צחוק על הסט

בדרך לעוד מערכון מצחיק של הצמד שהפך לסמל הבידור החרדי: כתב 'משפחה' הצטרף ליום צילומים עם אפי סקקובסקי ומני וקשטוק, נקלע למערבולת גשמים שכמעט הרסה הכל, ושמע על הרגע שבו הכל התחיל ועל הסוד הרוחני מאחורי ההצלחה | עד דלא ידע

להיות בשמחה תמיד. הצוות על הסט (צילום: יעקב לדרמן)

"שקט על הסט! שתיים, אחת, אקשן!"
הצוות נעמד בדריכות לקריאת הבמאי. על ראשו של אפי פאה מפוזרת, הוא לובש מקטורן צבעוני ומוזר ושלייקעס בצבע כתום עם נצנצים ותעודת הוקרה ממוסגרת בידו.
הוא אולי נראה מוזר והתנהגותו מזכירה שיכור בהתפכחות, אבל זו בדיוק המטרה. התנועות, ההליכה, המבט. הכל בשביל לגלם את התפקיד ולסחוט מכם כמה שיותר חיוכים, ואם אפשר גם פרצי צחוק. הנה יוצא לדרכו עוד מערכון של הצמד הקומי שחתום על מערכוני 'ברדק' – אפי סקקובסקי ומני וקשטוק.
מאחורי הקלעים של תעשיית הסאטירה החרדית היחידה נוכחנו לראות כמה מאמץ והשקעה נדרשים בעבור דקות בודדות של צחוק שירחיב את ליבותיהם של ישראל בימי הפורים, כמו גם הצצה חטופה לחיי השגרה של מי שהפך לאחד ה'משמחים' הגדולים של הציבור החרדי. כדי להכיר טוב יותר התלווינו אליהם ליום צילומים למערכון שיופץ בסמיכות לפורים השנה. צפינו בזמן אמת כיצד מתמודדים עם גשם סוער שמתחיל לרדת בדיוק בזמן שמצלמים סצנת חוץ. התוודענו לכמות המלל שמחכה בדפי הטקסט לפני כל מקטע. ובשם השוויון, עבדכם הנאמן הסכים גם לחבוש את השיער הבלונדיני שאפי עטה על עצמו. למה שרק הוא ייראה מוזר?
מה יצא בסוף? גם אנחנו סקרנים לדעת. אבל מה שבטוח, זה לא בא בקלות. "הזמן הממוצע שנדרש להכנת מערכון קצרצר הוא כחודש ימים", מספרים אפי סקקובסקי ומני וקשטוק בריאיון ל'משפחה'. "משלב הרעיון, הכתיבה, הרכבת הצוות, הפקה צילומים וכמובן עריכה. אלו דברים שאורכים זמן רב. כשמשקיעים בכל פרט במטרה להגיע לתוצאה מדויקת – זה אורך שבעתיים, אבל התוצאה משתלמת והציבור מגיב באופן בלתי מסויג".

מערכה ראשונה
טוסטוס לא יעבור
הפעם נבחרה בית שמש לארח את צילומי החוץ.
אנחנו נמצאים ברחובות העיר שזה עתה נרגעה מסערת הבחירות, עם אפי שלבוש במיטב המחלצות הססגוניות. הוא נראה כמו אחד שאצלו הקדים פורים את זמנו. התסריט עוסק בישיבע-בוחער שהפיג את יינו בשינה עמוקה של מוצאי פורים. בינתיים הספיק הצוות לבצע כמה סצנות חריגות, שבאחת מהן אפילו השתתפה עז אמיתית.

