזעזוע מה כשהוא מבקש לדעת: איך אפשר? או: איך תוכל?
הא גופא – יריע הבחור כשחברו יביא בוויכוח את ההוכחה המתאימה בדיוק לטיעון שהוא עצמו העלה דהיינו: 'על זה אני מדבר!'
ומהי דהיינו? – כלומר!
ומי שלא הבינה שדהיינו הכוונה לכלומר – פשיטא!
פשיטא – פשוט. "כשמישהו שאומר לך שזה מובן מאליו – פשיטא!" מסביר בחור חמד בפשטות.
מרפסין איגרא – ביטוי שהביא אחד מבחורי הישיבות, כנראה רווח יותר בישיבתו הספציפית כי כמה וכמה הכירו זאת רק מהלימוד עצמו ולא משיחת חולין. ובכל זאת ניתן לביטוי מקום של כבוד, כי הוא מבטא דברים קשים לעיכול ולא מובנים. בתרגום מילולי מארמית: משברים גגות.
עורבא פרח – יפטיר בבוז הבחור כשישמע את רעהו מתלהב ומקבל ברצינות פטפוטים שפטפט יצור קיקיוני שאין דעת חכמים נוחה ממנו. בקיצור, מדובר בדבר שאין בו ממש, הבלים, ובעברית מדוברת: שטויות!
קטלא קניא – אואה! אואה! תתלהב החבורה ממשא הדברים של אחד הצעירים: 'מוישה הזה הוא ממש לא קטלא קניא', כלומר הוא לא קוטל קנים. והכוונה היא לא להעליב את מוישה, נהפוך הוא: לתאר את עוצמתו, כי רבה היא. והוא איננו סתם בנאדם פשוט הקוצץ קני סוף.
ואידך זיל גמוֹר – ואת השאר – לך ולמד.
שפת חב"ד
לישיבות המשתייכות לחסידות חב"ד, ביטויים אופייניים משלהן:
"כפו" – כפשוטו…
בעד המימוש – כך יכונו חבר'ה שפועלים לממש הוראות של הרבי שלא רבים מקפידים עליהם.
רמב"מיסט – לתואר יזכה בחור שעוסק בלהט בתקנת לימוד הרמב"ם של הרבי.
עובד / משכיל – גם כאן נשארנו בגזרה הרוחנית ואין מדובר חלילה בענייני חול: עובד – מי ששם דגש בעבודת השם יותר בתחום הרגש – עבודת התפילה, למשל. משכיל – מי ששם דגש על התבוננות ועיון בלימוד חסידות.
בינוני – בינוני לפי הגדת התניא: עובד השם בכל גופו ונפשו שלא נכשל בכלל במחשבה, דיבור ומעשה, אבל עדיין יש לו יצר הרע בפוטנציאל.
באיזו 'קבוצה' אתה? (קבוצה בצ' סגולה ומודגשת) – זו בעצם מקבילה של השאלה באיזה שיעור / שנתון אתה / בן כמה אתה.
בוגרי ה'קבוצה' – שנה של לימודים בישיבה בניו יורק לאחר שנות הלימוד בארץ בישיבה קטנה וגדולה.
בעל שמועה – הוא האחד שאפשר לסמוך על הסיפורים החסידיים שהוא מספר, שיש להם מקור מוסמך והם לא סתם 'בובע מעיישעס'.
בקרב החב"דיים רווחים כינויים מקומיים כמו צפתי או כפ"חי (כפר חב"די). הם אומנם מציינים מיקום של ישיבות או מקומות מגורים, אבל טמונים בהם גם משמעות עמוקה של סגנון, ואופי ספציפי של בחורים.
(ותודה לנ"ז, נציגת חב"ד שהשתתפה בתחקיר הישיבתי בחפץ לב.)
