קצרות היו שנות הנהגתו של כ"ק האדמו"ר רבי ישעיה יעקב פורטוגל זצוק"ל, מנהיגה הנערץ של חסידות סקולען, שהשיב את נשמתו ליוצרה במוצאי שבת | אולם בחמש וחצי שנות הנהגתו הותיר חותם עמוק בעולם החסידי | מסע חייו של הרבי: מילד פלא בבוקרשט ועד למנהיג רוחני שהיהדות החסידית בארה"ב מוקירה ומעריצה | וכעת, אלפי החסידים והמעריצים מבכים את האובדן הגדול ומגלים סיפורי מופת מפעימים | ניגון סקולען
הרבי הקדוש רבי ישראל אברהם מסקולען זצוק"ל עמד על יד מיטת בנו הגדול בבית הרפואה. מצבו הרפואי של הבן היה בכי רע. הרופאים לא תלו תקוות רבות. באותה שעה, במאות בתי מדרשות ברחבי העולם, עמדו יהודים והעתירו בתפילה עבור בנו של הרבי, קדוש ועובד השם מופלא בזכות עצמו.
מסירות נפש עבור כלל ישראל. כ"ק האדמו"ר מסקולען זצוק"ל
קולות התחינה של יהודים טהורי לב בקעו רקיעים, מבקשים רחמי שמיים. סמוך למיטת האשפוז, בחדר הקטן והצפוף, נשא האב הקדוש את עיניו הטהורות כלפי מעלה. ברגע של התעלות והתרוממות הנפש נשא הבטחה מופלאה, שכמו הדהדה בכל העולמות:
"ריבונו של עולם", אמר בקול רועד מהתרגשות, "זאת יכול אני להבטיחך: אם תרפא את בני רבי שַׁעיֶה-יענק'לה, לא תתחרט על כך; סְ'וֶועט זִיךְ דִיר לוֹינֶען (זה ישתלם לך)!"
שערי שמיים נבקעו ומלאכי מרום הטו אוזן לתפילתו הזכה של האב הקדוש והביאוהָ בפני כיסא הכבוד. לגודל הנס, ובניגוד לכל תחזית רפואית קם הבן ממיטת חוליו. כפרח רענן המתעורר לתחייה אחרי גשם של ברכה, שבה הרוח אל הגוף החלוש. הבטחתו של האב נשאה פרי מתוק ובנו המוערך הבריא ממחלת הריאות החמורה שבה לקה. כמו נולד מחדש, שב לעבודתו הקדושה כבראשונה, מאיר את העולם באור קדושתו.
על דבריו של אביו הקדוש כי הבראתו 'תשתלם' יכולים להעיד השבוע אלפי חסידים בוכיים שאיבדו את רבם האהוב במוצאי השבת האחרונה. המוני-המונים אלו, שדמעותיהם הטהורות זולגות ללא הפוגה, חשים כי חייבים הם לו את כל חייהם הרוחניים. רבבות יהודים, מכל קצוות תבל, שהתחממו לאורו הבהיר בשנות הנהגתו הקצרות אך רבות המשמעות.
האמונה הטהורה שנטע בליבם של המסתופפים בצילו; אהבת ישראל הבוערת שהשריש בקרבם; והדבקות העילאית בבורא עולם שלימדם במסירות אין קץ – כל אלו עומדים כעדות חיה לגדולתו ולקדושתו של הרבי.
שנים קצרות מאוד, חמש ומחצה בסך הכל, זכתה עדת חסידי סקולען שהרבי ישב על כס ההנהגה. כרגע חטוף של אור בהיר בשמי החסידות, כך היו שנות הנהגתו – קצרות אך מלאות הוד וקדושה. בלוויית אביו, הרבי הקדוש רבי ישראל אברהם מסקולען זצוק"ל, הוכתר כממשיך דרכו במקומו בבורו פארק (ואֶחָיו הצדיקים הוכתרו בערים אחרות). מאז החלה הנהגה פלאית בדרכם של האבות לבית ממלכת החסידות והנגינה ועבודת השם המיוחדת לבית סקולען.
אלא שהנהגה זו, כגודל איכותה ופלאיותה – כך קוצר הימשכותה. במוצאי השבת האחרונה, מקץ פחות משש שנות הנהגה, השיב הרבי את נשמתו הטהורה לבוראו, והוא בשנתו ה־67 בלבד. כפרח נאה שנקטף בעודו באיבו, כך נלקח הרבי מעִם חסידיו, ושקעה שִמְשׁוֹ בצהריים.
