שומר החומות | אחרי שהסעיר את הציבוריות הישראלית, הרב הראשי הגאון רבי דוד לאו, מתייצב בריאיון לוחמני במיוחד נגד רפורמת הגיור של מתן כהנא:
"אם רפורמת הגיור תעבור, לא תהיה ברירה ושומרי התורה יצטרכו להקים לעצמם ספר יוחסין"
לא קל עבור הרב הראשי, הגאון רבי דוד לאו, להשיל את הארשת הממלכתית שעוטפת את התבטאויותיו. אבל כאשר הוא רואה שמתקרבת רפורמה שאותה הוא מזהה כסכנה ממשית לעתיד העם היהודי – הוא מתקלף מהממלכתיות ויוצא לקרב נחוש • "אני מחויב להלכה, לתורת ישראל. אי אפשר לצפות ממני לחתום על משהו שמנוגד להלכה!" הוא מסביר את האמירה שלו, שהתסיסה את המערכת הפוליטית וגרמה לאיווט ליברמן לדרוש את פיטוריו • כך התגלגלו הדברים ממפגשים מרוככים עם השר ועד להצהרות הדרמטיות על עצירת הגיורים של העם היהודי • ריאיון נסער
כבר בכניסה לבניין הרבנות הראשית אפשר לחוש בסערה. סדר היום הקפדני והרגוע מופקע כולו לטובת כנסי חירום והצלה. רבנים מכל הארץ נכנסים ויוצאים. מכשירי הטלפון לא שובתים לרגע, מעבירים גל של שיחות נכנסות מכל העולם. מאות רבנים מהארץ ובעיקר מהגולה, מבקשים להצטרף לזעקה ולעשות הכל כדי "להציל את הרבנות הראשית", כמו שהם אומרים בכל השפות.
ניכר, שהרבנות הראשית מעולם לא עמדה בשעה כה קשה עבור עצם קיומה, כמו השעה הזו.
אם יש מקום שמסמל יותר מכל את המילה 'ממלכתיות', הרי שזו לשכת הרב הראשי, הגאון רבי דוד לאו. כמי שהורתו ולידתו בעולם הרבנות, במשך השנים הפכו פניו וחיוכו ל'סמל' של 'דרכיה דרכי נועם'. בימים כתיקונם אי אפשר לשמוע כאן אף לא רמז למילים שעשויות להיות מכוונות נגד מישהו.
אבל אלה לא ימים כתיקונם.
הרבנות הראשית בארץ ישראל ניצבת באחת משעותיה הקשות, וגם כוח המעצור של הרב אינו עומד מול ההצהרות של השר לשירותי דת שמבקש לחולל 'רפורמות', שאיך שלא מביטים עליהן, הן עלולות להמיט הרס ולסכן את כל עתיד רישום היהדות בארץ הקודש.
"לא אחתום על תעודות הגיור הללו", הצהיר הרב לאו באופן חסר תקדים, ובבת אחת הסעיר את התקשורת ואת הציבוריות הישראלית כולה.
זהו. מסתיים לו כנראה שלב של ניסיון ללכת בדרכי נועם. עכשיו, בלית ברירה, יוצאים למלחמה. התקשורת סוערת, אך עולם הרבנות האורתודוקסי תומך.
רגע לפני שאנו נכנסים לריאיון המיוחד, שלא דומה לשום ריאיון נינוח אחר בלשכת הרב הראשי, יוצאת לה עוד משלחת רבנים מהציונות הדתית והם מבקשים להכריז 'אין לנו חלק ונחלה עם מהרסי עולם הרבנות'.
על קיר הכניסה ללשכה תלויות שתי תמונות. שני מייסדי הרבנות הראשית הראשונים, עוד לפני קום המדינה – הגרא"י קוק והגרי"א הרצוג זצ"ל. הרב לאו מביט בתמונות ועננה אופפת את פניו. "כמה מסירות נפש הייתה אז לפני מאה שנים, לשמור על ממסד רבנות פעיל בארץ ישראל. והנה, עכשיו מבקשים לעקור את הכל".
מה שהכי מאכזב אותו, וניתן לשמוע זאת בין השורות, זו העובדה שדווקא מי שממנו היה מצופה ללחום על מפעלם של אותם רבנים ראשונים, הוא זה שמחריב את הכל בשעטה לעבר מטרה שסימן לעצמו – לקעקע ולהחליש את מעמדם של הרבנות ורבני ישראל.
בקיר שממול תלויות עוד שתי תמונות. שני הסבים המפורסמים. הראשון, רבה של פיוטרקוב, הגאון רבי משה חיים לאו הי"ד, והשני הרב התל אביבי המפורסם, הגאון רבי יצחק ידידיה פרנקל זצ"ל. בבחינת 'אשא עיניי אל ההורים'.
ואצל הרב לאו לא מדובר בסתם 'ייחוס', אלא בפרספקטיבה. "בכל יום כשאני נכנס לכאן, אני מביט בסבא וחושב מה המסר הרבני שהוא דורש ממני".
