צפוף עד כדי סכנה: מצוקת החופים הנפרדים בשיא חדש | כרבע מהאוכלוסייה בישראל נדחקים לעשרה אחוז בלבד מהחופים בישראל | המצילים על המגדל אובדי עצות מהעומס, ההורים מתוחים עד הקצה, והים הופך ממקום מפלט ונופש לשדה קרב של צפיפות וסכנה | כך הפך הציבור החרדי לסרח העודף בקבלת אחד המשאבים הציבוריים החשובים במדינה: רק 16 מ-158 החופים בישראל נפרדים | תחקיר
משפחת א' מפתח תקווה רק ביקשה להגיע אל חוף הים הנפרד של קריית צאנז בנתניה. המשפחה ארזה את כל מטלטליה ויצאה עם הילדים בקו האוטובוס החדש אל החוף. אך כאשר הגיעו ליעדם נאמר להם כי החוף סגור עקב ריבוי משתמשים. מסתבר שכאשר עוברים את מכסת אלף הרוחצים בחוף, המקום נסגר. כעת נאלצת המשפחה לבלות את יומה באמצע שום מקום בנתניה, עם כל ילדיה, כי האוטובוס חזור יהיה רק אחר הצהריים.
מקרה זה אינו היחיד שמתאר את עוגמת הנפש שעוברות משפחות שלמות מהציבור החרדי בימי בין הזמנים שבהם הם מודרים מהאפשרות לרחוץ בחוף הים. בשעת בוקר מוקדמת, עוד לפני שהשמש עולה מעל קו האופק, חניון החוף הנפרד באשדוד כבר מתחיל להתמלא. אוטובוסים מאורגנים מגיעים בזה אחר זה מירושלים, ביתר עילית, מודיעין עילית, בני ברק וערים נוספות. משפחות עם עגלות, צידניות ומזרנים פורקות את מטענן אל שביל הבטון הצר המוביל אל הים. בינתיים, על מגדל ההצלה, המצילים כבר מזהים את קו המים העמוס שעה לפני פתיחת הרחצה הרשמית.
זה לא מקרה חד פעמי אלא תופעה קבועה בימי בין הזמנים: חופי הים הנפרדים מתמלאים ואין בהם מקום להכיל את ההמון.
משפחות חרדיות ברוכות ילדים רגילות אולי לחיות בצפיפות אורבנית, כשהטבע והים הופכים כמעט לברירת מחדל של חופש. אך מעל חופי הים הנפרדים מתנופף דגל אדום: ב־12 מ־25 הרשויות החופיות בישראל אין בכלל חוף לרחצה בהפרדה. במרחבים שלמים: חוף הכרמל, עמק חפר, אזורים בכינרת ולאורך רצועות ענק בים המלח (מלבד אזור עין בוקק) אין כיום פתרון קבוע או אפילו עונתי מסודר. נאמר זאת בעדינות: גם היכן שיש חוף נפרד, לא תמיד מדובר בתנאים מינימליים של נגישות ושירות.
לא משתלטים
“אלה מקרים יום יומיים בבין הזמנים", אומר לנו יוסי בן דוד, מציל ותיק בחוף צאנז בנתניה. “אני במקצוע הזה כבר כמעט עשרים שנה, וראיתי הרבה קיצים חמים, אבל מה שקורה בחופים הנפרדים הוא משהו אחר לגמרי. כאן יש ימים שאין רגע לנשום. כשיש צפיפות כזאת, צריך עיניים בכל מקום. אני עומד על המגדל, אבל הראש שלי גם על קו המים וגם על החוף, כי ילדים יכולים להיעלם בשנייה בהמון".
דוד, מציל בחוף שרתון, ביקש להסביר למה הם קפדנים כל כך. “לפעמים אנשים שואלים למה אנחנו כל כך קפדנים על קו המצופים. זה פשוט עניין של חיים ומוות. גל קטן, ילד שנבהל, ואין מי שיראה אותו בין מאות אנשים. פה זה לא כמו חוף רגיל. כל משפחה מגיעה עם עשרה עד חמישה עשר אנשים, וגם אם השטח נראה סביר המים כבר ‘מפוצצים'.
