"הצילו! הילדים רוצים תחפושות מקוריות ואין לי שום כישורי תפירה ולא כסף מיותר בארנק להזמין תחפושות אצל כאלה שכן יודעות לתפור". "אני עובדת במשרה מלאה לפתוח את הדלת לכל מיני בערב פורים. מה עושים?" "קיבלתי 6 בהבעה, איך אני כותבת ברכה?" • אם גם את אישה שמתמודדת עם מצבים שונים ובעיקר משונים בערב פורים ורוצה לדעת איך להיחלץ מהם, גייסנו לעזרתנו שלוש נשים מדהימות ומשעשעות, וביקשנו מהן חיוך ותמיכה, לשפוך אור על תמונות קודרות ולהנפיק צחוק שיוצא מהקופסה • עד דלא תדעי
לוח השנה מתעקש שפורים הוא רק יום אחד, אבל אנחנו יודעות את האמת – לא לשווא המגילה משתמשת במילים 'וימי הפורים האלה'.
הזריזות שבעם מתחילות להתכונן לקראתו בחופש הגדול, אבל גם הנורמליות תמצאנה את עצמן בלהט העשייה מראש חודש, לפחות. כי פורים הוא יום שתובע ימים רבים של עבודה: קניות, בישולים, אפייה, תפירה (כן, גם אם לא החזקת מעולם מחט ביד), אמנות (כן, גם אם תמיד קיבלת בלתי מספיק במלאכה), כתיבה (כן, גם אם לא עברת את החוץ בהבעה) ושוב קניות (כן, הכתר מפלסטיק נשבר. בדיוק כמו שאמרת שיקרה). וככל שהיום קצר יותר – ערב שבת, למשל – ככה הוא דורש יותר.
פועל יוצא אבל הגיוני של המצב הוא קוצר הנשימה האופייני לכל אישה באשר היא, זריזה או נורמלית. ימי הפורים האלה, ככה היא חשה, עלולים להיות ימיה האחרונים, חלילה.
אי אפשר לקרוא אותנו בתוך הקבר. זאת הסיבה שקיבלנו עלינו לקיים כל אישה באשר היא, לוודא שהיא נושמת, שלמה ומסוגלת לשלם עבור העיתון.
גייסנו לעזרתנו שלוש נשים מדהימות, מדגם מייצג של מחלקת בינה יתרה. הצגנו בפניהן תמונות מצב אקטואליות. כולן קשורות לערב פורים, לעומס ולקוצר הנשימה הכרוכים בו. התפקיד שלכן, ככה הודענו למדהימות, הוא לשפוך אור על תמונות קודרות, להנפיק מהן צחוק ולתרגל באוזנינו ראייה חיובית על מצבים חיוביים פחות.
הן הסכימו, צדקניות שבזכותן ניגאל:
- שרה אייכלר, יועצת עסקית ואישה מבורכת בחוש הומור בריא שמרפא כל מחוש נשימתי.
- הילה אלשייך, בעלת העסק 'בול עץ – ערכות וסדנאות בניה בעץ', מתנדבת בלעדית לבניית עמוד (מעץ, כמובן) בגובה חמישים אמה שעליו נתלה את ה'נרווים' של ערב פורים.
- דבי שפירו, מורה לאמנות ובעלת טיפים מעולים ולא שימושיים בעליל להישרדות בתנאים קשים.
אזהרה בשמן: אין לקחת ברצינות בשום פנים ואופן.
הנימה הקומית היא רק לכבוד פורים ורק לכבוד הכתבת שהתחננה בדמעות לכמה מילים מחייכות ותומכות. לא בשבילה, כמובן. היא מאורגנת לפורים מזמן. בשביל השכנה של השכנה שלה.
ובנימה רצינית יותר: הכתבה הזאת מיועדת לכן, נשים טובות שחוטפות חלישות הדעת מול כל אלה שמפליאות לעשות בזירות הפורימיות. מוענק לכן בזאת מלוא הלגיטימציה להיות רגילות בתכלית, לא מוכשרות יתר על המידה ומסתדרות מתחת לממוצע.
בואו נצחק ביחד על המצב. כמוני כמוכן.
תמונה ראשונה: ונהפוך הוא
התחפושת שהיא הזמינה לבן מסין הגיעה סוף סוף. מתברר שטעתה במידות, והתחפושת מתאימה לעוג מלך הבשן.