ועם זאת, למרות מיעוט שנות הנהגתו, המוני חסידים, מסקולען ומחוצה לה, הגו את שמו בהערצה קדושה. 'רֶבּ שַׁעיֶה יענקֶ'לה' נודע שמו בכינוי של חיבה, מתגלגל על לשונם של אלפים בערגה ובאהבה. עובדות מרוממות לצד סיפורי מופת נכרכו בשמו. חסידים נשאו אליו את עיניהם בתקווה ובאמונה והוא שימש עבורם אב רחימאי, לא פחות משהיה להם רבֶּ'ה ומורה דרך בנתיבות החיים.
ולא הם בלבד כרוכים היו אחריו באהבה עזה. רבבות יהודים חסידיים, מכל החוגים והחצרות, היטו אוזן כאיילים עורגים אל שירת הדבקות שבקעה מבית מדרשו של הרבי זצ"ל בבורו פארק. השפעתו של הרבי לא הייתה תחומה אל דל"ת אמותיה של חצר הקודש וכנהר השוצף מים חיים, כך התפשטה והשקתה את העולם החסידי.
קשה היא המשימה לשרטט את קורות ימיו, בוודאי כאשר המלאכה נעשית זמן קצר כל כך אחר שעת הסתלקותו של הרבי זצ"ל, כשהלב עוד מסרב להאמין והדמעות טרם יבשו. ועם זאת, מחויבים אנו בכך, למען ידע דור אחרון צדיק מה פעל. ניסינו אפוא ללקט טיפות של אור. תודתנו נתונה לחסידיו ומקורביו אשר למרות יגונם הכבד ניאותו להעניק מזמנם לשם כך.
הפורטוגלים החדשים
חצר הקודש סקולען הייתה מאז ראשית ימיה שונה וייחודית בנוף החצרות המוכרות לנו, אך תמיד הפיצה צלילים ענוגים של קדושה וטהרה אשר הקרינו אל מחוץ למעגל החסידים הרשמי של החצר. למעשה, סקולען אינה שושלת רבת שנים כרוב חצרות הקודש, אלא דומה יותר לעץ צעיר שצמח במהירות וקנה לו שם מהיר בערוגת החסידות.
מנהיגה הראשון של סקולען היה סבו של הרבי המנוח זצוק"ל, האדמו"ר בעל ה'נועם אליעזר' זצוק"ל, שבמקור הגיע ממשפחה של חסידי בית רוז'ין. לאחר הסתלקותו של אביו התמנה הרבי ה'נועם אליעזר' במקומו לרבה של העיירה הרומנית סקולען, והוא בן 18 שנים בלבד.
"אם תרפא את בני, זה 'ישתלם' לך!" במחיצת אביו הרבי הקדוש מסקולען ואחיו יבדלחט"א כ"ק האדמו"ר מסקולען ירושלים
לאחר מכן עבר ה'נועם אליעזר' עם משפחתו להתגורר בעיר טשרנוביץ', שם הייתה קהילה יהודית גדולה ושם החל להנהיג את קהילתו. וכך, כגרעין שנופל על אדמה פורייה החלו שורשיה של חסידות סקולען לצמוח בקרקע החדשה.
קורות ימיה של סקולען החלו לנבוט במלוא עוזן דווקא בשנות השואה האיומה, במה שנודע לימים כאחד מפרקי ההוד בחיי הרבי ה'נועם אליעזר'. כאב רחום פרס הרבי את חסותו על מאות ילדים יהודים יתומים מאב ואם, שהתגלגלו אז ברחובות טשרנוביץ'.
את הפליטים המעטים שחמקו ממלתעות הרייך השלישי כצאן אובד בלי רועה, איש לא חנן אז במבט. כל אחד מהם היה מכונס בשברו ומאות היתומים כמעט אבדו לנצח מחיק העם היהודי. הרבי מסקולען, במסירות נפש של ממש, היה שם עבורם כמגדלור בים סוער. הוא אימץ אותם אל ליבו הרחב, העניק להם מחסה בביתו הפרטי ושיקם את נשמתם החבולה בטל של תחייה.
על רבים מהם אף הצהיר רשמית בגאון ובאומץ כי הם בניו הביולוגיים, שקר שאילוּ היה נחשף היה ממיט עליו אסון. זו הייתה האפשרות היחידה שלו להמשיך ולהשפיע עליהם, שאם לא כן היו נלקחים למחוזות הכפירה והאבדון. הרבי שיחק באש למען הצלת נפשות וסיכן את חייו למען ילדי ישראל.