“אני חושב שהפתרון הוא לא רק להוסיף עוד חופים, אלא גם להגדיל את צוותי ההצלה, לשים עמדות נוספות, ולהיות גמישים בשעות הפעילות. בקיץ אנשים היו שמחים גם לשחות בשעות אחר הצהריים המאוחרות, כשהשמש פחות חזקה, וזה היה מוריד עומס מהבוקר. כרגע, לצערי, אנחנו עושים את המקסימום עם מה שיש, אבל זה לא מספיק".
מה האתגר הכי גדול בחוף נפרד לעומת חוף רגיל?
“הצפיפות. בחוף רגיל יש תנועה מתחלפת: אנשים באים והולכים. פה המשפחות מגיעות ליום שלם, עם ילדים, ציוד, אוכל, מתקנים. לפעמים אתה לא רואה את קו המים מרוב אנשים. צריך לשים לב כל הזמן. ילד אחד שנכנס טיפה עמוק מדי, אישה שמרגישה לא טוב, אפילו מישהו שנתקע במזרן מתנפח. זה לא נגמר".
היו מקרים מסוכנים שהשאירו בך חותם?
“כן, לצערי. היה יום אחד שהים היה יחסית רגוע, אבל פתאום נכנס גל גבוה. ילד בן שמונה נסחף מעבר למצופים. ראיתי אותו בקושי, כי היו עשרות רבות של אנשים סביבו. קפצתי למים והוצאתי אותו, שנייה לפני שהוא היה נשאב פנימה. אתה מבין כמה קל לאבד שליטה ברגע כזה כשיש המון רב כל כך?"
מה לדעתך הפתרון לשפר את המצב?
“קודם כל, להרחיב את השטח של החופים הנפרדים. אבל זה לא מספיק. חייבים גם להוסיף עוד מצילים, במיוחד בשעות השיא, ולחלק את העומס על פני יותר שעות פתיחה. הייתי שמח לראות חופים נפרדים שפועלים עד שעות הערב, כך שהציבור לא יצטופף כולו בבוקר ובצהריים. כרגע אנחנו פשוט עובדים עם מה שיש, וזה אומר להיות בכוננות מלאה כל דקה".
16 חופים מ-158
ההיסטוריה של החופים הנפרדים בישראל מתחילה בשנות ה־60, אז כמה רשויות חופיות נענו לבקשות רבנים ומנהיגי ציבור להקצות שעות או מקטעי חוף לנשים ולגברים בנפרד. בתחילה מדובר היה בפתרונות נקודתיים: לרוב שעות בודדות בשבוע, בעיקר בעונת הקיץ ובחופים שבהם העומס היה נמוך.
אולם בשנות ה־90 ותחילת שנות ה־2000, עם הגידול הדמוגרפי המבורך של הציבור החרדי, הדרישה הפכה לעניין מערכתי. חלק מהערים – אשדוד, נתניה, טבריה – הרחיבו את המקטעים הנפרדים, אך הרוב המכריע של הרשויות נותר עם מענה מצומצם. כיום, לפי נתוני הרשות החרדית במשרד ראש הממשלה, מ־158 חופי רחצה מוכרזים הפועלים בעונת הרחצה הנוכחית, רק 16 פועלים בהפרדה. המשמעות איננה רק אי נוחות. המשמעות היא צפיפות מסוכנת, תסכול ציבורי, ובעיקר תחושה בסיסית של הדרה ממשאב לאומי שנועד להיות של כולם.
המציאות הזו מקשה על השהות בחוף, המצילים נאלצים לקרוא שוב ושוב למתרחצים בקריאות אזהרה, וכאשר הם לא עומדים ביעד הבסיסי הזה, או שהחוף מגיעה לקיבולת מקסימלית, סוגרים את החוף.
