פה סתום | חסימתו של דונלד טראמפ מהשמעת מסריו, חשפה קצה-קרחון מטריד לקראת עידן של השתקת דעות
הם שולטים בחופש של כל אזרח בעולם להביע את דעתו ומחליטים מי מורשה להפיץ מסרים (למשל: האייתולה חמינאי) ומי נידון להשתקה לצמיתות (למשל: דונלד טראמפ) •חסימתו של נשיא ארצות הברית היוצא בידי ענקיות הטכנולוגיה – היא קדימון לקראת עידן שבו דעות שאינן מקובלות על האליטה הליברלית – ייחסמו, ופיות בכל העולם ייסתמו • האם השלב הבא הוא חסימת גישתו של כל בעל דעה לא מקובלת מלבצע פעולות דיגיטליות בחשבון הבנק שלו? יש מי שחוששים שכן • מסע מדאיג
אם יש תמונה אייקונית אחת שתיחקק בזיכרון הציבורי כסיכום עידן טראמפ – זו תמונתו של המפגין הרפובליקני אדם ג'ונסון, שעה שהוא סוחב את הפודיום של יושבת ראש בית הנבחרים ננסי פֶּלוּסי באולם המבואה של בניין הקפיטול.
תמונתו של ג'ונסון, אוהד טראמפ, אב לחמישה ותושב פלורידה – גדושה במשמעות סימבולית המשקפת את מה שחשים מיליוני מצביעיו של הנשיא שסיים השבוע באופן רשמי את תפקידו: 'הדמוקרטים גנבו לנו את הפודיום; עשקו מאיתנו את חופש הביטוי'. האקט הוולגרי־משהו של סחיבת הפודיום – נושא בחובו משמעות סימבולית על אודות הניסיון הימני הנואש להחזיק במה שנותר מהחופש להשמיע קול ברשות הרבים.
אלא שתגובתן של ענקיות הטכנולוגיה – מלמדת עד כמה ג'ונסון וחבריו איחרו את הרכבת. הפודיום כבר לא בידיים שלהם; ספק אם אי פעם יחזור להיות. עוד בטרם עצרה המשטרה את ג'ונסון, כבר מיהרו הפלטפורמות החברתיות לחסום לצמיתות את ערוצי התקשורת של טראמפ, עד לפני חמש דקות – האיש המשפיע בעולם. נשיא המעצמה החזקה בתבל מצא את עצמו אילם ומנותק לחלוטין מכל יכולת להביע את דעותיו ברשת החברתית.
ענקיות הטכנולוגיה לא הסתפקו בכך. בין-לילה מחקו חברות התקשורת 'טוויטר' ו'פייסבוק' עשרות אלפי חשבונות, שהמכנה המשותף להם הוא היותם שייכים למשתמשים בעלי דעות שמרניות-ימניות. "הטיהור הגדול", כפי שכונה המהלך, עבר בהצלחה מופתית. בין היתר נחסמה פלטפורמה המעודדת את חברי המפלגה הדמוקרטית לערוק ממפלגתם אל המפלגה הרפובליקנית.
החסימה הסיטונאית הובילה לנהירה המונית של משתמשים ימנים לפלטפורמה דיגיטלית מתחרה בשם 'פרלר'. אלא, שמהר מאוד התברר להם שגם שם תשיג אותם היד הארוכה של ה'בִּיג טֶק'. חברת 'אפל' הסירה את התוכנה מחנות התוכנות שלה, ובמקביל, חברת 'אמזון' מחקה את הרשת כולה מהשרתים שלה. בעידן שבו הפלטפורמות הדיגיטליות הפכו לצינור המרכזי להעברת מידע ולגיוס כוח פוליטי – מחנה הימין הרפובליקני בארה"ב גילה כי הקרקע הושמטה בין לילה מתחת רגליו. אין לו היכן להתבטא. פיו נקשר בסמרטוט.
זה היה מפגן כוח מדהים של קומץ חברות הטכנולוגיה ושליטתן המוחלטת במרחב השיח הציבורי. קבוצה זעירה של בעלי הון הוכיחו שהם מחזיקים בידיהם את הכוח לחרוץ גורלות ולקבוע אֵילו דעות יושמעו בפרהסיה הציבורית ואֵילו ידוכאו.
