יוצא מהצללים | חברים, סוכנים לשעבר, פקודים ושותפים למשימה – חושפים את דמותו המסתורית של ראש ה'מוסד' החדש כפי שמעולם לא נחשפה
יש לו אח חרדי, הוא עצמו קרוב מאוד למסורת ומכריו מגדירים אותו כ"איש חרוץ ויסודי, שהנעליים של יוסי כהן קטנות למידותיו" • אבל ההתחלה הייתה בכלל בפעילות עסקית בארצות הברית, עד שרצח רבין ופיגועי הטרור הביאו אותו להחלטה לחזור לארץ • מי אתה דדי ברנע – ראש ה'מוסד' שמתהדר בפעילות שקטה ומדויקת? • חברים, מכרים, פקודים וסוכנים לשעבר חושפים את הפרטים שלא ידעתם על דרכו לצמרת של האיש שהיה מעדיף שתדעו עליו כמה שפחות • פרופיל מרתק
חורף תשע"ז.
בזה אחר זה הם חדרו לאיראן בדרכים פתלתלים. הדרכונים שברשותם היו זרים. השפה שבפיהם – רחוקה מאוד מעברית. לרוב, הם דיברו ערבית שוטפת ופרסית ברמה סבירה, או שפה זרה אחרת, באקצנט מושלם.
שנה תמימה הם עקבו, מקרוב ומרחוק. אספו מידע, הצליבו, והשתדלו ככל יכולתם לחמוק מזרועות הממשל והצבא האיראניים.
ואז זה קרה. עשרים הסוכנים – שגם נעזרו ככל הנראה בגורמים מקומיים לא מעטים – הגיעו לשעת השיא. חלון הזמן שברשותם היה קצר יחסית להיקף העבודה שהיה לפניהם.
הם כינסו למקום אחד במוחם את המידע שאספו וידעו הכל על החומרים שהיה עליהם לאסוף.
מחסן 'תמים' למראה, בלב טהרן, היה בליבת הפעולה. לכאן כינסו האיראנים את החומרים המפלילים. סוכני המוסד עקבו אחרי הנעשה במבנה, למדו על מערכת האזעקה וכיצד לנטרלה, התחקו אחר סדר היום, ובעיקר – תיעדו בקפדנות את לוח הזמנים של המאבטחים האיראנים.
עכשיו הגיע הרגע. זמן הפריצה ומשך הפעולה תוזמנו לחלון הזמן שבו המאבטחים לא השגיחו על המבנה. היה לסוכנים פרק זמן קצר יחסית להיקף הפעולה: 6 שעות ו-29 דקות, באמצע הלילה.
בשעה 22:30 ניתן האות. הסוכנים פרצו למבנה, נטרלו את האזעקה, איתרו את הכספות שמכילות את המידע המפליל, פרצו אותן באמצעות להביור ריתוך מתוחכם – שטמפרטורת הלהבה שלו מגיעה ל-2,000 מעלות צלזיוס – שלפו את החומר, העלו אותו על מספר משאיות, ונמלטו.
בבוקר, כשהאיראנים גילו את הפריצה, כבר היה מאוחר מדי. סוכני המוסד הישראלי ועימם החומר המפליל שנגנב – כבר היו מחוץ לגבולות איראן.
הסיפור הדרמטי הזה כולל את מה שיודע מי שהאזין לראש הממשלה לשעבר, ח"כ בנימין נתניהו, בנאומיו: איראן אחסנה במחסן בטהרן ארכיון סודי של תוכנית הגרעין האיראנית, כולל תוכניות לפיתוח נשק גרעיני. המוסד ידע על הארכיון שנתיים קודם לכן ועקב אחריו מקרוב כשנה. בחורף תשע"ח (2018) הצליחו סוכני ה'מוסד' לפרוץ לכספות שנמצאו במקום ולקחת משם למעלה מ-50,000 מסמכים בדפוס ועוד למעלה מ-50,000 קבצי מחשב המאוחסנים על מדיה דיגיטלית (תקליטורי CD ו-DVD). המסמכים, במשקל חצי טונה, הוברחו לארץ, וכאן תורגמו ופוענחו.
