זוכר, זוכרת, זוכרים, זוכרות. לא קל לשנן את כל ההטיות. כמה טוב למי שיש לו זיכרון פנומנלי. אבל רגע, האומנם יש דבר כזה? למה יש אנשים הזוכרים יותר? האם יש דרך לשפר את הזיכרון? (יש!) ולמה כדאי לזכור? על זכרני-על, היפרתימזיים, שכחנים ומה שביניהם | כתבה בלתי נשכחת
איורים: אלה משקוביץ
"הו, תודה! אני לא אשכח לך את זה בחיים!" המשפט היומרני הזה הוא מטבע לשון די מקובל.
אולי היא תזכור, אולי לא, לכו תדעו. הרי כולנו בני אדם. אך יש אנשים בעולם שיכולים להבטיח זאת במצפון נקי. הם באמת לא שוכחים, ולא רק כי פיתחו את מידת הכרת הטוב שלהם לרמה מיוחדת. הם פשוט לא מסוגלים לשכוח.
כזו היא ג'יל פרייס בת חמישים ושבע מלוס אנג'לס. אם התמזל מזלכם ועניתם על שאלתה מתי יגיע האוטובוס כשהייתה בת שש עשרה, היא לא תשכח לכם את זה עד היום. בוודאות.
הגברת האמריקנית הזו הוציאה רב מכר תחת הכותרת: 'האישה שאינה יכולה לשכוח'.
כי פרייס זוכרת כל דבר שאי פעם קרה לה מגיל ארבע עשרה ואילך: כל תאריך, כל פרצוף וכל אירוע מחייה. נוסף על כך, היא יכולה לנקוב בכל אירועי התרסקויות המטוסים שאירעו מאז ולפרט אותם לפרטים.
למי שמתקשה להאמין, קל לבדוק את אמיתות דבריה ולא רק דרך עדי ראייה, מאורעות חייה מתועדים ביומנים אישיים שכתבה. היא זוכרת ה-כ-ל.
זיכרון פנומנלי? זו נשמעת תכונה חלומית! חיים קלים! חסל סדר תזכורות ומבוכות כמו התור לרופא העור שהמתנת לו חצי שנה ונזכרת שבוע אחרי הזמן, המתנה לחמות, הכסף לטיול, ה—
לא תשכח
אסור לקנא, והאמת שלא קשה להתגבר על התחושה כאשר מתברר שהזיכרון המדהים של פרייס לא ממש עוזר לה בחיי היום-יום: בספרה היא מתארת כיצד היא לא מצליחה להתגבר על אירועים מעציבים, מביכים או מטרידים שקרו לפני שנים.
בעוד אנשים אחרים פשוט ממשיכים הלאה ושוכחים, פרייס תקועה בעבר וחיה אותו בכל יום, מוצפת בזיכרונות ופעמים רבות מתקשה לתפקד.
נוסף על כך, הזיכרון המדהים שלה שייך רק לענייני העבר הפרטי שלה. אם תערכו לה מבחן בהיסטוריה היא ממש לא תצטיין בו. שינון מספרים או רשימת מילים הוא אתגר עבורה כמו לכל אדם סטנדרטי.
עם זאת, עליה נקבע המונח היפרתימזיה. אומנם בני המשפחה והחברים תמיד ידעו שג'יל זכרנית מופלאה, אבל את ההכרה המדעית לנדירות התופעה היא קיבלה אחרי שפנתה לחוקר מוח בשם ג'יימס מקגאף המתמחה בחקר זיכרון וכתבה לו על יכולות הזיכרון שלה.
החוקר נדהם מהממצאים שהביאה וחזר אליה תוך תשעים דקות. הוא כינס צוות חוקרים מאוני' אירוויין (Irvine), והללו ראיינו את פרייס בהרחבה במשך חמש השנים הבאות.
