מיליוני אנשים ברחבי הגלובוס צפו בערב פסח בתיעוד המבעית, שבו נראה רכב לבן הפוגע בהם בעוצמה ומעיף אותם לגבהים, דלת נפתחת ושני רוצחים חמושים יוצאים להשלים את הרצח, אך משמיים עוצרים אותם | עכשיו, שבוע אחרי שהם כבר מתהלכים על רגליהם בבריאות שלמה, האחים פיש מתייצבים לריאיון מלא הודאה | והקב"ה מצילנו מידם
ערב פסח האחרון. השעה 7:50 בבוקר.
"קיבלנו את חיינו מחדש". האחים פיש בזירת הפיגוע. צילום: אלחנן קוטלר
האור עלה לא מכבר על שכונת 'גני גאולה' הירושלמית, וראשוני תושבי השכונה, זריזים מקדימים למצוות, כבר עושים את דרכם אל מכל שרפת החמץ שהציבה העירייה מול בית הכנסת המרכזי 'נחלת עקיבא', ממהרים לשרוף את החמץ שברשותם. אחרים נחפזים זה עתה אל שערי בית הכנסת, שבו מתקיימים כעת עשרות מנייני שחרית בזה אחר זה – כולל 'סיומים' לפטור מתענית בכורות.
לטובת מי שאינו מכיר: בית הכנסת נחלת עקיבא, השוכן במרכז רחוב תכלת מרדכי, הוא ה'שטיבלאך' השכונתי. חדרי התפילה שבו הם מוקד משיכה לאלפים הפוקדים אותו מדי יום, והוא רוחש מתפללים ולומדים בכל שעות היממה. בערב פסח ממהרים הכל לסיים את תפילתם בשעה מוקדמת, כך שבית הכנסת היה מלא מפה לפה.
באותה שעה, הרחוב שמחוץ לנחלת עקיבא היה עדיין ריק למחצה. זוהי שעת בוקר מוקדמת למדי, והתושבים ברובם שקועים בהכנות אחרונות לקראת שרפת החמץ. בעוד זמן קצר כבר יגיעו לכאן, מטרים ספורים מבית הכנסת, אלפי בני אדם מכל רחבי האזור, כדי לשרוף חמץ כמדי שנה בשנה.
ואז, כמו משום מקום, פרץ רכב לבן אל הרחוב השקט.
בתוך הרכב ישבו שני מלאכי חבלה ישמעאלים שביקשו להתיז דם יהודי, וכמה שיותר. הם זיהו כמה בחורי ישיבה שעמדו בפינת הרחוב ושוחחו. דוושת הגז נלחצה והמכונית דהרה ישירות לעברם. עוצמת ההדף הייתה אדירה. הבחורים הועפו באוויר לכל עבר, כל אחד נזרק לכיוון אחר ונחבט על הקרקע בחוזקה.
הם היו שרועים כל אחד בפינתו, מבולבלים ומתפתלים מכאבים. ואז, בקצה העין נגלתה תמונה מבעיתה: שני צעירים פלסטינים יצאו מהמכונית, אחד מהם כיוון לעברם חפץ שחור, גדול-ממדים. למפרע יתברר שמדובר ברובה מסוג 'קרלו', כלי תחמושת רב עוצמה, קוטל-חיים.
ההבנה חלחלה למוחם בבת-אחת:
זהו פיגוע טרור. כאן, מטרים ספורים מהבית. כעת, שבוע בלבד לאחר שניצלו בנס גלוי ממוות, אנו יושבים לשיחה עם שלושת האחים: מנדי (20), יהודה (18) ויואלי (17) פיש, בחורי הישיבה שעמדו בקרן הרחוב בעת ההתרחשות, כפי שניתן לראות בתיעודי מצלמות האבטחה שנפוצו מייד לאחר מכן. הם, שקיבלו את חייהם מחדש, ברחמי ההשגחה העליונה, מבקשים לפרסם את הנס ולהודות על החסד הגדול.
