הנשמה היהודית מתעוררת, והכאב מצמיח התעוררות רוחנית שלא נראתה כמוה בארץ כבר שנים | רבניות המפעילות מדרשיות ונשים שעוסקות בקירוב מספרות על הפעילות במלונות שבהם שוהים המפונים, ומתארות בהתפעמות עלייה של עשרות אחוזים במספר הבנות שמצטרפות למדרשיות, וקבלות מרגשות של נשים שהיו במקום הכי רחוק שאפשר | וגם: מה הן מבקשות מהנשים החרדיות? | כי אם לשמוע
שבועות ארוכים שהתה ספיר כהן בשבי חמאס. ימים ארוכים וקשים מנשוא, שאין אפשרות להעלות על הכתב את הסבל שהיה טמון בהם.
אחרי ששוחררה היא סיפרה את מה שהחזיק אותה באותה תקופה אפלה וקשה. "לפני המלחמה התחלתי לומר מדי יום את פרק כז בתהילים 'לדוד השם אורי וישעי'.
"זה הגיע בעקבות תחושה לא טובה שהייתה לי, ושמעתי שכדאי לומר את הפרק הזה. לא הבנתי מדוע אני אומרת את הפרק הזה, שמדבר על מלחמה. אבל המשכתי לומר אותו בדבקות. רק אחרי שנחטפתי הבנתי את המשמעות של המלחמה, של 'אם תחנה עלי מחנה בזאת אני בוטח'. את הפרק כבר ידעתי בעל פה גם בשבי, ואכן זכיתי לישועה".
"אני צם היום", מספר נהג מונית שמסיע מרצה ידוע לירושלים, לשיחת חיזוק לתלמידות סמינר, בסתם יום של חול בתחילת המלחמה.
"אני מתגורר בתל אביב, ולבושתי הייתי אחד מאלו שנאבקו כדי להסיר את המחיצה בתפילת נעילה של יום הכיפורים, מה שהביא בסופו של דבר לביטול התפילה ברחובה של עיר. אני מרגיש שכל המלחמה והאסון הנורא באו בעקבות שנאת האחים הזו, ואני באופן אישי חייב לכפר על מה שעשיתי".
"כל השעות שהמחבלים היו בבית שלי אמרנו, אני ובעלי, 'שמע ישראל' 'השם הוא האלוקים', 'אין עוד מלבדו'", תיארה רחל אדרי מאופקים. "אולי עשרות פעמים חזרנו על זה במהלך היום".
הנה ימים באו, ימים של קירוב לבבות. ימים שהנשמה היהודית מתפרצת כמו לבה בוערת. אי אפשר להסביר בהיגיון מדוע דווקא בשעת מצוקה נזכרים גם הרחוקים והמנותקים לכאורה בפסוקי היסוד של העם היהודי. אי אפשר להבין את גילויי האמונה, ההתחזקות וניצוצות התשובה שמתעוררים דווקא בזמן החשכה.
אבל זו הנשמה היהודית, וזו המציאות שאנחנו חיים בה. דווקא אחרי ההלם הנורא, השבר שעדיין לא התחיל להירפא, נפתחו הלבבות, ונוצר רעב בארץ לשמוע דבר השם.
היו לכך תקדימים כמובן. תנועת התשובה החלה אחרי השבר הכואב של מלחמת יום כיפור, המלחמה שהכי דומה למה שאנחנו רואים כיום, אם כי 'חרבות ברזל' נראית כרגע ממושכת ותובענית יותר. הפעילים של עולם הקירוב מדווחים על צימאון אדיר לשמוע שיעורי תורה, על גידול אדיר במספרם של אלו שרוצים להתחזק וללמוד בכל הארץ.
להיות שם בשבילן
סמדר אביטן, רבנית מטעם ארגון 'ערכים', מתגוררת בנשר, יישוב שמרבית תושביו אינם שומרי מצוות, אבל ידיה עמוסות עבודה. היא מספרת על תחושה של התקרבות לבורא עולם דווקא מתוך החושך והבלבול.
"פתאום אני שומעת נשים שאומרות תהילים וברכות השחר ומקבלות עליהן צניעות. המון אנשים רוצים לעשות משהו למען עם ישראל, ובלי שאיש הסביר להם, ובלי שהם יודעים איך הדברים עובדים, הם מקבלים עליהם קבלות לזכותם. הרבה משפחות התחילו לשמור שבת, ובכלל לשמור מצוות. אני מקבלת המון בקשות להרצאות ולחוגי בית".
