עוד עשור, שניים, או בשנה הבאה תצאי לפנסיה: הפנסיה היא לא סוף הדרך, אלא פתיחה לפרק חדש בחיים. זה הזמן להעמיק את הקשרים המשפחתיים, החברתיים וחיי הנישואין. הכנה רגשית היא קריטית, וכך גם התמודדות עם האתגרים וההזדמנויות המגיעים עם השינוי | בואו נצא לדרך ונבין איך ניתן להפוך את גיל הפנסיה להזדמנות לצמיחה אישית, לרווחה נפשית ולחיים מלאים ומשמעותיים יותר. איך מתכננים נכון את זמן הפרישה מכל הבחינות: מחיי הנישואין ועד תעסוקה ומשיכת כספים | הגעת לגיל שאפשר להתחיל… לחיות!
כבר שנים שאת רגילה לכתף את התיק, לרוץ לתחנה, להתחיל עוד יום עבודה. אבל, בשלב כלשהו זה קורה: מרחוק מהבהבת לך נקודה אדומה, זעירה, שהולכת וגדלה אט אט. קוראים לה 'פרישה לגמלאות'. ברגע אחד את הופכת מאישה עובדת, עסוקה, טרודה בתפקיד, אולי גם חשובה, לכזאת שזמנה בידה, וכל שעליה לעשות הוא למצוא לעצמה במה למלא את היום.
מה קורה לנשים בצומת הזה? אילו רגשות מתערבבים בתוך ליבן? וכיצד כדאי שיתכוננו לשלב שממתין להן באחד מפיתולי הדרך הבאים?
את הכתבה הזו התבקשתי להכין בעקבות פנייה של אחת הקוראות, שסיפרה על חשש ענק שמנקר בליבה מהעתיד הלא ידוע הצפוי לה, ומהשינוי המהפכני שהיא עומדת לעבור מאישה עסוקה ונמרצת, לאישה שהשעון לא דוחק בה. היא ביקשה שנתייחס לנושא הפרישה לפנסיה ונספק כלים להכנה נאותה. ואכן, כתבה זו נועדה בדיוק למטרה זו. בשורות הבאות השתדלתי לשקף תמונת מצב קיימת, להבין מה עובר על אישה בתהליך טרום פרישה ולהעניק לה מפת דרכים בעולם החדש שהיא עומדת להגיע אליו.
לפני הכל, תמונת מצב אותנטית מחייה של חיה, המשקפת את מה שמתחולל בליבן של נשים רבות: "עבדתי במשך עשור כמורה, ובהמשך התחלתי לעבוד במועצה מקומית, בתחום שמעניק לי סיפוק וחיוניות ויש בו גם שליחות. כעובדת שכירה, הפנסיה ממתינה לי בסיבוב ואני חוששת מאוד. דיברתי עם חברות, ורובן המליצו לי לצאת. כי למה לעבוד עד הרגע האחרון, או עד שיראו לי את הדרך החוצה? אבל, טוב לי כרגע. אני מלאה בעשייה, יש לי סדר יום, החיים שלי מסודרים ונוחים. מבהיל אותי לחשוב שעוד מעט הכל מתהפך. אז, כשעזבתי את ההוראה וחיפשתי עבודה, חזרתי לבית מלא. הפעם, כשאעזוב את המשרה, אחזור לבית שקט…"
מה קורה לחברות שכבר עשו את הצעד ופרשו לגמלאות? מתברר שכל אחת הסתדרה במשבצת מסוימת, או יותר נכון – לא ממש הסתדרה. "אחת מחברותיי מבקרת באדיקות ובהתמדה במועדון הגמלאיות ומשדרת 'עסקים כרגיל', לפחות כלפי חוץ. אחרת בחרה בחיי סבתאות מלאה ו'חונקת', ואחרת? הו, איתה הסיפור ממש עגום. הריק והוואקום שנוצר בחייה דרדרו אותה נפשית. היום היא מתמודדת ומטופלת רגשית. לא רוצה להידמות לאף אחת מהן. איך מורידים פרופיל עם הגיל, אבל נשארים בעשייה? כיצד נשארים תורמים, יעילים ונמרצים? ובכלל, באיזה שלב אני יכולה להכריז שאני פורשת? האם להמתין שיורו לי לעשות זאת או ליזום את הצעד?"
זה הזמן לנחת
חנה בוק, מנחת קבוצות לגיל השלישי במסגרות מועדון גיל הזהב בעירייה, או קבוצות פרטיות אחרות, ומעבירה קורסים בנושא 'התחדשות בהמשך החיים', מציגה בפנינו את האג'נדה שהיא מתווה ומקנה לנשים בקבוצות: תמיד אפשר להתחדש, במיוחד בתקופה זו של החיים, שמסוגלת להיות יפה ופורחת. איך עושים את זה? יש לה משנה סדורה ובהירה לכך, ואין-ספור כלים מרתקים, שאותם היא מלמדת כבר ארבע עשרה שנה, ולומדת בעצמה במסלולים ייעודיים.