מכאן מגיע החלק הנסתר יותר של הסיפור, שאותו לא ניתן לחשוף. אנו כפופים למגבלות צנזורה, אבל ניתן לפתוח בכך, שלפי דיווחים שונים, החומר הוברח במשאית לאזרבייג'ן, ומשם הועבר לארץ. במקביל, היו גם דיווחים סותרים בנוגע למרדף שניהלו כוחות הביטחון של איראן אחרי אנשי ה'מוסד', שהתבלבלו אחרי שהוצאת המסמכים כללה שימוש במספר משאיות אשר נשאו לוחיות רישוי זהות לחלוטין.
אך עוד קודם לכן, לא הכל הלך חלק. הפרטים חסויים. אסורים בפרסום. די אם נצטט אדם שעבד עד לא מכבר ב'מוסד' וחשף אותנו למשפטים המדודים הבאים: "התעוררה שם איזו בעיה והיה נראה שהפעולה מסתבכת".
היה זה דדי ברנע, מי שמונה לפני מספר חודשים לתפקיד ראש ה'מוסד', אשר לדברי אנשי שיחנו החסויים – "נטל את הפיקוד ובקור רוח ומיומנות רבה סייע לאנשי הצוות עד לפתרון הבעיה".
"ברנע", אומר אדם ששירת איתו ב'מוסד' בעת שכיהן כראש אגף צומת בארגון, "הוא אדם מאוד יציב והדבר בולט במצבי לחץ. הוא מגיב בקור רוח ומתפקד באופן יעיל, על אף השיפורים הטכנולוגיים שמשפיעים על היכולות של אנשי השטח בארגון. זה בא לביטוי באירועים רבים, כמו גם בפריצה לארכיון הגרעין האיראני".
זהו האיש שעומד כיום בראש ה'מוסד' – ארגון הביון של מדינת ישראל.
ספר התורה של ה'מוסד'
למחזה הבא יש מעטים שנחשפו. זה קרה לפני חודשיים, ביום רביעי, י"ב באב תשפ"א, צפונית לתל אביב.
מספר רבנים ידועי-שם עשו את דרכם לנקודת איסוף שנקבעה ביעד שהוגדר מראש. בהם ניתן היה למנות את רבה של תל אביב – הרב הראשי לשעבר הג"ר ישראל מאיר לאו, את בנו, הרב הראשי המכהן, הג"ר דוד לאו, ולצידם אישים ספורים בעלי חזות חרדית, לצד מי שנראו כמאבטחים חתומי סבר. איש מהם לא נשא תג זיהוי. יחד עם הרבנים הגיעו אל נקודת המפגש העלומה גם ראש הממשלה נפתלי בנט, לצד קבוצה מצומצמת מאוד של אישים פוליטיים.
רכבי הרבנים עצרו במקום שנקבע, הנוסעים הנכבדים ירדו, ורק הם הורשו להיכנס לרכבי הלנד-קרוזר שהמתינו להם – בדרכם למטה ה'מוסד' בגלילות.
הקשר בין כל הנוכחים היה אירוע הכנסת ספר תורה לבית הכנסת החדש של ה'מוסד', שנחנך באותו יום במטה ה'מוסד'. ספר התורה, שמיועד לעדות ספרד, הוכנס בפאר והדר, כאשר ראש הממשלה נפתלי בנט וראש ה'מוסד' דוד (דדי) ברנע כתבו את האותיות האחרונות בספר.
ספר התורה נכתב ונתרם לזכרו של סוכן ה'מוסד' המרגל אלי כהן הי"ד, שהוצא להורג בתלייה בדמשק בתשכ"ה, לאחר שנתפס בריגול וזהותו נחשפה. הספר נתרם על ידי אלמנתו, גב' נדיה, שביקשה להציב אותו דווקא בארון הקודש שבבית הכנסת החדש של ה'מוסד'. "החזרתם את אלי בדלת הראשית של ה'מוסד'", אמרה בהתרגשות.
כאמור, בין המשתתפים והרוקדים בתהלוכת הכנסת ספר התורה, נראו גם בעלי חזות של שומרי מצוות, שעובדים ב'מוסד'.
מי שתמך בהכנסתם לעבודה בארגון, הוא ראש המוסד הנוכחי, דוד ברנע, כבר בעת ששימש כסגנו של ראש ה'מוסד' הקודם, יוסי כהן. "זאת מגמה שנמשכת כמה שנים", אומר אדם שמכיר את הנעשה בארגון. "הוא סבר שהם אנשים איכותיים שיכולים לתרום הרבה בשטח המבצעי, כמו גם באסטרטגיה. לדעתו יש להם חשיבה שונה בנושאים רבים.
