פתרון גדול או מוטיבציה לרווקות? | מסע בעקבות התופעה המתרחבת של 'ישיבות הקיבוץ', המיועדות לבחורים מבוגרים
בלי שאיש הכריז על כך, מתחוללת מהפכה אדירה בעולם הישיבות | אחרי שנים של התמודדות ו'התייבשות', יותר ויותר בחורים מבוגרים יוצאים ללמוד בישיבות לבחורים בגילם | 'משפחה' נועד לשיחה עם ראשי ישיבות ה'קיבוץ' מכל המגזרים, וביקש תשובות לשאלות הכי נוקבות | מי מפקח על הסדרים? איך מתקבלות ההחלטות? והכי חשוב: איך מונעים הנצחה של חיי רווקות? | התקבצו חכמים
'הישיבה הגדולה בית מאיר'
במונחים של עולם הישיבות הדבר הוא מהפכה של ממש.
זה הגיע מהשטח. לא ברור מי בדיוק חתום על הרעיון, אבל אחרי שנים שכולם חיפשו פתרון למצוקה, הוא צץ בבת אחת, בכל המקומות.
בשתי מילים: 'ישיבת הקיבוץ'.
מדובר בישיבות ייחודיות לבחורים מבוגרים, שהגיעו כבר לגיל שיעורי ה'קיבוץ'. ישיבות שנושאות בכנפיהן בשורה ענקית לאלפי משפחות והורים.
אחרי עשרות שנים שכל בחור שהגיע לגיל מבוגר, מאיזושהי סיבה, ולא פעם בגלל אח או אחות לפניו, התמודד עם ניסיונות מורכבים, רוב חבריו לשיעור מתחתנים והוא נותר 'אלטערער'; גם החברותות כבר לא מצויות, ולא פעם עתידו נגזר בצורה כואבת, הגיעו 'ישיבות הקיבוץ', שהן, במילים ספורות, ישיבות מיוחדות לגיל המבוגר. ישיבות המשך לישיבות הגדולות.
הפתרון האדיר הזה כבר מוכיח את עצמו בכל המובנים.
עכשיו, 'משפחה' יוצא למסע בעקבות התופעה המבורכת. פגשנו את ראשי הישיבות, וחזרנו עם כל המידע שהורים ובחורים צריכים.
מ'אורייתא' ועד 'מיר'
איפה הומצא רעיון ה'קיבוץ'? קשה לדעת.
מה שברור, שלפחות כאן בארץ 'ישיבת הקיבוץ' הוותיקה ביותר היא ישיבת מיר המפורסמת, שבמשך השנים ניקזה אליה הרבה בחורים מבוגרים שביקשו להמשיך וללמוד במלוא העוז.
בעולם החסידי הדבר התחיל קצת באיחור, למרות שבהרבה מובנים דווקא בישיבות החסידיות, שבהן נהוג להתחתן בגיל צעיר יחסית, התיקון הזה יותר נחוץ. אחד הראשונים שהרים את הכפפה, באומץ רב, היה הגאון רבי חיים שמרלר, שפתח בזמנו את ישיבת 'אורייתא' המפורסמת.
גם בציבור הספרדי יש לא מעט 'ישיבות קיבוץ' והמגמה הולכת ותופסת תאוצה.
בשנים האחרונות ממש, בתקופת הקורונה בעיקר, הנושא הפך לתופעה רווחת שהולכת ומתפשטת בכל רחבי הארץ.
ראש הישיבה הגאון רבי נח סוסבסקי
הרשם הוותיק ר' אוריאל זלזניק, שבשנים האחרונות היה מעורב בהקמתן של מרבית 'ישיבות הקיבוץ' בארץ בציבור הליטאי, מקדים ומבהיר כי 'ישיבות קיבוץ' הן לא המצאה של דורנו, וכבר היו דברים מעולם באירופה שלפני השואה.
"היה מקובל שבישיבת ברנוביץ' או טלז לומדים בחורים עד גיל 18, והמבוגרים יותר היו הולכים ללמוד בישיבת מיר או סלבודקה. במיר, שהייתה ישיבה שמנתה כ־400 בחורים, היו בחורים שהגיעו גם לגיל 35-30 עד שנישאו, בהם היו גדולי עולם כמו רבי חיים שמואלביץ', הגאון רבי אריה לייב מאלין ועוד.
כשהקימו את עולם התורה בארץ, חילקו את הישיבות לישיבות קטנות ולישיבות גדולות, שאליהן מגיעים בחורים בגיל 17 בממוצע, והם נשארים באותה ישיבה עד החתונה. עד לפני כעשר-חמש עשרה שנה ההסדר הזה פעל היטב, ובחורים שנשארו אחרונים בשיעור שלהם היו נוהגים להגיע לישיבת מיר, ולהיבלע שם בין אלפי האברכים והבחורים. כך הם לא הרגישו בודדים מדי ומבוגרים מדי".
בשנים האחרונות חלו תמורות בעולם הישיבות, שהדגישו את הצורך להקים ישיבות 'קיבוץ' או ישיבות 'חיזוק' בסגנונות שונים.
"הישיבות הללו מתחלקות לכמה סוגים. יש בחורים שזקוקים קצת להתאווררות, לשינוי אווירה, ובעצת ראש הישיבה הם פונים לתקופה קצרה לישיבת חיזוק, שלאחריה בדרך כלל הם חוזרים לישיבת האם שלהם.
"סוג נוסף של ישיבות נועד לתת מענה לבחורים שכבר חשים מיצוי מסדר הלימוד הרגיל בישיבות, אחרי שהתבגרו, ומבקשים להתרחב לתחומי לימוד חדשים, כמו למשל 'סדר קודשים'.
"ויש גם ישיבות שהוקמו כדי לתת מענה לבחורים ש'התייבשו' קצת והם רוצים מסגרת משוחררת יותר. ישיבה עם גמישות בעניין הסדרים, או מתכונת לימודים שכוללת נושאים שלא לומדים בעולם הישיבות, כמו הגות ומחשבה, סדר הלכה, לצד תכנים אחרים וחוויות שאין בדרך כלל בעולם הישיבות.
"יש גם ישיבות שהוקמו לתת מענה לבחורים שהפכו למודרניים יותר בסגנון הלבוש וההתנהגות. בישיבות הללו המסגרת פחות לוחצת ויש בהן הווי ישיבתי. וכן, בשוליים, יש גם ישיבות שמאפשרות אפילו לבחור לצאת לעבוד בצורה חלקית או מלאה בשעת הצורך, והמסגרת הישיבתית נותנת לו מענה של כמה שעות לימוד, בבוקר או בערב".