"כל החיים אנחנו מחכים להתקדם, לדחוף את הזמן, להריץ אותו קדימה. התלמיד מצפה לסיום השיעור, הבחורה מחכה לסיום תקופת הרווקות, העובד מצפה לסוף החודש, הזו"צ ממתין לחבוק ילד, ואחר כך מבקש שכבר יגדל ויתפתח. כך כולם מבקשים להתקדם, ורק זוג זקנים שיושבים על הספסל, לוחשים לעצמם: הלוואי שהרגע הזה לא ייגמר לעולם".
מה חשוב לדעת לפני שפורשים לגמלאות?
"ראשית, חשוב לדעת כי התורה מחשיבה את האדם שנמצא בשלבים אלה. מקורות רבים מציינים את ערכו וחשיבותו הרבה, בפן הרוחני והחכמה שרכש. מי שהגיעה לשלב זה, כדאי שתתנהל מתוך מודעות. מומלץ להסתכל למצב החדש בעיניים ולא לברוח מהשינויים הצפויים: הפיזיים, החברתיים והרגשיים.
"היום יותר מתמיד רבים וטובים מציגים את עצמם בעיסוק שלהם, ועל השאלה מי אתה, מגיעה התשובה: אני רופא, מזכיר, מורה וכן הלאה. לא אחת קורה שכאשר אדם מפסיק לעבוד הוא מתחיל להתבלבל – מי אני בעצם? וכך הוא מאבד את הזהות העצמית שלו. העוגן והמשמעות שהעבודה סיפקה לו – נעלמו מחייו.
"סעיף נוסף מתבטא בפן החברתי. כאשר הוא יוצא לפנסיה, אין לו אינטראקציה יום-יומית עם אנשים. אם בעבר הוא יצא לרחוב, נסע לעבודה וישב לצד קולגות, כעת כל זה כבר לא רלוונטי לחייו. בד בבד גם הבית מתרוקן, עם נישואי הילדים, והריקנות תופסת מקום. קושי מהותי שמצטרף לחיים הוא השעמום, אין במה למלא את היום! אם עד עכשיו קמנו מוקדם לצאת לעבוד ולהיות פעילים, כעת אין בשביל מה…
"עוד אתגר שצף בתקופה זו בא לידי ביטוי במחסור בסדר יום ברור ומובנה, וכך האדם חש שאיננו יעיל מספיק, איננו מנצל את יומו לעניינים חשובים וכל היום 'נמרח' לו. חשוב למנוע את המצב הזה".
ומה הפתרון למכלול האתגרים?
חנה נדרשת ראשית לצורך בסדר יום מובנה, מתוך גמישות והבנת המציאות החדשה. "בתפילת ערבית אנו רואים כמה חשיבות יש לסדר היום, וכיצד הבורא משנה עיתים, מחליף את הזמנים, מעביר בין יום ובין לילה. אולם, יש אנשים רבים שמתנהלים באופן מקובע ואינם מוכנים לשנות כלום בלו"ז, למרות השינויים שהם עוברים. חשוב שידעו כי יש מקום בבריאה לשינויים ולגמישות".
כדי להבהיר עד כמה חיונית הגמישות דווקא בתקופה זו, היא מבקשת להביא את המשל של רבי אלעזר בן רבי שמעון (בבלי תענית, כ ע"א) על סערה גדולה ששברה עץ ארז גדול. לעומת זאת, קני הסוף שהיו בצד המים, התכופפו כשהרוח עברה עליהם והצליחו להיעמד בחזרה ואף להביא תועלת בהמשך. "הסוד הוא גמישות ולא התעקשות וניסיון לעמוד מול הרוח", היא מסבירה. "במיוחד בגיל זה, לפעמים אדם מגיע לתקופה של רוחות סערה, מחלות, קשיים ואתגרים. חשוב שיקבל את המצב ויבין שיש אלמנטים שיסייעו לו. כך לדוגמה, אם הוא זקוק לעזרי הליכה – אם יישאר קשוח ולא יסכים להיעזר, הוא יפסיד מכך.
"כאן מגיע נושא נוסף, המשיק לנושא הגמישות, והוא הנכונות לקבל עזרה. בסדנאות שלי אנו מדברות על תחום הנתינה והקבלה מכל היבטיו. כשאדם מקבל מרגיש נזקק ועני, הוא לא מסוגל לאפשר לזולת לתת לו, ובעיניי, חוסר היכולת הזה נובע מגאווה. 'אני יכול להסתדר בכל מצב. אני לא רוצה להיות נזקק, לא רוצה להיות אסיר תודה'".