בהוראת המדענים, למשל, היא נזכרה – ללא אזהרה ותוך עשר דקות בלבד – מה היא עשתה בכל שנה בימי החגא שלהם באביב, מאז 1980 כולל תאריכים: "6 באפריל 1980: כיתה ט', חופשת החג מסתיימת. 19 באפריל 1981: כיתה י', חברה חדשה הצטרפה. 11 באפריל, 1982: כיתה י"א, סבא וסבתא באו לבקר…"
די מהר התחילו להופיע מגבלות הזיכרון שלה. החוקר מספר: "השאלון הבא שלי הוא על הבחירות לנשיאות שזה עתה הסתיימו ב-2008, וכאן הדברים הולכים פחות טוב. היא מתבלבלת בכמה ימים כשנוקבת במועד פרישתה של הילרי קלינטון מהמרוץ, ואין לה שמץ על הבחירות של איווה.
"פרייס דווקא זוכרת את הוועידה הרפובליקנית וגם את St: היא הייתה בארוחת ערב רגילה של יום חמישי באותו לילה, אבל לא יכולה לומר את התאריך המדויק שבו אובמה קיבל את המועמדות לנשיאות", סיכם החוקר.
היזכרות יתר
את המונח היפרתימזיה הגדירו ב-2006 כשפרסמו עליה מאמר מדעי הסוקר את התופעה הנדירה. המילה (Hyperthymesia) שמקורה ביוונית, משמעה היזכרות יתר.
החוקרים הציגו את המקרה כשהם מכנים את האישה הזכרנית בראשי התיבות: "AJ". רק לאחר שנתיים חשפה "AJ" – ג'יל פרייס, את זהותה, כאשר פרסמה את ספרה, התראיינה בתקשורת שחגגה ועשתה מטעמים נאים מהתופעה, הופיעה בתוכניות ושעשעה את הקהל הנדהם מיכולת זיכרונה המופלאה.
בסריקות מוח שנעשו לה כדי לחקור ולהבין מה מיוחד בה נמצא כי מבנה המוח שלה רגיל לחלוטין. היא לא הצטיינה במיוחד בשינון אירועים היסטוריים שלא חוותה בעצמה, או במשימות זיכרון פשוטות כמו זכירת רשימת מילים או מספרים לפי סדר.
הפסיכולוג הקוגניטיבי גארי מרכוס מאוני' ניו יורק, החליט לברר את העניין לעומק. אחרי צפייה באורח חייה ושיחות מעמיקות עימה, הגיע למסקנה כי ההיפרתימזיה שפרייס ניחנה בה, אינה ביטוי של כישרון נדיר אלא תוצאה של מבנה אישיות.
"הזיכרון של פרייס לא טוב בהרבה משל כל אחד אחר", אמר, "היא עבדה קשה בבית הספר לשנן למבחנים, וגם כיום היא ממש אינה טובה בהיסטוריה לפחות עד 1965… היא הייתה ממש עצבנית כששאלו אותה על ה'מגנה כרטה' והגיבה: 'האם אני נראית כמו אחת בת חמש מאות?'"
זיכרון מפחיד
הסיבה שבשלה ג'יל זוכרת כה טוב את פרטי חייה דווקא מגיל ארבע עשרה, נעוצה בשינוי משמעותי בחייה שנחרט בה כטראומה קשה.
באותה שנה עברה המשפחה מהחוף המזרחי של ארצות הברית ללוס אנג'לס. חרדת הנטישה שחשה בשל המעבר גרמה לה להיאחז בכל כוחה בכל שביב זיכרון. מאז היא משחזרת ללא הרף כל אירוע שקורה לה, ופוחדת נוראות לשכוח.
ילדותה מתועדת באלפי קלטות וידיאו, ומאז ועד היום היא כותבת בקפדנות יומן אישי. למעשה כל ימיה מלאים בשחזור כל קורותיה בעבר ובתיעוד ההווה. מרכוס הראה כי בממצאי סריקת המוח של האישה שאינה שוכחת, אין מאפיינים לזיכרון נדיר, אך נראים ממצאים המאפיינים את אלה הסובלים מ-OCD (הפרעה טורדנית כפייתית).
ג'יל פרייס אינה המקרה היחיד: גם בראד וויליאמס מוויסקונסין שבארה"ב נמצא כבעל יכולות זיכרון מופלאות. הזיכרון הנרחב שלו מאפשר לו להיזכר כמעט בכל אירוע חדשותי או בכל חוויה שחווה.
