הפקקים בכניסה למודיעין עילית, סערת הגיוס, האפליה בסמינרים, האוהלים בבית שמש והמאבק בגבעת הישיבה: כשדונלד טראמפ הגיע לארץ והתחיל לפתור את בעיות הציבור החרדי | לגמנו כדת היום והתיישבנו לכתוב את מגילת טראמפ החדשה
אנשי השירות החשאי הביטו לכל הכיוונים ושידרו לחץ עצום. הסביבה הצפופה והקולנית הזו מלחיצה ביטחונית כמו להיות בעצרת בחירות מתמשכת. שבוע קודם לכן אמר ג'ק טורקס, כתב הבית הלבן של 'משפחה', לנשיא טראמפ בחצי חיוך, כי אחרי שהחל לפתור את כלל הבעיות העולמיות – מהמלחמה באוקראינה ועד המהגרים ממקסיקו, מהגרעין האיראני ועד לקן הצרעות העזתי – אין דבר שיעמוד בפניו.
"אולי, זיידי טראמפ", אמר, "אולי עוד תפתור יום אחד את הבעיות בתוך מדינת ישראל בין גורמים שונים לבין הציבור החרדי, את הגזרות, השנאה והקיטוב. אולי תוכל להצליח לפצח גם שלל בעיות פנים חרדיות".
מה שהוא לא ידע זה שטראמפ, כדרכו, לקח את הדברים כמות שהם. עוד באותו לילה, באחד מהחדרים הנסתרים בפנטגון, יצאה לדרך תוכנית MEGA (מסורת, אמונה, גאולה, אהבה). הסלוגן: "לעשות הֵיימִישֶׁער'ס טובים יותר" ובאנגלית: "Make Einiklach Great Again".
עכשיו הוא צועד ברחובות עיר התורה, לא באמת מצליח להיטמע בין הקהל אף שהוא עטוי בלבוש חרדי בהמלצת אנשי השירות החשאי. סיפרו לו שהדרך הטובה ביותר להבין את המגזר היא בסיור אוכל. "כך זה מצליח כבר שנים", אמרו לו.
"אז אתה בא לומר לי", תמה בפרצוף טראמפי לעגני, "שאם תיקח פוליטיקאים חילוניים ששונאים אותך ממש וכל מה שמעניין אותם זה לקחת לך הכל כדי שתתגייס, וגם אם כן תרצה להתגייס הם יעשו הכל כדי להפריע לך להתגייס – הם ישנו את דעתם אחרי סיור עם אוכל מזרח אירופי עתיק על כיסא פלסטיק בחנויות צפופות במדרכות וכבישים שמלאים בני אדם ממהרים וצעקניים?"
הוא אפילו לא עצר לנשימה ואמר את זה בבת אחת.
הוא היה עצבני ולא הפסיק לקטר. "עֶסְ'ן, עֶסְ'ן, כל היום פְרֶעסְ'ן. תגידו, מה הסלוגן הרשמי של בני ברק?"
אחד היועצים שלו אמר ביבושת: "תורה. חינוך. חסידות. עיר שהיא עולם".
"וואט דאז איט מִין 'עולם'?" ניסה לברר את משמעות המילה.
"אולם? הול, לייק רויאל-פלאס הול, אור חן-פלאס הול (אולמי היכלי מלכות או אולמי ארמונות חן)".
"וואט?" טראמפ היה מזועזע עד עמקי שערו. "ארמונות-ארמונות? כמו שאתם קוראים לאולמות שמחה?"
"כן", אישר מישהו.
"אז הסלוגן של בני ברק הוא רשמית 'עיר שהיא אולם'? לא שזה לא נראה ככה במציאות, זה מקום ענק וצפוף שבו נדחקים אנשים אוכלים לצד מחזיקי ספר ויש רעש, בלגן ולכלוך. אבל אולי תנסו לראות מה חשוב באמת? ג'ונס, תבדוק על מה הולך התקציב הכי גדול בעירייה, נגיד בלשכת ראש העיר בשוטף".
זו הדרך של הנשיא לבדוק מה אכפת בעיקר לאנשים. הוא נטפל לתקציבים זוטרים, אבל מהם לומד את הלך הרוח. בדיקות כאלה הובילו אותו לסגור גופים עתירי תקציב.
"בדקנו", הודיע ג'ונס בחלוף כמה רגעים. "אתה לא רוצה לדעת".
טְרַאמְפּ מִיט שְׁמַאלְץ
הנשיא חייך לרווחה בסקרנות. "מה יכול להיות? זה לא שמוציאים למשל אלפי שקלים מדי יום על טשולנט וקוגל".