ומה קורה אם השקט הוא אורח חדש שהגיע הביתה? גם אז אין צורך להיבהל. "אנשים רבים, בכל גיל, מפחדים מהשקט, הם בורחים ממנו כל הזמן. נכנסים הביתה ומפעילים את הנגן; נכנסים לאוטו ומשמיעים רדיו. וכל זה במקרים רבים כי אדם מפחד לפגוש את עצמו – את פנימיותו. סדנה אחת שלי מתמקדת בעניין השקט, ומלמדת להתחבר אליו. בגיל הזה במיוחד הבית שקט מתמיד, ויש בכך גם יתרון.
"בהיבט החברתי, מומלץ לשמור על קשר עם חברות, ואם אין כאלה בנמצא, או שהן עדיין עסוקות, כדאי להתנדב פעם בשבוע או להיות חלק מפעילות קהילתית או שכונתית. יש הרבה נשים שעדיין לא מוכנות להיות חלק ממועדון גיל הזהב, מתוך חשש לקטלוג עצמי בתוך הקבוצה הזו. הפתרון עבורן הוא להשתתף בחוגים בקהילה, בהתאמה להובי ולעניין, וייתכן שבעוד עשר-חמש עשרה שנים הן כבר תסכמנה להיות חלק מהמועדון…"
איך מתכננים סדר יום ראוי?
"ראשית יש לציין כי מבוגרים רבים מתחילים לבקר בקופת חולים כחלק מהלו"ז. עשייה נכונה תפחית את הביקורים הללו באופן מובהק בעזרת השם.
"כאמור, סדר יום מתוכנן הוא 'מאסט'. הוא משמש לנו כעוגן ונותן לנו ביטחון עצמי. רצוי לערוך סדר שבועי, ולרשום את הפעילויות הצפויות במשך השבוע, מה שמעניק לנו משמעות וציפייה, ותחושה שהשגרה שלנו מנוקדת בהמון נקודות עניין.
"אם האישה עובדת במקום שבו היא נהנית ונתרמת, והיא יכולה להמשיך באותו תפקיד פעם בשבוע או להחליף תפקיד בהתאם לצורך, כדאי שתמצא את אותן חלופות. כך לדוגמה אחת המכרות שלי שהגיעה לגיל פרישה עברה מתפקיד מנהלת כוח אדם לספרנית בספרייה, באותו גוף שבו עבדה בעבר. כך היא חשה שהיא ממשיכה באותו כובע ומרגישה 'בבית'.
"אם האישה איננה יכולה להמשיך בתפקיד כלשהו במקום עבודתה, מומלץ שתחפש מקום להתנדב בתחום שהיא אוהבת או שתתחיל ללמוד משהו שתמיד רצתה, כמו נגינה, שפה חדשה, ציור ועוד. יש הרבה נשים שגילו כישרונות שלא ידעו על קיומם. חשוב להשתתף בשיעור התעמלות קבוע, ורצוי גם ללכת לשיעור תורני שתורם לנשמה. הלמידה הזו מפתחת את המוח ושומרת עליו. אומנם הקורס מתקיים רק פעם בשבוע, אבל בבית יש צורך להתאמן עליו, מה שמעסיק ומוסיף עניין.
"באופן כללי, כל תוכנית שאת שואפת אליה, חייבת להיות ריאלית ולהסתדר עם הנתונים והסביבה. אם חלמת לצאת לטייל סביב העולם – חשוב לוודא שבעלך הוא פרטנר לחלום. תיאום ציפיות הוא צעד הכרחי".
סבתא בחופשה
ואם כבר הזכרנו את נושא הציפיות, ייתכן שבני המשפחה מצפים מהאם הפנויה להיות שם עבורם. חנה מציינת כי גם כאן עלולים לצוץ קונפליקטים מול הילדים. "יש כאלו שבטוחים שסוף סוף נמצאה השמרטפית האולטימטיבית, המבשלת המקצועית והסבתא האידיאלית. עשי סדר עם עצמך וחשבי מה מתאים לך ומה לא. ואם לא – אין צורך לספק סיבה או תירוץ מדוע לא, ואין חובה לפרט אם את צריכה ללכת לרופא או סתם בא לך להתפנק בשקט. אם תחושי בטוחה עם ה'לא' שלך, ה'כן' שלך יהיה אמיתי, והילדים יקבלו את רצונך בהבנה".
לדברי חנה, בקצה השני של הסקאלה נמצאות אותן נשים שזמנן הפנוי עלול לגרום להן לרדוף אחר הקשר התמידי עם הילדים, להגיע לביקורים ולהיכנס לחייהם. גם כאן נדרשים גבול ברור והבנה שלכל אחד יש חיים משלו.
"אני מעבירה סדנה שלמה על סבתאות. אחד מסגנונות הסבתאות הוא של אותן סבתות עסוקות מאוד, שאין זמנן בידן לפתח קשרים. הן כל הזמן אומרות לעצמן שבעתיד, כשיצאו לפנסיה, תגיע הפניות להיות סבתא מהאגדות. אבל אחרי שהנכדים בגרו, ואחרי כל אותן שנים של חוסר קשר, קשה לפעמים להעיר את החיבור שלא היה. תשקיעי בקשר בכל תקופה. הוא לא מובן מאליו".