"יוסי כהן האציל לברנע סמכויות לבצע שינויים בעבודת ה'מוסד', וזה היה אחד מהשינויים הרבים שעשה. כיום יש במטה ה'מוסד' כמה מניינים של שחרית, מנחה ומעריב ושיעור ב'דף היומי'. באופן כללי הוא קידם שילוב אוכלוסיות שונות ב'מוסד', בהן אוכלוסיות מוחלשות".
באופן כללי, ברנע נחשב איש של שינויים?
"הוא רפורמטור באופיו – וזה אחד מסודות ההצלחה שלו לכל אורכו של חצי יובל השנים שבהן הוא משרת ב'מוסד'. גם בתחילת דרכו בארגון, כאשר היה קצין איסוף (קצ"א), פנה למפקדיו בשאלות על דרכי העבודה. הדברים הגיעו לידיעת מאיר דגן המנוח, שעמד באותם ימים בראש הארגון, וזה מצא חן בעיניו. הוא ראה בו פוטנציאל רב".
דגן צירף אותו ליחידה שעסקה במלחמה במימון ארגוני הטרור. ברנע התאים ליחידה ככפפה ליד, כיוון שסיים לימודי מנהל עסקים ב'ניו יורק אינסטיטוט אוף טכנולוג'י' והיה בעל תואר שני במנהל עסקים עם התמחות במימון מאוני' PACE בניו יורק. הוא סיים את לימודיו כמצטיין דיקן ושימש (בשלוחה בארה"ב) ככלכלן במחלקה המסחרית בבנק מרכזי להשקעות בארץ וכאנליסט ומנהל עסקי בכיר בחברת 'כלל מנפיקים'. הוא נחשב כוכב עולה בתחום הכלכלי. בעבודתו, קידם עסקאות משמעותיות, מיזוגים ורכישות והתבלט ביכולות עסקיות פיננסיות וניהול משא ומתן.
ריצה למרחקים ארוכים
גיוסו ל'מוסד' ליחידה למלחמה במימון טרור, הייתה סיפור הצלחה. ברנע צבר הישגים ב'מוסד' ושמו הלך לפניו.
במסגרת תפקידו, היה עליו לשהות במדינה אירופית, בה ממוקמת אחת משלוחות ה'מוסד' בעולם. בראש השלוחה עמד אז איש ה'מוסד' לשעבר, דוד מידן, וכסגנו שימש יוסי כהן. השניים בחנו בעיניים קפדניות את עבודתו של ברנע והבינו מה מצא בו דגן שהפך אותו לבן טיפוחיו וקידם אותו לתפקידים מבצעיים בארגון. ברנע עבד ללא לאות ובקפדנות רבה.
יוסי כהן, שהיה איש שטח מיומן, והחליף את מידן בתפקידו כראש השלוחה כעבור זמן קצר, פרש עליו את חסותו. בפעילותם המשותפת קידמו והוציאו לפועל מבצעים נועזים ויצירתיים והביאו לפגיעה משמעותית במנגנון העברת הכספים לארגוני הטרור. בתשס"ג (2003) אף קיבלו את פרס ביטחון ישראל על מבצע ייחודי מסוגו.
בהמשך יצא ברנע לשליחות נוספת, הפעם כראש שלוחה באותה מדינה. המבצעים שלו דרשו אישור מיוחד של ראש ה'מוסד' באותם ימים, מאיר דגן, בשל מורכבותם. מדובר במבצעים מרשימים, שעד היום נחשבים נכסים נדירים לביטחונה של מדינת ישראל. בתשס"ז (2007) חזר ברנע ארצה וקודם על ידי דגן לשני תפקידי רח"ט (ראש חטיבה) מבצעיים שונים בארגון. הוא המשיך לטפס בסולם הדרגות עד לתפקיד סגן ראש אגף 'צומת' – כסגנו של כהן.
תמיר פרדו, שכיהן באותן שנים כראש ה'מוסד', המשיך לטפח את יכולותיו הפיקודיות של ברנע ובצעד לא שגרתי מינה אותו לסגן ראש אגף לוחמים. ברנע פרח באגף הזה ושאב לא מעט רעיונות, אשר שימשו אותו מאוחר יותר, כשמונה על ידי פרדו לראש אגף 'צומת'. עם כניסתו לתפקיד ראש האגף, בתשע"ג (2013), הוביל ברנע שינויים ארגוניים מהותיים – כולל שינויים בתורות הלחימה והמבצעים של ה'מוסד', והפגין יכולות בין-אישיות וניהוליות גבוהות לצד יכולות מבצעיות מרשימות.