מי מחליט לשלוח את הבחור ל'קיבוץ'? הישיבה? ההורים?
"בגילים הללו ההורים כבר לא כל כך מעורבים. בעיקר הבחור עצמו, ולעיתים ראש הישיבה שלו, שותפים למהלך. בגלל הגיוון שיש היום, ההתאמה נעשית בהתאם לרצון של הבחור ולמצבו הרוחני".
פתרון שמעודד רווקות?
בשונה מישיבות "רגילות", שקודם מקימים את הישיבה ורק אחר כך עורכים רישום, ב'ישיבת קיבוץ' זה עובד הפוך: בדרך כלל אנשים לא קמים בבוקר ומחליטים לפתוח 'ישיבת קיבוץ', אלא אם יש קבוצה שמתגבשת, נפתחת ישיבה.
זה גם מה שהביא לפתיחת ישיבת 'תורה ודעת', 'ישיבת קיבוץ' לבחורים מישיבות ספרדיות, בראשותם של הגאונים רבי יוסף חיים סוויסה ורבי רפאל כהן.
"מעולם לא חיפשתי לפתוח 'ישיבת קיבוץ' ולא ערכתי רישום לצורך כך", מספר לנו הגרי"ח סוויסה. "התהליך התחיל הפוך: באותה תקופה עסקתי בשיבוץ בחורים לישיבות, אלא שהתברר לי שיש רק שתי 'ישיבות קיבוץ' ספרדיות. לאחר שקבוצת בחורים שביקשה להיכנס אליהן סורבה, הם הגיעו אליי וסיפרו שאין להם לאן ללכת.
"ניגשתי אל הגאון רבי יצחק כהן שליט"א, רב שכונת שמואל הנביא, סיפרתי לו דברים כהווייתם והוא הסכים לקחת על עצמו את עול הישיבה. כך יצאנו לדרך. עד היום הוא עומד בנשיאות הישיבה, ובני הישיבה זוכים לשמוע ממנו שיחות בימי רביעי ולהתברך מברכותיו. בנו רבי רפאל כהן, מש
ישיבת 'טלז סטון'. בראשות הגאון רבי יצחק פרנקל
מש כראש ישיבה (לצידו של הגרי"ח סוויסה)".
אם אין מקום, מדוע לא נשארו הבחורים בישיבה שממנה הגיעו?
"בישיבות הספרדיות, בשונה מאלו האשכנזיות, יש יותר לחץ וסגירות. כשבחורים מגיעים לגיל 21 פלוס הם רוצים פחות לחץ, יותר 'הגדלת ראש'. הם רוצים שלא יסתכלו עליהם כשהם מגיעים מאוחר לסדר.
"כמובן, בישיבה גדולה קלאסית, אין אפשרות כזו, אבל כאשר מדובר בבחורים מבוגרים, שהם רציניים ובוגרים כדי לשבת וללמוד מתוך רצון אישי, אפשר לאפשר להם יותר. כדי שהדבר יצא לפועל, יש צורך בהקמת ישיבה ייעודית לבחורים בוגרים".
בישיבת 'תורה ודעת' לומדים כ־85 בחורים, שמגיעים מכל הישיבות הספרדיות המצוינות וגם מישיבות אשכנזיות, דבר שאין לו כמעט אח ורע בישיבות 'רגילות'. ואם נגענו בסוגיה העדתית, זה המקום לציין עוד מעלה של 'ישיבות הקיבוץ': אין בהן מכסות לספרדים. הקבלה עניינית בלבד, אם כי בדרך כלל בישיבות אשכנזיות לא יהיה רוב ספרדי.
"הבחורים אצלנו נחשבים מהסוג השמור יותר", מטעים ראש הישיבה. "בישיבה לומדים שלושה סדרים, אנחנו מעניקים לבחורים אתגרים קבועים, כדי שלא 'יתייבשו'. האתגרים הללו יכולים להיות מסכתות חדשות, כתיבת 'חבורות', לימוד בליל שישי של 'מנחת חינוך' שלאחריו זיץ הכולל צ'ולנט ושירי רגש, וסדר לימוד בלילות השבת של החורף במשך שש שעות, מה שנקרא בחלק מהמקומות 'סדר חלבית', כי בסיומו מוגשים עוגת גבינה ושאר פינוקים חלביים, כי הרי כבר חלפו שש שעות מאז הסעודה הבשרית.
"מה ששונה מישיבה רגילה הוא הגמישות. אם בחור לא מגיע לסדר ג', המשגיח לא יעיר לו, גם אם זה קורה במשך כמה ימים רצופים, בשל העובדה שהבחורים בשידוכים. לעומת זאת, אם בחור יאחר בבקרים לתפילות ולסדר ולא יתפקד במשך תקופה, הוא לא יישאר אצלנו. הישיבה היא לא סוג של 'מזון־מזרן'; הישיבה לא נפתחה כדי שלבחור תהיה מיטה לישון. מי שלא מסוגל לעמוד בכללים המקובלים, אנחנו מסדרים לו ישיבה אחרת. כיום ישנן בארץ כשלושים 'ישיבות קיבוץ' ויש פתרון לכל בחור".
יש כאלו שטוענים כי 'ישיבות הקיבוץ' גרמו לבחורים רווקים להישאר 'תקועים' בלי להרגיש 'תקועים'. אין לחץ של שיעור שמתרוקן ויש חברה יציבה באותו גיל. יש צדק בטענה הזו?
"יש בזה משהו. ברור שבחור בן 24 שחבריו כולם התחתנו, יהיה בלחץ. ברור שהיעדר הלחץ גורם לבחורים ליהנות מחיי רווקות, ולעיתים הם לא ניגשים לכל שידוך ללא סיבה מוצדקת. אני אישית קורא מדי פעם לבחורים מבוגרים ושואל אותם 'מה קורה איתכם', אבל אין ספק שהטענה קצת נכונה וזו שאלה קשה.
"מנגד, אם הם יישארו בישיבות שהיו, הם לא יצליחו להמשיך ללמוד. ואם חלילה הבחורים יסתובבו ברחובות, או לא יתפקדו בישיבה, הדבר עוד יותר גרוע. כך שבעצם 'ישיבות הקיבוץ' הן ברירת מחדל נכונה. אני יכול לציין בשטח שגם ב'קיבוץ' בחורים עדיין רוצים להתחתן וגם מתחתנים".
