עיני עמך בהם תלויות

בשבוע החולף התאחד הציבור החרדי בדאגה ובתפילה לרפואתם של גדולי ישראל כ"ק מרנן האדמו"רים מגור, בעלזא וויז'ניץ | 'משפחה' שמע את הקולות והרשמים מהאירועים שאיחדו רבבות יהודים בתפילה ובלימוד לרפואתם של האדמו"רים שליכדו יהודים מכל גוני הקשת בארץ ובעולם

בדאגה, בתפילה, באמונה

צילום: שוקי לרר

ההקלטה שפורסמה בקרב קהילות חסידי גור בשעות הצהריים של יום שני נשאה בחובה בשורה משמחת. מזכירו של כ"ק מרן האדמו"ר מגור ר' יצחק ברוידא עדכן את רבבות החסידים המודאגים שהתפללו לרפואתו של האדמו"ר, שחלה מוקדם יותר בדלקת ריאות, כי מצבו של הרבי "יותר טוב".

מספר ימים קודם נרשם רגע מרומם בחסידות: אלפי החסידים התכנסו יחד כאיש אחד לשעת לימוד 'מזומנים' (לימוד בשיטת חזרה ושינון שנוסדה בחסידות, א"ג) על פי הוראת בנו של הרבי הרה"צ רבי נחמיה אלתר, לרפואתו של הרבי.

"'המזומנים' התקיימו מהשעה שבע ועד השעה שמונה בערב", מספר אחד מעסקני החסידות ל'משפחה'. "בשמונה ועשרה התקשר הרבי לבנו ר' נחמיה ואמר לו שהוא חש טוב יותר. אין לנו ספק שזכות הלימוד של אלפים לרפואת הרבי עוררה רעש גדול בשמיים".

גם בחסידות בעלזא התאחדו המוני החסידים בשבוע האחרון בתפילה לרפואת הרבי. חסידי בעלזא העתירו בתפילה לאחר שכ"ק מרן האדמו"ר נזקק לעבור ניתוח מורכב ברגלו בעקבות שבר. בשעות הצהריים של יום ראשון, שבהן עבר האדמו"ר את הניתוח, התאספו אלפים רבים של חסידים בכל בתי המדרש של חסידות בעלזא, בארץ ובעולם, כדי להעתיר בתפילה לרפואת הרבי ולהצלחת הניתוח. החסידים התפללו בכל שלוש השעות שבהן נערך הניתוח.

גם כאן עדכנו לאחר מכן בחסידות כי הניתוח עבר בחסדי שמיים בשלום.

התפילות לרפואת כ"ק מרנן האדמו"רים מגור ומבעלזא מצטרפות למסע התפילה הנמשך כשנה לרפואתו השלמה של מרן האדמו"ר מוויז'ניץ. אלפי חסידי ויז'ניץ בארץ ובעולם, ועימם עם ישראל, מתפללים לרפואת הרבי שעובר בימים אלו טיפולים לרפואתו השלמה.

לאחר שבוע שבו הציבור החרדי בארץ ובעולם התאחד בתפילה לרפואתם של האדמו"רים מגור, בעלזא וויז'ניץ, 'משפחה' התחקה אחר מסע האמונה והתפילה שאפף את העולם היהודי לאורך השבוע.

גור:

'נמצאים בבית ומרגישים טוב'

ירושלים הרים סביב לה. הר אורה, המתנשא לגובה 848 מטר מעל פני הים, הוא מהגבוהים שבהם. בשנים האחרונות נוהג כ"ק מרן האדמו"ר מגור, יעקב אריה בן יוטא הענא, להגיע אל המושב למנוחה. בשבת לפני כחודש, בעת ששהה במושב, חש האדמו"ר בכאבים בכתפו, שלאחר מכן יתבררו כשבר. הרבי לא נזקק אז לפינוי לבית הרפואה, אך לאחר שלקה בדלקת ריאות בסוף השבוע האחרון, המליצו הרופאים על אשפוז.

בעצת נאמן ביתו העסקן הרפואי ר' יעקב שקול המלווה את האדמו"ר בימים אלו, אושפז הרבי במרכז הרפואי הדסה. ביום ראשון הגיע הרבי לסדרת בדיקות ולאחריהן הרופאים ביקשו את אשפוזו לשם המשך מעקב אחר מצבו הרפואי.

