על ישראל גאונותו . שעות מעוררות השתאות בחדרו של גאון הדור, המנהיג את עולם התורה. בקודש פנימה
איך הפך בנש"ק חסידי לפארה של יהדות ליטא? >> מסע מרתק בעקבות הנהגתו של גאון ישראל מרן הגאון רבי דוב לנדא שליט"א ראש ישיבת סלבודקה >> על עשרות שנות בריחה מכל מעורבות עסקנית שאין לה זיקה הלכתית >> על החריפות שהקימה רשת של גאוני דור וראשי ישיבות מכל העולם שנכנסים לחדרו כדי לפתור קושיות >> ועל הרגע שבו קיבל עליו את הנהגת הדור
כמעט עשר שנים חלפו מאותו לילה חורפי של חודש שבט תשע"ד. הדיירים של רחוב בן נריה (מתחם אסם) עלו על יצועיהם כבר מזמן. אף אחד לא מודע לדרמה ההיסטורית שמתחוללת ממש כאן, ביחידת דיור קטנה.
עשר שנים, ולמעט קבוצה קטנה של אנשים, אין מי שיודע על המפגש.
שני רכבים עוצרים בחניה. מתוכם יוצאים שני ראשי ישיבות קשישים, צועדים בשתיקה ונבלעים בסלון הקטן. שעתיים תמימות נמשך המפגש. את התוכן איש לא יודע עד היום. רק את התוצאה.
כיום כבר מותר לפרסם, שמי שיזם את המפגש היה מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל. אותו חכימא דיהודאי צפה פני עתיד וביקש להכשיר מנהיגות תורנית לדור העתיד. עיניו ראו את אשר יקרה באחרית הימים.
המפגש הסודי באותו לילה חורפי, היה ניסיון נוסף. השליח היה ראש ישיבת פוניבז' מרן הגאון רבי גרשון אדלשטיין זצ"ל. הנמען היה ראש ישיבת סלבודקה, יבדלחט"א מרן הגאון רבי דוב לנדו שליט"א. "שוחחנו על יסודות ההנהגה", אמר ראש ישיבת פוניבז' למקורביו.
מי שמכיר מעט את שיחו ושיגו של אותו גאון, יודע עד כמה הוא בורח מכל ענייני ההנהגה. במשך עשרות שנים הוא התמיד בסירובו להצטרף למועצת גדולי התורה. "לי יש פטור מהחיוב הזה", הוא נהג להשיב תמיד בישירות אופיינית.
תפיסתו המנהיגותית שונה מכל מה שהורגלנו בשנים האחרונות. כל הנושא של 'חצר' ו'בני בית' זר לו. הוא בנש"ק חסידי מיוחס, שברצותו יכול היה להיות אדמו"ר, אבל רואה בתפקיד ראש ישיבה משהו שונה לגמרי. את מה שיש לו לומר הוא נוהג לומר או לכתוב במפורש, ובצורה החדה והרהוטה ביותר, בלי להסתתר מאחורי אף אחד.
במשך כל השנים ברח רבי דוב מכל נושא פוליטי. "בשביל זה יש עסקנים", נימק. רק כשמדובר היה בסוגיות שיש להן זיקה הלכתית או השקפתית, הוא היה נכנס לעובי הקורה בכל העוז וה'לא תגורו'.
מאחורי הקלעים היו גדולי הדור מרבים להתייעץ עימו. לא פעם הוזמן הגרד"ל אל הבית ברחוב חזון איש 5 לשיחות התייעצות ארוכות שאיש לא יודע את תוכנן. ולא פעם שמעו נאמני הבית את הגראי"ל אומר: "צורת החשיבה של רבי דוב לנדו היא סמל של 'דעת תורה' אמיתית".
אבל באותו לילה, כשרבי גרשון ביקש בשם הגראי"ל שטיינמן – משהו בחומת הסירוב נסדק. הגיע זמן ההנהגה. חצי שנה לאחר מכן, הופתעו תלמידי סלבודקה לשמוע שאחרי שנים של סירוב, רבם נעתר להתמנות לחבר נשיאות 'ועד הישיבות' העולמי.
החלה תקופה חדשה בהנהגת עולם התורה.
גאון ישראל. מרן הגר"ד לנדו (צילום: איציק בלינצקי)
כמה שנים לאחר מכן, בנר ראשון של חנוכה תשע"ח, כבה נרו של מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל. ההנהגה הוטלה על שכמו של מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי זצ"ל. ההיכרות בין שני שרי התורה היא בת עשרות שנים, וחוזרת אל חצר ביתו של מרן ה'חזון איש' זצ"ל.
