מרדף נואש באפלה

בלעדי ל'משפחה': כתבנו הצבאי, שעשה את השבוע האחרון בגבול הירדני, מביא תיעוד עוכר שלווה מהתוואי הארוך והפרוץ ביותר, ששורץ טרוריסטים וסוכנים זרים ומאיים להצית זירת מלחמה נוספת, בחסות ציר הרשע האירני | כתב 'משפחה' התלווה לכוחות המיוחדים של צה"ל במרדף אחר משלוחי הנשק שמוברחים לאיו"ש, תיעד את פעילות המעצרים של קבלני ההברחות, ושעה קלה אחר הפיגוע הקשה במעבר אלנבי הצטרף לכוחות החילוץ שהגיעו ראשונים לזירה | גבול פרוץ ופתרון אין

סמוך לחצות זהו הרגע האפל ביותר בלילה. במקום שומם כמו הערבה אפשר ממש לחוש את החושך. גם יריעת הכוכבים שנמתחה מעלינו לא הצליחה להאיר את קו הרקיע.

24/7 בשטח. לוחמים בפעילות מבצעית במרחב הגבול

צוות הסיור מפלוגה א' של גדוד החילוץ 951, שמבצע בימים אלו תעסוקה מבצעית בגזרת הערבה, היה אחרי שעות פעילות ממושכות סביב קו הגבול עם ירדן כשהמערכות בג'יפ הסיור התחילו לצפצף. תוך שניות הגיע דיווח מהחמ"ל המבצעי: "תחש אווירי, תחש אווירי". בז'רגון הצה"לי: מכ"ם זיהה פעילות של רחפן הברחה.
כפי שתרגל עשרות פעמים לפני כן, כוח הלוחמים נפרס במהירות בשטח. הקלע הרים את הנשק וצמצם את עינו הימנית לתוך עינית ה'אקילה'. התקתוק המהיר של ידית הדריכה נשמע היטב בשקט שמסביב. שלוש שניות של כיוון הקנה לעבר המטרה, זיהוי מוצלח, וקול יריה בודדת נשמע באוויר.
שניות לאחר מכן, גוש הפלסטיק והברזל שהיה פעם רחפן הברחות נפל מהשמיים בחבטה.
"הפלה מוצלחת", זמזם הקשר.

פרצה קוראת לטרור
גבול ירדן-ישראל הוא הגבול הארוך ביותר של מדינת ישראל. אורכו 309 קילומטרים והוא משתרע מהנקודה הדרומית ביותר של ישראל, במפרץ אילת, ונמשך לאורך אזורי הערבה, ים המלח, בקעת הירדן, יהודה ושומרון ועמק בית שאן, עד לאזור חמת גדר ומשולש הגבולות סוריה, ירדן וישראל שבירמוך.
לכאורה, גבול ירדן נחשב לשקט ולבטוח שבגבולות ישראל, שכן בניגוד לגבולות האחרים, מאז הטבח בנהריים שאירע בשנת 1997 לא נהרגו בו ישראלים.
עד ליום ראשון האחרון.
המשאית שנכנסה למסוף המטענים של מעבר אלנבי סמוך לשעה 10:00 בבוקר הייתה זהה למאות משאיות אחרות שחצו את המעבר באותו הבוקר, ולא עוררה כל חשד. גם כשהנהג, ירדני בן 39 ששירת עד לאחרונה בצבא ירדן, עצר את המשאית בכניסה למסוף וירד ממנה – נורות האזהרה טרם נדלקו.