כמו בשוק
ר' משה ל' מבני ברק, שהגיע במיוחד לחוף שרתון, סיפר לנו השבוע: “אני מגיע בדרך כלל ברכבי הפרטי, למרות שיש תחבורה למקום. הנסיעה היא חצי שעה, אבל צריך לחכות לפעמים עוד חצי שעה עד שתתפנה חניה באזור". מסתבר שזה שווה. “הילדים חיכו לזה כל השבוע, והיינו מלאי שמחה".
מה פגשתם בחוף?
ר' משה: “קודם כל אנשים, המון אנשים. חוף קטן וכל פיסת חול תפוסה בכיסאות, שמשוניות וצידניות. כדי להגיע למים צריך לעבור כמו בשוק בשישי, בזהירות בין משפחות שיושבות כמעט זו על זו, גם במים עמוס מאוד, כל הזמן צריך לשמור על הילדים כי אי אפשר לראות אותם ממרחק שני מטר. לפעמים גל קטן מביא אותך צמוד לאנשים אחרים. זה לא נעים, אבל אין ברירה. הרגשתי שזה יותר לשמור ולהיות דרוך מאשר להירגע".
ומה דעתך על המתקנים והשירותים בחוף?
“האמת? גם בשירותים היה עומס ותור ארוך, המלתחות צפופות ואין מספיק מקומות מוצלים. אתה רואה שאנשים מאלתרים צליות ומנסים למצוא פתרונות. זה חוף יפה, אבל לא מותאם לכמות האנשים שמגיעה".
פתרון מסוכן
המחסור בחופים נפרדים מוביל רבים לפתרונות מאולתרים, כמו רחצה בחופים לא מוכרזים, בפינות מבודדות או בשעות לא מוסדרות, שמגבירים את הסיכון לתאונות וטביעות. הנתונים מלמדים כי בעונת הרחצה 2023, מ־21 מקרי טביעה קטלניים, 15 התרחשו בחופים אסורים, חסרי סטטוס, או מחוץ לשעות ההצלה.
במסמך הרשמי של הרשות החרדית נקבע כי לאור זאת קיים צורך דחוף בהגדלת היצע החופים הנפרדים בישראל, ושיפור הנגישות והתשתיות בחופים הקיימים. “מדובר בצורך בסיסי של חלק משמעותי מהאוכלוסייה, הזכאי למענה הולם מהמדינה בהתאם לאורחות חייו ואמונתו. בעוד שבציבור הכללי קיימות שפע אופציות לפנאי, תרבות, ספורט ובילוי, לציבור החרדי כמעט אין חלופות ציבוריות ראויות. החוף הנפרד הוא לעיתים אפשרות הנופש המשמעותית היחידה עבור משפחות אלו".
מחברי המסמך ציינו כי הצורך בחופים נפרדים הוא דו ממדי: כמותי – הגדלת מספר החופים הנפרדים והקיבולת שלהם, ואיכותי – הבטחת נגישות, בטיחות, תשתיות ראויות וחוויית נופש מיטבית. מענה לצרכים אלו נדרש הן ברמה המיידית (לקראת תקופות השיא הקרובות) והן ברמה האסטרטגית ארוכת הטווח, מתוך התחשבות בגידול הדמוגרפי המתמשך במגזר החרדי והדתי.
פחות מעשרה אחוזים
אם אתם זועמים בשלב הזה, זה הזמן לעוד קצת מספרים: מהמחקר של הרשות החרדית עולה כי בעונת הרחצה 2025 פועלים בישראל 158 חופי רחצה מוכרזים ב־25 רשויות מקומיות. 105 חופים לאורך הים התיכון, 33 חופים סביב הכינרת, 16 חופים בים המלח וארבעה חופים בים סוף. רק 16 מהחופים הם חופים נפרדים. הארוכים ביותר נמצאים באשקלון ובהרצליה, ואורכם יחד הוא 150 מטר בלבד. 12 רשויות חופיות אינן מפעילות כלל חוף נפרד.
אורך החופים בישראל (ים תיכון, כינרת, ים המלח והים האדום) הוא כ־306 ק"מ. החופים המוכרזים מם פחות מ־10% מכלל רצועת החוף, ומהם החופים הנפרדים הם רק אחוזים בודדים בלבד. כמו כן חל גידול איטי במספר חופי הרחצה מאז 2015, לעומת גידול משמעותי יותר של האוכלוסייה (כ־160,000 איש בשנה). כתוצאה מכך בשנת 2023 היחס היה 214 מטרים של חוף מוכרז לכל 100 אלף נפש, ירידה מ־224 מטרים ב־2015.