עד היום, כעדות חיה לגדולתו, ישנן משפחות חסידיות רבות מצאצאי אותם יתומים שמתעטרות בשם משפחתו של הרבי – 'פורטוגל', ומשמרות את הקשר ההדוק לרבי זצ"ל, למרות שכאמור לא היה ביניהם קשרי דמים, אלא קשר עמוק יותר – קשר של נשמה.
מאוחר יותר, בעקבות התנכלויות חוזרות ונשנות של השלטונות בטשרנוביץ', גלה ה'נועם אליעזר' לבוקרשט, בירת רומניה. גם שם חולל גדולות ונצורות עבור רבבות הפליטים הדואבים שגדשו את רחבי המדינה, ואט אט הפך לאחד ממנהיגיה הנערצים של שארית הפלטה.
שם, תחת עינה הבולשת של הממשלה הרומנית הקומוניסטית, התגבשה חצר קודשו של הרבי זצ"ל. סביבו התאספו המוני יהודים שבורים ורצוצים ששנות המלחמה עשו שַׁמות בנפשם. הם מצאו נחמה בצל קורתו ושאבו ממנו מרפא לנפשם הפצועה. באותן שנים אפלות החלה חצר הקודש סקולען את דרכה המופלאה, דרך של אהבת ישראל ללא מצרים, כרוכה ודבוקה ביסודות עבודה ומסירות נפש מרוממות לב.
ניגון מחתרתי
אחת העובדות המפעימות מאותם ימי בראשית בבוקרשט, המסופרת מדור לדור בחצר הקודש סקולען, מיטיבה לבטא את ייחודיותה של החסידות:
בשנים הקשות שברומניה שלט הקומוניזם במלוא אכזריותו. הפעילות היהודית המועטה שרחשה בקרב ניצולי השואה נחנקה בברוטליות מאיימת על ידי סוכני המשטר. גם האדמו"ר רבי אליעזר זוסיא פורטוגל זי"ע, בעל ה'נועם אליעזר', חווה עם בני משפחתו את נחת זרועם של השלטונות. בהמשך אף נכלאו הרבי ובנו, שלימים נודע כאדמו"ר רבי ישראל אברהם זצ"ל, בכלא הרומני הנודע לשמצה. הם שוחררו בניסים גלויים.
באותה העת, למרבה האבסורד, ביקש המשטר הרומני לשווק לעיני מדינות המערב, כי בפועל מתנהלת המדינה בכללים דמוקרטיים. הצגה מתוחכמת ערכו אנשי הממשל בדמות חגיגת 'מלווה מלכה' מיוחדת שאליה הוזמנו דמויות מכובדות מרחבי המערב. המטרה: 'להתרשם' מהפתיחות והליברליות הפורחת כביכול כלפי יהודי המדינה.
היה עבור חסידיו כאב רחום. בנאות דשא, מוקף בחסידיו
כל רבני המדינה נקראו אל המסיבה ואף כובדו לשאת מדבריהם, אולם יותר מששררה שם החגיגיות, הורגש באוויר מתח מאיים ופחד מוות. עיניהם של סוכני החרש שמילאו את המקום עקבו אחר כל אחד מהם, כמו נשרים הצופים על טרפם, וכל מילה שנאמרה נרשמה בדקדוק.
כך, מפוחדים ומבועתים עד עמקי נפשם, הכבירו הרבנים השונים, כל אחד בתורו, על אצילות הממשלה המקומית ותיארו את החיים היהודיים ה'מלבלבים' במדינה. הזמירות הללו, מתוקות כדבש אך מרות כלענה, ערבו לאוזנם של אנשי הממשל, למרות שכל מי שעיניו בראשו יכול היה להבחין כי אין בהן ולו מילה של אמת. לאיש מהם לא היה האומץ לקרוע את המסכה מעל פני משטר האימים הקומוניסטי, ובהתחשב בסכנת המוות המיידית שריחפה מעל ראשם כחרב המתהפכת – לא היה הדבר לפלא.
ואז הגיע הרבי מסקולען, ה'נועם אליעזר'. למרות ההוראה המפורשת שציוותה עליו להופיע למסיבה בשעה הנקובה, לא ויתר הרבי על סדריו הקדושים, והגיע למקום רק לאחר זמן צאת הכוכבים. התרגשות ניכרה בקהל, והרבי כובד בזמירות של מוצאי שבת.
הרבי, בחוכמתו הרבה ובתבונתו העמוקה, הפתיע את הנוכחים כולם. הוא גילה כי הביא עימו ניגון חדש שהלחין וברצונו לזמר אותו בפני הקהל. ואז, בקול סדוק ושבור החל הרבי לשיר את הניגון על המילים 'ייוודע בגויים', ניגון שלימים יהפוך להיות מזוהה עד מאוד עם חצר הקודש.