שני הגאונים גדלו באותו בית מדרש חזונאישניקי, ובמשך עשרות שנים שיגרו מכתבים תורניים זה לזה. במגירה של רבי חיים, שבה נשמרו המכתבים שקיבל מכל העולם, הייתה מעטפה ועליה היה כתוב 'ר' דוב לנדו'. אלו היו מכתבים שאותם שמר מכל משמר. לימים הודפסו המכתבים בספר מיוחד 'שיח דבר'.
באחד המכתבים שם (מכתב נ') כותב רבי חיים לרבי דוב: "כבר אמרתי כמה פעמים שמכתביו אצלי עונג ושמחה, ואם אני מאחר לפעמים לענות כמה ימים, הוא מפני חיבת דבריו, אני ממתין לצלילות הדעת כדי להשיב במתינות".
כששאלו את מרן הגר"ח על מי אפשר לברך בדורנו 'שחלק מחכמתו ליראיו', היה משיב: "ר' דוב לנדו נחשב מופלג בדורו".
אלא שגם משמרתו של רבי חיים הסתיימה. בעיצומו של יום הפורים, הפך המחול לאבל. עכשיו נותרה אדרת ההנהגה מיותמת. ולפתע נזכרו כולם באותו מפגש חשאי שנערך אז בין שני המאורות הגדולים. רבי גרשון אדלשטיין זצ"ל הוא שהבהיר לכל מי שרק מוכן היה לשמוע: "אני לא מוכן להנהיג לבד. אני רוצה איתי את כוח התורה של רבי דוב לנדו".
ובמשך כל אותן שנים, הקפיד רבי גרשון לשלוח להתייעץ בנושאים רבים עם ראש ישיבת סלבודקה. בעיקר כאשר על כף המאזניים עמדה שאלה תורנית, הלכתית, ערכית. בכל שאלה כזו יצאו השלוחים אל גבעת הישיבה, וחזרו עם תשובה מאירה.
והנה נסגר המעגל. מאז פטירת הגרי"ג, נאלץ ראש ישיבת סלבודקה לצאת אל החזית. שורת המכתבים הנחרצת שכבר יצאה מעטו השופע, כמו גם האירועים הציבוריים שהופיעו לפתע בחדר לימודו – מלמדים שתקופת הנהגה חדשה באה לעולם. הנהגה שיש בה חידושים מרתקים, שמגיעים היישר מחדרו של החזון איש אל המציאות הציבורית של תשפ"ד.
בואו נצא בעקבותיה.
מפולין ועד ליטא
הנה החידוש הראשון. מנהיגו של עולם התורה הליטאי, מרן הגאון רבי אפרים דוב לנדו, נולד בכלל בעיירה הפולנית ז'גערז' הסמוכה ללודז'. אביו רבי טוביה יוסף – מתלמידי רבי מאיר שפירא מלובלין, היה נכדו של הרה"ק רבי אלימלך מנחם מנדל לנדא זי"ע, האדמו"ר הראשון בשושלת סטריקוב. שום דבר לא קשור לעולם התורה הליטאי.
כשהיה בן חמש, בשנת תרצ"ה, עלתה משפחת לנדו לארץ ישראל והתיישבה בעיר רחובות. "לפי מראה העיניים", סיפר פעם הגר"ד בלשונו הציורית, "חשב אבא שרחובות היא מקום לפרנסה. אך גם שם הפרנסה הייתה קשה מאוד". למחייתו, פתח האב חנות מכשירי כתיבה בשם 'מולדת' שבה נמכרו כדרכם של אותם ימים גם ספרים, אך כמו חסיד פולני מהדור הישן, על הדלפק שכבה גמרא והמוכר לא הפסיק ללמוד בכל רגע פנוי.
לפעמים היה הילד הצעיר מגיע לשוחח עם אביו בלימוד. זו הייתה שיחה מסוג אחר. "אבא לא היה לומד את הדף היומי", סיפר בנו. "הוא היה לומד לעומק, כמו בן ישיבה. אלו היו היהודים של פעם… לומדים בשקידה ובעמל. נכון, הם לא היה רבנים ולא נשאו במשרה, אבל היו שקועים בלימוד בעיון".
הייתה תקופה קצרה שהאב מסר שיעורים לבעלי בתים. "בשנת תשי"ט, שהייתה שנת שמיטה, אבא ז"ל מסר שיעור במשניות שביעית, בפני בעלי בתים שהבינו את הלימוד. הוא למד כל משנה עם כל המפרשים ועם דברי החזון איש. באותה שנת שמיטה, הוא גם ניהל את חנות השמיטה של רחובות שהקים רבו של קוממיות רבי בנימין מנדלזון זצ"ל".