אגב, מיפוי שנערך בשנת 2018 כלל תחשיב של אומדן מספר המבקרים בחופים ביחס לשטח החופים המוכרזים. לפי הנתונים מדד הצפיפות לשנת 2018 עמד על כ־1.5 מבקרים למ"ר בסופי שבוע, וצפוי להחמיר עד לשנת 2028 לכ־1.62 מבקרים למ"ר בימי שישי, צפיפות הגבוהה ב־50% מהצפיפות המותרת בישראל במקומות בילוי המוניים (1 מ"ר לאדם). נתונים אלו ממחישים את חומרת המצוקה, במיוחד על רקע הגידול המהיר באוכלוסייה והיעדר פיתוח מספק של חופים חדשים.
ומה קורה בחופים הנפרדים? מתברר כי בעונת הרחצה כולה אין צפיפות משמעותית וכמות המתרחצים המגיעים לחופים הנפרדים היא קטנה יחסית. התמונה משתנה בחדות בתקופת בין הזמנים. “האוכלוסייה החרדית בתקופה זו מגיעה באוטובוסים מאורגנים (לאשדוד למשל מגיעים כ־100 אוטובוסים ביום)", מציינים עורכי המחקר.
דרושה: התערבות ממשלתית
אם חשבתם שהקמת חוף רחצה חדש היא פתרון ראוי, מתברר שהדבר כרוך בעלויות גבוהות: עלות ההקמה של חוף מוערכת בכשלושה מיליון ש"ח, ועלות התחזוקה השנתית עשויה להגיע לכשני מיליון ש"ח. לרשויות מקומיות רבות אין המשאבים או התמריץ לשאת בעלויות אלו, במיוחד אם הנהנים העיקריים מהחוף אינם בהכרח תושבי הרשות. “היעדר תקצוב ייעודי מהמדינה, לצד היעדר מנגנון לשיתוף בעלויות בין רשויות חופיות לרשויות שמרבית תושביהן חרדים, הוא חסם מרכזי להקמת חופים נפרדים חדשים ולשדרוג הקיימים".
ובכלל, מציינים עורכי המחקר, רצועת החוף בישראל מוגבלת ונתונה ללחצים רבים. חלקים נרחבים מהחוף משמשים כשטחים ביטחוניים (כ־70 ק"מ), אחרים מוגבלים בשל מצוקי חוף בלתי יציבים (45 ק"מ בין חדרה לאשקלון), ושדות חוף נרחבים מוגדרים כשמורות טבע וגנים לאומיים. מגבלות אלו מצמצמות את האפשרות להקצות שטחים חדשים לחופי רחצה בכלל ולחופים נפרדים בפרט.
בשל כך יש צורך בהתערבות ממשלתית נרחבת. כבר לפני שלוש שנים הודיע מנכ"ל משרד הפנים לח"כ אורי מקלב כי הכשרת חופים נפרדים היא בסמכות הרשות המקומית, מתוך חופי הרחצה הקיימים לה, וכי משרד הפנים מעודד זאת. אבל כשזה לא קורה מישהו צריך ‘לנער' את המערכת. “כשראשי הרשויות לא מקצים חופים נפרדים, על המדינה להתערב", אומר לנו חבר הכנסת אורי מקלב, שחתום על הקמת הרשות החרדית במשרד רה"מ.
“המספרים לא משקרים. הם מתארים מציאות עגומה. מדובר באחד המשאבים הציבוריים החשובים במדינה, והוא כמעט חסום בפני ציבור שלם. זה לא עניין של ‘נוחות נוספת' או ‘עוד שירות', אלא של זכות בסיסית לשוויון בגישה. כל עוד היחס בין הביקוש להיצע נראה ככה – המשמעות היא שמאות אלפים מודרים בפועל מהים", אומר מקלב.