מחפשים סיטואציות אותנטיות. וקשטוק וסקקובסקי בסצנת חתונה (צילום: באדיבות 'ברדק')

כשם שהצבא צועד על קיבתו, כך גם צוות הצילום, ההפקה והמציגים. אנו שמים את פנינו לעבר ארוחת הצהריים שמחכה, ובינתיים אני מנצל את זמן ההפוגה מהפעילות התזזיתית על הסט כדי להבין איך בעצם הכל התחיל.
"המותג 'ברדק' הוא למעשה בן ארבע שנים בלבד", מספרים סקקובסקי ווקשטוק. "הרעיון נולד בתקופת הקורונה. הסגרים הארוכים הביאו לשלל יצירות ורעיונות חדשים. הכרנו זה את זה מעט קודם לכן, במסגרת תסריט שערכנו יחד, וכך התחיל הרעיון להתבשל".

לשניהם רזומה ארוך, אם כי למני וקשטוק יש קבלות בפן המקצועי בתור מי שעובד בתחום זה עשור, לאחר הכשרה מקצועית. אפי סקקובסקי, לעומתו, התברך בכישרון טבעי.
"דיברנו בינינו חצי שנה, עד שסוף סוף הבשילו הדיבורים לכדי משהו מעשי. פתחנו בסדרת מערכונים בהשתתפותו של אפי, שגילם את 'אייזנבך' – דמות ירושלמית עסיסית וססגונית מהיישוב הישן, שעסקה בארגון הפגנות לפרנסתה והתפרסמה הודות לסלוגן המנצח 'טוסטוס לא יעבור'".

הציבור, שבאותה תקופה רווית סגרים שיווע למשהו שיפיג את המתח, הגיב בהתלהבות. הסדרה החלה לנחול הצלחה מסחררת.
"משם", מספר וקשטוק, "המשכנו וטיפסנו, ובסייעתא דשמיא ההצלחה המשיכה להאיר לנו פנים. חשוב להדגיש: לעיתים אנשים רואים כיום את המערכונים וחושבים שהם מובן מאליו, אך אין להשוות בין תחילת הדרך למצב הנוכחי, לאחר שלוש שנות פעילות, כאשר הקונספט כבר בנוי היטב, ועומדים לרשותנו צוות רחב ומקורות פיננסיים שמעניקים מרחב תמרון להשקעה בפרטים הכי קטנים. רק המחשבה על איך לעשות, מה לעשות, כמה לשלם על כל דבר, במה להשקיע ובמה לא, יכולה להימשך חודשים רבים".

מערכה שנייה
חותכים בבשר החי
אתם יהודים יראי שמיים, שעושים את מלאכתכם בתוך גבולות ה'שולחן ערוך' וכללי המוסר. מה הקווים האדומים שלכם?

להצחיק בגבולות ההלכה. בבניית סט צילום פנים (צילום: יעקב לדרמן)

"האמת היא שפחות יוצא לנו להתמודד עם שאלות מהסוג הזה. נושאים שהצנעה יפה להם אינם אופציה מלכתחילה, ואותו דבר לגבי לשון הרע והלבנת פנים. אנחנו לא עושים מערכונים על אנשים או על דמויות מוכרות אלא על תופעות. אנחנו מקדישים תשומת לב רבה לכך שהלקסיקון והמושגים יתאימו לסקלה הכי רחבה של גילים שאפשר.
"עם זאת, עיקר המחשבה מוקדש לטקסטים ולמסרים שמובאים במערכון. אנחנו חושבים היטב אם המסרים עלולים לפגוע במישהו חלילה. זה משהו שאנחנו מקפידים עליו ביתר שאת ומשקיעים בו מחשבה עמוקה. לפעמים זה יכול לקרות בצורה שבה מועבר המסר, אפילו מספר מילים בטקסט שאפשר לשנות או לרכך, וכמובן הרעיון עצמו. אנחנו יכולים לומר בוודאות שבעריכת תסריט אנחנו מוחקים לא פחות מאשר כותבים. בבחינת 'אם יש ספק, אין ספק'".
כל מי שמתעסק ביצירה מודע לקושי הכרוך בוויתור על חלקים ביצירה שנכתבה בהמון יזע ומחשבה. "כמו שבכתיבה עיתונאית או ספרותית יש שלב ביקורת שבו מסננים חלקים מסוימים. "לפעמים מדובר בשורות מחץ או הדגשות אישיות שהגיעו מתמצית הנפש, והוויתור עליהן כואב. אותו דבר בכתיבת תסריט. לפעמים ההרגשה היא כמעט כמו חיתוך בבשר החי, במובן המטפורי.
"זה משהו שיצרת ממקום מאוד פנימי ואתה נאלץ לוותר, כי אתה חושש שהוא לא לגמרי עומד ברף הערכי שקבעת לעצמך. אז נכון, מדובר בתוכן סאטירי, ואנשים נוטים לראות את הדברים באופן קליל ומשעשע, ברוח טובה ובדרנית, אבל אנו לא מוכנים לקחת סיכון שחלילה מישהו ייפגע מהמסרים במערכון. אנחנו שואפים לשמח את ליבותיהם של ישראל, לא חלילה לצבוט אף אחד בתוך הלב בפנים".