המיקום שבו אנו עורכים את השיחה אף הוא אינו אקראי. אנו יושבים בחנות הרהיטים 'רהיטי לייזרוביץ', כאן מארח אותנו באדיבות בעל הבית ר' נחמן לייזרוביץ. לכאן, לחנות הזו, נמלטו שני המחבלים לאחר שזממם לא עלה בידם, כפי שיספרו שלושת האחים.
עם ישראל כולו היה שותף להודיה. האחים פיש ואביהם במעמד ההודאה שנערך לאחר חג הפסח בזירת הפיגוע. צילום: מוטי שימון.
ר' נחמן, יהודי יקר ששפת האמונה שגורה על פיו, נרגש לקבל את פנינו. "אתם יודעים שניצלתם בנס גמור? שיכולתם לא להיות בין החיים?" הוא שואל. הם מהנהנים, ההתרגשות ניכרת גם בפניהם. המפגש המיוחד הזה מציף בהם את הזיכרונות הטריים.
הם אומנם צעירים בשנים, אבל האמונה קורנת מעיניהם. כאשר הם נפגשים עם ר' נחמן, השיחה ביניהם מתפתחת מייד, בטבעיות, גולשת לדיבור ממושך של חיזוק וביטחון. כשאני מנסה לברר אם הכירו אותו לפני כן, הם אומרים שלא. אבל הזהות משותפת: גם הם וגם המארח ר' נחמן נמנים על חסידי ברסלב, והשיחה קולחת כאילו היו מכרים ותיקים.
הניסים באים לריאיון
ביקשנו מהם לשחזר את האירוע עצמו.
מנדי, הגדול שבחבורה, פותח: "היינו אז אחרי לילה ללא שינה. לאורך כל הלילה התרוצצנו ברחבי העיר, עזרנו לנקות בתי מדרש שביקשו את עזרתנו וגם את ביתה של אחותנו. כשהגיע הבוקר יצאנו לבית הכנסת נחלת עקיבא, שם התפללנו שחרית במניין הראשון, כוותיקין.
"מייד לאחר התפילה", הוא משחזר, "פגשנו שני חברים מהשכונה, בני משפחת הירשנבוים שמתגוררים בקרבת מקום. נעמדנו בפינת הרחוב ושוחחנו מספר דקות".
ואז זה קרה. בתחילה הם הבחינו ברכב שמתקרב לעברם, אך לא חשדו במאום. "הם נסעו במהירות, אבל עצרו לפני שהגיעו אלינו. זה קורה הרבה, ושום דבר לא נראה מוזר. אבל לפתע האיץ הרכב בבת אחת והתנגש בנו בעוצמה אדירה".
"שלושה ניסים מהלכים". שלושת האחים במפגש עם ר' נחמן ליזרוביץ, בחנות הרהיטים שבה הסתתרו שני המחבלים. צילום: אלחנן קוטלר
את תוצאות הדריסה אולי ראיתם בתיעוד שפורסם לאחר מכן. מה שבטוח הוא שהעובדה שאנו משוחחים איתם כעת, כשעל פניהם רק סימנים קלים למכות יבשות, היא נס גמור.
"אני עצמי", מספר מנדי, "הועפתי בחוזקה כמה מטרים משם. יחד איתי נפגעו מההתנגשות גם שני האחים הירשנבוים. אחד מהם התעופף מעל הרכב ובניסי ניסים נחת לאחור ולא ספג פגיעה משמעותית הרבה יותר. השני נזרק גם הוא מעוצמת הפגיעה, ואיבד את ההכרה".
שני אחיו, יהודה ויואלי, ניצלו בנס מדריסת המכונית. יואלי, שרק דקה לפני כן עמד במקום שבו פגע הרכב, זז משם מעט כדי לפגוש חבר. את יהודה דחקה המכונית אל הקיר הסמוך.