עד לא מכבר, מעשה בריונות פוליטי כזה היה מכונה 'מקרתיזם' וסופג גינויים מקיר לקיר. אבל כיוון שמדובר בסתימת פיות המסייעת במקרה לקידום השקפת העולם הפרוגרסיבית – לא רק שהמהלך לא נתקל בפרסומי מחאה מצד חסידי חופש הביטוי – אלא התקבל במחיאות כפיים נלהבות. "פעולה אחראית ומתבקשת", כינה זאת ה'ניו יורק טיימס', העיתון שנושא את דגל המלחמה בשמרנות.
הקלות שבה נעשה הדבר מלמדת כי סתימת הפיות בהחלט לא תיעצר בנשיא טראמפ, אוהדיו ותומכיו. טראמפ – שבסך הכל היה הרמקול של עשרות מיליונים בארצות הברית ובעולם, חלקם מתורבתים ומעמיקים ממנו – הוא רק הסמל: אם אפשר להשתיק אדם ש-74 מיליון אזרחים אמריקאים הצביעו לו בבחירות – מספר שיא שאפילו אובמה לא זכה בו בניצחונו הסוחף בבחירות 2008 (תשס"ט) – למה לא לפעול באופן דומה כנגד כל מי שדעותיו אינן עולות בקנה אחד עם האידיאולוגיה הפרוגרסיבית השלטת?!
היעד הבא: 'פוקס'
עם החסימה בא התיאבון: כעת העיניים נשואות לעבר אמצעי המדיה המסורתיים; גם עליהם מונפת חרב ההשתקה.
בימים האחרונים כבר נשמעים בארצות הברית קולות הקוראים להשבית את רשת 'פוקס', ערוץ תקשורת המזוהה עם עמדות שמרניות-רפובליקניות. אוליבר דרסי, הכתב לענייני תקשורת של הרשת המתחרה, סי-אן-אן, תהה בפומבי מדוע לא יופעל לחץ על חברות תקשורת על מנת שינתקו את קשריהן עם 'פוקס ניוז'.
"טראמפ לא זכה במעמד שקיבל, בלי שיתוף פעולה מצד סייענים רבים שהכשירו את הלבבות", הסביר דרסי. ועל הכשרת הלבבות ללגיטימיוּת של טראמפ – מגיע ל'פוקס' להיסגר: "אם אנחנו רציניים בכוונתנו לעקור את תופעת טראמפ מהיסוד", נימק דרסי, "צריך לטפל באלה שעזרו לו להפיץ את תעמולת הכזב שבחסותה תפס את השלטון".
הצעתו של דרסי לא נתקלה בתגובה נרעשת במיוחד בקרב אנשי שמאל אמריקאי. להפך: הרעיון להשתיק את היריב וליטול ממנו את שופרות ההשפעה – דווקא מוצא חן בעיניהם. מזה זמן שתרבות ה'קנסל' – הביטול – זוכה לעדנה בחוגי ההשכלה האמריקאית. ביטול הרצאות ופיטורים של אישים המביעים דעות שמרניות – הפך לדבר שבשגרה במוסדות להשכלה גבוהה. רק בשבוע שעבר הודחה חברת הקונגרס אליס סטפניק, האישה הצעירה ביותר אי פעם שנבחרה לבית הנבחרים האמריקאי – מאוני' הרווארד. הסיבה: היא נבחרה מטעם המפלגה הרפובליקנית.
בדומה לכך, מקובל להעניש כותבים שהעזו לסטות מעמדת השמאל המקובלת. ה'ניו יורק טיימס' עצמו נתן לכך דוגמה, כאשר פיטר לפני מספר חודשים את ג'יימס בנט, עורך מדור הדעות שלו, לאחר שפרסם מאמר פרי עטו של הסנאטור הרפובליקני תום קוטון. העובדה שהמאמר עבר קודם פרסומו ביקורת קפדנית וכל מילה שבו נבדקה בשבע עיניים – לא עזרה לעורך האומלל ביום פקודה, כאשר האספסוף השמאלני הנאור בא לדרוש את ראשו.
צחוק הגורל הוא, שהדבר שעורר את חמת השמאל היה טענתו של קוטון כי יש בסמכותו של הנשיא להפעיל כוחות צבא לדיכוי התפרעויות במרכזי הערים. זהו בדיוק הדבר שהשמאל דורש עתה להפעיל כלפי המתפרעים בבניין הקפיטול. אלא, שאז נכתבו הדברים ביחס למתפרעי 'אנטיפה' של השמאל, ואילו עתה מדובר במתפרעי טראמפ של הימין. יחי ההבדל הקטן.