הוא מצביע על ערמת מסמכים המונחת על השולחן. 'תיקים' קוראים לזה בשפת הרבנים. "מדובר בדיני נפשות", מסביר הרב. נשים עגונות, מסורבות גט ועוד שאלות ייחוס מורכבות.
"כשאני ניגש לתיקים הללו, אני נזכר באותו רגע שבו סבא, הרב פרנקל, התמנה לרב בתל אביב. הוא ביקש שיביאו לו את כל התיקים שעדיין לא קיבלו הכרעה. התוצאה הייתה מבהילה. היו תיקים של שאלות קשות שלא הוכרעו כעשרים ושלושים שנה(!).
"עוד באותו יום הודיע סבא שהוא מקים בית דין מיוחד. הוא צירף אליו את הדיינים הגאונים רבי יהושע מנחם ארנברג, בעל שו"ת 'דבר יהושע', ואת רבי שמואל ברוך ורנר – ומאוחר יותר גם רבי שלמה טנא שהחליף את הרב ארנברג שנפטר – והם השקיעו מאמצים עצומים עד שהצליחו להביא הכרעות.
"אחד התיקים היה מקרה של אישה עגונה שבעלה נעלם במלחמת העולם השנייה. אחרי בירורים התגלה, שאמנם אינו בין החיים אבל יש לו אח קומוניסט כופר, שלא מוכן לשמוע על חליצה. ואותה אומללה שהייתה בת עשרים כשבעלה נעלם – בקושי הייתה נשואה כמה שנים – כבר הגיעה לגיל חמישים ושלוש, והיתר אין לה. סבא ישב לילות כימים וכתב פסק דין שהאח מומר ולכן היא פטורה מחליצה. אלא שלכזה פסק מורכב הוא ביקש את הסכמתו של גדול פוסקי ארה"ב, הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל. המכתב נשלח, חלפו שבועיים ותשובה לא באה.
"לא אשכח את המחזה הזה. זה היה יום שישי, כמה שעות לפני שבת. ואני רואה את סבא מסתובב בחדרו בלחץ, הלוך ושוב. מסתכל על השעון וממתין בדריכות. ברגע שהמחוז הראה על שתיים בצהריים, הוא התקשר – בימים ההם דרך מרכזייה – וכעבור כמה צלצולים נשמע קולו של ר' משה מהעבר השני. כל רגע עלה הון. סבא רק זעק: 'יש פה אישה שממתינה שלושים ושלוש שנה, איך אפשר לעכב אותה שלושה שבועות?!' אני לא זוכר את סבא ככה.
"מהעבר השני נשמעה התנצלות. רבי משה אמר שהוא לא חש בטוב בשבועיים האחרונים ולכן בני המשפחה לא הביאו לו מכתבים. סבא המתין על הקו עד שרבי משה מצא את המכתב בתוך הערמה, והבטיח לעיין.
"רבע שעה לפני שבת נשמעו דפיקות בדלת. הדוור הגיע עם מברק ובו הייתה מילה אחת באותיות אנגליות: 'muteret' – מותרת. למטה הופיעו עוד שתי מילים: 'נימוק בהמשך'. סבא הסתובב אליי וחייך: 'ידעתי שהוא לא יהיה רגוע'.
"וכשאני נכנס לחדר ורואה את פניו של סבא, אני עוד שומע את הזעקה ההיא. הנה, כאן על השולחן יש שאלה של ייחוס שהתעוררה בתשנ"א. ומה שיותר מזעזע, שבזמן שחלף יש בתיק הזה עוד ארבעה ילדים.
"רק לא מזמן הגיעה לכאן כלה חרדית, שברישום הנישואין התברר לה שהייחוס שלה בסימן שאלה. זה נורא ואיום. אל תקנאו ברב שצריך להגיד למישהו 'אתה לא יהודי'. נכון", עולה קולו של הרב, "זה לא נעים, אבל יש לנו הלכה ואנחנו לא זזים ממנה!"
"לא אוכל לחתום נגד ההלכה". הגר"ד בשיחה ל'משפחה'
תהפכו את הספרייה
"יום אחרי שנבחרנו", משחזר הרב דוד לאו, "עמיתי ה'ראשון לציון' רבי יצחק יוסף שליט"א ואנוכי הגענו לקבל ברכת הדרך מאביו, מרן הגאון הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל. הוא הביט בנו בעיניו הטובות, הצביע על הספרייה הענקית שמאחוריו ואמר: 'אתם רואים את הארון הזה? תהפכו פה כל אבן עד שתמצאו היתר. אבל ההיתר חייב לבוא רק מתוך הארון הזה'. זהו המסר שאני מבקש לומר ביום הזה.
"אף אחד בעולם לא יכול לשנות אות אחת מן התורה! ודאי שלא לחייב רבנים בישראל לעשות את זה!