האב היה פעיל בפוליטיקה המוניציפלית, ובהמשך אף התמנה לסגן ראש העיר. דוב הקטן אהב להגיע לחנות, ישב ליד אביו ועיין בספרים שהדיפו ריח דפוס טרי. כמזכרת מאותן שנים, נהג ראש ישיבת סלבודקה לעטוף בעצמו את הספרים שהעניק לחתני בר מצווה. את המיומנות הוא רכש כשסייע לאביו בחנות.
מזכרת נוספת שנותרה לו מאותם ימים, היא שליטתו בספר 'תורת כהנים' שמישהו הביא לגניזה. הנער הצעיר לקח את הספר הבלוי ולמד אותו כמה פעמים מצד לצד.
ברחובות של אותם ימים התגוררו הרבה עולים מתימן, והם היו ה'חברה' שבה גדל. מספרים שעד היום, יש פינה חמה בליבו לכל אירוע שקשור לעולי תימן.
בשבועות האחרונים, געשה הציבוריות החרדית סביב מכתב נוקב שכתב מרן, ובו הוא מתנער מכל מי שמאשים אותו בטיעונים של "ענייני עדות וחוגים". לא רבים מאלו שקראו את המכתב יודעים שאת השנתיים שאחרי בר המצווה עשה מרן בקרב עולים תימנים בישיבת 'פורת יוסף' ברחובות, שבה היה האשכנזי היחיד.
לאחר מכן נסע ללמוד בישיבת 'היישוב החדש' בתל אביב, אלא שאז נדבק בטיפוס והיה חולה קרוב לחצי שנה. הרופאים חששו לחייו, ורק בזכות אחד הבחורים שתרם לו דם, ניצלו חייו.
וכיצד מגיע בנש"ק חסידי מרחובות אל כבשונו של מרן החזון איש? הכל התחיל כמעט 'במקרה'.
סדר ההנהגה. מרנן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, הגר"ח קנייבסקי, הגר"ג אדלשטיין ויבדלחט"א מרן הגר"ד לנדו (צילום: שוקי לרר)
חג השבועות ששינה הכל
איש חסיד היה בבני ברק, ושמו ר' סנדר פוזנרזון. הוא היה חתנו של ר' יעקב הלפרין – מייסד שכונת 'זכרון מאיר' בבני ברק. הוא נולד חסיד, אבל כמו רבים מתושבי השכונה, החזון איש הפך לרבי שלו. בחג השבועות תש"ו הוא הזמין את הבנש"ק הסטריקובאי מרחובות, לחוג בבני ברק.
העילוי הצעיר הגיע לבני ברק לעשרים וארבע שעות בסך הכל, והוא נשבה בקסם לכל חייו. הוא פגש את החזון איש ואף דיבר איתו בלימוד, ראה את עולם התורה, וכל השאר, היסטוריה של עולם התורה.
כמה שבועות לאחר מכן, כשעמד בתחנת האוטובוס, פגש את מרן הגרי"ש כהנמן, הרב מפוניבז' זצ"ל. הנער הצעיר התלונן על כך שנמאס לו מלימודי החול שנכפים עליו בישיבה, וביקש להתקבל לישיבה. הרב מפוניבז' הסכים, ובחודש אלול הקרוב כבר ישב הגר"ד בהיכל ישיבת פוניבז'.
"כשהגעתי לפוניבז'", סיפר לימים, "לא היה לי סטנדר או ספר משלי". אבל היה בחור מבוגר טוב לב שלקח אותו תחת חסותו ודאג לו. קראו לו רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל, וכל ימיו של רבי יעקב נהג בו הגר"ד כדין תלמיד מובהק.
באותן שנים הוא הלך שבי אחר דמותו של החזון איש, והבחור מרחובות זכה לדאגה אבהית ולהכוונה מהחזון איש בכל צעד בחייו. והנה עוד תופעה: אף על פי שהגר"ד פגש את רבו פחות מעשר פעמים, עד היום הוא חש תלמידו בכל רוחו ונשמתו. הוא לוחם על כל בדל של הנהגת החזון איש, נחשב לגדול מעתיקי השמועה שלו ובקי בכל ספריו. כאשר יצא לאור הספר 'שמירת שבת כהלכתה' שבו היו כמה פסקים שלא תאמו את שיטת החזון איש, טרח הגר"ד וכתב קונטרס שלם לתקן את כל אותם פסקים.
תוך תקופה קצרה, החלו בפוניבז' לדבר על המטאור התורני החדש. מי שזיהה ראשון את העוצמה, היה המשגיח מרן רבי אליהו אליעזר דסלר זצ"ל. מספרים שכמה פעמים אף התייעץ עימו בעניינים ציבוריים. הגר"ד משוכנע שזו הייתה "ענווה של הרב דסלר". וכששואלים מדוע הוא קבע עימו לימוד בחברותא בספר 'טעמי המצוות' לרדב"ז, הוא משיב: "לא יודע מדוע בחר בי".
