ברגע אחד מחריד איבדו הדיין הגאון רבי יצחק ביטון וזוגתו הרבנית את שלושת ילדיהם, יעקב, רחל ואביגיל הי"ד, שנספו על קידוש השם מפגיעה ישירה של טיל איראני. גם ביתם נמחק ורכושם נשרף | ודווקא עכשיו, כשהם אבלים וחסרי כל, הפכו הרב והרבנית ביטון למעצמה של אמונה שמסעירה את כל העם | כתב 'משפחה' עשה שעות מטלטלות בבית האבלים וחזר עם עוצמות של אמונה: "אני מבקש מכל יהודי שיכול שיקבל על עצמו קבלות טובות לעילוי נשמתם"
צילום: אלחנן קוטלר, פלאש 90
אנחנו צועדים בלובי מלון גרנד קורט הירושלמי. להפתעתנו, בעיצומה של המלחמה, הוא מלא אדם. יהודים מכל החוגים, מכל העדות והמגזרים עושים פעמיהם אל החדר שבסוף הלובי, שם יושבים שבעה השבוע בני משפחת ביטון האבלים. האב, רבי יצחק, האם, הרבנית תמר והילדה הקטנה רחל, רק בת ארבע וחצי, עדיין רחוקה מלעכל את האובדן הבלתי נתפס.
ההורים, מופנמים ושקטים בטבעם, עוד רחוקים מהליך העיכול של האירוע ששינה את חייהם לעד. האסון הנוראי שפקד את המשפחה עם נפילת הטיל בבית שמש אינו בר השגה בכלים של בני אדם. שלושה מילדיהם היו שם, במקלט ההוא שבו נספו תשעה יהודים הי״ד, באסון הקשה ביותר שאיתו מתמודד עם ישראל במלחמה העוברת עלינו.
על השולחן הסמוך למקום מושבו של האב רבי יצחק מונח אלבום בר המצווה של הנער יעקב הי״ד. יעקב נראה שם זורח. לצידו אביו ואימו, האחיות ושאר בני המשפחה הקרובה, שמחים בשמחתו.
מדי פעם מרים רבי יצחק את האלבום, מראה אותו למנחמים הרבים שבאים. ״איזה ילד טהור עיניים, ילד שכל כולו היה תורה, אהבת השם, תפילה לבורא עולם שיביא כבר את משיח צדקנו ונזכה לראות בבניין בית המקדש.
״זה היה יעקב. נער חמד שכל עולמו היה לימוד התורה וקירוב יהודים לאביהם שבשמיים. קורבן עולה שעלה ריח ניחוח לפני השם, קורבן על כל עם ישראל. את השאלות למה ואיך אין מתפקידנו לשאול. גזרה היא מלפניו ואנחנו צריכים לקבלה באהבה״.
״הרבה אהבת השם״. רבי יצחק עם בנו יעקב הי״ד בבר המצווה
רבי יצחק ביטון, מחשובי הדיינים בכולל ׳בית זרע׳, שפועל בבית שמש, בתל אביב ובירושלים, מוכר היטב לאלפי אברכים שנמצאים איתו בקשר יום–יומי. הוא חי תורה והלכה, רחוק מאוד מעניינים של תקשורת ודיבורים על אקטואליה, אבל גם הוא מבין היטב שמרגע היוודע דבר האסון הנוראי שפקד את משפחתו הכל השתנה והוא קיבל על עצמו שליחות חשובה מאין כמותה: לחזק את המבקשים לבוא ולנחם אותו.
״אנחנו קטנים מלהבין את מה שהשם עושה״, הוא אומר כשאנחנו מתחילים את השיחה המרגשת איתו. ״זה גדול מאיתנו ואין ספק שיש קושי גדול מאוד להתמודד עם האסון הנוראי שפקד אותנו. אבל אין כאן מקום לשאלות. אם יהודי מתחיל לעסוק ב׳איך ולמה׳, אין לדבר סוף. זה לא התפקיד של יהודי בעולם. אנחנו לא שואלים למה אנחנו, למה לקח השם את שלושתם, למה האסון הזה הגיע לפתח ביתנו. אין שאלות כאלה.