אחד הבתים שבהן ביקרה סמדר היה ביתה של שני גבאי הי"ד, חטופה שנרצחה בהמשך, שהתגוררה ביוקנעם. "קיבלתי פנייה מעיריית יוקנעם, שם עובדת אמא של שני. אחת מחברותיה של האם ביקשה לערוך עבורה ערב חיזוק והפרשת חלה. הגענו לבית שלה, אמרנו יחד תהילים ועשינו הפרשת חלה. לצערנו, אחרי שבועיים התברר שהיא נרצחה בידי המחבלים. הייתי גם ב'שבעה', היו שיעורי תורה, תפילות והרבה מאוד התעוררות וקירוב לבבות".
במקרה אחר הוזמנה אביטן להגיע למלון בנתניה, שם שוהים מפוני שדרות. עוד בטרם החלה לדבר הוצגה בפניה אימה של מור שקורי הי"ד, שוטרת שהייתה בשמחת תורה בתחנת המשטרה בשדרות והצילה חיים של אנשים רבים בטרם נרצחה.
"נתתי לה את הכבוד לעשות את הפרשת החלה", מספרת סמדר. "כולנו בכינו שם. אחר כך המשתתפות סיפרו לי שיש בקהל נשים שאיבדו קרובי משפחה מדרגה ראשונה באסון הנורא. כולן סיפרו שהן מתחזקות, בעיקר באמונה ובביטחון. זה מה שנותן להן כוח לעבור את התקופה הקשה.
"הן נראות חילוניות לכל דבר. אפילו אחת בקהל לא לבשה חצאית, אבל כולן מבינות שאנחנו בתהליך של גאולה, והן רוצות להספיק ללמוד ולהתחזק כמה שיותר".
מה נשים כאלו רוצות לשמוע מרבנית חרדית?
"אני מתחילה בדרך כלל בנושא של אהבת ישראל, בצורך באחדות. זה מסר שהציבור מחובר אליו מאוד, וגם מבין בעצמו. באחד הביקורים שלי בבתי המלון שמעתי מישהי ששאלה מדוע הגיע אלינו העונש הזה, וחברות שלה ענו לה שאם נביט בשנה האחרונה ובשנאה והפילוג שקרעו את העם, נבין לבד את התשובות.
"יש אהבת ישראל גדולה בציבור, ואני מנסה להתחבר לנושא הזה ומדברת על כך שגם הקב"ה אוהב את כולנו, דתיים כחילונים, במידה שווה. כמו שהמחבלים לא הבדילו בינינו, אנחנו חייבים לשמור על האחדות, ולהבין שהמכנה המשותף בינינו הוא היהדות.
"כשהן רואות שאני מדברת איתן בגובה העיניים הקרח נשבר. הן מרגישות שאנחנו לא באים לכפות עליהן שום דבר, רק להטעים אותן מהטעם הערב של היהדות".
יש המשך לפעילות הזו? כמה נשים מתוך אלו שמשתתפות בהרצאות מגיעות אחר כך לסמינרים ולהמשך חיזוק?
"לצערנו, מאז שהמדינה לקחה את כל בתי המלון בארץ לטובת המפונים אי אפשר לערוך סמינרים, אבל כאשר אנחנו מגיעים לבתי המלון, אחרי שמזמינים אותנו להרצאות, אנחנו לוקחים טלפונים של אנשים שמעוניינים להמשיך להיות איתנו בקשר, כדי לצרף אותם לסמינר בבוא העת.
"בינתיים, מדי ערב אנחנו יוצאים לשטח, ויש כר נרחב לפעילות. העובדה שהמפונים נמצאים בבתי המלון, בדרך כלל ללא מעש, גורמת להם להיות קשובים יותר. מהסיפורים שאני שומעת, יש המון התעניינות, הרבה יותר התקרבות".
לדבריה, לא תמיד אנשים משנים חיים ברגע אחד, אבל גם בקרב הרחוקים אנשים שואלים שאלות. "כך למשל, מישהי שהבן שלה נרצח בכפר עזה שאלה אותי מה קורה עם הנשמה שלו, מה אפשר לעשות למענה.
"מדובר באנשים שלא שמרו מאומה עד היום. זו ההזדמנות שלנו להראות להם את היופי של היהדות, לתפוס את הרגעים הללו שהם רוצים להתקרב, ופשוט להיות שם בשבילם".
נר למאה
הגב' שושנה פקטר היא רכזת של ארבעים מדרשות 'שלהבת' של 'לב לאחים'. בעקבות המלחמה, היא הפכה לרכזת של עוד עשרות מדרשיות שנפתחו בספונטניות בבתי המלון.
