מול פני הרוע

הדרמה ששיתקה מדינה שלמה בערב ראש השנה תשפ"ב לא תישכח עוד שנים ארוכות. שישה מחבלים, מהגרועים והמסוכנים שידעה ישראל, נמלטו דרך מנהרה תת-קרקעית | המחדל זעק לשמיים: מתחת לאפם של הסוהרים חפרו האסירים במשך מספר חודשים את נתיב המילוט, ואיש לא שם לב. ועדת הבדיקה שהוקמה פרסמה לאחרונה מסקנות אישיות נגד המפקדים והמליצה להדיח חלק מהם | ישראל יוסקוביץ נכנס השבוע לכלא גלבוע, ביקר בתאי המחבלים, שוחח עם אחדים מהם ושמע מהפיקוד החדש על המהפכה החכמה תוצרת שב"ס | רשמים מאחורי החומות

נמלטו מתחת לאף. עמדת השמירה מעל פתח המנהרה, השבוע (צילום: פלאש 90)

בבוקר יום שלישי. נחש מתפתל בעורקי התחבורה הראשיים. אגזוזים מפויחים מעלים קטורת סמיכה, אבוקות אש רגזניות חגות מעל צמיגים בוערים ועומסי תנועה כבדים.

נסיעה רועשת, בת שלוש שעות, מסתיימת בשערי כלא גלבוע. טריקה קולנית של שער הפלדה מנחיתה באחת שקט מתוח. כאן, אין עילת סבירות ואין סניוריטי, אין מחאות ואין שיבושים. במקום שבו כלואים מחבלים צמאי דם, הזמן עוצר מלכת. 20 שעות בתא, 4 שעות מחוצה לו. בארבעת האגפים – מכלאות חמאס, פת"ח וג'יהאד אסלאמי – מסרבים להבדיל בין תומכי הרפורמה למתנגדיה. היהודי הוא יהודי. עם כיפה ובלעדיה; עם דגל מפוזיציה אל"ף או דגל מפוזיציה בי"ת.

מרצחים שפלים מתהלכים מצד לצד בחצר שטופת שמש. מפקד הכלא גונדר משנה שגיא ז'ורבסקי, מורה לסוהריו להכניסם לתאים. בזו אחר זו נפתחות דלתות הברזל ונטרקות. אנחנו נכנסים פנימה. עשרות ראשים, מרביתם מזוקנים, מציצים מבעד לחלונות. מנת הסנסציה היומית, הפעם, בדמותו של עיתונאי חרדי.

דגל כחול לבן, גדול ממדים, מקדם את פנינו. מתוח לדום, נישא מצד לצד. אני מסתקרן לדעת אם מישהו מהנתעבים שמבלים כאן ניסה פעם לתלוש אותו. "אין מצב", אומר גנ"מ ז'ורבסקי, "אף אחד לא מעז. העונש על זה הוא צינוק לכמה שבועות וסנקציות חמורות".

ארבעה אסירים בכל יחידה. "בעבר", אומר המפקד, "היו שמונה בתא. המספר פחת בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון". לטיפולו של השר בן גביר.

בעוד חודשיים יחלפו שנתיים מהאירוע הטראומטי שטלטל את כלא גלבוע, את נציבות שב"ס, את המדינה כולה.

זה קרה בערב ראש השנה תשפ"ב. בשעת לילה מאוחרת, בזמן שהתצפיתנית במגדל השמירה נרדמה, חמקו ממש מתחתיה, שישה אסירים ביטחוניים. חודשים ארוכים של עבודות חפירה אינטנסיביות, מתוך חדרון המקלחת, הניבו מנהרה ארוכה, ודרכה השתחלו המחבלים.

מפקד הכלא, גנ"מ שגיא ז'ורבסקי וראש ענף טכנולוגיות, שלומי בן דוד, בראיון ל'משפחה'. נראים מאחור: מחבלי חמאס מציצים בסקרנות מבעד לחלונות התא (צילום: מנחם קאליש)

"כחלק מהפקת הלקחים", אומר לי מפקד הכלא, "הוצאנו את כל המקלחות מהתאים. תא 5 הפך לחדר רחצה מרוכז".