לסיום, הרב סוויסה סבור שיש מקום להקים פורום של ראשי 'ישיבות קיבוץ' כדי לדון באתגרים של ישיבות בסגנון כזה, כדי להביא אותן למצב הטוב ביותר.
בחורי ישיבת 'באר התלמוד' בשיעור
"ייתכן מאוד שאם נשב כמה ראשי ישיבות ונדון ונחליף רעיונות, נוכל למצוא פתרונות לאתגרים השונים, בעיקר מה עושים בסדר ג' כשיש חתונה בישיבה או סתם כך, איך מתגברים על הקושי 'בליל שישי' ועוד".
מספר אב לבת שנישאה לחתן שלמד ב'ישיבת קיבוץ': "שמתי לב בשמחת החתונה, שחברי החתן רוקדים במרץ רב ולא מצוי. גם האורחים ציינו עובדה זו בפליאה. בדרך כלל, חברי החתן, הנמצאים בערך בגילו של החתן עצמו, כבר לא כל כך בעלי מרץ נעורים כמו בחורים צעירים. ואז קלטתי שזה בגלל שהם לומדים כולם ב'ישיבת קיבוץ'. אם בחתונה רגילה מי שרוקד הם תלמידי שיעור ב' או מקסימום ג', וחברי החתן רק עושים כמה סיבובים כדי לצאת ידי חובה, הרי שכאן חברי החתן הם ה'שיעור ב", כי אין בחורים צעירים, ולכן הם אלה שרוקדים בכזה מרץ נעורים.
"כשציינתי את הדבר בפני ראש הישיבה שלהם, הוא הוסיף שגם בית המדרש נראה בדיוק כך, מסיבה זו עצמה: אם הם לא יהיו בבית המדרש, הוא פשוט יהיה ריק. זה לא כמו בישיבה רגילה, שכאשר בחור מבוגר מציץ אל בית המדרש הוא רואה אותו מלא מפה אל פה עם ריתחא דאורייתא, ואז הוא מרשה לעצמו להגיע מאוחר וכדומה, כאן הם הם ה'שיעור ב" שממלא את בית המדרש, ואם אין אני לי – מי לי".
מתברר גם שהישיבות הרגילות גם הן מרוויחות מכך. אם עד כה בחורים מבוגרים אלה היו עלולים לגרום לרפיון לבחורים צעירים יותר, שירשו לעצמם לחקות את המבוגרים, כאשר אלה עוברים ל'ישיבות קיבוץ', מעבר לכך שהם עצמם חוזרים שוב ללמוד במרץ בעצמם, הם גם אינם עוד דוגמה שלילית לצעירים יותר.
ומסר לן אורייתא
אם כשמדברים על בחורים ליטאים וספרדים המצוקה ברורה, על אחת כמה וכמה כאשר מדברים על הציבור החסידי, שבו גיל הנישואין עומד על 19-18 בלבד, שם המצוקה של הבחורים המתבגרים קשה הרבה יותר. בחורים שנשארים אחרי הגיל הזה לא מוצאים את עצמם בישיבה והם זקוקים למסגרת מתאימה כמו אוויר לנשימה.
ישיבת 'אורייתא', ישיבת הקיבוץ החסידית הראשונה, הוקמה לפני כ־11 שנים בשל המצוקה הקשה של הבחורים החסידיים, שהיו בני 20-19 בסך הכל, אבל נותרו כמעט בודדים בשיעור.
"הטריגר שהביא לפתיחת הישיבה היה סגירתה של הישיבה הוותיקה 'נזר התורה'", מספר הגאון רבי דוד שפר, העומד כיום בראשות ישיבת 'אורייתא'. מתוך 400 הבחורים נותרו 50 בחורים שהיה צריך לדאוג להם בדחיפות למסגרת, אחרת הם היו מתדרדרים, יוצאים לעבוד או מסתוב
ראש הישיבה הגאון רבי אריה בויאר
בים ברחוב.
"הייתי אז ר"מ בישיבה וחשבתי להקים ישיבה ייעודית לבחורים הללו, שהיו מצוינים ללא רבב, מלבד העובדה שעדיין לא זכו להינשא. אבל כולם אמרו לי שאין לי סיכוי להצליח, מכיוון שאי אפשר לשלוט בבחורים בגיל זה".
הרב שפר שנטל לידיו את ניהול הישיבה דווקא הפתיע לטובה: הישיבה הפכה לסיפור הצלחה. כיום לומדים בה כ־150 בחורים מכל עולם הישיבות החסידיות, בקמפוס מפואר שהקימה הישיבה ברחוב שטראוס בירושלים. והכי חשוב: יש בה משמעת, סדרים ופיקוח הדוק.
לצד הפיקוח יש גם עידוד, מבחנים יומיים ומלגות. "בסדר שלישי יש אפשרות בחירה בין שבעה מסלולים שונים: שחיטה, סופרות, כשרות, תולדות החסידות ועוד. בחור שסיים מסלול מסוים יכול כמובן ללמוד בזמן הבא במסלול אחר.
"אין אצלנו אפשרות שבחור חלילה יצא לעבוד או יחזיק טלפון לא כשר. עם זאת אנחנו נותנים לבחורים חוויות שמתאימות להם, כמו נסיעות לקברי צדיקים ותנאים גשמיים שאין בישיבות אחרות. במבנה של הישיבה לא חסר מאומה חוץ ממקווה. יש ארוחות עשירות לאורך כל שעות היום, קפה חופשי ואפילו קיוסק במבנה עצמו.
וכמובן, גולת הכותרת של הישיבה היא הדאגה לשידוכים לבחורים. בתוך הישיבה הוקם משרד לשדכנים, שמתוגמלים בסכום של חמשת אלפים דולר לכל שידוך שייסגר לבחורים מעל גיל 22.
"כיום יש בישיבה כשלושים חתנים", מסכם הרב שפר בסיפוק. "בערב שבועות נסגרו עוד ארבעה וורטים, וכל אירוסין של בחור הם השמחה של כולנו".
בפארנצ'ע של הבחורים
יש אלמנט נוסף במצוקת הבחורים החסידיים. "הבחורים המבוגרים שנשארים בישיבות סובלים מקושי כפול", מסביר לנו הרב יצחק בלוי, ר"מ בישיבת 'חיי תורה' בביתר עילית. "זה לא רק שהם לא מוצאים מקום בישיבה; הם גם לא מעיזים להראות את פניהם בחסידות שלהם.