"בתחילת המלחמה כולם הסתגרו בבתים, ובנות רבות התחננו להגיע למדרשייה. הן סיפרו שלא אכפת להן לנסוע אפילו מרחקים גדולים, בידיעה שהאזעקות הרבות יתפסו אותן בדרך, מכיוון שלדעתן המדרשייה היא המרחב המוגן שלהן.
"כך קיבלנו החלטה עקרונית לפתוח את המדרשיות, אבל עדיין היו כאלו שהיססו. לכן החלטנו לעשות פעילות במלונות, וצירפנו גם את בנות המדרשייה המקומית לשיעורי התורה.
"היה מקרה אחד בתל אביב, שבו הנהלת המלון סירבה להכניס בנות מבחוץ, ואז נפלה ההחלטה לפתוח את המדרשיה במקום המקורי שלה, ברחוב בוגרשוב.
"יש במלונות ביקוש ענק לפעילות שלנו", היא מתארת. "זה קורה כאשר בנות מהמדרשיות שלנו בשדרות, באשקלון או בקריית שמונה שהגיעו למלונות מבקשות שנעביר את השיעורים לשם. אנחנו מתאמים את הבקשה עם הנהלת המלון, ובדרך כלל התשובה חיובית, וכך קורה שנר לאחד נר למאה – אנחנו מגיעים לעוד הרבה נשים ובנות שמצטרפות לשיעורים בשמחה.
"בדרך כלל, מלבד השיעורים אנחנו מגיעות גם לערבי הפרשת חלה או ערבי התעוררות. מבחינה מסוימת, המלאכה שלנו נעשתה קלה יותר – במקום שאנחנו ננסה לעניין את הבנות, הן שמבקשות מאיתנו להגיע אליהן. המטרה שלנו היא שכאשר הבנות והנשים יחזרו בעזרת השם למקומות מגוריהן, הן ימשיכו לשמור על ההתחזקות במדרשיות שבאזור שלהן".
לדבריה, ההתעוררות הרוחנית שרואים בקרב המפונים במלונות ובקרב הציבור בכלל היא במספרים חסרי תקדים, גם למי שעוסקת בתחום הקירוב זה כחצי יובל.
"יש עלייה של עשרות אחוזים במספר בנות שמגיעות למדרשיות. אנחנו רוכשות מאות ברכונים, מארגנות עשרות ומאות שיעורי תורה, והכל נחטף כלחמניות טריות".
הרבנית פקטר מספרת שהיא קיבלה טלפון מרב באזור הדרום ושמעה ממנו על רצון של בנות שנמצאות במלון בים המלח לארגן שיעור תורה. תוך זמן קצר הוחלט על ערב התעוררות שכלל הפרשת חלה, אומנית זמר שהגיעה בהתנדבות והרצאה של רב ידוע. ההצלחה הייתה חסרת תקדים: יותר משישים נשים ובנות השתתפו באירוע.
"אחד המקומות המרגשים שבהם עשינו פעילות היה הרצליה, שם רויטל הרכזת עשתה פעילות עם משפחות שפונו מקיבוצי העוטף, וגם נשים מהסביבה – נשים רחוקות מאוד מיהדות שתרמו בגדים וצעצועים למפונים – נכנסו על הדרך לשיעורים.
"ישבו שם נשים רחוקות מאוד מיהדות והזילו דמעות בהפרשת חלה. כששאלו אותן מדוע הן בכו הן לא ידעו להסביר מה קרה להן, אבל אנחנו יודעות שזו הנשמה היהודית שהתעוררה".
איך הציבור החילוני, המנותק והמרוחק, מתחבר למסרים שאתן מעבירות?
"בתחילה יש כאלו שמרגישים ריחוק, אבל בסוף יש הפתעות. באחד המלונות ניגשנו לשתי נשים כדי להזמין אותן להרצאה. הן הסתכלו עלינו במבט כזה, ואחת מהן אמרה שהן עסוקות עם הילדים. אמרנו להן שמבחינתנו אפשר להגיע עם הילדים, ואם הם יפריעו אפשר תמיד לצאת.
"הן אכן הגיעו, ישבו והקשיבו בפה פעור. בשלב כלשהו הילדים יצאו מעצמם, והן נשארו מרותקות. אחר כך הן סיפרו שהן קיבלו עליהן לשמור שבת, ומדובר בנשים רחוקות מאוד.
"שמעתי לא מזמן שהרב נחום דיאמנט סיפר את ששמע מסבא שקבר את נכדו, חייל שנפל בקרבות בתחילת המלחמה. 'אני כבר דור שלישי לאנשים שלא צמים ביום כיפור. הקב"ה סלח לנו גם על זה, אבל לא סלח לנו על שהפרענו לתפילה ביום כיפור'. ברגע האמת, הם יודעים היטב את האמת".