נסו לזרוק לבראד וויליאמס תאריך כלשהו מהעבר, והוא, תוך שניות ספורות של מחשבה, ייזכר ויגיד לכם בדיוק מה קרה לו באותו היום. מר וויליאמס זוכר היטב באיזה יום ירד שלג, באיזה יום הייתה סופת רעמים, מה ומתי אכל לארוחת בוקר או לארוחת ערב. בראיונות לתקשורת הוא נוהג לתאר את עצמו כ"סוג של מנוע חיפוש אנושי".
כרגע מתועדים בעולם עוד כשישים אנשים עם האבחנה הזו. הם יכולים לספר בפירוט על כל יום בחייהם, אפילו מהילדות הרחוקה ביותר, לשחזר קטעים שלמים מתוך ספרים שנקראו לפני שנים רבות, ולספר מה היו כותרות העיתונים של כל יום בכל שנה. הם אינם יכולים לעוות זיכרונות או 'להאיר' רגעים לא נעימים שהיו מעדיפים לשכוח.
ה-BBC הביא את סיפורה של רבקה שרוק, צעירה אוסטרלית תושבת בריסביין, שזוכרת כמעט כל חלום שאי פעם חלמה וכל יום הולדת שחגגה. היא חווה מחדש אירועים בעוצמה כה רבה, שהיא אפילו מסוגלת להרגיש כאב כשהיא נזכרת בפציעה מהילדות.
"אני זוכרת שאימי ג'נט הניחה אותי במושב הנהג במכונית וצילמה אותי כשהייתי בת שנים עשר ימים", היא משחזרת. "זה הזיכרון המוקדם ביותר שלי".
האוסטרלית אינה רואה בהיפרתימזיה מתנה: היא מתלוננת על כאבי ראש ונדודי שינה ומתעייפת במהירות.
היפרתימזיה היא למעשה הפרעת זיכרון. לרגע נדמה כי כל ההתלהבות מהנושא מתחילת להתעמעם כשנחשפים לתלאות האנשים הללו. חשוב לזכור כי זו תופעת קצה.
עם זאת, מסתובבים בקרבנו אנשים נחמדים שזוכרים היטב לא ברמה של פרייס וכל שאר ההיפר-זכרניים, אבל טוב מספיק אולי אפילו בשביל מבחן סיכה. חיפשנו אחת כזו ומצאנו. כמעט.
זכרנו בזיכרון טוב
"מבחן סיכה?" מתפלאת חיה רז, גננת בגן תורני, "אני לא לומדת בספרי קודש, אז אין לי סיכוי. ובכלל אני לא זכרנית-על. יש לי זיכרון טוב, לא מעבר", היא מצטנעת.
"אני עדיין מופתעת לגלות שאני נזכרת ברש"י שלמדתי לפני שלושים שנה בבית הספר, כשאני ממש ראה את המילים ואת המיקום בחומש מול עיני רוחי".
היית תלמידה מצטיינת, אני קובעת.
"אהממ… לא בדיוק", היא מפתיעה. "לו היית אומרת לי אז שיש לי זיכרון טוב הייתי עונה לך: הלוואי! ככה הייתי מקבלת מאה בכל המבחנים. אני זוכרת שאימי שבה מאספת הורים של כיתה ז' מתוסכלת: 'המורה אומרת שאת מבריקה, ואיך תלמידה עם זיכרון טוב כל כך מוציאה כאלה ציונים עלובים?'
"הייתי שפופה מכך שאכזבתי את אימי. מה לעשות שבעת כתיבת המבחן בער המושב שישבתי עליו, וחריקות העיפרון סביבי שיגעו אותי. כתבתי מהר את התשובות, העיקר לצאת הראשונה החוצה מהכלא המעיק ושמו: 'כיתה במבחן'". מתברר שזיכרון חזק אינו ערובה להצלחה מקסימלית בלימודים אם הוא לא הולך שלוב זרוע עם כושר ריכוז.
"לאחר שנים", מספרת חיה, "כשאובחנתי להפתעתי כמבוגרת עם הפרעת קשב, הסבירה לי הפסיכולוגית המאבחנת, כי כנראה התגברתי על ההפרעה בשנות הלימודים על ידי זיכרון חזק ואינטליגנציה גבוהה".
