האלבום החדש של בערי וובר זמין להאזנה עבורכם!
מחרוזת קבלת פנים
מחרוזת פריילעך
מחרוזת חופה
מחרוזת "פארברענג"
מחרוזת רטט ברסלב
מחרוזת רוק
מחרוזת הפינלה הגדולה
הכוכבים של בערי
בימים אלו הוא עובד על האלבום העשירי ובלילות ממשיך לשיר בחתונות פאר ברחבי העולם, אבל לר' בערי וובר יש צד נוסף שמבחינתו הוא עיקר חייו | סיפורו של עובד הבנייה שהפך לזמר חתונות ואז החליט למלא את החלל עבור בחורים שאין להם לאן ללכת | כי אצל וובר כל התווים האלה מצטרפים למנגינה אחת מרגשת | בריאיון מיוחד ל'משפחה' חושף המוזיקאי המצליח את הצדדים הפחות נודעים באישיותו הצבעונית | אוצֵר הנשמות
קבוצת תלמידים קטנה מכונסת סביב שולחן עץ פשוט. מולם יושב הרב'ה שלהם, שמרעיף עליהם חום ואהבה. התיאור התמים הזה הוא חלק בלתי נפרד מההווי של סיפורי 'פִרחֵי' עשרות שנים.
התיאור הזה מעלה גם ניחוחות מעולמו הסוער של הפונדקאי העני שעומד לפני הפריץ הרשע, וסיפורם של שומרי בית הסוהר ששוחדו בבקבוק יי"ש, עד הסוף הטוב והמפתיע מ'סיפורי מחניים'.
אם חשבתם שהעולם הזה חלף עבר זה מכבר, אתם מוזמנים לצעוד איתנו לכמה בתי מדרש במונסי שבניו יורק, שבהם מרגישים כאילו הזמן עצר מלכת. התלמידים, השולחן, וגם הדמות הרוחנית שבאמצע. בקלות אפשר היה לחשוב כי מדובר במז'יבוז' של אז. או מעזריטש. או ליז'ענסק. או אולי פיאסצנה.
הנשמה שלי נדלקה אצל המקובל הירושלמי. בשיחה לכתב 'משפחה' (צילום: נפתלי גולדגראב)
רק מאפיין אחד מסגיר את התמונה הזו ומשייך אותה למאה ה־21. זוהי הדמות במרכז. הוא לא רבי, גם לא מתיימר להיות משהו קרוב לזה. הוא מוכר בכלל מעולמות אחרים: במות, זרקורים, השמעות ויוקרה מוזיקלית. פניו מפורסמות מאוד, ואלפים מכירים את הצלילים המלודיים שהרימו אותו לפסגות גבוהות בעולם הזמר היהודי. מקומו על הבמה, מאיר באור הזרקורים המנצנץ, וקולו ממשיך לנסוק מעבר למחיאות הכפיים כששיריו מגיעים לשיאם.
אבל אלה שמכירים את ר' בערי וובר האמיתי בטוחים שיום יבוא, ומדריכי ה'פרחי' יספרו לחניכיהם על הזמר האגדי שירד אל העם, לימד, בכה, דאג להם והשפיל את עצמו למענם, כמו שכל רבי היה עושה.
הפריץ והפונדקאי כבר מזמן כבר אינם, אך ר' בערי וובר, ניצוץ מהעיירה של פעם, עדיין איתנו.
לשפץ נשמות שבורות
בוקר אפרורי, גשום וקודר עלה במונסי ואני מדשדש את דרכי בבוץ, בחיפושי אחר הכתובת שבה אני אמור לפגוש את הזמר החסידי ר' בערי וובר. אמרו לי שבכתובת הזו יש בית מדרש, אך ממבט ראשון על הבית קשה להבחין בינו לבין כל בית מגורים אחר ברחוב. שלט קטן מעיד אחרת. דלת הכניסה פתוחה קמעה, מזמינה להיכנס. אני דוחף את הדלתות פנימה, עולה כמה מדרגות מכוסות שטיחים, ופותח דלת נוספת.
פרץ שירה מקבל את פניי מלווה בדפיקות קצובות על השולחן. "אַ גוּט מָארְגְן, מָארְגְן, מָארְגְן, מָארְגְן (בוקר טוב)".