אפליה מובנית
“הפער המשמעותי בין שיעור האוכלוסייה הדתית והחרדית (כ־23%) לבין שיעור החופים הנפרדים (פחות מ־10%) יוצר תחושת אפליה וחוסר שוויון בנגישות למשאב ציבורי מרכזי. בעוד שלציבור הכללי יש מגוון אפשרויות בילוי ונופש, לציבור החרדי החוף הנפרד הוא לעיתים אפשרות הנופש המשמעותית היחידה, בהיעדר חלופות ציבוריות ראויות", אומר רועי אסף, ראש הרשות החרדית במשרד ראש הממשלה.
“חשוב לציין", מוסיף אסף, “כי חופים נפרדים משרתים לא רק את הציבור החרדי, אלא גם את הציבור הדתי–לאומי ואף אוכלוסיות מסורתיות ומיעוטים המעוניינים ברחצה בהפרדה מטעמי צניעות או תרבות. בחלק מהערים מדובר באוכלוסייה מקומית גדולה מאוד".
“החופים הנפרדים הם אחת האופציות היחידות הקיימות ליציאה משפחתית בימי בין הזמנים. לצערנו, הצפיפות החריגה בחופים הנפרדים המעטים מציבה סכנות בטיחותיות ממשיות", מוסיף הלל וואזנר, ראש אגף מחקר ואסטרטגיה ברשות החרדית. “החופים הצפופים מקשים על הפיקוח ועל היכולת של המצילים לזהות מתרחצים במצוקה. באשדוד פתיחת החוף הנפרד המשודרג הביאה לנהירת אלפים לרצועת החוף הקטנה, עד כדי צפיפות ברמה מסוכנת.
“תמונות שפורסמו באמצעי התקשורת הראו חופים נפרדים הומים עד אפס מקום בתקופת בין הזמנים. המצב הזה לקוי מאוד. חופי ים מותאמים הם שירות ציבורי שצריך להיות מונגש לפי צורכי הציבור. המחסור בחופים נפרדים מוכרזים מוביל משפחות רבות לחפש פתרונות מאולתרים, כמו רחצה בחופים לא מוכרזים או בשעות ללא פיקוח, שמגבירים את הסיכון לטביעות. אני פונה מכאן לציבור בבקשה: למרות הצפיפות והמחסור, לא ללכת לחופים לא מוסדרים אשר מסכנים את חיי המשתמשים בהם".
ח"כ מקלב מוסיף כי “במקומות רבים החופים הנפרדים אפילו לא מספיקים לשרת את צורכי תושבי העיר, למרות שחוף נפרד הוא משאב כללי". הוא חוזר ומדגיש: “המדינה כרגולטור צריכה להביא לכך שהחלוקה תהיה הוגנת. לא יכול להיות מצב שכל אחד מטיל על השני אחריות, ואין מחויבות. המדינה צריכה לפתח חופים נוספים שייתנו מענה לצורך הציבורי".
אז נכון. הקמת חוף חדש היא יקרה מאוד. ועדיין, במבחן האחריות הלאומית, הים אינו נכס פרטי. וכשכמעט רבע מאזרחי ישראל זקוקים להפרדה כדי ליהנות ממנו, לא מדובר בטובה, אלא בזכות אזרחית בסיסית.
***
חופי רחצה בישראל
158 חופי רחצה מוכרזים ב-25 רשויות מקומיות
רק 16 מ-158 הם חופים נפרדים (כ-10%)
12 רשויות חופיות ללא חוף נפרד בכלל
אורכי החופים בישראל
סך אורך החופים בישראל: כ-306 ק"מ
חופים מוכרזים: פחות מ-10% מכלל רצועת החוף בישראל
מכל החופים רק כעשירית הם חופים נפרדים
הפערים
פלח האוכלוסייה הדתית והחרדית מכלל האוכלוסייה: כ-23%
חופים נפרדים: פחות מ-10%
הפתרונות
דרבון רשויות לייעד חופי רחצה נפרדים
הקמת חופים נפרדים חדשים בתקצוב ממשלתי