לפני שבועות ספורים פרסמה ועדת הבדיקה הממשלתית, שמונתה לחקור את אירוע הבריחה, את מסקנותיה. ראשים נערפו, מפקדים הודחו. ההרכב הבודק פירט את המלצותיו באשר לצעדים הנדרשים לתיקון הליקויים. עכשיו, הגענו כדי לבחון אילו לקחים הופקו ואיך מבטיחים שמקרה כזה לא יחזור על עצמו.

את פנינו מקדם פיקוד חדש. מרביתו לא היה כאן בעת המחדל. הוא גויס כדי לשקם את ההריסות. הנהלים שונו, הכללים חודדו וקרבות האגו צומצמו למינימום. יותר מכל, הדבר שהכי בולט לעין, הוא הטכנולוגיה המהפכנית שהשתלטה על בית הכלא.

מִשְׁלָט מאובזר במסכי ענק מתצפת על כל פיסת מטרז' במרחב. מצלמות 360 היקפיות, מתעדות כל אוושה קלה מסביב לחומות. האגפים מרושתים בסנסורים מתוחכמים. כל תחילתה של מהומה נקטעת בהתרעת חירום אוטונומית.

עיניים אלקטרוניות מזהות פנים, סורקות באובססיה את המסדרונות והמעברים. הבינה המלאכותית מעודכנת בכל קטטה או תגרה. כשאסיר X יתקרב לכיוונו של יריבו, אסיר Z, מנגנוני ההתרעה ייכנסו לפעולה.

התצפיתניות דרוכות. עשרות מסכים על הקיר, פלוס שלושה מסכי מחשב לכל עמדה. מאחוריהן יושב מפקד המשלט.

למקום נכנס שלומי בן דוד, ראש ענף פרויקטים בחטיבת הטכנולוגיה של אגף המבצעים. זה האיש, שעל שמו רשומה מהפכת הדיגיטציה של כלא גלבוע.

לפני הימלטות המחבלים, נוהל הכלא בשיטות שהתאימו למאות קודמות. המסדרים תועדו ביומנים בכתב יד, הדלתות ננעלו ונפתחו במפתחות וגם מערכת הבקרה והשליטה הייתה מיושנת. כדי לעקוב אחר אסיר, לדעת את עברו, להכיר בפוטנציאל הסכנה שלו, מפקדי הכלא היו צריכים לפענח כתבי יד צפופים של סוהרים תורנים. עכשיו, לך תגלה ששני אסירים מאותה קבוצה כבר ניסו בעבר להימלט. אחד מהם מהכלא הזה.

בן דוד הפשיל שרוולים. המשימה שקיבל עליו הייתה שאפתנית. רבים מעמיתיו התקשו להאמין שיהיה ניתן, בפרק זמן סביר, לחולל את השינוי. זאת הסיבה שהמלצותיה של ניצבת שב"ס קטי פרי, ברוח מהפכת הדיגיטציה, חנו חודשים ארוכים במגירה. נדרש אירוע טראומתי, כמו בריחה, כדי שמישהו יתעשת ויקבל עליו את הביצוע.

"מה שהיה לא יהיה". ישראל יוסקוביץ בלשכת מפקד כלא גלבוע (צילום: מנחם קאליש)

בן דוד נענה לאתגר. הפיתוח הטכנולוגי על טהרת תוצרת שב"ס. קודם כל אלו מערכות ההתרעה. "במשלט הקודם", הוא אומר, "היו מערכות טכנולוגיות בסיסיות. עם מצלמות, ללא התרעה, ובלי יכולת זיהוי.

"את התוכנית להפוך את בית הסוהר לבי"ס חכם עשינו עוד לפני האירוע. הבריחה הייתה קטליזטור שהאיץ את התהליך. בעבר היו לנו מצלמות שמשקפות לגורם האנושי את מה שמתרחש בחוץ בלי להתריע. כיום, כל ההיקף מרושת במצלמות עם התרעה ועם מכ"מים מאוד משוכללים שמאפשרים לי מעקב אחר האובייקט. מהרגע שזיהיתי אותו, המצלמות עוקבות אחריו. אני יכול לקפוץ בין התרעות במכ"מים. זה נותן יכולת לסמל המבצעים שיושב בחדר השליטה לתעדף בין רמות האיום".

מה מוגדר כאיום?

"יש תורת הפעלה שלמה מה מוגדר איום. המערכת בנויה לפיה ומתריעה בהתאם".