התחפושת ששמרה לבת – שמלת כלה ששמרה בקפדנות בבוידם מהימים שבהם היא עצמה הייתה כלה פורימית – התעפשה לחלוטין בגלל נזילה סמויה שהתרחשה כנראה בבוידם.
הבן השלישי עוד לא סגור על עצמו. כל רגע הוא משנה את דעתו לגבי התחפושת שהוא רוצה, וזאת תמיד תחפושת שאין בבית, כמובן. כל המשפחה מגויסת להעביר תחפושות מצפון לדרום רק כדי לשמוע למחרת שהבן יקיר לה שוב שינה את דעתו והחליט להתחפש למשהו שאין בנמצא.
התינוקת נמצאת בקצה השני של הסקאלה – נחושה בדעתה לא להתחפש. ברגע שמקרבים אליה את התחפושת של הסוכרייה או של פו הדב, היא פורצת בצרחות בעלות פוטנציאל להזעיק את הרווחה.
אין לה, לעקרת הבית ולאם בישראל, שום כישורי תפירה; שום כסף מיותר בארנק להזמין תחפושות אצל כאלה שכן יודעות לתפור; שום מושג איך להתמודד עם הברוך הזה שנקרא 'תחפושות'.
בבקשה, מילותיכן המחייכות והתומכות.
שרה אייכלר, יועצת עסקית:
"אף פעם לא הצלחתי להבין את ההשקעה בתחפושות. כל יום את משקיעה כדי לטפח את הילדים, והנה פעם בשנה נותנים לך חופש. כן, חופש מהדאגה לגרדרובה, מהצורך להלביש את הילדים בסטים מכף רגל ועד ראש.
"בפורים, לא משנה איך הם יצאו לרחוב, הכל יהיה בסדר.
"הילד יכול לצאת מהבית בדיוק כמו שהוא יצא מהמיטה, בפיג'מה, בשיער העומד על הראש, בנעלי הבית וגרביים בשני צבעים שונים לחלוטין.
"כל מה שאת צריכה לעשות הוא לתת למחזה שם טוב. תקראי לתחפושת 'מלך הלילה', אני בטוחה שעם היצירתיות שלך תצליחי להמציא כתר. אחרי הכל, יש לך הרבה סלסילות, מגשים וצלחות לא שימושיות שקיבלת במשלוחי המנות…
"אחת התחפושות הכי טובות לפורים היא 'צַבָּע' או 'סייד', בשפה פומפוזית יותר. לוקחים בגד מלוכלך שגם מכונת הכביסה לא הצליחה לנקות, מלבישים לילד – והרי לך תחפושת של צבע.
"לתחפושת הזאת יש הרבה יתרונות. אם הילד מתלכלך מטחינה, זה נראה כמו צבע טרי. ואם הוא מתלכלך משוקולד מדובר בצַבע מקצועי. אומן. משתמש בכל מיני צבעים וגוונים.
"שכנעי את הילד להתחפש לצבע. למען שלוות נפשך. את תהיי רגועה במהלך כל היום, אין צורך להיזהר שהבגד יישאר נקי. ככל שהילד יתלכלך יותר, ככה התחפושת תיראה מקורית יותר.
"יש אומרים, וגם אומרות, שהתחפושת שהילד בוחר לעצמו מעידה על כוונותיו הנסתרות לעתיד, ומה ירצה להיות כשיהיה גדול.
"הבן שלך רוצה להיות שוטר? הירגעי. הוא רק רוצה להתחפש לשוטר. עם כל הכבוד לאומרים ולאומרות, זה לא אומר שהוא רוצה להיות שוטר. ייתכן שהוא רוצה את הכוח והמעמד שהשוטר מייצג בעיניו, או אולי, סביר יותר להניח, את ה'תכשיטים' ששוטר מתהדר בהם.
"לכן שווה לשאול את הילד, בפשטות: למה אתה רוצה להתחפש לשוטר?
"אם הוא עונה שהוא רוצה את הרובה, קיימות אין-ספור תחפושות שבהן רובה הוא פריט חובה, מחייל אנגלי ועד טייס אמריקאי. ואם אין לך הזמן או הכסף להשקיע, לכי על תחפושת הפיג'מה הנ"ל והוסיפי רובה. קראי לתחפושת 'גנרל לילה'.