ברוח תרבות הביטול וההעלמה שהפכה לשלטת בחוגי השמאל האמריקאי – גם הוצאת הספרים היוקרתית 'שוסטר אנד סיימון' הודיעה, בעקבות לחץ של קבוצות שמאל, כי היא מבטלת את ההסכם שהיה לה להוציא לאור את ספרו של הסנאטור הרפובליקני ג'וש האוולי.
הספר, למרבה האירוניה, אמור היה להיקרא 'משטרת המחשבות'.
אנטיפה IN, טראמפ OUT
הנימוק הרשמי למתקפה של חברות הטכנולוגיה נגד כל מי שדעותיו הפומביות אינן עולות בקנה אחד עם דעותיהם של בעלי הבית על החברות הללו – היו המהומות שנערכו בגבעת הקפיטול ביום רביעי לפני כשבועיים, בעת ההצבעה לאישור הבחירות בקונגרס. הטענה הרשמית היא, כי טראמפ מנצל את הפלטפורמה שלו להפצת כאוס, ולכן – עליו להיחסם מלהביע את דעותיו לצמיתות.
המהומות בגבעת הקפיטול אכן לא היו נעימות לעין התרבותית. גם רוב הרפובליקנים התנערו מהוונדליזם. אולם הטיעון הזה היה משכנע יותר אילו פעלו חברות הטכנולוגיה באופן דומה כלפי מתפרעי 'אנטיפה' – שהבעירו את רחובות אמריקה בחודשים האחרונים, מהומות בהן קיפחו את חייהם 25 בני אדם ונגרמו נזקים לעסקים, לחנויות ולרכוש ציבורי בהיקף של שני מיליארד דולר(!).
הנימוק הזה גם היה משכנע יותר, אלמלא פעולות ההשתקה הברוטליות שערכה אחת החברות ערב הבחירות לכל בדל של אזכור על אודות השערורייה של האנטר ביידן, מתוך חשש שהדבר עלול לפגוע בסיכויי הבחירה של אביו, ג'ו ביידן.
חברות הטכנולוגיה אפילו לא מתיימרות להסתיר את המגמתיות שלהן. למרבה הפלא, משתמשים שקראו במהלך השנים האחרונות לנקיטת אלימות פיזית כלפי טראמפ ומשפחתו – מעולם לא נחסמו. ובעוד נשיא ארה"ב היוצא מוגדר כאויב הציבור מספר אחת – האייתוללה עלי חמינאי, מנהיגה העליון של איראן, רשאי לפרסם ככל אוות נפשו על השאיפה להשמדת מדינת ישראל.
חמינאי מפרסם בפלטפורמות הללו באנגלית החל מחודש ניסן תשס"ט, ובהמשך גם בפרסית, ברוסית ובספרדית. פרסומיו כוללים שקרים נגד המערב, וכן הודעות אלימות ובוטות כנגד מדינת ישראל.
באחד מפרסומיו הרשמיים מתנוסס עד היום הטקסט הבא: "מדינת ישראל היא גידול סרטני ממאיר באזור מערב אסיה שיש להסירו ולחסלו: זה אפשרי וזה יקרה". בפרסום אחר, שהופיע בתחילת תשפ"א, נכתב: "למה זה פשע להעלות תהיות על השואה?" חברת התקשורת לא חשבה שהפרסומים האלה אינם ראויים להתפרסם.
- • •
בעיצומן של המהומות של 'אנטיפה' שהרעישו את ארה"ב, סופרת 'אקדמאית' בשם ויקי אוסטרוול פרסמה ספר בשם 'בשבח הביזה'. הספר מעניק צידוקים אידיאולוגיים ומוסריים למעשי השוד והביזה של המתפרעים שבזזו רכוש, זרעו הרס וסיכנו חיים. כצפוי, הספר זכה לביקורות נלהבות בתקשורת השמאל. הפלטפורמה הדיגיטלית לא העלתה על דעתה לחסום את הספר או את המחברת, כולל ציטוטים נרחבים שהופיעו על ידי משתמשים.