"לא מזמן יצא לי לראות פרוטוקול של 'ועדת חוקה' של הכנסת מתשל"ו. מסתבר ששום דבר לא השתנה. גם אז הרב עובדיה יוסף הגיע לכנסת ותקפו אותו על ש'הרבנות לא מאירת פנים' וכל הביטויים שאנחנו שומעים ומכירים. והרב עובדיה אמר: 'אני לא מקבל את מה שאתם אומרים. כל בעיה שיש לכם, אל בית הדין שלי או אל בית הדין של הרב פרנקל בתל אביב, תקבלו מענה. אבל המענה יהיה רק מתוך ההלכה'".
אם מותר לשפוט, נראה שמשהו השתנה לאחרונה. בתחילת הדרך הרב נפגש עם הגורמים ונקט בדרך של הידברות. מה השתנה עכשיו?
"שאלה פשוטה יש לי: אם הכנסת תחוקק חוק שרופא חייב לחתום על אדם שיש לו ארבעים ואחת מעלות חום – שהוא בריא, אתה מכיר רופא שיחתום בגלל שהכנסת חוקקה?! ואם הכנסת תחוקק חוק שלא צריך בטון בבניית מבנה, למרות שהמהנדס אומר שהידיעה המקצועית שלו אומרת שהמבנה עלול להתפרק ולסכן חיים – האם יש להם רשות לחתום על דבר כזה?!
"עם כל הכבוד לכנסת", אומר הרב לאו בטון שמזמן לא נשמע מפיו, "אני רב, ממשיך שושלת של רבני ישראל לאורך דורות. היעלה על הדעת שמישהו יחייב אותי לחתום על דבר שמבחינה הלכתית הוא אסור?!
"אם אני חושב שגיור מסוים לא נעשה כהלכה – איך אני יכול לחתום על זה?!
"ובאשר לשאלתך: עד היום לא הייתה נקודה שאילצה אותי להתערב מתוקף הסמכויות שבידי. אז דיברתי וניסיתי לפעול ולשנות, לפעמים אף בהצלחה. אבל לא הייתה חקיקה שאמורה לאלץ אותי להיות שותף נגד עמדתי ההלכתית. כשזאת המציאות, אני רשאי להתווכח ולומר: 'אתם טועים בדבר הזה, בואו נחשוב איך לשנות'. אבל כשמתעלמים מהעצות ומנסים לחייב אותי להיות שותף לעיוות הזה, אני חייב להודיע ולשים גבול. עד כאן!"
האם המתווה החדש הוא אכן כל כך נורא?
"עצם העובדה שיהיו מהיום והלאה שני סוגי גיור בעם ישראל, זה חמור מאוד מאוד".
אולי נעשה סדר. מה בעצם מבקשים לשנות?
"עד היום", מסביר הרב, "אדם שרוצה להתגייר, מתייצב באחד מארבעת המחוזות שקיימים במנהל הגיור – צפון, דרום, מרכז וירושלים. אלא, שעכשיו מבקשים משהו 'תמים', להוסיף עוד מחוז אחד – מחוז ושמו 'רבני עיר'. מעתה כל רב עיר ומושב יוכל לגייר כרצונו".
מה ההבדל בין המחוז הזה לבין המחוזות האחרים?
"במחוזות הראשונים יש לנו פיקוח הלכתי. יש כללי גיור אחידים ודיינים שמומחים לנושא הזה. נכון שיש עצמאות שיפוטית לכל דיין – בהתאם למה שהוא מבין, אבל הכללים שווים לכל בתי הדין. מדובר באחד הנושאים הכי רגישים שיש בעם היהודי. אנחנו חייבים לגלות רצינות כשאנחנו ניצבים בשער הכניסה לעם היהודי. אסור לנו לאפשר לאדם להתגייר, כשהוא לא מתכוון לכך ברצינות. כך למשל, אדם שיצהיר שהוא שומר מצוות, אבל אף אחד לא יבדוק מה קורה עם ילדיו הקטנים, ברור שאין שום משמעות לגיור.
"ולא", מבהיר הרב בהחלטיות, "בניגוד להשמצות, מדובר במערך יעיל ביותר. רק לפני שנה הוספנו עוד שישה דיינים יראי שמים וחרוצים. אגב, אמרתי זאת גם לשר כהנא, חלק מהדיינים הם אנשים ששירתו ברבנות הצבאית והם מכירים את עם ישראל לגווניו, לא פחות מאחרים.
"בכלל", מסביר הרב, "כיום החוק אומר שכדי לעבור את התהליך שנקרא 'המרת דת' – כלומר לעבור לדת אחרת, רק 'ראש העדה' יכול לחתום. אצל היהודים, הרב הראשי ונשיא בית הדין הוא זה שמוגדר 'ראש העדה'. להבדיל, כך זה גם בדתות אחרות. כאן אני ממלא את התפקיד של 'ראש העדה'. בלי חתימה שלי, הגיור לא מאושר. גם אם מישהו מתגייר בבית דין פרטי, הגיור שלו לא תקף מבחינה חוקית בלי אישור שלי. כאשר מגיע אדם להירשם לנישואין על סמך תעודת הגיור של בית דין פרטי – איזה שלא יהיה – אני מפנה את זה לבית דין הרבני האזורי שיבדוק האם הגיור כהלכתו, ורק כשיש אישור של בית הדין אני חותם. מה שאומר, שבסופו של דבר גיור צריך להיות אחיד.