בשבוע שקדם לכך נחלש האדמו"ר וביום שישי סבל מקשיי נשימה. בכל בתי החסידים של גור ברחבי הארץ והעולם ערכו בשבת 'מי שבירך' לרפואתו של האדמו"ר.

ביום שני הגיעה הבשורה המרגיעה מפי מזכירו האישי של האדמו"ר, שעברה בקווי החסידות. כנהוג בגור ההודעה נוסחה בגוף שלישי ובלשון נסתר, מפאת יראת הכבוד: "ברוך השם נמצאים (הרבי) בבית ומקבלים טיפול אנטיביוטי עקב דלקת ריאות; ברוך השם מרגישים מעט יותר טוב. ציבור אנשי שלומנו ימשיך להתפלל ולהתחזק בלימוד התורה, כי הם חיינו ואורך ימינו ומקווים בעזרת השם שתהיה רפואה שלמה במהרה".

"כל אחד מהחסידים", אומר ל'משפחה' י', חסיד גור, "הוסיף בימים האחרונים בתפילה לרפואת האדמו"ר. רבים קיבלו על עצמם קבלות לרפואת הרבי. העובדה שהרבי שב לביתו משמחת מאוד את החסידים, אך לא גורמת לציבור להפסיק את התפילות ואת היוזמות הרוחניות שנעשות בחסידות, בין באופן פרטי ובין באופן ציבורי, לשם רפואת האדמו"ר".

בעלזא:

שלוש שעות תפילה

באותו מרכז רפואי, הדסה שבעין כרם, מאושפז עדיין בימים אלו כ"ק מרן האדמו"ר מבעלזא, לאחר שעבר ניתוח ברגלו.

כבר תקופה שהרבי מתמודד עם קושי ברגלו. לקראת השבת האחרונה התבשרו החסידים שהרבי יתאשפז בשבת לשם ניתוח ברגלו בעקבות שבר. "ההודעה התקבלה בחשש ובדאגה רבה בקרב החסידים", אומר ל'משפחה' אחד מעסקני החסידות.

בשבת שלפני הניתוח שהה הרבי במרכז הרפואי עם בנו יחידו הרה"צ רבי אהרן מרדכי רוקח והמשמשים בקודש. טרם כניסת השבת מסר הגבאי הרב מיכל פירר לאדמו"ר שהחסידים יתאספו בכניסת השבת בכל בתי המדרש והשטיבלך לאמירת 'שיר השירים' וכן שהנשים יאמרו את מזמורי 'שיר המעלות' בתהילים בהתאם להוראת הבד"ץ של החסידות. הרבי הביע קורת רוח ואיחל שאכן התפילות יתקבלו לרחמים ולרצון.

"בשבת נערכו התפילות וסעודות השבת על יד חדרו של הרבי. בליל שבת שרו את הזמירות לפני הקידוש, בשעת הסעודה שרו את הניגונים 'ישמחו', 'מהו שבת', 'כל מקדש', ו'ק–ה אכסוף'", דיווחו בחסידות.

"בשבת בבוקר קידש הנכד ר' חיים מאיר רוקח על הכוס והמשתתפים שרו את הניגונים 'צמאה נפשי', ו'על הכל'. הגבאי ר' מיכל פירר בירך ברכת המזון על הכוס ולאחר מכן שרו את הניגון 'לדוד השם אורי וישעי'".

קודם הניתוח מסר ר' משה רינגל, מזכיר בית האדמו"ר, שהניתוח ייערך בשעה הקרובה והוא אמור להימשך כשלוש שעות. הרב רינגל ביקש מציבור החסידים בכל קצות תבל "להתאחד לתפילות בציבור וביחיד לרפואתו השלמה של כ"ק אדוננו מורנו ורבנו עטרת ראשנו שליט"א שיעבור בשעה הקרובה ניתוח. הן ק–ל כביר לא ימאס תפילת רבים ושנזכה שמרן רבנו רבי ישכר דוב בן מרים שליט"א יחזור לבריאות איתנה בקרוב ממש".

ביום ראשון, שבו נערך הניתוח, התאספו רבבות חסידים בכל רחבי העולם בתפילה לרפואתו. בנו של הרבי הרה"צ רבי אהרן מרדכי רוקח, שבתחילה אמור היה להשתתף בשמחה אצל חמיו כ"ק גאב"ד מאקווא בקריית אתא, שינה כמובן את תוכניתו והגיע למרכז הרפואי כדי לשהות לכל אורך השבת לצד אביו הגדול.