אני מוצא את ר' בערי וובר המחייך בתוך קבוצת הבחורים השרים והמתופפים המרכיבים את החבורה המכונה 'כוכבי בוקר'. הקבוצה, המונה כעשרה בחורים בסך הכל, ישובה סביב שני שולחנות מתקפלים. הדמויות נראות ססגוניות למדי. סגנון הלבוש נראה ליטאי עם גוון חסידי משהו.
נראה כי המנהג בקרב הקבוצה הזו המשתתפת בשיעור הבוקר של וובר הוא לקבל את פניו של כל אורח ב'בוקר טוב' קולני ומתנגן.
השירה גוועת ואני נעמד בצד בשעה שבערי מדבר. "אַז אֵיינֶעם נֶעמְט אַ דִיַאמַאנְט אוּן וַוארְפְט עֶס אִין וַואסֶער אַרַיין" (אם אדם לוקח יהלום ומשליך אותו למים)—
השיעור נאמר באידיש, ולפניהם על השולחן מונחים עותקים של ספר המבוסס על כתבי רבי נחמן מברסלב, 'השתפכות הנפש'. נראה שהגעתי לקראת סוף המשל על היהלום שמושלך אל הים. הבחורים מאזינים בריכוז אך האווירה נינוחה, ויש מקום לשאלות, הערות, ואפילו בדיחות.
במראהו החיצוני של בית המדרש אין שום דבר מיוחד. חדר קטן עם ארון קודש עשוי עץ פשוט. אלמלא הצלצולים המזדמנים המתריעים על שיחות נכנסות, קל היה לדמיין כי חזרנו שלוש מאות שנה אחורה, אל העיירה של פעם.
ואז הדלת נפתחת, ונכנס יהודי שנראה קצת מבוגר יותר משאר בני החבורה.
שוב פורצת שירת "אַ גוּט מָארְגְן, מָארְגְן, מָארְגְן, מָארְגְן", מלווה בדפיקות על השולחן.
"זהו שמואל ממגזין 'משפחה'", וובר מניד בראשו לעברי, ומציג בפניי את האורח הנוסף.
כל תלמיד הוא כוכב מאיר. בערי במשחק פינג פונג עם תלמידיו (צילום: נפתלי גולדגראב)
"שמי הוא יוסי זילברשטיין", הוא אומר ולוקח אותי הצידה. "אבל אנשים מכנים אותי 'יוסל הפשוט' (ברור לי שלפחות פונדקאי אחד בשנות העיירה היה נקרא 'יוסל הפשוט'). 'יוס'ל הפשוט' ממשיך ומשתף בהרהוריו ותחושותיו על אודות האיש שעל פי תיאורו הוא "אחד האנשים הכי מיוחדים בעם ישראל".
"אנשים חושבים שבערי הוא מוזיקאי", הוא אומר לי, "אבל הוא לא. בערי הוא אור לעולם. השירה היא אחד הערוצים שדרכם האור הזה מוקרן אלינו".
לאחר ששיתף אותי במחשבותיו, יוסל שב אל השיעור ואני אחריו. התלמידים סוגרים את ספרי ברסלב ופותחים מסכת קידושין, דף לו. ר' בערי וובר מתחיל ללמד את המושגים 'סמיכה' ו'תנופה', מושגים פשוטים הנלמדים סביב שולחן פשוט.
או אולי לא כל כך פשוט. לא פשוט בכלל.
השיעור מסתיים בסביבות השעה אחת עשרה ור' בערי וובר יוצא להפסקה קצרה. כמעט מייד ניגשים כל התלמידים להציג את עצמם, להוטים לספר על רשמיהם וחוויותיהם.
בחור אחד מספר לי איך התמודד עם התמכרות, ולא הצליח להתקבל לאף ישיבה. "הכירו לי את בערי, והוא קיבל אותי מייד למבחן". זו הייתה נקודת מפנה בחייו. "אני מתקשר לבערי שלוש פעמים ביום", הוא אומר. "הוא ירים לי את הטלפון גם בשעה אחת וחצי לפנות בוקר, גם כשהוא בחופשה".
תלמיד אחר משתף במשל כואב. "אתה יודע איך אנשים קונים בתים במצב גרוע, משפצים אותם, ואחר כך מוכרים אותם ברווח גדול? זה בערי. הוא לוקח נשמות שבורות ומתקן אותן". הבחור הזה מתאר איך זרקו אותו מהישיבה לפני ארבע שנים. "בשלב מסוים כבר לא היה לי שום קשר לאידישקייט. ואז בערי הגיע. אין לי מילים לתאר לך מה הוא עשה בשבילי. כל פעם שאני צריך חיזוק, הוא שם בשבילי".