הם לא הבינו מה אירע. בתחילה חשבו שמדובר בתאונת דרכים. יהודה ויואלי, שכאמור לא נפגעו מהדריסה עצמה, מספרים: "המחבלים היו לבושים בחולצות לבנות, ואחד מהם נראה אפילו אשכנזי – בגוון הפנים הבהיר שלו. התקרבנו אליהם, רצינו לראות מי הם ולהתעמת איתם. אבל אז הבחנו במחבל שיוצא מהרכב ומכוון אלינו את נשקו".
הם נמלטו מייד. לא היה להם מושג איך לא נפגעו מהקליעים, הרי הם היו כה סמוכים למחבלים. רק מאוחר יותר התברר הנס המופלא: רובה ה'קרלו' הקטלני פשוט לא ירה. המחבל לחץ על ההדק שוב ושוב, ולא הבין מה אירע לכלי. בתיעוד ממצלמות האבטחה נראים שני המחבלים, אחד מחזיק ברובה התקול והשני בסכין חדה, והם מבולבלים ומתוסכלים. תאוות הרצח שלהם לא תבוא כאן על סיפוקה.
"בזמן אמת", חוזר מנדי לאותם רגעים שנדמו כמו נצח, "לא הבנתי שהם לא ירו. ראיתי כיצד הם שולפים את הנשק ומכוונים אותו אלינו. מבחינתי, באותו הזמן, הם ירו. לא הבנתי כיצד לא נפגעתי".
בזכות עוברת אורח אקראית. המחבלים מוציאים מחנותו של ר' נחמן בתום המרדף.
גם העוברים והשבים ברחוב היו בטוחים שהתוצאות טרגיות. "אחד החברים שעמד בסמוך", מספר מנדי, "רץ לנחלת עקיבא והחל לזעוק: 'מנדי מת! מנדי מת!'"
לגודל הנס, משראו המחבלים שכלי הנשק אינו מגיב – הם מיהרו להימלט, למרות שבידו של אחד מהם הייתה סכין משוננת. צוותי הצלה מקומיים נחפזו להגיש עזרה לפצועים שהיו שרועים בשטח ופינו אותם במהירות לבית החולים.
רק שם התבררו ממדי הנס. "הרופאים שטיפלו בי היו אחוזי פליאה", מתאר מנדי בהתרגשות. "אחד מהם אמר לי בהשתוממות: 'זה אתה שנפצעת עכשיו בפיגוע? איך יכול להיות שאתה חי?!'"
גם שני הפצועים הנוספים ניזוקו בצורה קלה בלבד. "כשהרמתי את העיניים בזירה עצמה", הוא מספר, "הבחנתי בחברי יוסי הירשנבוים השרוע גם הוא במרחק גדול מהמכונית. הוא הוטח בחוזקה, והייתי בטוח שהוא נפצע בצורה קשה, אבל למרבה הניסים גם הוא יצא רק עם חתכים קלים.
"גם אחיו, מושי, זה שהועף מעל הרכב והתגלגל באוויר, ניצל בנס. הוא ספג רק מכות יבשות, אפילו לא שברים".
מספר שעות לאחר מכן, עוד בערב החג, שוחררו כל הפצועים לבתיהם. הם נבדקו היטב, והתברר שאכן לא קרה להם דבר. כשהם משחזרים את מה שאירע עימם, גם הם עצמם מתקשים להאמין כי הפגיעות הסתכמו במכות יבשות וחתכים קלים בלבד.
גם אלו שרחוקים משמירת תורה ומצוות היו אחוזי התפעלות מהנס העצום. "בבית החולים", מספר מנדי, "ניגש אליי דובר בית החולים וביקש להראות לי את התיעוד שנקלט במצלמות האבטחה ופורסם עוד בערב החג. 'אם תראה את זה', הוא אמר לי, 'לא תאמין שאתה עומד עכשיו על הרגליים'".