כמה שנים לאחר מכן, כשהרב מפוניבז' היה באמריקה ולא הספיק לחזור לחג השבועות, הוא שלח מכתב ובו ביקש שהתלמידים יספרו לו מה קורה בישיבה. בעדכון שהגיע בחזרה נרשם: "ולאחר התפילה היה קידוש, וניתן היה לראות בעין את השמחה על פניהם של התלמידים שהיו שקועים בלימוד במשך כל הלילה. מי שלא ראה את השמחה על פניו של הבחור דוב לנדו, לא ראה שמחה אמיתית מימיו…"
לאחר זמן עזב רבי דוב את פוניבז' ועלה לירושלים, ללמוד בישיבת חברון. שם קנה לעצמו חבר נוסף לחיים, מרן הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי, ראש ישיבת 'עטרת ישראל'. זו ידידות לא רגילה. בעוד הגר"ד מופנם מעט, הגרב"מ הרבה יותר מוחצן ודינמי. ללמוד בעיון, למד הגר"ד אצל רבותיו מרן הגר"ש רוזובסקי והגר"ד פוברסקי, אבל "רבי ברוך מרדכי לימד אותי איך נהנים מסברה טובה", נוהג הגר"ד לומר.
לפני תקופה קצרה, צולם תיעוד מרגש של שני הידידים מנוער, אוחזים ידיים ויוצאים בריקוד מרגש, זכר לאותה אהבת קדומים מרגשת.
תשובה מפתיעה. כותבי השורות על מפתן חדר הלימוד של מרן ראש הישיבה
פוניבז' פינת סלבודקה
המעבר הסופי מהקהילה החסידית להנהגה הליטאית – קרה אחרי אירוסיו. מי שהתעסק באופן אישי בשידוך הזה, היה מרן ה'חזון איש'. "הבחור הזה, דוב לנדו, עתיד להיות אחד מגדולי הדור, ולכן חשוב שייכנס למשפחה נכבדה שתרומם אותו ותאפשר לו להיות גדול הדור", אמר אז.
ואכן השידוך נמצא. במרכז בני ברק.
במרחק לא גדול מבית ה'חזון איש', התגורר ראש ישיבת סלבודקה המפורסם הגאון רבי אייזיק שר זצ"ל. אותו גאון איבד בשנות השואה את בנו רבי יוסף הי"ד, שנרצח עם אשתו בגטו קובנה. אבל למרבה הנס, הייתה להם בת ששרדה את שנות השואה כשהוחבאה במנזר. לאחר השואה, נסעה הרבנית חיה מרים שולמן, בתו של רבי אייזיק, לפולין. היא הצליחה לחלץ את האחיינית וגידלה אותה בביתה כבת לכל דבר.
את הנערה הזו, עדינה שר, שגדלה כאמור בביתו של דודה, ראש ישיבת סלבודקה הגאון רבי מרדכי שולמן, הציע החזון איש כשידוך עבור רבי דוב לנדו. במכתב לשדכן כתב החזון איש שהחתן "הוא מלא בתורה ויראת שמיים ומידות טובות באופן מצויין". הגאון רבי אליעזר גולדשמיט זצ"ל שמע באותם ימים מהחזון איש, על רבי דוב לנדו הצעיר: "עֶר אִיז דָאךְ אַ שאגת אריה'דִיגֶער" – הוא חושב ולומד כמו ה'שאגת אריה'.
השידוך קם ונהיה והזוג הצעיר השתקע בבני ברק. רבי דוב החל ללמוד בהיכל ישיבת סלבודקה – שם הוא נשאר עד היום הזה. כמעט שום דבר לא השתנה מאז בסדר יומו, שמתחיל לפנות הבוקר ומסתיים בשעות הקטנות של הלילה.
אגב, כשנולד בנו היחיד, נוצרה שאלה. הרבנית רצתה מאוד לקרוא לו על שם אביה רבי יוסף שר הי"ד, שנרצח בשואה, אך באותם ימים הסב השני ר' טוביה יוסף, עוד היה בחיים. הגר"ד העלה את השאלה בפני מרן הגרי"ז מבריסק, והוא פסק ש"יוסי זה גם שם", כלומר שאומנם 'יוסף' אי אפשר לקרוא לו, אבל 'יוסי' הוא לא רק שם חיבה ליוסף אלא שם בפני עצמו, ולזכר הסב ניתן לקרוא לו בשם זה. וכך נקרא הבן יוסי אברהם ישעיהו – כיום ראש כולל סלבודקה בקריית ספר.
