"מדינת ישראל ויתרה על הזכות ההיסטורית, ובמצב כזה יש לחשוש לגורלה. אבל עולם התורה לא ייכנע. נשרוד ונתגבר וכולם ימשיכו ללמוד בשיא הקדושה. הקב"ה יבטיח את קיומנו ממקום אחר" | הגאון הגדול רבי שלום בער סורוצקין, ראש ישיבת 'עטרת שלמה' ומגדולי מעמידי התורה שבדור, בשיחה נוקבת ל'משפחה'
"נגמרה 'חובת ההשתדלות' לקחת מהמדינה. עכשיו זה בידי הקב"ה בלבד.
"האם אני מתרגש מהמצב החדש? האם אני חושש לגורלו של עולם התורה? התשובה היא לא, ובאל"ף רבתי. אין שום חשש. החשש היחיד הוא על מדינת ישראל, שמאבדת מהרגע הזה ואילך את הזכות שלה להחזיק את התורה.
"עולם התורה", ממשיך ראש הישיבה לטוות את המונולוג, "עמד תמיד בניסי ניסים. כמי שניצב שם אני רואה יום יום, באופן הכי מוחשי, שהקדוש ברוך הוא מחזיק את עולם התורה ומספק לו את מזונותיו כדי יומו, כלשון הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל. זה גם הפשט של המושג 'תורתו אומנותו'. בדיוק כפי שריבונו של עולם מפרנס וזן את כל ברואיו, איש איש כפי אומנותו, אחד באופן זה שהוא עובד כעורך דין, השני דרך עבודתו כיהלומן ושלישי באמצעות זה שהוא בהייטק – כך הקב"ה מפרנס את לומדי התורה כאומנות ממש, ומספק להם את מזונותיהם ברווח. הקב"ה מבטיח שבן שבט לוי הפורש מעול העולם הזה כדי להיות שקוע בתורה הקדושה – מזונותיו מספיקים לו כדי עבודתו ומזומנים לו בכל עת".
'הגזירה הנוכחית היא בשורה גדולה לנגידי עולם התורה'. הגרש"ב סורוצקין השבוע, במהלך שהייתו בלייקווד לטובת עולם התורה (צילום: פתחיה סקייט)
אבל יש 'חובת ההשתדלות'.
"ברור שישנה חובת ההשתדלות, אבל לא מפיה של המדינה או מחסדיה אנו חיים. כל עוד היו התנאים שאפשרו זאת, היה מקום להשתדל שהמדינה תזכה גם היא לקחת חלק בהחזקת עולם התורה. היות שכעת למרבה הצער העלו אחינו הטועים את הכורת על האפשרות הזו – נגמרה חובת ההשתדלות שלנו בעניין הזה. הקב"ה כבר ימצא את הדרך לפרנס את עולם התורה כפי צורכו.
"גם כשהחלה הקורונה לא היה כלכלן אחד שהסכים לומר שעולם התורה ישרוד את המשבר הזה. כל העולם הרי עבר משבר כלכלי שאין כדוגמתו, עסקים נסגרו ללא שוב, ואנשים איבדו את מטה לחמם, גם כאלה שהיו בעלי מעמד כלכלי יציב ואמיד. עולם התורה שנסמך על תרומות? אין סיכוי. בפועל, לא רק שעולם התורה שרד גם שרד, אלא שגם יצאנו מחוזקים יותר מהתקופה הזו לעומת התקופה שהייתה טרום הקרונה".
בשורה בלייקווד
מעבר להיותו מגדולי מרביצי התורה בשיעוריו הכלליים ברשת הישיבות ובהדרכה התורנית לאלפי תלמידים בכל הגילים – הגאון הגדול רבי שלום בער סורוצקין מזוהה יותר מכל עם החזקת התורה מהגדולות שקיימות בתורה. הגרש"ב נוטה שכמו לסבול את עול החזקתם הכלכלית של עשרות מוסדות לכל הגילים, בהיקפים שלא היו כמותם מעולם.