זו הסיבה לריאיון הנרגש שהם מעניקים ל'משפחה'. הם רוצים להודות על הנס הגדול שעשה איתם הקב"ה, על ההשגחה המופלאה שזכו לראות עין בעין.
זממם לא עלה בידם. המחבלים מבחינים כי הנשק אינו מגיב להם, מתוך מצלמות האבטחה בזירה.
מנדי, האח הגדול, מיטיב להגדיר זאת בשפת האמונה שלו: "אלו לא אנחנו, האחים פיש, שמתראיינים כעת; אלו הניסים הגלויים, שהגיעו הנה כדי לספר על ההארה העליונה שמלווה כל אחד מאיתנו, תמיד".
הדרך לחנות חסומה
כאמור, כשהבינו שני המחבלים שהנשק שבידיהם אינו מגיב ללחיצות על ההדק, הם נטשו את הזירה ונמלטו. בחסות המהומה הגדולה וההלם הראשוני פתחו השניים במנוסה וחמקו אל רחוב פתח תקווה הסמוך. הם חיפשו מקום מסתור, ומצאו אותו בחנות הרהיטים 'רהיטי לייזרוביץ' שבבעלותו של ר' נחמן לייזרוביץ.
כעת הוא מארח את שלושת הניצולים לבית פיש ואת צוות 'משפחה' בתוך החנות עצמה. הוא נרגש מאוד לפגוש את הניצולים מהפיגוע, ומזמין אותם להרים כוסית ויסקי משובח, לברך ולהתברך באיחול 'לחיים'.
כיצד ידעו המחבלים להגיע הנה?
"אין לי שמץ מושג", אומר ר' נחמן. "הם כנראה לא הכירו את האזור, וחיפשו מקום שלא ימשוך אליו תשומת לב. כך הם הגיעו לכאן, פרצו את דלת החנות שהייתה סגורה והסתתרו בפנים".
בני עוולה שטופי שנאה. המחבלים מזנקים מרכבם, מכוונים את נשקם אל עבר האחים פיש.
אחד מהם התחבא בתוך תא השירותים שבפינת אולם התצוגה המאכלס רהיטים מרהיבים בכל מרחביו, והשני נכנס אל מתחת לווילון החלון. "בשלב מסוים", מספר ר' נחמן, "הם שברו את החלון וניסו להימלט דרכו, אבל למרבה המזל הדבר לא עלה בידם".
אותו חלון עיקש, שלא נכנע בפני המחבלים וכך חסם את נתיב הבריחה שלהם, פונה לכיוון פנימיית ישיבת 'אור אלחנן' ששוכנת באותו מבנה. "גם כאן היה נס גדול", הוא מסביר. "זה מה שבעצם מנע מהם את המשך המנוסה ו'תקע' אותם כאן עד שהגיעו כוחות הביטחון".
בינתיים, עד שהמשטרה תעלה על עקבותיהם, מתברר שהיה כאן עוד נס של ממש. "באותו בוקר", ר' נחמן חושף את הסיפור לראשונה, "התקשר אליי יהודי. הוא היה במצוקה: כבר בוקרו של ערב פסח, ואין בביתו שולחן וכיסאות ראויים לשמם להסב עליהם בליל הסדר.
"אמרתי לו שלא ידאג, והבטחתי לשלוח לו ריהוט סלוני מכובד לכבוד החג", הוא מספר. "יצרתי קשר עם מוביל וסיכמתי איתו שיבוא מייד לחנות ויאסוף משם את הרהיטים".
באותה שעה, כפי שאתם בוודאי מבינים, שהו בתוך החנות שני המחבלים הארורים. "אני לא רוצה אפילו לחשוב מה היה קורה אם חלילה המוביל אכן היה מגיע לכאן ונתקל בהם. הם הרי היו אז חיות פצועות, עם שאיפה לרצח, שכשלו במשימתם".