עוקבים אחר כל תזוזה. ירי פצצת תאורה

אלא שאז, באופן לא צפוי, הוא שלף רובה מסוג קרל גוסטב וירה מטווח אפס בשלושה אזרחים ישראלים, עובדי המסוף. מותם של השלושה – יוחנן שחורי (61), אב לשישה ממעלה אפרים, יורי בירנבאום (65), אב לשלושה מנעמ"ה ואדריאן מרסלו פודסמסר, אב לארבעה מאריאל – נקבע במקום. השם ייקום דמם.
רק לאחר רגעים ארוכים הגיע למקום מאבטח מתקנים חמוש וחיסל את המחבל. בשעות שלאחר הפיגוע המקום היה נראה כמו זירת מלחמה. כוחות גדולים של צה"ל הוזרמו למסוף, וחבלנים בדקו את המשאית, מחשש שהיא ממולכדת. המעבר, שמשמש כשער היציאה של הפלסטינים, נסגר לתנועה, כמו גם שאר מעברי הגבול שבין ישראל לירדן.
מי שאמורים היו למנוע את כניסת המחבל עם הנשק הם אנשי האבטחה הירדנים, שאמורים לבדוק את המשאית ולשלול אפשרות שיש בה כלי נשק או מטענים. בצה"ל בודקים איך בכל זאת הוא הצליח להיכנס עם נשק, ומלבד זאת – איך הצליח לרדת מהמשאית בצד הישראלי עוד טרם שעבר בידוק ביטחוני.
הגעתי למקום עם אחת היחידות שפועלות בגזרה. הסד"כ שהוזרם לאזור היה אדיר. הקלעים והצלפים שנפרסו בצידי הדרך, לצד כוחות הסיור שתגברו נוכחות, היו חריגים בנוף האזורי. מי שמכיר את הגזרה לא הופתע מהפיגוע הזה. קונספציית "גבול השלום" עודנה בועטת, ומשפיעה באופן ישיר גם על המצב הביטחוני בגבול הבין-מדיני הארוך ביותר במדינה.
התפיסה שלפיה גבול ירדן הוא גבול שלום, הובילה בין היתר להזנחת מרבית אמצעי הביטחון שהונהגו בעבר לאורך הגבול. מרבית השטח פרוץ לחלוטין, לא מגודר ולא מתוחם, ובמקומות שבהם כן יש גדר זו רק גדר 'תלתלית', דהיינו – גדר תיל בגובה 1.5 מטר, שגם היא פרוצה כמעט לחלוטין.
במקומות אחרים במרחב גם את המינימום הזה אין. כל דכפין יֵיתֵי ויחדור. רק באזורים המיושבים יותר הוקמה גדר גבול הרמטית. דרומה יותר, באזור אילת, הוקמו בשנים האחרונות גדרות גבוהות ומשוכללות, בין היתר בגלל שדה התעופה רמון שנפתח צפונית לאילת. באזור מפעלי ים המלח הוקמה חומת מלח שנבנתה מהפסולת של המפעלים, וגם באזור עמק בית שאן וצפונה הגדרות חדשות יותר ובעלות חיישנים ואמצעי מעקב ובקרה.
ברשימת הסיבות להזנחת הגבול נמצאת גם המחלוקת עם הירדנים לגבי קביעת קו הגבול, שחופף בחלקו לשטחי יהודה ושומרון, ודרישתם שהרשות הפלסטינית תהיה חלק מקביעת קו הגבול, ומעל הכל – רפיסות מדינית וביטחונית של הישראלים, שהובילה להפקרת קו הגבול הארוך במדינה.
ובביטחון כמו בביטחון, אין ואקום. כשאנחנו לא שם, מישהו אחר שם. במקרה זה – המבריחים. עשרות חוליות שמבצעות מאות הברחות מדי חודש, לעיתים בקצב של 30 הברחות ביום ויותר.
ברגע שהגבול המצרי נחסם כמעט הרמטית להברחות, בעקבות הקמת המכשול החדש, חוליות ההברחה העבירו את פעילותן לגבול ירדן. הדרך היא אותה דרך, הכסף לפעמים אפילו טוב יותר. אם בעבר ההברחות התמקדו בחומרים אסורים, כיום כבר מדובר בנשק ואמל"ח איכותי, שחלקו מגיע לגורמי פשיעה ורובו לארגוני טרור.
מי שזיהה את הפוטנציאל האדיר שבגבול הפרוץ הם האיראנים, שמזרימים כמויות אדירות של אמל"ח איכותי ונשק תקני לגורמי הטרור שביהודה ושומרון. אלפי משלוחי נשק שכמעט ולא ניתנים לעצירה ומיועדים לפעולות טרור רצחניות כנגד יהודים וישראלים מוברחים דרך הגבול בחסות כוחות הפרוקסי האיראניים.
זאת, בין היתר, זירה נוספת שלפי הדוקטרינה האיראנית תכליתה להקיף את ישראל בטבעת אש.