״יהודי שחי תורה, שנושם את הקב״ה, חייב להתייחס לכל דבר שעושה השם יתברך באופן זהה. להאמין בכל ליבנו שמה שהשם עושה לטובה הוא עושה, כמאמר חז״ל: ׳חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה׳. אז אני מברך על הרעה הזו ויודע שהשם עשה הכל לטובתנו, לטובת הילדים ולטובת עם ישראל כולו״.
המילים הללו, שצורבות את הנפש, לא נאמרות בחלל ריק. רבי יצחק, יעידו כל מכריו, מאמין בכל רמ״ח איבריו ושס״ה גידיו שעליו להודות על מה שנתן לו הקב"ה בשנות חייהם הקצרות של שלושת ילדיו הקדושים שעלו בסערה השמיימה. ״את הכוח להתמודד לוקח יהודי רק מהתורה הקדושה, מעמל התורה, מהעיסוק בתורת חיים. התורה היא זו שנותנת לנו את ההבנות והתובנות איך להתמודד, איך לשרוד את הקושי הזה שהוא באמת בלתי נסבל.
״ומכאן אנחנו ממשיכים. אף אחד לא ינצח אותנו, את עם ישראל, כל עוד אנחנו איתנים באמונה שלנו, באחיזה שלנו בהקב״ה. מהתורה אנו לוקחים את הכוחות ועם התורה אנחנו ממשיכים לבנות, להגדיל תורה ולהאדירה ולהמשיך את עיקר חיינו בעולם הזה״.
הם 'נעדרים' ואני מתפלל
בשעות הצהריים של יום ראשון, היום השני למלחמה, התרחש האסון הנורא מכל: טיל בליסטי ששוגר מאיראן פגע ישירות במקלט בבית שמש והותיר אחריו הרס, מוות ושכול. תשעה נספו באירוע הנוראי הזה, שכילה גם את בית הכנסת ששכן מעל המקלט. שעות יחלפו עד שתתברר הטרגדיה הנוראית של משפחת ביטון: שלושה מילדיהם, יעקב, אביגיל ושרה הי״ד, נספו.
זירת האסון הזו, יעידו לאחר מכן אנשי זק״א, הייתה קשה מהרגיל. המנוסים שבאנשי זיהוי החללים התקשו לכבוש את דמעותיהם. הם ניצבו מול הנספים הרכים, יעקב בן ה-17, אביגיל בת ה-15 ושרה בת ה-13, ולא ידעו את נפשם.
״הפיצוץ הרעיד את כל האזור״, מספר האב, רבי יצחק ביטון. ״היה נורא ואיום. הייתה תחושה לא טובה. ידעתי שהילדים רצו למקלט וכאשר נשמע הפיצוץ הבטתי מהחלון וראיתי עשן שחור עולה מעל בית הכנסת שעל המקלט״.
ראש העיר בית שמש ר' שמואל גרינברג, שיושב לצידנו, מלווה את המשפחה, כמו את שאר משפחות הנפגעים באסון ואת מאות המפונים מבית שמש. ״הסתובבתי במהלך השבוע הזה בין המפונים שבבתי המלון השונים״, הוא אומר לאב האבל. ״בכל מקום שמעתי על דמותו של יעקב, על העוצמה שלו, על מה שהוא עשה בשכונה, כמה אהבת השם הוא הרבה בכל מקום״.
״תזכו לבנות מחדש״. מרן הגר״י יוסף וראש העיר בית שמש בניחום האבלים
גרינברג, שהגיע לזירת האסון דקות לאחר הנפילה, מנסה לשחזר עם האב את הרגעים שבהם הבין את גודל האסון. האב, רבי יצחק, ממשיך לספר בקול שקט את מאורעות היום ההוא, הקשה והנוראי בחייו. ״לא רציתי ללכת למקלט השרוף״, הוא מספר. ״לא רציתי להאמין שזה מה שקרה. העשן היה נוראי, משל הבעירו שם צמיגים.
״רעייתי הפצירה בי ללכת לשם. כשהגעתי, ראיתי קודם כל את בית הכנסת העולה באש. הוא חרב לגמרי. הבנתי שאסון נוראי ניחת עלינו״.