בנס לא התאפשרה כניסתו של נהג המשאית לרחוב. כוחות המשטרה, שלא ידעו עדיין להיכן נמלטו המחבלים, חסמו את האזור כולו ומנעו ממנו את הגישה לחנות.
כך, בצורה מופלאה, המשיכה שרשרת הניסים שהחלה בשעת בוקר מוקדמת ברחוב תכלת מרדכי הסמוך עם שלושת האחים פיש.
כשהוא רואה אותם יושבים מולו, על כיסאות הפאר שבחנות, הוא לא מסתיר את ההשתאות. "אני מארח כעת בחנותי שלושה ניסים מהלכים!" הוא אומר לנו בהתרגשות.
גם אלחנן קוטלר, הצלם המוכשר שמתלווה אלינו לריאיון, מחדד את הפלא העצום והלא-שכיח שקרה איתם. "מתוקף תפקידי", הוא מספר להם, "אני נאלץ לפקוד, לצערי, הרבה זירות פיגועים, ולאחר מכן גם בתי אבלים.
"והקב"ה מצילנו מידם". רכבם של המחבלים בזירה
"הזירה שבה נפצעתם הזכירה לי מאוד את פיגוע הדריסה שאירע בתחנת היציאה משכונת רמות, שם נהרגו שני הילדים הקטנים של משפחת פלאי הי"ד וגם אבי המשפחה נפגע בצורה קשה מאוד ונזקק לשיקום ארוך ומייסר.
"ומנגד", אומר אלחנן, "במקרה שלכם, הפלא זועק את עצמו בצורה כל כך ברורה. זו הרי ההשגחה העליונה בהתגלמותה המוחשית ביותר!"
מנדי, האח הגדול, מהנהן. "במעמד ההודיה שערכנו השבוע בזירת הפיגוע, השתתף יהודי שנפצע בפיגוע פיצוץ המטען שהתרחש בצומת רמות לפני כשנה וחצי. הוא הגיע לשמוח ולהודות איתנו. הוא ברוך השם יצא בנס מהפיגוע שבו נפצע, והוא עומד על רגליו, אבל ניתן היה לראות שהוא עדיין סוחב איתו שאריות לא קלות מהפגיעות שספג אז, ואילו אנחנו, בחסדי שמיים, יצאנו כמעט ללא פגע".
השכנה התעקשה
שעה קלה לאחר שחזרו מבית החולים, פרש חג הפסח את כנפיו על עיר הקודש. זו הייתה הפעם הראשונה שבה ניתנה לאחים שהות לחשוב ולהרהר בנס העצום שחוו זה עתה.
"בשטח עצמו, וגם בבית החולים", מספר מנדי, "לא הצלחנו לקלוט מה קרה לנו. רק כשחזרנו הביתה ורצינו לנוח, החלו הכאבים הפיזיים להתגבר, ויחד איתם גם צפו המחשבות: 'מה היה קורה אילו, חלילה, הפיגוע הזה היה נגמר בצורה אחרת'".
נמצאו בדרך נס. החנות שבה הסתתרו שני המחבלים
איך נראה ליל הסדר אחרי ניסים שכאלו?
"אין מילים לתאר", הם אומרים. הם אומנם נזקקו למנוחה רבה, והחג נראה אחרת מבכל שנה, אבל את עיקר כוחם הם הקדישו להודיה להשם.
"הרגשנו הודיה עצומה לד' יתברך, ממש כדברי הרה"ק רבי נתן מברסלב ב'ליקוטי הלכות': 'על ידי תוקף הניסים והנפלאות והנוראות שעשה השם יתברך עימנו בימים ההם בזמן הזה'", מצטטים האחים פיש בדבקות, "'על ידי זה אנו ממשיכין הדרך הזה של תודה והודאה בעולם, דהיינו לעסוק תמיד להודות ולהלל לד' יתברך על כל הניסים והנפלאות שעשה עם אבותינו ועימנו מימות עולם עד הנה בכלליות ובפרטיות, ולזכור היטב ולבלי לשכוח כל הטובות הנוראות שגומל עימנו בכל עת ועת'. מפעים עד כמה הדברים מביעים את תחושותינו".