טבעי אפוא שבזמן משבר כה חסר תקדים בתולדות עולם התורה, שבו לראשונה זה 75 שנה מוותרת מדינת ישראל על הזכות לתמוך בלומדי תורה, נבקש לשמוע את התייחסותו של ראש הישיבה המזוהה כפנים המוכרות של עולם התורה. מהו היחס הנכון? האם קיימים חששות לעתיד? וכיצד מתכוון ראש הישיבה עם עמיתיו, ראשי הישיבות שבדור, להמשיך את קיום התורה חרף המצור שהוטל על בני הישיבות ועולם התורה.
באופן בלתי מפתיע אנו תופסים את ראש הישיבה בעודו שוהה בנכר לטובת עולם התורה. אולם גם בשיחה הטראנס-אטלנטית ניכרת בקולו ובדבריו הנחישות להמשיך במלוא התנופה והעוצמה, לצד הכאב על איבוד זכותה של מדינת ישראל להחזיק את ידיהם של לומדי התורה. צלם זריז שנשלח לאכסנייה בלייקווד תיעד את ראש הישיבה בעת שהוא משוחח עם 'משפחה'. גם מהקול העובר בטלפון וגם מהתמונות הנשלחות בדואר האלקטרוני – ניכרים הנחישות והביטחון באופן שבו הוא מציג את הדברים בשבוע הקשה הזה, ודבריו נוסכים עידוד עצום.
החל מהשבוע נפל דבר בישראל. לראשונה מאז קום המדינה הורו בג"ץ והיועצת המשפטית לממשלה על הפסקת תקצובו של עולם התורה. בחסות המלחמה והאווירה הציבורית שנוצרה, עם מאוויים פוליטיים להפלת הממשלה, נותרו לומדי התורה שבין הגילים 18 ל-26 חשופים בצריח, מוגדרים כעריקים, וישיבותיהם אינן זכאיות לכל תמיכה שהיא עבורם עד להכרעת בג"ץ בנושא. וזה עוד לפני נקיטתם של צעדים כלפי בני הישיבות שייחשבו לעריקים לכל דבר ועניין.
'עטרת שלמה', רשת ישיבותיו של הרב סורוצקין, מאגדת בשלל מוסדותיה את הכמות הגדולה ביותר של לומדי התורה בעולם היהודי, מגיל ינקות ועד לצורבי מרבנן מופלגים בתורה ובגיל, וכעת הם עומדים בעין הסערה. פנינו לראש הישיבה להבין לאן מועדות פניו של עולם התורה כעת, מה חושבים גדולי הדור, וכיצד עולם הישיבות עומד להתמודד עם הגזרות החדשות מבית היוצר של מדינת היהודים המוותרת במודע על חלקים גדולים בזכות החזקתה של התורה.
"צריך לדעת – זה לא סיפור שולי או צדדי", אומר הגרש"ב בכאב ל'משפחה'. "מדובר ביסודות הדת של כלל ישראל, כפשוטו.
להעמיד תלמידים הרבה. מוסר שיעור כללי בהיכל הישיבה הגדולה בראשון לציון (צילום: ארכיון עטרת שלמה)
אנחנו אומרים כל בוקר בפסוקי דזמרה 'רבות מחשבות בלב איש ועצת השם היא תקום'. כאשר אדם נכשל במשהו, מאוד קל לו לומר 'זו גזרת שמיים'. יותר נעים להצביע כלפי שמיים וכך האגו לא נפגע. האדם עצמו מוצלח וכישרוני, אבל מה לעשות – יש גזרת שמיים.
"מה קורה במצב ההפוך – כאשר ההצלחה מאירה לאדם פנים? או אז הרבה יותר קשה להכיר בחסדו של השם יתברך ולהבין שגם כאן בעצם כלום לא תלוי בך. כאן הרבה יותר נוח לאדם להסביר שכישוריו והשתדלותו עמדו לו בשביל שהדבר יצליח. או בשלוש מילים: 'כוחי ועוצם ידי'. על זה בדיוק אומר הפסוק: 'עצת השם היא – תקום'. גם כאשר אנחנו מצליחים, הכל בעצת השם, ומחשבות אדם המה הבל.