ראש העיר מספר על שלושים איש ששהו במקלט והצליחו לצאת מהאירוע הקשה הזה בחיים. רבי יצחק שותק רגע, אחר כך משיב, ״אני יודע שהילדים היו בתוך המקלט, עמוק בפנים. מתנדבי ׳איחוד הצלה׳ שפינו אותם סיפרו לי שהם מצאו אותם בעומק המקלט.
״בשלב מסוים רציתי להיכנס לשם, להבין מה קרה, אבל כוחות ההצלה במקום לא אפשרו לי. הילדים הוגדרו 'נעדרים' ובשלב הזה כל שנותר לי לעשות היה לחזור לבית ולהתפלל״.
שעות ארוכות מאוד נמשך הליך הזיהוי של חללי המקלט בבית שמש. אחרונים זוהו בני משפחת ביטון. ״הליך הזיהוי היה ארוך מאוד״, אומר לנו ראש העיר. ״לא ניכנס כמובן לפרטים, אבל זה היה מורכב מאוד. ואחרי הזיהוי, ההודעות למשפחות היו גם כן קשות מאוד.
״תשעה נספים נמנו באסון הזה, זה משהו שבית שמש לא ידעה מימיה. אסון נוראי. במהלך השבוע הזה ליווינו את המשפחות, במקביל לדאגה למאות תושבים שבתיהם יצאו מכלל שימוש והם התפנו למלונות. זה אירוע בסדר גודל שונה מכל מה שהכרנו, אבל זו החובה שלנו בעת הזו, לחזק את העורף ולסייע לתושבים בהתמודדות״.
ה'חבורה' לפני כיסא הכבוד
אל חדר האבלים נכנס מרן הראשון לציון, הגאון רבי יצחק יוסף. בפנים כאובות הוא מתיישב מול האב האבל ומבקש לשמוע על הקדושים שנספו. ״יעקב היה כל כולו שקוע בלימוד תורה״, מספר האב. ״מגיל קטן היה מוכשר מאוד. כבר כילד היה משנן משניות כל היום והיה עושה סיומי מסכתות.
״התעקשתי איתו שלא רק ישנן את המשניות, שזה חשוב אך לא העיקר, אלא יבין את המשנה היטב והוא למד לעומק כל דבר. בכל פעם שהיה נבחן הבוחנים היו בהלם מהידיעות שלו.
״מדי ראש חודש אני נוהג לעשות סיום מסכת גמרא. פעמים רבות הוא היה מצטרף אליי ומסיים מסכת משניות. בשנים האחרונות התחלנו ללמוד ירושלמי. זכינו לסיים אחת עשרה מסכתות בירושלמי, כאשר רק לקרוא את הירושלמי עלול לגרום לייאוש שלא מדעת. אבל הוא היה איתן וחזק ברצון שלו ללמוד, להתעלות, להיות דבק בתורה בכל מאודו״.
מאות מפונים. ראש העיר בית שמש גרינברג ונשיא המדינה הרצוג בזירת האסון
הגר״י יוסף מבקש לשמוע עוד על יעקב והאב נעתר. ״הוא היה מסתובב בשכונה וממש מושך אנשים אחריו ללימוד התורה. את גבריאל רווח הי״ד, שנספה יחד איתו באסון, הוא ממש החזיר בתשובה, הפך אותו לבחור ישיבה, ליהודי שהיה עסוק בלימוד התורה הקדושה״.
האב מזכיר לראשון לציון את העובדה שהוא עצמו, הגר"י יוסף, היה זה שהעמיד את ביתם וסידר חופה וקידושין בחתונה שלהם. יחד הם מביטים בתמונות בר המצווה של יעקב הי״ד והגר״י יוסף מתקשה לכבוש את צערו. ״רואים בעיניו הטהורות שהיה שקוע כולו בתורה״, אומר הגר״י. ״איזה קורבן יקר בחר השם לקחת מאיתנו.
״אני שומע בימים האחרונים שאתה מחזק את עם ישראל. יש לך תפקיד בעת הזו, עת צרה ליעקב וממנה ייוושע, להמשיך ולחזק את עם ישראל באמונתו בהשם. אתה עושה זאת ויישר כוחך על כך שאתה עומד במשימה הקשה הזו. ייתן השם שבזכות הפעילות שלך למען עם ישראל והקורבן הגדול כל כך שהקרבת, תזכה בעזרתו יתברך לעוד ילדים רבים, צדיקים וטובים״, מברך הגר״י.