איך נהנים מהנחת ולא הופכים לאנשים נרגנים, התלויים בילדים או מצפים מהעולם להשיב לנו על כל מה שנתנו לו?
"כולנו מכירים את האמרה שאמא אחת יכולה לגדל עשרה ילדים, אך עשרה ילדים לא יכולים לטפל באמא אחת. וזהו טבע הבריאה, מאז אדם וחווה הפכו להורים בלי שלהם היו הורים. הרעיון של כיבוד הורים הוא לתת להורים כי השם ציווה על כך, ולולא אותו ציווי הילדים לא היו עושים זאת, כי כך טבע הבריאה. לכן, אין לצפות לקבל חזרה על כל מה שנתת עד כה.
"מטבע הדברים ככל שאנו מתבגרים אנו הופכים לרוחניים יותר, לכן כדאי לשמוע הרצאות ותכנים רוחניים והשקפתיים, ולפתח את הצד הרוחני שלא תמיד היה לנו פנאי להתייחס אליו. בכל זאת, זו העת לחשוב מה אנו רוצים לקחת איתנו צידה לדרך…
"כדאי לדעת שגם אם איננו עושים דברים למען הילדים, כי אין לנו כוח לבשל או לשמור על הקטנים, עצם קיומנו לצד הילדים תורם לעולם ולדור הבא. זהו קשר של דורות. אמא היא מציאות קיימת בנפש הילד, הממלאת ומעניקה מעצם קיומה, גם בלי להיות מודעים לכך. בהזדמנות מסוימת סיפרה לי מנהלת מועדון שאימה של אחת החברות נפטרה בשיבה, לאחר שנים שהייתה סיעודית. אותה אישה בכתה בכי מר ושאלה בצער: מי יגיד לי עכשיו, 'יהיה בסדר!'? גם אם נראה שהצעירים מסתדרים לבדם, קיים בהם איזשהו חוסן פנימי וכוח נפשי שמגיע דרך ההורים. אפילו ללא המודעות שלהם לכך.
"אחת הנשים בקבוצה שליוויתי, שיתפה אותי בתחושתה. מאז שיצאה לפנסיה, במשך שנים, הייתה לה תמיד הרגשה שהיא לא בסדר, לא עוזרת מספיק לילדים וחייבת להוכיח לעצמה ולעולם שהיא שם בשבילם תמיד. מאז שהחלה להשתתף בסדנאות למדה לקבל את עצמה, לחיות בשלווה עם מי שהיא וליהנות מכך.
"תמיד אומרים שלמבוגרים יש עבר, המסר שלי בסדנאות הוא: למבוגרים יש עתיד! תוחלת החיים עלתה ואיתה האפשרויות הרבות לתעסוקה. הגיל הוא לא פרמטר. אפשר ללמוד, ליהנות ולקבל את כל מה שהחיים צופנים בחובם עבורנו".
רגע לפני שמגיעים לגיל…
אילו קשיים רגשיים עלולים לצוץ בזמן הפרישה? ומתי צריך להתחיל לחשוב על השלב החדש בחיים? על שאלות אלו משיבה ד"ר מתוקה הורוביץ (PH.D)- מנהלת מרכז 'תכלס' ומסייעת לנשים כבר 38 שנים באבחון, טיפול, אימון אישי, זוגי וכלכלי, משנה ומציל חיים.
"הקשיים הרגשיים שלנו אינם מתחילים בזמן הפרישה, אלא יוצאים לאור בתהליך איטי עשרים שנה קודם, בערך בגיל ארבעים ומעלה, אז מתחילים בפרק נישואי הילדים, ומרגישים פתאום כאילו אנו מתחילים לאבד שליטה. חלק מהאנשים סבורים כל השנים שהבעל והילדים הם חלק מה'נדוניה', אך פתאום, כשהגוזלים מתחילים לעזוב את הקן, הם חשים פיק ברכיים. הילדים מתרחקים, והם, באופן 'מפתיע' למדי, לא יהיו שם בשבילם תמיד…
"המציאות הזאת מלמדת אותנו שהתבלבלנו במשמעות של המושג הורות ומשפחתיות, כי אף אחד לא לימד אותנו מה זה אומר. ילדים ומשפחה הם מתנה מהקב"ה, שעליה עלינו להודות כל רגע. לא לימדו אותנו מה לעשות כשהם פתאום מתחתנים. אנו מגלים משהו חדש. גם בחיי הנישואין, בעל ואישה הם שתי ישויות נפרדות.
"גם בזירת העבודה, חלק גדול מהפחד משלב היציאה לפנסיה נוצר מהחשש הכלכלי, אך כיום לרובנו יש תוכנית פנסיה מסודרת ואפשר להתמקד בעיקר בשאלה במה למלא את היום. כבר מגיל ארבעים אפשר לחשוב על עוד כיוונים שיתאימו לנו להמשך, ולדעת שיש באמתחתנו רעיון או הובי שנוכל לעסוק בו בחלק מהזמן או בכולו.