"וככל שהדברים נכונים לעניינים שבגשמיות – על אחת כמה וכמה הם נכונים לדברים שברוחניות. עולם התורה תמיד התפרנס ישירות מידיו של ריבונו של עולם, לא בזכות אף אחד אחר. ברור שיש לעשות את ההשתדלות הראויה, וכפי שאומר דוד המלך בתהילים 'אודך כי עניתני ותהי לי לישועה'. דהיינו, 'כי עניתני' – זה המצב של ההשתדלות. אנחנו מבקשים מהקב"ה והוא עונה לנו, אבל המענה מגיע בצורה של ישועה המגיעה מאליה, בכל מקרה. זהו המצב האמיתי".
מלחמה כלפי שמיא
אם זו רק השתדלות גרידא, וממילא הכל מאת השם יתברך, על מה בעצם ניטשת המערכה הגדולה, אם כן?
"כתוב ב'ספר החינוך', ב'שורשי מצוות מחיית עמלק', שכל המלחמות נגד כלל ישראל ונגד התורה הקדושה הן בעצם מלחמה נגד הקב"ה. פשוט וברור שאין להשוות חס ושלום בין אחינו היקרים לאויבי ישראל, אבל לצערנו כעת מתנהלת מערכה נגד התורה הקדושה, שהיא בעצם מערכה כלפי שמיא. על כגון זה אמר מרדכי לאסתר: 'רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר'.
"כלומר, בכל מקרה יהיו ליהודים רווח והצלה, כי הקב"ה ידאג להם. איך בדיוק? אנחנו לא יודעים, אבל אין ספק שתהיה תשועה. אבל מי שמתחמק מהמלחמה של הקב"ה, צריך חלילה לחשוש מגדר של 'ואת ובית אביך תאבדו'. על כן מוטל עלינו במסגרת חובת ההשתדלות לעשות ככל שביכולתנו לעמוד בפרץ וללחום את מלחמתה של תורה.
"מנגד, צריך לחזור ולהדגיש: אל לנו להיבהל ולחשוב שכלו כל הקיצין ובלעדיהם אין לנו תקומה. ההפך הוא הנכון. בעשרים ותשע השנים שבהן זכיתי לעמוד בראשות ישיבת 'עטרת שלמה', ראיתי בכל פעם מחדש כיצד בתקופות שבהן המדינה הפסיקה את התקציבים לעולם התורה, כמו בתקופות לפיד, האב והבן, יהדות ארה"ב זכתה לשפע גדול כדי שיוכלו להחזיק את עולם התורה אף יותר מכפי שהיה קודם לכן. זה בדוק ומנוסה. לעומת זאת, בזמנים שבהן היו ממשלות 'נדיבות' והממשלה תמכה בעולם התורה ביד רחבה – היו משברים כלכליים שהשפיעו על מחזיקי התורה בארה"ב. זה בדוק ומנוסה.
"הקב"ה הוא זה שמפרנס את עולם התורה והוא עושה זאת דרך שליחים כאן בעולם למטה.
שאלות שמסורות להכרעתם של גדולי הדור. בהתייעצות אצל מרן ראש הישיבה הגר"ד לנדו (צילום: ארכיון עטרת שלמה)
אם אחינו בארץ הקודש זוכים לזה, אשריהם ומה טוב חלקם. אם הם מסירים ידיהם מהזכות העצומה הזו – הרווח הוא של יהודי התפוצות והנגידים שמוסרים את נפשם למען כלל ישראל ועולם התורה.
"בתור אחד שראה את הדברים הללו בעיניים כל כך הרבה פעמים", מספר רבי שלום בער, "טענתי בפני יהודים מארה"ב ששוחחו עימי בימים האחרונים, שהם צריכים להתפלל ש'חוק הגיוס' לא יעבור, היות שמשמעות הדבר היא שהם יתברכו בשפע גדול ורב כדי שיוכלו לזכות להחזיק את עולם התורה ביתר שאת".