עשרים אלף קבלות
גלי עטיה, רכזת מדרשת שלהבת בנהרייה ורכזת מדרשות הצפון, מתארת אף היא את ההתעוררות העצומה. "הבנות צמאות לקבל מאיתנו כוח, הן רוצות לעבור את התקופה תוך משמעות ואמונה. הן מתפרצות בבכי וניכר שהחסימות נפתחות".
לדבריה, במדרשיות בצפון מספר הבנות היום כפול מהמספר שהיה לפני המלחמה. במלון 'לאונרדו' יש מפונים משלומי, "ושם פתחנו מדרשייה לבנות וברוך השם יש צימאון עצום. בנות רחוקות לחלוטין באות, משתפות ומתחזקות".
"בימים שבשגרה מגיעות למדרשייה שלי כשלושים בנות, אבל עם פרוץ המלחמה הגיעו שמונים", מתארת מלי אלפסי, מנהלת מדרשיית 'שלהבת' בבאר שבע. "בתחילה העברנו את השיעורים בזום, וכך גם בנות מכל הארץ יכלו להצטרף.
"גם היום ההתלהבות עדיין נמשכת: יש ביקוש גדול לחוגי בית, לשיעורים. הכפלנו ושילשנו את מספר השיעורים. בני משפחות חטופים מבקשים שנערוך ערבי הפרשת חלה, ולהבדיל הייתי גם בסעודת הודיה של בחורה שחזרה מהשבי, והרגישה חובה להודות לקב"ה.
"היא סיפרה שלפני המלחמה היא אפילו לא צמה ביום כיפור, וכאשר נפלה בשבי היא אמרה 'שמע ישראל', הבטיחה שתתחיל לשמור שבת וצניעות אם תשתחרר, והיא עומדת בקבלה שלה. אף אחד לא אמר לה מה לקבל, הנשמה היהודית היא שהתעוררה וידעה היטב מה לעשות.
"אפילו בנות ונשים רחוקות מגיעות לשיעורים ולחוגי הבית, מקבלות עליהן שמירת שבת, צניעות, תפילה וברכות. אספתי מתחילת המלחמה כעשרים אלף קבלות. גם הרחוקים ביותר מתעוררים".
מלי מספרת שיומיים לפני ראש השנה היא הוזמנה להפרשת חלה בבית בנחל עוז. הבית הזה, שיש בו גם מזוזות כשרות בשונה מבתים רבים בקיבוץ, היה הבית היחיד בקיבוץ שאליו המחבלים לא נכנסו.
"לפני המלחמה גם מסרתי שיעורים בכרם שלום. מדובר בקיבוץ אנטי דתי שהפך ברבות השנים לקיבוץ דתי. בעלת הבית סיפרה לי שהשיעורים הגנו על הקיבוץ, ואף על פי שהגיעו לשם מחבלים רבים, הצליחו חברי כיתת הכוננות ובהמשך גם כוחות צבא להדוף אותם.
"למרבה הצער שניים מחברי כיתת הכוננות נהרגו במהלך הקרבות, אבל אירועי הטבח והחטיפה שהיו בקיבוצים האחרים נמנעו לחלוטין מקיבוץ זה.
"השתתפתי גם בהפרשת חלה שערכו לעילוי נשמת חטוף שנרצח. דודה שלו סיפרה שמאז שמחת תורה היא קיבלה עליה שמירת שבת, אף על פי שהיא מכורה לעישון. גם אנשים שלא עברו את הטראומה, כל שכן מי שנמצא בתוך המעגל הזה או במעגל קרוב, מבינים שכאשר קורים דברים לא רגילים, זה הזמן להתחזק. הם מרגישים שבורא עולם מתגלה ומדבר איתנו".
לחשב מסלול מחדש
חני קאהן מרכסים היא רבנית פעילה במחלקה האקדמית ב'ערכים'. חני גם מנהלת מדרשייה ומרצה בקביעות בעיקר בקריית אתא ובכפר חסידים. מפרוץ המלחמה היא מגיעה לערבי התעוררות ולשיחות עם מפונים בבתי המלון, נוסף על הביקוש הגדול לשיעורי התורה במדרשייה.
"במקום חמש עשרה בנות שהגיעו למדרשייה לפני המלחמה, הגיעו שישים. חברה מביאה חברה, שומעים על השיעורים מפה לאוזן, ואני מרגישה שעיקר ההתחזקות וההתעוררות הוא בקרב הנשים. יש צמא אדיר ורצון לשמוע. מתחילת המלחמה יש עלייה של עשרות אחוזים במספר המשתתפות בשיעורי התורה".