הרבי שורר במתינות ובהשתפכות הנפש, תחילה ברוֹך ובכאב, ואז בזעקה נואשת ומתחננת. המילים חדרו אל אוזניהם של האורחים המופתעים כחיצים שנונים החודרים ללב: "יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ; תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת אָסִיר כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ הוֹתֵר בְּנֵי תְמוּתָה; וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ הַשֵׁם- – -".
הסוכנים הקומוניסטים לא קלטו את פירוש מילות השיר וחייכו בהתלהבות למשמע הלחן המפותל. אולם המוזמנים היהודים הבינו גם הבינו. זו הייתה דרכו המתוחכמת של הרבי, כמו אות מוצפן בתוך מנגינה, להעביר אליהם את המסר על מצבם של יהודי רומניה האומללים. כך, בין תנועות הניגון המצמרר, קיפל הרבי את דאגתו העמוקה לקהל עדתו.
ברבות הימים יהיה זה ביטוי מפעים לעבודת קודשם של שלושת אדמו"רי בית סקולען: הסב, האב והנכד, הרבי זצ"ל: חיים מלאי דבקות עילאית בבורא עולם, שבאה לידי השתפכות הנפש בניגונים המיוחדים שהלחינו האדמו"רים, לצד אהבת ישראל במידה שאין לה סוף. כשלשלת של אור העבירו זה לזה את לפיד הקדושה והמסירות לכלל ישראל.
'אני סבא של יַעְנְקַ'לֶה'
החוליה השלישית בשרשרת המופלאה של בית סקולען הופיעה כבר בבוקרשט, מאחורי מסך הברזל, עם לידתו של כ"ק האדמו"ר רבי ישעיה יעקב, שנפטר השבוע. לידתו של הרבי האירה את חיי הקהילה כולה. היה בה סמל להימשכות השושלת, בהיוולד ממשיכו של הרבי בעל מסירות הנפש.
כאשר היה בן שלוש שנים, בשנת תשי"ט (1959), עברו הרבי ה'נועם אליעזר' ובנו הרבי ר' ישראל אברהם זצ"ל וכל בני המשפחה, בהם הנכד הקט, הרבי זצ"ל, להתגורר בארה"ב. בתחילה עבר ה'נועם אליעזר' ולאחר מכן הצטרפו אליו בנו ומשפחתו.
עבודה של מסירות נפש. הרבי זצ"ל בריקוד 'מצווה טאנץ'
שם, בארץ החדשה, גדל הנער והתבגר לצידו של הסב והאב הקדושים. הם חינכוהו לעבודת השם במסירות נפש, בדרכם המיוחדת, טיפחו אותו והספיגו בו את הלהט הסקולענאי רווי הכיסופים לק-ל חי.
אך גדל במעט, וכבר ניכרו בו ניצנים של קדושה, שלא לפי ערך גילו הצעיר. קדושתו של הנער הצעיר בלטה למרחקים. חסידים ישישים הפליאו את הנהגותיו המקודשות. אף זקֵנו הרבי רמז כי עתיד נכדו להאיר את העולם כולו בטוהר הליכותיו. עד כדי כך שפעם התבטא הסב, הרבי ה'נועם אליעזר' זצ"ל, באוזני חסידיו בלשון מליצית ומופלאה: "כאשר אבוא לעולם העליון וישאלוני מי אנוכי ומה פעלתי בעולם הזה, אומר להם רק זאת ולא אוסיף: 'יודעים אתם מי אני? זקנו של שַׁעיֶה יענק'לֶה אני!" – – –
את שנות הבחרות העביר בישיבת חסידי סאטמר, ולאחר מכן בישיבת רוז'ין בירושלים, וזכה לשאוב ממעיינות הקדושה של ארץ הקודש. בשנת תשל"ה (1975) נשא את בתו של הרה"צ רבי מאיר גרינוולד זצ"ל, אב"ד טעטש, לאישה.
לאחר פטירתו של חמיו, כשחמותו נישאה בזיווג שני לגה"צ רבי יצחק אייזיק מושקוביץ זצ"ל, אב"ד קהילת 'מאור הגולה' במונטריאול, העתיק הרבי את מקום מושבו לעיר הקנדית. עם פטירת חמיו החורג מילא את מקומו במונטריאול, עד להכתרתו לפני חמש שנים וחצי כממשיך נאמן של שושלת הקודש.