"כדאי שכל אישה תדע כבר בגיל ארבעים שבשלב כלשהו היא תצא מעבודה אהובה ועליה למצוא משהו אחר שהיא אוהבת לעסוק בו. באבחונים שאני עורכת, אני מסוגלת לאבחן מה הכי טוב לאדם. הדוגמה הקלה לכך מתבטאת בשלושה מאפיינים הקיימים אצל בני אדם: אנשים מעשיים שאוהבים לבצע משימות, אנשים שאוהבים להאציל סמכויות ואנשים שאוהבים לתכנן דברים. כאשר אדם מודע למה שמניע אותו, הוא יודע איפה הוא נמצא גם אחר כך, בסביבות גיל שישים ומעלה, ואיננו חושש מהעתיד. קחו לדוגמה את מירי, שם בדוי, אישה חביבה שהייתה אצלי לפני 25 שנה והשתלבה בקבוצת למידה רב גילית, שכללה בנות ונשים בנות 18 עד 80. היא הייתה בת 70 פלוס, שעזבה עבודת ניהול בכיר חמש שנים קודם לכן ויצאה מתוסכלת מאוד. במהלך הקורס היא ציינה שרק עכשיו היא מבינה טוב יותר את העולם על שלל גווניו, היא ערה לצרכים של נשים ובנות במגוון שלבי חיים. כעת יש בידה את הכלים לצאת להרצאות מתוך הבנה וחיבור ללב המאזינות. היא מצאה דרך נהדרת לעשייה לאחר הפרישה".
עד כמה חשוב להתאים את העיסוק אחרי הפנסיה למציאות החיים החדשה? ד"ר הורוביץ מסבירה בעזרת דוגמה מהחיים: "אישה שהייתה מורה שנים רבות והתקרבה לגיל פרישה, סיפרה לי שהחליטה להישאר וללמד בלי משכורת ארבע פעמים בשבוע, כל יום שעה אחת, למען התעסוקה. לא נתתי לכך סיכויים רבים והמתנתי לראות אם תצליח במשימה שקיבלה עליה. לאחר תקופה היא הודתה שהתוכנית לא הייתה נבונה מבחינתה. 'מסתכלים עלי כעל זקנה שהגיעה להעביר שיעור חולף', היא אמרה. 'אני מקבלת הרגשה שאני מישהי שבאה לסתום חורים'. מסתבר שאילו הייתה באה למען התלמידות, מתוך אג'נדה של נתינה לזולת, הייתה מצליחה יותר, אך היא באה בשביל לתת לעצמה, וזה מה שצף על פני השטח. לכן כה חשוב למצוא משהו שיתאים מאוד לסביבה וכמובן להתאים את העיסוקים החדשים לתחביבים ולכישורים. כי התאמה היא סוד ההצלחה".
כיצד אפשר להתכונן לתקופת הפנסיה תוך מבט חיובי ומעצים?
"כל קושי רגשי נעוץ בשדר שלילי שהמוח שולח. יש אנשים שנשארים שנים באתגרים ובלגן רגשי ונפשי, כי המוח משדר רק בערוץ שלילי. אני מציעה לכל אחת להתחיל לחשוב חיובי ומעשי כבר מעכשיו. כתבי לך עשרים דברים טובים שאת יודעת והודי עליהם להשם. קראי את הרשימה הזאת ארבעים יום ובכך תחדירי למוחך תדר חיובי.
"נשים בגמלאות חשות לעיתים מסכנות, אך אפשר לראות את התהליך כטריגר להעצמת איכות החיים. המציאות מוכיחה כי כאשר אני חשה שאין לי כוח ו'לא בא לי', המוח אומר 'אני לא שווה', וכך בעצם מתחיל ניוון מנטלי ומעשי. הפתרון? פשוט לקפוץ למים ולעשות, ולדעת היטב: את צלם אלוקים, בשבילך נברא העולם. ואם הבורא מעניק לך 120 שנות חיים, יש לך מה לעשות גם בחצי השני של החיים. בואי תבדקי ותמצאי מה מתאים לך, מה את אוהבת. ויש הרבה. פשוט תצאי לדרך…"
ומהו הטיפ שלך לסיום?
"כתבי עשרה דברים שהיית רוצה לעסוק בהם, בדקי מה הכי פחות מדבר אלייך ומחקי, ולבסוף הישארי עם שלושה תחביבים או פעולות שאת מעוניינת לבצע. דרגי אותם לפי סדר העדיפות שלך, ותגלי שיש בידייך תכנית סדורה לעשייה".
