יו"ר ועדת חוץ וביטחון, ח"כ בועז ביסמוט, הוא אחת ההפתעות הגדולות של הכנסת הנוכחית. אחרי קילומטרז' מרשים בעיתונות ובשדה הדיפלומטי, עכשיו הוא מוכיח את כישוריו הפוליטיים בניסיונותיו המרשימים לפתור את משבר הגיוס ולהסדיר סוף-סוף את מעמדם של תלמידי הישיבות הקדושות במדינת היהודים | בריאיון בלעדי ל'משפחה' הוא מספר לראשונה על השיחות המכוננות עם רבנים ושליחים מטעם גדולי ישראל, מבטיח להגן בכל כוחו על עולם התורה ומתייצב באופן מוחלט בצד הנכון של ההיסטוריה | "לא אאפשר", הוא מבטיח, "שום כור ושום היתוך"
צילום: שאטרסטוק אלחנן קוטלר ופלאש 90
קשה שלא להבחין בעייפות שכמעט משתלטת על ח"כ בועז ביסמוט במהלך הריאיון הזה.
הימים שלו מתחילים בהנץ החמה ומסתיימים הרבה אחרי השקיעה. יו"ר הוועדה הכי חשובה בכנסת הפך בחודשים האחרונים לדמות שעל כתפיו תלויים לא רק הקואליציה כולה, אלא במובנים רבים, גם עתידה של החברה הישראלית.
ח״כ ביסמוט בראיון ל׳משפחה׳
הוא נכנס לתפקיד בסערה. זוהי הקדנציה הראשונה שלו כח"כ מן המניין, ולא נגזים אם נאמר שהוא לא דמיין לעצמו שבמהרה ימצא עצמו בעין סערה דרמטית כל כך. ולא שהוא לא ידע לאן הוא נכנס. להפך. ביסמוט חש שזה הזמן שלו לבוא ולהיות חלק ממה שהוא רואה כהליך היסטורי.
"מהרגע שנכנסתי לכנסת 'העלילו׳' עלי הרבה מאוד דברים", הוא אומר בחיוך בפתח הריאיון הבלעדי הזה, שמתקיים בחדר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת. "כל כמה ימים שמעתי שאני עתיד להתמנות לשגריר כאן או שם. אין מדינה שלא הייתי שגריר בה. אחרי השגרירויות הגיעו העיריות. שמעתי שאני אמור להיות ראש עיר בדרום, וממש לאחרונה גם נתניה עלתה על הפרק. כבר הייתי קונסול בניו יורק, שגריר בצרפת ומה לא.
"וברצינות, אכן קיבלתי הצעות משמעותיות מאוד מראש הממשלה, לרבות שגריר במדינה מכובדת מאוד. אבל אני לא חיפשתי להיות שגריר. גם לא ראש עיר. באתי לכנסת כדי להשפיע, להתמודד עם האתגרים הלאומיים, מתוך אמונה שזאת שליחות. בהקשר הזה, אין ספק שהתפקיד שאליו נכנסתי הוא בעל שליחות משמעותית במיוחד".
ביסמוט (61) היה בעברו מבכירי העיתונאים בישראל. הוא פרץ לתודעה הציבורית כששליח העיתונים 'מעריב' ו'ידיעות אחרונות' בפריז, ובתקופה זו, הודות לדרכונו הצרפתי, אף ביקר במדינות אויב כמו איראן, לבנון וסוריה.
במעלה הדרך מונה לערוך את העיתון 'ישראל היום', ומאוחר יותר שימש כפרשן פופולרי ורהוט בחדשות 12. בעבר שימש גם שגריר ישראל במאוריטניה. לקראת הבחירות האחרונות התמודד על מקום בפריימריז של הליכוד, הגיע למקום התשעה עשר ושובץ במקום העשרים ושבעה ברשימת המפלגה לכנסת.
כשנפגשנו לפני פחות משנה לריאיון מקיף שהתפרסם בחג הפסח אשתקד, שבו סיפר על ההישגים העיתונאיים שלו, לא יכלנו לדמיין שחודשים ספורים לאחר מכן יתיישב ביסמוט על הכיסא הכי רגיש במדינה: יו"ר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת. את התפקיד יירש לאחר שסיעת הליכוד החליטה להדיח את היו"ר הקודם ח"כ יולי אדלשטיין, לאחר שהאחרון הפר למעשה את הוראות ראש הממשלה בדבר קידום חוק הגיוס.
