אנשי יחידות הקומנדו המובחרות מספרים לראשונה על הפעולות הנועזות שביצעו במדינות אויב במהלך המלחמה | וגם: לוחם שלדג שהשתתף בפשיטה על המתקן התת–קרקעי בסוריה חושף פרטים מרתקים על הפעולה המיוחדת שהותירה בהלם את משמרות המהפכה האיראניים | רבות הדרכים
הרגע שבו מגלשי הנחיתה ניתקו מהקרקע והמסוק החל לצבור גובה, היה אל–חזור. הלוחמים הבינו: מכאן – הם חוזרים רק לאחר השלמת המשימה. יהא המחיר אשר יהא.
כשלוש שעות לאחר מכן הם כבר היו בדרכם חזרה, כשמאחוריהם פעולה היסטורית שמעטות כמותה התרחשו בתולדות המדינה: השמדת המפעל האיראני המתקדם ביותר לייצור טילים בליסטיים על אדמת סוריה.
זה אחד המבצעים ההרואיים שביצעה בתקופה האחרונה יחידת שלדג, יחידת העילית של חיל האוויר ואחת משלוש הסיירות המובחרות בצה"ל. מראשית המלחמה לוחמיה השתתפו ביותר מ-800 מבצעים, שבמהלכם גם איבדו, למרבה הכאב, שלושה–עשר לוחמים ומפקדים.
רוב מה שהם עשו עד היום טרם נחשף וכנראה שלעולם גם לא ייחשף, אך עם זאת, נפילת משטר אסד, לצד פרסומים מדויקים יחסית בתקשורת הזרה, הביאו את צה"ל לחשוף מבצע טרי ולספק הצצה נדירה לאופן שבו פועלות סיירות העילית של צה"ל.
התיישבנו לשיחה עם שלושה מיוצאי הסיירות שממשיכים לשרת במילואים גם בימים אלו, ובגבולות הצנזורה הם סיפרו שלב אחר שלב: כך מוציאים מבצע כזה לפועל.
שלב המודיעין והתכנון הראשוני
מבצע מיוחד מתחיל תמיד במודיעין. לעיתים זו פיסת מידע בודדת שמציתה תהליך ארוך של מעקב ואיסוף, ולעיתים זה מידע שמצטבר לאורך זמן עד שמתגבשת תמונה ברורה. בכל מקרה, השלב הראשון הוא תמיד איסוף ועיבוד של מידע גולמי לכדי תוצר מודיעיני.
פעולה היסטורית. מפקד חיל האוויר תומר בר עם הרמטכ"ל הרצי הלוי צילום: פלאש 90
"המידע יכול להגיע בהרבה מאוד דרכים", מסביר א', יוצא הסיירות שבמסגרת תפקידו עסק גם באיסוף מודיעין. "לפעמים זה מידע ישיר, דהיינו: במקום X יש מפעל נשק כזה וכזה, או במיקום Y תהיה פגישה של בכירים כאלה וכאלה. לפעמים זה מידע שמתחבר לאט–לאט, כמו פאזל. הרבה מאוד פיסות מודיעין שמגיעות בדרכים שונות – אוסינט (מודיעין ממקורות גלויים), יומינט (מודיעין ממקורות אנושיים) ועוד כל מיני אמצעים שאגף המודיעין וגופי הביון מפעילים. יש אנליסטים שמעבדים את המידע הזה ומוציאים ממנו בסופו של דבר מסמך מסודר שכולל את כל הפרטים, ומשם זה עובר הלאה".
התהליך הזה, של איסוף ועיבוד מידע מודיעיני, יכול להימשך חודשים ואף שנים. במהלכו קציני המודיעין מרכיבים את הפאזל חתיכה אחר חתיכה: מנתחים תצלומי לוויין, עוקבים אחר תנועות של אנשי מפתח, מצליבים מידע ממקורות שונים ובונים תמונת מצב מלאה ככל האפשר. לעיתים נדרשות פעולות מודיעין משלימות כדי לאמת או להשלים פערי מידע קריטיים.
"לא תמיד המבצעים שביצענו הגיעו דווקא מאגף המודיעין", אומר ד', ששירת בצוות אחר באותה היחידה. "צה"ל עובד עם כל זרועות הביטחון, וקרה לא פעם שמי ש'פיקד' על המבצע היה גוף ביטחוני אחר".