מערכה שלישית
איזנבך נותן מעשרות
ביום אחד צילמו סקקובסקי ווקשטוק שני מערכונים של 'אייזנבך'. בשבועות הבאים הנפיקו השניים מספר מערכונים נוספים בסדרה, והתגובות הנלהבות שטפו אותם בנחשול שהצליח להפתיע גם אותם בעצמם. "המימון הראשוני יצא מכיסנו בלבד", מספר סקקובסקי. "במקרה שלי השתמשתי בכל חסכונותיי מהחתונה כדי לממן את הפקת המערכונים הראשונים".
עם זאת, גם בשלב הראשון והבוסרי לא היה מקום לעיגולי פינות וקיצורי דרך. "ידענו שאנחנו לא מתפשרים על האיכות", אומר וקשטוק. "לא בעריכה, לא בצביעת התמונות, לא בעריכת הסאונד וכדומה. עשינו כל מה שיכולנו כדי שתצא מתחת ידינו תוצאה איכותית".
בהמשך התחלתם לשלב תכנים שיווקיים.
"קיבלנו פניות מגופים עסקיים לספק שירותי פרסומות תוך הענקת מעטפת סאטירית. כתוצאה מכך קיבלנו מרחב תמרון גדול יותר, ואיכות המערכונים עלתה במהירות לליגה הגבוהה".
וזה לא פוגע בביקוש ובפופולריות?

אפילו טוסטוס לא יעבור. אפי סקקובסקי בדמות 'אייזנבאך המיתולוג (צילום: באדיבות 'ברדק')

"לעיתים אנשים קצת מתלוננים על העובדה שאנחנו מפיקים הרבה פרסומות, אבל שוכחים שזו הדרך שלנו לממן את היצירות שהם כל אוהבים ומחכים להן, כי עלות ההפקה של כל אחד מהמערכונים הקצרצרים הללו היא עשרות אלפי שקלים. מה גם שמערכוני הפרסומות מורכבים בעיקר מסאטירה שגורמת לכולם ליהנות ולצחוק, עם שורת מחץ קטנה המיועדת לפרסומת, כך שכל הצדדים נהנים".
יש לכם גם הסתכלות סגולית על ההצלחה שזכיתם לה?
"כן, בהחלט", קופץ מני וקשטוק מייד. "אני רואה לנכון לחשוף ולומר שאני מאוד מקפיד על מעשר כספים. ההקפדה על העניין הזה מושרשת אצלנו בחינוך המשפחתי עוד מקדמת דנא. זה משהו שעובד כמו שעון שווייצרי. 'עשר בשביל שתתעשר'. בכל פעם שהרגשתי שמשהו קצת 'נתקע' – עברתי שוב על החשבונות כדי לוודא שהכל הועבר כמו שצריך, ואז איכשהו תמיד הדברים היו מסתדרים באופן פלאי. אני חושב שזה משהו שתרם לכך שתהיה לנו סייעתא דשמיא כה גדולה".