"זהו דבר קריטי", מסביר הרב, "שלא יהיה מצב שאני עומד באיצקוביץ או ב'זיכרון משה' ואני סופר אנשים למניין ואני צריך לחשוב על כל אחד מהם האם הוא יהודי או לא. 'איזה הכשר גייר אותך'… זה פשוט חורבן עם ישראל. ולכן חייבים אחידות!
"כל חיי היהדות שלנו, נישואין, ייחוס וקבורה, הכל סובב סביב הנקודות הללו. מערך הגיור הזה הוקם בתקופתו של אבא (-הגאון רבי ישראל מאיר לאו. יא"ג) יבדלחט"א, יחד עם הרב בקשי דורון זצ"ל, והרעיון היה, שפועלים על פי כללים בצורה מסודרת. נכון, התהליך הזה לוקח זמן, לפחות שנה של לימודים, אבל זו לא 'סחבת' אלא רצינות, להפוך ליהודי זה תהליך רציני. כשנכנסתי לתפקיד עברתי על חומר הלימוד, וכן גם עשיתי בו כמה שינויים חשובים. פעלנו שכל הדיינים יפעלו מתוך יראת שמים.
"וכן, חשוב לי לחזור ולומר: אני רוצה מאוד את רבני הערים בתוך מערך הגיור, אבל לא כדיינים, אלא כמלווים. אם מישהו כל כך רוצה 'לבוא לקראת', אני יכול לומר שחסרות לנו משפחות מלוות למועמדים לפני הגיור ויותר מזה משפחות שילוו אותם אחרי הגיור, משפחות שיקיימו את מצוות עשה 'ואהבתם את הגר'. זה מה שחסר לי.
"כי כאשר אדם מתגייר – גם אם הוא חייל – יש לו תהליך שבמהלכו הוא מאבד את החברה הקודמת ואת הקהילה. אמרתי לכהנא: 'אתה באמת רוצה לעודד גיור?' בוא ותעשה משהו מועיל. תשיג תקציב למשפחות המלוות, אותם אברכים צדיקים שמקבלים למשך תקופה ארוכה עוד כמה 'פיות' להאכיל בכל סעודה. איש לא דואג להם. מי שרוצה לעזור שישיג להם תמיכה'. וכן, בשלב הזה, אני זקוק לרבנים המקומיים. אם הם רוצים לעזור, זה הדבר הנכון".
מחאה חסרת תקדים. הגר"ד לאו נואם בכינוס הדיינים. בהשתתפות ראש ישיבת חברון הגר"ד כהן
תעודה תחת לחצים
בעבר רבני הערים היו מגיירים. מה השתנה?
"הייתה אמנם תקופה מסוימת שרבני ערים גיירו, אבל למרבה הצער ראינו בזה הרבה מכשולים. מסתבר, שכשלא מדובר במערך רשמי, תחת כללים אחידים – יש הרבה יותר אפשרויות לכל רב לקבוע לעצמו כללים משלו. האחד יחמיר מדי והשני יקל מדי, ולא תהיה שום אפשרות לדעת מי גויר כהלכה ומי לא. מה גם, שהקרבה של הרב לבני הקהילה עלולה להזמין לחצים שונים ומשונים. לא היינו רוצים לשים את הרבנים במקום הזה.
הרבנים לא נעלבים מהחשד הזה?
"להפך. דיברו איתי רבנים מבתי דין בכל העולם. הם ממש מתחננים שנילחם ונשמור על הגיור כמות שהוא. הם אומרים לנו: 'העובדה שהיום כולם יודעים שהגיור שלנו חייב לעמוד בסטנדרטים האחידים של הרבנות הראשית, מאפשרת לנו לעמוד בלחצים'. בחו"ל הסיפור הרבה יותר קשה. הרבנים ממש תלויים בקהילה. האפשרות שלהם לעמוד על העקרונות, הרבה יותר קשה. מפורסמת הדוגמה של הרב סיראט מצרפת, שבגלל סירובו לגייר כמה מקרים – פוטר ממשרתו. אבל כמה רבנים מסוגלים לעמוד בלחץ כזה?!
"לכן עשו תיקון גדול. תיקנו את הדבר הזה. עשו סדר וכללים אחידים. זה לטובת כל הצדדים. ושוב, רבני הקהילות בחו"ל מתחננים, הם אומרים לנו היום אתם עוזרים לנו לשמור על ההלכה אצלנו. אם בארץ זה ייפרץ – אצלנו זה יקרוס לגמרי.