זאת לא קייטנה

תכף נשוב לשיחה המרתקת עם בן דוד. עכשיו אנחנו מוזמנים לשיחה עם מפקד הכלא גנ"מ שגיא ז'ורבסקי, שמקבל אותנו במשרדו.

עשרות תמונות מתעדות חיים. קריירה, לצד משפחה ופנאי. האווירה משכיחה לרגע את המקום שבו אנחנו נמצאים: בית הכלא שבו כלואים מחבלים מסוכנים שרצחו יהודים.

הוא פותח בסקירה. "בית סוהר גלבוע מאכלס אסירים ביטחוניים ועצירים פליליים שנמצאים בעיצומו של הליך משפטי. הם אינם שוהים באותם אגפים; אנחנו מקפידים על הפרדה מוחלטת.

"האגפים הביטחוניים", אומר המפקד, "מחולקים לכמה אגפים ולפי ארגונים. באגף אחד כלואים מחבלי חמאס, בשני אגפים אחרים כלואים מחבלי פת"ח ובאגף נוסף שוהים מחבלי הג'יהאד האסלאמי".

נערכים להסתערות. אנשי יחידת האבטחה בחצר הכלא עם אסירים ביטחוניים (צילום: פלאש 90)

מן הסתם כבר שמעתם על ההסדר המסורתי, לפיו בבתי הכלא הביטחוניים האינטראקציה בין הפיקוד לאסירים מתנהלת באמצעות דובר אגף שמונה מטעם האסירים.

לאזרח מהצד זה נראה תמוה. ז'ורבסקי מבקש להסביר: "מדובר במחבלים מסוכנים, רוצחים נתעבים. הם משויכים לארגוני טרור והזהות שלהם היא זהות קבוצתית. בהתאם, ההתנהלות שלנו היא התנהלות מול קבוצה. יש דובר באגף והוא מייצג את הצרכים של אותם מחבלים מול ההנהלה. בסוף, יש כללי משמעת מאוד ברורים.

"בחוץ רווחת תפיסה שגויה שכביכול האסירים הביטחוניים מתנהלים כאן בכמעין קייטנה. זה פשוט לא נכון. הכי רחוק מהמציאות. החוויה שלהם כאן היא חוויה קשה וטוב שכך. בניגוד לאסירים פליליים שמקבלים חינוך, שיקום, את כל זה אין אצל אסירים ביטחוניים.

"התפיסה היא שרובם המוחלט של האסירים הפליליים בסוף משתחררים ואנחנו צריכים לדאוג שהם ישתלבו בחברה באופן נורמטיבי. אנחנו רוצים לתת להם תקווה. אין לנו עניין לרמוס את כבודם, ואנחנו לא רוצים שכשהם יצאו החוצה תהיה להם מוטיבציה לנקום בחברה או בממסד. ההפך. אנחנו רוצים לתת להם כלים שיגרמו להם לא לחזור לכאן. לא תמיד זה מצליח. האחוז של אלו שחוזרים אומנם פוחת בשנים האחרונות, אבל עדיין אנחנו עומדים על 50% אסירים פליליים שחוזרים אחרי שמשתחררים.

"בכל מה שנוגע לאסירים ביטחוניים אין טיפול ואין שיקום. גם כי לא מגיע להם וגם כי ההבנה שלנו היא שהם פעלו מתוך מניע אידיאולוגי עמוק. הם רוצים לחזור למקומות שמהם גורשו הוריהם, לתפיסתם, ב-48'. התפיסה היסודית והבסיסית שלהם היא לפגוע באזרחים. לכן, הסיכוי שישתנו לא קיים. בהם אנחנו משקיעים משאבים רק בכל מה שקשור לסיכול טרור ולענייני ביטחון".

מפקד הכלא שולף את המכשיר הנייד שלו. הוא נכנס לגלריית התמונות ובוחר באחת מהן. נראה בו צילום של נייד צעצוע, משורבט ספרות בכתב יד וממנו יוצאים חוטי חשמל זעירים. "זה מכשיר פלאפון שהוברח לאחד האסירים ותפסנו אותו בפשיטה שעשינו לפני שבוע וחצי", מספר גנ"מ שגיא ז'ורבסקי.