"השמאל מדבר גבוהה-גבוהה על חופש הביטוי, אבל בפועל מנצל את שליטתו בכל מנופי הממשלה כדי להשתיק יריבים", אומר ההיסטוריון ויקטור דייוויס הנסון בשיחה מודאגת. "המטרה אינה רק להשפיל את היריב – אלא לפגוע ביכולתו להתארגן. מבחינת השמאל, הימין לא סתם טועה, אלא הוא מרושע ממש, ולכן כל הצעדים נגדו כשרים".
הנסון צופה כי "בשבועות הבאים נראה מן הסתם ניסיונות לפגוע לצמיתות ביכולתם של הרפובליקנים לחזור לשלטון, כמו באמצעות ביטול אספת האלקטורים, הוספת מדינות לארצות הברית וניפוח מספר השופטים בבית המשפט העליון".
חברות המדיה טוענות להגנתן שהן חברות בבעלות פרטית, וכי מי שלא מרוצה – יכול לקום ולהשמיע את דעותיו במרחב אחר. אבל כפי שמלמד המקרה של 'פרלר' – הן לא באמת מתכוונות לכך. כאשר מישהו באמת מנסה לעבור למרחב אחר – הוא מגלה מהר מאוד שאין לאן לעבור. השליטה של ענקיות הטכנולוגיה היא כה מוחלטת, עד שיש בידן לא רק לחסום את מי שלא מוצא חן בעיניהן – אלא גם לשמוט את הקרקע מתחת לכל מתחרה.
זו הסיבה לכך שאפילו פוליטיקאית כמו קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל, שאינה נמנית עם אוהדי טראמפ בלשון המעטה – נרעשה מהצעד של חברות הטכנולוגיה. בהודעה שמסרה מרקל באמצעות דוברה, נאמר כי "הצעד בעייתי", וכי "ניתן להתערב בזכות לחופש ביטוי – במסגרת החוק, לא על פי החלטת הנהלת הפלטפורמות הדיגיטליות".
נשיא מקסיקו, שגם לו יש לא מעט חשבונות פתוחים עם הנשיא האמריקאי היוצא, הגיב כי מדובר ב"תקדים בעייתי ומסוכן". אולם אלו היו קולות חריגים: לרוב המנהיגים בעולם לא היה האומץ להגיב – שמא הם יהיו הבאים בתור לספוג צנזורה.
סממנים רוסיים
מי שמודעים במיוחד לפוטנציאל ההרסני, הם כאלה שחוו על בשרם את החיים תחת דיקטטורה רעיונית. מנהיג האופוזיציה הרוסית, אלכסיי נבלני (כתבה על מעצרו מתפרסמת בגיליון זה), ציין: "במהלך כהונתו, כתב טראמפ ואמר דברים מאוד לא אחראיים, עליהם שילם בכך שלא נבחר מחדש לכהונה שנייה".
נבלני הוסיף: "החסימה היא החלטה של אנשים שאיננו מכירים בהתאם לתהליך שאיננו מכירים. אל תספרו לי שהוא נחסם בגלל הפרת החוקים. במשך שנים אני מקבל כאן איומי מוות מדי יום ו'טוויטר' לא חוסמת אף אחד. בקרב האנשים המחזיקים בחשבון קיימים גם רוצחים בדם קר, שקרנים וגנבים. אלו שהכחישו את נגיף הקורונה נמצאים ומְתַּקְשְׁרִים בחופשיות. מילותיהם עלו בחייהם של אלפי אנשים. ובכל זאת, היה זה טראמפ שנחסם בפומביות ובאופן ראוותני. סלקטיביות כזו מצביעה כל כך שאכן מדובר בצעד של צנזורה".
נבלני ציין כי קיים דמיון רב בין הצנזורה המופעלת כלפיו במשך שנים על-ידי הממשל הרוסי לבין הצנזורה שעובר טראמפ כעת. "אם תחליפו בדיון המתנהל כיום את השם 'טראמפ' בשם 'נבלני', תקבלו, בדיוק של שמונים אחוזים, את תשובת הקרמלין לשאלה מדוע לא ניתן להזכיר את שמי בתקשורת הרוסית ומדוע לא מאפשרים לאפשר לי להשתתף בבחירות כלשהן".