כאשר שקעה שמשו של הסב, ה'נועם אליעזר' זצוק"ל, עלה אביו הרבי ר' ישראל אברהם זצוק"ל על כס ההנהגה. באותם ימים הלכו גבולותיה של חצר הקודש והתרחבו כמעיין המתגבר. אביו, הרבי זצ"ל, הטעים את אמריקה היהודית ממתיקותה של קרבת השם ורבים רבים נסחפו ביקוד העבודה שבערה בסקולען.
גם ניגוני החצר, שאותם הלחינו ה'נועם אליעזר' ובנו הרבי ה'מאור ישראל' זצ"ל, עשו להם כנפיים והתפרסמו בכל רחבי העולם: לא כולם בנויים על פי דקדוקי ורזי הנגינה, אולם כל אחד מהם מורכב ממתיקות אין־סופית וכמיהה מתרפקת של געגועי הבן לאביו שבשמיים. הניגונים שהחלו להיות פופולריים ברחבי העולם החסידי, היו בבואה נאמנה לדמותה של חצר הקודש המופלאה, משקפים את רוח הקדושה והטהרה שאפפה אותה.
'מופתים' בחיי האב
כל אותה עת עמד הרבי זצ"ל, רֶבּ שעיה יענק'לה כפי שכונה בחיבה, לצידו של אביו במסירות אין קץ, מלווה את אביו בכל צעד ושעל. אם במוסדות 'חסד לאברהם' שהקים הרבי ה'נועם אליעזר' עבור בני עדות המזרח בארץ ואם בשאר עניינים של עסקנות. כל אלו עברו תחת שרביט בנו של הרבי זצ"ל.
הרבי שכבש את אמריקה החסידית. במעמד 'סעודת ההצלה' המסורתי במוצאי שבת נחמו, לציון נס ההצלה של אבותיו הקדושים
לרבים זכור אותו מעמד אדיר, 'כינוס כלל ישראל' באולם 'סיטי-פילד' בקווינס, ניו יורק, שהצית את ראשית המערכה בארה"ב להתגוננות מפני פגעי הטכנולוגיה. היה זה מעמד מרגש של אחדות בין כל גדולי ישראל שהופיעו יחד על אותה במה, כאשר בראשם הרבי הישיש מסקולען זצ"ל. מי שיזם ועמד מאחורי הצלחת המעמד המורכב, היה בנו, הרבי זצ"ל, שהעניין בער בעצמותיו ולא נתן לו מנוח.
כבר אז, בחייו של אביו, התפרסם הרבי זצ"ל כקדוש ופרוש. הנהגותיו הטמירות ותפילותיו המשתפכות נודעו ברחבי העולם היהודי ומאות מעריצים ביקשו את קרבתו. זו הייתה תופעת פלא ייחודית: בנו של רבי מכהן שהיה בטל ומבוטל לאביו הקדוש בכל נימי נפשו ולצד זאת רומם את רוחם של רבים והערה בהם דרכים של חיוּת בעבודת השם.
עד כדי כך שלא מעטים אף הפצירו בו לקבל מהם פתקאות של ברכה, 'קוויטלעך', וזאת בטרם התמנה לאדמו"ר. סיפורי מופת מחדר בנו של הרבי נלחשו מפה לאוזן. גם אביו, הרבי, ביטא לא אחת את התפעלותו מבנו והכביר על אודותיו בביטויים מפליאים, כאחד הגדולים.
אגב סיפורי מופת מהשנים שקודם ההכתרה לאדמו"רות, הנה עובדה פלאית שכותב השורות יכול להעיד עליה מכלי ראשון, ככתבו וכלשונו מפיה של בעלת המעשה:
שנים רבות חלפו מנישואיה והיא טרם זכתה להיפקד בבנים. הצער והכאב הרקיעו שחקים והישועה בוששה מלבוא. בני הזוג נכנסו לחדרו של רבי שַׁעיֶה יענק'לֶה, וביכו את מר גורלם. והרבי, שכאמור עוד לא כיהן כאדמו"ר, התבטא בצורה מסתורית, כמי שרואה למרחוק: "הסירו דאגה מליבכם, אתם תיוושעו בעזרת השם בזכותה של השבת!"
דבריו של הרבי היו ככתב סתרים הממתין לפיענוח. מה עניין שבת אצל זוג מעוכב בנים? אלא שכעבור תקופה קצרה התברר העניין למפרע: באחד מערבי השבתות מזג הבעל אל הכוסיות של נרות השבת כמות שמן מועטה. הנרות כולם כבו שעה קלה לאחר כניסת השבת ורק שלהבת אחת המשיכה לרצד עד מוצאי שבת, כשבכוסית אין בכלל שמן, מעין נס חנוכה פרטי.