במשך קרוב לשישים שנה, סדר היום של מרן הגר"ד נע בעיקר סביב חברותות. רק בשנת תשמ"ב, לאחר פטירת דודו רבי מרדכי שולמן, הוא מונה לתפקיד 'ראש ישיבה' בסלבודקה לצד רעיו להנהגת הישיבה רבי נתן שולמן, רבי עמרם זקס, רבי ברוך רוזנברג זצ"ל – וייבדל לחיים טובים וארוכים מרן הגאון רבי משה הלל הירש שליט"א .
בקיאות שהיא עיון
אם יש דבר אחד שכל מי שנקלע למחיצתו של הגר"ד חש בו על אתר, זה 'גאונות'. שילוב של ידע מבהיל בחלקים הכי נידחים של התורה, לצד חריפות, שנינות, בהירות וחדות.
התואר הזה, 'גאון ישראל', נלחש בסביבתו כבר עשרות שנים.
הוא גאון של גאונים. במשך השנים נטוותה רשת של 'קשרים' עם כל הלמדנים והחריפים של הדור. בכל שיעור שהוא מוסר, אפשר לראות שורה של ראשי ישיבות וגאונים מפורסמים, חסידים וגם ליטאים, שבאים כדי לשמוע. כולם נשאבים אל חדרו, מגיעים כדי לפרוק קושיות שהצטברו במשך שנים. והוא, בחיוך ובקלילות, מתיר את הקושיה בלי להניד עפעף.
לפני כמה שנים, אחרי שהגאון הצדיק רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל כבר לא יכול היה לדבר, הוא כתב לבנו סיפור על פתק. מרגש לצטט את האנקדוטה מילה במילה:
לבקר בהיכלו. לילה בבית ברחוב הרב שר (צילום: איציק בלינצקי)
"בס"ד י"ג מנ"א תשע"ו.
"כשהייתי בבית הבראה של 'ועד הישיבות' בנתניה (-זה קרה בשנת תשכ"ה. א"א יא"ג), בשולחן האוכל שישבנו היינו 6 סועדים (או 7). אני הייתי היחידי מהם שאיננו בקי בכל הש"ס. אני זוכר את השמות: הג"ר אפרים נח גרבוז; הג"ר אברהם יעקב זלזניק (…) הג"ר שמואל אויערבך, והג"ר דוב לנדו. וכל שעת האוכל דיברו בדברי תורה, בשיחה ערנית של כל הנוכחים, בכל חלקי הש"ס; פעם בעניין זה, ופעם באחר, ולפעמים בספרי פוסקים.
"ואמר אז הגאון רבי שמואל אויערבך (כדרכו בלשון שנונה): 'הגענו כולנו לכאן בהרגשה שאנו מלאים (-כוונתו בידיעת התורה), והנה אנחנו נמצאים כאן מול הגר"ד לנדו, מיום ליום אנחנו מצטמקים'. ואמר בבדיחותא: 'חוששני שכל ההבראה הולכת לאיבוד'". עד כדי כך.
"אַ לוֹמְדִישֶׁער בקי" – כך מכנים אותו כולם. למדן בקי. לא רק מתמיד שקנה את כל הש"ס וה'שולחן ערוך' ויתר הפוסקים, אלא מי שגם מונח עמוק בכל סוגיה, חישובי הראשונים וניתוחי האחרונים.
האגדות שמתהלכות על הגאונות, מזכירות יהודים מדורות קודמים. טוענים שהוא מסוגל למסור 'שיעור כללי' בכל נושא. אם בדרך כלל ראשי ישיבות מתעסקים בסוגיות הנפוצות, הוא מסוגל למסור שיעור עמוק בסוגיות של 'זרעים' לפי שיטת רבו החזון איש'.
זיק הסקרנות שמרצד בעיניו, מופנה כולו לעסקים תורניים. כך למשל מתארים תלמידיו שבשנת תשכ"ז, לאחר שחרור העיר העתיקה מידי הירדנים, נהרו יהודים מכל העולם לירושלים. כולם היו להוטים לגעת באבני הכותל. אבל רבי דוב עצר קודם באחת הסמטאות ונכנס בדברים עם רוכל ישמעאלי.
עד מהרה התברר שכבר כמה שנים רבי דוב מתקשה להבין כמה מילים בערבית שהובאו בפירוש המשניות לרמב"ם. עכשיו הוא מצא את הערבי הראשון שיפתור לו את כל השאלות.
'קבלת הקהל' הבלתי רשמית שמתנהלת בחדרו, היא מחזה של גאונות צרופה. בזה אחר זה נכנסים אנשים, רבנים, אורחים ולמדנים. רבי דוב יושב, גמרא גדולה פתוחה מולו, בת שחוק מרחפת על שפתיו, והוא נכון להשיב בכל סוגיה ובכל נושא בעולם.