נכדו בכורו של הרבי הרה"צ רבי שלום רוקח העביר את בקשת אביו רבי אהרן מרדכי כשנשא דברים בפני החסידים בבית הכנסת המרכזי של החסידות בירושלים. הבקשה: שהציבור יקבל על עצמו קבלה בשמירת הלשון כדי להוסיף זכויות לרפואת הרבי שליט"א.

במקביל, כ"ק גאב"ד מאקווא הגיע בזמן הניתוח להעתיר בתפילה בביתו של האדמו"ר הקדוש רבי אהרן מבעלזא זי"ע. מנייני תפילה נערכו גם בציונו הקדוש של האדמו"ר זי"ע בהר המנוחות בירושלים, וכן בקבר רחל, במערת המכפלה ובציון רבי שמעון בר יוחאי במירון.

זמן קצר לאחר הניתוח התברר כי התפילות אכן התקבלו והניתוח עבר בהצלחה.

"היום", אומר לנו אחד מעסקני החסידות, "הרבי כבר מתאושש ברוך השם. ועתה, לאחר הניתוח אנו תפילה שהרבי יוכל לשוב ולצעוד על רגליו כבעבר".

ויז'ניץ:

חיפוש בסעודה שלישית

התפילות לרפואתם של גדולי ישראל כ"ק מרנן האדמו"רים מגור ובעלזא הצטרפו למסע התפילות שעורך עם ישראל בשנה האחרונה לרפואת מרן האדמו"ר מוויז'ניץ, רבי ישראל בן לאה אסתר. התפילות התגברו במיוחד בתקופה האחרונה, עת נזקק הרבי לעבור טיפול רפואי בגרמניה.

למרות החולשה והמצב הרפואי הרבי ממשיך לקבל את החסידים ולשמש להם רועה נאמן. "מאז מחלתו הרבי מקפיד בכל מאודו להמשיך בעריכת השולחן הטהור ובעבודת קודשו כמימים ימימה, למרות הקשיים", אומרים ל'משפחה' כמה מהאנשים שזכו לשהות בסמיכות לרבי בשנה האחרונה.

ועם זאת, מטבע הדברים סדרי החסידות השתנו בתקופה האחרונה. "כל הקיץ הרבי שהה במושב אורה בימי החול ורק חלק מהשבתות עשה בחיק החסידים בבני ברק, מלבד החודש האחרון שבו הוא לא היה בבני ברק כלל, בגלל טיפול רפואי שהוצרך לעבור בגרמניה. באופן כללי השהייה במושב אורה בשבתות נוחה גם בגלל קרבתה היחסית למרכז הרפואי הדסה, שבו הרבי מטופל.

"פקדתי את בית הרבי באורה לפני מספר שבועות", מספר ל'משפחה' ג', מעסקני החסידות. "נכנסנו קבוצה של חסידים אל האדמו"ר. הופתענו לגלות שהרבי מתנהג עימנו כרגיל ודואג להעניק לכל אחד יחס מיוחד, כדרכו. זו הייתה תחושה מיוחדת לזכות לשהות במחיצת הרבי שהקפיד להתייחס לכל אחד ואחד בלבביות כאילו היה בן יחיד, כביכול הרבי אינו סובל מחולשה וממצב רפואי מורכב. השוני היחידי שנרשם בכניסה אל הקודש היה במספר האנשים שזכו להיכנס אל האדמו"ר, שהיה קטן יותר בשל חולשת הרבי".

אחד מהחסידים, העוסק בתפקיד בכיר בתחום החינוך, משתף את 'משפחה' בהתייעצויות שלו עם הרבי. "בעבר נהגתי להתייעץ עם הרבי בנושאי חינוך הרי גורל. הרבי נהג לשאול את דעתם של אנשי חינוך נוספים בטרם קיבל החלטה והעניק לי את תשובותיו. היום הרבי מורה לי לפנות לאנשי חינוך ולהתייעץ עימם ומברך שאקבל לבדי את ההחלטה הנכונה".