'למשוך את העגלה'
ומה לגבי יהודי ארץ ישראל? יש משהו שאפשר להתפשר עליו בנושא הזה?
"מדובר בדיני נפשות. בדברים הללו צריכים להכריע גדולי ישראל כיצד יש לנקוט. אנחנו לא בעמדה שיכולים להביע עמדה מה נכון ומה לא, על מה אפשר להתפשר ומה אפשר לקבל. אלה דברים שמסורים לגדולי הדור. הם אלו שמכריעים בשאלות כבדות משקל כעין אלו. אני רק יכול לומר את מה ששמעתי ממורי ורבי מרן הרב שטיינמן זצוק"ל, שאמר שאי אפשר באמת להילחם איתם ולהגיע למצב אידיאלי, אלא צריך למשוך את הזמן ככל האפשר. כלומר, מבחינתו המלחמה תמיד הייתה להרוויח זמן נוסף למען עולם התורה, ולא על 'הסדרה' קבועה של עולם התורה, היות שזה, לפי ראות עיניו, לא היה אפשרי במצב של היום.
"עם זאת כפי שאמרתי מדובר כאן במלחמה של הקב"ה. הגם שאולי יהודי התפוצות והנגידים שמחזיקים את עולם התורה היו מעדיפים שהחוק לא יעבור, כדי שהם יזכו להיות השליחים של ריבונו של עולם לפרנס את עולם התורה, ופשוט שאכן יהיה רווח והצלה לבני הישיבות והאברכים – עדיין חלה עלינו חובה להילחם את מלחמתה של תורה, את מלחמתה של השכינה שלא תהיה חלילה בחינה נוראה של 'ואת ובית אביך תאבדו'.
"לצערי יש כאלה שקשה להם לראות את האושר ואת שלוות החיים של בני התורה, ועל כן הם מחפשים כל טצדקי להילחם בתורה ובלומדיה, להילחם בריבונו של עולם. הם לא יכולים לשאת את עצם קיומנו, ועל כן הם מכריזים מלחמה וששים אלי קרב. זוהי מציאות מצערת, אבל מבחינתנו אין כאן מלחמה על כסף ואפילו לא מלחמה על אי גיוס. זו מלחמה על כבודו של השם יתברך, נותן התורה".
ראש הישיבה חושש לגורל המדינה?
"זה באמת מעורר חששות גדולים מה יקרה כעת, כשהמדינה לא זוכה להחזיק תורה. מדובר בקטרוג גדול מאוד, והלב מתפלץ מלחשוב על התוצאות האפשריות רח"ל, שאחריתן מי ישורן. מדובר בסכנה גדולה מאוד. כל עוד המדינה זכתה לקיים מצב של 'יששכר וזבולון' הייתה למדינה שמירה עילאית ושפע. כעת יש מקום לחשש מפני שהזכות הזו לא תהיה קיימת עוד, והניסים הגלויים ושאינם גלויים, אשר ברור לכל בר דעת שהגיעו בזכות התורה ולומדיה, לא נהיה ראויים להם רחמנא ליצלן".
התשובה ל'שוויון בנטל'
האם ראש הישיבה מרגיש שהבחורים בזמננו יודעים היטב את מקומם, את תפקידם ואת צדקת דרכם?
גדולה שנאת עמי הארץ לתלמידי חכמים. הפרובוקציה של 'אחים לנשק' השבוע בכיכר השבת (צילום: פלאש 90)
"זהו נושא חשוב. בהקשר הזה חשוב להגיד את עיקר העיקרים. יש אנשים, בחורים ואברכים, אשר נוטים להיבהל ולהיות מובכים כאשר מטיחים בהם מדוע הם לא מתגייסים לצה"ל, מדוע לכאורה הם אינם תורמים למאמץ המלחמתי. התשובה לזה היא לא 'השקפה' או 'אג'נדה' ושאר מילים מפוצצות, אלא מדובר בפסוק מפורש: יעקב אבינו ע"ה אומר: 'אשר לקחתי את האמורי בחרבי ובקשתי'.