לאחר שנאסף החומר המודיעיני הרלוונטי ומתחיל שלב תכנון המבצע, נלקחות כל אפשרויות הביצוע בחשבון. שליחת חיילים תהיה תמיד בעדיפות האחרונה. "כשצריך להשמיד משהו או לחסל מישהו, בדרך כלל פצצה של טון מהאוויר תעשה את העבודה. ואם לא אחת, אז שמונים", ממשיך א'. "הבעיה היא שלפעמים אתה צריך דווקא להביא מישהו בחיים או להביא יעד דומם כלשהו – חפץ, מסמך, תיק – ולא תמיד אפשר להפעיל מקורות מקומיים בשביל זה. במקרים כאלה אתה חייב לשלוח חיילים".
בניית תכנית המבצע
המעבר מרעיון למבצע מתוכנן הוא תהליך מורכב שדורש עבודה מדוקדקת של צוותים רבים. בשלב זה המודיעין הגולמי הופך למודל תלת–ממדי מפורט, נקבעים צירי התנועה ונבחנות כל נקודות התורפה האפשריות.
"התכנון מתחיל בבניית מודל מדויק של היעד", מסביר ד'. "בוחנים כל פרט בשטח – טופוגרפיה, מכשולים, נקודות גישה, אפשרויות מילוט. זה תהליך ארוך של למידה, שבו כל פיסת מידע חדשה יכולה לשנות את כל התכנון. לא פעם קרה שהתאמנו למשהו מסוים, ברגע האחרון הגיע עוד מידע ששינה את כל התמונה ואימונים של חודש ויותר הפכו לא רלוונטיים".
המודל הראשוני הוא רק ההתחלה. צוות התכנון מתחיל לפרק את המבצע לגורמים: נקודות הנחיתה האפשריות, צירי הגישה והנסיגה, מיקום כוחות האבטחה והחילוץ. כל פרט, קטן ככל שיהיה, נבחן בקפידה. מה קורה אם ציר אחד נחסם? איך מתמודדים עם תקלה טכנית? מה עושים אם מתגלה התנגדות לא צפויה?
בשלב הזה מתחיל גם התיאום הבין–זרועי. חיל האוויר, חיל הים, אגף המודיעין וזרועות נוספות – כולם צריכים לעבוד בתיאום מושלם. "יש פה מערכת שלמה שצריכה לעבוד כמו שעון שוויצרי", אומר ד'. "אם מישהו מאחר בדקה, או לא מסתנכרן בדיוק – כל המבצע יכול להשתבש".
אחד האתגרים המרכזיים בתכנון מבצע מיוחד הוא בחירת נקודות הנחיתה. זו החלטה קריטית, שמשפיעה על כל שאר מרכיבי המבצע. מצד אחד, ככל שנקודת הנחיתה רחוקה יותר מהיעד כך גדל הסיכון בהליכה הרגלית. מצד שני, נחיתה קרוב מדי ליעד מגדילה את הסיכון להתגלות מוקדמת.
"יש הרבה שיקולים בבחירת נקודת הנחיתה", מסביר א'. "אתה מסתכל על הטופוגרפיה, על השטח השולט, על מיקום כוחות האויב. אתה צריך לחשוב על תאורה – ואז נגיד גם התאריך הופך לרלוונטי, בגלל הירח, אתה בוחן את המרחק מהיעד, את אפשרויות המילוט אם משהו משתבש. לפעמים אנחנו בוחרים כמה נקודות נחיתה אפשריות ומחליטים על הסופית רק ברגע האחרון, בהתאם לתנאים בשטח".
התכנון חייב להיות גמיש מספיק כדי להתמודד עם שינויים לא צפויים, אבל מדויק מספיק כדי שכל אחד ידע בדיוק מה תפקידו. זה איזון עדין שדורש ניסיון רב. "אנחנו תמיד אומרים שאין תוכנית שמחזיקה מעמד אחרי המגע הראשון עם האויב", אומר ד'. "אבל דווקא בגלל זה התכנון חייב להיות מושלם. ככל שאתה מתכנן טוב יותר, כך אתה יכול להגיב טוב יותר כשמשהו משתבש".
כל תוכנית מבצעית עוברת תהליך ארוך של אישורים, כשכל דרג בוחן אותה מזווית אחרת: הדרג המבצעי בוחן את ההיתכנות, המודיעין בודק את אמינות המידע, הדרג המשפטי מוודא שהפעולה עומדת בכללי המשפט הבין–לאומי והדרג המדיני שוקל את ההשלכות האסטרטגיות. רק אחרי שכל הגורמים נותנים את אישורם התוכנית מקבלת אור ירוק להמשך.