תשעה חודשים לאחר מכן, זכו לחבוק את בתם היחידה ויהי לפלא. עדות חיה לכוח ברכתו של הצדיק ולזכותה של השבת הקדושה.
'מדבר אחיו של הרבי'
בכ"ה באדר תשע"ט (2019) חשכו המאורות, והרבי הקדוש ר' ישראל אברהם מסקולען זי"ע נסתלק לעולמו. השבר היה גדול. פטירתו של זקן מנהיגי הדור עטפה בעצב את העולם החסידי. במקומו התמנו חמשת בניו לכהן כאדמו"רים בקהילות סקולען השונות ברחבי העולם, כמו חמישה נרות הנדלקים מאבוקה אחת גדולה.
על כס ההנהגה המרכזי בבית המדרש הגדול בבורו פארק עלה בנו הגדול, הרבי רבי ישעיה יעקב זצוק"ל. בימי ההכתרה התפרסמה אצילותו המיוחדת של הרבי, שלמרות העובדה שהוא עצמו החל אז את דרכו בהנהגה, כיבד את אחיו הצעירים ודאג לביסוס מוסדותיהם בכבוד הראוי.
כך למשל סיפר אז אחד מחסידי אחיו של הרבי זצ"ל, יבלדחט"א כ"ק האדמו"ר מסקולען-לייקווד שליט"א, כי באותם ימים ערך שמחה בביתו וקיבל שיחה טלפונית מפתיעה. "שלום" הוא שמע מעבר לקו קול מוכר למדי, "כאן אחיו של הרבי שלך, שעיה יעקב פורטוגל. רציתי לאחל לכם מזל טוב ולהשתתף בשמחתכם"…
כך, בפשטות וענווה אופייניות לסקולען, בשם הפרטי, חף מגינוני כבוד ותארים מתבקשים: "אחיו של הרבי שלך". כאילו היה אדם מן השורה ולא מנהיגם של רבים והרבי היושב על כס ההנהגה המרכזית של סקולען.
עד מהרה התפרסם הרבי כדמות פלא. אלפים נהרו אל בית מדרשו והמונים הידפקו על דלתו וביקשו להתברך מפיו. שירת הנהגתה המופלאה של סקולען, על אף העובדה כי הרבי עצמו לא נודע כמלחין כאביו וזקנו, הלכה והתעצמה וכבשה רבבות תחת כנפיה כמנגינה המהלכת קסם על שומעיה. הרבי עצמו הפך, למרות גילו הצעיר יחסית, לאחד מגדולי מאוריה של היהדות החסידית האמריקאית.
חמש שנים ומחצה היו ימי הנהגתו של הרבי זצ"ל, בסך הכל, וכולן שוות היו לטובה. אמריקה החסידית נסחפה כולה בהנהגתו של הרבי כחוש הפנים, הסגפן עד כדי חולי, שכל דיבורו היה בנחת. ועם זאת מפיו בקעה תמיד אמת צרופה ומזוקקת.
בגו כפוף וברוך אין־סופי קיבל הרבי את מחלי פניו. כל אחד מהם זכה למילה נכונה ומחזקת, לאיחול וברכה שכוחם יפה להעלות תקווה על פניו של אדם. בכפיפות קומה, שהזכירה במידת מה את דמות דיוקנו של אביו הגדול, דיבר הרבי זצ"ל אל ליבם של קרובים ורחוקים וטיהר את נפשם. בלי הכרזות גדולות, בלי דרשות ונאומים מלהיבים, אלא בשקט ובענווה.
למען כלל ישראל
לא רק חסידי סקולען פקדו את בית מדרשו של הרבי זצ"ל. בימי הנהגתו הקצרים צבר הרבי רבבות מעריצים בכל רחבי תבל, כמגנט רוחני המושך אליו נשמות. היו כאלו שסרו למשמעתו וטרחו להגיע אל חדרו מכל מקום, גם במחיר טיסות מייגעות וארוכות.
במידה רבה היה הרבי מסקולען זצ"ל רֶבֶּ'ה של כלל ישראל, והשפעתו חרגה בעוצמתה הרחק מעבר לגבולותיה של חצר הקודש. עדות לכך ניכרה בימי חוליו, כאשר העולם החסידי כולו עקב בדאגה אחר מצבו הרפואי המתנדנד והכביר בתפילות, עד שנגזרה הגזרה.