"מה זה 'גנרל לילה' את שואלת? גם לי אין מושג… את ביקשת להיות מקורית, לא? גנרל לילה. הכי מקורי שיש.
"אגב שוטר, כדי להוציא מהילד את הסיבה האמיתית למה הוא רוצה להתחפש לשוטר, נדרשים כישורים וידע בפסיכותרפיה. או זמן פנוי לדיבורי נפש על כוס שוקו ועוגיות (לא יודעת מה קשה יותר להשגה).
"כשניהלתי בעבר את השיחה הזו עם הבן שלי, הוא טען שהוא רוצה שכולם יעשו את מה שהוא אומר, ומבחינתו, שוטר הוא דמות שכולם מצייתים לה.
"שאלתי אותו אם אנשים מצייתים לשוטר כי הם רוצים לציית לו, כי הם אוהבים אותו, או כי הם פוחדים ממנו. אחר כך דיברנו על עוד דמויות שאנשים מצייתים להן בגלל הערכה אליהן, או כבוד. ולא בגלל פחד.
"בעקבות השיחה שלנו הבן שלי החליט שהוא מעדיף להיות רב…"
הילה אלשייך, בעלת העסק 'בול עץ':
"חבר'ה, בואו נבהיר את העניינים. אמא לא מתחפשת, אתם – כן. אם תרצו. לא רוצים להתחפש? טוב מאוד, אז נדלג על פורים ופשוט נמחק אותו מלוח השנה. נמשיך היישר לפסח. כל אחד מתבקש לתפוס סמרטוט ומגב, שפריצר וסקוץ', וקדימה לעבודה.
"מקסימום, תגיעו ככה לסעודת פורים בבית של סבתא. תגידו לה שהתחפשתם למשפחה של פועלי ניקיון, והיא תגיד שזה ממש 'ונהפוך הוא' אמיתי, כי ניקיון זה לא הצד החזק של המשפחה שלנו במהלך השנה…
"סגור? התחברתם לקונספט? מצוין, גם אני.
"אגב, אני מסתכלת עכשיו במראה ומבינה שאמא כן מתחפשת. לא צריכה שום בגד מיוחד. בבגדים הרגילים שלי אני כבר נראית כמו נטאשה או סבטלנה שבאה לנקות".
דבי שפירו, מורה לאמנות:
"פורים הוא זמן גרוע מאוד לנשים שמתפרנסות מקשר לאמנות. כולם מצפים שהן תפלנה לסתות בתחפושות ובמשלוחי המנות. למה, מה נראה לך? שהסנדלר הולך יחף הוא סתם פתגם?
"אפרופו פתגמים, הם מצע פורה לרעיונות. אפשר לשים לילד אשפתון על הראש, לעשות חורים לעיניים, להדביק שלט לאשפתון עם המילים 'החיים בזבל'. (בבקשה, דפדפי לפתיח שבו הזהרנו לא להתייחס אלינו ברצינות!)
"אפשר להלביש לילדה את השמלה האחרונה ששרפת בטעות כשגיהצת, להתיז עליה מהצינור של הגינה, לצרף פתק: 'באש ובמים'. ותמיד אפשר לפעול בחסכנות, לצוות כל שני ילדים לזוג, להדביק לאחד מהם את המילה 'צמד', השני יקבל את המילה 'חמד', והנה יופי של תחפושת.
"אגב, את התחפושת של עוג מלך הבשן אמצי לעצמך. ככה תוכלי למלא מצברים בזמני לחץ בלי לחשוש לגורלו של הגומי בחצאית.
"ובקשר לתינוקת הצורחת במחאה, יש רק שני דברים לעשות: 1. להניח לה. 2. להניח אותה בעגלה, שאליה תצמידי שלט מאיר עיניים: 'דומה לצד של אבא'".
תמונה שנייה: שתי מנות
כבר שלחה כסף למשלוחי המנות הכיתתיים לחיידר, לבית ספר, לגן ולמעון, אבל ברור לה, כאמא לא טרייה, שזה לא מספיק, והיא צריכה לדאוג למשלוח מנות מפוצץ שיחרוט לעד את שמותיהם של ילדיה בראשיהם של הגננות, המורות והרב'ס המסורים.
אין לה מושג איך מרכיבים פצצות. מעולם לא הייתה רעיוניסטית, והמטבח הוא מקום לבשל בו רק מרק ועוף. עוגות ויטרינה, מקומן במאפייה.