"תחשבו על בחור בן 22, שחבריו שמגיעים לטיש הם כבר אבות לשני ילדים והוא עוד עומד בפארנצ'ע של הבחורים. כתוצאה מכך הם הפסיקו להגיע לטישים או לאירועים של החסידות. בשל המצוקה הזו הצוות בישיבה לא רצה לפגוע ברגשות של הבחורים וכמעט לא העיר להם על אי שמירת סדרים. בפועל, היו בחורים שלא קמו לתפילות ואפילו יצאו לעבוד. ההורים לא היו מודעים להתדרדרות של הבחורים הללו וכשתפסו זאת כבר היה מאוחר מדי.
"אומנם בחסידויות הגדולות כמו גור, בעלז, ויז'ניץ וצאנז הצליחו לקבץ את רוב ה'אלטערס' לישיבה אחת, אבל בחסידויות הקטנות יותר שבהן נותרו בחורים בודדים, לא הייתה אפשרות כזו. חלק מהבחורים עברו לישיבת מיר שבה יש 'חבורה חסידית'; אחרים הועסקו בחסידות כדי
היכל ישיבת 'אורייתא'
לשמור עליהם, אבל גם אלו שהצליחו בכך הפכו מבחורים מצוינים לבחורים 'עובדים'.
"היו אומנם נסיונות לפתור את הבעיה באמצעות חברותות של הבחורים המבוגרים שנותרו בישיבות עם בחורים צעירים, אבל זה לא עבד. בהמשך נעשה ניסיון לפתוח ישיבות ייעודיות לבחורים כאלו, בסגנון של 'ישיבות קיבוץ'. לא היו אלו ישיבות רשמיות, אלא אברכים שניסו ללמוד עם הבחורים הללו ולהקים להם מסגרת, אבל המציאות הוכיחה שהם היו יותר בייביסיטר, ולא באמת הצליחו לשמר את הרמה הרוחנית של הבחורים או לקדם אותם, וכך בחורים מצוינים, שהחיסרון היחיד שלהם היה שעדיין לא מצאו זיווג, ירדו פלאים".
משכך לא היה מנוס אלא לפתוח 'ישיבת קיבוץ' כלל חסידית, שתיתן מסגרת תומכת, אבל גם ערכית ומחייבת, לבחורים החסידיים. כך הוקמה ישיבת 'חיי תורה' לפני שש שנים על ידי הגאון רבי יעקב הולצמן והרב יצחק יהודה טברסקי, איש חינוך משכמו ומעלה שאדמו"רים רבים שולחים אליו בחורים.
"האנשים הללו הצליחו לצבוע את השטח האפור בצבעים זוהרים", מציין הרב בלוי. "הם הגיעו לבחורים ללא חשש מהגיל הזה, בסלוגן ש'אם הקב"ה שם אותך במקום הזה, הוא לא רוצה שתיכנס להקפאה או תרד ברוחניות אלא דווקא תתקדם'".
איך זה בא לידי ביטוי מבחינה מעשית?
"ראשית, בישיבה יש כעשרים אנשי צוות, כדי שכל בחור ימצא את מי שהוא הכי מתחבר אליו, כך שנוצר קשר קרוב מאוד בין הצוות לבחורים. שנית, בישיבה יש שלושה סדרים רגילים, אבל לומדים בהם דברים חדשים כמו מסכת חולין, סדר הלכה וכדומה. גם כאשר יש פעילויות שונות כמו נסיעה לקברי צדיקים בחו"ל או זיץ, הם נערכים באווירה שמורה, על טהרת הקודש, ולא בצורה של התפרקות.
"גולת הכותרת היא סדר 'ערכים' שמתחיל בסוף סדר ב'. הצוות בישיבה לוקח כל פעם נושא אחר שיילמד באותו סדר וילווה את הבחורים במשך כל שעות היום.
"לפני הנושא יש 'אווירה' בישיבה שכוללת הכנה מראש באמצעות חידות וכרזות. מי שנכנס אלינו חושב שמדובר בהכנה למצ'ינג או לפורים. הבחורים מקבלים חוברת של מאות עמודים שכוללים ליקוט מקורות על הנושא המדובר מגדולי החסידות ובעלי המוסר. כל בחור לומד בכל יום עמוד או יותר עם חברותא. פעם בשבוע כל בחור צריך לכתוב 'מאמר' בנושא ואחת לשבועיים-שלושה יש מבחן. מדובר בנושאים כמו אמונה, ביטחון, תפילה שבת, הכרת הטוב ועוד ועוד.
"לדוגמה: כאשר לומדים על שבת, יש תתי נושא של זמירות שבת, תוספת שבת, ובישיבה לוקחים כל שבוע נושא אחד ומעבירים אותו לישורת מעשית. אנחנו מעודדים את הבחורים לשאול שאלות, לקבל יותר מושגים, גם כאשר מדובר בנושאים חשובים כמו כיבוד הורים או אמונה. התוצאה נפלאה: כל האווירה בישיבה השתנתה פלאים והבחורים פשוט התרוממו לדרגות גבוהות יותר בעבודת השם ובבניית האישיות. במקום להיות תקועים בבור השחור של השידוכים שלא מתרוממים, הם התחילו לקבל חיות, והתוצאה הייתה שגם בוגרי הישיבה שגרים באזור מגיעים ללמוד עם הבחורים את הסדר הזה".
התעלות בחיק הטבע
ראש הישיבה הגאון רבי דוד שפר
ובחזרה לישיבות הליטאיות החדשות.
כרי דשא מוריקים, אוויר הרים צלול ובעיקר שקט ושלווה. זו הסיבה ש'הישיבה הגדולה בית מאיר', בראשות הגאון רבי נח סוסבסקי שהוקמה לפני חמש שנים בלבד, הפכה למבוקשת כל כך בעולם הישיבות. מגיעים אליה בחורים מישיבות 'נתיבות חכמה', 'חברון', 'בית מתתיהו', 'מיר־ברכפלד' וישיבות נוספות. הישיבה מונה כמאה בחורים בטווח הגילים 28-20. במשך השנים עברו בישיבה כ־400 בחורים, ומצבת התלמידים מתחלפת כל הזמן.