לאחר שהראשון לציון מנחם גם את האם האבלה האב מתיישב שוב בכיסאו, נושם לרגע, וממשיך. ״התמונות כאן, מבר המצווה, מזכירות לי את אותה 'חבורה' נפלאה שיעקב חיבר לקראת בר המצווה שלו, חבורה שאותה מסר בבר המצווה. הוא נשא משא שלם על בניין בית המקדש, שזה היה הדבר שלו ציפה וייחל יותר מכל״.
עיני האב מתמלאות דמעות. ״אני זוכר את הרבנים בבר המצווה נפעמים מהחבורה של יעקב. אמרו לי שזה משא חריג מאד. קידוש השם של ממש. בכלל, החיבור שלנו לבית המקדש, לכותל המערבי, היה בולט מאוד אצל יעקב.
״אנחנו משתדלים כבר שנים לשהות בשבתות ליד הכותל המערבי, שריד בית מקדשנו. הילדים אהבו מאוד לשהות ליד המקום הקדוש ביותר לעם ישראל. אני שמחתי על זה, כדי שלא יהיו רק בדברים הגבוהים של לימוד התורה הקדושה אלא גם יחוו חיים של ילדים, באופן טבעי.
״יעקב תמיד נמשך כולו לעניין של בית המקדש, לכותל המערבי, לכמיהה של כל יהודי ויהודי לראות בבניין הבית במהרה. כשהיה בן ארבע וחצי בלבד לקחתי אותו לכותל יחד עם בני משפחה נוספים, הוא התפלל ליד הקיר וכשסיים שאלתי אותו יחד עם הסבא על מה הוא התפלל״.
סכר הדמעות נפרץ עכשיו. ״הוא אמר שהוא ביקש מהשם שיבוא כבר מלך המשיח, שייבנה בית מקדשנו ושהוא יזכה לבוא ולעלות לבית המקדש. הוא לא ביקש אופניים או קורקינט אלא לזכות לראות בבניין בית המקדש. זה היה יעקב. טהור וזך, קדוש עליון.
״ביום שבו קברנו אותו, י״ג באדר, חל יום ההולדת שלו. יעקב הגיע לגיל י״ז ועלה בקדושה לפני כיסא הכבוד״.
הלב של אביגיל ורחל
מודעת האבל התלויה בכל מקום בחדר האבלים מזעזעת בפני עצמה. שלושת השמות של הילדים המופיעים בזה אחר זה מספרים את הסיפור הנוראי הזה יותר מאלף מילים. ״אביגיל הצדיקה, ילדה טהורה וקדושה״, ממשיך האבא רבי יצחק לספר על ילדיו שנספו, ״רק בת חמש עשרה וחצי ובכל זאת הייתה צדיקה וחכמה כל כך. ילדה שמיום לידתה הייתה חכמה מאוד, מבינה עניין, שהייתה משקיעה מאוד בלימודים.
״במיוחד בלטה אצלה התכונה להבין את הנפש של השני, לחשוב על השני, לראות את הטוב בכל אדם, בנפש שלו. היא ממש הייתה דמות שלמדנו ממנה איך לראות את האחר, איך להיות רגיש לנפש של האחר״.
כמונה את המעות היקרות בעולם עובר רבי יצחק לספר על הבת השלישית שנספתה באסון, שרה הי״ד. ״לב ענק היה לה, תמיד נרתמה לכל משימה בזריזות מדהימה. לא פעם רעייתי ואני היינו אומרים לה: ׳שרה, את יכולה להשאיר למישהו אחר שיעשה משהו׳ – והיא הייתה מחייכת ואומרת לנו: ׳אני שמחה לעשות למען האחר, לא בכפייה, אלא אוהבת את זה, לעשות טוב למישהו אחר'.
״ועכשיו, שלושת ילדיי הקדושים נמצאים במקום הכי גבוה שיהודי יכול להגיע אליו. חז״ל אומרים שיהודי שמת על קידוש השם אין כל ברייה יכולה לעמוד במחיצתו וכמאמר הרמב״ם, יהודי שנהרג על קידוש השם הוא כ׳גדול שבגדולים׳.