חיי הנישואין (לא) יוצאים לפנסיה
רבים מאיתנו התרגלו כל החיים למרוץ זוגי תמידי, למפגשים קצרים ולשיחות 'מברקים' ממוקדות. תמיד חלמו על היום שבו יוכלו לשבת בנחת ולדבר, לטייל ולבקר. האם החלום מסוגל להתגשם? ומה כדאי לעשות בשביל להוציא אותו לפועל? חני שטראוס, יועצת זוגית, משוחחת על השינויים הזוגיים בשלב היציאה לפנסיה, ועל ההשלכות שלהם.
"לפי תאוריית ההתפתחות של אריק אריקסון, בכל שלב בחיים שלנו אנו מתקדמים בצורה משברית (שהיא לאו דווקא שלילית), וכל שלב מניע אותנו לשלב הבא. לדבריו בסביבות גיל 55 ומעלה, מגיע האדם לשלב השמיני המאופיין בשלמות עצמית לעומת קיפאון. כאשר האדם הגיע להישגים ששאף להשיג בשנות חייו, הוא מרגיש אושר פנימי, סיפוק ותחושת שלמות עצמית גבוהה.
"גם לפי התורה, זקן נקרא כך על שם 'זה שקנה חכמה', כי בגיל הזה בדיוק, החכמה מאירה את פניו ומאירה את דרכו.
"לעומת זאת, אם אדם לא הצליח לעמוד במשימות השונות ולעבור בצורה תקינה ובריאה את שלבי החיים, הוא עלול להתמלא בגיל הזה בתחושת קיפאון וייאוש עצמי גבוה, מה שיוביל אותו לפחד מהסימנים שמעידים על כך שהחיים לא נמשכים לעולם…
"כאשר פנתה אלי רוחמה (בדוי!) לקביעת פגישה, הייתי די מופתעת. אישה יקרה ומיוחדת שעברה את שנות השבעים שלה ורצתה לשוחח על תחושות מאוד לא פשוטות העולות בה בתקופה הזו שבה סיימה את שנות ההתנדבות לאחר היציאה לפנסיה.
"'אני פתאום מבינה שיש בי כמה כישורים מאוד דומיננטיים שלא נתתי להם מקום כל החיים. אני נמצאת רוב שעות היום עם בעלי בבית, ובמקום לרוץ להיות שכירה במרכז שעבדתי בו במשך יותר מארבעים שנה, אני יושבת לכתוב, לצייר ואפילו לרקוד. אני הרבה יותר הומנית ממה שחשבתי, צריכה לתת ביטוי לרגש על ידי אומנות ויש לי צורך חזק להעביר מסר חזק לעולם, ולא עשיתי את זה אף פעם'. בעדינות ובצורה תהליכית, כתבה רוחמה את החזון האישי שלה, הכולל הוצאה לאור של ספר שירה המאויר באיורים מעשי ידיה והענקתו במתנה לצאצאיה. החזון הזה מילא אותה בתחושות של אושר וסיפוק בעיקר בשל העברת משמעות חזקה לדור העתיד".
ומה קורה בשלב היציאה לפנסיה?
"הנישואין הם השלב השישי של ההתפתחות, ואין ספק שעצם ההגעה לגיל זקנה, משפיע מאוד על הקשר הרגשי בכל המישורים: בני זוג שהיו רגילים לסדר יום מלא במשימות, מוצאים את עצמם עם זמן רב פנוי. כאן מגיעה שעת המבחן: אם הייתה השקעה בקשר הרגשי, הזמן הזה יתמלא במסירות, בשיח ובעזרה הדדית, ואם לא, האווירה בבית יכולה להיות שונה.
"מאפיין נוסף נוגע לחיי העבודה. לפעמים, תחושת ערך עצמי שהייתה גבוהה בעקבות סביבת העבודה יכולה לצנוח פלאים בעקבות היציאה לפנסיה, וזו הזדמנות נהדרת כדי לחזק את הקשר הזוגי, להשקיע בזמן איכות ולראות את הטוב זה בזה.
"פעמים רבות, עצם השינוי בעת היציאה לפנסיה עשוי להשפיע רבות על המורל ועל המוטיבציה להשקיע בסביבה הביתית. בעיניי, כדאי לעבור את התקופה הקצרה הזו של השינוי בליווי של איש מקצוע, בתהליך המספק מקום לרגשות הלא פשוטים העלולים לעלות. בליווי הוא אף מנווט את בני הזוג כיצד ליצור את הנפרדות הנכונה בין התגובות הקשורות לשינוי האישי שחווה זה שיוצא לפנסיה, לבין תגובות המאשימות את בן הזוג ותובעות ממנו לתת יחס ותשומת לב במידה ובצורה שונה ממה שהיה מקובל בין בני הזוג עד השינוי הזה.