"הבחורים מגיעים אלינו מכיוון שהם מרגישים שמיצו את עצמם בישיבה הקודמת, והם רוצים מקום מגוון, משוחרר ופרטני יותר", מסביר הרב דוד סוסובסקי, מנהל הישיבה. "מדובר בבחורים שלא תמיד מצאו את עצמם בישיבה שממנה הגיעו, ואם נוסיף לכך את העובדה שחלק מהחברים שלהם נישאו, נקבל את הסיבה מדוע הם רוצים להחליף אווירה. יש לנו צוות גדול יחסית שנמצא בקשר הדוק עם כל בחור, וגם אווירת המושב הרגועה תורמת לפתיחות הלב ולתחושת שחרור ואפילו ניתוק. רמת הלימוד גבוהה מאוד, הבחורים כישרוניים ולומדים ברצינות שלושה סדרים. אלו בחורים רציניים, אבל עם ראש 'פתוח' יותר".
כשבחור מגיע מישיבה בעלת שם ל'ישיבת קיבוץ' שלא תמיד מכירים, הוא לא חושש לפגיעה בשמו הטוב ובשידוכים שיציעו לו?
"זה שיקול של חלק מהבחורים. חלק מהם אכן חוזרים לישיבת האם כדי לשמור על השם, בעוד אחרים שחשבו לעשות זאת, כל כך אוהבים את המקום ומרגישים ששווה להם להמשיך להיות בישיבה. הם שמים על כף המאזניים את ההתקדמות האישית והסיפוק העצמי לעומת השם, והכף הראשונה מכריעה.
"עם זאת, הבחורים אצלנו מתחתנים בקצב מהיר. אנשים מבררים ושומעים על האיכות ולא נרתעים. לא פתחנו אומנם משרד שידוכים בישיבה, אבל בכל יום ממוצע יש שלושה טלפונים לפחות בענייני שידוכים.
"בשנים האחרונות אנשים מבינים ש'ישיבות קיבוץ' הן משהו נצרך. בארה"ב יש ישיבות קטנות עם צוות פרטני, כך שבחורים לא הולכים לאיבוד, לעומת הישיבות הענקיות בארץ, שמתקשות להעניק לבחורים תחושת חמימות. הבעיה היא שאם הישיבה מצליחה ויש לה ביקוש, היא גדלה כל הזמן, ואם היא תישאר במתכונת מצומצמת שמה ירד.
"אני חושב שאין רק בעיה של גיל, אלא שמרבית הישיבות בארץ גדולות מדי. לבחור אין תמיד אוזן קשבת, ואם הוא עובר משבר אישי או משפחתי אין מי שיתמוך בו ויזהה את הקושי. זו אחת הבעיות הקשות בעולם הישיבות, ולכן 'ישיבות הקיבוץ' שנותנות מענה אישי ופרטני עונות על הצורך הזה. אומנם ל'ישיבות קיבוץ' מגיעים בחורים גם בגלל שהחברים שלהם מתחתנים והם מרגישים נוח יותר ב'ישיבת קיבוץ', אבל הרצון להיות לא שקוף הוא שיקול משמעותי".
ה'אמון' מחליף 'השגחה'
לא רחוק מ'בית מאיר', ביישוב 'טלז סטון', שנמצא אף הוא בפרוזדור ירושלים, נמצאת 'ישיבת קיבוץ' מצליחה נוספת. שמה הראשון של הישיבה היה 'אור ירושלים' והיא כללה גם את הישיבה שב'בית מאיר'. לפני כשנתיים הישיבה התפצלה ועברה ל'טלז סטון'. הישיבה קולטת בחורים בעיקר מישיבות גדולות כדוגמת פוניבז', חברון, נתיבות חכמה וכדומה. הסגנון של הישיבה ירושלמי וסגור יחסית.
"הדגש שלנו הוא ישיבה ביתית, חמימה, שבה יש אוזן קשבת לכל בחור", מציין הגאון רבי יצחק פרנקל, משגיח הישיבה. "בשונה מהישיבות הגדולות שהפכו להמוניות, כך שאין כמעט אפשרות לבחור שרוצה קשר קרוב עם ר"מ או עם ראש הישיבה לקבל זאת, לנו יש הרבה מאוד אנשי צוות. הצורך הזה בקשר קרוב חשוב במיוחד ב'קיבוץ', כשבחורים רוצים לקבל בלימוד או להתייעץ בעניני שידוכים.
"רק בסדר א' יש 18 אנשי צוות, ומדובר בישיבה של תשעים בחורים. לשם השוואה, אין כזה מספר גם בישיבות שמונות 800 בחורים. זה נותן המון לבחורים. ראש הישיבה הגאון רבי ישראל אהרן שפירא מוסר נפש על בחורים. הוא נמצא בישיבה במרבית שעות היום, למרות שהוא מתגורר בירושלים ועומד בראש כולל טהרות. הוא פשוט אבא של הבחורים, והיכולות הכלכליות שלו הן פלוס משמעותי אצל בחורים בגיל 'קיבוץ'.
בניין ישיבת 'אורייתא'
"כדוגמה למה שצוות גדול מסוגל לחולל בלב הבחורים, אפשר להביא את הקבוצה של בחורים מישיבת תושייה שבתפרח שהגיעו אלינו לתקופה קצובה, אבל לא רוצים לחזור לישיבה שלהם, שבה על מאתיים בחורים יש איש צוות אחד. גם אנחנו יכולים לקבל מבחינת הביקוש עוד כמאה וחמשים בחורים, אבל אנחנו לא מעוניינים לעבור את הרף של תשעים בחורים, כדי לשמור על המסגרת האישית".
גם בנושא השידוכים הרב פרנקל סבור שהבחורים שמגיעים ל'ישיבת קיבוץ' לא מוותרים על שום דבר. "יש לנו הרבה ראשי ישיבות שלקחו מכאן חתנים, אבל יש בחורים שחוששים. היה לנו בחור שהגיע מישיבת חברון ונהנה מאוד, אבל אביו רצה שיחזור לישיבה כדי שיקבל 'סידור מלא'. הצעתי לו להתייעץ עם הגאון רבי צבי פלונצ'ק שליט"א, שהוא 'מאסטר' בנושא שידוכים ונחשב לאחד המבינים הגדולים בתחום.
"התשובה שלו לאותו בחור הייתה שהחובה שמוטלת עליו זה לדאוג שלאשתו העתידית יהיה בעל טוב, וללמוד במקום שיש לכך מרב הסיכויים. הבחור השתכנע, אבל עדיין נותרה בעיה: איך לשכנע את הוריו. אני לקחתי את הפרויקט על עצמי והוריו הסכימו שיישאר אצלנו. בסופו של דבר הבחור התחתן וקיבל דירה במודיעין עילית. השידוך שלו נעשה לאחר שהשווער שלו פגש אחיין שלומד אצלנו בישיבה ובירר אצלו על בחור שיכול להתאים לבתו. הוא שמע את שמו של אותו בחור, בירר וראה כי טוב".