בעוד הרבי מתמודד עם מחלתו קפצה עליו הדאגה מפני איום הגיוס המרחף על בני הישיבות. "הרבי מעורב בנושא מאוד, למרות מחלתו", אומר ל'משפחה' גורם בחסידות. רק לאחרונה התקיים אירוע הוקרה חריג במעונו של האדמו"ר עבור תומכי המוסדות בעקבות גזרת היועמ"שית שהורתה לעצור את התקציבים לעולם התורה. קבוצה מתומכי המוסדות שהתגייסה למען עולם התורה וחתמה על הוראות קבע שנועדו לממן תשלום 'דתות' לאברכים שנשללה מהם קבלת המלגה בעקבות החלטת היועמ"שית, זכתה להתקבל לברכה אצל האדמו"ר.

"בתחילה", מספר אחד מאותם תומכים ל'משפחה', "האדמו"ר היה נראה חלש מאוד. אולם בהמשך ניתנה הזכות לכל אחד שהייתה לו התחייבות להחזיק אברך למשך שנה – לעבור לברכה אצל הרבי. באותו רגע ראינו את הרבי אוזר את כל כוחותיו, פונה לכל אחד מהעוברים בחיוך ומברכו בחמימות, ונדמה שהחולשה שאפיינה את הרבי עד אותם רגעים ממש נעלמה כמעט כלא הייתה".

אהבת ישראל זו של הרבי, שניכרת לאורך כל השנים, אך מקבלת דגש במיוחד בעיני החסידים כעת בעקבות מחלת הרבי, ניכרה באחרונה באירוע מרגש במיוחד: בשולחן שערך הרבי בסעודה שלישית באחת מהשבתות האחרונות, החל הרבי לחפש את אחד מאלפי המשתתפים בסעודה. לאחר מספר דקות אורו עיני הרבי והוא זימן אליו את אותו אברך. "האברך", מספר לנו ג', "חווה זמן קצר קודם אירוע טרגי. הרבי רצה באותה עת לשמחו, החל לעודדו במילים ואף רקד איתו".

חיות עבור החסידים

בימים אלו רואים חסידי ויז'ניץ בחוש כיצד מה שלימדם הרבי לאורך השנים מתבטא בדבריו ובהתנהלותו. "הרבי תמיד אמר שאסור לחיות בחשש ובחרדה מפני הבאות וקרא בכל מצב לדבוק באמונה בהשם יתברך. כעת אנו רואים בחוש שכל חיותו מגיעה מאמונה תמימה בהשם יתברך, שהרבי נוהג בדיוק כפי שפעל להחדיר בנו כל השנים", אומר ג'.

במיוחד רואים החסידים שהרבי מקבל חיות בבקשו להשפיע חסידות וקדושה לחסידים. "בל"ג בעומר האחרון", אומר לנו אחד החסידים, "הרבי הגיע למעמד ההדלקה במטרה לשהות במקום בין חצי שעה לשלושת רבעי שעה. הגעתו של הרבי למעמד גרמה להתרגשות רבה בקרב החסידים, מאחר שהייתה זו הפעם הראשונה שבה הרבי הופיע בפני החסידים אחרי תקופה ארוכה. בפועל הרבי השתתף בהדלקה יותר משעה.

"הרבי הזכיר אז את דברי זקנו כ"ק ה'אמרי חיים' שכאשר חלה ביקש שלא יקחוהו לבית החולים, כי הוא רצה להישאר עם החסידים ונימק את דבריו בכך שהחסידים מעניקים לו כוח. וזה מה שהרבי אמר גם כעת, שהחסידים נותנים לו כוח להמשיך ולהשפיע בעבורם".

רק באחרונה שב הרבי לערוך את המיטאג טיש (שולחן של צהרי שבת) כפי שהיה נהוג בעבר. הטיש בליל שבת מתקיים זה מכבר אם כי באופן שונה: הוא נערך מייד אחרי התפילה, כדי שלא להקשות על הרבי ולהטריחו ללכת ולחזור מביתו. לשם כך החסידים גם מתפללים מנחה של ערב שבת מוקדם מבעבר, שלא להתעכב יותר מדי לאחר מכן עד לחזרה הביתה בתום הטיש.

עדות מיוחדת מביא לנו אחד החסידים שמתאר כי השתתף בכתיבת ספר תורה שנערכה בעת האחרונה בבית הרבי. "הרבי לא יכול היה לכתוב אות בספר, אבל כאשר הציעו לו להקריא עבורו את הדברים שנכתבו על פרוכת ספר התורה, הרבי סירב. הרבי עושה הכל כדי שלא להטריח את הסביבה עבורו", אומר החסיד.