חיה מתעכבת על המילים האחרונות: "אכן, מה שאהבתי ללמוד זכרתי היטב – ואני זוכרת עד היום הזה. תאריכים בהיסטוריה, למשל: אני פשוט רואה מול העיניים את השנים שעברו עומדות לפי סדר, מחולקות לטבלה לפי מאות ובתוכן עשרות.
"נניח המאה התשע עשרה והמהפכות, את יודעת… לפני אביב העמים ב-1848…" חיה מתחילה לפרט בהתלהבות רבה על התקופה, אבל באנו לדבר על זיכרון ולא על תהליכים היסטוריים, מרתקים ככל שיהיו.
את בטוחה שאת לא מורה להיסטוריה?
"עוד לא… ובכלל, אני לא זוכרת דווקא תאריכים. גם מספרי טלפון. גם כאלה שכבר מזמן לא בשימוש כמו המספר של המדריכה שלי, של החברה הכי טובה שלי ביסודי, מספר הבזקכרט של ההורים וכמובן הקוד הסודי.
"רגע… אני נסחפת לכיוונים לא צפויים. ככה זה כשמשוטטים במוח. הכל בו קשרים והסתעפויות בלתי צפויות"…
כמונח בקופסה
נסחפת? לא נורא, זה מתאים בדיוק לשאלה הבאה שלי: במה מתבטא הזיכרון החזק שלך?
"תראי, אם דיברנו על המספרים, זה לא שאני זוכרת אוטומטית. אם אני מחליטה לזכור את המספר, אני זוכרת.
"יש למשל הרבה מספרים שימושיים שהשארתי לזיכרון בטלפון הנייד להתאמץ בשבילי. אבל את מספרי הזהות של חמישה מילדיי אני זוכרת היטב, כמובן גם את של בעלי ושלי. של השניים האחרונים עוד לא הכנסתי לקופסה, באמת כדאי שאעשה את זה.
"הזיכרון הוא לא רק טכני. הוא גם מאורעות, תחושות, ריחות. אני זוכרת ששמעתי פעם את חני וינרוט ע"ה מתבטאת שיש לה זיכרון טוב וזה קשה לפעמים… ופתאום, בום! קלטתי כמה היא צדקה והזדהיתי כל כך:
"באותה מידה שמשהו יכול להקפיץ לי זיכרון מתוק מגן פנינה והקרמבו שחילקתי ליום ההולדת, ואני שם, רואה את הילדות. את הגננת, חווה את הרגעים הגדולים כמלכת הגן – יש גם הרגע הנורא ההוא שהעליבו אותי בחצר. הנה, עכשיו ממש אני חשה את ההתכווצות החזקה הזו, כאילו אני בת חמש ולא בת שלושים וחמש. זה כואב, אבל גם יש בזה תועלת אדירה.
"כשהייתי ילדה עולם המבוגרים היה נדמה בעיניי מנותק, לגלגני, דורש, קפדני ומאיים (חוץ מהוריי הנהדרים). היה לי כל כך קשה ומייסר לפעמים. הבטחתי לעצמי בתור ילדה שלעולם לא אשכח מה זה להיות ילדה. אני לא אהיה מבוגרת 'כזאתי'.
"אולי זו הסיבה לדחף החזק שבוער בי לשחזר בפרוטרוט כל כך הרבה מאורעות ילדות? לכי תדעי. אומנם לא תמיד ברגע של לחץ בבית אני זוכרת, ולא תמיד אני אם מלאכית… אבל עדיין משתדלת. כאמא וכגננת התכונה הזו מועילה לי מול הילדים לזכור את הילדה הקטנה שבי. ואני זוכרת, כל כך זוכרת".
את למעשה מספרת על זיכרון חזותי, מתארת את עצמך 'רואה' את הזיכרונות. הזיכרון שלך מתבטא רק בתחום הזה?
היא מהרהרת לרגע: "אני חושבת שגם בקטע התחושתי החלק הזה חזק. למשל, אחרי פעם או פעמיים שלחצתי על המיניבר החדש כדי למלא מים לתמ"ל בבקבוק של הקטן, בפעמים הבאות כבר אוטומטית האצבע שלי זכרה את משך הלחיצה כדי להגיע בדיוק אל הקו של ה-120 בבקבוק.