בתוך תקופה קצרה הצעיד ברנע את האגף למחוזות חדשים ופורצי דרך, קצר הצלחות מבצעיות רבות בזו אחר זו ובראשותו הוענקו לאגף ארבעה פרסי ביטחון ישראל נוספים.
אחד האנשים שהתרשם מאוד מיכולותיו ואופיו היה מי שכיהן לימים כמשנה לראש המוסד ח"כ רם בן ברק שבין שלל תפקידיו עמד בראש אגף קשת של המוסד, שאחראי על מעקבים, פריצות והאזנות. ברנע היה איש 'צומת' האגף שמפעיל את קציני האיסוף ואת רשת הסוכנים של המוסד ברחבי העולם אך בין השניים נוצרו יחסים הדוקים ושוררת הערכה רבה. "אני מכיר אותו היטב והרבה שנים. היינו יחד באותו ארגון, היינו שותפים למבצעים", סיפר, "אני מבוגר ממנו". על המבצעים המשותפים בן ברק מסכים להגיד שברנע הוא איש קר רוח שעמד בשעות מבחנים באופן מעורר התפעלות. "הוא איש ראוי לתפקיד והוא יזניק את הארגון לפסגות שיעוררו הרבה התפעלות אם וכאשר יתפרסמו מעשיו ופועלו", אמר.
בתשע"ט (2019) מונה ברנע לסגן ראש ה'מוסד' ולראש מִנהלת המבצעים של הארגון. באותה התקופה וכבר מעט קודם לכן, פעל כתף אל כתף עם כהן והם הוציאו לפועל שורה של מבצעים ייחודיים – כגון גנבת ארכיון הגרעין של איראן בטהרן שעימה פתחנו – שהביאו את ה'מוסד' לשיאים היסטוריים חסרי תקדים.
חבריו של ברנע מספרים שיש לו חוש הומור מפותח. "הוא חבר מאוד טוב, אוהב אנשים וכי סובביו מכבדים אותו מאוד", הם מספרים עליו בריאיון ל'משפחה'. אגב, ברנע גם אצן חובב למרחקים ארוכים. כאשר בחרו בו לראש ה'מוסד' הוא זכה לקונצנזוס מקיר לקיר. "הוא אדם מאוד צנוע ומדבר בגובה העיניים", סיפר מכר של ברנע. "יש אצלו דלת פתוחה – מאחרון העובדים ועד לעובד הבכיר ביותר. הדרגות לא משחקות אצלו, הוא מתייחס לכולם בכבוד".
רפורמטור טכנולוגי
בכל מקום אליו הגיע ברנע, הוא למד את העשייה של קודמיו לתפקיד, ורק אז שטח את המלצותיו לשינוי. הוא עשה זאת בתבונה רבה והצעיד את עבודת הארגון לשינויים רבים, חלק מהם עמדו במבחנים לאורך זמן. בכירים לשעבר ב'מוסד' מייחסים לברנע תהליכים טכנולוגיים והטמעת מערכות מתקדמות ש"הקפיצו את הארגון כמה שלבים קדימה", כדבריהם.
אחד מהמבחנים היה בתחילת שנת תש"ע (2010), אז חוסל מחמוד אל מבחוח בדובאי. רבים בארץ לא הכירו את שמו של האיש, שרק לאחר מותו נודע כאחראי לקשר בין חמאס לאיראן והעברת נשק רב ששימש את ארגוני הטרור בפיגועים רבים. מדינת ישראל מעולם לא קיבלה עליה אחריות לחיסול, אך פרסומים מאותם ימים ייחסו אותו למוסד הישראלי, שבראשו עמד אז מאיר דגן. מפקד משטרת דובאי באותם ימים חשף כי המתנקשים השתמשו בזהותם של 27 אזרחים מבריטניה, אירלנד ואוסטרליה. תוך זמן קצר התברר, כי מדובר בשמות של אנשים אמיתיים שחיים בארץ או שביקרו בה. התמונות שהופיעו בדרכונים לא היו דומות לבעליהם.