אימונים והכנות
בזמן שצוותי התכנון משלימים את הפרטים האחרונים של המבצע, הלוחמים כבר עמוק בתוך שלב האימונים. זהו שלב קריטי, שבו התיאוריה הופכת למעשה והתוכנית המופשטת מקבלת צורה מוחשית.
"האימונים למבצע מיוחד הם תהליך אינטנסיבי", מספר מ'. "מתחילים בתדריכים מפורטים, לומדים כל פרט על היעד, על השטח, על האיומים האפשריים. בהמשך עוברים לתרגול פיזי – קודם כל בחלקים קטנים, כל צוות לחוד, ואז משלבים את כל הכוחות יחד".
בניגוד לאימונים שגרתיים, כאן הדגש הוא על דיוק מרבי. האימונים מדמים במדויק את תנאי השטח, את לוחות הזמנים, ואפילו את שעת הביצוע המתוכננת. "אנחנו מתאמנים בדיוק באותן שעות שבהן המבצע אמור להתבצע", מסביר ד'. "אם המבצע מתוכנן לשתיים בלילה, אנחנו מתאמנים בשתיים בלילה. הגוף צריך להתרגל לעבוד בשעות האלה, המוח צריך להיות חד בדיוק ברגעים הנכונים".
במקביל לאימוני הלוחמים מתבצעת עבודת הכנה מורכבת של הציוד. "יש ציוד שמכינים במיוחד למבצע ספציפי", אומר א'. "זה יכול להיות אמצעי פריצה מיוחדים, אמצעי חבלה או ציוד לוגיסטי שמותאם למשימה. לפעמים אנחנו מפתחים פתרונות יצירתיים לבעיות ספציפיות שצפויות במבצע".
אחד האתגרים המרכזיים הוא דימוי מדויק של תנאי השטח. "אתה יכול לתרגל אלף פעמים במגרש האימונים", אומר מ', לוחם ותיק שהשנה מלאו עשרים שנה לשירותו. "אבל בסוף, כשאתה מגיע לשטח האמיתי, תמיד יש הפתעות. לכן אנחנו משתדלים לדמות בצורה הכי מדויקת שאפשר את התנאים האמיתיים – את השיפועים, את המרחקים, את התאורה".
התיאום הבין–זרועי מקבל גם הוא ביטוי באימונים. "יש המון גורמים שצריכים לעבוד יחד, בסנכרון מושלם", מסביר ד'. "המסוקים, הכטב"מים, כוחות האבטחה, יחידת החילוץ – כולם צריכים לדעת בדיוק מה התפקיד שלהם ומתי הם נכנסים לפעולה. זה כמו תזמורת – כל אחד צריך לנגן את התפקיד שלו בדיוק ברגע הנכון".
במהלך האימונים מתורגלים גם תרחישי קיצון. "הרמטכ"ל תמיד דורש לקצר את זמן הפעולה הייעודית", מספר מ'. "אבל במקביל אנחנו חייבים להיות מוכנים לכל תרחיש אפשרי. מה קורה אם יש נפגעים? מה אם מתגלה התנגדות לא צפויה? מה אם יש תקלה טכנית? כל התרחישים האלה מתורגלים שוב ושוב, עד שהתגובה היא כמעט אוטומטית".
שלב הביצוע
רגע האמת של כל מבצע מיוחד מתחיל הרבה לפני שהמסוקים מתניעים מנועים. בשעות, ולעיתים בימים, שלפני המבצע, מתבצעות ההכנות האחרונות: עדכוני מודיעין סופיים, בדיקות ציוד אחרונות והתאמות אחרונות של התוכנית לתנאי השטח ומזג האוויר.
"בחיל האוויר מחכים שבועות ארוכים לחלון הנכון של מזג האוויר", מסביר מ'. "כשאתה טס בגובה נמוך מאוד, לפעמים 60 רגל בלבד, אתה לא יכול להרשות לעצמך עננות נמוכה או ראות לקויה. השמיים חייבים להיות נקיים. זה לא רק עניין של בטיחות – זה גם משפיע על היכולת שלך להתחמק ממכ"מים של האויב ובעיקר לראות מה קורה למטה, מה נמצא שם ובעיקר מי נמצא שם".