שוב, מצבה הכלכלי הלא משופר לא מאפשר לה להזמין פטיפורים או לשלוח שוברי שי מרשימים. המשימה שעומדת לפניה היא: לשלוח משלוחי מנות שלא יישכחו מלב. השולחת: אישה חסרת יצירתיות, ידי זהב וכסף בארנק.
בבקשה, מילותיכן המחייכות והתומכות.
שרה אייכלר, יועצת עסקית:
"אין-ספור שיעורים למדנו בבית הספר, רובם שימושיים להפליא. הרי חשוב מאוד שתדעי מי היה נפוליאון כדי שתוכלי להכין עוגת נפוליאון למשלוח המנות של הדודה. וכמובן, למדת איך לחשב פאי כדי שתוכלי להכין פאי למשלוח המנות של השכנה.
"לכן כל כך חשוב לנו להודות לצוות החינוכי על כל השיעורים השימושיים האלה, ולהכין למורות המסורות פיצה מרגריטה על שם המלכה מרגריטה. חשוב להעניק תשומת לב לכל מורה שמרגישה כמו מלכה מרוטה.
"משלוחי מנות הם עסק מרתק. והכי מרתקת היא התובנה שזה לא עסק, זו מצווה. אף שכולם שכחו מזמן מה מחייבת המצווה עצמה. שתי מנות, כך אומרת ההלכה, וזהו. יוצאים ידי חובה.
"אלא שבעידן של היום משלוחי המנות כוללים קרטונים, סרטי מתנה, בלונים. וצלחות חד פעמיות, אם אתם אנשים שמשקיעים במשלוחי מנות יוקרתיים במיוחד.
"ראיתי פעם משלוח מנות לחתן מעוצב על קלקר באורך מטר, רוחב מטר, גובה שני מטר. בראש המגדל התנדנדה עוגת קומות מרשימה, ולצידה בקבוק יין ענק.
"משפחת הכלה התנצלה על המשלוח, הסבירה שאצלם בחסידות יש תקנה שאסור לשלוח יותר מעוגה ומבקבוק יין. לכן המשלוח נראה כמו שהוא נראה…
"אז נכון, יש מאכלים שנראים כמו קלקר, מתפרקים כמו קלקר ויש להם טעם של קלקר, ומשום מה, קוראים להם פריכיות אורז. אבל תעשי טובה, קלקר זה לא אוכל.
"בכלל, חשבת לרגע איך המורה תיקח הביתה שלושים משלוחי מנות מעוצבים? הילדה שלך אמנם בטוחה שיש למורה שלה עיניים בגב, אבל היא טרם הצמיחה עוד זוגות ידיים. איך היא תחזור הביתה עם כל הפיתום ורעמסס שאת ואימהות אחרות ארזתן לה בהערכה רבה?
"אגלה לך סוד, המורות / המלמדים מגיעים בבוקרה של מסיבת פורים עם מזוודות לבית הספר / חיידר. בסוף היום הם פשוט זורקים את כל משלוחי המנות לתוך המזוודה, וככה הם מגיעים הביתה. כמו הירקות המעוכים שקיבלנו בארגז מהמכולת.
"ובבקשה, אל תשלחי יין! כאשת מלמד אוכל לספר שבכל שנה אני מקבלת כשלושים בקבוקי יין שאין לי מה לעשות בהם. חשבי בעצמך (למדת חשבון, נכון?) – מדובר בכמות שיכולה להספיק לכוס יין ביום במשך שנה, אם לא יותר.
"את באמת רוצה שהמלמד של הבן שלך ישתה כל יום כוס יין מלאה?
"פעם הבן שלי רצה משלוח מנות יוקרתי למלמד וביקש לצרף למשלוח בקבוק יין. אמרתי לו שהמלמד ישמח לקבל בקבוק קולה במקום בקבוק יין. הילד סיפר זאת לתומו למלמד, והמלמד אמר לו: 'תגיד לאמא שהיא צודקת!'
"רוצה לשלוח משלוח מנות יוקרתי? הכניסי למארז כמה צלחות חד פעמיות, בקבוקי קולה, ואולי גם ליטר דלק – אין משלוח יוקרתי יותר מזה!
"אך אם תרצי לשלוח משהו שווה, שהמלמד יזכור לנצח, או לפחות עד סוף שנת הלימודים, נסי לגוון בשילוב צבעים מעניין ו… אל תשכחי את המעטפה. היא העיקר והיא הדבר היחיד שנכנס לכיסו של המלמד ולא מתכווץ ונמעך בתוך המזוודה".