"מי שיש בו קצת הגינות מוסרית, מבין עד כמה זה חשוב. כשנכנסתי לתפקיד, התברר לי שיש רבנים מהארץ שנוסעים בעולם ומגיירים. יום אחד הגיעו לבריסל שלושה רבנים, וגיירו עשרים גרים בכמה ימים. שאלתי אותם, הרי בגרות חייבים לדעת 'מאין באת?' כלומר מה הביא אותו להתגייר ועד כמה הוא מבין את משמעות הגיור. ו'לאן אתה הולך?' מה הסיכוי שישמור תורה ומצוות? – ואני שואל את אותם רבנים שהגיעו לכמה ימים, איך אתם יכולים לדעת?! רק בית דין שמכיר את המתגייר לעומק, שמכיר את הסביבה ואת הרצינות, ובחן זאת לאורך שנה – יכול לנסות.
"לגיורים האחרים קוראים 'גיורי קפיצה'. וכך ראינו אנשים שבית הדין במוסקבה למשל לא קיבל אותם, אז הם עלו על מטוס לעיר מסוימת באירופה וחזרו למחרת עם תעודת גיור חתומה על ידי שלושה רבנים. איך יכול להיות דבר כזה?! עצרתי את זה. הודעתי שאני מקבל גיורים רק מרבנות מקומית בכל מקום ומקום. דאגתי להרחיב את תחום השיפוט של כמה רבנים בווינה, במרסיי ובמערב שווייץ. גם הצלחנו לפעול שהדיין הגאון הרב ארנטרוי מלונדון יסכים לנסוע לסקנדינביה לתקופה ולטפל – יחד עם הרבנים המקומיים – בסידור גיטין וקידושין וגם גיורים.
"וכך גם בארצות הברית, בקנדה ובדרום אמריקה. יש לנו קשר עם בתי דין בעולם, כולל דרום אפריקה ועד לאוסטרליה, שם הרב אולמן מסידני לוקח אחריות גם על מקומות אחרים.
"אגב, יום אחד פנו אלי ממשרד הפנים וביקשו לברר איך יכול להיות שאישרנו גרות של שתי נשים מאינדונזיה שהיא מדינת אויב. אמרתי להם שדיברתי עם הרב אולמן ואכן מדובר בגרות צדק אמיתיות. למדינת ישראל יש אולי בעיה בגלל שזו מדינה עוינת, אבל להלכה אין שום מחסום".
שיר וסל קליטה
את כל האידיליה הזו, של מערך גיור יציב שנבנה לאורך עשרות שנים, מבקשת הממשלה הזו להרוס. והכל בשם 'טובת הגרים'. הרב לאו לא מצליח להבליג. "מדובר בחורבן כל מהלך הגיור. עצם העובדה ששוברים את האחידות של הגיור, שיש כמה סוגי גיור, זו הנקודה המסוכנת יותר מהכל. עצם הזילות הזו, שכל רב יישוב יוכל להכריע בשאלה כל כך חשובה.
"רק לפני שנה, בררנו מתוך מאתיים מועמדים, שישה תלמידי חכמים מופלגים ויראי שמים. ועכשיו מביאים כמה אלפים. על סמך מה יפעלו מאות הרבנים החדשים? האם מישהו שואף ש'המחוז החמישי' יעבוד על סמך כללים אחרים?!
"אומרים לנו 'נקים ועדת היגוי שבראשה יעמוד רב נכבד, ויהיה גם נציג של הרב הראשי ועוד נציג של שר הדתות'. סליחה, זה הלכה. לא ועד בית. מה העניין פה לנציגות?! אולי נתחיל גם למנות נציגים בבתי הדין הרבניים, נציג של משרד הפנים שיסדר גיטין וקידושין. זה נשמע הגיוני?!
"ובכלל, יש כאן שבירת מגבלות. נכון להיום, אדם שגר בדרום לא יכול להתגייר בצפון. הוא חייב ללכת לבית דין שמכיר אותו ואת הסביבה שלו. ואילו ב'תיקון' החדש, כל אדם מכל פינה בארץ יוכל לבחור את הרב שנראה לו הכי מקל. זהו אבסורד. אז מנסים להרגיע אותי. כהנא אומר 'גם לך, הרב הראשי, יש נציג שם'. תודה רבה, מה זאת אומרת נציג?!
"התורה מצווה אותי ואומרת לי להקפיד לשים רק דיינים כשרים. התורה אומרת לי שאם אדם ממנה דיין שאינו ראוי, כאילו חס ושלום העמיד אשרה של עבודה זרה. 'כדאי', אומר רש"י, 'מינוי הדיינים הכשרים להחיות את ישראל ולהושיבם על אדמתם'".
במובן מסוים, אנחנו, בני הציבור החרדי, חשים שכל זה לא נוגע לנו. אצלנו יודעים לבדוק?