בעולם התעוררה סערה. נציגי המדינות שבזהות האזרחים שלהן נעשה שימוש, דרשו הסברים. כאשר אלה לא סיפקו אותם, גירשו את נציגי שגרירויות ישראל. ההערכה הייתה, כי זיוף של דרכונים זרים, בעיקר מערביים או אירופיים, הוא משימה כמעט בלתי אפשרית וזה מה שהוביל את מי שהחליטו להשתמש בדרכונים של אנשים קיימים. מה שלא היה ברור הוא, איך ייתכן שארגון כל כך מתוחכם ומקצועי כמו ה'מוסד' לא לקח בחשבון, שכל המבצע יתועד במצלמות האבטחה?
חלפו שנים רבות, עד שהתברר כי את העובדה שאיש מהמתנקשים לא זוהה, חייב המוסד לרפורמה שעשה דוד ברנע בתחום. פרדו, שעזב את ה'מוסד' שישה חודשים לפני החיסול, אחרי שלא הובטח לו להחליף את דגן, הביע התנגדות למבצע והזהיר מפני השימוש בדרכונים בריטיים, איריים ואוסטרליים במבצע בדובאי. דגן לא השתכנע והביע ביטחון בכך, שמשום שמדובר במדינות שמהן מגיעים תיירים רבים לדובאי, דרכוניהם של סוכני ה'מוסד' כלל לא ייבדקו.
מה שלא פורסם הוא, שברנע, שהיה באותה עת איש יחידת 'צומת', הציע למפקדיו לנקוט בכמה פעולות שימנעו את זיהוי הסוכנים. המלצותיו יושמו, ומנעו מבוכה רבה. כך למשל, העובדה שהדרכונים היו משויכים לדמויות אמיתיות של אזרחי המדינה (או תיירים יהודים שביקרו בארץ) סייעה רבות – אך זה עוד לא היה הכל. ה'טריק' הנוסף היה מהפכני: התמונות ששויכו לכל דרכון היו אף הן של אנשים קיימים – בהכרח לא של בעלי הדרכון – אך כאלה שיהיו בעלי דמיון רב ככל האפשר לסוכן שייכנס עם הדרכון לדובאי.
כאשר בסופו של דבר מונה פרדו לראשות ה'מוסד', הוא זכר את עצותיו של ברנע וקידם אותו. כשמונה כהן לראש ה'מוסד' הוא נטל אחריות על העבודה השוטפת ומינה את ברנע לממונה על הרפורמות וגיבה את פעולותיו. רבים מהשינויים שקיימים כיום בארגון הם פרי עמלו של ברנע. מהלכים שביצע בתחום הטכנולוגי ביצרו את מעמדו של הארגון החשאי בקהילת המודיעין וברחבי העולם כגוף מודיעיני עצמאי פורץ דרך.
האח החרדי של הרמס"ד
ברנע נשוי ואב לארבעה. הוא דובר עברית, אנגלית, ערבית ושפות נוספות. מכריו אומרים שהוא שומר מסורת ויש אומרים שאף יותר מכך. הוא נולד באשקלון ובגיל צעיר עבר עם הוריו לראשון לציון. יש לו אחות, וכן אח שחזר בתשובה ומנהל אורח חיים חרדי ומתגורר בעיר חרדית. מכריו מספרים שהוא חובב מוזיקה ויש מי שאמר כי הוא מאזין גם למוזיקה חסידית.
אב המשפחה, יוסף ברונר, ברח עם משפחתו מגרמניה עם עליית הנאצים לשלטון ועלה לארץ בגיל שלוש. בגיל 16 התגייס לפלמ"ח ונלחם עם הגדוד השלישי של הארגון בקרבות נבי יושע וכיבוש צמח וצפת. אימו נולדה באניית המעפילים 'פטריאה' והייתה אשת חינוך, מורה ומנהלת בית ספר.
בגיל 15 הצטרף דוד לפנימייה הצבאית תל אביב שליד הגימנסיה הרצליה. אחר כך שירת כלוחם ומפקד בסיירת מטכ"ל. חבריו מאותם ימים סיפרו, שהתבלט כחדור מטרה, רציני ובעל דרישות גבוהות מחברי הצוות ביחידה ומעצמו. אלעד מגל (אחיו של איש התקשורת ינון מגל), שימש כמפקד הצוות בו שירת ברנע כשלוש שנים. בשיחה עם 'משפחה' מספר מגל: "ברנע הוא איש עם המון יכולות. אדם טוב, ערכי מאוד, ישר דרך, חבר נאמן וטוב. עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל חשובים לו מאוד.