הילה אלשייך, בעלת העסק 'בול עץ':
"את רוצה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה? גם אני…
"את היצירתיות הגדולה ביותר תמצאי אצל רכזות של קייטנות שצריכות להפעיל כמאתיים בנות בשני שקלים (התקציב לכולן, לא לאחת), הן תמיד מצליחות לעשות משהו במחיר הזה. (איפה אתן, רכזות? ספרו לי, איך אתן עושות את זה? איפה אתן קונות את חומרי הגלם האלה?!)
"אצלן תמצאי את הסודות הגדולים ביותר, אבל לכי, נסי להשיג אותן בערב פורים כדי לברר איך ואיפה… עד אז, כדי להיות מקורית בעצמך, עשי מה שעושים בכל חנות למתנות מעוצבות: קחי קלקר בגודל מטר על מטר, עטפי אותו, הניחי במרכז צלוחית זכוכית חמודה, פזרי קצת עדשים לאורך הקלקר בצורה אורגנית (מה הקשר? לא יודעת. העיקר, מילה מפוצצת. זה מה שאת מחפשת, לא?) הדביקי בקבוק יין בדבק חם לקלקר. מי דיבר על בקבוק גדול? בקבוק קטן, חמודי, שעולה חמישה שקלים במבצע פורים של הצרכניות. בדיוק, ההוא שכל השכנות תשלחנה לך גם כן.
"הדקי מסביב צלופן ענק, שלחי עם הילדה לבית הספר. היא לא צריכה שדה ראייה, תסתדר גם בלעדיו. ושהמורה תממן את המונית בדרך הביתה בגלל עוד אימהות שהחליטו להפציץ כמוך. חקייניות!"
דבי שפירו, מורה לאמנות:
"משלוח המנות ששום איש חינוך לא ישכח – הילדים שלך בכבודם ובעצמם.
שלחי אותם לבית המורה / הגננת / הרב'ה עם מכתב בזה הלשון: ' XXXיקר/ה, לאות הוקרה על עמלך החינוכי, מוגשת לך בזאת הרשות לרוות נחת עד מחר בבוקר. לתוספת תחושת סיפוק, ניתן להאכיל, לרחוץ, להלביש ולהשכיב לישון. במקרה של תקלות, אתם יודעים את מי להאשים ומי באמת אחראי על החינוך…'"
תמונה שלישית: מקרא מגילה
מילא משלוחי מנות לקנות, להכין, לאפות, לבשל, לעטוף (שמישהו יסביר לה אחת ולתמיד איך גוזרים צלופן בלי לקרוע אותו! ואיך מדביקים אותו בלי שרואים את הסלוטייפ).
עם כל זה נגיד שתתמודד, אבל ידוע שאין משלוח מנות בלי מקרא מגילה. דהיינו: ברכות ארוכות, מחורזות ומלוטשות, שעושות שימוש במקורות ובמשחקי לשון. והיא, נגזר עליה לקבל שש בהבעה. ואין סיכוי שתקפח את סביבתה, תשלח רק ברכה יבשה בנוסח 'פורים שמח'. זאת בלאו הכי ברכה לבטלה, כמו שכולם יודעים.
בהתחלה חשבה לצרף כרטיס משפחה אישי, עם תמונה של כל הילדים המחופשים. אבל תמונת מצב ראשונה מסבירה יפה למה לא כולם מחופשים…
היא צריכה 'מגילות' שתוכל לשלוח לגננות, למורות, לרב'ס, לשכנות, לחברות, לבוסית. וכל אחד אמור לקבל ברכה אישית, כמובן, ולא כזאת שנלקחה ממאגר הברכות העולמי.
בבקשה, מילותיכן המחייכות והתומכות.
שרה אייכלר, יועצת עסקית:
"מיומנות נוספת וחשובה שלמדנו בבית הספר היא לכתוב, אלא ש… סתם לכתוב? זה כבר מזמן לא נחשב. כולנו מרגישות צורך עז לחרוז חרוזים, לשורר שירים ולהפוך לפייטנים ליום אחד. ולכי תזכרי עכשיו מה למדת בגן ומה באמת נחשב לחרוז תקני.