דונלד טראמפ ג'וניור, בנו של – שנכון לעכשיו טרם נחסם מלהשמיע את מסריו – הגיב: "אנחנו חיים ב-1984 של ג'ורג' אורוול. חופש הביטוי לא קיים יותר באמריקה. הוא מת בגלל ענקיות הטכנולוגיה, ורק ליחידי סגולה יש גישה אליו".
"העובדה שחברות המדיה מודרכות בעליל משיקולים אידיאולוגיים ופוליטיים אינה מוטלת בספק", אומר דניס פרגר, פרשן שמרני בולט. "מתרחש כאן שיתוף פעולה שקוף בין המפלגה הדמוקרטית שנהנית מצעדי חברות המדיה, לבין החברות עצמן, שיודעות שיש להן כעת עורף פוליטי מוגן ולא יינקטו נגדן צעדי חקיקה".
לא צריך להיות טראמפיסט אדוק, כדי להבין שקורה כאן משהו שחורג ממעגל מעריציו הפרובלמטיים של הנשיא לשעבר עצמו. סתימת הפיות מכוונת לא רק כלפי טראמפ או כלפי דברי הסתה מפורשים, אלא כלפי כל מה שחברות המדיה מגדירות כ'דיבור פוגעני' – מושג עמום ונטול הגדרה שכולל עולם ומלואו.
פרגר עצמו הוא דוגמה לכך: בשנים האחרונות חסמו חברות המדיה למעלה ממאתיים הרצאות מוסרטות שלו – לא בגלל שהכילו תוכן בוטה, פוגעני או מסית, אלא פשוט משום שהביעו עמדות רהוטות ומנומקות המתנגדות להשקפת העולם הליברלית.
הסינים מתלהבים
"הסיפור האמיתי מתחיל ב-2016 (תשע"ז) בעקבות ניצחונו של טראמפ", אומרת ל'משפחה' קנדיס אוונס, עיתונאית ופרשנית שמרנית. "פלטפורמות המדיה הדיגיטלית ספגו ביקורת קשה מצד קבוצות שמאל על כך שאפשרו את עלייתו של טראמפ ולא חסמו אותו מלהביע את מסריו.
"באותם ימים, תאוריית הקונספירציה החביבה על השמאל הייתה שהרוסים התערבו איכשהו בבחירות, תוך ניצול הפלטפורמות הדיגיטליות והפצת דיס-אינפורמציה. כך העניקו לטראמפ ניצחון לא הוגן, שאותו לא היה מצליח להשיג בדרך אחרת. הוקמו אז 'קבוצות עבודה' בתוך החברות הללו, כדי לבחון את הבעיה ולקבוע נהלים שימנעו את 'ניצול' המערכות להפצת דיס-אינפורמציה. אם מקלפים את מילות הקוד – הכוונה היא איך למנוע מגופים ובעלי דעות רפובליקניים להשפיע על השיח הציבורי ולעשות נפשות לעמדתם".
אוונס עצמה נחסמה אף היא כמובן, וחלקים גדולים מהפלטפורמות בהן היא מפרסמת את הדעות והפרשנות שלה נעשו בלתי נגישים לציבור. כאשר ניסתה להבין מדוע זה קרה – התברר לה כי מאחורי התלונות שהוגשו כנגדה עומדת קבוצת שמאל אקטיבית, ששמה לה למטרה לזהות מקרים של פייק-ניוז ולהגיש נגדם תלונות.
"הם טוענים שהם בסך הכל עוזרים להבחין בין מידע אמיתי לבין מידע כוזב", אומרת אוונס. "אבל כשהם אומרים 'מידע כוזב' – הם מתכוונים לכל סיפור, עובדה או פרשנות שאינם מתאימים לנרטיב שלהם. מדובר בפשטות בסתימת פיות ובכפיית דעה אידיאולוגית ותו לא".
הדבר המעניין עוד יותר הוא, שכאשר אוונס נברה מאחורי הקלעים של הארגון הפועל נגד בעלי דעות שמרניות כמותה – התברר כי ברשימת התורמים המממנים את פעילות העמותה נמצאות חברות 'פייסבוק', 'גוגל' ו'אמזון'. כלומר, אותן חברות ששולטות בפועל במרחב השיח הווירטואלי – הן אלה שגם מממנות את הגופים האקטיביסטיים שפועלים לבצע סיכול ממוקד בדעות השמרניות ה"לא נכונות".