ג'ונס הניח את ידיו על פניו.
"אתה צוחק עליי", ניסה טראמפ לתלות תקווה אחרונה.
"בוא, בוא תטעם משהו", הציע אילון מאסק. "כשרעבים זה לא טוב".
בכניסה למעדני גולדה ניגש אליו בחור בני ברקי המארגן סיורים קולינריים בעיר התורה.
"שואו, מיסטר פרזינדט", הוא אומר לו, "שואו שואו, תראה תראה, אדוני המלך, אנחנו היהודים תמיד מכבדים אותך". טראמפ חותך אותו באמצע משפט. "אתה לא ב'סיפורי מחניים'", הוא אומר לו. "הנכדים שלי קוראים את זה, יו נואו, תפסיקו עם ה'אצלנו היהודים' הזה".
הבחור השתתק לרגע ואז שלף ממקרר הסלטים סלט אחד שמכיל קוביות דג עם כל מיני דברים לא ברורים. 'טְרַאמְפּ מִיט שְׁמַאלְץ' היה כתוב עליו. הנשיא הקיש במכשיר שלו המתרגם סימולטנית וקרא בקול: "טראמפ עם המון שומן".
דונלד זהוב השיער עיווה את פניו. "איפה בעל הבית?" דרש לדעת.
במהירות הגיח יהודי עבדקן, מנגב את ידיו העטויות כפפות ומושיט ללחיצה, מנסה לרכך את המתח. "הייתי לוחץ לך יד באוויר", אמר טראמפ שהביט בנוזלי הערינג הנוטפים מהכפפה, "אבל אמריקה מיצתה נשיא שלוחץ ידיים לאוויר".
הוא סימן לבעל הבית לבוא אחריו ואז לחש לאוזנו: "תקשיב ותקשיב טוב, אתה מוחק את השם שלי מהדג הזה ולו בגלל שיש לי סימן רשום על המותג של השם שלי. אבל מה שכן, אשמח שתשים במקומי את השם של ידידי ולדימיר זלנסקי".
הלה ניסה להבין היכן העוקץ, אבל טראמפ המשיך בלהט: "ותשפוך על זה כמויות מלח, אבל כמויות, כמו כמויות הכורכום שאשכנזים שעושים כאן 'אוכל יהודי' שופכים על תפוחי אדמה תפלים ומוכרים את זה כאוכל מזרחי. בקיצור המון, אבל המון מלח. שלא יהיה אכיל".
היהודי צחקק. "אז אתה רוצה שיאמרו שזלנסקי מגעיל? זה הרעיון? בשביל הבדיחה חסרת הטעם הזו נשמיד מתכון של דג מצוין?"
"זה אכן חסר טעם, כפשוטו. אבל לא הבנת בכלל", השיב טראמפ. "המתכון שלכם טוב ועל זה בדיוק אני בונה. שאנשים כן ימשיכו לבקש את זה".
"אבל זה מלוח".
"בינגו. ואז", הכריז בטון מנצח, "כל אחד יבוא ויכריז קבל עם ועדה: גם אני אוכל את זלנסקי בלי מלח!" הוא גיחך ויצא מהחנות.
"אתם לא מבינים", הוא אמר, "שכל סבב המינויים שלי בבית הלבן הוא בגלל שטיקים מרגיזים כאלה שעושים במדינת ישראל על השם שלי?"
כולם הביטו בו וניסו להבין מה כוונתו. הוא נכנס לחנות 'שבת שלמה' הסמוכה וניגש למדף היינות. "יקב פסגות בהכשר שלכם, הוציאו יין טראמפ, אחרי שבפעם הקודמת הוציאו יין פרידמן לכבוד השגריר ויין פומפיאו. בגלל שראיתי לאן זה מתדרדר, מיניתי את פיט הגסת' לשר ההגנה ואת האקבי לשגריר ותם הטקס. מי ירצה קברנה הגסת'?"
איזה ויז'ניץ זה?
על פי לוח הזמנים של תוכנית הסיור הקולינרי בבני ברק, אמורים היו להמשיך למאפיית ויז'ניץ.
"מזל ששם החלות לא על שם החסידויות", גילה בקיאות ואז הרס: "כי אז בטח יהיו מלא מאפיות ויז'ניץ'".
"שתיים, אם כבר", אמר מישהו.
"אה", התאכזב טראמפ, "ווי האב א לוט אוף ויז'ניץ", הסביר, "יש ווישזסניץ, ווישזניש, וויזניטשץ, מונסי, קיימישע לייק, ויליאמסבורג, בורו פארק, לייקווד, בלי סוף. למה אתם לא מתפתחים כאן?"