"אני מכבד מאוד את יולי", הוא אומר, "אבל הסיעה החליטה את שהחליטה ומישהו היה צריך להיכנס לתפקיד הזה. בסיעה החליטו שאין מתאים ממני. אני שימשתי גם קודם חבר הוועדה, והיה טבעי שאכנס לתפקיד. גם מבחינת ההיררכיה הרצויה במפלגה. הפורטה שלי הוא הנושאים האלה, שבהם דנה ועדת חוץ וביטחון.
"כשנכנסתי לתפקיד לפני ארבעה חודשים והתיישבתי על הכיסא הזה, ידעתי שיש ארבעה נושאים דרמטיים על הפרק: מרכבות גדעון 2 שעדיין התקיים אז, חטופים שעדיין היו בעזה, נושא הגדלת תקציב הביטחון ועניין הפנסיות, ובסוף, חוק הגיוס. הכל עדיין היה תלוי באוויר ומישהו היה צריך לטפל בנושאים האלה ברצינות".
את חוק הגיוס מנית בסוף, אף על פי שזהו הנושא הרגיש ביותר שעל סדר יומך.
"אני מתאר זאת כך כדי להזכיר את הסיטואציה. לא נכנסתי לתפקיד בימים שקטים ורגועים שאז אני יכול לומר, בנושא הזה אני יכול להשקיע את כל זמני. ממש לא. לא היה לי הלוקסוס הזה. נכנסתי בתקופה מתוחה מאוד, והמחויבות ענקית. עצומה. ידעתי שאני גם המפקח על כל מה שקורה במובן הביטחוני וכמובן צריך להתחיל להניע את חוק הגיוס. חתיכת אתגר".
לתפקיד יו"ר הוועדה נכנס ביסמוט, כפי שהוא מתאר זאת, "בחרדת קודש. אם נכנסתי לתפקיד חבר ועדה בחרדת קודש אז לתפקיד יו"ר על אחת כמה וכמה. בהיותי אמון על כל-כך הרבה נושאים, המתח והאחריות הם אדירים. אני פה ארבעה חודשים ומרגיש כאילו חלפה כבר שנה".
עם כל הכבוד לנושאי הביטחון שבהם עוסקת הוועדה, האתגר המשמעותי ביותר של ביסמוט היה ונותר חוק הגיוס או החוק להסדרת מעמדם של לומדי התורה. על החוק הזה תלויה הממשלה כולה, ואין ספק שהוא עתיד לככב גם בקמפיינים השונים בבחירות הבאות. "אני מסתכל על זה כאתגר היסטורי. שליחות של ממש. למה אני קורא לזה שליחות? כיוון שאני נדרש לעסוק בשני הערכים שאני הכי מאמין בהם: קיומו של צבא שיגן על עם ישראל, וקיומו של עולם התורה שבזכותו כולנו כאן.
"אני מאמין בלשמור על לומדי התורה ועל עולם התורה. כדי לשמור על המרקם הזה, שנקרא החברה הישראלית, צריך לבוא ממקום של אהבה".
"אני אוהב את העולם החרדי ואני אוהב את הצבא, ולכן כך אני ניגש לזה. השבוע הצגתי את החוק בוועדה. היו שציפו שתהיה מלחמת עולם בוועדה, אבל אני לא נותן לזה להתנהל כך. אני מכבד. מכבד את האופוזיציה, מכבד את הקואליציה, גם את אלו שמטיחים בי האשמות וגם את אלו שמפרגנים לי.
"אני חושב שה' נתן לי את היכולות האלה, כי אני באמת בא לחוקק ולעבוד עם הלב. אני יכול לומר אף יותר מזה: על מתווה הגיוס אמון אדם שהוא ירא שמיים".
ביסמוט כאמור, נכנס לראשות הוועדה אחרי הדחת אדלשטיין. ערב התקיפה באיראן הייתה הממשלה כפסע מליפול. הח"כים החרדים כבר ניגשו להצביע בעד הצעת האי-אמון שהגישה האופוזיציה, אלא שאז שלף אדלשטיין שפנים מהכובע, שכנע את הח"כים החרדים שאפשר להגיע להבנות, הגיע לסיכומים והצעת האי-אמון של האופוזיציה נמשכה.
עם תום המלחמה התברר לח"כים החרדים שאדלשטיין הונה אותם. הוא פוטר וביסמוט נכנס לנעליו, כשהוא מודע היטב לחוסר האמון הקיים בין הח"כים החרדים לקואליציה. "ליל איראן היה אירוע משמעותי מאוד", הוא אומר, "זהו מוטו שחזר שוב ושוב בשיחות הראשונות שלי עם חברי הכנסת החרדים שחברים בוועדה.