היכולת שלו לדבר עם כל אדם, מפליאה. הוא מדבר על נושאים פשוטים ונושאים עמוקים, באותה קלילות. על הכל בזוקים חריפות פולנית וחוש הומור דק ואנין. יש משהו מתעתע בחדר: מצד אחד הוא מאיר פנים לכל אדם, אך מנגד ניכר שהוא עושה זאת רק משום כבוד הבריות. ברגע שרק מתאפשר השיחה חוזרת לנושאים למדניים.
הנה למשל סיפור. רק השבוע הגיעו אליו תלמידי שיעור ג' מישיבה קטנה 'דעת תבונות' בבני ברק ושוחחו בלימוד. במהלך הדברים אחד הבחורים התווכח. ר' דוב העמיד אותו על טעותו. אלא שאחרי שיצאו, ביקש ראש הישיבה לעיין שוב בדברים. התברר לו שייתכן שיש צדק בדברי הבחור. הוא התיישב על אתר וכתב מכתב לראש הישיבה שבו הסביר כי הוא טעה והבחור צדק. עוד לפני תפילת השחר, ביקש רבי דוב לוודא שהמכתב הגיע ליעדו.
את חידושיו המופלאים, ממעט הגר"ד להדפיס. הוא כתב שני ספרים, 'זכור דבר' ו'זכר טוב', לזכר הוריו ר' טוביה ומרת דבורה ע"ה. הוא נוהג למלא את שולי הגמרות שלו בהערות, אך הוא כותב אותן בעיפרון, למקרה שיתברר שטעה ואז יצטרך למחוק. אבל פסקי ההלכה שלו מופיעים ברבים מספרי ההלכה בני דורנו, במיוחד כשמדובר בתורת החזון איש'.
עמוד ההוראה. גדולי ישראל מכל העדות בכינוס בביתו למען חיזוק הטהרה
מעגל של תורה
מרגש לעקוב אחרי סדר היום הדחוס של אותו גאון. גם בגיל תשעים לא נס לחו. אין חופשות והפסקות בלוח השנה הצפוף שלו.
סדר יומו הרגיל כולל בין שבע לעשר חברותות, כולם בעיון – ורובם לא עוסקים במסכת הנלמדת בישיבה, שעליה הוא אומר את השיעור. הוא מוסר שיעור יומי לקבוצת לומדים קטנה, וכן שיעור כללי שבועי לכל תלמידי הישיבה – כחמש מאות בחורים ואברכים.
זה מתחיל בשעה שש בבוקר. ב-6:50 הוא כבר יוצא מהבית עטוף בטלית ועטור בתפילין; בשעה שבע בדיוק מתחילה תפילת שחרית. חלון הזמן שאחרי התפילה, הוא היחיד שבו הוא מאפשר להכניס אליו בריתות של ילדי ישראל. לאחר מכן מתחיל סדר יום שאסור להפריע.
בסביבות השעה 8:25 הוא מגיע הביתה. גם לסעודת שחרית הקצרה יש הספקים – זה הזמן שבו הוא עובר על קבצים תורניים שנשלחים אליו מכל העולם. ארוחת בוקר היא הזמן המתאים ללימודים ה'קלילים' הללו.
בשעה תשע הוא כבר יושב בחדר מול הגמרא הענקית. במחצית השעה הראשונה אפשר לשוחח עימו אך ורק בלימוד ובסוגיות.
בשעה 9:30 נכנסים זוג ראשון של בחירי הישיבה ללמוד בחברותא את הסוגיות הנלמדות בישיבה.
בשעה 10:45 נכנס אברך ללמוד בחברותא בסדר קדשים או טהרות.
בימים שבהם הוא מוסר את השיעור, הוא מסיים את הלימוד עם החברותות בשעה 12, ואז הוא מקדיש כחצי שעה להכנת השיעור, ומייד לאחר מכן הוא נכנס לישיבה ומתחיל באמירת השיעור.
בחזרה מתפילת מנחה, ישנה קבלת קהל קצרה ואחריה הפסקת צהריים קצרה.
מייד לאחר מכן מתחיל סדר נוסף של לימוד. כמו בחור צעיר, את סדר אחר הצהריים מנצל גאון הדור ל'חזרה' על הספקים אישיים.
בשעה 17:00 נכנס אברך ללימוד של שעתיים בחברותא.
בשעה 19:00 מתקיימת תפילת ערבית (בשעון חורף כמובן) וטעימת ערב קצרה, ומייד לאחריה עוד קבלת קהל. בזמן הזה יכולים להסתנן גם עסקנים שמבקשים להיוועץ בענייני הציבור.
אבל הזמן קצר, ומייד לאחר מכן נכנס עוד חברותא ללימוד של סדר שלישי עד 22:45.