"במהלך ההכשרה לסיירת מטכ"ל, עשה הכל באופן שחברי הצוות יכלו לסמוך עליו שזה ייעשה באופן המקצועי ביותר. שנים רבות חלפו, אך רבים מהם ציינו כי כאשר הצוות השתחרר מהשירות הצבאי, לאחר שחתמו על שירות קבע למספר חודשים, הוא דחה את השחרור שלו בשנה, כדי להשלים פעילות מבצעית רגישה בה עסק במהלך שירותו, ולימים התברר שהייתה בעלת משמעות אסטרטגית למדינת ישראל", ציין מגל.
את חייו הנוחים בארה"ב – כאיש עסקים מצליח – עזב על רקע הידרדרות המצב הביטחוני בארץ, הפיגועים הגדולים בשנות ה-90 ורצח ראש הממשלה יצחק רבין. הוא חש שאינו יכול לעמוד מנגד ולהמשיך כרגיל בשגרת העסקים והחליט לשנות את מתווה חייו ולהצטרף לגוף ביטחוני משמעותי. הוא בחר ב'מוסד'.
אלעד מגל: "מה שבלט אצלו כחייל והמשיך לאורך כל השנים, כך סיפרו לי, שהיא דרש מעצמו הרבה יותר ממה שהיה נראה שאפשר וזה גם מה שהוא הוציא מהפקודים שלו. הוא תמיד נתן מעצמו 200 אחוז. כשאתה נותן כזו דוגמה אישית, זה משפיע על כולם ומוציא מאנשים יותר משהם בעצמם חשבו שהם יכולים. בכל גוף שהגיע אליו הוא עשה שינוי חד ומהיר וזה הוכיח את עצמו. הוא שימש כמפקד בסיירת מטכ"ל בתקופה שבראשה כיהן השר לביטחון פנים כיום, עומר בר לב. זה האחרון מספר עליו שהיה לוחם נועז, ובעל יכולות גבוהות בכל התחומים".
החיסול שהצליח
אדם ששירת עד לאחרונה ב'מוסד' מספר: "הצלחה גדולה נוספת לפריצת הארכיון האיראני, המיוחסת לו במסגרת הארגון, היא החיסול הנועז של ד"ר מוחסן פחריזאדה, אבי תוכנית הגרעין הצבאית של איראן. יש לברנע מנהיגות מהסוג שהעשייה שלו משאירה אותו בולט. הוא באופן אישי הוביל הרבה מבצעים מוצלחים שהשתיקה יפה להם".
אף שה'מוסד' הוא ארגון ביון שליבת העיסוק שלו היא איסוף מידע באמצעות סוכנים, ב-15 השנים האחרונות הוא הפך יותר ויותר לארגון רווי טכנולוגיה ולוחמת סייבר. ברנע נחשב לאדם שמבין בנושא. הוא יודע להפעיל בו זמנית את יתרון הסייבר והאמצעים האלקטרוניים יחד עם האמצעים האנושיים – סוכני ה'מוסד' אותם גייס, בנה והפעיל לאורך השנים.
למרות שהוא לא איש טכני בהכשרתו – הוא אוטודידקט – יש לו מעורבות בפרטים ובשיתופי פעולה רבים ובפעולות שנעשות בתחום הרגיש הזה. ברנע מצליח לתכלל את הטכנולוגיה ולהוציא ממנה את המקסימום, גם בתנאים משתנים מבחינה גיאו-פוליטית, טכנולוגית וניהול הארגון.
מגל: "אפשר להגיד עליו שהוא אדם תאב ידע. כל מה שקשור לטכנולוגיות חדשות, הוא למד. הוא מתעניין ללא הפסקה בחידושים בתחום הסייבר. תחום כלי נשק חדשים מרתק אותו וכך גם כל מה שקשור לנושאים דיגיטליים ומחשוב. הוא בקי בַּכֹּל, מאוד. המסלול שלו ב'מוסד' היה שילוב של איש מבצעים ואיש ניהול. ראש ה'מוסד' האחרון, יוסי כהן, שיווק את המועמדות שלו לראשות הארגון לראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו כאדם עם ידע רב בתחומים מגוונים".
הזכרת מתקפות סייבר. פעולה כמו הקרנת מספר הטלפון של נשיא איראן בכל תחנות הרכבת – כפי שגורם אלמוני דאג לבצע ללא טביעות אצבע – מתאימה לאופי שלו?