"לפעמים את בעצמך מרגישה חרוז – כדור מחורר. מפחדת שכך נראה הראש שלך מבפנים, מרוב שניסו להשחיל לך פנימה מידע לא רלוונטי במהלך החיים.
"ושוב, המלצתי החמה: נסי להיכנס לנעליה הפורימיות של המורה. נראה לך שהיא קוראת את כל המכתבים האלה מילה-מילה, לומדת אותם בעל-פה ולעומק?
"ומה באמת באמת מרגש אותה?
"התחפשי למורה לרגע. אין צורך בנעלי סאס.
"ערב פורים, ואת מקבלת כמה מכתבים מוקלדים ומעוצבים, על טהרת הגרפיקה, כאלה שנראים כאילו הודפסו במאה עותקים ונשלחו לכל צוות המורות בבית הספר. מה ימצא חן בעינייך יותר? מכתב מפס הייצור הנ"ל או מכתב כתוב בכתב יד, על דף פשוט, שאין בו אפילו חרוז אחד, אבל יש בו את כל הלב?
"רוצה להשקיע? תכתבי את הטקסט החם, הלבבי, על דף יפה. וכמו שנאמר (על ידי…): דברים היוצאים מהלב נכנסים לראש של המורה".
הילה אלשייך, בעלת העסק 'בול עץ':
"למקרים כאלה בדיוק נועד ה'בארטר'.
בארטר הוא מושג מהעולם העסקי שמאפשר לך להחליף מוצר שלך במוצר של מישהי אחרת. עכשיו, פקחי עיניים וחפשי סביבך מישהי שיודעת לכתוב ברכות יפות. מצאת, נכון? יש כאלה בכל מקום. רק צריך לפתוח עיניים ואוזניים כדי לקרוא ולשמוע את הגיגיהן. פני אליה והציעי לה את עסקת חייה: את תשמרי לה על הילדים לחמש דקות או יותר, תלכי איתם לגינה, תאפי לה עוגה (אל תציעי עוגה אם את לא יודעת לאפות, כי הברכה שתקבלי תהיה שוות ערך לעיסה השרופה בתבנית…)
"אם היא לא מסכימה, עברי לבארטרים משתלמים יותר: לשמור על הילדים כשהיא תצא לנופש, לנקות לה מדף לפסח. בקיצור, שיתוף פעולה שידבר לצד השני וישכנע אותו לסגור איתך עסקה.
"את הברכה שתקבלי ממנה, שכפלי ושכתבי בעשר השנים הבאות, כי הנזק שהילדים שלה יעשו לבית שלך ידרוש גם עשר שנים לתקן…"
דבי שפירו, מורה לאמנות:
"לשם מה את מגדלת בביתך תינוקת בעלת דעה? בשביל הרגע הזה בדיוק הגיעה למלכות. כולם יודעים שככל שהברכה סתומה יותר וסובלת מתופעת 'ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה' – מילים נשגבות שאין אפשרות להבין בלי מילון – כך היא נחשבת יותר.
"כדי להשיג אותן, היעזרי בתינוקת. לה יש שפע של מילים חסרות פשר. כתבי אותן לפנייך. דוגמאות אפשריות: תתא (סבתא) לא צה (לא רוצה) בוקי (בקבוקי) סלי (שלי) ביבה (בימבה) הייטה (לטייל) וואהההה! (נמאסתם!)
עכשיו שזרי אותן לצד מילות קישור ויחס:
למורה המסורה,
וואהההה! מה נאמר ומה נדבר! לא צה לא סלי המילים! נברכך שתתא עלייך וביבה למרגלותייך, בוקי לצידך והייטה בעתידך!
א פריילכען פורים!"
תמונה רביעית: מתנות לאביונים
בסוף יום עמוס ומלא התרוצצויות וניסיונות להתכונן לפורים כהלכה, היא צונחת על הספה עם כוס קפה ושוקולד. ואז מתחילים ביקורי הבית… דפיקות על הדלת. צלצולים בפעמון. משולחים שבאים לאסוף כסף לצדקה, בחורי ישיבה נמרצים, ואחרים שמנצלים את ערב פורים, שולפים פנקס קבלות משנת תרפפ"ו, מקווים שהיא כבר לא רואה בעיניים בשעות האלה.