״אין דרך להבין את זה״. זירת האסון בבית שמש
״אז אני מודה לקב"ה על כל רגע שהייתה לי ולרעייתי הזכות להיות הורים לילדים הקדושים האלה, הנפלאים והטהורים, שעכשיו נמצאים במקום הכי גבוה שיש״.
ח״כ ישראל אייכלר מתיישב עכשיו מול האב האבל. ״אני לא מכיר אתכם, אבל התרגשתי כל כך לשמוע אותך, איך אתה מחזק את עם ישראל, איך קידשת שם שמיים ברבים והרגשתי חובה לבוא ולחזק אותך, להתחזק ממך״, הוא אומר לאב. ״בשנת תש״ח נפל פגז במאה שערים בתוך בית של משפחה והיה שם אסון גדול. האבא היה רב׳ה בחיידר ׳חיי עולם׳. הגיע אליו הרבי מסלונים בעל ׳נתיבות שלום׳, שהיה אז ראש ישיבת סלונים, כדי לנחם והתפעל מכך שהאב עסוק בלחזק את עם ישראל.
״אז סיפר האב האבל לראש הישיבה את הסיפור על אותו יהודי שנסע בספינה עם בני משפחתו והגיעו רוחות והילדים נפלו בזה אחר זה, עד שהחל טובע בעצמו. נשא עיניו השמיימה ואמר: ׳ריבונו של עולם, לא יעזור לך שום דבר. אני לא אעזוב את האהבה שלי אליך׳.
״בעל ה׳נתיבות שלום׳ הזדעזע ואמר: ׳כך אתה חושב גם במקרה שלך?׳ ואמר לו: 'כן'. אמר הרבי: ׳מעולם לא שמעתי סיפור גבורה יותר גדול מזה׳. כך אני חושב גם במקרה שלך, שאתה זוכה לחזק את עם ישראל בדברים שלך, מהמקום שבו אתה נמצא״.
האב מהנהן בראשו בכאב. ״הקב״ה הטיל עליי משימה, ואני מתפלל שאעמוד בה. היו פה הרבה מאוד אנשים, מכל מיני מקומות. הגיע לפה השבוע מרצה מבר–אילן. ביקשו שיגיד משהו והוא החל לבכות. הוא אמר לי: 'שמעתי אותך מדבר בתקשורת ואתה משפיע על אנשים שאי אפשר לדבר איתם בכלל'.
״דווקא מהמקום הקשה שבו אנו נמצאים יש יכולת לדבר אל עם ישראל. הגיעה לפה מישהי ואמרה: ׳אני חילונית והתחברתי מאוד לדברים שאתה אומר׳. אמרתי לה שאין דבר כזה, אין דבר כזה ׳חילונית׳. חילוני זה זר ואת לא זרה. את יהודייה שיש לה קושי בקיום תורה ומצוות.
״אנחנו חייבים לשנות את ההסתכלות שלנו, בטח לאור התקופה המורכבת והקשה שעוברת על עם ישראל כולו. כל אחד מהמקום שלו שינסה לראות איך הוא יכול לעשות יותר טוב למען האחר, לראות את השני למרות השוני, לדבר אחדות ולפעול לאחדות״.
הולכים להתחיל הכל מחדש
דברי האמונה שיוצאים מפי הרב ביטון מפעימים. הוא עצמו נאחז במילים הנכוחות והמדויקות שהוא אומר לבאים לנחמו, ורובם יוצאים מחוזקים הרבה יותר אחרי האזנה לדבריו.
״באו ושאלו אותי איך אפשר בכלל להבין את האירוע הזה״, הוא ממשיך, ״ואין דרך להבין את זה אם אתה לא דבוק בקב"ה ובתורה. אבל אנחנו מאמינים בני מאמינים, יודעים היטב שלכל טיל יש כתובת, וזה שהקב״ה מביא עלינו אסונות זה בגלל שהוא רוצה לדבר איתנו, מתוך האהבה שלו אלינו, בבחינת ׳את אשר יאהב יוכיח׳.
״אז הקב״ה מדבר איתנו בכל מיני שפות ולפעמים השפה היא קשה מאוד: אסונות רח״ל, פיגועים, טילים, הטבח הנוראי שהיה בשמחת תורה וגם האסונות שנרשמים עכשיו, במלחמה הזו. אותנו בחר השם כדי לדבר איתנו והאסון הזה פקד אותנו. הקב״ה מנסה לעורר אותנו ומבקש שנשוב לדרך הישר.