גן עדן לבלדרים
בשעה 05:25 לפנות בוקר סא"ל דביר אינדיק, מפקד גדוד 951, כבר עולה על ג'יפ חפ"ק המג"ד בדרך לעוד סיור שגרתי על הגבולות "עם שחר". הוא והכוחות שלו נמצאים בגזרה כבר חודש וחצי ומבצעים מגוון רחב מאוד של פעולות איתור ומניעה כנגד אותן חוליות מבריחים, לצד פעילות שגרתית להגנה על הגבולות.

הכל פרוץ. גדר הגבול עם ירדן

עוד בטרם עלה השחר אנחנו יוצאים מחטמ"ר הערבה שסמוך ליישוב עין יהב. אחרי נסיעה קצרה על כביש 90 הג'יפ סוטה ימינה, לשטח ההררי הסמוך לגבול.
האתגר העיקרי שאיתו מתמודדים הכוחות בגזרה הוא נושא ההברחות. האזור הזה הפך לגן עדן למבריחים. יש פה לעיתים עשרות הברחות מדי יום. האיראנים מזרימים לפה הרבה מאוד נשקים שמטרתם להגיע לערביי ישראל. הם מציידים אותם באמל"ח איכותי ונשק תקני, שבחלקו הגדול מוברח דרך פה, מגבול ירדן.
ככה זה עובד: החומרים הממכרים בירדן יקרים משמעותית מאלו שנסחרים בישראל. לכן, חלק מההברחות הן דו-כיווניות. מישראל לירדן, ומירדן לישראל. יש חוליות מבריחים שמעבירות חומרים אסורים לירדן, אחרות שמחדירות נשק ואמל"ח לישראל, ולפעמים מדובר באותה חוליה שפשוט עושה הלוך-חזור. מכניסה חומרים אסורים לירדן וחוזרת עם נשק לישראל.
אחד הכלים המשמעותיים שנכנסו בשנים האחרונות לפעילות בגזרת ההברחות אלו הרחפנים. מדובר במכה שצה"ל ומשטרת ישראל לא מצאו לה עדיין פתרון. מדובר ברחפנים חקלאיים, גדולים, שיכולים לשאת משקל כבד יחסית. המבריחים מעמיסים עליהם נשק או חומרים אסורים, שמציפים את שטחי הרש"פ, במיוחד את ג'נין ושכם.
וכך, אם בעבר היו צריכים להביא פיזית לגדר הגבול לפחות שתי חוליות, גם כדי לקבל את הנשק וגם כדי להעביר אותו מצד לצד, כיום המבריחים יכולים להתחבא במרחק קילומטרים משם, להטיס רחפן מעבר לגבול ולקלוט את הסחורה במקום בטוח.
לפעמים זה אותו מבריח, שנמצא כאן בישראל ומעלה לאוויר רחפן עמוס בחומרים אסורים. כשהרחפן מגיע לירדן מחכה לו חוליה ירדנית שפורקת את החומרים, מעמיסה עליו כלי נשק ושולחת אותו חזרה לאותו מבריח שממתין בצד הישראלי – כשהתקשורת ביניהם מתבצעת באמצעות טלפונים פשוטים או תדרי רדיו.
וזו כבר ממש מכת מדינה. ההברחות מתבצעות גם בגזרה הזו, גם צפונית יותר, לכיוון בית שאן, וגם בגבול מצרים, למרות המכשול החדש שהוקם שם.
חלק מההברחות מזוהות על ידי התצפיות בגזרה. לעיתים קרובות התצפיתניות מזהות במכ"ם רחפן שנע ממזרח למערב ומקפיצות את כוחות הסיור שנמצאים בשטח 24/7, מה שמוביל גם לסיכולים מוצלחים, כמו רחפן שהופל השבוע.
המבריחים, ברובם בדואים תושבי הנגב שמכירים כל נקיק וסלע בגזרה, מצוידים בג'יפים בעלי יכולת נסיעה בתנאי שטח קשים, שמתניידים בקלילות במרחב. לאחרונה, כאמור, הם גם פיתחו מומחיות מעוררת השתאות בהטסת והסתרת רחפנים, מה שהופך את האיתור לקשה שבעתיים. הפתרונות הקיימים לבעיית הרחפנים לא באמת עונים על הצורך המבצעי. בתקופה האחרונה התבצעו באזור הברחות מדי לילה, ועברה פה סחורה ששוויה נאמד בעשרות מיליוני דולרים.
כל זה הופך את המשימה של הכוחות שבגזרה לאינטנסיבית וקשה שבעתיים. הם כמעט ולא ישנים, רוב שעות היממה הם נמצאים בשטח. גם כשהם חוזרים לחטמ"ר למנוחה קצרה הם מוקפצים לאירועים שונים בגזרה. בגלל המרחק הרב מהערים המיושבות (יותר משעה לאילת וכמעט שעתיים לבאר שבע), הכוח הצבאי בגזרה משמש גם ככוח עזר רפואי לאזרחים שמתגוררים בערבה, מה שמוסיף עוד תחומים לסל המשימות הרחב שלהם.