המסבירן שהוזמן ללוות את הסיור ולא הצליח להשחיל מילה, עמד מאוכזב. זה לא זה, אם אתה לא אומר משהו כמו 'חיי ליל בני ברק', או 'סצנת הקולינריה של המטבח היהודי בעיר ללא הפסקה, מלמדים אותנו כמה קרוב אבל כמה רחוק אנחנו'.
מישהו הציע לו לעמוד בצד ולנסות לומר חלק מהדברים לעצמו, כדי שלא יגיע למצב של פיקוח נפש. הוא ניגש לפינה מאחורי תחנת אוטובוס והחל יורה מפיו: "הערינג אובר נייט, געפילטע יאפטשיק, הוויה, איד אולוגיה, תקשורת עוינת, רבי עקיבא, כור היתוך, פלגים, העדפה כלכלית, בית של תורה, השם עוזר, שווה לחזור בתשובה רק בשביל הקיגל, חרדים עובדים, לומדים, מתגייסים, לא לומדים, לא עובדים, לא מתגייסים".
לפתע, כמו מישהו שגורם זר נשלף מגרונו, הוא נשם נשימה ארוכה ארוכה והשתעל. זהו, הצבע חזר לפניו. הוא ניגש לטראמפ בנחישות ואמר לו: "ראית את האוכל? זה שטויות. בוא נראה את אלו שיום ולילה לומדים".
הפתרון לסכסוך בגבעה
בשלב הזה פנתה הפמליה לישיבת פוניבז'. בדרך אמר טראמפ שקיבל מידע מאחד מארגוני הביון שכדאי שהוא יתערב בנעשה בגבעת הישיבה היות שגם כעבור שנים יש כאלה שמרגישים שפתרון אינו באופק.
הוא עלה לבית המדרש, התרשם מקולות הלימוד ותהה האם המודיעין האמריקני אינו מדויק, שכן התמונה רחוקה מאוד ממה שציירו לו. "תפטרו את כולם", אמר. "כולם פה יושבים ולומדים בנחת".
"תראה, דונלד", אומר אחד מהעסקנים הליטאיים מאחורי הקלעים, "אנחנו מאוד מבינים אתכם. אבל חשוב שנאמר לכם, שבכל זאת ברקע ישנה איזו מתיחות, שאנחנו חושבים שכדאי לדון בה".
"אתם?" העשן מתחיל לעלות לטראמפ.
"אנחנו, כן", אומר הלה ומנסה להבין היכן טעה.
"אתה איש? אם היית עמוני היית בדין 'עמוני ולא עמונית'? אתה הלכת לישיבה או לסמינר?"
"לישיבה, ברור. למדנו בישיבה".
"אז תגיד 'אני' לא 'אנחנו'. לא בלשון רבים", דפק טראמפ על הסטנדר. "אצלי יהיה אני, הוא, אתה. לא 'אנחנו'".
כולם משכו בכתפיהם.
"אולי כדאי", אמר מישהו, "שאנחנו, כלומר אני, אשמע מהנשיא רעיון".
דונלד החל ללכת הלוך וחזור, מניף אגודלים הנה והנה, לוחש כל מיני חשבונות. לפתע עצר, נתן דפיקה על הסטנדר וזעק תוך כדי קפיצה: "אט אזוי!" הוא ניגש לעסקן ששוחח עימו ואמר לו: "טראמפ וול (חומת טראמפ), כמו שעשינו במקסיקו. תדמיינו שאתם עומדים כאן לא בלב בני ברק, בין 'שערי אשר' ל'אוהל קדושים' אלא בין טיחואנה לסן דייגו. בונים גדר ענקית. בדיוק כמו שעשינו שם. הגדרה של הקבוצות שיושבות ליד הגדר, כולם כולם מוגדרים כמחבלים".
הנוכחים הביטו זה בפני זה בהלם. "לך תלמד אביעזרי עם שייגעץ", אמר מישהו והחדר התרוקן במהרה.
המוסכניקים של וואהל
בדסק המגזין במערכת 'משפחה' צלצל הטלפון האדום. על הקו אחד מיועצי הנשיא. "אני די בטוח ששמעתי אותו מדבר על מתווה מסוים שקשור אליכם", אמר היועץ.
כמה דקות לאחר מכן הגיעה ההקלטה שאיששה את המידע. קולו הייחודי של נשיא ארצות הברית נשמע אומר משהו על 'טראמפ-וואהל'.