"שואלים כולם: וכי יעקב אבינו ניצח את האמורי? היו אלו שמעון ולוי אשר הכריעו בחרבם את שכם בן חמור. כיצד, אם כן, אומר יעקב 'אשר לקחתי את האמורי'? אומר רש"י על המקום: 'בצלותי ובבעותי' – בתפילתי ובלימודי. בתפילתו ובלימודו יעקב הוא אכן זה שלקח מיד האמורי וניצח אותם. זה פסוק מפורש, וזו האמת לאמיתה.
"לא פעם כששואלים אותי וטוענים בפניי על 'שוויון בנטל' אני אומר שזה בדיוק הפוך. עצם זה שאין מספיק לומדים – זה חיסרון בכוח של צה"ל. אם אותם אלו שלא מגויסים גם כך היו יושבים ולומדים, פשוט שצה"ל היה מצליח יותר לנצח, היו פחות חיילים הרוגים, פחות צרות. זו לא אמונה. זו ידיעה ברורה!"
יש בתקשורת מי שטוענים: למרות לימוד התורה ראינו את האסון הנורא שקרה בשמחת תורה.
"בשמחת תורה ראינו בדיוק מה שווה הצבא, מה שווים כוחות הביטחון. כל הכוח הצבאי, כל הטכנולוגיות וכל ההיערכויות הצבאיות – יכולים לקרוס בשנייה אחת ולהתברר כקליפת השום. זה רק מגביר יותר את ההבנה שאנו זקוקים להגנה של התורה הקדושה בכל רגע ורגע.
"שלא לדבר על כך שלצד האסון המחריד והנורא, שלא היה בהיקפו מאז השואה – נמנעה מזימתם של שונאי ישראל להמשיך עד מרכז הארץ ולעשות פעולה מתואמת עם ארגון הטרור חיזבללה, בתנועת מלקחיים שרחמנא ליצלן כיצד הייתה נגמרת. צריך לערוך חשבון נפש על האסון ולדעת ש'בשלנו הסער הזה', ולצד זה לדעת שכוח התורה הגן שלא יהיה גרוע יותר רח"ל, ולעשות כל סוג של השתדלות ברוחניות כדי שכוח התורה יגן שדברים כאלה לא יקרו גם בעתיד".
'סכנת מוות רוחני'
גם בציבור הישראלי ישנם רבים שמכירים ברוך השם בערכם של לומדי התורה. מלבד הצדדים המאוד קיצוניים, רוב מוחלט של הציבור מכיר ברמה כזו או אחרת בתרומתו של הציבור החרדי ובחשיבותו של קול התורה שנלמד בישיבות ובכוללים. עם זאת, עיקר הדרישה שעולה מכוונת כלפי אלה שאינם לומדים. הטענה היא שישנם כאלה הנמצאים או רשומים במסגרת הישיבתית, אך אינם מחוברים לתורה הקדושה באמת ועוסקים בדברים צדדיים. כלפיהם מוצגת דרישה: 'אם אינכם תורמים את חלקכם בלימוד התורה – לפחות תתרמו במאמץ הפיזי'. מה דעת ראש הישיבה על הטענה הזו?
"ראשית, וחשוב להגיד את זה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים: זו שאלה כבדת משקל שנתונה להכרעתם של גדולי ישראל המסורים לנו מדור ודור. אין בכוחי לקבוע מסמרות ולהכריע בשאלה מהותית זו. הרי מי יכול לבוא ולקבוע מי לומד באמת ומי לא? ואם בחור לא לומד בתקופה מסוימת, זה אומר שצריך לוותר עליו לחלוטין?
תהום פעורה. בחורי ישיבות באים להגשת דיחוי בלשכת הגיוס הירושלמית (צילום: פלאש 90)
"הרי אם אנחנו מאמינים שעל לימוד התורה עומד העולם, הכל סובב סביב הסטנדר עם הגמרא – האם אפשר לוותר על בחור שלעת עתה נמצא ברפיון זמני ופחות מחובר ללימוד, ולהודיע שאנחנו מוותרים עליו לחלוטין? עינינו הרואות שלפעמים עובר על בחור איזשהו משבר או רפיון, אך לאחר זמן הוא תופס את עצמו בכל הכוח וחוזר להיות בן תורה מופלג ומתמיד עצום. מדובר בדיני נפשות ממש.