"אבל אני באתי לעבוד ולא לעשות 'העתק-הדבק' למה שהיה. עם כל הכבוד לקודמי בתפקיד, אני כינסתי כאן בחדר, היכן שאתה יושב מולי, את כולם. החרדים, נציגי הצבא והייעוץ המשפטי, במטרה להגיע להבנות ולסיכומים ברורים. זה לא היה בעידן הקודם.
"אני יכול לומר לך שהיו לי מפגשים רחוקים מעין התקשורת עם גורמים משמעותיים מאוד בציבור החרדי, לרבות מפגשים בבתי כנסת קטנים בתל-אביב, נציגי אדמו"רים ואישים בכירים מאוד. רבנים גדולים ואדמו"רים שיגרו אלי את בניהם כדי להציג את העקרונות שלהם. מעולם לא חשפתי את זה וגם לא אחשוף את מי פגשתי, אבל אני כן יכול לומר ששמעתי את כל מי שביקש להשמיע.
״ישבתי עם כולם״. עם ח״כ יעקב אשר
"וכמובן פגשתי את המילואימניקים, את הארגונים השונים. את בכירי הצבא, את שר הביטחון. היו פה עשרות פגישות בחודשים האלה. למדתי את הנושא לעומק, את המורכבות, והאמנתי, ועודני מאמין, שאנחנו מביאים חוק שהוא מצוין".
התבססת על הסיכומים שהגיע אדלשטיין עם המפלגות החרדיות ערב התקיפה באיראן?
"לא באתי ואמרתי יש הסכמות מערב התקיפה באיראן, ניקח את זה ונקדם. ממש לא. עשינו בחינה מחדש. היה בסיס, אבל הכל נבחן מחדש. אני חושב ששדרגנו את ההבנות במישורים רבים".
החוק המוצע, איך לומר בעדינות, לא בא טוב לא לח"כים החרדיים ולא לאופוזיציה. החוק קובע כי שירות אזרחי ביחידות סמך של משרד רה"מ נחשב כשירות, וחרדי מוגדר בו כמי שלמד במוסדות החרדיים לפחות שנתיים בין גיל 14 ל-18.
בעיניים חרדיות, יעדי הגיוס קשים, שלא לומר כמעט בלתי אפשריים ליישום: החוק מציע את גיוסם של 8,160 צעירים לשירות צבאי ואזרחי בשנה הראשונה – שמוגדרת למעשה כשנה וחצי, עד יוני 2027. לאחר מכן נרשמת ירידה – 6,840 בשנה השנייה, 7,920 בשלישית, וברביעית לא פחות מ-8,500. בשנה החמישית ואילך, לפי הנוסח, יגויסו 50% מכל מחזור גיוס שנתי של בוגרי החינוך החרדי.
הח"כים החרדים מתקשים לראות כיצד יוכלו לתמוך בחוק בעל יעדים גבוהים כל-כך, אך גם הם מבינים שבטמפרטורה שנוצרה אחרי המלחמה – החלופות לא ממש קיימות. באופוזיציה לעומת זאת מיהרו להגדיר את החוק כ'חוק השתמטות', שפוטר הלכה למעשה עשרות אלפי צעירים חרדים משירות צבאי.
״ראש הממשלה על זה, מלא מלא״. עם נתניהו במליאה
ביסמוט היה מוכן לכך שיותקף מכל כיוון. "יש פער מטורף בין האיכות של החוק, שהוא באמת חוק טוב, לבין השיימינג שעושים לו. שיימינג שבתכלית הוא פוליטי. הוא בא מפוזיציה.
"אם אתה מתעלם רגע מהפוזיציה, זה חוק שאתה רואה בו שינוי מגמות דרמטי. אני אומר שוב: כאשר אני עמלתי על החוק הזה, חשבתי כיצד אני גם כן מכבד את הציבור החרדי ואת אורחות חייו.
"כשעבדתי על טיוטת החוק, עשיתי את זה מתוך הבנה עמוקה שיש בינינו הבדלים תרבותיים שאני מכבד אותם. אתה לא יכול לשנות משהו שלא היה במשך שנים בן-לילה. אם להיות כן, זה גם לא אפשרי. אתה לא יכול להכריח אדם להתגייס לצבא ולעשות מסע. אתה לא יכול להכריח אותו.