צעדת השיבה
לצד כל זאת יש משימות אבטחת הגדר והשמירה על התושבים, שעקב מצבה הגרוע של הגדר והפרצות המרובות שבה הופכות לקשות שבעתיים.

חלק מתוואי הגבול ללא גדר. הגבול בין ירדן לישראל. ברקע: עמדה ירדנית

למשל, בנקודה מסוימת שבה ביקרתי הגדר מסתיימת באופן פתאומי, וממשיכה רק בעוד כמה מאות מטרים. כל הגזרה מלאה בפרצות כאלה, חלקן באורך של כמה וכמה קילומטרים. וזו לא פרצה קטנה שאפשר להעביר דרכה רק ילד או נער – אפשר לבנות עיר בין מקטע אחד של הגדר למשנהו.
במהלך השבוע האחרון ליוויתי את הכוחות הפועלים בשטח. ראיתי מקרוב את המאמצים הכבירים שנעשים כדי לכסות מאות קילומטרים מפני הצפת איו"ש בנשק מתקדם והצתת זירה נוספת מלבד גבולות עזה ולבנון.
התמונה שנחשפה לנגד עיניי עוכרת שלווה. קילומטרים ארוכים של שטח פרוץ שמאפשר לכל מי שרוצה לעבור לירדן וממנה לעשות זאת בקלילות וללא מורא. גם במקומות שבהם יש גדר, מדובר בגדר ישנה ורעועה, שלא באמת מגינה מפני חדירה.
השחר החל להפציע כשאורות רכב חזקים התקרבו מולנו. אלו הירדנים, שרואים אותנו בדיוק כמו שאנחנו רואים אותם – גם הם מבצעים לא מעט תצפיות פה באזור. בסוף זה גם אינטרס שלהם להילחם בהברחות, ובדיוק כמו שישראל לא רוצה שימשיך להיכנס משם נשק, הם לא רוצים שימשיכו להיכנס אליהם חומרים אסורים ונשק. כשהם מזהים אירועים חשודים הם מעדכנים את היקל"ז (יחידת קישור לכוחות זרים – ק"ב), שמעדכנים את הכוחות שבשטח מייד, ואלו מקפיצים כוחות לנקודה.

פלוגה ג', הקפצה
בסביבות השעה 20:20 בערב רעמו הרמקולים בחטמ"ר: "פלוגה ג' הקפצה, פלוגה ג' לכלים". תוך שניות שעט מפקד פלוגה ג', רס"ן אלי דהן, ונכנס עם הצוות שלו לג'יפ החפ"ק. התרעה מהיקל"ז על חשד לרחפן באחד מקווי הדיווח. הכוחות בדרך לבדוק את האירוע.
בינתיים, בדרך, החמ"ל העביר דיווח מלא ומפורט יותר. מתברר שהירדנים זיהו אורות חשודים באוויר והעבירו את הדיווח ליקל"ז, שהעבירו לחמ"ל הגדוד. אומנם יש סיכוי לא רע שעד שהכוחות יגיעו לנקודה כבר לא יהיה שם כלום, אבל הם מצידם ממלאים את חובתם – לנסות ולסכל.
כשהגענו לנקודה הזיהוי התברר כזיהוי שווא, אבל השקט לא נשמר להרבה זמן. דקות ספורות לאחר מכן ראינו אורות של רכב במרחק לא רב מאיתנו. "סע לשם", פקד המ"פ, וג'יפ החפ"ק שעט לכיוון. דקות ארוכות התנהל מרדף רכוב אחרי הרכב החשוד כרכב מבריחים, אולם הוא נעלם בחסות העלטה. זו השגרה של הכוחות בגזרה זו – לפעמים מצליחים, לפעמים לא, אבל הם תמיד פה. לא מתעלמים משום דיווח ומשום התרעה. כל דבר נבדק לעומק ובקפידה, מה שמוביל בסוף לסיכולים המוצלחים שמתבצעים מפעם לפעם.