"כשבנימין ויפה נפגשו בקליניקה לתהליך של ייעוץ נישואין קצר, הטענה העיקרית של בנימין הייתה שהוא לא יודע מה קרה לאשתו, היא השתנתה מקצה לקצה מאז שיצאה לפנסיה. בעבר היא הייתה מאוד ביתית, חיכתה לארוחות צהריים, השקיעה המון בסידור ובניקיון הבית, ופתאום הכל השתנה: יפה מעוניינת בעיקר לצאת לבלות עם חברות, לנסוע לטיולים ולראות נופים ביחד, ולהכיר עולם.
"בנימין היה נראה כאוב ומתוסכל כשהוא הסביר עד כמה הוא התרגל לאישה המחכה לו תמיד עם ארוחה חמה בבית ולא לאחת המעוניינת לעבור מחוויה לחוויה.
"כשיפה דיברה, היא נשמעה כאובה לא פחות: 'שנים ארוכות עבדתי כשכירה משמונה בבוקר עד ארבע אחר הצהריים. תמיד אהבתי לטייל ולבלות, אבל הדוחק הכלכלי לא אפשר לי לקחת הפוגה. גידלתי את עשרת ילדיי במסירות עצומה כשאני מוותרת קצת על עצמי. כיום, המצב הכלכלי שלנו השתפר, אני בפנסיה, ואני מרגישה שהנפש שלי זקוקה נואשות לחוויות זוגיות ולמרחב חברתי.
"בנימין ויפה הגיעו בסופו של תהליך להבנה של הצרכים הרגשיים של כל אחד מהם, לאיזון בזמנים ביתיים לעומת זמני בילוי והכי חשוב: להרבה כבוד והערכה.
"אחד הדברים שכדאי ממש להשקיע בהם הוא להמשיך ללמוד דברים הקשורים לתחומי העניין של העבודה שהעסיקה עד היציאה לפנסיה, להתנדב בתחום, לפגוש עוד ידידים ולא להיקבע לתחושת קיפאון או ייאוש בתוך הבית".
פרשיית הכסף
פרישה לגמלאות כרוכה גם בשינויים כלכליים צפויים, שאליהם התכוננו, טוב או פחות טוב, לאורך החיים. חנה אילסון, יועצת מס ומתכננת פרישה, מסבירה למה צריך לשים לב וכיצד אפשר למנוע נזקים בעזרת צעדים פשוטים וקלים.
"הליך היציאה לפנסיה מלווה בכאב נפשי ורגשי, יחד עם חוסר ביטחון וודאות מהעתיד הצפוי", היא מתארת. "הרבה מהפחד נעוץ בחוסר ודאות כלכלי ורצון להבטיח המשך כלכלי מסודר ויציב כמו שהיה כביכול בשליטתנו (או לפחות היה נדמה לנו) עד היום. אדם שמגיע לגיל הזה מוצא את עצמו מול מהפך כלכלי, פתאום אין משכורת קבועה. לכן כה חשוב להסביר לו מה עומדת להיות תמונת המצב שלו ולתכנן את ההמשך.
"הרבה פורשים מגיעים לגיל פנסיה ורוצים קודם כל למשוך את הכסף הצבור להם, שבאמצעותו יוכלו לסגור הלוואות או לסייע בפרק נישואי הנכדים. הרצון הזה הוא הגיוני ומתקבל על הדעת, אולם מחובתנו לבחון כדאיות של משיכה חד פעמית לכאן ועכשיו לעומת קבלת קצבה חודשית קבועה ומרגיעה.
"פריסת תמונת המצב מכל ההיבטים תוך התאמה לצרכים האישיים של כל בן אדם, נותנת מבט מרגיע קדימה. כשאישה מגיעה אלי לייעוץ היא מתחילה להירגע כשהיא יודעת מה עומד בפניה: כמה כספים נצברו לה במהלך החיים – נתון שהיא לא תמיד זוכרת, במיוחד אם עברה בין מקומות עבודה שונים והפקדות שונות, מהו צבע הכספים מבחינת נזילות וכללי משיכה, מהי הקצבה שתהיה מובטחת לה או לחלופין מהו הסכום שהיא יכולה למשוך כסכום חד פעמי לפי התקנות בלי לשלם מיסים בלתי מתקבלים על הדעת של 35% מהחיסכון".
האם ישנן טעויות שנעשות מחוסר ידע? וכיצד ניתן למנוע אותן?
"אין סוף טעויות נעשו על ידי אנשים חסרי מודעות שמשכו כספים בעקבות מצוקה מקומית, אך הפסידו קצבאות גבוהות שיכלו ללוות אותם עד 120 שלהם. אחרים שילמו קנס יציאה מתוך חוסר הבנה בכסף הקצבתי שהיה אפשר למשוך ללא מס, לפי פרצות או מקורות חוקיים, בהתאם לגובה סכומי המשיכה, הקצבאות הקיימות והמצבים האישיים שלהם (מצב רפואי ולא רק).