עוד מופיעה ברשימה: חברת טכנולוגיה סינית שנמצאו קשרים מובהקים בינה לבין המודיעין הסיני. כלומר, הזרוע הארוכה של סין פועלת לכאורה דרך האינטרסים הכלכליים של חברות כמו 'אפל' ו'אמזון', כדי להשתיק או לקדם דעות בהתאם לאינטרסים המדיניים של המפלגה הקומוניסטית הסינית.
לא פלא שבין אלה שהביעו שביעות רצון מהצעדים שנקטו ענקיות הטכנולוגיה נגד היכולת של טראמפ להביע את עמדותיו – היה גם חשבון המשתמש של 'המפלגה הקומוניסטית בסין', שהסביר כי "טוב לראות שגם באמריקה מבינים שחופש הדיבור אינו רישיון לאפשר לכל אדם להתבטא ככל העולה על רוחו". זו מן הסתם הסיבה לכך שהסינים 'העלימו' את מנהל חברת 'עלי-באבא', המיליארדר ג'ק מא, ועוד שורה ארוכה של אנשי עסקים שבדרך זו או אחרת הצליחו להרגיז את מנהיגי המפלגה בבייג'ינג.
"חברות הטכנולוגיה תכננו את המהלך הזה הרבה זמן, ורק המתינו לשעת הכושר כדי להוציא אותו לפעולה", טוענת אוונס. "כל עוד שתוצאות הבחירות היו מוטלות בספק – הן הרכינו ראש והסכימו לקבל את השטיפה שנתן להם הסנאטור טד קרוז בגין השתקת הסיפור של האנטר ביידן. באותו שלב, החברות עדיין חששו מסנאט בעל רוב רפובליקני, שעלול להעניש אותן בצעדים חוקיים. רק אחרי שהוברר כי הדמוקרטים שולטים גם בסנאט, ולמעשה הממשל הדמוקרטי נהנה עתה מיד חופשית – העזו ענקיות הטכנולוגיה לעשות את המהלך שלהן".
מה באשר לטענה שחופש הביטוי אכן משמש לעיתים להפצת שנאה ואלימות? שאלנו את דניאל פרידמן, מומחה לתקשורת אמריקאית.
"צריך לפעול באופן נקודתי נגד מי שפועל או קורא לאלימות, אבל יש כאן מדרון חלקלק, שמתחיל בחסימת אלימות מפורשת ומסתיים בחסימת דעות, פשוט משום שהן לא מוצאות חן בעיני מישהו", אומר פרידמן. "השאלה תמיד היא: האם התרופה מזיקה יותר מהמחלה. האם בשם המאבק נגד הפצת שנאה וקריאות לאלימות – אנחנו לא נראה מתקפה כוללת על כל דעה שונה".
האח הגדול עוקב
לא צריך להרחיק עד סין או ארצות הברית, כדי לראות את הצנזורה בפעולה. גם כאן, במדינת ישראל, קבוצות וגופים שדעותיהם אינן רצויות – מטופלים באותו אופן.
בשיחה ל'משפחה' מספר רותם סלע, הבעלים של הוצאת הספרים 'סלע מאיר', כיצד ביום בהיר אחד הפלטפורמה המסחרית הדיגיטלית של ההוצאה לאור שלו פשוט נעלמה. 'סלע מאיר' מתמחה בפרסום ספרים המציגים עמדות ימין שמרניות בשלל נושאים העומדים על הפרק, וכנראה שהדבר לא מצא חן בעיני מאן-דהו.
"יום אחד פשוט נחסמנו ללא התראה מוקדמת", הוא מספר ל'משפחה'. "צריך להבין שבנייתה של פלטפורמה כזו כרוכה בעבודת נמלים שבה הושקעו מאות אלפי שקלים ואינספור שעות עבודה. פתאום אתה מתעורר בבוקר ומגלה שכל זה נעלם כלא היה. פשוט הועלמת".