"כעת, לאחר ההבהרה הזו ניתן לרדת ולחקור את שורשי העניין. אז קודם כל, לגבי השאלה כמה אחוזים הקבוצה הזו מונה – אני יכול להגיד בבירור שמדובר אולי בעשרה אחוזים לכל היותר מקרב בעלי הדיחוי. מלבדם יש כאלה שלומדים בכל מיני מסגרות 'מאווררות' יותר, אפשר לקרוא להן אולי מסגרות 'אטרקטיביות' יותר. גם כלפי המסגרות הללו שמעתי שיש טענות. אבל חשוב לי לומר, שמניסיוני רב השנים – רבבות מחשובי האברכים הפוקדים כיום את ספסלי בית המדרש, מקורם בישיבות קדושות אלו אשר עושות עבודת קודש ומאפשרות צמיחה מותאמת לבחורים שצריכים מסלול מעט שונה.
"ואחרי שאמרנו את כל זה, צריך באמת להבין שזו אכן בעיה רצינית, אך אין לנו באמת פתרון אמיתי להציע כרגע – היות שהצבא הוא כור היתוך לכל דבר. זה לא מקום שבו תורמים למאמץ ונשארים אותו דבר. מדובר בממסד שנשען על אדני החילוניות, הוא כפוף לפסקי בג"ץ וחוקי המדינה. לגדולי ישראל אין כל אפשרות להשפיע עליו, ואנו יודעים אילו מאבקים התנהלו בו רק בשנים האחרונות בנושאי צביון, צניעות והלכה, כאשר המפקדים מתווים מדיניות שכרוכה באיסורי דאורייתא. אין שום סיכוי שמקום כזה יתאים לאורח חייו של חרדי, ובוודאי לא ישמור אותו ככזה, וזה מבחינתנו משהו שאי אפשר להתפשר עליו. זה להרוג אותו רוחנית".
האמת על 'נצח יהודה'
השאלה היא אם לא מוטלת עלינו חובת ההשתדלות גם בנושא הזה, להתאמץ ככל יכולתנו ליצור מסגרת שתתאים לאורח חיים חרדי עם כל ההידורים, כדי שיהיה אפשר לתת מענה לבחורים שלא מצאו את מקומם בעולם הישיבות אך רוצים להמשיך לחיות חיים של יראת שמיים באופן מלא.
"אני אגיד לכם בכנות. אינני חושב שזה אפשרי. לא בגלל שאני או אנחנו כציבור לא רוצים, אלא בגלל שככה עובד צבא. בכל העולם הצבא הוא מקום שמחנך לערכים שעליהם הצבא מושתת, ואלו כיום אינם ערכים של תורה. זה לא יעזור. לבוא ולחשוב שאפשר ליצור מערכת נפרדת לחלוטין, אני באמת חושב שזה בלתי אפשרי, לצערי.
"ביום שבו המדינה תתנהל על פי חוקות התורה, וכל העם היושב בציון יהיה נאמן להשם ולתורתו, גם הצדיקים ביותר ישרתו בצבא כפי שאומרים לנו חז"ל על צבאו של דוד, ששליש הגו בתורה הקדושה, שליש עסקו בתפילה, ושליש עסקו במלחמה. לצערי אנחנו אפילו לא מתקרבים למצב הזה ועל כן כרגע אין כזו אפשרות על הפרק".
"הדיבורים על 'נצח יהודה' הם שקר וכזב". בהתייעצות עם מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל, מורו ורבו שליווה את התפתחותה של המעצמה התורנית (צילום: ארכיון עטרת שלמה)
בעבר נטען כי מרן הרב שטיינמן זצוק"ל הביע תמיכה שקטה בהקמת המסגרת של 'נצח יהודה'.