״שואלים אותי הרבה על המקלט אם היה תקני או לא, אם נכנסו ועד איפה נכנסו. זה בכלל לא העניין. המקלט והטיל הם לא הסיפור. אסור לנו גם לפחד מכל זה. אנחנו צריכים לעסוק רק בעיקר והוא ההבנה שהקב״ה פועל את כל פועלו כדי להטיב איתנו, עם עַם ישראל כולו, ויש לנו תפקיד: להמשיך להאמין בכל הכוח, להמשיך לאחוז בתורה באמונה וביטחון״.
מלבד האסון הנוראי שבו נספו שלושת ילדי משפחת ביטון, השליך השם זעמו גם על עצים ואבנים. בית המשפחה בבית שמש חרב לחלוטין. ההורים ורחל הקטנה מצאו עצמם בבית המלון, ומייד לאחר השבעה ייאלצו לבנות את ביתם מחדש.
״לעולם לא לפחד״. הרב ביטון בשיחה עם ׳משפחה׳
רבי יצחק יודע שאתגר גדול לפניו, אך כפי שהוא מסביר לבאים לנחמו, האסון רק מחזק אותו להתחיל מחדש, לבנות ולהיבנות. ״אנחנו רוצים לקבוע את חיינו מחדש בעיר הקודש, בירושלים, סמוך למקום המקדש״, הוא אומר, ״ולהמשיך את מה שהילדים הטהורים האלה עשו בשנות חייהם הקצרות.
״אנחנו נחפש לרחל מסגרת שתתאים לה ונפרח מחדש. יש לנו משימה גדולה מאוד: להמשיך את מלאכת הקירוב של יעקב, את העין הטובה של אביגיל ואת הנתינה הבלתי פוסקת של שרה. להפיץ בכל העולם את הטוב שהם עשו וללמוד מהם, להמשיך ולפעול כדי שעם ישראל יהיה טוב יותר.
״אני יודע שזה לא קל ואיש אינו חושב שזו משימה קלה להתמודד עם אסון נוראי שכזה. אבל בוודאי שאם הקב״ה נתן לנו משימה כזו הוא גם נותן לנו את הכוחות והכלים להתמודד עם המשימה הזו. עכשיו התפקיד שלנו להתעורר, לקום מתוך האפר ולהמשיך בכל הכוח לקיים רצונו בעולם הזה״.
נחיל המנחמים נמשך ללא הפסקה. עוד ועוד יהודים באים לחזק ויוצאים מחוזקים בעצמם. לרבי יצחק יש מסר אחד לסיום שאותו הוא מבקש להעביר דרכנו לעם ישראל. ״אני מבקש מכל יהודי שיכול שיקבל על עצמו קבלות טובות לעילוי נשמתם של יעקב, אביגיל ושרה, הי״ד.
״תמשיכו ללמוד משניות ומסכתות לעילוי נשמתם הטהורה, לומר תהילים לעילוי נשמת הקורבנות הללו שעלו קורבן לפני השם, למען עם ישראל כולו. אנחנו נמשיך לספר על הדרך הטובה שעשו הילדים שלנו, על המסירות שלהם ללימוד תורה, לנתינה ולאהבת עם ישראל והלוואי שכל אחד יוכל ללקט מתוך הסיפורים את המשהו האחד או כמה דברים שיוכל לשנות בעצמו למען עם ישראל.
״זו טרגדיה נוראית וקושי בלתי נתפס להתמודד עם האסון הזה. אבל יש בכל אחד מאיתנו את התעצומות לקום מתוך המקום הקשה הזה ולעשות טוב לעם ישראל, טוב בעולם כולו, לחזק ולהתחזק באמונה ובביטחון בהשם יתברך.
״ולעולם לא לפחד. לא מהמלחמות ולא משום דבר אחר. רק להיאחז בהשם, בתורתו הקדושה והלוואי שנזכה להגיע לדרגה כזו שנהיה כולנו דבוקים בהשם כמו הילדים הקדושים והטהורים שהייתה לנו הזכות העצומה להיות ההורים שלהם״.