הטיסה עצמה היא אומנות של ממש. "המסוקים טסים בנתיבים שנבחרו בקפידה", מספר ד'. "אנחנו מנצלים את הטופוגרפיה כדי להסתתר. בגובה כל כך נמוך כל ואדי וכל הר הם כלי בשבילך. אתה יכול להשתמש בהם כדי להתחבא מהמכ"מים של האויב".
התיאום עם כוחות ידידותיים הוא קריטי. "לפעמים צריך לתאם עם כוחות של מדינות אחרות שפועלות באזור", אומר מ'. "זה תיאום עדין – אתה לא מספר להם על המבצע, אבל אתה חייב לוודא שהם לא יפגעו בך בטעות. זה ריקוד על חבל דק".
"מבצע כזה, למשל, כמו בסוריה, ברור שכולל גם תיאום עם הרוסים. ברור שלא שיתפו אותם בתוכניות המבצע ומה הולך לקרות אפילו לא ברמז, אבל החשבון פשוט: מסוקים שטסים לפעמים בגובה 60-50 רגל (18-15 מטר, ק"ב) הם מטרות קלות. גם בלי להיכנס למספרים אפשר להבין שיש הרבה לוחמים במסוק כזה, ופגיעה בו מעל לשטח אויב זו קטסטרופה. לרוסים יש סוללות 400S באזור, ואף אחד לא רוצה שהם יירטו לנו מסוק בטעות. אז אומרים להם מה שאומרים, בלי להיכנס עכשיו לכל הפרטים, וכך הם לא יירטו את המסוקים".
בתוך המסוק, הלוחמים עוברים בראשם בפעם האחרונה על פרטי המשימה. כל אחד יודע בדיוק מה התפקיד שלו. "יש שקט מיוחד במסוק", מספר מ'. "למרות הרעש של המנועים, יש שקט פנימי כזה. כל אחד בתוך עצמו, עובר על הפרטים בפעם האלף".
מרגע הנחיתה הכל צריך לעבוד כמו שעון שוויצרי. "אין זמן לחשוב יותר מדי", אומר ד'. "כל התרגולים, כל האימונים – הכל מתנקז לרגע אחד. אתה יודע בדיוק לאן אתה רץ, איפה אתה צריך להיות, מה התפקיד שלך. מי שלא חווה את זה לא יבין".
הדקות הראשונות קריטיות. "זה המרחק בין הצלחה לכישלון", מסביר מ'. "אם אתה מצליח להשיג הפתעה מוחלטת, אם אתה מצליח להגיע ליעד לפני שהאויב מספיק להתארגן – מחצית מהמשימה כבר הושלמה. אבל אם משהו משתבש, אם מאבדים את גורם ההפתעה – הכל יכול להסתבך מהר מאוד".
לקחים ומשמעויות
"אין שני מבצעים זהים", אומר א', "אבל מכל אחד לומדים משהו חדש". התובנה הזו מלווה את הסיירות המיוחדות מאז הקמתן. כל מבצע, גם המוצלח ביותר, עובר תחקיר מעמיק שממנו מפיקים לקחים לעתיד.
במבצעי פשיטה עמוקים בשטח האויב, הלקחים הם לעיתים קרובות בתחום התיאום הבין–זרועי. "כשאתה מפעיל עשרות כלי טיס מסוגים שונים, כשיש לך כוחות על הקרקע ובאוויר שצריכים לעבוד בסנכרון מושלם – תמיד יש מה לשפר", מסביר מ'. "לפעמים זה עניין של שניות, של תיאום יותר מדויק בין הכוחות".
הטכנולוגיה משחקת תפקיד מרכזי בהפקת הלקחים. "היום יש לנו יכולת לנתח כל פרט במבצע", אומר ד'. "מצלמות על הלוחמים, על כלי הטיס, מערכות מעקב מתקדמות – הכל מתועד ונבחן אחר כך בזכוכית מגדלת. זה מאפשר לנו ללמוד ולהשתפר בצורה הרבה יותר מדויקת".
אבל מעבר ללקחים הטקטיים, יש גם משמעות אסטרטגית רחבה יותר. "היכולת להפיק מבצעים כאלה היא הרתעה בפני עצמה", מסביר א'. "כשהאויב יודע שאנחנו יכולים להגיע לכל מקום, שאין מקום שהוא באמת בטוח – זה משנה את המשוואה האסטרטגית". וזו גם הסיבה המרכזית לכך שהמבצע הזה אושר לפרסום.