ואז מגיע הלילה. הלילה מוקדש לעונג האמיתי. זה הזמן שבו 'מדברים בלימוד'. מנתחים סוגיות עם עילויים וראשי ישיבות. דבר שבשגרה הוא לראות ראש ישיבה ירושלמי יוצא מהחדר אי שם לקראת אחת בלילה.
כך נראים חיים של תורה.
מסטריקוב לסלבודקה. תמונה מחתונתו
לייעץ לבית הדין
אם אמרנו שהגר"ד נשמר ברוב השנים שלא להתערב בעניינים ציבוריים, הרי יש יוצא מן הכלל – הכוללים. זהו נושא שהוא מרגיש שיש לו כעין צוואה ממרן החזון איש להנחיל לדור.
הוא מתאמץ לסייע לכוללים בכל יכולתו. כך למשל, במשך שנים הוא ניצב לצד החברותא שלו הג"ר שלום מאיר יונגרמן זצ"ל שהחזיק רשת כוללים בתל אביב. הגר"ד היה מסייע בכל דרך ומשגר מכתבים לתורמים.
רשתות הכוללים 'כתר תורה' ו'מגדל עוז' הן בנשיאותו.
מרן הגר"ד אינו איש של נסיעות והופעות ציבוריות. מאז גיל חמש הוא כמעט לא יצא מארץ ישראל. אבל לפני כשני עשורים, בתשרי תשס"ה, הוא חרג ממנהגו. זה היה כאשר מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצ"ל ביקש ממנו להצטרף אליו למסע חיזוק באנגליה. "אני רק אפתח לך את הדלתות", אמר הגראי"ל.
אגב, מספרים שרבי דוב נטל את ידיו מייד עם נחיתתו בארץ, כדי להסיר מהן את טומאת ארץ העמים.
אבל בשנים האחרונות גם זה השתנה. יהדות ארצות הברית ביקשה, ובחודש מרחשוון תשפ"ב יצא הגר"ד למסע של שבוע שבו פגש נדיבים וערך מספר כינוסים שבהם עורר על חשיבות החזקת תורה. במהלך הנסיעה מסר שיעורים ושיחות בישיבות ובכוללים, בין השאר בישיבת לייקווד.
אבל כל זה רק היוצא מן הכלל. ככל שהדבר תלוי בו, הגר"ד מעדיף לחזור אל חדרו ולהמשיך ללבן סוגיות.
הנושאים שבהם הוא מתעקש להשמיע את דעתו, הם בעיקר אלו שיש להם השלכה הלכתית. כזו למשל סוגיית 'מעליות השבת' שהולכת ונעשית אקטואלית מיום ליום. לפני תקופה התפרסם מכתב מאת שני מחברי הספר 'אורחות שבת' הגאון רבי יצחק מרדכי רובין והגאון רבי שלום יוסף גלבר שבו הם חוזרים מהיתר ישן שלהם על סוג מסוים של מעליות שבת, וזאת לאחר שישבו אצל הגר"ד ושמעו את דעתו. הם מספרים שלאחר מעשה עלו אל ביתו של הגר"ג אדלשטיין, והוא אמר להם: "הראייה של רבי דוב היא עשרות שנים קדימה".
באופן כללי, כל נושאי ההוראה והדיינות קרובים אל ליבו. לא רבים יודעים, אבל במשך שנים, כל ענייני בית דינו המפורסם של מרן הגר"נ קרליץ זצ"ל היו מושפעים מהליכותיו. לפני כעשרים שנה, פנה אליו רבי ניסים וביקש שיסייע לו בעיבוי הרכב הדיינים ל'אבן העזר'.
רבי דוב נעתר, וכבר למחרת נוסד מסלול ייחודי ללימודי 'אבן העזר' בכולל של ישיבת סלבודקה, כאשר הגר"ד פיקח בעצמו על הלומדים. עד היום ממשיך רבי דוב לייעץ לדייני בית הדין על כל צעד ושעל, והוא מעורב עד הפרטים הקטנים. אחד הדיינים המפורסמים – הגאון רבי יהודה סילמן – אף רואה עצמו תלמידו המובהק.
בדיונים מורכבים ורגישים כמו חליצות מסובכות, הגר"ד משתתף באופן פעיל תוך שהוא מתעקש שלא לפסוק הלכה, אלא רק לייעץ ולהדריך. זו דרכו. למרות הגאונות הוא מסרב להכריע כמורה הוראה.
עולם ההלכה נוגע בנימיו הרגישים של הגר"ד. עם הנושאים שעלו על שולחנו ניתן למנות את נושא הריבית בקרנות הפנסיה ובחיסכון לכל ילד, נושא השימוש במכשירי חשמל בשבת, מקוואות ושביעית. כשעלה הנידון של חיסכון לכל ילד בהתראה קצרה זימן אליו את חברי הכנסת ובירר את פרטי הרפורמה, כשהוא דורש לטפל במה שדורש שינויים מצד ההלכה.