ויש גם סיפורי ישועות. "חיפשתי שידוך", מספר תלמיד אחד. "בערי אמר לי לקרוא כל יום 'שיר השירים' בכוונה גדולה, עד חג השבועות. הוא אמר לי שאם אקפיד על כך, אני אמצא את זיווגי. עשיתי כפי שהורה לי ובדיוק ארבעים יום אחר כך התארסתי".
הקורבן של בערי
"השיר שהכי מבטא את הגישה שלי בחינוך, והרבה ממה שאני עושה, הוא השיר 'קורבן'", אומר לי וובר.
השיר שהופיע בשנת תשפ"ב הולחן על ידי ר' הערשי ויינברגר ור' בערי וובר שר אותו. הוא מבוסס על הפסוק השני בפרשת ויקרא: "אדם כי יקריב מכם אישה להשם".
"אדם, אדם כי יקריב מכם
מכם קורבן, קרבן להשם".
הבית הבא של השיר הוא פזמון של 'אוי, אוי, אוי', המבטא את הכיסופים והגעגועים הנלווים לכל קורבן שאנחנו מקריבים לשם שמיים, ואיך הקורבנות האלה לאו דווקא מתייחסים לבהמות שהוקרבו בזמן בית המקדש.
בשורה בעולם המוזיקה. בערי וצוות המוזיקה של הדיסק החדש
"ריבונו של עולם, יֶעדֶער קְלֵיינֶער רִיהר – כל תזוזה קטנה
ריבונו של עולם, בִּין אִיךְ מקריב פוּן מִיר – אני מקריב מעצמי
מַיין קרבן שׁוֹין נֶעם – את הקורבן שלי קח כבר
אדם כי יקריב מכם".
המילים רומזות לכפל משמעות שטמון במילים 'אדם כי יקריב מכם'. הקורבן שאליו מתכוון הפסוק יכול להיות גם קורבן של האדם, שמקריב את עצמו. מעצמו. "לא קל להרגיש את כאבו של הזולת", מסביר וובר. "זה דורש הקרבה. אתה צריך לוותר על הנוחות האישית שלך, ולחוות את אי הנוחות של הזולת".
תפקידו של וובר כמוזיקאי הופך את המשימה הזו למאתגרת במיוחד. "ערב אחד אני יכול לשיר באירוע הכי מפואר, וכולם שמחים ומאושרים והכל נפלא. אבל למחרת בבוקר אני יכול למצוא את עצמי במחלקה רפואית, שר לילדים שמתמודדים עם מחלות איומות. איך אני מתחבר לכאב שלהם? איך אני יכול להרגיש באמת קצת ממה שהם מרגישים? התשובה היא 'קורבן'. אני צריך להקריב. 'אדם כי יקריב מכם' – אתה צריך להקריב מעצמך".
קורבנותיו של וובר אינם רק בביקורים אצל ילדים מאושפזים. ההשתתפות בסבלם של אחרים היא משימת חיים עבורו, אך מלפני תשע שנים הוא העלה אותה לשיאים חדשים.
הכל התחיל בשנת תשע"ה. "התבקשתי לעמוד בראשות ישיבה לבחורים שמתקשים להתאים את עצמם למערכת", מספר לי ר' בערי וובר. שמה של הישיבה היה 'כוכבי אור'".
מה הסיבה לשם הזה?
"ממקום עומדנו בכדור הארץ, האור שמגיע אלינו מהכוכבים נראה קטן ולא משמעותי", מסביר וובר את המשמעות שמאחורי השם. "אך ככל שאנחנו מתקרבים אליהם יותר, מתגלה שהאור שלהם גדול יותר".
התפקיד ידרוש מוובר ללמד, אך עוד יותר מכך, להקשיב להם ולהרגיש אותם. רבים מהתלמידים האלה באים מרקע קשה, וגם אם מבחוץ הם אולי עטויים בבגדי האופנה האחרונה, בתוך תוכם הם מדממים. וובר הוא זה שיציע להם כתף. בתחילה הם יישענו עליה ובהמשך הם יעמדו עליה.