דבקות אין קץ בבורא עולם. הרבי זצ"ל במערת רשב"י במירון
יחידי סגולה שיש להם עסק בנסתרות היו אחוזי התפעלות. "זכייה מיוחדת היא", התבטא אחד ממקובלי ירושלים באוזני מקורביו, "לחיות בדור שהרבי מסקולען שוכן בו". כאילו אמר: זכינו לחיות בדור שבו מאיר אור גדול בעולם. ואחד מגדולי האדמו"רים בארץ ישראל, שנודע בסלידתו מ'אדמו"רים חדשים' שצצים חדשים לבקרים, הדגיש באוזני חסידיו כי הדברים אינם אמורים כלפי הרבי מסקולען, שהוא "מצדיקי הדור".
החסידים הרצוצים שעימם אני משוחח אינם יודעים את נפשם השבוע, לאחר הינטל המשענת של חייהם. הם מעלים בזיכרונם שוב ושוב את הטישים המופלאים שערך הרבי בבית מדרשו והיו מוקד משיכה לאלפים. במהלכם, אגב, שורר הרבי את היצירה המורכבת ורבת ה'תנועות' של סקולען לזמר 'כל מקדש'. לאחר מכן האריך בדברי תורה שבהם החדיר בלב חסידיו יסודות של עבודה תמימה.
אחד מבני משפחתו של הרבי בוחר להתמקד בתפילותיו שהיו לשם דבר: "קשה מאוד להסביר למי שלא חווה זאת, כיצד נראתה תפילה של הרבי זצ"ל. מפעם לפעם, בלהט תפילתו המשתפכת, היה ניתק ממקומו, כנשמה המבקשת להשתחרר מכבלי הגוף. הרגשנו בחוש כיצד מעתיר הוא לישועתן של ישראל בכל מאודו".
ולצד כל אלו נודע הרבי זצ"ל במסירות הקרבתו למען כל יהודי ויהודי, לאו דווקא – ואולי דווקא לא – למי שנמנה עם בני קהילתו. "ימים ספורים לפני שחלה את חוליו האחרון, שמעו אותו הגבאים מרגיע יהודי מסוים שאשתו הייתה במצב קשה, אבל המשפחה התלבטה אם להכניסה לבית הרפואה. 'אני לוקח את עניינה על כתפיי', התבטא הרבי באורח נדיר והאיש התרצה. אלו דברים שמסופרים על תלמידי הבעל שם טוב, קדושי עליון מלפני מאות שנים, ואנו ראינו זאת במו עינינו", מתפעם החסיד בערגה.
זוהי נקודה שחוזרת על עצמה שוב ושוב בשיחות עם באי היכלו של הרבי זצ"ל. כל אחד מספר על עצמו או על קרוביו, כיצד תמך בהם הרבי בסכומי כסף עצומים בסודי סודות, מזהיר אותם נמרצות לבל ייוודע הדבר לאיש; איך התמסר לילות שלמים לרומם את רוחו של יהודי שלקה בעצבוּת ומרה שחורה; כמה היה מצר ודואג בצרתן של ישראל, כאילו היו צרותיו שלו ממש.
ועתה נסתלק הרבי לבית עולמו והם חשים כי עולמם חרב באחת. הרבי זצ"ל, שכאב בכל עת את כאבם, שפישט עבורם את לבטיהם ושיכך את מצוקותיהם ושגם שמח עימם בכל ליבו בעת שמחתם, ונהרה של הנאה אמיתית הייתה שפוכה על פניו כאשר בישרו לו על כך – איננו. מי ייתן להם תמורתו?! מי ימלא את החלל העצום שנפער בליבם?!
'מופתים' מתחת לשולחן
סיפורי פלא למכביר ליוו את הנהגתו של הרבי זצ"ל, הם 'התגלגלו מתחת לשולחנו', כנוסח הביטוי החסידי הקדום. כמעט אין לך יהודי שהיה מקורב, ולו במעט, להנהגתו של הרבי ולא זכה לראות מעין אלו במו עיניו.
הנה עובדה, 'מופת', מכלי ראשון, מפיה של בעלת המעשה שאת סיפור לידת בתה היחידה הבאנו בתחילת הכתבה:
אותה בת מיוחלת, שנולדה אחרי שנות המתנה ארוכות וקשות מנשוא, סבלה בצעירותה מבעיה רפואית מורכבת: היא לא פצתה את פיה ולא השמיעה שום מילת דיבור עד גיל ארבע(!). קלינאיות תקשורת עטורות תארים ומומחיות הוזעקו, רופאים בכירים התבקשו לחוות דעה, אולם מאומה. הילדה לא גילתה יכולת דיבור מינימלית. עניין חריג מאוד לגילה, שהעלה את מפלס הדאגה לשחקים.