מערכה רביעית
לסבול עבור סצנה
אנחנו שמים את פעמינו לעבר הלוקיישן (מיקום) הבא. הפעם: צילום חוץ בכניסה לבניין, שאליו ישעט סקקובסקי המבוסם כהוגן תוך כדי שירת 'ליהודים, ליהודים' ערפילית. אבל בדיוק אז נשמעה תפילתם של החקלאים. הגשם, שככל הנראה היה סקרן בדיוק כמונו לראות מה אפי יעשה הפעם – נחת עלינו בהפתעה.

כשמדובר בצוות שהתמקם לצילומי חוץ – מדובר באורח בלתי קרוא בעליל. אי אפשר לצלם כך. מה עושים? מסתדרים. איכשהו.
מסך המוניטור מוצב תחת תקרת החזית, המסריט פורס מטרייה עם עדשה שמציצה משיפוליה, והתאורן חבוש בכובע ובשבילו זה מספיק. אם מקל התאורה יכול להירטב, גם הוא יכול.
ומה עם סקקובסקי, הדמות המציגה בתוך כל הסצנה? עבורו, כמי שכבר נכנס ויצא לכל כך הרבה דמויות, הגשם אינו מטרד מרגש מדי. חולצה נדבקת ושיער רטוב נמצאים הרבה מתחת לרף שהוא מוכן להשקיע בשביל קאט מושלם.
איך אתה מסוגל לסבול כך?
"יש לי תאוריה שלפיה מני בתור במאי נהנה לראות אותי 'סובל' קצת", משיב סקקובסקי בבדיחות. וקשטוק מאשר בהנהון נמרץ. "בזמן הצילומים הוא מנסה לבדוק מהי רמת הסיבולת שאני יכול להגיע אליה", מוסיף סקקובסקי. "הוא ממש עושה עליי מחקר ונהנה מכל רגע. הוא ממש התענג בסצנה עם העז שליקקה את שערי, עד שאני חושש שבפורים, כשבאמת אהיה שיכור, מני כבר ידאג שאפגוש אותה שוב בזמן שאתעורר מהיין".
"אני באמת נהנה מזה", ממשיך וקשטוק לשדרג את הבדיחה על חשבונו. "עד היום עשינו סצנות עם זקן, למשל, שמאוד מציק לאפי, אבל לא ניסינו אף פעם לעשות סצנה עם קרחת. זה ממש משהו שצריך להדביק מכל הכיוונים, משהו שבאמת מסוגל להוציא אנשים מדעתם. תסכים איתי שיהיה מעניין לגלות את היכולות של אפי בעניין".

ספרדי או אשכנזי? בצילומים למערכון שעורר עניין בין מגזרי נרחב (צילום: באדיבות 'ברדק')

יש הרבה 'סבל' כזה בדרך לסצנה?
"התשובה היא כן, בהחלט. וזה מגיע בהרבה אופנים. בין אם באתגרים מזדמנים של מצבי צילום, כפי שכעת יש גשם או הפרעות אחרות, ובין אם בסצנה עצמה שבה צריך לתת את כל הנשמה ולרוב לחזור עליה שוב עד לקבלת התוצאה המושלמת. צריכה להיות נכונות לתת מעצמך ברמה הפיזית. משיעולים, ריצות, עמידה לאורך זמן, ואפילו באופן של לעשות את אותה פעולה עשר פעמים או יותר עד שתתקבל התוצאה המושלמת. בסופו של דבר אתה צריך להגשים את החלומות של הבמאי. מציג טוב הוא אחד כזה שמוכן לסבול קצת, או הרבה, בשביל הדמיונות של הבמאי שלו".
הצצה נוספת למעוף של דמיונות הבמאי אני מקבל בדרך ללוקיישן הבא. אפי סקקובסקי מראה לי את הקיטבג האישי שלו שעמוס עד להתפקע בשלל תלבושות ואביזרים, לא כולל שקית של עשרות סוגי כיפות מכל צבעי הקשת. "יש לי חולשה לכיפות, כך שלאחר כל סצנה שלקראתה נדרשתי לקנות כיפה מסוג מסוים – שמרתי את הכיפה. והנה התוצאה".