"הקופות השונות מרוויחות סכומים אגדיים של אבדן קצבאות, בעקבות חוסר מודעות של אזרחים תמימים שמעדיפים לדחות את קבלת הקצבה יותר ויותר עד לגיל מאוחר. (הם אולי פוחדים שקבלת קצבה משמעותה זקנה סופית…)
"אנשים כאלה יכולים להפסיד עשרות ומאות אלפי שקלים של שנים של קצבאות, ומנגד ירוויחו רק כמה מאות שקלים בלבד בכל קצבה לכשתתקבל. זהו מצב שיוצר נקודת איזון שרק בגיל מבוגר מאוד הם יכסו את הטעות שעשו. יש לציין כי זה לא קיים בכל המקרים, ובסופו של דבר, יש לבחון כל מקרה לגופו לפי הנתונים האישיים והספציפיים שלו".
מתי נכון לפנות לייעוץ פיננסי בנוגע לפרישה?
"קבלת ייעוץ משמעותית גם בעת עזיבת מקום עבודה, בנושא משיכה של כספי הפיצויים וההשלכות שלה, דחייה חלקית או מלאה של המשיכה, ובעיקר בעזיבת מקום עבודה עם פנסיות ותיקות ותקציביות שמבטיחות בדרך כלל קצבאות גבוהות ללא הפקדה תואמת, בנוגע להשארת כיסויים ביטוחיים, על מנת לא להפסיד זכויות וכו'".
חנה מציינת כי היא נתקלת באין סוף סיטואציות, שבהן בעזרת הגדרות פשוטות של ידע ומקצועיות, אפשר לחסוך ללקוח אלפי שקלים. היא מביאה דוגמה למקרה כזה: "לקוחה פנתה אלי בבקשה פשוטה למשוך את הכספים שצברה בקופה. מבחינתה היה אמור להיות כאן אישור קלאסי כמו אישור רו"ח למשכנתה. לפני שהתחלתי לבחון את הנושא, הוצאתי לה מסלקה וישבתי על כל הרקע מסביב. התברר שהאישה מקבלת קצבאות גבוהות משנים עברו, והגיעה לגיל הזכאות. היא נכנסה להליך מורכב של קיבוע זכויות שפטר לה כ- 50,000 ש"ח הכנסות בשנה, ועוד ארבע שנים אחורה, בדקה התשעים לפי שנגמרה שנת המס ונסתם הגולל על שנה נוספת שחויבה במס לשווא (דו"ח שהוגש למס הכנסה ניתן לתיקון עד ארבע שנים מתום שנת ההגשה).
"ואולי כאן המקום לתת טיפ חשוב: לפני כל החלטה באשר היא, כשאת מגיעה לפרישה – את חייבת לדעת את מצב החסכונות שלך ברמת ודאות, לא ברמת לכאורה אני יודעת וזוכרת, כדי שלא תהיינה הפתעות לא נעימות אחר כך…
"לקוחה נוספת הייתה צריכה לקבל מענק פרישה גבוה מאוד במקביל לקבלת פנסיה תקציבית מקופת חולים. לעובדת מהקופה היה ברור מאוד מה היא רוצה: אישור על פטור למענק – העיקר שישוחרר, ואת הקצבה – מצידה שתהיה חייבת במס… אחרי חישוב מדויק מאוד הגענו לפיצול נכון של המענק לפטור וחייב בחלקו עם פריסת פיצויים קדימה לשש שנים. ב"ה הגענו לפטור מלא על הקצבה, ולשיעורי מס נמוך על הפיצויים כשנפרסו קדימה, וכאן מדובר בעשרות אלפי שקלים של חיסכון בכל חישוב!"
ואם חשבנו שעם קבלת הקצבאות אנו חייבים לפרוש מחיי העבודה, כדאי שנבין שזה לא סוף פסוק. חנה סבורה כי לעיתים אפשר להמשיך לעבוד כרגיל ולרקוד על כל החתונות. "לאחת מקרובות משפחתי שהתקדמה לעבר גיל פרישה, הצעתי להמשיך לעבוד כרגיל בשכר הרגיל, במקביל למשיכת קצבאות. היא אכן המשיכה את עבודתה כמורה. היא מקבלת קצבה במקביל להמשך העבודה נוסף על קצבת ביטוח לאומי. עכשיו היא יכולה להוריד שעות בנחת בהתאם לכוח ולגיל, בלי תלות במשכורת כמקור הכנסה יחידי".
ומהו הטיפ שלך לכל מי שעומדת בצומת הזה?
"כשמציעים לנו לשחרר פיקדון ושליש ממנו ילך למס, ניקח את ההצעה הזו כמו הצעה להלוואה מהבנק עם ריבית כזו בצידה. זה יאפשר לנו לבחון את הנושא בפרספקטיבה נכונה יותר.
"חשוב מאוד להבין שבגלל עלות המיסים הגבוהה שהקופה מציעה תמורת שחרור הכספים לפני מועדם, בדרך כלל זה פחות משתלם, ולפעמים אפשר להחזיר גם את המס הזה לאחר הטעות שנעשתה. שווה לבדוק זאת".