עלות ההברחה של נייד כזה מתחילה ב-50,000 שקלים. "האסיר לא צריך את המכשיר. מספיק לו לקבל את המנגנון הקטן, והוא כבר ידאג לחבר את החוטים לספרות. כלואים כאן מהנדסי אלקטרוניקה והם יודעים לעשות את העבודה. אם אסיר ירצה לקבל מכשיר חכם לצורך

רשלנות הנדסית. אנשי שב"ס ומשטרה בוחנים את בור המילוט (צילום: פלאש 90)

התכתבות זה כבר יעלה לו מאות אלפי שקלים".

אירוע ההימלטות הוא המחדל הגדול. האתגר השוטף הוא לסכל ולשבש ניסיונות הברחה מבחוץ לתוך כותלי הכלא. לשם כך, בין היתר קיימים כאן מכ"מים מתוחכמים שמנטרים רחפנים הנשלחים אל חלונות התאים עם ציוד. הטכנולוגיה המעודכנת מאפשרת להגיע גם למשגרי הרחפן ולנטרלם.

חרף זאת, הניסיונות לא פוסקים לרגע. הטלפון האחרון נתפס, כאמור, לפני שבוע וחצי. זה התחיל באירוע קטטה. שני אסירים הלמו זה בזה וצוות האגף פרץ פנימה. תוך כדי הפרדה וענישה, ישב בצד אסיר באופן מחשיד. אחד הסוהרים החליט לערוך עליו חיפוש. התברר שהחשד לא היה לשווא. "הוא נשלח לצינוק, יימנעו ממנו ביקורי קרובים למשך שלושה חודשים ונאסר עליו לרכוש בקנטינה", אומר המפקד.

"הרגש מאופסן במגירה"

קשים חייו של סוהר, קשים עוד יותר חייו של מפקד כלא. הזוועות שביצעו אסוריו קשות לקריאה. חיי אדם נלקחו, באכזריות, והם עכשיו יושבים מולו ומנהלים שיח על הקצאת מזון, מאוורר לתא, הגדלת מספר השעות בחצר או נושאים אחרים.

הם מחייכים, מדברים כביכול כבני אדם. לא לשכוח: מדובר בחיות; ביצורים השפלים והמתועבים ביקום. המפקד, וסוהריו, צריכים לזכור זאת כל הזמן. זה לא פשוט. "אנחנו רואים מראות פיגועים, רואים את המשפחות השכולות ומבינים את גודל הזוועה", מתאר את הדיסוננס גנ"מ ז'ורבסקי, "ואז אתה פוגש את המחבל מדי יום וצריך לשים את כל זה בצד ולפעול מקצועית. כשאני נכנס לכאן, אני נועל את הרגש במגירה. אסור לי, כמפקד, לפעול מהבטן. זה התפקיד שלי. מצד אחד אני מבין שיושב מולי מחבל ומצד שני אני חייב לדאוג שהדברים הבסיסיים שניתנים לו בחוק יינתנו לו. זה קשה, אבל זאת המשימה שלי כאיש מקצוע".

מפלצות בשידור חי

בגיל 17 עלה לישראל מברית המועצות. שנה לאחר מכן התגייס למשמר הגבול. משם טיפס וטיפס.

מִשְׁלָט חכם ומואבזר. סג"ד שלומי בן דוד בתדרוך ל'משפחה' (צילום: מנחם קאליש)

זמן קצר אחרי מחדל הבריחה מונה למפקד כלא גלבוע. הוא מודע לכובד האחריות. "הסוהרים עושים עבודה מאוד קשה, אפילו מסוכנת", הוא אומר. "צריך להביא בחשבון שטעויות קרו ויקרו גם בעתיד. התפקיד שלי הוא להפוך את המשבר שעבר על בית הכלא להזדמנות.

"בעבר, אם היית נכנס לבית הסוהר היית מרגיש כמו במנהרת זמן שלוקחת אותך עשרות שנים אחורה. בחוץ כולם טכנולוגים ואצלנו משתמשים בצרורות מפתחות של עשרות תאים וביומנים בכתב יד. זה גזל הרבה זמן והפך את העבודה להרבה פחות אפקטיבית.