חוץ מהשתתפות בשיעורים, יש גם התקרבות לשמירת מצוות בצורה מעשית?
"בהחלט. כשעשינו מפגש ביום ראשון, שבועיים אחרי פרוץ המלחמה, חששתי בתחילה שהמשתתפות יעלו את הנושא של בחורי הישיבות שלא מתגייסים, אבל הופתעתי כאשר מישהי שהבן שלה גויס אמרה לי שברור לה שהתורה שומרת עליו.
"המשתתפות רצו לומר תהילים לזכות עם ישראל, ויש כיום המון נשים שמספרות שהתחילו לשמור שבת ומתמידות בכך שבועות ארוכים. אני שומעת סיפורים על 'אחים לנשק' שלקחו ברכב שלהם אנשים שרצו לחלק ציציות לחיילים".
לדבריה, גם בפעילות במלונות רואים את רוח הטהרה המנשבת. "הייתי במלונות בטבריה, והיו לי שיחות עומק עם נשים רבות. מישהי אמרה לי שהעצירה של מהלך החיים גורמת לה לחשב מסלול מחדש. רבות מקבלות עליהן מצוות אחרי ההרצאות, במיוחד כאשר אני מדגישה שכל מצווה וכל ברכה עוזרת לכלל ישראל.
"נשים שנראו רחוקות אומרות שאין ספק שמה שקרה היה מכוון מלמעלה. רואים שהאמונה הבסיסית קיימת בעם. השיח הרבה יותר מחבק ומכיל".
שחר חדש
גב' ברכה שוורצר עוסקת בימים שבשגרה בהתאמת חברותות ללימוד בארבע עיניים: נשים חרדיות ירושלמיות יוצאות בבוקר, אחר הצהריים ובערב לבתיהן של נשים חילוניות שמבקשות ללמוד איתן, אחת על אחת.
במיזם הזה רשומות כ-500 חברותות, אבל מאז פרוץ המלחמה הפעילות הזו קיבלה תנופה מפתיעה.
"לא דמיינתי עד כמה הצימאון גדול עד שהגענו למלונות", היא מתפעמת. "מתוך 71 המלונות בירושלים הספקנו כבר להיות ב-45 מהם. המתנדבות מיוחדות, יוצאות בבקרים לחברותות ובערבים מוסיפות גם פעילות במלונות".
איך נערכת הפעילות?
"קודם כל מחייכים אליהן, מראים להן אהבה. כואבים איתן ביחד. לא מתחילים לדבר על יהדות או התחזקות, אלא מספרים על ההתחזקות שלנו כדי שיהיה לכולם טוב יותר.
"כאשר רואים את האהבה הכנה הזו, נוצרת כימיה. נוסף על כך, הפקנו עבור המפונים הרבה מאוד אירועים. לקחנו אומניות זמר, סטנדאפיסטיות ואומניות במה שמופיעות בהתנדבות מלאה, מה שתורם לקרוב הלבבות".
איך התוצאות?
"מדהימות. אחת הנשים אמרה לנו שלו היינו מגיעות אליה לפני המלחמה היא הייתה זורקת אותנו מהחלון, והיום היא פותחת את דלתות הלב כדי לקבל אותנו. אימו של אחד החטופים ביקשה שנארגן ערב הפרשת חלה. האירוע היה אמור להסתיים באחת עשרה בלילה, אבל הוא התארך לשעתיים נוספות, וההתרגשות הרקיעה שחקים.
"באירוע שבו הופיעה סטנדאפיסטית שבכל מערכה עלתה עם כיסוי ראש אחר, הגיעה לפתע לבמה אמא של חייל שנפל בקרבות בשמחת תורה, וביקשה ממנה כיסוי ראש, כדי להתחיל לקיים את המצווה כאן ועכשיו, לפני שיפוג רגע ההתעוררות. לא הייתה עין אחת בקהל שנותרה יבשה למראה הזה.
"הייתה גם אישה כבת שמונים, שבעיצומה של הפעילות רצתה ללכת לשתות. המתנדבת שליוותה אותה אמרה איתה את מילות הברכה, ולאחריה הקשישה פרצה בבכי. לדבריה, מאז היותה ילדה קטנה היא לא בירכה אפילו ברכה אחת, והניצוץ היהודי שנדלק בה גרם לה להתרגשות שהיא התקשתה להכיל.