אגב, בקיטבג עצמו תמצאו חליפות, שלייקעס מכל הסוגים, פאות ואפילו שיניים תותבות בכמה גדלים. כל מה שיאפשר שדרוג תדמית מהיר בתפאורה המתאימה. "בסופו של דבר, ביום הצילום עצמו הכל מאוד דינמי. צריכים מרחב תמרון גדול כל שאפשר ויכולת לאלתר ולמצוא פתרונות בן רגע כדי להביא את התוצאה הטובה ביותר", הוא מסביר.

מערכה חמישית
אשכנזי או ספרדי
מהו בעצם התהליך שמביא בסופו של דבר ליצירת מערכון עם רף צפיות החוצה את החצי מיליון?
"כל מערכון מתחיל קודם כל בראש, ברעיון. הדברים מגיעים תוך כדי השראה, מהסיטואציות בחיים או מרעיונות של אנשים שמציעים לנו", אומר סקקובסקי.
"למשל", מוסיף וקשטוק, "אחד המערכונים שביצענו וזכה להצלחה פנומנלית היה המערכון שמדבר על ההבדלים בין אשכנזים לספרדים ומה יקר יותר להיות: ספרדי או אשכנזי? מערכון קליל בשם 'אשכנזי או ספרדי' הפותח בסצנה של בדיקת מזוזות.

"האמת שזה התחיל מחוויה אישית", אומר מני וקשטוק. "הגעתי לסופר עם מזוזות שנכתבו בכתב ספרדי וביררתי כמה יעלה לי להחליף למזוזות בכתב אשכנזי. בהישמע המחיר המפולפל עברה במוחי המחשבה: 'אולי כבר היה עדיף שאהיה ספרדי' – ולפתע הבריק במוחי הרעיון.

שמעו רביוסיי, שמעו! אייזנבך בהצהרה מיוחדת לרגל ימי הקורונה (צילום: באדיבות 'ברדק')

"התיישבנו והתחלנו לכתוב מהנקודה שבה הייתי בעצמי, ופיתחנו את זה למערכון שלם של השוואות משעשעות בין העלויות של הטקסים והמנהגים השונים של ספרדים ואשכנזים. שלוש וחצי דקות של ויכוח סוחט דמעות שגרף את מספר הצפיות הגבוה ביותר אי פעם בקרב המערכונים של 'ברדק'. באופן כללי, המערכונים הכי מוצלחים נוגעים בסיטואציות יום־יומיות, כאלו שהאנשים נתקלים בהן באופן תדיר וכעת הם פוגשים אותן באור משעשע וקליל כחלק ממערכון מבדר".
מכאן ואילך נעשה שלב הכתיבה עצמו. לדבריהם, מדובר בשלב קריטי. "זה כמו יסודות של בניין. אם הם לא יהיו מדויקים במאת האחוזים, הכל יהיה עקום ולקוי. לא יעזרו הצלמים הטובים ביותר, העריכה הטובה ביותר, אם התסריט לא כתוב פרפקט, מהודק ומלוטש עד לרמת הדיוק העדינה ביותר – כל ההשקעה אחר כך שווה לכפרות. גם זה משהו שאי אפשר לייבא אותו. זה לא כמו צלם או איש סאונד שעושה בשבילך את העבודה. כאן זה חייב לבוא מהמקום הכי עמוק בתוכך, כי רק ככה זה יצא מושלם. לכן, שלב הכתיבה יכול לארוך לעיתים חודשים תמימים, עד שמתקדמים לשלב הבא. אי אפשר להתפשר עליו".
לאחר כתיבת התסריט וסיום כל השלבים והבדיקות הלשוניות, מגיע שלב ההפקה. גיבוש המציגים לפי התאמה לתפקידים, קניית ציוד, מציאת לוקיישנים וכמובן קביעת יום צילומים. כל אלו יכולים לארוך גם שבועיים תמימים. "במערכון שאנחנו מתכוננים להוציא לאור בל"ג בעומר, משתתפים יותר ממאה מציגים וניצבים שונים. כאשר מדובר בסדר גודל שכזה, ההפקה יכולה לארוך חודשים תמימים".
ואז מגיע יום הצילומים. 'יום כיף' כפי שהם מכנים אותו, ובהחלט אפשר להבין. בסופו של דבר, זה היום שבו המילים היבשות שכתובות על דפים מודפסים מקבלות ממד מוחשי ומצחיק, כך שההנאה מהדרך איננה פחותה מהתוצאה. ככה זה כשאוהבים את מה שעוסקים בו.
השלב הסופי גלום בעריכה הטכנית: צבעים, אור וסאונד. השלב הזה נמשך בדרך כלל מספר ימים נוספים של ליטוש, והנה לנו מערכון חדש מוכן, היישר מהתנור.