"שקר וכזב! לא היה ולא נברא!"
אז מה כן?
"הדבר היחיד הוא שמרן ראש הישיבה אמר כי אין להחרים את מי שהולך לשם. הוא בשום פנים ואופן לא עודד בשום צורה אף אחד ללכת ליחידה הזו ולא תמך בהקמתה. זהו שקר מוחלט שמקורו בכל מיני גורמים אינטרסנטיים שמטרתם הייתה להטיל דופי במרנן ורבנן גדולי ישראל זיע"א ולא נזהרו בגחלתם של חכמים".
ועדיין מרחפת בחלל האוויר השאלה הקשה שעולה חדשות לבקרים בזמן מלחמה: מה אפשר לומר לאמא ששולחת את בנה לשדה הקרב, לעיתים הוא חוזר פצוע, ולעיתים רח"ל הוא לא חוזר כלל. אלו שלא לומדים – במה דמם סמוק יותר מאלו שמסתכנים?
"אין דבר כואב יותר מחייל יהודי שמקריב את חייו למען עם ישראל. הם נמצאים במקום שאין כל בריה יכולה לעמוד בו, וכמובא בזוהר הקדוש שהבגד שהקב"ה ילבש לעתיד לבוא, בעת שיעשה נקמה בגויים, יהיה עשוי מנשמותיהם של הרוגי המלכות הקדושים הללו, כמאמר הפסוק 'ידין בגויים מלא גוויות'.
"האסונות בשדה הקרב מפלחים את הלב. ועדיין, לו יצויר שכל חרדי שהיה מתגייס באופן תאורטי היה נהרג במקום מאש חמאס חלילה – בדקה הראשונה, באופן מיידי. גם אז הייתה טענה עליהם? מבחינתנו, במצב הנוכחי של צה"ל, בחור חרדי שמתגייס הוא באופן ודאי נהרג רוחנית. וכאשר זה המחיר אנחנו לא יכולים לאפשר דבר כזה".
הפקת לקחים ישיבתית
ראש הישיבה חושש כעת לגורל המדינה כאשר הסעד הרוחני לא נתמך על ידה?
"אין ספק שמדובר בקטרוג גדול מאוד, והמצב של ה'יששכר וזבולון' שהיה פה בהחלט קיבל מכה אנושה. יש באמת מקום לחשוש, ואני מקווה שלא יקרה לפתחנו אסון בגלל אותם רשעים שמחפשים להתנכל להשם ולתורתו".
הנה שאלה שנטענת בחוץ: הרי מקרב הציבור עולה הדרישה ממנהיגי המדינה וראשי כוחות הביטחון להתפטר בעקבות אירועי שמחת תורה.
הדרכות שמיימיות. עם מרן הגר"ח קניבסקי שפעל ככל אשר התבקש למען הגדלת כוחם של מוסדות עטרת שלמה (צילום: ארכיון עטרת שלמה)
והרי כאשר אנו יודעים שהתורה היא זו שמחזיקה את ארץ ישראל ומגינה עליה – שמא גם אנחנו כשלנו בהגנה? מדוע דורשים רק מראשי הצבא להתפטר?
לראשונה מפציע חיוך על שפתותיו של ראש הישיבה. "קודם כל, אני מוכן להתפטר. אם זה יעזור למישהו, אני מוכן לעשות זאת. השאלה היא אם יש מישהו שרוצה למלא את מקומי. ולגופו של עניין: כל יהודי צריך לעשות חשבון נפש כל יום מימיו ובוודאי שבעקבות אירוע שכזה יש לעשות חשבון נפש נוקב.