באותו רגע עלה אריה ארליך, עורך המגזין, על טיסה מהירה לניו ג'רזי שבארצות הברית, מסווה את מטרת נסיעתו כדרכו על ידי גיחה מהירה לאחד מבתי הכנסת של סאטמר במונרו שבניו יורק שבארצות הברית של אמריקה או בוויליאמסבורג שבארצות הברית של אמריקה. משם החליק למונסי שבניו יורק שבארצות הברית של אמריקה ונקש על דלתו של רפאל וואהל.
"שמע", אמר לו, "יש סיכוי שאתה מצטרף לטראמפ. הוא דיבר עליך".
אבל האיש שפתח את הדלת היה לא קשוב, בלתי מרוכז בעליל, מותש ועייף. "נעצרתי בגלל מדיניות ההגירה של הנשיא הנבחר", אמר, "חוץ מזה שאני לא יודע איך מעבירים מסרים אצלכם בארץ, אבל כאן באמריק – – -"
"ארצות הברית של אמריקה".
"כן, אז אפשר להרים טלפון או לשלוח מייל, לא באמת צריך לגמוא אלפי קילומטרים. כאן באמרי- – – ארצות הברית של אמריקה אפשר בלחיצת כפתור לדבר עם מישהו שנמצא במקום אחר. זה חדשני ופותר הרבה זמן שמתבזבז בארץ. תראה את הדלפונים בשטיבלך שהולכים ואוספים כסף ידנית במקום לשלוח דרישת תשלום כמו כאן".
"אתה באמת חושב שאחמיץ הזדמנות להגיע לארצות הברית של אמריקה, מה?" סנט בו ארליך. "תזכיר לי את זה כמו שאומרים בבתי הונגרים 'מָארְגְן נָאךְ דֶעם קִיגְל'. עכשיו תארוז חפצים, תמצא גביר מלייקווד שיממן לך טיסה ובוא".
הם ירדו מהמטוס במהירות רבה, לקחו דרייבער חרדי במקום מונית (התעקשות של וואהל) והספיקו לנחות לתוך ביקור הנשיא שעוד היה בעיצומו. אלא שרק אז התבררה הטעות שלהם בתרגום אנגלית, זו שהחלה את הטעות.
"תבין, בחור", אמר טראמפ לרפאל, "אתה יכול לטוס לאמריקה הגדולה, לספר לכל העולם שיש בה יהודים שהם גם ראשי ישיבה, גם מוסכניקים, גם אנשי עסקים וגם מנקי רחובות היימישער'ס, אבל בסוף בסוף, אם היית לומד אנגלית בסיסית, לא היית מבזבז זמן בטיסות הלוך חזור".
את שיחת הנזיפה קטע צחוק בלתי נשלט שבקע מפיו של העורך.
"מה מצחיק אותך?" שאל טראמפ בקול של מלמד ממאה שערים ששבר כמה מקלות בחייו. "תשתף את כולם".
"פפפפפפפ", הצחוק לא פסק. "מי בזבז זמן? למה נראה לך שמראש לא ידעתי שזו טעות, אבל העדפתי להרוויח תירוץ לעוד נסיעה לארצות הברית של אמריקה?!"
טראמפ היה מיואש. הוא נכנס לרכב השרד ושעט אל מחוץ לעיר, עד לפקק התנועה הארוך בכביש מספר 1.
בפקקי קריית ספר
דונלד הביט בטור הרכבים הארוך וביקש להבין איך זה שבמדינת ישראל, עם עלות הרכבים היקרה כל כך ("אצלנו סיינה זה רכב קומפקטי בעלות ובגודל") יש פקקים אפילו הרבה יותר מארצות הברית שבה ניתן לרכוש רכב יוקרתי במבצע של 1+1 בחנות נשק. הוא סיפר על עצמו כי מעולם הוא לא עצר לרגע עקב עומסי תנועה.
"זו שיטת וואהל", נשמע קול מאחוריו. "תהיה פריווילג, תחיה במקומות השווים ואז תספר לכולם איך אמריקה הגדולה היא בעצם דשא ירוק. אבל במציאות לכם יש פקקים אפילו גדולים יותר, כי באמריקה הכל יותר גדול, רק אתה פשוט לא חווית אותם. טוב, אולי לא כמו של קריית ספר".
"וואט דאז איט מין קריאת ספר?" בירר.
"רִידִינְג אַ בּוּק", ענה המתורגמן האוטומטי שבאוזנו.