"גם במינונים של תיבול או בהכנת בצק, אני יכולה במגע להרגיש את הכמות הנכונה, משהו בכף היד זוכר. קשה לי להסביר, צריך להרגיש…"
יש דברים שאת לא זוכרת?
"אוי וי, ברור. דבר ראשון – קבוע אני שוכחת את סיר הביצים על האש. מדליקה, ועד שאין פיצוצים אני לא נזכרת לכבות את האש. מכניסה כביסה למכונה, ולפעמים שוכחת להפעיל ונדהמת אחרי שעה שאין לי מה לתלות.
"בואו נאמר שבידע ובזיכרונות עבר אני מצוינת, אבל ב'כאן' וה'עכשיו' אני זקוקה לרחמי שמיים.
"למדתי במשך הזמן לצמצם את השכחות הללו ולייצר תזכורות. אבל תמיד יש משימות חדשות בחיים כמו בר מצווה לבן, ואז אני נכנסת לחרדות שמא אשכח משהו קריטי ואזכר בו אחרי הזמן.
"ככה זה… חלון לחייה של זכרנית מפוזרת", היא מסכמת את הריאיון יותר טוב ממני.
תשכחו מזה
במהלך החיפוש אחר הזכרנית האולטימטיבית הגענו למומחה לזיכרון ושיאן גינס בתחום.
"זיכרון פנומנלי? שכחו מהמיתוסים של מוכשרי-על בזיכרון. אין דבר כזה", קובע ערן כץ, מחבר רבי מכר עולמיים בתחום הזיכרון, "הכל עניין של אימון", הוא פוסק.
רובנו פגשו או לפחות שמעו על אנשים בעלי זיכרון מיוחד במינו, לכן קל להתנגד לאמירה הזו. אבל בל נשכח כי היא נאמרה מפי אדם שהצליח לזכור מספר בעל חמש מאות ספרות ולומר אותו ישר והפוך ועל כך זכה בשיא גינס.
"אני יכול להפריך הרבה מיתוסים. מקובל מאוד לספר ולשמוע על עילויים ובעלי זיכרון פנומנלי, וכמובן – מבחן הסיכה. אבל אוכל לומר בוודאות אחרי שנים רבות של מחקר מעמיק בתחום: אין אדם בעל זיכרון צילומי המסתכל על דף במבט חטוף ויכול לומר אחר כך את תוכנו. זכירה צורכת עבודה ושינון. ומייד אוכיח זאת.
"במהלך השנים הרציתי במקומות שונים, לא מעט מול ציבור חרדי ואפילו בישיבות כמו גור, ויז'ניץ ועוד. בכל פעם שאמרתי זאת נרשמה התקוממות. בהרצאה אחת כעסו עלי ממש: 'למרן הרב עובדיה יוסף יש זיכרון נדיר. אחרי מבט קל הוא יוכל לצטט לך דף גמרא שלם', טענו בלהט.
"כאשר זכיתי לפגוש במרן ניצלתי את ההזדמנות ושאלתי אותו: 'כבוד הרב, אם אני אראה לכבודו דף מספר, יוכל הרב תוך כמה שניות לומר אותו מילה במילה?' הוא הסתכל עלי בתימהון: 'היש ילוד אישה שיוכל לעשות זאת?' הרב היה עילוי כי חזר ושינן המון פעמים. הוא השקיע בלימוד את כל כוחו".
ומה לגבי אוטיסטים? אומרים שאחרי מבט חטוף על ספר טלפונים, למשל, הם יודעים אותו בעל פה.
"לא רק לאוטיסטים, אלא לכלל האנשים בעולם יש כושר לזכור דווקא דברים מסוימים שהם בתחום העניין העיקרי שלהם. במקרה של אוטיסט הזוכר על פה את כל מספרי כלי הרכב בשכונה – זה משום שהוא אובססיבי לתחום. הוא לא זוכר כ-ל דבר. כך אותו אוטיסט מספר הטלפונים".
עדיין אי אפשר להתעלם מאנשים שכוח הזיכרון שלהם חזק בהשוואה לכלל האוכלוסייה, ולא רק בתחום אחד אלא בתחומים רבים.
כהוכחה, העליתי את תיאוריה של הגננת הזכרנית.