בינתיים גם חסידות ויז'ניץ, כמו חסידויות גור ובעלזא, מקיימת מעמדי תפילה ומסע תפילה נרחב. בין השאר ערכה החסידות מיזם לימוד פרקי משניות רבים לזכות הרבי.

כעת, בעיצומו של חודש הרחמים והסליחות, עם ישראל מתאחד בתפילה לרפואתם של שלושת הרועים, בתקווה לרפואתם השלמה בקרוב. ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזרה.

***

לב של חסיד | סופרי 'משפחה' כותבים על התפילות לשלום רבותיהם

הכותל ב'שערי צדק'

ישראל אלטר גרובייס, גור

זה היה באחד מאותם לילות ירושלמיים קפואים של תשע"א. ההשגחה העליונה שמנווטת את הבריות הוליכה אותי באותה תקופה אל מסדרונות המרכז הרפואי 'שערי צדק'. מישהו קצת קרוב היה זקוק אז לעזרה ואני התנדבתי לכמה וכמה משמרות לילה ארוכות וקשות.

לילה במחלקות היותר סוערות של בית חולים הוא סיוט בלתי נגמר. הכל חשוך ומנוער. אחת לכמה רגעים נשמע צלצול מבעית ממיטה אחרת. צריך כמה שעות כדי להבין איזה צפצוף מפחיד ואיזה מפחיד יותר. מכל המיטות עולות נאקות כאב ואנחות ייסורים. וככל שהשעות נוקפות, המלווה גם מתחיל להרגיש את העייפות והשעמום. מעולם לא הרגשתי ככה את הציפייה "מי ייתן בוקר".

אי שם, בשעה של האשמורה השלישית קרוב המשפחה הצליח סוף סוף להירדם ואני יצאתי לי בלאט לשוטטות במסדרונות השקטים והשוממים. נורא המקום הזה. כל שלט על הקיר מלמד אותך עד כמה אתה צריך להודות לבורא כל בשר שאתה לא ב'נוירולוגיה', גם לא ב'לב' וודאי שלא במחלקות ההן שאין לנקוב בשמן.

בשוטטותי במסדרון הסוער יותר של טיפול נמרץ ראיתי מחזה שלא אשכח עוד שנים. יהודי חשוב, תלמיד חכם מחבר ספר, עומד ליד הקיר הלבן, משעין עליו את יד שמאלו, טומן את פניו בידו ומייבב. מחזה שכמותו רואים רק בכותל המערבי או בקברי צדיקים.

בתחילה זה היה מבהיל. חשבתי שקרה משהו. ואז זיהיתי בכיסא מרוחק אברך צעיר, שהתגלה כבנו. "מה קרה?!" שאלתי והוא מיהר להרגיע: "הכל בסדר".

"לא!" צעקתי. "שום דבר לא בסדר".

משראה שאני מתעקש, ניאות להסביר. "אנחנו נמצאים כאן בגלל סבתא שלנו. היא צריכה קצת עזרה. היא נמצאת במחלקה למטה, אבל כאן, מאחורי הקיר הזה, שוכב עכשיו הרב אלישיב ואבא מקפיד להגיע לכאן כל יום ולהתפלל".

תוך כדי דיבור היהודי הנדיר הזה סיים את תפילתו, חש כמי שנתפס ב'קלקלתו' ומייד 'התנצל'. "זו גמרא מפורשת". הוא ציטט את הגמרא במסכת ברכות האומרת כי אדם צריך להתפלל לרפואת חברו. "'ואם תלמיד חכם הוא – צריך שיחלה עצמו עליו'. צריך להרגיש כאילו הוא עצמו חולה", זעק היהודי. "אנחנו לא יכולים להמשיך הלאה בחיים כאילו לא קרה כלום. אני מגיע לפה, מתפלל קצת. מנסה לקיים 'שיחלה עצמו עליו'".

מאז חלפו שנים. ערכתי לא מעט הודעות המתפרסמות בקביעות בעיתון הקוראות להתפלל לבריאותם השלמה של הצדיקים. "לקיים בנו חכמי ישראל". בכל פעם מחדש הדבר מרגש ומרטיט. לציבור שלנו, למרבה הצער, לא חסרים צרות וקשיים. ובכל זאת, כאשר מישהו מגאוני הדור וצדיקיו לא חש בטוב, מייד זונחים כולם את צערם שלהם ומעתירים. איזה סדר עדיפויות מופלא. איזו חברת קדושה מפוארת זכינו להקים.