"אין לי מושג מי היה מעורב או קשור לאותה מתקפה. באופן כללי אני יכול להגיד, שבמפגש שהיה לנו לאחרונה, העליתי זיכרונות על כמה דברים בעלי אופי שובב שעשינו בעבר הרחוק. ככלל, כאשר הוא לא היה עסוק, הוא היה מגיע למפגשי צוות היחידה יחד עם המשפחה שלו שהיא מאוד נחמדה. אגב, בלשכה שלו ברמת השרון, מופיע סמל המוסד ולצידו הפסוק שהפך למוטו, מספר משלי: 'באין תחבולות ייפול עם ותשועה ברוב יועץ'".
הסגנון שלו שונה מזה של יוסי כהן?
"מבחינה תקשורתית, בוודאי. הוא לא מופנם, אבל כן רציני ושקול. הוא יחסית שקט – לא אוהב להתרברב. הוא לא איש של מרפקים. מאוד בטוח בעצמו ופחות מוחצן".
דברים דומים אומר גם בכיר ה'מוסד' לשעבר, דוד מידן: "ברנע הוא איש נבון, מאוזן, צנוע, מכיר את העבודה, יודע להוביל אנשים. אדם של משימות שיודע לתכנן היטב ויודע לחתור למטרות. הוא חרוץ מאוד, איש מבצעים יוצא דופן ומאוד אמיץ. הוא היה בסכנת חיים יותר מפעם אחת וקור הרוח בו הוא ניחן עמד לצידו".
הנעליים הגדולות
מאז נכנס לתפקיד ראש ה'מוסד', החזיר ברנע את העבודה השקטה לארגון והוא ממעיט בחשיפה. מי שדיברו על 'הנעליים הגדולות' שמותיר אחריו יוסי כהן, גילו כי ייתכן והן דווקא קטנות למידותיו של ברנע, שהוכיח את יכולותיו בחודשים האחרונים – כך לדברי אנשים שונים במערכת הביטחון, שמסרבים אף לרמוז על מה כוונתם.
במפגש שקיים עם בנט כאשר זה נכנס לתפקידו, הציג ברנע בפניו תמונת מודיעין מדויקת ואת המציאות כפי שהיא. בנט ביקש לשמוע את חוות דעתו בנושאים שונים ונענה כי ההחלטות הן בידי הדרג המדיני.
התשובה הזאת, שהייתה למורת רוחו של ראש הממשלה, זיכתה אותו מאוחר יותר במילת הערכה. תחום נוסף בו עוסק ברנע לא מעט, הוא היחסים בין מדינת ישראל לממשל ביידן בכלל ולסוכנות הביון המרכזית (CIA) בפרט. גם בתחום הזה הוא זוכה להצלחה והערכה.
לכאורה, סדר היום של ה'מוסד' לא צפוי להשתנות בחודשים הקרובים וייתכן אף יותר זמן מכך. המאמץ לאיסוף מידע על תוכנית הגרעין של איראן וסיכול מרכיביה הצבאיים נמצא במוקד. לצד זה עוסק ה'מוסד' באיסוף מודיעין, פעולות סיכול ומבצעים מיוחדים נגד תוכניות חיזבללה לפיגועים ביעדים יהודיים, איסוף מידע על כוונות פיגועים של ארגוני ג'יהאד עולמי נגד יעדים ישראליים ויהודיים; הגנה על מוסדות יהודיים בעולם והידוק נוסף בקשרי המוסד עם סוכנויות ביון אחרות וכן עם מדינות וארגונים שלמדינת ישראל אין יחסים דיפלומטיים איתם. למוסד יש כיום קשרים עם 150 גורמים כאלה.
"יש לו סכין בין השיניים", אומרים חבריו. האתגרים העומדים לפניו רבים ובראשם העולם המשתנה והסובב את מדינת ישראל. זה לא רק איראן, הם מדגישים, זו משימה להבין את העולם המשתנה, לנתח אותו בסכין-מנתחים ולשנות את הגישה. ומי שחושב שברנע הוא עם הסכין גם כלפי פנים, טועה. "הוא איש הכי חם ולבבי שיש. לכולם הוא מתייחס בכבוד. הוא הרי גייס אותם ויש לו כבוד ואחריות לכולם", הם אומרים, איש בשפתו.
כשמוסיפים לכך את האמונה היהודית העמוקה ואת היותו איש קרוב מאוד למסורת ששם שמים שגור על פיו – ניתן להבין את פשר הסייעתא דשמיא שמלווה את צעדיו של ברנע.