כץ: "אנשים זוכרים דברים מסוימים ודברים אחרים פחות. יש זיכרון המתבסס על יכולת ויזואלית, ויש על שמיעתית. הזיכרון הטוב מבוסס על דמיון וקשרים אסוציאטיביים, וגם על הומור, כלומר ככל שיש לנו יותר מה'מוצרים' הללו, כך אנחנו זוכרים יותר.
"אם דיברנו על סיר הביצים שהיא שכחה על הכיריים, זו דוגמה להסחת דעת. הסחת דעת מסיטה מהזיכרון.
"חשוב לזכור כי כולנו יכולים להשתמש בכלים הללו (של דמיון, קשרים אסוציאטיביים והומור), אם נרצה להרחיב את מעגל הזיכרון האישי. יש לכך תרגילים נהדרים".
משחק הזיכרון
כץ מרחיב: "אחד התרגילים שאני עושה, שמעט מאוד אנשים משתמשים בו כדי לזכור מספר, הוא פשוט: אני בסך הכל הופך אותו לגימטרייה, וכך זוכר את 'המילה'".
כאן נעצרתי להעיר כי יש כאלה שדווקא קל להם לזכור מספרים יותר מאותיות ומילים, ומדגימה דרך התאריכים שלמדנו למבחן בהיסטוריה. אישית היה לי קל יותר לזכור את השנים – במספרים.
כמומחה לזיכרון הוא מייד מאבחן שאני גם טובה במוזיקה.
"מוזיקה היא מתמטיקה, וזה כבר קשור לאלה שהתחום המתמטי יותר מסתדר להם, ולכן יבחרו בדרכים מתמטיות לזכור טוב יותר מספרים. זו מיומנות שאפשר לשפר. ככל שאתה מאמן את המוח יותר – אתה מצליח".
למה כדאי לשפר את הזיכרון? חבל על המאמץ! הטלפון זוכר את המספרים, יש יומן גוגל… בינה מלאכותית…
"שאלה יפה, אבל לו חלילה היית צריכה לעבור ניתוח, לאיזה רופא היית פונה: לזה שבודק במנוע חיפוש, או לבעל ניסיון עשיר שלא צריך להתייעץ אלא שולף ברגע הקריטי היישר ממוחו ומניסיונו הוא? תמיד נזדקק למוח האנושי שלנו.
"ניקח כדוגמה את מבחן טורינג. זהו מבחן שמתקיים כבר עשרים שנה ובו צוות שופטים שלא רואים את המתמודדים מולם, ואינם רואים מי המתמודד האנושי ומיהי תוכנת AI.
"מטרת המבחנים הללו היא לשפר את ביצועי הבינה המלאכותית. עדיין יש כל כך הרבה דברים לשפר… למשל, אחד המבחנים התחיל רבע שעה אחרי המועד המתוכנן. במהלך השאלות הבינה המלאכותית ענתה מייד על השאלה: 'ספר על עצמך'. אך כששאלו את האדם: 'בוא וספר על עצמך', הוא שאל: 'למה לא התחלנו רבע שעה קודם?' הערה כזו הבינה לא יכלה להעיר. זה קשור לרגישות, הבנה וראייה.
"למותר לציין שהשופטים זיהו מייד את האנושיות שמאחורי התשובה.
"נוסף על כך, האמצעים האלקטרוניים לא יעניקו לנו את הערך האדיר של הספרים והכתב הפיזי. בספרי 'סוד המוח היהודי', אני עומד על כך כי צורת דף הגמרא והאותיות השחורות על גבי דף לבן – מגבירות במידה משמעותית את יכולת הזכירה של הדברים".
חשוב לזכור
השתכנענו. שווה לשפר את הזיכרון. אבל איך?
ערן כץ מונה שלושה עקרונות לשיפור הזיכרון:
- תשומת לב – בדיוק כמו שאנחנו נוהגים אחרי כתיבת מסמך במחשב – לוחצים על "SAVE" – שמור, כך גם במוח: אנחנו מעוניינים לזכור, 'לוחצים' על שמירה, עוצרים לרגע ומחליטים: הסיר על האש? לא לשכוח לכבות. המפתחות של הבית? הנה, שמנו אותם כאן. שהייה, והחלטה לזכור.