ריבונו של עולם אמור לפמליה דילך שיראו אותנו, איך משתכחים אנחנו מצערנו ומעתירים בעד התורה וצדיקי הדור. חוס, חמול, פרוק ושלח רפואה שלמה והרם קרן ישראל עמך במהרה.

אני בלאנגע לעם וליבי בהדסה

דוד דמן, בעלזא

שבת כזאת כמו השבת שעברה אני לא זוכר בחיי. הלוואי שלא אזכור יותר. הלב שלי נסק וצנח לסירוגין. החל מצהרי השבת הקיצית הארוכה הייתי מלא חרטה על שאני מתגורר במקום שבו השבת יוצאת מאוחר. הסתכלתי על התמונה התלויה בסלון שלי, אחת מכמה, והמוח שלי איים להתפוצץ מרוב דאגה.

בתמונה אחת רואים את הרבי שלי מניח תפילין למוישי שלנו, בשנייה רוקד איתי בתור חתן, אי פעם לפני עשורים רבים במוצאי שבת האויפרוף. השלישית סתם תמונה מלאת הוד והדר וחרדת קודש.

אני הייתי ברחוב לאנגע לעם 289 והלב שלי היה בהדסה, באיזשהו חדר, נבעת רק מהמחשבה שלי שהרבי שלי, קודש הקודשים, האיש שהמטען הכולל של כלל ישראל, לא רק של בעלזא, מונח על כתפיו השחוחות מהרגע שבו קיבל עליו את הנהגת העדה, היהודי המופלא שרגליו הכואבות בארץ וראשו אי שם גבוה בשמיים, היהודי שעיני אלפים כה רבים נשואות אליו, יום יום, שעה שעה, רגע ורגע – נמצא שם בחדר מסוים, ולא בביתו נאווה קודש, בראש השולחן, כמראה כהן גדול משרת.

לא פעם ולא פעמיים עשיתי בשבת המתוחה הזאת את מה שאני עושה לא אחת: נעמד ליד המזוזה ומזכיר את עצמי בפני הרבי, מריחוק מקום ומקירוב לב. כך עשו חסידים בכל הדורות. אני מכיר חבר שהזכיר את עצמו באופן הזה והרבי שליט"א התעניין בשלומו יום למחרת אצל מקורביו. שפתיי רחשו תפילות בלתי פוסקות. בית רפואה הוא לא מקום שהרבי צריך לשהות בו. נקודה.

העיתון הזה נקרא בידי רבים וטובים מכל גוני הקשת הציבורית החרדית, בהם כאלה שלא מבינים את הדינמיקה, שלא גדלו בחממה הזאת שבה הרבי הוא חזות הכל. אבל מי שקורא אותי תמיד, מבין את העניין. מבין שהרבי הוא הנפש היקרה לנו מכל, המקום שאליו העיניים שלנו נשואות, גם כשהן עצומות. קל וחומר בן בנו של קל וחומר הרבי שלנו, שמאז שנולדתי הוא חלק מהחיים שלנו, ראש וראשון במנעד המחשבות שלנו, מורה דרכנו ומאיר נתיבותינו, גדול הדור בכל קנה מידה שכל מעייניו וכל חייו הם לעשות נחת רוח לבורא יתברך שמו, והאיש שאנחנו מאמינים כי הוא–הוא שורש הנשמה שלנו והוא נושא אותנו על לוח ליבו תמיד בכל רגע ובכל שעה.

השבת יצאה ואני יצאתי ביחד איתה בסערה גדולה. ברחתי הביתה ברגע שרק התאפשר הדבר. התקשרתי לאן שהתקשרתי והדקות האלה שבהן חיכיתי למוצא פי המדבר, לשמוע ממנו שברוך השם המצב טוב יותר והוא הולך ומשתפר יותר ובעזרת השם הניתוח לאיחוי השבר יתקיים למחרת כמתוכנן, היו הדקות המתוחות בחיי.

מי שמכיר אותי ומי שקורא אותי יודע שיש בליבי כבוד עצום, חרדת כבוד של ממש, יראה עילאית שאין עילאית ממנה, לכבודם של צדיקי הדור, יהיו אשר יהיו. הדור זקוק להם. הדור זקוק להנהגתם. הדור זקוק לעצם הימצאותם ביחד איתנו. בואו נתפלל לשלומם של כל גדולי הדור הזקוקים לרפואה ולהמשך בריאותם של הבריאים, לאורך ימים ושנים טובות. עוד פרק תהילים מדי יום בטח יועיל. בזכות התפילות נזכה לקבל עימהם ובראשם את פני משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן.