"זה ממש לא נכון", אומר הרב לאו. "ברגע שהרפורמה החדשה תיכנס, כל המצב משתנה. לא נוכל יותר לסמוך על גרים. נהיה חייבים לבדוק מי ומה גייר אותם. גם בערים חרדיות, הדבר הזה נוגע.
"בואו ניזכר בסיפור הטרגי של 'החתן הלבנוני' מארצות הברית. ואני רק יכול לציין, שברגע שהתפרסם הסיפור הזה, התקשר אלי ידידי הרב אולמן ויחד כתבנו הנחיות חדשות לרשמי הנישואין בעולם, כדי למנוע חלילה טעויות שכאלו. המציאות היא, שאם יהיו כמה סוגי גיור, לא נוכל לדעת אם מי שעומד לפנינו הוא יהודי. בסופו של דבר זה קרע בעם ישראל!"
אבל הרב מכיר לוודאי את הטענות שמדובר באנשים שמתגוררים כאן בארץ, ובגלל הסחבת בעניין הגיור הם סובלים ואין להם זכויות אזרח בסיסיות?
"לפני שמונה שנים אמרתי משפט שהפך לכותרת בעיתון 'הארץ': 'אני קורא לשנות את חוק השבות'. משום שאם ישנה בעיה עם אותם גויים שבאים ארצה, במקום להקל בגיור, צריך קודם כל לעצור רגע את הנכנסים לארץ. הרי לכולי עלמא רוב העולים למדינת ישראל בשנה האחרונה היו לא יהודים. אז בשביל מה להעלות אותם?"
אלו העובדות? הרוב?!
"אלו העובדות של משרד הפנים. כנראה שעל פי ההלכה מדובר ברוב גדול עוד יותר. אבל גם לפי רישומי משרד הפנים והסוכנות היהודית, רוב העולים בשנים האחרונות לישראל אינם יהודים. אז למה מעלים? מה בוער?
"לחילופין, אפשר גם לקבל החלטה שמדינת ישראל נותנת אזרחות לכל מי שבא. אנחנו נדע להתמודד עם זה בצורה מסוימת. אבל המדינה אומרת 'אנחנו מדינה יהודית', או לפחות 'מדינת יהודים' ולכן מתעקשים להקל בגיור.
"ואני אומר – 'מדינת יהודים? קודם כל תעשו סדר בנושא הזה'. וחשוב לומר, ברוב המקרים לא מדובר על שיקולים הומניטריים. לפי דעתנו, אפשר להעניק זכויות לכל אזרחי הארץ גם אם הם לא יהודים. לאזרח מדינה מגיעות כל הזכויות.
"אבל המצב הוא ששלושה מהרבנים, שמדברים עכשיו בקול ותומכים ברפורמה – הם כאלו שנוסעים לאוגנדה ומגיירים בסיטונאות. אחד מהם סיפר לי לפני כמה שנים, שבביקור אחד הם גיירו שני שבטים של למעלה ממאתיים משפחות. ניסיתי להבין מדוע, והוא אומר לי: 'היינו שם, פשוט רחמנות עליהם. אין שם מים, אין שם חשמל. והם עמדו ושרו איתנו והתפללו'… ואני אומר: 'למה שלא ישירו ויתפללו שעות, אם תמורת השיר הם יגיעו לפה ויקבלו סל קליטה נדיב'…
"אני מסתכל וכואב. בואו נפתור קודם את הבעיה בארץ, לפני שנצא לייבא בעיות מחו"ל. ולמי שדואג שלא יעלו לפה יותר מדי גויים, אני פונה – אולי תעצרו לרגע את העלייה הזו?
"ויש עוד נקודה כואבת במיוחד. והיא קשורה ל'סבל' שאותו מתארים אלו שבאים לחולל רפורמות. הם מתעלמים מהנורמות שהשתנו. אחד מזיכרונות הילדות שלי, ביום אחד התדפק על דלת ביתו של אבא אדם. הוא ביקש לשוחח עימו ביחידות ובדלת סגורה. אחרי שעה ארוכה ראיתי אותו יוצא עם דמעות. גם אבא היה נסער. הבת של האיש הזה רוצה להתחתן עם בחור לא יהודי. חוץ מאיסור הלכתי, זו הייתה גם בושה. אבל למרבה הצער, היום הכל השתנה. אנשים מפורסמים לא מתביישים שהם או בני משפחותיהם נשואים לנכרים, והתקשורת מסוגלת להלל את זה. הנורמות השתנו לגמרי. מה שרק מחריף – למרבה הצער, את השאלה. למה להעלות אותם, ואם כבר עלו למה לגייר אותם?
"והריצה התמימה הזו, להרוס את הקיים כדי שאולי-אולי מישהו מהם ירגיש יותר בנוח, זאת היתממות מסוכנת שתוביל לחורבן".
גיורי הקפיצה והקריצה
מחוללי הרפורמה מצהירים רשמית שהם עומדים להחיל כללים אחרים על המחוז ה'חמישי'?