תקלה בשיר מוקלט
השיעור שמשפץ נשמות. בערי עם תלמידיו ב'כולל כוכבי בוקר' (צילום: נפתלי גולדגראב)
ואז, קורה משהו לא צפוי בתוכנית הריאיון. "מקרה חירום", אומר וובר.
הדרמה הלא צפויה קשורה לאלבום שעליו עובד וובר. העשירי במספר. כשהאזין לחומרים עם בני משפחתו, הבן של וובר הצביע על טעות שקרתה. "באחד השירים יש משפט שמתייחס לקשר בין הקב"ה לכנסת ישראל, שמשול לקשר בין חתן וכלה, על בסיס הפסוק 'כמשוש חתן על כלה ישיש עלייך אלוקייך'", מסביר וובר. "אחרי שהשיר הוקלט, הבן שלי ציין שבטעות אמרתי שכנסת ישראל משולה לחתן, בעוד שבאמת כנסת ישראל היא הכלה. אצטרך לחזור לאולפן לתקן את זה".
אנחנו ממהרים יחד לאולפן, שם אנחנו פוגשים את משה יאקאב, צעיר חסידי שיודע להפעיל את סבך מקשי ומחוגי מערכת השמע לא פחות מכפי ששולט הכנר במיתרי כינורו. הוא ור' בערי וובר מחליפים ביניהם כמה משפטים מהירים באידיש, ואז לוקח וובר את המיקרופון, ותוך דקות ספורות הבעיה באה על פתרונה. עניין השיקוף המדויק של הקשר בין עם ישראל לקב"ה נפתר בקלות, אך איני יכול שלא להבחין בהשגחה הפרטית בסיפור הזה: באמצעות השירים שלו והשיעורים שהוא מוסר, מטרתו של וובר היא לקרב כמה שיותר את הכלה אל החתן.
אנחנו פונים לעבר ישיבת 'לב תורה' שברחוב ויולה במונסי, שם מוסר וובר את שיעור אחר הצהריים. אנחנו מגיעים בשעת ארוחת הצהריים ומוצאים את הבחורים מכינים לעצמם את האוכל. הם מאיישים את התנורים והכיריים בקלילות שאינה תואמת את שאר התחומים בחייהם. מגיד שיעור בשם ר' שייע וקס ניגש לוובר בשקט ושואלו אם הוא מתכוון להשתתף בסיום. אני יודע לאיזה סיום הם מתכוונים. וובר סיפר לי את הסיפור רק לפני כמה דקות.
אחד מתלמידי ישיבת 'כוכבי אור' עבר רצף של ניסיונות קשים. תחת ידו של וובר הוא החל להתמסר ללימוד ולאט לאט החל להשתקם. "יום אחד", מספר וובר, "הוא אמר לי שהוא שמר שבת בפעם הראשונה זה תקופה ארוכה. מאוד התרגשתי. הכנסתי את היד לכיס, הוצאתי שלוש מאות דולר ונתתי לו". הבחור הסתכל על השטרות ופרץ בבכי. וובר הביט בו ולא הבין מה קרה עד שהבחור הסביר.
"סיפרתי לחבר שאני מתכוון לשמור שבת והוא צחק עליי. שאלתי אותו מה יעזור לו לשמור שבת איתי והוא אמר לי: 'שלוש מאות דולר'. נתתי לו את הכסף ואמרתי: 'השם כבר יחזיר לי'. והנה, כעת אתה בא ונותן לי בדיוק שלוש מאות דולר". הבחור הזה המשיך והתעלה עוד ועוד, מחולל שינוי דרסטי מאוד בחייו. כעת הוא עורך סיום מסכת לראשונה בחייו.
אחרי ארוחת הצהריים מתאספים הבחורים סביב השולחן. אין כאן ספרים או מחברות. השיעור בנוי כרב שיח, עם המון מעורבות מצד הבחורים. מדי פעם ניגש בחור למוט המתח שמותקן על משקוף הדלת הסמוכה ונתלה עליו. לא נראה שלוובר זה מפריע. הוא ממשיך בשיעור, מספר משל ואחריו סיפור על רבי פנחס מקוריץ זי"ע. המסרים שהוא מעביר הם ישירים ומעוררי הזדהות. בדיוק כמוהו.