במה מתמקד ההבדל בין 'ישיבת קיבוץ' לישיבה רגילה?
"ב'ישיבת קיבוץ' העסק עובד על אמון, מילים טובות ובונות והרגשה של מכובדות, בלי שראש הישיבה או המשגיח משגיחים על הבחור בצורה צמודה.
"היה לנו בחור שהגיע מישיבת חברון, עם רקע קשה של בית מפורק ונתק כואב מהאבא. באחד הימים הוא סיפר לי שמאז שהגיע אלינו הוא הרוויח שני דברים: הוא למד להכיר את עצמו, מה הוא אוהב ורוצה ללמוד, מה מושך אותו בעבודת השם ובמה הוא מצליח, והדבר השני הוא התמיכה החברתית.
"'בישיבה הקודמת התמודדתי לבד, אבל כשהגעתי לישיבה שלכם, תוך שבועיים הבחורים הקיפו אותי בכזו אהבה וסייעו לי בעצה טובה, שהצלחתי להגיע לשיחה עם האבא והבעיות שלי נפתרו'. הסיפור שלו קצת חריג אבל מלמד על הכלל: בעולם הישיבות אין מספיק יחס אישי לבחורים, ויש כאלו שזקוקים לכך יותר מאחרים. 'ישיבת קיבוץ' היא המענה המושלם עבורם".
ישיבה ולא קייטנה!
אם הרבה מ'ישיבות הקיבוץ' מזוהות כישיבות 'פתוחות' יחסית, ישיבת 'תורת יעקב' בראשותו של הגאון רבי נחום בויאר, שנמצאת בקריית הרצוג בבני ברק, נחשבת דווקא כזו שמיועדת לבחורים מישיבות יותר 'פרומעריות' ומונה כשבעים בחורים.
את הישיבה הקים הרב בויאר לפני כארבע שנים, לאחר ניסיון של 18 שנה בישיבת 'אור יהודה' ובמקומות אחרים.
"את הישיבה פתחנו עם קבוצה של בחורים מישיבת 'בית מדרש עליון'", משחזר ראש הישיבה. "כיום מגיעים אלינו בחורים מישיבת 'תורה בתפארתה', גרודנא באר יעקב, קול תורה, חמד ועוד. הישיבה נפתחה כדי לתת מענה לבחורים שרוצים ללמוד ברצינות, אבל בצורה אטרקטיבית שתת
היכל ישיבת 'חיי תורה'
אים לגילם, משהו בסגנון של 'מחוץ לקופסה'.
"אבל בשונה מישיבות שהן 'קייטנה', אצלנו אין משחקים. תפילת שחרית מתחילה אומנם בשמונה בבוקר ולא בשבע, סדר בתשע אפס אפס, אבל הלימוד איכותי יותר לא בגלל שהם בלחץ. האווירה היא שבחור רוצה לעשות משהו עם עצמו ולא להיות חלק מעדר.
"אף שהסגנון רגוע יותר, מי שרוצה להעביר את הזמן יגלה מייד שזה לא המקום. אדרבה, אצלנו בחורים מגיעים כדי לתפוס את עצמם ולהתרצן לפני תקופת השידוכים".
מדוע אין משגיחים ב'ישיבות הקיבוץ'?
"השאלה מה התפקיד שהמשגיח ממלא. אם התפקיד שלו לרדוף אחרי בחורים, הוא לא מתאים לגיל של הבחורים. אם מדובר באיש חינוך שרוצה לבנות את האישיות של התלמידים, להציג אתגרים ולדרבן, את זה יש בישיבות, אבל בכובע אחר. כיום הדמות של המשגיח המיתולוגי לא קיימת כמעט בעולם הישיבות. בישיבות הגדולות כמותית יש משגיחים שנותנים שיחות, אבל מי שמתחבר לבחורים ומשמש מוקד לעצה, הם בדרך כלל ה'משיבים'".
'ישיבות הקיבוץ' הן מקפצה טובה לשידוכים או שהן דווקא תוקעות את הבחורים?
"אצלנו הישיבה לא תוקעת אלא להפך. רוב הבחורים עדיין לא בשידוכים, כך שתמיד בית המדרש מלא. עם זאת, אצלנו אין בחורים שנתקעים מכיוון שהם דורשים מעצמם ומגיעים להישגים. בישיבות שמהן הגיעו הם היו אפרוריים ובלתי נראים, וכאן הם אנרגטיים הרבה יותר והשם שלהם עולה בהתאם. כהוכחה לכך אספר על הקבוצה הראשונה שאיתה פתחנו את הישיבה. הם התעלו בצורה נפלאה כל כך, והודו מפורשות שלא יכלו להגיע למה שהגיעו לולא החיבור לתורה וליראת שמיים שקיבלו אצלנו.
"נוסף על כך, אנחנו מעניקים לבחורים ליווי והדרכה צמודים בנושא שידוכים, מעניקים להם ארגז כלים והדרכה לחיים. דבר כזה אי אפשר לעשות בישיבות עם מאות תלמידים בכל ועד, רק כשיש קשר אישי בין הבחורים לצוות, ובעיקר לראש הישיבה.
"עם זאת, אני בהחלט מבין את השאלה. יש בה גרעין אמת, אם לוקחים את ישיבת מיר, ישיבת הקיבוץ הראשונה, כדוגמה. יש שם בחורים מבוגרים מאוד, שהם חיים בקבוצה נפרדת בישיבה. הם יכולים ללמוד גם עם אברכים, שהם בני גילם, ולא מרגישים את התחושה הנוראה של לה
בחורי ישיבת 'חיי תורה'
יות 'אלטערער' בין צעירים. אולי זו אחת הסיבות שישיבת מיר החליטה בצעד היסטורי לסגור את כל המסגרות הקטנות הללו ולהפוך את הישיבה לישיבה רגילה לכל דבר".
תוצאה של אמון
'ישיבת קיבוץ' שמתנהלת באופן ייחודי ויוצא דופן היא ישיבת 'נחלת יאיר' שביישוב מיצד, בראשותו של הגאון רבי יצחק לופוליאנסקי.
"לישיבה מגיעים בחורים שהמערכת הרגילה הייתה קשה עבורם", מספר לנו הרב שלמה בלוי, שבנו לומד בישיבה. "הרב לופוליאנסקי עובד איתם מתוך עיקרון של בניית אמון. הכל נעשה בשיתוף פעולה עם ראש הישיבה, שיוצר עם הבחורים קשר אישי ומיוחד במינו. הרב לופוליאנסקי הוא איש הצוות היחיד בישיבה, למרות שיש בישיבה כשבעים בחורים.