אבל אם תהיתם מה השיא שהצליח הצמד לרשום בפרק הזמן הקצר ביותר להכנת מערכון – נגלה לכם שהם הצליחו להנפיק מערכון בארבעה ימים בלבד. איך הם הצליחו? הם בעצמם בקושי יכולים להסביר. "הקב"ה גדול, כמו תמיד", וכל השאר מיותר.

מערכה שישית
בשמחה תמיד

כשחקן על הסט, אתה נותן את הנשמה. במערכון המגלם את הפחד החרדי מכלבים (צילום: באדיבות 'ברדק')

מתקדמים ללוקיישן האחרון, הפעם תחת קורת גג. בזמן שהצוות הטכני מעמיד את חלקי הציוד הענפים, סקקובסקי ווקשטוק, עם מציג שלישי המצטרף לעלילה בשלב זה, עוברים על הטקסט המיועד לקטע הנוכחי. גם כאן אי אפשר להחמיץ את ההקפדה על הציוד המקצועי, הצוות הנמרץ והאמביציה להוציא את המיטב ללא שום פשרות.
איך אתם מרגישים בתור קומיקאים לנוכח התקופה הקשה שעם ישראל שרוי בה?

"תקופה ארוכה לאחר פרוץ המלחמה נמנענו מלהפיק מערכונים חדשים", אומר מני וקשטוק. "הרגשנו בתחילת המלחמה שלא מתאים לעשות אותם בשלב זה. ככל שעבר הזמן, ההרגשה הייתה ש'החיים חזקים מהכל', ובלית ברירה אנשים חוזרים לשגרה. בנקודה הזו החלטנו בהתייעצות בינינו שהגיעה העת להיכנס בחזרה ולהיות שם בשביל הציבור שמחכה. אנשים צריכים אותנו בשביל לפרוק קצת את המתח, לשחרר את התחושות הקשות, ובמובן מסוים אפילו להישאר שפויים. זה בלתי אפשרי לחיות את הלחץ הזה 24/7. התפקיד שלנו הוא לעזור להם לשמוח במידת האפשר כדי שנעבור כולנו את התקופה הקשה הזו.
"הקב"ה שם אותנו במקום הזה ואנחנו רואים בו שליחות. אנחנו מרגישים מחויבים להשתמש בכלים שקיבלנו כדי להרנין לבבות של יהודים ולספק את האפשרות למקום מפלט. זה נכון לכל זמן, על אחת כמה וכמה בתקופה מורכבת וקשה כל כך.

"השאיפה שלנו היא לשמח אנשים רבים ככל האפשר, לעשות זאת באופן הטוב ביותר וברמה הגבוהה ביותר. אנחנו מתפללים שנזכה לגרום לעוד ועוד יהודים לקיים את המצווה הגדולה – להיות בשמחה תמיד".