בין שליחות למציאות
להצית את הלבבות. בשירה משותפת עם מרדכי בן דוד
לחבורת הבוקר 'כוכבי בוקר' ולשיעור של אחר הצהריים ב'לב תורה' יש שורש משותף. תחילה נשא וובר בתואר של 'ראש הישיבה', כשעמד בראשות מה שנקרא 'כוכבי אור'. חלף מעט זמן עד שהישיבה החדשה והמתפתחת מצאה מקום, אך לבסוף הם היכו שורש בבית מדרש שהוקם במרתף ביתו הפרטי של ג'ק קליין, פילנתרופ ידוע ממונסי. הם מבלים גם חלק מהזמן בבית הכנסת 'שיינר'ס' המפורסם, תודות להכנסת האורחים של ר' לייזר שיינר. העבודה הייתה מתסכלת, אך עם הזמן גם מתגמלת.
אבל ההסדר הזה לא יכול היה להמשיך. וובר עצמו כבר נעשה שם מוכר בכל בית. ההזמנות לשיר בחתונות הגיעו בצפיפות גבוהה ומהר מאוד הבין וובר שלא יוכל להמשיך גם בתפקידו בישיבה וגם בעשייתו המוזיקלית. "פשוט לא עמדתי בזה", הוא אומר. "זה גזל ממני את כל הכוחות".
כשהוא נקרע בין השליחות לבין המציאות, פנה וובר אל רבו, הצדיק המקובל רבי יצחק מאיר מורגנשטרן. "אמרתי לרבי שלי שאני כבר לא יכול להמשיך לנהל את הישיבה", אומר וובר, "והוא הביע את הסכמתו שאתנתק מהמיזם בתנאי שאמצא מישהו שיקבל אחריות מלאה על כל בחור. ר' איצ'ה מאייר נקב בשמותיהם של שלושה תלמידים שלי לשעבר שהיו אצלו וסיפרו לו כי זרקו את הפלפונים הלא מוגנים שלהם", מספר וובר. "ואז הוא אמר לי: 'איך אתה יכול להפסיק כשאתה רואה כזו הצלחה?'"
וובר ניסה להציע רעיון אחר. "הרבה פעמים פונים אליי מישיבות אחרות ומבקשים ממני למסור שיעורים", הוא אמר. "מה יקרה אם אסגור את הישיבה שלי, אבל אמשיך למסור מדי פעם שיעורים בישיבות אחרות?" הרב מורגנשטרן חייך. "זהו רעיון נפלא", הוא אמר. "כדאי באמת שתעשה את שניהם".
עם הזמן פיתח וובר לעצמו שיטת עבודה חדשה. הוא העביר את הבחורים מישיבתו לישיבות אחרות שלדעתו מתאימות להם, והוא עובד עם אלה שכבר יצאו מהישיבה ועוזר להם למצוא עבודה ולהתקדם בחיים. בסופו של דבר, הוראת רבו להמשיך לנהל מסגרת משלו היא שהובילה להקמת חבורת 'כוכבי בוקר'. למרות שהיא פתוחה לכולם, החבורה הזו נועדה מלכתחילה לבוגרי 'כוכבי אור'.
המושג 'כוכבי בוקר' נועד לבטא את העובדה שהתלמידים האלה הם כוכבים זוהרים, בחורים שכבר התגברו על כל כך הרבה ניסיונות בחיים. אך למרבה הפלא, יש משמעות עמוקה יותר למושג הזה. החבורה הזו היא, למעשה, פרי רוחו של הרב מורגנשטרן. באידיש, הפירוש המילולי של 'מורגנשטרן' הוא 'כוכבי בוקר'.
שיעורו של וובר בישיבת 'לב תורה' ממלא את החלק השני בהוראתו של הרב מורגנשטרן: הוא מגיע לישיבות אחרות כמרצה אורח, למען התלמידים שכבר אינם באחריותו, אך הוא ממשיך לדאוג להם גם שם. מלבד זאת, בימות השבוע מוסר וובר עוד כמה חבורות בישיבות שונות ברחבי מונסי.
מפאפא לר' איצ'ה מאייר
הקשר של וובר עם הרב מורגנשטרן, מגדולי המשפיעים, החל לפני שנים רבות, והוא ממלא מקום מרכזי בחייו של וובר, למרות שזה נשמע מפתיע למי שיודע היכן הוא גדל.
המיית נפש שנובעת מעומק הנשמה. בערי ליד הפסנתר (צילום: נפתלי גולדגראב)
"גדלתי בוויליאמסבורג, במשפחה של חסידי פאפא", מספר וובר. לדבריו היה ילד רגיל שידע אומנם לשיר יפה "אבל אצל החסידים, כולנו שרים". מכל מקום נראה שקולו בלט למדי, משום שכבר אז שיתפו אותו בכמה אלבומים שהפיק ג'יי ג'יי פריד.