"למרבה הצער, כן.
"אתן דוגמה נוספת: אחד הכללים הוא, שכאשר אדם נשוי בא להתגייר, אנחנו מחייבים אותו להביא גם את בת הזוג לתהליך. הרי ברור שאדם לא יכול להתגייר כשהוא חי עם מי שלא שומר תורה ומצוות. לכן, כדי להוכיח רצינות, אנחנו דורשים לפחות שנה.
"אני יודע שזה נשמע קצת לא הומני, אבל זה חלק מהתהליך. זו ההלכה. בעל ה'אור שמח' פוסק למשל, שלפעמים אפשר להקל יותר בגיור של גבר מאשר של אישה. זאת, משום שהגבר עובר ברית מילה, וזו הוכחת רצינות. להיות יהודי, צריך להוכיח מעט מסירות נפש. לכן אנחנו דווקא מתעקשים על שנה. לא ניתן שמישהו יפגע בזה".
ככל שהשיחה נמשכת, חשוב לרב שנחזור שוב ושוב על המסר. "הרפורמה הזו תוביל להתבוללות! זהו חורבן של היהדות. התעודות הללו ישברו את האפשרות לגייר אנשים.
"ויש כאן סכנה הרבה יותר גדולה. בעוד שבחו"ל למשל, כאשר נער ישראלי מחליט להתחתן עם גויה, הרי שעם כל הצער מדובר בהחלטה מודעת – המצב הנוכחי עלול להביא שאדם שירצה להתחתן כדת משה וישראל, ייכשל בחתונה עם גויה שהתגיירה שלא על פי ההלכה".
ומה עונים אנשי ה'רפורמה'?
"האמת שהם לא מתייחסים לעניין ההלכתי. הם בעיקר מדברים על 'גיור ידידותי' שכולם ירצו לעבור אותו. ואני אומר שוב, לפני הכל יש כאן הוצאת לעז. הדיינים שלנו – חוץ מהעובדה שהם יראי אלוקים – הם גם חרוצים ועושים מלאכתם נאמנה. הם עובדים ביעילות ובאדיבות. כל טענה אחרת, היא הוצאת שם רע.
"יותר מזה", זועק הרב, "אמרתי למתן כהנא ואנשיו – הרפורמה הזו היא 'אונאת הגר': זה יגרום להם צער. אנשים שיעברו את כל התהליך ובסוף יראו שהונו אותם, שהם בכלל לא מתקבלים בקרב ישראל".
הצעד של הרב – לא לחתום על הגיורים – נשמע מאוד נחרץ.
"אכן כן. אמרתי ואני חוזר שוב ואומר – לא אוכל לחתום על דבר שההלכה לא מאשרת! חס ושלום! אני חושב שאין רב בעולם שמסוגל לחתום על פסק שהוא נגד ההלכה. וזה מה שאעשה!"
זו אמירה חסרת תקדים ביחס שבין רב ממלכתי לבין השלטון.
"מה אפשר לעשות. אני לא יכול לחתום על דבר שהוא לא אמיתי".
איך מגיבים אנשי הרפורמה להצהרה הזו?
"לצערי, אני לא רואה עדיין שהם בכלל מקשיבים. וזו הבעיה הגדולה. הם עדיין לא קולטים עד כמה הדברים הללו חמורים.
"יש בהם אנשים טובים ואכפתיים. ייתכן אפילו שיש להם כוונות טובות. אבל בנושאים הללו חייבים להתחשב רק במומחי ההלכה. רק ברבנים שחיים את הנושאים הללו כל השנה".
ומה עונים על הטענה שלהם שהם פועלים 'להנגיש את היהדות'?
"ומה אני עושה כל ימיי?! מה רבני ישראל עושים כל ימיהם?! אנחנו לא מחפשים להגדיל כבוד שמים ולהנגיש יהדות?! אנחנו לא מסתובבים בכל בתי הספר בארץ כדי לנסות להפיץ יהדות?!
"אם יש מישהו שחושב שכביכול אם הוא יחתוך חלק מהיהדות, על ידי זה האנשים יקבלו את החלק האחר – אז הוא פשוט משלה את עצמו. אנשים מחפשים את נקודת האמת השלמה. אלו שרוצים יהדות, לא רוצים רפורמות ודברים שהם בכלל לא יהודיים".
בצד השני מנופפים בשמות של כמה רבנים שיודעים ללמוד…
"בפגישתנו סיפרתי לשר כהנא סיפור מהמשנה. התנא רבי אליעזר בן הורקנוס, רבי אליעזר הגדול, שלפי אחת הגרסאות מכריע את כל חכמי ישראל בכף מאזניים אחת – ברגע שרוב חכמי ישראל סברו אחרת ממנו, נידו אותו ולא אמרו דברי תורה בשמו.