היא גמורה, ובאמת לא רואה בעיניים, והאוזניים שלה מצטלצלות מכל הדפיקות והנקישות והקריאות מעבר לדלת. היא מנסה להעמיד פנים שהיא ישנה, מתאמצת ממש שזה יקרה באמת, אבל האורחים מעבר לדלת לא מאפשרים לה. לא לישון באמת. לא להעמיד פנים.
היא רוצה להיות נדיבה ולפתוח תמיד את הדלת, וגם לתת, כמובן. אבל לא תמיד זה אפשרי. ובואו לא נשכח את הטלפון והנייד שמצלצלים בלי הפסקה וגם הם רוצים להתרים אותה. מנוחת הנפש ממנה והלאה. וכיוון שהטלפונים והדפיקות לא מפסיקים גם אחרי חצות, גם מנוחת הגוף איננה.
בבקשה, מילותיכן המחייכות והתומכות.
שרה אייכלר, יועצת עסקית:
"פעם יהודי טוב סיפר לי שאחרי שנים של חיפושים נואשים הוא הצליח למצוא אביון אמיתי כדי לתת לו כסף ביום הפורים עצמו. שאלתי אותו מי האביון, כי גם אני רוצה לתת לו. היהודי טען בתוקף שהוא שומר עליו בס וד, כי אם הוא יספר עליו לכולם, כולם יתרמו לו עד שאותו אחד לא יישאר אביון, והוא עצמו ייתקע בלי אביון לתת לו מתנות לאביונים בפורים הבא…
"התאוריה המקובלת היא שאביון הוא רק אדם חסר אמצעים פיננסיים. דהיינו, מרושש. אך לעניות דעתי, אנחנו דור עני, ומסתובבים לידינו לא מעט אביונים שחסרים מילה טובה, חיוך חם, תשומת לב. יש כאלה שהם כל כך אביונים, שהדבר היחיד שיש להם בחיים הוא כסף. ממש רחמנות.
"חשבי על מישהו או מישהי שצריכים משהו מכם. משהו שאף אחד לא חושב עליו. אולי זו אישה מבוגרת וגלמודה שגרה בקצה השכונה, אולי זו חברה לכיתה שלא מקבלת יחס מהחברות, אולי זו קולגה בעבודה שאף אחד לא רואה אותה? תני לה את מה שחסר לה. ובבקשה, המשיכי לתת לה גם במהלך השנה. כדי שגם היא תצא ממעגל האביונים עד פורים הבא, ואת תוכלי לחפש לך אביון חדש".
הילה אלשייך, בעלת העסק 'בול עץ':
"רשימות דחייה בנייד נועדו בדיוק למצב הזה. שם מקומם של המנדנדים.
"עניי ביתך קודמים, והם צריכים אותך בריאה בגוף ובנפש. ולגבי הדופקים על הדלת בשעות לא שעות, למה נראה לך שחנויות הצעצועים דואגות לייבא שטרות מזויפים בדיוק בתקופה הזו? כן, הבנת נכון. בשני שקלים את קונה חבילה של אלפיים שקלים, ואת מסודרת. הנדיבות שלך תספק את הדופקים לכל החיים. הרשי לנו להבטיח, הם לא ידפקו בשנה הבאה…"
דבי שפירו, מורה לאמנות:
"כדי להיפטר מכל הנודניקים למיניהם, שימי לצידך את הנייד המנדנד. כן, למרות הרצון הברור שלך לשקט. תכף תקבלי אותו. ברגע שהוא יתחיל לנג'ז, הרימי עליו קול וצרחי כמו שלא צרחת מעולם: 'תפסיק מייד! אני אחטיף לך! אני אומרת לך שאני אחטיף לך! לא, אני אזרוק אותך מכל המדרגות! מהחלון! אתה יודע שלא כדאי להרגיז אותי! אתה יודע שאני לא רואה בעיניים במקרים כאלה!'
"אין סיכוי שאפילו משולח אחד יישאר ליד הדלת אחרי הסימפוניה הזאת. הבונוס הנוסף: הדציבלים שתטפסי אליהם לא יאפשרו לך לשמוע את הנייד המנדנד.