חשוב: לא לעשות כמה פעולות במקביל! זו סגולה גדולה לשכחה…
והרי ידוע שנשים מומחיות בעשיית מספר פעולות בו זמנית!
"זה לא נכון! המוח עושה פעולה אחת בלבד".
אימהות מוצאות את עצמן בכמה פעולות בו זמנית כהכרח המציאות…
"לא ביחד… המוח קופץ מפעולה לפעולה. ניקח את המקרים העצובים של שכחת ילדים באוטו. האירועים הללו נובעים מהסחות: הילד נרדם, הנהג נוהג ומשוחח ויוצא מהרכב תוך כדי שיחה או כשמוחו טרוד בתכנון היומי, והילד נותר מאחור.
"אי אפשר לעשות כמה פעולות ביחד, ולכן יש לחפש פתרונות כדי שלא להיקלע למצבים מסכני חיים, כמו להשאיר ליד הילד פריט שוודאי יצטרכו לו כשיצאו מהרכב".
- עניין – אנחנו זוכרים מה שמעניין אותנו. אם ברצוננו לא לשכוח עלינו ליצור עניין בדברים שאותם ברצוננו להחדיר למוחנו.
- סידור הדברים – זהו העיקרון החשוב כדי שנשלוף את הזיכרון שאחסנו במוח.
"ממש כמו שהריאיון הזה יישמר בתיקייה המיועדת לראיונות, כדי שיהיה נוח לשליפה ולשיבוץ בכתבה, לדוגמה", הוא מעניק לי טיפ ארגוני בו במקום, אם כי באופן אישי בחרתי להקליד את הריאיון היישר במסמך הכתבה עצמה בדיוק כדי שלא יהיה קשה לי לאתר אותו. והנה, זו גם המחשה במקום.
כץ מוסיף להדגים: "רשימת קניות נארגן לפי המחלקות בסופר, וכך נימנע משכחת פריטים חשובים בקנייה".
בית ספר לזיכרון
ההגדה של פסח, אם נחפש דוגמה ממקורותינו, היא ממש בית ספר לטכניקות זיכרון:
מילות מפתח: קדש, ורחץ, כרפס, יחץ…
חזרה – "אחד מי יודע"
ראשי תיבות: "רבי יהודה היה נותן בהם סימנים: דצ"ך עד"ש"…
ההגדה נכתבה כדי שכל יהודי יוכל לערוך את הסדר כהלכתו בכל מצב גם אם הוא מרוחק מרב או מקהילה, ואכן, גם חילוניים זוכים ויודעים לערוך סדר כראוי.
ערן כץ: "כתוב במסכת עבודה זרה: 'כל הלומד מרב אחד אינו רואה סימן ברכה לעולם', כדי לזכור את הנלמד צריך לשמור על ראש פתוח וללמוד מכמה מקומות".
איך הגעת ללימוד שיפור הזיכרון ולכל הטכניקות הללו?
"הייתי תלמיד גרוע וחיפשתי דרכים להצליח ללמוד בלי להתאמץ. מצאתי אותן דווקא בשיטת הלימוד היהודית. בצוק העיתים העם היהודי היה חייב לזכור ולשמור שני צעדים קדימה.
"חקרתי, אספתי, ניסיתי, הצלחתי וכתבתי. אחר כך גם תרגמתי. רציתי להביא את השיטות הללו ולהפיץ אותן בכל העולם. כדי להיכנס לעובי הקורה ביקרתי בישיבת מיר בירושלים, נפגשתי עם חרדים וזו הייתה חוויה מיוחדת במינה. נפגשתי גם עם גדולי ישראל.
"אף על פי שלא התכוונתי, הספרים שלי קירבו מאוד אנשים ליהדות".
וכשהזיכרון בנסיגה, איך מבחינים בכך ומה עושים?
"אני לא חושב שהאדם עצמו מסוגל להבחין בזה, אולי רק המשפחה סביבו תוכל. אבל יש לאנשים נטייה להאדיר את הבעיה. ברגע שנשמט משהו מזיכרוננו אנחנו כבר רצים במחשבותינו עד דמנציה ואלצהיימר…
"בל נשכח כי לא זכרנו דברים גם כשהיינו ילדים. לא צריך לפחד מהתופעה, היא די נדירה, אך אין להתעלם כי יש דברים יום-יומיים המפריעים לכושר הזיכרון: עייפות, חרדה, מתח ולחץ. לכן, אם לא זכרנו את הקוד של הכספומט – זה מהלחץ".