והם, שנוכחו כבר לראות את כוחו של הרבי זצ"ל, מיהרו כמובן אל חדרו של הרבי. גם את הילדה הביאו עימם והיא התרוצצה סביב שולחנו של הרבי בהתלהבות ילדותית וניסתה להפתיעו בקריאות 'הלו' חמודות מכל צד. הרבי זצ"ל חייך בקורת רוח והרגיע את ההורים הלחוצים. "בתכם עוד תהיה 'דרשנית' גדולה", הבטיח להם כמי שרואה את העתיד בעיני רוחו. ימים ספורים לאחר מכן החלה הילדה לדבר ועד מהרה הדביקה את הקצב. מאז היא אינה חדֵלָה מפטפוטים, לאושרם הגדול של הוריה.
סיפורים מעין אלו נערמו לאלפים בצילו של הרבי זצ"ל. בני שיחי מספרים על ישועות מופלאות שעיניהם חזו בחדרו של הרבי: על אישה משותקת שחזרה לצעוד על רגליה; על הבטחות לזרע של קיימא ששערה לא נפלה מהן ארצה; על רעיה שאיבדה את מאור עיניה בעקבות מחלה נדירה: הרבי ביקש ממנה להתחזק בעניין מסוים והיא שבה לראות לנגד עיניהם המתעגלות של הרופאים; כהנה וכהנה סיפורים רבים שמסופרים בהתפעמות חסידית משתוקקת.
אולם הרבי מצידו התעלם מכל זאת. בכל פעם שביקשו ממנו 'לפעול' עבור ישועתו של מאן דהוא, היה מבקש קודם שיתחזק באמונה תמימה ובמידת השמחה. גם לאחר מכן לא אבה לברך מכוחו. "בזכות אבי וזקני הקדושים", היה אומר ומאחל מכל ליבו ומעולם לא החזיק טובה לעצמו.
אמריקה החסידית ביגון כבד. הרבבות במסע ההלוויה
העסקה אכן השתלמה
למעשה, מאז חולי הריאות בשנת תשע"ב (2012), שעליו סיפרנו בתחילת הכתבה, ידע מצבו הבריאותי עליות ומורדות, כמו ספינה המיטלטלת בין גלי הים. הרבי זצ"ל נכנס ויצא משערי בתי הרפואה, וברחבי תבל העתירו המונים למען רפואתו השלמה. בפעם האחרונה הובהל הרבי בקיץ בשנה שעברה לאשפוז דחוף ומאז לא חזר לאיתנו.
גם אז, בימי הנהגתו האחרונים ממש, התגלתה דמותו הטמירה במלוא יופייה. בלילה שקודם אשפוזו האחרון מצאוהו מקורביו שוקד על עניינו של פלוני שנקלע לקשיים כלכליים כבדים. הרבי זצ"ל התעקש לשוחח עם עסקנים ובעלי עניין, כדי להשקיט את רוחו של אותו יהודי אומלל, רועה נאמן הדואג לצאנו עד הרגע האחרון.
חולשתו ניכרה על פניו, גופו הכחוש עמד על סף קריסה, אולם מידת אהבת ישראל שרחשה בו לא נתנה לו מנוח ועד שהדברים באו על מקומם סירב לשמוע על מנוחה כלשהי.
במוצאי השבת האחרונה, לאחר שנה תמימה שבה עקבו רבבות יהודים אחר מצבו השברירי, הוכרעה המערכה. ניצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש.
וכעת, בשעה קשה זו של הסתלקות הצדיק, חשים החסידים מיותמים, כילדים שאיבדו את אביהם האוהב. שליחותו הכבירה של הרבי מסקולען רבי ישעיה יעקב זצוק"ל, הגיעה לסיומה בעולם הזה ואילו הם, חסידים מקושרים בכל נימי נפשם, נותרו מאחור וחלל גדול נפער בליבם. חלל של חסיד שאיבד את רבו האהוב, שהיה עבורו כְּאָב רחום וכמגדלור מאיר בים החיים הסוער.
כל נשמה שהאיר, כל לב שקירב לאביו שבשמיים, כל יהודי שחיזק באמונה – כולם עומדים כעדים אילמים לגדולתו ולצדקתו. .האלפים הרבים שמיררו בבכי אחר מיטתו היו עדות חיה למהפכה שחולל בנשמתם. הם איששו את הבטחתו של אביו, הרבי זצ"ל: רפואתו של בנו, הרבי זצ"ל, אכן 'השתלמה' כלפי שמיא.
צדיק שאבד, לדורו אבד.