נראה שמשמיים הובילו את ר' בערי וובר לאמץ בחייו את הדרך של ברסלב, שבהמשך חלחלה גם לשיריו. היה זה בתום לימודיו בישיבת פאפא. בערי המשיך לארץ ישראל ללמוד בישיבת מיר, שם הכירו לו את רבי חיים דסקל, יהודי יקר שנוהג לארח על שולחנו מדי שבת עשרות אורחים. בשעת הסעודות רבי חיים (שנפטר בשנת תשע"ד) נהג לבקש מאורחיו להציג את עצמם.
"הייתי הבחור היחיד בלבוש חסידי", זוכר וובר, "וידעתי שאם אספר שאני חסיד פאפא, זה לא יאמר לאף אחד שום דבר". וכך, נשען על חשיפתו המצומצמת לברסלב דרך גיסו, לקח וובר נשימה עמוקה והכריז: "קוראים לי בערי וובר, ואני חסיד ברסלב". רבי חיים, שבעצמו העריץ מאוד את דרכה של ברסלב, הגיב בשמחה גלויה.
חלפו כמה חודשים וראש השנה הלך והתקרב. וובר הזמין לעצמו כרטיס טיסה חזרה הביתה לקראת החגים, אך הלך להיפרד מהכותל בטרם יעזוב. שם, ליד הכותל, פגש את רבי חיים דסקל. וובר מתאר את השיחה שהתפתחה ביניהם. "רבי חיים ניגש אליי ואמר: 'נו? מתי אתה נוסע לאומן?'" וובר בהה בו במבט מבולבל.
"אומן? אני לא נוסע לאומן!" אך רבי חיים סרב לקבל זאת: "אתה לא נוסע לאומן?! למה לא? בגלל המחיר? אני אשלם על הכרטיס שלך!"
"כבר אמרתי לאבא שלי שאני מגיע הביתה", התגמגם וובר. דסקל לא התרגש.
"קדימה", הוא אמר. "תתקשר לאבא שלך. שאל אותו אם אתה יכול לנסוע לאומן". וובר עשה כפי שהצטווה, ולהפתעתו אביו העניק לו את ברכתו, ואישר לו להצטרף להמוני הנוסעים לאומן לראש השנה.
וובר נסע לאומן, אך למרות שלדבריו התפילות שלו שם היו מרוממות ומלאות רגש, "לא הרגשתי שם משהו מיוחד". בכל זאת, הוא מאמין שהתפילות שם פעלו את פעולתן, כי חודשים אחדים לאחר מכן, בחנוכה, הוא חזר הביתה כדי להתארס.
לאחר נישואיהם בני הזוג וובר השתקעו במונרו, שם התחיל וובר בעבודות בנייה. אחרי המפולת הכלכלית של תשס"ח (2008), שכמעט לגמרי עצרה את הבנייה במדינה, מצא וובר את עצמו מחפש עבודה חדשה.
"יום אחד אומרת לי רעייתי: 'בערי, אתה אוהב לשיר. אולי תצטרף לאיזו מקלה ותשיר באולפן?'" זה מה שהניע את וובר להיכנס לעולם המוזיקה ומשם הכל התחיל להתגלגל. ואז, מישהו בא אליו עם הצעה נוספת. "יש אחד, נפתלי שניצלר, שרוצה להתחיל לעסוק בהפקה", הוא אמר. "אולי תוכלו לעבוד יחד ותוציאו אלבום?"
הכימיה בין וובר לשניצלר נוצרה מיידית וזמן קצר לאחר מכן יצא הסינגל החדש של וובר: 'אלוקים בטחתי', שאליו נלווה מה שנחשב אז לקליפ מוזיקלי חדשני ביותר. הוא זכה להצלחה אדירה. בשלב זה הצטרף וובר למקהלת 'שירה', והחליט להתמסר כל כולו למוזיקה.
הניצוץ נדלק באומן
במקביל התחיל לעבוד לצידו של שניצלר על פרויקט גדול יותר שהסתיים בהוצאת האלבום הראשון של וובר, 'בעזרת השם יתברך', שיצא בתשס"ט. לא ארך זמן רב, וובר מצא עצמו מוצף בהצעות.