"מבחינה מעשית קיבלנו תוספת של 200 חברותות טלפוניות, מלבד שיעורי התורה הקבועים והקבלות היפות. כך למשל, אישה אחת ביקשה מאיתנו רשימה של כל מה שאסור לעשות בשבת, בעוד אחרת סיפרה שהיא עולה ויורדת 15 קומות מדי שבת, כדי לא להשתמש במעלית.
"חנות בבני ברק תרמה למפונים כיפות וציציות, והן נחטפו ברגע בידי אנשים חילונים שמרגישים גאווה ללכת בהן. נשים רבות מבקשות עזרה ברישום ילדים לבתי ספר תורניים, ובמקרה שאחת האימהות לא יכלה להסיע את הילד לבית ספר רחוק, הפצנו את הבקשה, ונהג הסעות התנדב לקחת אותו ללא תשלום.
"היה גם מקרה שבו מתנדבת אמרה שהיא רוצה לתרום עשרים סידורים. אחת המפונות אמרה שהיא לא מכירה את ה'מוצר'. מתנדבות ישבו והראו לה מה מכיל סידור. אחר כך היא התקשרה ואמרה שבבוקר היא עמוסה, אבל היא התחברה לברכות השחר, לכן אומרת אותן בלילה לפני השינה. מה יכולתי לומר לה, חוץ מזה שהקב"ה מאוד אוהב את מה שהיא עושה?"
לשנות את ההתנהגות שלנו
אוריה לחמיש, רכזת מדרשיית 'לב לאחים' מכפר יונה, מצאה את עצמה מגויסת למאמץ להשיב לבבות של נשים ובנות לאביהן שבשמיים כבר באסרו חג, יום אחרי פרוץ המלחמה.
"התחלנו לחלק ספרי תהילים לבנות שמשתתפות בשיעורים", היא משחזרת. "חשבנו שאולי נצליח לחלק שני ספרי תהילים, אבל מייד הגענו לחמישה עשר ספרים. היו המון בקשות להפרשת חלה וערבי התעוררות. הכבישים היו שוממים, אבל היה ערב מרגש מאוד".
מאז, העבירה אוריה שיעורי תורה מדי יום ביומו, במקום אחת לשבוע בזמנים רגילים. "כשעשינו הילולה בי"א בחשוון לרחל אימנו, נערכנו ל-25 משתתפות, אבל בסוף הגיעו 140.
"היו שם קבלות מרגשות מאוד. בנות רבות קיבלו עליהן צניעות, בתחילה לארבעים יום אבל אחר כך הן סיפרו שהחליטו להמשיך בהן. המון קיבלו עליהן ללבוש חצאיות, לכסות את הראש ולשמור את השבת. אחת הבנות במדרשייה, בחורה עם הפרעת קשב, סיפרה לי שהיא קוראת תהילים בכל רגע פנוי, גם בלי להבין מאומה".
אוריה מספרת שהפעילות נמשכת גם בבתי מלון, בעזרתן הרבה של מספר נשים שהגיעו מבני ברק. "כשהנשים רואות עוד כמה חרדיות בקהל זה מוסיף רוח גבית", היא מציינת.
שירה שם טוב, אחת המתנדבות מבני ברק, מוסיפה: "באחד הימים ארגנו סעודת אמנים. כשערכתי את השולחן שמעתי שאחת הנשים שואלת איך הקב"ה נתן לאסון הזה לקרות בשמחת תורה. אחת הנשים בקבוצה אמרה לה 'את יודעת שזה הגיע לנו. צריך לקבל את הכל באהבה ולשנות את ההתנהגות הזו'.
"לסעודה הגיעה ילדה בת 12. היא אמרה שהיא לא יכולה להישאר מכיוון שיש לה לימודים. הסברנו לה מה מברכים על כל דבר, נתנו לה ערכה לחדר, והתרגשנו יחד לראות ילדה משדרות שמעולם לא בירכה שום ברכה, והיא מאושרת להתחיל לברך.
"היה גם ערב מרגש מאוד של הפרשת חלה, כאשר אמא של שוטר משדרות זכתה במצווה. אין ספק שאנחנו עדים לזמן לא רגיל, של נשים שההתגלות האלוקית מקרבת אותן לבורא עולם, ואני מאושרת שיש לי הזכות להיות שותפה לתהליך המרגש הזה".
כשהברזל חם
את הרבנית יפה בן שטרית, רכזת 'ערכים' באשדוד, אני תופסת לשיחה כשהיא בדרך חזור ממלון 'דן פנורמה' בתל אביב, אחרי בוקר מלא עוצמה וקרבת אלוקים שהעבירה עם נשים מקריית שמונה.