מעקב אחר כל תזוזה. הרי ירדן כפי שנצפים באמצעים לראיית לילה

משם המשיך הג'יפ למשימת ש"ח, דהיינו – שלילת חדירה. לכל אורך הגבול יש קו עפר צר שנבדק מספר פעמים ביום כדי לנסות למצוא עליו עקבות צמיגים או צעדי אדם, ומייד לאחר מכן עובר ג'יפ האמר, אליו מחובר מתקן מיוחד שמטשטש שוב את העקבות ומנקה את השטח לטובת בדיקות נוספות.
מימיני יושב מוחמד, הגשש הגדודי, שלא הסיט את עיניו אף לרגע משביל הטשטוש. העפר דק יחסית, מה שמאפשר לו לראות עקבות. מספיק שמישהו הלך פה או שרכב עבר פה על הציר כדי שהוא יראה את העקבות שלו, גם אם הפולשים ממש יתאמצו להסתיר אותם. לפניו ישב המ"פ, שסרק את הגדר האמצעות פנס רב עוצמה.
הגשש מכיר כל נקודה בגזרה. כבר שמונה שנים שהוא משרת במרחב, מה שמאפשר לו לתמרן בקלילות ולהכווין את הנהג גם בתנאי חשכה מוחלטים. פה אין מפות ואין ג'י.פי.אס. צעד אחד לא נכון והג'יפ על יושביו עלול למצוא את עצמו בליבו של שדה מוקשים קטלני, או לחלופין – בשטח ירדן. כשאין גדר והשטח הטופוגרפי נראה בדיוק אותו הדבר בשתי המדינות – קל מאוד לטעות ולחצות את הגבול.
לאחר מספר שעות של סיור חברנו לכוח נוסף של הפלוגה, שביצע תצפית באחד מההרים הגבוהים שבמרחב. הם ישבו שם שעות ארוכות בעלטה מוחלטת, וצפו בגבול הפרוס תחתיהם עם אמצעים מיוחדים לראיית לילה. כל נקודת אור תסגיר את מקומם ותסכל את המארב.
עוד לא הספקתי לשאול מה בדיוק הם מחפשים שם והתשובה הגיעה, בדמות פנסי רכב מרוחקים שהתקדמו מעומק השטח הירדני לכיוון ישראל. ככה בדיוק נראה רכב הברחה – הם מתקדמים באיטיות ומכבים ומדליקים לסירוגין את התאורה, כדי שלא להיתפס.
אחד הלוחמים טוען את המטול ויורה לאוויר פצצת תאורה. בתוך שניות האזור כולו מואר כבאור יום, מה שמסייע לכוחות להתמקד בשטח שאותו הם צריכים לסרוק. זו פעולה שגרתית של הכוחות פה – הם נמצאים בשטח בסד"כ מוגבר 24/7, מוכנים להקפצה מיידית לכל אירוע. אין מטר בגזרה שהם לא סורקים בקפידה כמה וכמה פעמים ביום, הן למטרות סיכול הברחות, והן, בראש ובראשונה, לצורך הגנה על תושבי הערבה ועל גבולות המדינה.

קונספציה ירדנית

מעבר חופשי. גדר הגבול הפרוצה

עם כל הכבוד לצה"ל ולכוחות בשטח, שבאמת עושים מעל ומעבר להגנה על הגזרה, קונספציית "גבול השלום" חייבת להתנפץ. ההברחות כבר מזמן אינן רק בעיה פלילית, אלא ביטחונית. האמל"ח הרב שמגיע מאיראן לערביי יו"ש כבר גבה את חייהם של ישראלים רבים, זאת מלבד כמויות אדירות של אמל"ח שנשמר ליום פקודה.
אירועי השבעה באוקטובר הוכיחו לנו בפעם המי-סופר-כמה שהמזרח התיכון הוא חבית חומר נפץ, ואי אפשר לדעת מאיפה יבוא הניצוץ שיצית אותה. במקרה של ירדן והגבולות הפרוצים, כשהניצוץ הזה יגיע זה לא יהיה ניצוץ קטן אלא מדורת ענק אימתנית. ]