בערך באותה תקופה עברה משפחת וובר למונסי. כשהתקרב ראש השנה היה ר' בערי צריך למצוא בית כנסת שבו ירגיש בנוח. "ואז אשתי אמרה לי: 'פעם נסעת לאומן. למה שלא תנסה את זה שוב?'"
וובר אימץ את הרעיון בחום ונסע לאומן שנית, שם פגש לראשונה את הרב מורגנשטרן. "נכנסתי לבית המדרש וראיתי מישהו עומד במזרח, מתפלל עם קבוצת חסידים. משהו בו כבש אותי לגמרי. הרגשתי משהו שאני לא יכול להסביר", הוא זוכר.
"למחרת חזרתי לאותו בית מדרש. הוא לא היה שם. שאלתי עליו ואמרו לי שהוא באמצע סעודת ראש השנה". וובר הלך לפי ההכוונה שקיבל ונשימתו נעתקה למול מה שראו עיניו. "היה שם יהודי שעמד על השולחן ושר שיר עתיק באידיש. הרב מורגנשטרן ישב בראש השולחן וצחק מכל הלב". הוא מעולם לא נתקל במראה כזה – צדיק חוגג את ראש השנה בשמחה עצומה, על פי שיטת ברסלב.
אחרי ראש השנה חזר וובר הביתה, אך כפי שנוכח לגלות עם הזמן, הפרדה מאומן הייתה חד-צדדית. הוא עזב אותה, אך היא לא עזבה אותו. הצדיק הצית בליבו תבערה רוחנית שרק עתידה להמשיך ולהתחזק.
לשוח בשדה. בערי ותלמידי ישיבת כוכבי אור עם הצדיק רבי אלעזר מרדכי קעניג זצ"ל במונסי
"כשהגיע חנוכה, הרגשתי שמשהו מתפוצץ בתוכי. התחלתי ללמוד שעות רבות ביום, התפילה שלי השתנתה, וכל מהלך החיים שלי התמלא באור רוחני". וובר התחיל להרגיש משיכה לברסלב. "התחלתי ללמוד את ספריו של רבי שלום ארוש", הוא מספר. הלהט האדיר הזה חלחל עמוק יותר והשפיע גם על השירה שלו.
"האלבום הבא שלי היה 'תודה לך השם", אומר וובר. "רעיון שמבוסס בעיקרו על ספריו של הרב ארוש". באופן כללי, למרות שלא כל שיריו הביעו באופן גלוי את הרעיונות של ברסלב, כל השירים שלו קיבלו עומק רוחני חדש.
וובר התחיל ללמוד עם כמה וכמה חברותות, שאחד מהם היה דווקא חסיד חב"ד. "החברותא החב"די שלי היה זה שיעץ לי להתחיל ללמד", הוא אומר. "בתחילה רק הסתכלתי עליו ואמרתי: 'אני? ללמד? מה לי ולזה?'
"אבל החברותא עודד אותי לנסות". זה מה שהוביל לשיעורים הראשונים עם הבחורים המתמודדים בישיבה ומשם העניינים התגלגלו עד שהפך לראש ישיבת 'כוכבי אור'.
זמן מה לאחר מכן, הוקסם וובר מגישתו של רבי יצחק מאיר מורגנשטרן. היום הוא שומר על קשר קרוב עימו. הרב מורגנשטרן הוא הרב'ה שלו, מי שחדר אל ליבו וליטש את כוכבו.
ר' מיכאל קם לתחייה
למרות ששיריו של וובר זמינים לכל, האירועים שבהם הוא שר מעלים את השירה שלו לרמות חדשות. וובר האנרגטי מפיח רוח שמחה שסוחפת את הקהל אחריו וממלאת את האוויר בחיות אדירה. אין זה מפתיע שהפך לזמר חתונות פופולרי במיוחד. בשנה וחצי האחרונות עבד וובר על אלבום שירי חתונה שמייצג את הסגנון הכללי שלו ומשקף את החיוניות הזו. האלבום הזה יהיה האלבום העשירי שלו, ציון דרך שהוא לוקח מאוד ברצינות.
"עשר הוא מספר משמעותי מאוד", אומר וובר. "רציתי לעשות משהו משמעותי לציין את ההישג הזה". וובר ידע שהוא רוצה להוציא אלבום שירי חתונה והשתעשע ברעיונות שונים. בסוף, הקונספט שבחר היה להזמין עשרה אומנים שונים להצטרף אליו בחלקים שונים של האלבום.