"למרות זאת, יש כאן הבדל מאוד גדול. לכל מי ששואל 'איפה היה הקב"ה בבוקר שמחת תורה' – התשובה הפשוטה והברורה היא שהא גופא: בשמחת תורה נוכחנו לראות קובל עם ועדה שרק הקב"ה שמר ושומר עלינו. כפי שהזכרתי, כל כוחות הצבא: אמ"ן, המל"ל, שב"כ, היכולות המודיעיניות המשוכללות, המחסומים והתצפיות – הכל התגלה כדמיון באספמיה ובשעת מעשה התנדף כלא היה, וכך התאפשר הטבח המחריד בתולדות המדינה. רגע אחד של הסתר פנים, בבחינת 'הסתרת פניך הייתי נבהל'. איפה הקב"ה היה? הנה הוא הראה לנו איפה הוא היה עד עכשיו. למה הוא הראה לנו את זה בצורה כל כך מחרידה? למה דווקא עכשיו? בזה אין אנו יכולים לערוך חשבונות שמיים. מוטל עלינו להבין מה הקב"ה רוצה מאיתנו, לא למה הוא עושה את מה שהוא עושה. בהדי כבשי דרחמנא למה לי".
ועדיין, אין מקום להפקת לקחים?
"בוודאי שיש! כפי שהדגישו גדולי הדור במכתבם מערב פורים, צריך להפסיק להסתובב ברחובות באופן שגורם לשנאה, להוסיף שעות לימוד, ללמוד יותר ברצינות, להרגיש את האחריות הכבדה שכל אחד נושא על כתפיו. ובאופן כללי לב יודע מרת נפשו וכל אחד יודע אילו 'ברגים' רופפים עליו לחזק מחדש. אבל חשבון הנפש צריך להיות כלפי עצמנו. אנחנו לא צריכים למסור דו"ח על עצמנו כלפי חוץ".
'כסף כשר לכל הדעות'
במבט היסטורי לאחור, אולי רבי יואל מסאטמר צדק בגישתו כלפי תקציבי השלטון שגורמים לתלות מסוכנת?
"רבי יואל מסאטמר היה קדוש עליון. הייתה לו מחלוקת עם ה'חזון איש' ושאר גדולי ישראל מה נכנס בגדר ההשתדלות ומה לא, נהרא נהרא ופשטיה. בדברים הללו אין מישהו שצודק. לא מסתכלים על זה ככה. הקב"ה נותן סייעתא דשמיא לכל צדיק שמורה את דרכו הטהורה כפי המציאות שהוא מתווה".
בעטרה שעיטרה. מאות התלמידים שוקדים על תורתם בהיכל הישיבה הגדולה 'עטרת שלמה' (צילום: ארכיון עטרת שלמה)
ומה יהיה על עולם התורה כעת?
"אני אגיד זאת בצורה הברורה ביותר. לא רק שעולם התורה לא ייפגע, אלא שהוא יפרח עוד יותר ויתעלה מעלה מעלה. עולם התורה לא ייכנע. נשרוד ונתגבר וכולם ימשיכו ללמוד בשיא השטייגן. הקב"ה ירוויח לנו ממקום אחר.
"הנה, אני יכול להעיד כלפי המוסדות שלנו: בזמן שלפיד נכנס לתפקידו כשר אוצר היו לנו 300 אברכים; כשהוא יצא מהממשלה – מנינו אלף ושמונה מאות אברכים, למרות כל גזרותיו על הציבור החרדי וציבור בני התורה".
איך זה יקרה בדרך הטבע?
"נגידי העולם היהודי מבינים היטב את המצב ונרתמים למען עולם התורה. הקב"ה כבר יעשה את שלו וישפיע את השפע דרך שליחים אחרים. כך היה כל פעם בשלושת העשורים שבהם אני זוכה לפעול למען החזקת תורה, וכך גם יהיה הפעם וכלל ישראל יראה בבירור כיצד מעז יצא מתוק.
"אנו מובטחים ב'כי לא תישכח מפי זרעו'. עולם התורה יפרח ויעלה עוד ועוד. מכיוון שאחינו מנהיגי המדינה לא רוצים לזכות בזכות העצומה הזו – היא תגיע באמצעות כסף כשר לכל הדעות, בזכות ולא בחסד. הקב"ה הוא זה שזן ומפרנס, דואג לעמו ישראל וללומדי התורה, ובעזרת השם יקוים בנו 'כאשר יענו אותו – כן ירבה וכן יפרוץ'".