חבר מביא חבר
המעילה והמבוכה: כך מתאמץ ה'מוסד' לא להיקלע למבוכות כמו זו שהייתה בחודשים האחרונים
מי שמתקבל לקורס הבסיסי של ה'מוסד', יעבור דרך ארוכה עד שיימנה, אם בכלל, על אנשי הארגון. המטרה היא לאבחן את המגויסים כך שיתאימו לתפקיד, שלא יגרמו בעבודתם לתקלות מביכות, לטעויות או למחדלים שעלולים להביא למותם של בני אדם או למעצרם ולנזק מדיני, מודיעיני, ביטחוני וכספי למדינת ישראל.
אחד מהדברים שנבדקים שוב ושוב הם היושרה הפנימית של אנשי ה'מוסד'. רק לפני שלושה חודשים חשף העיתונאי ניר דבורי בערוץ 12, כי בכיר ב'מוסד' ששירת במדינה זרה התגלה כמי שמעל בכספי הארגון. הבכיר לקח כספים לכיסו במשך זמן רב – בסכום מצטבר של עשרות אלפי אירו.
אחרי שהתגלתה המעילה, הוא נדרש להחזיר את הכסף ולעזוב את הארגון. לא מדובר היה בסכום כסף גדול, יחסית, אנשי 'מוסד' שפועלים במדינות זרות מחזיקים סכומים גדולים. ההחלטה להפקיד סכומים גדולים בידי אנשי הארגון מושתתת על אמון, וכשהוא נסדק – ב'מוסד' נדרשים לפעול בנחרצות.
הארגון ממשיך לאתר ולגייס מועמדים לעבודה בשיטות של 'חבר מביא חבר', בנים של עובדים ותיקים וחיפוש במאגרים של יחידות המודיעין של צה"ל, שב"כ ושל עולים חדשים שלהם אזרחות נוספת.
שיטות האיתור, הגיוס והאבחון, השתכללו מאוד. אולם הבעיה מספר אחת של אגף משאבי אנוש (המרכז את גיוס העובדים לפי צורכי היחידות השונות) נותרה כיצד לאבחן שהמגויס אינו אדם שסובל מאישיות גבולית או הפרעת אישיות. מאידך, כיצד לא לדחות מועמד מתאים.
ה'מוסד' סוחב כמה צלקות קשות ומפורסמות בתחום. אחת מהן היא של צוער המוסד ויקטור אוסטרובסקי, שגויס ל'מוסד' למרות עברו המפוקפק, כמי שביצע מעשי הונאה כספית. מגייסיו סברו, שיש לו תכונות חיוביות שהתאימו לתפקיד קצין איסוף (יצירתי, מלא חן ומניפולטיבי), והעריכו כי יוכלו לשלוט בו ולנטרל את תכונותיו השליליות. הם טעו. אוסטרובסקי אמנם הודח לפני סיום הקורס ולא הפך לאיש מבצעים ב'מוסד', אך בתור נקמה פרסם ספר סנסציוני על ה'מוסד' (חלקו הארי שקרי) וחשף שמות של רבים מעובדיו.
כמו כן, זכור המקרה של יהודה גיל, קצין איסוף ותיק ואגדי, שהתגלה כשקרן פתולוגי שפברק דו"חות מודיעין על גיוס ומפגשים שהיו לו עם גנרל סורי. גיל אמנם נפגש באירופה עם הגנרל (על פי רוב לאחר שהלה כבר פרש וניהל חנות מכולת), אך לא רצה לשמש כ'מקור' ולא ידע כלל שהוא כזה. כדי שלא יושם ללעג בעיני חבריו, פברק גיל במשך כמעט שני עשורים ידיעות שכביכול נמסרו לו באותם מפגשים עם הגנרל.
באחד המקרים, בתשנ"ז (1997), הביא ה'מידע' שסיפק גיל את מדינת ישראל ואת סוריה לסף מלחמה. גיל, שנעצר ונידון לחמש שנות מאסר, טוען עד היום לחפותו.
היו גם מקרים אחרים שלא פורסמו, של אנשי 'מוסד', חלקם בכירים ביותר, עם הפרעת אישיות שלא אובחנה בעוד מועד, ושגרמו, או כמעט גרמו, לנזקים חמורים, שעם הרבה סייעתא דשמיא גלויה – לא הסתיימו באסון ובמותם של חיילים.