"בשנה האחרונה עשינו מהפכה דרמטית. הפכנו להיות בית-כלא חכם. יש לנו הגנה תלת-שכבתית. היא מאפשרת זיהוי מנהרות בקרקע, זיהוי ואיתור תנועות חשודות ויש לנו גם מעין כיפת-ברזל שמאפשרת זיהוי וניטור של רחפנים.

"לצד זאת ביצענו רענון משמעותי לשיטות העבודה. אנחנו דואגים לכך שהסוהר לא יישחק לאורך הזמן ומקפידים על דריכות מבצעים ואימון אנשים. אלו שגרות התנהלות שוטפות שמונעות מהאסירים לייצר אירועים שליליים".

כלא גלבוע ממוקם בשיפוליו של רכס הגלבוע. הוא נבנה בשנת 2004, בעיצומה של האינתיפאדה השנייה. העומס בבתי הכלא, שנוצר בעקבות מעצרים המוניים, דרש הקמתו של בית כלא נוסף.

החיפזון מהשטן. המהנדסים פעלו בכפוף לצורכי השעה ולא העמיקו בהשלכות המיקום הטופוגרפי. הם העלימו עין מהחללים הגדולים, מתחת לפני הקרקע, והתירו את הבנייה על כלונסאות.

זאת הסיבה שהנהלת הכלא לא זיהתה את עבודות החפירה. החול שנכרה פשוט הוזז הצידה ולא היה צורך להוציאו החוצה. "הדבר הראשון שעשינו", מספר המפקד, "הוא להזרים כמויות אדירות של מלט שסתמו את החלל. בדיוק כמו שנעשה במנהרות בגבול הרצועה".

אנחנו ממשיכים לאזור האגפים. ז'ורבסקי מכניס אותנו לעמדה החוצצת בין המעברים לתאים. על מסך מחשב מסומנים מספרים. משבצות-משבצות. כל משבצת מפתח. "אין יותר מפתחות פיזיים, הכל מתנהל דרך התוכנה החכמה", אומר לנו ראש ענף פרויקטים בחטיבת הטכנולוגיה שלומי בן דוד.

דקה חולפת ואנחנו נכנסים פנימה. מפקד הכלא בוחר את אחד התאים, תא 12, ומורה לפקידה בבודקה, בת-אל, לפתוח אותו. הדלת נפתחת, ומולנו ניצבים על יד מיטותיהם ארבעה מחבלים. כולם שפוטים למאסרי עולם.

20 שעות בתא, 4 שעות מחוצה לו. ישראל יוסקוביץ בתא המחבלים (צילום: מנחם קאליש)

אף שזה לא היה מתוכנן, אני מבקש מז'ורבסקי לשאול אותם שאלה אחת. הוא חושב רגע ומאשר.

אתם מתחרטים על מה שעשיתם? אני שואל. שלושה שותקים, אחד עונה בהתחכמות. "למה תמיד אלו השאלות שלכם? אתם לא שואלים למה הגענו לכאן".

למה הגעתם, אמרתי, זה ברור. לקחתם חיים של אנשים; אתם מפלצות אדם. "הכל בגלל הכיבוש", אמר המחבל הנתעב. הסתובבתי למפקד וביקשתי לסיים את השיחה. בשלב הזה הורו להם הסוהרים לצאת כדי שיתאפשר לנו לבחון מקרוב את התא.

שטח לא גדול, אבל גם לא קטן מדי. שירותים רגילים ומיטות מסודרות. "צריך לזכור", אומר ז'ורבסקי, "שהם נמצאים בתא 20 שעות ביממה".

ואנחנו נזכרנו באותן נשמות קדושות שנלקחו מאיתנו בידי חיות האדם שכלואות כאן.

יצאנו מהתא, בדרכנו לחמ"ל המבצעי. בתא ממול, מציץ עלינו אחד הרוצחים של בני הזוג הרב איתם ונעמה הנקין השם ייקום דמם, שנרצחו בשנת 2015 בפיגוע ירי. כשראה שאנחנו מסתכלים עליו קרא לנו. המשכנו הלאה.

בתא על יד כלואים מחבלים מג'נין. אחד מהם, אדם מבוגר, מתבונן בנו. מתברר שיש לו ארבעה בנים שהולכים בדרכו. אחד מהם חוסל, האחרים נלכדו לאחרונה בפשיטת כוחות צה"ל על מחנה הפליטים.