"ממממ", מלמל טראמפ. "מעיר שנקראת אולם שמחות לעיר שהיא ספרייה. מוזרים אתם".
הוא ביקש לקבוע פגישה מסודרת בבית ראש העיר והבטיח לפתור את תקלת הפקקים.
בהוראת רבני העיר נפתח נתיב אחד שמיועד לשיירת הנשיא. לכאורה, פקקים לא אמורים להיות. אולם מרגע ששיירת הלימוזינות חצתה את הכניסה למודיעין עילית, היא כאילו נעלמה. דקות ארוכות ניסו קברניטי העיר לפתור את התעלומה, אולם אז התברר כי השיירה מצויה לא פחות ולא יותר מאשר בחניון כולל 'עטרת שלמה', שם הוצב שלט ענק: 'היכלי טראמפ, על שם הנגיד הרבני פרד טראמפ ע"ה'.
הגרש"ב סורוצקין היה בדיוק בעיצומו של נאום נרגש בו דייק מהמילים 'נשיאים ורוח' כי "להיות נשיא זה אולי חשוב, משפיע פה ושם, אבל זה שטויות. ה'ורוח', התרומה להחזקת התורה הקדושה, היא היא המעשה הנכון. זכינו כי ידידנו ר' דוני שיחיה לאורך ימים טובים, תומך בנו".
אומרים שיצא משם עם הבטחה לקבלת שטח משמעותי למוסדות בריביירת עזה סיטי תובב"א.
מייד עם כניסתו של טראמפ לחדר הסגלגל של ראש העיר, ניכר היה שהוא הגיע קרבי. הם ישבו משני צידי חלון הצופה לפקקים, הוא וראש העיר. "מוצא חן בעיניי לבוש בין הזמנים שלך", אמר טראמפ לגוטרמן, "ככה בלי כובע וחליפה".
הם לחצו ידיים, החליפו כמה מילות נימוס ואז זה קרה. "תסלול כביש", נזף בו טראמפ. "איפה כל התקציבים לזה? אני לא עובדת חרדית בהייטק שאפשר לומר לה שכל הכסף הלך על ברכונים ועל נטלות כשרות ולכן המשכורת הנמוכה".
"אני רוצה להסביר", התחיל ראש העיר לענות, אבל טראמפ השתיק אותו.
"אין לך קלפים לבוא ולטעון משהו", ירה הנשיא.
"אני לא משחק בקלפים", השיב גוטרמן. "קלפים זה חשש משחק בקוביא".
"אתה משחק בקלפי רבנים על חשבון התושבים שלך", המשיך טראמפ ועלה טון. "מה הבעיה לסלול להם עוד פתח נורמלי לעיר? אתה רוצה כניסה אחת כדי לוודא שלא יברחו? תאמין לי, מי שיכול כבר ברח".
"כמובן", ניסה ראש העיר להצטדק, "אבל אם יורשה לי לומ—"
"אתה עם אפס אחוז תמיכה", אמר טראמפ. "טכנית, כמובן, כי אין בחירות. אבל תעשו בחירות. מה זה כל כך הרבה שנים ככה? אתה דיקטטור בלי בחירות?"
טראמפ הודיע לו שהוא ממליץ לו לעזוב את העירייה וללכת הביתה. ראש העיר ניסה להזכיר לו שהוא זה שמחליט מי יוצא מהלשכה שלו ומתי.
התחילה מהומה.
ריביירה בית שמש
בדיוק בשלב הזה הודיע טראמפ שהוא מוכרח לצאת לבית שמש. אחד מיועציו המשמש גם כיועצו של יושב ראש ועדת הכספים גפני, דאג להפגיש אותם בדרך.
"אמרו לי שאתה מ'דגל התורה'", גילה טראמפ בקיאות ובעצם קרא מדף שקיבל ממנהל השירות החשאי החדש. "קוראים לו, רגע, תן לי לבדוק, יעקב אשר".
עיניו של גפני רשפו אש. ואז, מישהו מיהר להסביר: "יעקב אשר גוטרמן, מיסטר פרזידנט. כאן צריך להיזהר בין שמות פרטיים לשמות משפחה".
גפני נשם לרווחה וביקש להראות לנשיא את מצוקת ההקצאות. "ראש העיר של בית שמש, הוא גם שלכם?" התעניין טראמפ.
"כן", השיב גפני. "אבל יש בעיות, יש בעיות".
"לא הבנתי. הוא שלך או לא?"
"כבוד הנשיא, ג'ארד קושנר הוא שלך או לא?!"
"הבנתי. איי גט איט".