"עם כל הכבוד, אמרתי לכהנא, אני רחוק מאוד משולי אדרתם של התנאים הקדושים מהמשנה – אבל גם אף אחד מהרבנים שכביכול תומכים בך לטענתך, לא מגיע לקצה קרסוליהם של התנאים. רבניך, הם מיעוט שבמיעוט מול רוב מניין ובניין של רבני ישראל שעוסקים בנושאים הללו והם מתנגדים בצורה חריפה למהלך הזה".
האם לרבנים בחו"ל יש אפשרות לעצור את הרפורמה ולהודיע שכאשר תעבור הרפורמה הם לא יקבלו את הגיורים של מדינת ישראל?
"המציאות מורכבת מאוד. כי ברוך השם הבאנו למצב שתעודות הגיור ותעודות הנישואין והגיטין המוכרות ביותר בעולם, הן של הרבנות הראשית במדינת ישראל. ברגע שיודיעו רבני חו"ל שהם לא יקבלו את התעודות שמונפקות במדינת ישראל, זה יהיה קרע כואב בין מדינת ישראל ליהדות התפוצות. ואני אומר שוב, זה גם יפגע ביכולות העמידה של הרבנים שם מול הלחצים המקומיים.
"אבל בהחלט, אמירה של רבני חו"ל שמבחינתם שינוי פה יהרוס את הכל, יכולה להאיר את העיניים של אלה שלא מודעים לזה".
'הכינו ספרי יוחסין'
בסופו של יום, מול הנחרצות של הרב עומדים מאות אלפי עולים, רובם מברית המועצות. מה עונים לאלו שחשים חמלה עליהם?
"יש בי חמלה ורחמנות כלפי האדם הבודד, אבל יש לי חמלה ורחמנות גדולים הרבה יותר כלפי כלל ישראל. והאחריות שלי אומרת לי כרגע, שזה מה שצריך לעשות.
"אני חושב שצריך לתת להם זכויות אזרח, אבל בשום אופן לא לאפשר נישואין דתיים. נישואין דתיים זה רק ליהודי ויהודייה, אין דרך אחרת. אני לא יכול לקרוא לנישואין הללו 'כדת משה וישראל'. משרדי הממשלה יכולים להעניק להם זכויות אזרח כמו לכל האזרחים, אבל כל זה לא קשור להגדרת היהדות".
הרב חשב פעם שנגיע למצב כזה שייאלץ לסגור את הדלת על גיורים?
"אני לא סוגר את הדלת על גיורים", מצהיר הרב, "על גיורי צדק שאני אוודא שבוצעו על פי הנחיותיי ההלכתיות – אמשיך לחתום".
ובכל זאת הרב חשב פעם שנגיע למצב כזה?
"לא עלתה על דעתי. אני יודע שכמה גדולי ישראל התאמצו שלא יצטרכו ספרי יוחסין. שמעתי את זה מסבא, הרב פרנקל זצ"ל. שמעתי את זה גם מיבדלחט"א מרן רבי גרשון אדלשטיין בשם ה'חזון איש'. הם נלחמו על כך, שבמדינת ישראל לא יצטרכו להקים 'ספרי יוחסין', אלא שיהיה אפשר לנהל רישום נישואין ברבנות ובבתי הדין.
"לא עלה על דעתי אי פעם שאני אצטרך לשקול חלילה ספרי יוחסין. לא עלה על דעתי וכואב לי שאני צריך בכלל לחשוב על זה. אבל כן, אם הרפורמה הזו תעבור, ייתכן שלא תהיה ברירה ושומרי התורה יצטרכו להקים לעצמם ספרי יוחסין".
• • •
אז מה בעצם התפקיד שלנו, הציבור הרחב? מה אנו יכולים לעשות?
"דבר ראשון", מסביר הרב לאו, "חייבים מודעות. להבין את הסכנה שלפנינו. בהרבה מהמקרים זה עצמו משנה את רוע הגזירה.
"אתן דוגמה. לפני כמה שנים, בלי שאף אחד שם לב, החליטו לתת לרפורמים חלק בכותל המערבי. אנחנו זכינו להניף את נס המרד. אני לא מוכן לשמוע את צמד המילים 'הכותל הרפורמי'. הכותל קדוש לכל אורכו. זה שיש רפורמים שרוצים לעמוד לידו, לא הופך אותו חלילה לרפורמי. והנה, בעקבות המודעות הציבורית, העסק השתנה. נכון שגם כאן עוד ארוכה הדרך, אבל ההבנה הפשוטה של הציבור עשויה למנוע עוד ויתורים".
לסיום, יש פה ממשלה שככל הנראה לא עומדת לזוז לשום מקום. איזה מסר אופטימי אפשר לחשוב?
"אני לא עוסק בפוליטיקה. כנשיא בית הדין הרבני הגדול, לא אדבר על ממשלה זו או אחרת. אני עוסק בדאגה רבה מאוד לעם היהודי. ואני מאמין באמונה שלמה שהקדוש ברוך הוא, היה הוה ויהיה, והוא יבוא לעזרת כלל ישראל. ונצח ישראל לא ישקר".