ובעיות שליפה?
"כשאנחנו מדברים על בעיית זיכרון זו גם בעיית שליפה – פעולת הזיכרון המלאה היא לתייק ולשלוף. הרעיון הוא לזכור משהו במקום שבו נוכל לשלוף אותו. אם לא נשמור במקום שהחלטנו עליו, לא נמצא אותו, ואם, לעומת זאת, 'נתייק' אותו מראש בתיקייה מסוימת, נוכל גם לשלוף.
"מהן התיקיות הללו? הכוונה למיקומים פיזיים. נניח, למשל, שאת צריכה להעביר שיעור ובו עלייך להזכיר עובדה מעניינת, נניח שהקנגורו לעולם לא יוכל ללכת אחורה ואת כרגע במטבח – דמייני קנגורו שקופץ אחורה מהמקרר או מהתנור והדוגמה תיחקק מייד במוח. זוהי הדגמה לשימוש בהומור, דמיון ודרמה.
"דוגמה נוספת? נניח שעלייך לזכור כי שמת את המפתחות של הדודה שולה במגירה הראשונה. את מניחה אותם שם ומדמיינת את הדודה שולה רוקדת מעל המגירה הראשונה כשהמפתחות מסתחררים במעגל מעל לראשה".
וכעת נותיר לכם לדמיין מה דמיינתי כשרציתי לזכור היטב את הדוגמאות בריאיון הזה.
נקווה שהכתבה הזו תהיה בלתי נשכחת, לפחות כמו התגובה הבלתי נשכחת של מרים גיסתי שתמיד מודה בכנות נדירה עת מעבירים לה את הסלט בבר מצווה: "תודה רבה, לא אשכח לך את זה לשלוש שניות".
תודה מרים, לא שכחתי זאת עד עכשיו.
זיכרון, שליפה
ולונג קוביד
מילים ומושגים שהיו שגורים על לשונך תמיד, אבל הזיכרון בוגד, השליפה חורקת, ואת מנסה בכל זאת: "אני מתכוונת לשכנים מבניין 54. נו… בשם המשפחה יש נ' וד', נו…"
את יודעת איך קוראים להם, אך השם, בעקשנות מתסכלת, מסרב לרדת מהמדף במוח אל הפה.
אף פעם זה לא קרה לך! כמעט, רק אחרי לידות. ועדיין את לא מוצאת את המילה. "תביאי את ה… איך קוראים לזה? מלמעלה, מהמדף. נו…"
כמה זמן אפשר להיות אחרי לידה? אולי את אהממ… אחרי קורונה?
בעיות זיכרון וקורונה, מה הקשר?
יש קשר מובהק, כך עולה ממחקר שהתפרסם בכתב העת הרפואי 'ז'ה לאנסט' ((The Lancent שמיפה את הסימפטומים של הלונג קוביד – תסמיני קורונה המתמשכים.
בעיות זיכרון וירידה בתפקוד הקוגניטיבי הן מתופעות הלוואי הנפוצות ביותר, כך לפי דיווחם של 85.01% מהנבדקים מכל הגילים, שסיפרו על אובדן בזיכרון לטווח קצר ובזיכרון לטווח הארוך.
55.5% מהנשאלים דיווחו על ירידה בתפקוד הקוגניטיבי ובייחוד בתחומים הללו, גם שבעה חודשים לאחר שחלו. כששאלנו על כך את ערן כץ הוא טוען שזו יותר תופעה של היסטריה, וכמו שכאשר מדברים על הפרעת קשב פתאום כולם מופרעים, כך גם בתופעה הזו.
ניתן לחלוק על כך, אך לפחות הוא מביא פתרונות שמסייעים לחזק את הזיכרון – כפי שמפורט בכתבה.
ממחקר בלתי מקצועי מצאנו לא מעט מחלימי קורונה שדיווחו על התופעה. אם גם את מזדהה עם הבעיה, קראי שוב את הכתבה, מההתחלה.