זה היה רק הפרק הראשון בסיפור השערורייתי. הפרק הבא – ואולי אף החמור יותר – הוא שגם כשקורה דבר כזה – אין עם מי לדבר: "גם במשטרים דרקוניים יש לך כתובת לפנות לבירורים או מערכת חוקים שממנה אתה יכול ללמוד לפחות מה לא היית בסדר וכיצד עליך לתקן", מספר סלע. "אבל כאן – כלום. ההחלטה היא שרירותית לחלוטין, בלתי מנומקת, נטולת כתובת, חסרת הסבר. עבור עסק שחלק ניכר מהכנסתו בא לו מפרסום וחשיפה של ספרים וממכירתם בדרכים דיגיטליות – מדובר במכת מוות של ממש.
"מה שמפחיד כאן, הוא האופי הקפריזי והשרירותי לחלוטין שבו אנשים שאינך יודע אפילו מי הם או מה בדיוק הם רוצים ממך – יכולים להשבית לך את העסק".
מה קרה בסוף?
"בסופו של דבר, לאחר התערבות מצד חברי כנסת מהימין והפעלת קשרים בחלונות הגבוהים – הפלטפורמה חזרה לפעול, וגם זה קרה באותה פתאומיות שבה היא הושבתה. מעולם לא קיבלנו התנצלות, הסבר או הנמקה. ואנחנו לא הגוף הימני-שמרני היחיד שנחסם באופן כזה. עצם הידיעה על החרב שתלויה מעל הראש ועשויה להינעץ בכל רגע – גורמת לגופים לחשוב פעמיים לפני שהם מעזים להתבטא בחופשיות".
חברות המדיה הדיגיטלית טוענות שהן גופים פרטיים ולכן מותר להן לעשות בשטח שלהן מה שהן רוצות, ומי שהדבר אינו מוצא חן בעיניו מוזמן לעבור למקום אחר, הזכרנו.
"זוהי טענה שאינה מחזיקה מים. מדובר בגופים שצברו כוח השפעה מונופוליסטי כה חזק בתחום התקשורת – שאי אפשר להניח להן לפעול ללא כללים הוגנים או פיקוח חיצוני כלשהו. הכוח משחית, וכוח מוחלט מוביל להשחתה מוחלטת. אין שום רגולציה בתחום הזה, משום שעד לפני חודשים ספורים הרעיון שתתרחש צנזורה המונית של דעות מצד אחד של הספקטרום הפוליטי, או שקולו של נשיא ארה"ב ייחסם – נשמע דמיוני לגמרי. אנחנו במציאות חדשה וצריך להכין עבורה כלים חדשים", אומר סלע.
לכך יש להוסיף פרט נוסף: מי שתרם לעלייה המטאורית בכוחה והשפעתה של חברת 'טוויטר', הוא לא אחר מאשר הנשיא לשעבר טראמפ. עוד בהיותו איש עסקים ניו יורקי שאפתן – החל טראמפ להשתמש בפלטפורמה ולצבור מיליוני אנשים שהצטרפו אל הרשת הזו, כדי לעקוב אחר מסריו. בהמשך, כאשר הפך למועמד הבולט לנשיאות ואף ניצח בבחירות – הוא הזניק את הפופולריות של רשת זו לשיא, ואז, כשנפל לאחר שורת מעשי התערבות מצד אותה רשת – הוא נחסם לצמיתות, מבלי שיוכל להביע עמדה כלשהי.
עידן הפיקוח המוחלט
מי שחושב שסתימת פיות תיעצר רק ברמת התקשורת – סביר להניח כי הוא טועה.
סימן לבאות ניתן לראות בהודעה של הנהלת רשת המלונות 'מריוט', אשר הודיעה כי תנתק כל פעילות עסקית עם הסנאטורים וחברי הקונגרס שהצביעו נגד אישור תוצאות הבחירות בארצות הברית. גם חברת הביטוח הרפואי 'בלו שילד' יצאה בהודעה דומה.
הדינמיקה, בכל מקרה, דומה: זה מתחיל בקבוצת אקטיביסטים שמאיימת על חברה בהפגנות ופרסומים שיזיקו לתדמיתה, אם זו לא תנתק את קשריה עם גוף או פוליטיקאי כזה או אחר – לרוב כזה המזדהה עם עמדות שמרניות. בשלב הבא מתרחש ציד אנשים אישי כלפי כל מי שאינו מתיישר עם הדעות הנכונות, עד כדי אובדן מקום העבודה שלו.