"אז מה, תשים את כולם בכלא? איזה שטויות. ברור לכל בר דעת שזה לא יכול לעבוד ולכן חייבת להיות הסכמה. ומהמקום שאני בא, שהבן שלי שחוגג תכף בר-מצווה לומד בישיבה תיכונית, ואני אדם שאוהב ומכבד את אורחות החיים של היהודים החרדים – אני לא אתן להגיע למחוזות האלה".
העם עם המסורת
הצעת החוק של ביסמוט, כאמור, זוכה להתנגדויות מבית ומחוץ. האופוזיציה כמובן תוקפת אבל לא רק. ח"כים בליכוד ובציונות הדתית מתנגדים פומבית לקידום הצעת החוק, וגם חלק מהח"כים החרדים מביעים את התנגדותם הפומבית לחוק המוצע. "אני אדם מכיל", אומר ביסמוט, "גם את הקיצוניים. אבל אין ספק שעם הקיצוניים לא נוכל להגיע לאן שאנחנו רוצים להגיע. לכן אני מקווה שהזרם המרכזי יותר יתמוך בחוק הזה, שהוא חוק טוב.
"אומר יותר מזה: בזמנו הנשיא ריבלין נשא את נאום ארבעת השבטים. הוא דיבר על החרדי, הדתי, החילוני והערבי. אני חלקתי עליו כי הוא שכח שבט אחד, שהוא משמעותי מאוד: אני לא חרדי אבל גם לא חילוני. אני השבט המסורתי, שמכבד את התורה ואת לומדיה, אוהב את היהדות, אבל לא נמצא בהגדרות של חרדים או ציוניים דתיים.
"יש ציבור עצום בעם הזה שחי ומרגיש כך. ציבור שמכבד את התורה ולומדיה אבל מבין שחייב להיות שינוי אצל אלו שתורתם אומנותם כי יש צורך אמיתי. ציבור שלא בא משנאה אלא בא מתוך כבוד. ציבור שלא בא לשנות את הציבור החרדי, חלילה, אלא מבקש להתאים את המסגרות עבור הציבור החרדי וכן הלאה. אני נמצא שם ואני יודע שחלק משמעותי וגדול בחברה הישראלית נמצא שם. פשוט לא תשמע על זה בתקשורת".
הביקורת, שאלתי, מגיעה גם מח"כים החרדיים. אם ניקח למשל את ח"כ מאיר פרוש שאמר בוועדה השבוע שיש לקרוע את החוק.
"אני רוצה לקוות שאצליח לשכנע את ידידי, השר לשעבר פרוש, שיש לי הרבה כבוד אליו, שהחוק הזה חוק טוב ונכון. היינו השבוע בדיון הראשון אחרי הצגת הטיוטה, ולעניות דעתי, יותר מח"כ אחד או שניים שאמרו השבוע שיתנגדו לחוק – יצביעו בסופו של תהליך, בעד.
״מאמין שאצליח לשכנע״. ח״כ מאיר פרוש בוועדת חו״ב, השבוע
"אגב, כאשר מצד זה לא אוהבים את החוק וגם מצד שני לא אוהבים אותו, סימן שעבדתי טוב. הרי כל מי שמתנגד לו עושה את זה סתם באופן פבלובי. כי הרי כבר היה בעבר חוק שעבר בקריאה ראשונה בכנסת הקודמת. אז האופוזיציה הצביעה בעד והחרדים נגד. ואני אומר לך שעכשיו, הח"כים החרדים מבינים שזהו חוק טוב. האופוזיציה צועקת אף על פי שהיא יודעת שהחוק הזה משמעותי הרבה יותר מהחוק שהם עצמם ניסו להעביר בקדנציה הקודמת.
"ונקודה נוספת. אני הייתי עיתונאי הרבה מאוד שנים ולכן אני קצת מכיר את התחום. התקשורת מחפשת את הצהוב, את הרעש, את ההוא שצועק 'נמות ולא נתגייס'. זה לא המציאות האמיתית. איך אני יודע? כי אני לא צורך את התקשורת הזו אלא פוגש את האנשים ברחוב".
עולה הטענה, שאלתי, שגם אם החרדים יעמדו ביעדים, עדיין החוק מגדיר את בן הישיבה כאזרח סוג ב'.
"ממש לא. ההפך הגמור. לראשונה החוק מסדיר את מעמדו של בן תורה, שיושב ולומד בישיבה. אגב, על זה חטפתי ביקורת בתחילת הדיון השבוע. לכאורה זהו חוק גיוס, אז למה אני עוסק בהסדרת מעמדם של לומדי התורה? אבל אני אומר זאת בקול רם וממש לא מתבייש בזה: החוק שלי מסדיר גם את מעמד לומדי התורה.