מייד לאחר מכן יזם כינוס של כלל מורי ההוראה מכל המגזרים, ומשם יצאה הוראה ברורה: להצטרף למסלול כשר בלבד.
בתקופה האחרונה, אחרי פטירת מרן הגר"ג אדלשטיין, ניכר בחוש שמשהו השתנה בהתנהלותו. המכתבים הנחרצים שפרסם הגר"ד בכמה נושאים שהשעה צריכה להם – מעידים שהוא ניאות לקבל עליו את עול ההנהגה.
לדבר בלימוד עם כל צורב. מרן יוצא מהשיעור הכללי מוקף בתלמידים (צילום: שוקי לרר)
הריקוד שלא נגמר
הסימן הראשון היה עוד בתוך השבעה לפטירתו של מרן הגרי"ג אדלשטיין, כאשר הוא שוב יצא לארה"ב למסע חיזוק שתוכנן מראש, ושוב, גם המסע הזה כלל בעיקר שיעורים בהיכלי התורה והישיבות, בין השאר בישיבת לייקווד וגלילותיה.
השינוי כבר קורה בשטח. החדר שבמשך שישים שנה ידע רק דיונים מעמיקים בסוגיות, החל לארח לפתע כינוסים ציבוריים. עסקנים מנסים להידחף, ונציגי 'דגל התורה' באים לקבל הכרעות.
סגנון ההנהגה של הגר"ד הוא חדשני וייחודי. שום תשובה לא צפויה מראש. כאן אין דרך להשיג 'נאמני בית' ו'מקורבים'. כשמדובר היה בסוגיה המוניציפלית באלעד, פרסם הגר"ד מכתב נחרץ שבסופו חתם מילים נחרצות כאומר 'אני היוזם והפועל בעניין'. לא גבאים ולא מקורבים.
המקוריות היא סימן ההיכר שחופף על כל תשובותיו. 'דעת תורה' שלא חופפת למושכל-הראשון, הבעל-בית'י.
אך החריפות והתקיפות שמורות רק למקרים ציבוריים. כאשר נכנס אדם פרטי, הוא ייתקל ברכות החיננית. הגר"ד מחמיר עד קיצוניות בכל מה שקשור לפגיעה באנשים. כך למשל הוא מסרב להכניס אליו ילדים קטנים מדי. "ברוב המקרים הם פוחדים מאיש זר", הוא מסביר, "הם פורצים בבכי, ויש כאן חשש דאורייתא של 'לא תונו', לצער יהודי ועוד קטן שאינו בר מחילה".
כשמפצירים בו לגזור את מחלפות ראשם של ילדים, הוא מסרב בנימוס: "אני אינני ספר…"
מעניין לציין שאף על פי שברוב הנהגותיו הגר"ד נוהג כרבו ה'חזון איש', יש כמה עניינים בודדים שבהם הוא נוהג במנהג אבותיו לבית סטריקוב. כך למשל בערב יום הכיפורים, כשהוא עוטה את הקיטל לקראת היום הקדוש, הוא מכפתר אותו על פי מנהגיו המקודשים של סבו.
ויש עוד עניין חסידי מפורסם: עולם הנגינה קרוב אליו. על שולחנו מושרים לא מעט ניגונים חסידיים, ולא פעם הוא מבקש מהתלמידים המוזיקליים שלו לשיר את ניגוני סטריקוב ווארקא שעליהם גדל.
הזמן שבו הוא מקשיב לנגינה, הוא זמן שמחתנו. בחול המועד סוכות, היו מחברים את הטייפ הישן לחשמל ומשמיעים לא מעט ניגונים חסידיים.
ואולם שיא כל השיאים, הוא עבודתו בשמחת תורה.
הגר"ד נושא דרשה לפני תחילת ההקפות. בדרך כלל הוא מצטט ווארט של ה'חידושי הרי"ם', שאומר שריקוד הוא מלשון מרקד, אחת מל"ט המלאכות שבמשכן, שמהותה סינון וברירה, כי כשהאדם רוקד, הוא מסנן את תאוותיו ומזכך את גופו. הגר"ד בוחר חלק מהשירים שישירו בהקפות – החביבים עליו ביותר הם 'אנא עבדא' ו'אם אמרתי מטה רגלי', בלחן של רבי מאיר שפירא מלובלין, רבו של אביו.
לפעמים הוא כמעט מתמוטט מרוב מאמץ ואושר. כשהוא רוקד עם התורה, הכל חובר יחד אל השלמות. ובאותה שעה הוא הופך לעמוד של אהבת תורה, שרוקד עד כלות הכוחות ועד בכלל.