"אין טוב בלי רע. קיים סיכון שאחד מהמשולחים יגלה אחריות-יתר, ידווח עלייך לרשויות. אמנם לא נחמד לבלות לילה במעצר, אבל אני יכולה להבטיח לך שלפחות צפוי לך שקט. הנייד שלך יוחרם, והמשולחים לא מגיעים עד שם…"
תמונה חמישית: ה-סעודה
זאת אמנם צריכה להיות סעודה אחת, ביחיד, אבל השוויגער מתעקשת שהגיע תורה (שכחה שהיה תורה גם שנה שעברה), כל האחים מתקבצים אצל אבא ואמא, אצל הגיסה יתארחו בחורי ישיבה שיכורים בזכות בעלה הר"מ, והצפי שאצלה יהיה הכי שמח (בפרט שלא היא אחראית לנקות את הקיא) ובעלה בכלל רוצה להישאר בבית כי נמאסה עליו התחבורה הבלתי אפשרית של פורים.
היא אמורה לגשר בין הדעות השונות ולוודא שלאף אחד במשפחה אין בטן מלאה עליה. בכל מקרה, היא אמורה לבשל. כי גם בתור אורחת, היא לא תבוא בידיים ריקות. אישה מנומסת. ויש שבת באופק מייד אחרי פורים. איך מבשלים במטבח שמנסה להכין משלוחי מנות? איפה בכלל מאחסנים את הפירות, הירקות, הבשר והדגים של שבת? ואולי אפשר לחסוך הכל, לקדש על חמצוצים?
בבקשה, מילותיכן המחייכות והתומכות.
שרה אייכלר, יועצת עסקית:
"הכלל התקף פה הוא אותו כלל שעובד יפה בגזרת התחפושות. זו ההזדמנות להוציא את כל המפיונים המדוגמים הבודדים שנשארו מחבילות של פעם. חתיכות של מפות בכל הצבעים. כלים מכלים שונים – אין צורך בסטים. הוסיפי כמה בלונים. והכל ייראה צבעוני ופורימי.
"ובקשר לאוכל, לכי בדרכי גדולות ממך. עשי מה שהשוויגער שלך עושה עם החמין של שבת – כל השאריות שנשארו מכל השבוע החולף נכנסות לסיר שקוראים לו 'טשולנט'.
"מה היא תחשוב עלייך? אל חשש. הכל עניין של פרשנות.
אל תגידי לה שהכנת שניצל, תגידי שהכנת חזה עוף בציפוי פריך. לא הכנת צ'יפס אלא רצועות תפוחי אדמה מוקפצות בשמן עמוק.
"סתם שאלה: מי אמר שאת צריכה להכין משלוחי מנות דווקא במטבח? מה הבעיה בהכנתם על מיטה בחדר שתכף את מנקה לפסח ממילא?
"אויש, סליחה שהזכרתי לך שתכף מגיע פסח. מהצד האחר, אם תחשבי על פסח – פתאום פורים ייראה לך כמו משהו לא כל כך מפחיד. עזרתי, מה?"
הילה אלשייך, בעלת העסק 'בול עץ':
"עד כאן. בואי לא נגזים. לא שילמת על תחפושות. משלוחי המנות לא עלו לך כמעט. את הברכה קיבלת בחינם. יש גבול לכל תעלול.
"הוציאי את הארנק ושלמי למישהי שתכין לך כמה מטעמים. אל תשכחי כמו ישראלית טובה לבקש הנחה. לי נגמרו הרעיונות בסל הרעיונות לחסכנים במע"מ".
דבי שפירו, מורה לאמנות:
"לא יודעת איך מגשרים בין הדעות השונות. אבל אם יש יום שמותר לא לדעת בו – הרי זה פורים. הכריזי על זכותך לקיים 'עדלידע' ושתי מהיין הלבן שקניתם בתקווה שתקבלו משלוח מנות שווה מכתובת חדשה שלא הבאתם בחשבון.
"רוקני את הכוס, רוקני את הבקבוק, עשי מה שצריך כדי לוודא שדעתך יוצאת להפסקה. מפה והלאה – שבעלך יסתדר. או שלא. אל תדאגי, אף אחד לא יכעס עלייך. כולם ידאגו לך מאוד. ולילדים שלך יהיה שמח מאוד. עד הרגע שבו תקיאי.
את לא צריכה שום מנה מיוחדת לשבת. הקיבה שלך ממילא תתהפך בקרוב. הילדים ישמחו לרוקן את שקיות הממתקים שקיבלו. גם בעלך לא ירעב, אני מבטיחה. ואם כן, זה דווקא נהדר לשיפור הזוגיות שלכם. בפעם הבאה שתבשלי, תקבלי זר פרחים".