"ההצלחה של הישיבה הזו מסחררת. הבחורים נבנים בצורה יסודית, עד שהם נישאים ומקימים בתים יפים בישראל, וחלקם הגדול אברכים לכל דבר. המעניין הוא, שהם נישאים צעירים ממש, כך שאין בישיבה בחורים שעברו את גיל 25. לכאורה הם בחורים 'פתוחים', אבל אכפת לראש הישיבה מאוד מהפרומקייט שלהם, כך שכל אחד מתקדם מאוד".
איך מתנהלת הישיבה?
"יש שלושה סדרים, קצרים יותר אומנם, עם הפסקות רבות יותר. בוגרי הישיבה הם אלו שלומדים עם הבחורים, ובסך הכל אין לחץ והאווירה נעימה ומקבלת מאוד. התוצאה היא שמכל עולם הישיבות רודפים אחריו שיקבל בחורים, אבל הוא לא מוכן לעבור את הרף שהציב לעצמו".
לומדים לסכם
כנס בוגרי ישיבת 'תורת יעקב'
'ישיבת הקיבוץ' החדשה ביותר, נכון כמובן לשעת כתיבת השורות, היא ישיבת 'קניין חכמה', שהוקמה רק בחורף האחרון.
"לא מדובר ב'ישיבת קיבוץ' אלא בישיבה שנותנת מענה לבחורים שרוצים להתקדם מהר יותר בלימוד", מסביר הגאון רבי שמואל גדליה ניימן, ראש הישיבה. "מדובר בבחורים שהגיעו מהישיבות הטובות ביותר כדוגמת חברון, נתיבות חכמה, עטרת שלמה (סורוצקין), שערי שמועות ועוד. פתחנו את הישיבה לפי בקשתם של ראש ישיבת חברון הגאון רבי דוד כהן והגאון רבי יהושע אייכנשטיין, שביקשו שנפתח ישיבה לבחורים שרוצים ללמוד בהספקים גבוהים יותר ובישיבות הרגילות אין להם מענה ולכן אין להם סיפוק מהלימוד.
"מדובר בישיבה עם הווי צעיר. בעוד מרבית 'ישיבות הקיבוץ' קולטות בחורים בגיל ממוצע של 21, אנחנו מתחילים כבר בגיל 19, הגיל שבו בחורים עדיין לא מיובשים, לא בתהליך נשירה ולא מבוגרים מדי.
"לצד ההספקים, בישיבת 'קניין חכמה' דורשים מהבחורים לסכם את הסוגיות ואף לכתוב חבורה לעיתים מזומנות, במטרה להעניק לבחורים תחושה של מיצוי עצמי. יש בחורים שמעולם לא כתבו מאומה, וכאשר הם מתחילים לכתוב ולסכם, לכתוב 'חבורות' וליצור קונטרסים, נגרם להם סיפק אדיר. הכי מרגש אותי לראות בחור שבישיבה מעולם לא שמע מילה טובה, וכאן הוא מקבל מחמאות אמיתיות על ההתקדמות שלו.
"נוסף על כך, הבחורים בישיבה מקבלים הדרכה מיטבית לשידוכים מפיו של איש החינוך הנודע הרב יוסף לבקוביץ. הוא מעניק לבחורים ועדים, הכנה לשידוכים ולאתגרי החיים. אם בחור מוכן לוותר על המותג ששמו ישיבה כדי לבנות את עצמו, הניסיון מוכיח שילך לו מצוין בשידוכים". [
ה'קיבוץ' לצעירים
שתי 'ישיבות הקיבוץ' שמיועדות לבחורים צעירים יותר
אם חשבנו ש'ישיבות קיבוץ' נועדו לתת מענה לבחורים שרוצים קצת שחרור ואוורור, יותר תשומת לב ופחות לחץ, מתברר שהצורך הזה יכול גם להגיע מוקדם מהרגיל. כזו היא ישיבת 'באר התלמוד אלעד', שהוקמה לפני כ־11 שנים. היא מתחילה משיעור ב'. כלומר: ישיבה רגילה, רק בלי שיעור א'.
"מרבית הישיבות היום, לפחות החזקות והמבוקשות ביותר, כוללות מאות בחורים שמתקבלים לשיעור א'", מקדים ומסביר ראש הישיבה, הגאון רבי אריה בויאר. "ההורים הופכים את העולם כדי להגיע למקומות הללו, וגם הרשמים והצוות עובדים קשה כדי לגייס לשורות הישיבה כמה שיות
ראש הישיבה הגאון רבי נחום בויאר
ר בחורים באיכות ובכמות, ואכן רוב הבחורים מצליחים מאוד ועולים ומתעלים, אך יש תמיד בחורים שלא תמיד מוצאים את עצמם בשיעור כל כך גדול או בלחץ התחרותי הקיים בישיבות הדגל שבעולם הישיבות. הרבה פעמים הקשיים הם קטנים מאוד, אלא שאם לא נותנים מענה בזמן, הם מתפתחים והולכים.
"לפני שנים", מוסיף ראש הישיבה, "הקמנו את ארגון 'משיבים', שהכניס לישיבות אברכים שיהיו אוזן קשבת לבחורים ויעזרו להם להצליח. אין ספק שהיו בחורים רבים שהרוויחו מכך, אבל האברכים הללו אמרו שהרבה פעמים הפתרון הוא להחליף מסגרת, לקטנה יותר. בדיוק לכן הקמנו את הישיבה שלנו, שהיא כיום חלוצת דרך, אבל אני מאמין שבעתיד יקומו עוד ישיבות רבות במתכונת הזו".
לדבריו, הישיבה מתפקדת כסניף של 'עטרת שלמה' ומתחילת זמן קיץ גם כסניף של 'בית מתתיהו'. "הן שולחות לישיבה שני סוגי בחורים: בחורים מצוינים ממש כדי להעמיד את ה'בית מדרש', ובחורים טובים שיכולים להיות מצוינים, אלא שמסיבות כאלה ואחרות לא מיצו את הפוטנציאל. לאחר תקופה יש בחורים שמעדיפים להישאר בישיבה ויש בחורים שחוזרים לישיבת האם.