"לומדי התורה הם אוכלוסייה חיונית בישראל. למה? כי היא משמרת אותי פה. זה מה שאולי חלק מהמתנגדים לא מבינים. אני פה בארץ הזו בגלל התורה. ואומר יותר מזה: אני אדם מאמין אבל אני לא יודע איך יהיה הנין שלי. לא יודע. אבל איך יהיה הנין של לומד התורה אני כן יודע. הוא שומר אותי כאן ולכן זה חשוב לי.
"על פי הצעת החוק שלי, בהנחה שעומדים ביעדים, בן תורה יוכל ללמוד תורה, לצאת לחו"ל, להוציא רישיון, לקבל את כל הזכויות המגיעות לו בחוק".
נניח שתצליח לשכנע את הח"כים החרדים שהחוק מושלם עבורם, או הרע במיעוטו, כל אחד לפי זווית הראייה שלו. עדיין יש לך ח"כים מתוך הליכוד שמודיעים שלא יתמכו בחוק.
"אני רוצה לראות את חבריי לסיעה ביום הדין, מצביעים נגד. אני באמת רוצה לראות את זה. לא רואה את זה קורה. יש משמעת סיעתית. דבר נוסף, יש יציבות הממשלה, יציבות שלטונית ויציבות המדינה, אז עם כל הכבוד, אני מוביל את קידום החוק הזה ולא מתכוון לעצור עד להצבעה בקריאה שנייה ושלישית במליאה.
"ראש הממשלה תומך בחוק הזה מלא-מלא. אנחנו מדברים רבות. הוא נכון להעביר את החוק החשוב הזה שהוא באמת אבן דרך היסטורית. חשוב לי לומר, גם לידידיי דן אילוז ומשה סעדה וגם לחבריי בציונות הדתית שמפרגנים מאוד למהלך אבל טוענים שצריכים אי-אלו שינויים: אני מסכים עם זה. כל חוק עובר הידוק, נעשים שינויים מרגע הגשת הטיוטה עד להגשתו להצבעה במליאה. בדיוק בשביל זה אנחנו יושבים בוועדה ודנים. אם משהו מפריע, אנחנו נדון בו. אבל רוח החוק לא תשתנה. לכן אני מאוד אופטימי".
מרוץ נגד הזמן
החודש הקרוב, אומר ביסמוט, צפוי להיות אינטנסיבי מאוד בוועדה. "הודעתי לחברי הוועדה שיהיו נכונים לדיונים ממושכים ולעבודה מאומצת", הוא אומר. "לצערי, עד שהגעתי לכאן הדיונים שהתקיימו לא היו באמת דיונים. כולם אומרים פחות או יותר את אותו הדבר, כל אחד מהפוזיציה שלו. אני באתי לעבוד.
"יהיה חודש מתיש, אבל אנחנו באים לעשות היסטוריה. ואני אומר שוב: אני פתוח מאוד להבנות ולשינויים. אם יבוא ח"כ חרדי או ח"כ מהאופוזיציה ויציג טיעון מנצח, אני אשתכנע. אבל החוק יקודם על פי הרוח שנושבת מהטיוטה".
אתה חי היטב את המציאות הישראלית המורכבת, אמרתי, אתה מבין את החשש של הורה חרדי מההשפעה על החינוך של הבן שלו?
"אני מבין את ההורה החרדי. לכן, לא תשמע ממני את הקשקוש הזה של 'כור היתוך'. שום כור ושום היתוך. חרדי יישאר חרדי, כי זו הגאווה שלנו. אני, בועז ביסמוט, רוצה שהוא יישאר חרדי, כי החרדי תורם לחברה הישראלית. החרדי מבטיח אותי כאן לעוד עשרות דורות. החרדי שימר אותי יהודי, והוא ימשיך לשמר אותי גם עוד שנים רבות קדימה".
לסיום, אתה אופטימי?
"תמיד. הצבא צריך חיילים ולוחמים ועם ישראל חייב לשמר את לומדי התורה. לומדי התורה הם סיירת. אני באמת מאמין בזה, כפי שפירטתי. לכן החוק הזה מבטיח לנין של הנין שלי את קיומו במדינת ישראל, מדינת היהודים לנצח נצחים. לי יש הזכות להיות אמון על החוק הזה, לקדם אותו ולעשות את ההיסטוריה הזו.
"אומרים לי, וואו, קיבלת את הג'וב הכי קשה. ואני עונה: להפך. זו זכות ענקית. ואני בטוח שנעביר אותו, בעזרת השם, בתמיכה רחבה".