"אמירת ה'נשמת' בסוף הסדר קיבלה משמעות שונה ועמוקה הרבה יותר", מתאר מנדי. "התחלנו לאט-לאט לחבר את כל הקצוות, להבין כמה התרחשויות מדהימות היו שזורות במסכת האירועים שעברנו.
"הרי שני הרוצחים המתועבים הגיעו לכאן מחברון בדרך ארוכה מאוד. בדרך הם היו יכולים לפגוע בכל כך הרבה יישובים שקרובים אליהם יותר, אבל הם לא ניסו לבצע שם את זממם".
גם אל המקום עצמו, מתברר, הגיעו המחבלים שעה ארוכה לפני. כבר לפנות-בוקר הם נצפו מסתובבים שם ובוחנים את השטח. משום-מה, הם בחרו לבצע את הפיגוע דווקא באותה שעה מוקדמת.
"וגם זה נס גדול מאוד", הם אומרים. "בכל שנה, מעט אחרי השעה שמונה בבוקר מתחילים תושבי האזור כולו להתקהל מול בית הכנסת נחלת עקיבא, שם מציבה העירייה מכולה מיוחדת לשרפת החמץ. אם, חלילה וחס, היו המחבלים מתעכבים עוד מעט, הרי מספר הנפגעים עלול היה להיות גבוה בהרבה".
ר' נחמן לייזרוביץ משלים את הדברים ומספר על הצורה שבה נלכדו המחבלים. "לכוחות הביטחון לא היה מושג היכן הם נמצאים", הוא אומר. "רק במקרה אישה תושבת השכונה הבחינה בשני בני מיעוטים שנכנסו לחנות ודיווחה על כך לשוטרים שהיו פרוסים במקום. בתחילה הם זלזלו בדבריה. הם אמרו לה שהשטח נסרק וזוּכה. רק לאחר שהתעקשה, החליטה המשטרה לבדוק בחנות עצמה וגילתה אותם במקום המסתור".
המחשבה מה עוד יכלו שני המחבלים שטופי-השנאה לחולל, לוּ לא היו נלכדים במהירות – מבעיתה לכשעצמה. תוסיפו לכך גם את הלחץ והחרדה של אלפי המשפחות החרדיות המתגוררות בשכונה, שהרקיעו שחקים עד ללכידת המחבלים, וההבנה תחלחל ביתֶר שאת: נס גדול היה שם.
חגיגה של שכונה
חלונות החנות הם שחסמו את נתיב הבריחה. המפכ"ל שבתאי מסייר בחנות
את ימי החג העבירו האחים בהתעלות מיוחדת. הם בירכו ברכת 'הגומל', וחזרו לזירת הפיגוע כדי לברך בשם ומלכות: 'ברוך שעשה לי נס במקום הזה'.
הספקתם לחשוב באיזו זכות זכיתם לנס הגדול הזה?
הם מחייכים בביישנות. אין להם שיג ושיח בנסתרות, והם מבקשים לא לענות בנחרצות. ובכל זאת, מנדי מצביע על מידת החסד כזו שתרמה להצלתם.
הוא מספר שאת כל הימים שקדמו לפיגוע העבירו הוא ואחיו בפעולות עזרה וסיוע למשפחות נזקקות.