הם עברו על פני שכונת חפציבה, הלא היא 'קנה בושם'. טראמפ ניסה להגות את זה בעברית.
"וואט דאז איט מין 'קנה בושם'?" תמה באוזני המתורגמן הטכנולוגי.
"ביי פרפיום (רכש בושם)", השיב הקול המתכתי.
"זה שכונות של קנאים ואנשי היישוב הישן", הסביר מישהו וטראמפ התחיל לצחוק.
"אתה קראתם לשכונה שלהם 'לכו תקנו בושם', כאילו ללעוג להם על סטריאוטיפים? איזה אנטישמים".
הרכבים עצרו ליד מתחם בתי הכנסת ברמת בית שמש. טראמפ יצא מהרכב ומישהו הכריז ברמקול: "ערב טוב, רבוייסיי!" וכל הקהל הגיב בשאגה: "אאההההה!"
"הערב נמצא איתנו בשיעור הדף היומי נשיא ארצות הברית", המשיך מגיד השיעור הרב סטפנסקי, "וזה מתאים ממש להדגים משהו בסוגיה לגבי עבודה זרה". קבוצה של קהילת אמריקאים עם דגלי ישראל ניגשו אל טראמפ והעניקו לו דגל ישראל. הם ביקשו לשיר את ההמנון "ג-ד בלס אמריקה".
סופר 'המבשר' שנכח במקום תיאר: "לקול ניגוני 'הבורא יתברך תן ברכה לאמריקה', הגיע הנשיא לעיר שבה היה ח"כ הרב פרוש אדריכל הניצחון". לידו ישב איש 'יתד' והכתיב: "ההמונים שהתאספו במקום שבו נערכה בעבר עצרת בהשתתפות מרנן ורבנן שליט"א, שרו 'הקדוש ברוך הוא, שלח ברכה והצלחה לאמריקה' וראו כל עמי הארץ וגו'".
סופר 'המודיע' שילב גם משפת המקור וכתב: "באווירה מרוממת, בעיר המצויה על הדרך בין הדרום לעיר הקודש, שרו לכבודם של אנ"ש את ההמנון: 'The White House 1600 Pennsylvania Ave NW Washington, DC Email* Phone*'". ועיתונאי 'כפר חב"ד' שיגר כותרת נרגשת: "הפרזידנעט יצא מהרכב והחסידים פתחו בפארברענגען. שיחה בלעדית עם שליח חב"ד שהשתתף באירוע המרגש סמוך ליום הבהיר".
טראמפ סקר את בתי הכנסת המצויים באוהלים. היה שם 'בית כנסת תפילה לעני', 'תהילת מרן', 'חניכי ראשי הישיבות' ועוד כמה כוללים.
"זה טוב", אמר. "וורי גוד. גם עזה נראית בדיוק ככה עם האוהלים ובעזרת השם, לפי איך שנראה פה, המצב דומה. זה אומר שיש סיכוי טוב לתוכנית שלי, ריביירה בית שמש". הוא התחיל לתאר מגדלי ענק, בריכות ונמל. "לא צריך אוהלים, נמצא ערים שיקלטו פליטים מבית שמש", הסביר והציע כי השכונה תיקרא 'קנה ישראל'.
הפרדוקס של גרובייס
לפתע צד את עינו מתחם התקשורת. "למה הם כותבים ולא משדרים מכאן?" הוא התפלא.
"גם אם היו רוצים", ענה מנהל השירות החשאי, "אין להם קליטה כאן בחור הזה".
"או, נואו", הגיב. "אני אדבר עם מאסק שיעלה כאן לוויינים".
"השתגעת?" פרץ יהודי חסיד מהקהל, סידר את פאותיו הקשורות תחת הכיפה והטיח בטראמפ בקול צרוד: "מה שאתה הולך לעשות, זה בדיוק הפרדוקס של ג'בונס".
טראמפ עצר לרגע מהתלהבותו.
"מי אתה?" שאל.
"שמי אלתר גרובייס", השיב הג'ינג'י, "ואתה ממש נכנס למה שנקרא 'הפרדוקס של פתרון הבעיה', שאולי אפשר למצוא אותו גם בפרשת השבוע. זהו פרדוקס שנקרא על שם הכלכלן וילאם סטנלי ג'בונס שבשנת 1865 מצא לפי הבחנה כי השיפורים הטכנולוגיים גרמו לקיטור להיות יעיל יותר, שכאשר מגדילים את יעילות השימוש במשאב, השימוש בו עולה מהר יותר מקצב ההתייעלות". הוא פצח בנאום בלתי נגמר, שבא לטעון כי אם תהיה גישה נוחה לקליטה, הרי שממילא יותר אנשים יתחברו לטכנולוגיה, משכך יוחמרו התקנות של קבלה למוסדות, מה שאומר שתלמידות סמינר רבות תהיינה בבית, מה שיביא לזה שלהורים, גם אם תהיה קליטה, לא יהיה זמן לדבר בטלפון, עקב ויכוחים עם המתבגרות.