כך למשל, אחד מגופי השמאל הכריז שיש בדעתו "לרדוף אישית" כל פקיד בכיר וכל מינוי פוליטי של ממשל טראמפ, באופן שאנשים כאלה "שוב לא יוכלו למצוא עבודה אצל מעסיקים מהוגנים… מי שנתן את ידו לטרפת של טראמפ – צריך לדעת שהוא ישלם על כך מחיר".
הרדיפה לא נעצרת בפוליטיקאים. היא כוללת גם אזרחים פרטיים המעזים לחלוק על האידיאולוגיה השמאלנית. דוגמה לכך ניתן לראות בהודעה שפרסם 'איגוד אנשי הנדל"ן בארה"ב', גוף המאגד בתוכו 1.4 מיליון חברים ולפיכך נחשב לאיגוד המקצועי הגדול בארצות הברית. לכאורה, קשה לחשוב על גוף מנומנם ורחוק יותר מהסערות הפוליטיות מאשר איגוד מקצועי של מתווכי דירות ונכסים; זה לא מה שמנע מהנהלת האיגוד להודיע לאחרונה כי היא מאמצת תקנון חשש ומחמיר נגד הפצה של מה שהיא מגדירה 'דיבורי שנאה'.
החידוש בתקנון הוא, שהכללים החדשים לא מתייחסים רק לדברים שנאמרים בהקשרים מקצועיים ורשמיים, אלא לכל סוג שיחה – גם כזאת הנאמרת, למשל, בשיחת מסדרון פרטית. מי שיוחלט כי עבר על התקנון – בכל פורום שהוא – ייענש בסנקציות שונות הכוללות מניעת גישה למאגרי מידע שימושיים ואף קנסות כספיים. מכיוון שאיש אינו טורח לפרט מה בדיוק הכוונה ב'דיבור שנאה' – נקל לשער שהדבר ישמש אקטיביסטים שמאלנים שיטילו מורא על מי שיסומנו כבעלי דעות 'בעייתיות'.
"היום זה איגוד הנדל"ן, מחר זה איגוד הרופאים ומחרתיים איגוד עורכי דין", אומר יוג'ין וולוך, מומחה למשפטים אמריקאי המזוהה עם עמדות שמרניות. "אנחנו נמצאים במדרון חלקלק, המוליך במהירות לחסימת כל סוג של הבעת דעות".
ועוד היד נטויה: חברת אשראי אמריקאית הודיעה כי לא תסלוק עוד תשלומים כספיים לגופים ומטרות הקשורות לנשיא היוצא דונלד טראמפ. ושוב, הסיפור אינו רק טראמפ, אלא השימוש בכלים חדשים ומתוחכמים, שאותם ניתן עקרונית להפעיל כלפי כל מי שהאליטה הליברלית לא רואה את נוכחותו במרחב בעין יפה.
התפתחויות עולמיות תומכות במגמה הזאת. המעבר למסחר דיגיטלי ולביטול הכסף המזומן – מעמיק את השליטה של חברות הטכנולוגיה בכל היבט של חיינו. ומי שמדמיין שהן לא תשתמשנה בכוח הזה כדי לקדם השקפת עולם מסוימת – הכל בחסות המאבק נגד 'דיבורי שנאה' – הוא כנראה אדם נאיבי מאוד. אלה גופים שחלקם שולטים למשל על ממשק הפלטפורמות הדיגיטליות של חשבון הבנק שלכם, חברת האשראי שלכם, חברות ההשקעות במניות, ועוד שלל היבטים כלכליים הנוגעים לחייו של כל אזרח בעולם החופשי. עם המגמה שנפתחה – יום אחד אנשים עלולים למצוא את עצמם חסומים מגישה לכספם – בגלל שהשמיעו דעה שאינה תואמת את הסכמת ההגמוניה.
"בסופו של דבר, אנחנו יכולים למצוא את עצמנו בסוג של 'רשת אשראי חברתית' מסוג דומה לזה שקיים בסין", מזהירה קנדי אוונס. "המגמה בסין היא ליצור מערכת משולבת, שאוספת כל פרט בחייו של אדם, כל קנייה שעשה, כל אמירה שהשמיע, ולדרג בהתאם לכך את מידת רמתו החברתית – מה שמשפיע על כל תחומי החיים שלו: החל מיכולתו להתקבל לעבודה ועד לסוג המקום בו יורשה להתגורר. אנחנו כבר לא רחוקים משם", היא אומרת. פסימי כמו שזה נשמע.