הרבי מצווה עלינו: 'זַייט פְרֵיילַךְ!'

צבי אסקל, ויז'ניץ

כמעט שנה תמימה חלפה. שנה שלמה של דאגה, של טלטלה רגשית, עולה ויורדת. בימי ראש השנה בשנה החולפת החלו הלחשושים לעבור מפה לאוזן. כולנו, כל חסידי ויז'ניץ שהתאספו לעשות את הימים הנוראים בצילו של הרֶבֶּ'ה, הבחנו שמשהו אינו כשורה. הרבי התאמץ לגשת לפני התיבה כמו בכל שנה בכוחות לא לו, אבל החולשה הגדולה ניכרה על פניו.

השמועות החרידו את הלבבות: מחלה מורכבת, טיפולים מורכבים, ערפל גדול וסמיך. מאוחר יותר בישר הרבי בעצמו בצורה ישירה, אופיינית לדרך ההנהגה שבה הוא דוגל מאז ומעולם, כי הוא זקוק לישועה גדולה. ומאז, שנה שלמה שבעינינו התארכה להרבה יותר, אנחנו, חסידי ויז'ניץ כולם, איננו יודעים את נפשנו מדאגה.

כבר באותם ימים עתירי דאגה בישר הרבי לחסידים שהוא מתעתד להזמין אותנו לסעודת הודיה גדולה, בעזרת השם, ברוב עם. בכלל, עבורנו הייתה התקופה הזו חיזוק מתמשך ומוחשי לדרך שבה על אדם להתמודד בשעה קשה. זו לא הפעם הראשונה שבה מרן האדמו"ר שליט"א חווה צער וכאב בחייו. כל מי שבקיא בקורות ימיו הסוערים יודע זאת. כמו אז, גם היום, הרבי מצליף בהמוני שומעי לקחו אמונה עזה, ממשית, שיותר ממה שנשמעת מתוך דבריו נראית בהנהגתו המקודשת עצמה.

גם את המלחמה הנוכחית על חייו מנהל הרבי מתוך אמונה איתנה, מתוך חדווה פנימית שקשה שלא להשתאות מולה:

במעמד הפרדה, לפני שיצא לסדרת טיפולים ממושכת וקשה מעבר לים, בפני אלפי החסידים הדואגים, ביקש הרבי לומר כמה מילים. "זֵייט בשמחה!" ציווה בלחש, מתוך אפיסת כוחות. "הֶיוּ בשמחה! אל תעצבו, כי הכל מאיתו יתברך!"

כך גם נהג באין ספור הזדמנויות נוספות לאורך השנה האחרונה, המטלטלת בתקופת הנהגתו הרוממה. וכולנו, כל חסיד וחסיד מאנשי שלומו, ניסינו לדבוק בה לרפואתו השלמה.

לאחר שחזר מהטיפולים בארצות הברית קבע הרבי את מושבו במושב אורה הסמוך לירושלים. עיניהם של החסידים, שבימים כתיקונם היו נשואות לשיכון בבני ברק, עוקבות כעת בדריכות אחר הבשורות שהגיעו מהמעון הזמני בהרי ירושלים. רק מעת לעת מגיע הרבי לשיכון לערוך שבתות בקרב החסידים הנרגשים. שנה שלמה שנעה בין תקווה לחרדה, אבל יותר מכל הייתה רצופה ביטחון ואמונה בדרכו המופלאה.

כחסידים אנו בטוחים: הבשורה הטובה על ההחלמה המלאה תופיע גם תופיע בעזרת השם. אין בליבנו צל של ספק. היא תהיה בשורת ניצחון הרוח על החומר, גבורתה של אמונה תמימה על מכאובי הגוף. היא תגיע בזכותם של רבבות ששפתותיהם רוחשות תפילה כבר כמעט שנה; בזכות כל אלו שלא חדלו מלהאמין ולקוות.

היא תבוא, בעזרת השם, גם בזכותכם. בזכות כל מי שיקרא ואז ייטול לידיו ספר תהילים ויבקש בלשון פשוטה: מרן רבי ישראל בן לאה אסתר שליט"א, אָנָּא קֵ–ל נָא רְפָא נָא לוֹ. חזקה על תפילה כנה שכזו שלא תשוב ריקם!