"אני מקבל כל הזמן פניות לקבל בחורים חדשים. אם יהיו לי עוד חמישים מיטות בפנימייה הן יתמלאו מייד, אבל כך נהיה שוב ישיבה גדולה מדי ונאבד את האפקט. הקו שלי ברור מאוד: בשיעור ב' אני לא עובר את המספר של 15 בחורים, ובשיעור ג' לא אקבל יותר מ־25. למרות שמבחינה כלכלית העול של אחזקת ישיבה עם מספר בחורים קטן הוא גדול הרבה יותר".
ב'ישיבת קיבוץ' בדרך כלל האווירה רגועה ומשוחררת יותר. כיצד אתם מצליחים להעמיד בית מדרש תוסס באווירה חזקה?
"כאמור, הישיבה שלנו היא 'ישיבה רגילה לשיעור ב' ומעלה'. יש בה משטר ופיקוח, אך האווירה משפחתית ונעימה. יש ראש ישיבה, הגאון רבי חיים מן, שחי בישיבה, יש צוות חזק שמדרבן, מעצים ומאתגר את הבחורים ומחבר חזק לבית המדרש, יש שיחות, ועדים ושיעורים ב'דרך השם' ובספרי היסוד של היהדות. לכן כל המכלול הזה נותן מענה ודחף לבחור להשקיע ולהתחבר לתורה ולעלות במעלות היראה. אחד הגבירים מתומכי הישיבה סיפר לי, שנכנס אליו ראש כולל חשוב שלקח חתן מהישיבה שלנו. הגביר שאלו מדוע בחר דווקא בו והוא השיב שהיו הצעות לבתו מכל עולם הישיבות, אבל ב'באר התלמוד אלעד' הבחורים בנויים הרבה יותר".
אם נגעתם בזה, איך הולך לבחורים בשידוכים?
"ברוך השם מצוין. בזמן חורף האחרון היה לנו 17 חתנים, מתוך 110 בחורי הישיבה. ובכלל, יש בישיבה ועדי הכנה לשידוכים ויש גם הדרכה והכוונה לכל אחד באופן אישי, ובשל הקשר החם והקרוב עם הבחורים, יש להם מענה וסיוע רציף בכל שלבי השידוך ובתקופת האירוסין, וכך הם מגיעים לחיים הרבה יותר מוכנים".
הסיפורים הכי מרגשים של הרב בויאר הם על הבחורים שערכו סיום על סדרים, שהצליחו לממש את הפוטנציאל שלהם, בין אם המשיכו בישיבה או חזרו לישיבת האם. "אחד הסיומים המרגשים היה של בחור שלמד אצלנו ארבע שנים והספיק לסיים סדרי נשים ונזיקין. במקרה אחר הי
מרן הגרמ"ה הירש בביקורו בישיבה
ה לי בחור שאני עצמי זרקתי מהישיבה בשל בעיות שונות ולבסוף החזרנו אותו. הוא גדל וצמח לאברך תלמיד חכם מיוחד מאוד".
ישיבה נוספת שפועלת בסגנון הזה היא ישיבת 'תולדות צבי' מרמת שלמה בירושלים, בראשותו של הגאון רבי אהרן יוסף סקלאר.
"הישיבה שלנו מיועדת לבחורים מכל עולם התורה, משיעור א' עד 'קיבוץ'", מספר הרב סקלאר. "יש לנו קבוצה קטנה יותר של בחורים משיעור א', מכיוון שההתמקדות שלנו היא בבחורים מ'קיבוץ'. כך מגיעים אלינו בחורים מישיבות קול תורה, נתיבות חכמה, בית מתתיהו, חמד ועוד".
מה הסגנון של הישיבה?
"פתחנו את הישיבה לפני חמש שנים, כדי לאפשר לבחורים לעבור שינוי רוחני, גדילה והעצמה. העיקרון שלנו הוא שהבחורים מגדלים את עצמם והצוות רק מסייע להם לעשות זאת, מתוך תחושה של שחרור, בלי לוותר על המהות של עבודת השם. המטרה היא להחדיר בהם השקפה תורנית, לא רק לומר להם לשבת וללמוד ולוודא שהם עושים זאת, אלא להסביר להם את החשיבות והמהות של הלימוד, של התפילה, של לימוד המוסר ועבודת השם"..
לפנות הבוקר
המהפכה בשדה הבחורים המבוגרים אינה נעצרת כאן. יש גם קונספט ראשוני וייחודי מסוגו: סדר בוקר לבחורים מבוגרים, שכולל תוכנית ללימוד הלכה עם מבחנים של הרבנות הראשית.
"מדובר ב'מדרשה', כולל הנמצא בשכונת בית וגן בירושלים", מספר הגאון רבי יעקב וייסבלום העומד בראש הכולל. "לומדים אצלנו בחורים בני עשרים ושלוש ומעלה שמגיעים מהישיבות הירושלמיות כמו 'קול תורה', 'היכל יצחק', 'נתיבות חכמה' ו'אור אלחנן'. יש לנו גם בחורים שמגיעים מישיבת גרודנא באר יעקב ואפילו מישיבת חמד והם נוסעים מדי יום".
לדבריו, הכולל נותן מענה לבחורים מבוגרים שסיימו ללמוד את המסכתות הישיבתיות ורוצים להתפתח בתחום ההלכה. "בדרך כלל אחרי שש שנים המסכתות חוזרות על עצמן והעניין הלימודי יורד, זאת מלבד הבדידות שהם חווים לאחר שמרבית הבחורים בגילם נישאים. במסגרת
כנס היסוד של ישיבת 'קנין חכמה' בהשתתפות הגאון רבי דוד כהן ראש ישיבת חברון והגאון הגדול רבי יהושע אייכנשטיין ראש ישיבת 'יד אהרן'
הכולל יש תוכנית לימוד ברורה הכוללת לימוד יומי מסודר ומבחנים".
גולת הכותרת של הכולל היא המענה בנושא השידוכים. את הנטל הזה קיבל עליו הרב וייסבלום. הוא יושב לשיחות עומק עם הבחורים ולעיתים עם ההורים, ועושה כל מאמץ לקדם את הרעיון. "מחודש אלול האחרון ועד עתה התארסו חמישה עשר מתוך שלושים וארבעה הבחורים בקבוצה", הוא מספר בהתרגשות.
מה קורה עם החתנים? הם ממשיכים ללמוד במדרשה?
"המדרשה מיועדת רק לבחורים רווקים, ואלו שמתחתנים ממשיכים ללמוד בכולל הלכה. שמעתי על בחורים שהגיעו אלינו כשהם מתכננים ללמוד מקצוע אחרי הנישואין, ובסופו של דבר מצאו עניין רב בלימוד ההלכה ונשארו בעולם התורה".