"יש התעוררות שלא הייתה כמותה", היא מתפעמת. "נשים רבות רוצות לשמוע, מסכימות לדבר בשיחה מלב אל לב או להיכנס להרצאות. נשים מקבלות עליהן שמירת שבת, גם אם לא במאה אחוז לפחות בדברים המהותיים כמו נסיעה או לגעת באש או בחשמל".
איך את מגיעה ללבבות?
"לא תמיד זה פשוט", מודה הרבנית. "אני מנסה לברר אם הן רוצות לשמוע, לשוחח. יש כאלו שמסכימות ויש כאלו שמסרבות ואנחנו נפרדות. פעמים רבות נשים מספרות את הסיפור שלהן, וזו דרך טובה להתחיל.
"כך למשל, הייתי במלון בים המלח, שם הייתה סייעתא דשמיא מיוחדת. חילקנו שם סידורים, אבל לא פעם נתקלתי בתגובות צוננות מצד חלק מהנשים".
בשגרה, הרבנית בן שטרית עובדת עם בוגרות 'ערכים' שמעוניינות להגיע לשיעורים, ועם בנות שלומדות במדרשייה. "היו בנות רבות שהגיעו בבגדים לא צנועים וממש גזרו אותם", היא מתארת.
"הזמינו אותי לבית של בחורה שאחיה ניצל מהטבח. עשיתי איתם הפרשת חלה, והם רצו לשמור שבת ולהתחזק. באופן כללי, ציבור המפונים בבתי מלון שעובר תקופה קשה לא תמיד פנוי לשמוע, לעומת הציבור הרחב שרוצה להתחזק.
"צריך להחזיק את ההתעוררות הזו בשתי ידיים, זה הזמן לקטוף את הפירות. מה שנציל עכשיו, יהיה רווח לדורות. אני חוששת שאחרי המלחמה לא תהיה יותר הזדמנות כזו".
ולדברים הנוקבים הללו מצטרפת בכל לב הרבנית שושנה פקטר.
"אנחנו זקוקות לפעילות נוספות כאוויר לנשימה, כדי להכות על הברזל בעודו חם, ולא להחמיץ את ההזדמנות. כל מי שרוצה להתנדב במלונות, ללמוד בחברותא טלפונית או פרונטלית או לארח מתחזקות, תתקבל בברכה.
"אנחנו בזמן היסטורי, חזון אחרית הימים. כל מי שתצטרף עכשיו לסייע בקירוב רחוקים יכולה לקנות את עולמה ולפנות אלינו" ]
קירוב רחוקים על הקו
זירה נוספת של פעילות קירוב היא בקווי הטלפון, באמצעות מערך חברותות בין נשים חרדיות לבנות ולנשים ברמות שונות של שמירת מצוות.
תמר דפן, אחת מעשר רכזות פעילות של 'פעימות', ארגון החברותות של 'ערכים', מספרת על היענות מרשימה של נשים חילוניות שהוצע להן לימוד בחברותא כזו.
"בדרך כלל אנחנו פונות לבוגרות הסמינרים של 'ערכים' ומציעות להן ללמוד בחברותא", היא מקדימה ומסבירה. "לא תמיד הן מעוניינות, ולעיתים הן מעוניינות אבל לא מוצאות פנאי לכך. אבל מאז החלה המלחמה, שוב הרמנו טלפונים לכל הנשים שלא הסכימו בעבר, וכשבעים אחוז מהן הסכימו. ההיענות היפה הייתה בעיקר באזור הדרום".
מהיכן אתן משיגות את המתנדבות?
"אנחנו מגייסות אותן באמצעים שונים, וחשוב לנו מאוד שהן יהיו מהעידית של החברה החרדית. בדרך כלל אנחנו פונות לנשים שלומדות במכוני השתלמויות למורות וכדומה, שם יש ריכוז של נשים אינטלקטואליות שיש להן מה לתת.
"כל המתנדבות עוברות ריאיון, שבמהלכו אנחנו מנסות לברר איזו הכשרה הן קיבלו, אם הן מכירות את התחום של הנחיית הורים או חינוך, נושא שיש לו ביקוש גבוה בקרב הציבור החילוני בשל פשיטת הרגל של החינוך שם.
"יש גם ביקוש גבוה לליבון נושאים של זוגיות, ולכן יש צורך גדול בנשים שיש להן ידע בתחום הזה. יש לנו מחסור גדול של נשים חרדיות בעיקר בגילי ארבעים פלוס, בהשוואה לרצון העז של הציבור החילוני ללמוד.