"עשינו זאת במסגרת ארגון 'רחם נא', ארגון שהקים דודי, ר' רחמים פיש, לאחר שאיבד את בנו בתאונת דרכים. הסתובבנו בין בתים וחילקנו סלי מזון, וגם עזרנו לאנשים שנזקקו לסיוע בניקיונות לקראת החג. למעשה, גם את הלילה שקדם לפיגוע עשינו בביתה של אחותנו שהייתה צריכה את העזרה שלנו. זה לא היה קל, אבל ההרגשה כעת היא שזה מה שעמד לזכותנו. הרי כך אמרו צדיקים: 'מה שיהודי עושה בשביל השני – בשביל עצמו הוא עושה!"
"כמו כן, מלבד החסד עלתה בדעתנו גם זכות נוספת", הוא מוסיף לפרט, "הפיגוע התרחש בסמוך לבית הכנסת נחלת עקיבא, שם מתפלל יהודי צדיק, ר' יואל קלפהולץ, שמקפיד מאוד להימנע מדיבור בשעת התפילה וגם מעורר את כלל המתפללים בנושא. בוודאי גם הזכות הזו הגינה עלינו".
האחים מציינים גם את העובדה שבאותו הבוקר, לאחר שהיו ערים כל הלילה, הם התפללו במניין 'ותיקין'. "כתוב בגמרא שזו זכות להינצל מכל רע ואכן מייד אחרי התפילה ניצלנו ממוות בטוח, בחסדי השם".
בסיור המקדים שערכנו בזירת הפיגוע, קיבלנו את הרושם שתושבי השכונה נרגשים מאוד מנס ההצלה שלכם. גם אתם חווים את התמיכה הציבורית הזו?
"בוודאי", הם מחייכים. "כל העת ניגשים אלינו יהודים ומבקשים לחזות בפלא הגדול, איך אנחנו עומדים על רגלינו לאחר פיגוע קשה שכזה".
זירת שמים. כוחות ההצלה במקום הפיגוע
מייד לאחר החג, באסרו חג פסח, ערכו עסקני השכונה מעמד הודיה גדול בזירת הפיגוע. בעלי-מנגנים הגיעו לשמח את הקהל ללא תמורה, ואלפי התושבים רקדו ופיזזו שעות ארוכות, מודים להשם על הנס הגדול שאירע מתחת לביתם.
"לא האמנו שיגיעו כל כך הרבה אנשים", אומר מנדי. "זה מה שהמחיש לנו עד כמה הציבור נרגש ושמח בשמחתנו. את הרעיון לערוך מעמד הודיה העלה יהודי, בטענה מעניינת ונכונה מאוד: 'לו הייתם נפגעים בפיגוע, חלילה, הרי הייתה נערכת הלוויה המונית, בהשתתפות אלפים. אם כך, כשבאים להודות על הנס – גם ההודאה צריכה להיות עם קהל משתתפים גדול'"…
ר' נחמן לייזרוביץ, כמי שמכיר היטב את שכונת גני גאולה ותושביה, מסביר לנו את פשר השמחה הציבורית האדירה: "האזור שלנו מאוכלס באלפי משפחות אמריקאיות, יהודים שאינם רגילים לאירועי טרור שאנחנו כישראלים מכירים יותר, לצערנו.
"אם הפיגוע היה מסתיים עם תוצאות קשות, הם היו ננעלים בבתיהם לכל ימות החג. הנס הגדול גם חסך מהם חרדה עצומה, שהייתה משאירה עליהם רושם קשה. זה מסביר לדעתי את פרץ ההקלה וההודיה שנובע מהם מאז ערב החג, ולא שכך גם כעת".
לחיים כפשוטם
נס גדול היה פה. כלי הנשק התקול שהיה ברשות המחבלים
ר' נחמן מפתיע אותנו, והופך לרגע למראיין – הוא מבקש להפנות שאלה לשלושת האחים. מול מאור פניו של ר' נחמן אי אפשר לעמוד.
תגידו – הוא שואל בהתלהבות ובהתרגשות ברסלבאית – אתם מעכלים את העובדה שזכיתם לחיים חדשים במתנה?