טראמפ הביט בו נלהב. "הייתי חוטף אותך לצוות שלי".
"רק לא זה", הזדעזע גרובייס, "להיות חטוף. מה שחסר לי זה לתפוס כותרות של 'מנחם פינס מלווה את החטוף שמצא בשבי 'קובץ מפרשים' וגילה את לימוד העיון לראשונה בחייו'. אבל אם כבר דיברנו על סמינרים, זה עניין מצוין להיכנס אליו".
אהרן קליגר ניגש ולחש על אוזנו של גרובייס: "שלא תעז. קבלה לסמינרים ומוסדות היא תחום שלי. ואתה, יש לך כתבה להגיש מחר, נכון? אז קדימה. איפה היא? אתה רוצה שאשלח לך מכתב מלא בסימני שאלה בלתי נגמרים?"
'דוֹנְט!' בשערי הסמינר
"שלום, באתי לרשום את הנכדה שלי", אמר להם טראמפ וסידר את כיפתו.
המנהלת של 'אוהל חדווה זלדה' הרימה את ראשה. "שם משפחה של התלמידה?" שאלה וגלגלה עיניים.
"קושנר".
"אהה, זה כבר טוב", המהמה המנהלת. "איך קוראים להורים?"
"יואל חיים ויעל", המשיך דונלד.
"מממ… שמות בסדר. לא בעלי תשובה, ברוך השם".
"ולא מפריע לכם שאני…"
"שאתה מה?" שאלה ביבושת בטון של מישהו שמשיב 'בוקר טוב' במעלית לאדם שאינו מכיר.
"אני לא ממש יהודי".
"מממ… נבדוק רגע עם ועדת הקבלה". היא חייגה למספר כלשהו ולחשה: "סבא שייגעץ, אבל אשכנזים, כן-כן, גם נראה שאולי הוא יתרום לנו בעתיד. הוא אמר שהוא נשיא מדינה איפשהו. יש לו כזה שיער בהיר פרוע, כיפה שחורה והוא קצת היפר… מה את אומרת קוראים לו? קוויאר??? אה, חוויאר מילי, מה? אז מה נאמר? נגיד לו להמתין לתשובה ואחרי כמה חודשים כשתצא לילדה הנשמה, נסביר לה שבדוחק כן?… אהה… אהה… כן, נעשה להם את הקטע".
היא הניחה את השפופרת, צמצמה עיניים ותבעה לדעת: "יש לכם חיבור ל'דומיו'? אנו נצטרך לדעת איזה סינון יש לך. כמו כן חברי ועדת 'וקשרתם' יגיעו לביקור בית לראות אם הכל כתקנון".
"יש לך תקנון כתוב?" ברר.
היא משכה בכתפיה. "אין לנו כאן מודפס, אבל נוכל לשלוח לך במייל".
טראמפ הלך אנה ואנה, נעצר ושואל את האוויר: "העניין הזה עם חיבור לרשת זה קו אדום, כן?"
"בוודאי", משיבה המנהלת. "גדולי ישראל קבעו שאסור בתכלית האיסור".
"גדולי ישראל אמרו גם לא לקבל את מי שהאבא למשל התקלקל למרבה הצער ולא מציית לגדולי ישראל ולא מקיים את הפסק הזה?" חקר הנשיא כמו היה בבית המשפט שהוא מינה בו את הרכב השופטים.
"אדון", ענתה נחרצות, "עיני העדה יקבעו ולא כבודו. בכל מקרה זו המחויבות הבסיסית שלנו להורים".
"למה לא תתעסקו באותה רמת רצינות בלבדוק מי ראויה בבין אדם לחברו, במידת האמת, ביראת שמיים? באותה רמת בהלה שיחתמו על התקנון?"
"שאלה יפה", השיבה. "אבל מה לעשות שזה דבר בחין, כלומר ניתן לבחינה ולכן על זה נתעקש".
"כלומר, בעצם זו אפשרות של שחור-לבן, או שיש לך או שלא".
היא הנהנה במרץ לאישור.