"חשוב לי להדגיש שהמטרה המיידית של הלימוד בחברותא איננה להחזיר בתשובה את זו שמעבר לקו כאן ועכשיו", מדגישה תמר. "אנחנו מנסות להטעין את הנשים הללו בכמה שיותר חומר, בהתאם למה שמעניין אותן.
"גם כאשר עיקר השיחות מתמקד בחינוך ילדים, למשל, ברגע שהמאזינה החילונית שומעת את הדרך היהודית לטפל בבעיות הללו היא מבינה שיש לנו מה להציע. כשהלבבות נפתחים, יש אפשרות להעלות נושאים נוספים, להעמיק ולהגיע ליותר ידע".
מה נשים רוצות ללמוד, בעקבות המלחמה?
"בעקבות המלחמה הפעילים הגיעו למלונות, ומשם הביאו מספרי טלפונים של נשים ובנות שרצו להמשיך לשמור על קשר. בדרך כלל אנחנו עובדות עם בוגרות סמינרים, אבל המלחמה זימנה לנו עוד אופציות של מאגרים שצריך לנצל.
"הנושאים שמעניינים אותן הם אמונה וביטחון, הלכות שבת – שקיים רצון עז ללמוד אותן, ואכן נעננו לאתגר ונתנו להן קובץ יומי של שתי הלכות. נשים רבות התחברו לחיזוק הזה, וכך המשכנו במיזם של עריכת שלחנות שבת.
"נתנו למשתתפות גם אופציה של שליחת שמות של חיילים כדי שילמדו לזכותם, וההתלהבות הייתה מדהימה. הייתה לי מישהי שאמרה שהיא לא יכולה לדבר בגלל שבעלה מגויס. אמרנו לה שדווקא בזמן כזה כדאי שתהיה לה מישהי שתיתן לה כוח ואמונה. היא הסכימה, וכך התאמנו לה חברותא".
אחד הסיפורים המרגשים ביותר שיש באמתחתה של תמר, נוגע לאישה צעירה ממוצא רוסי, שמנסה זה תקופה להתחזק אף על פי שבעלה נשאר קצת מאחור.
"כאשר שוחחתי איתה בתקופה הראשונה לאחר פרוץ המלחמה, היא סיפרה לי שבעלה מגויס. מדובר בזוג שעדיין לא זכו בילדים, כך שהיא נשארה די בודדה, והיה לה קשה מאוד.
"אותה האישה סיפרה לי שהיא קיבלה עליה להתנתק כליל מהרשת ומכל הערוצים. לדבריה, היא הייתה מכורה לגלישה הזו, ולמרות הבדידות שהייתה בה היא הייתה מוכנה לעשות את הצעד הזה למענו של בעלה.
"היא תיארה בהתרגשות את שלוות הנפש שזכתה לה בעקבות ההחלטה שלה. אחרי כמה ימים היא סיפרה לי בהתרגשות שבעלה שוחרר מהמילואים, ללא סיבה טבעית".
ואילו אביגיל ירושלמי, שאף היא רכזת ב'פעימות' של 'ערכים', מספרת דווקא על בחורות שהגיעו ממשפחות חרדיות, ירדו מעט מהדרך ובעקבות המלחמה התקרבו שוב לבורא עולם.
"אחת מהנשים הללו, ירושלמית ממשפחת רבנים חשובה, התדרדרה מאוד. פעילי 'ערכים' שיצרו איתה קשר הצליחו קצת לקרב אותה, אבל היא לא הייתה מעוניינת להמשיך את הקשר או ללמוד בחברותא.
"לפני המלחמה ניסיתי שוב להשפיע עליה והיא סירבה, אבל לאחר פרוץ המלחמה היא התחזקה מאוד, וכעת לומדת בקביעות. היה לי עוד סיפור של בחורה מבית חרדי שעזבה את היהדות ואפילו השתתפה בהפקה נגד החרדים.
"המשפחה שלה התנערה ממנה, אבל לאחר שסידרנו לה חברותא טובה היא מתחזקת מאוד, ואני מקווה מאוד שהמשפחה שלה תחזור להיות בקשר איתה.
"יש לנו גם בוגרות של סמינרים מאזור הדרום שבעבר לא רצו להשתתף במיזם החברותות, וכעת הן הסכימו. רבות מהן מספרות שבעקבות הלימוד הן התחזקו בשמירת מצוות כמו שבת או צניעות.
"רבות מהנשים הללו מעוניינות ללמוד על אמונה וביטחון, נושא חם בעקבות המלחמה, וכמובן את ההלכות שקשורות לנשים. הן מתארות שהן מרגישות שהעולם נגמר, שהמשיח מגיע עוד מעט, והן רוצות להיות ראויות לגאולה".