הם מחייכים במבוכה, מהנהנים לחיוב. "זו מחשבה בלתי נמנעת", הם אומרים. "כל העת חולף ההרהור של 'מה היה קורה אם חלילה זה היה מסתיים אחרת'. לוויות, אבל כבד, צער אין-סופי. חס ושלום. והנה אנחנו יושבים כעת יחד, בריאים ושלמים, ויכולים להודות ולהלל על הניסים הגדולים".
בעניין הזה משתף אותנו ר' נחמן בהתמודדות אישית שהוא עצמו חווה. "לפני מספר שנים הבחנתי כי השמיעה באחת מאוזניי נחלשה. פניתי לרופא, והוא אבחן מייד שמשהו אינו כשורה. 'רוץ מייד לעשות בדיקת MRI!' הוא אמר לי. בבדיקה התברר כי גוש בגודל 2.5 סנטימטר התפתח סמוך לאוזן ואיים לפגוע בחוש השמיעה שלי.
"זו הייתה התמודדות לא קלה", הוא נזכר, "אבל בחסדי שמיים יצאתי ממנה בריא ושלם. אולם מה שהכה בי אז זו הרגשת ההודיה שהציפה אותי. מאז אני יודע להעריך את החסד הטמון בכל צליל שאני שומע ומקשיב לו. זו תובנה שמשנה חיים".
הוא יודע שגם חייהם של שלושת האחים שיושבים מולו, השתנו לעד. "הרי קיבלתם את חייכם מחדש!" הוא אומר להם בקול נרגש. "ההבנה הזו תלווה אתכם כל יום ויום. בכל זמן של שמחה שתחוו, בחתונה שלכם בקרוב בעזרת השם, ובכלל – תמיד תרגישו את גודל החסד שעשה איתכם השם. המחשבה שבדרך הטבע לא הייתם אמורים בכלל לעמוד על הרגליים, תעניק משמעות מחודשת לחייכם.
חרדה ואימה ברחובות השכונה. ממראות המרדף אחר המחבלים בבוקרו של ערב החג. צילום: פלאש 90
"וזו מתנה", הוא אומר, "מתנה נפלאה שצריך לדעת לעכל אותה, ולהבין את הערך שלה. כי לפעמים, במהלך החיים השוחקים והיום-יומיים, אנו נוטים לקבל את החסדים הקטנים כמובנים מאליהם. ואילו אתם, בזכות החסד שנעשה איתכם, תדעו להעריך כל דבר ביתר שאת".
לסיום, מבקשים האחים לחדד נקודה מאירה נוספת. "כבר חודשים רבים", הם אומרים, "שעם ישראל שרוי בכאב גדול. מאז תחילת המלחמה, ועם בשורות האיוב שאנחנו שומעים מדי יום, אנשים נוטים לשקוע בעצבות ומרה שחורה. והנה, נבחרנו אנחנו להיות מעין שלוחי ציבור להראות את ההשגחה העליונה ששורה על כל אחד מאיתנו גם בימים חשוכים שכאלה.
"שנדע שכל דבר מכוון מלמעלה. שאין לאף אחד – גם לא לחיות הטרף המבקשות לכלותנו – יכולת לפגוע בנו אם הדבר לא נגזר משמיים. והקב"ה מצילנו מידם".
השיחה מתארכת. עוד ועוד דיבורים נוטפי אמונה עולים בשטף בין האחים הניצולים למארחם, ר' נחמן, אולם זמננו דוחק. הם מבקשים שנמתין רק עוד דקה. ר' נחמן מוזג לכוסיות הזכוכית מעט 'משקה', וארבעתם, מי שזכו לראות את יד השם רק זה עתה, מרימים את הכוסיות אל על ומאחלים בכוונה גדולה את האיחול שבמקרה שלהם מקבל פירוש עמוק ורב-משמעות:
"לחיים!"