"גברת", ענה בחוסר סבלנות, "יש לי כאן נתונים מה-CIA. את רוצה לדעת כמה הורים עד היום מחוברים, גם אם לסינונים כשרים, למרות מה שבדקו וחתמו שאין להם בכלל? כמה הורים מהשנה העתידית משקרים ברגעים אלו?"
המנהלת דווקא צחקה, אמרה שיודעת היטב.
"אז זה לא… איך קראת לזה? בחין. זה לא באמת".
היא מעט הסתבכה עם ההסבר וגם אמרה משהו על כך שזה מצב שבו ההורים חיים בחרדה מההנהלה שמא תתפרסם האמת, וזהו כלי אפקטיבי להרתעה או משהו כזה.
הפעם הרים דונלד טראמפ, נשיא העולם החופשי, ידיים בייאוש.
"אני לא נכנס לאיך אתם מתנהלים בנושאים הללו ואם אתם באמת הולכים לפי דעת גדולי ישראל", אמר, "אבל כל הלבנת הפנים, כל המשחק בלב של ההורים והתלמידות, כל השקר, כל האפליות", סינן בין שיניו. "אם לא תפסיקו איתם, ייפתחו שערי הגיהינום, כפשוטו, וזה הקדוש ברוך הוא אמר ולא כמטפורה שלי לעזתים".
הוא יצא משם מרוגז ואמר משהו על "איך בכלל דמן חשב שאקנה את המדינה הזו?! בחינם לא הייתי לוקח".
דונלד בהפגנת 'הפלג'
בדרך לנמל התעופה מישהו אמר לו שטרם טיפל בגזרת המעונות.
"גם לא היינו בכותל", הוא אמר ולפתע עצר.
"זה מדהים!" החמיא לעצמו. "יש לי פתרון. 'טראמפ ווסטרן וול'. חכו רגע, האדריכל שלי ישלח לי תוכניות. כל רחבת הכותל המערבי, מעון ילדים חינמי. אתם מביאים את העגלה והולכים. תאמינו לי, יש שם אלפי מטפלות פוטנציאליות, צדקניות שבאות להתפלל ותשמחנה לשמור כל אחת כמה דקות על ילד". אחד מאנשי המיתוג שלו אף הביא תרשים שבו רואים רחבת עגלות ענקית, ג'ימבורי עם בריכת כדורים עצומה בתוככי גדרות זכוכית על גג 'אש התורה' ואותיות 'טראמפ' בנויות כאבני הכותל.
"מה?" לא הבין הנשיא מדוע כולם עושים פרצוף מזועזע. "במקום החניה זה כן אפשרי? אז כל המקושרים שרוצים להגיע עד האבנים עם הרכב, יחנו למטה. מה יקרה?"
ר' יהודה קפלון הסביר לו בלחישה שהבעיה היא בלעשות את בית התפילה הגדול בעולם לשמרטפייה.
"סורי???" התרגז דונלד. "זה למדתי מכם. בשבת זה לא הרעיון שלכם? מביאים את הילדים לבית הכנסת כדי שהרבנית תוכל לנוח והמקום הופך לגינת שעשועים".
"או-אה, זה משהו אחר", הסביר לו אחד מאלו שנותרו עם הפמליה מבית שמש. "שם זה בגלל שפעמים רבות בית הכנסת הוא זה שהגיע לתוככי גינת משחקים בתב"ע".
הרכבים המשיכו ביללת צופר לעבר נמל התעופה בן גוריון עד שנתקלו בהפגנת הפלג. "חזרנו לקריית ספר", תמה טראמפ, "או שאלה שוב הפקקים הישראליים?"
הוא הביט בצעירים המשתטחים על הכביש ופרץ החוצה מהרכב בהתלהבות. בלי משים לקח את הדגל שקיבל והחל לנופף בו. ברגע הם ניסו לקחת לו את זה, הדגל התעופף למעלה, אחד מושך אותו מכאן והאחר משם.
'פוףףףףףף', נהג מכתזית השפריץ לעברם זרם תכלכל מצחין.
טראמפ, שאוזנו ולחיו נטפו זרזיפים כחולים, התעשת, הניף את אגרופו וזעק: "פייט, פייט, פייט".
"נמות ולא נתגייס!" קרא אליו מישהו.
"וול", הגיב טראמפ. "אוקיי, דו איט", ונכנס לרכב.
וכך הוחמצה השעה ההיסטורית הגדולה לפתור את עניין גיוס בני הישיבות אחת ולתמיד.
דונלד טראמפ שב לחדר הסגלגל ואנו נישען על מה שאמר: "תמיד, צריך לזכור גם את הקדוש ברוך הוא!" – – –