מכיוון שמדובר באלבום חתונה, הוא חילק אותו לשבעה חלקים, כנגד שבע ברכות החופה, על פי החלוקה הבאה: יש קבלת פנים ואחריה החופה. יש 'מחרוזת השמחה', שכוללת שירים בסגנון חסידי אותנטי חמים. ואז מגיעים הריקודים השניים, שלאחריהם שירים סוערים יותר, קומזיץ, ולבסוף המצווה טאנץ. בכל אחד מהחלקים האלה מופיע לפחות זמר אחד נוסף שמתלווה לוובר.
"בדרך כלל לא שרים בקבלת פנים", אומר וובר, "ולכן בחלק של קבלת הפנים אין מילים, אלא רק לחנים לבד. הוא כולל את הלחנים של שלושה שירי חתונה מוכרים: 'עוד יישמע', 'מהרה' של קרליבך, ו'ויהי בישורון מלך'.
בחלק של החופה, ביקש וובר ממוטי אילוביץ להצטרף אליו. "מוטי שר עם המון רגש ויצירתיות. הוא הלחין לי מילים חדשות לחמישה משירי החופה שלי". בחלק של מחרוזת השמחה גייס וובר את בן דודו יששכר גוטמן ואת שייע ברקו. "שייע היה בתעשיית המוזיקה לאורך כל הפעילות המוזיקלית שלי", מציין וובר, "והוא מאוד עקבי בסגנון השירה שלו. אני ממש מעריץ את זה".
החלק הסוער כולל שירים שבערי מתאר כנוסטלגיים, וכוללים משיריו של אברהם פריד, יוסי גרין ומרדכי בן דוד. "בחלק הזה הבאתי את חבריי הטובים, שמולי אונגר, שלוימי דסקל ואיציק דדיה".
למחרוזת שירי הקומזיץ גייס וובר את דובי מייזלס, מי שזוכה לכינוי 'מלך הקומזיצים'. החלק הזה כולל שלבים שונים, וכדי להוסיף גם ניחוח יצירתי יותר צירף וובר גם את הערשי ויינברגר. ואז, כשהשירה מתעצמת, מצטרף גם מיילך קאהן, שחוגג את ראש השנה באומן עם וובר. האלבום מסתיים במחרוזת מצווה טאנץ יצירתית, שבה משתלב ליפא שמלצר.
מה לגבי הריקודים השניים? מי שר בהם?
בקולו של וובר נשזרת נימה סודית מתוקה. "בריקודים השניים רציתי משהו מיוחד. משהו מיוחד באמת", הוא אומר. וובר התלבט לגבי אופציות שונות לפני שניגש אליו תלמידו, יצחק פוגל.
"למה שלא תכניס את מיכאל שניצלר?" הוא הציע.
"מה?" הגיב וובר. "מיכאל שניצלר כבר נמצא בעולם האמת".
"כן!" פוגל לא חזר בו. ופתאום, וובר הבין.
"התקשרתי לגרשי שוורץ מ'אדג'וור סטודיוז', ושאלתי אותו אם זה אפשרי. הוא חשב על זה ואז אמר: 'בוא נעשה את זה!'
"מיכאל היה זמר החתונות הראשון", מסביר וובר, "וכל התעשייה הזו שהתפתחה כאן היא בזכותו". שוורץ עבד על הקלטה של שירת 'בר יוחאי' של שניצלר, ועם הטכנולוגיה הנכונה הצליח לשנות את המנגינה לפי הצורך ולהוסיף את הקול של וובר. וכך, בריקודים השניים, וובר שר עם מיכאל שניצלר בדואט, לכבוד התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי.
הכוכב של מיכאל ז"ל, אומר וובר, ימשיך להאיר לעד.
"מצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד", אומר הפסוק בדניאל. סביב שולחן פשוט הם לומדים את המושגים הפשוטים של 'סמיכה' ו'תנופה'. יום אחד עשויים אלה להפוך למדריכי 'פרחי' שירתקו את חניכיהם בסיפור על אדם שעליו הם סמכו ונשענו כל כך חזק, עד שהוא שהרים אותם לגבהים בלתי נתפסים.
ועזר להם להאיר. ככוכבים לעולם ועד.
תהיו כמו ר' בערי וובר. תאירו לכל מי שסביבכם.
