מקורי כמו מקור של ציפור הזויה

זו הדרישה הכי בסיסית, אלמנטרית, פעוטה ובלתי ניתנת להתפשרות בימים אלה: הבו לי רעיון מ-ק-ו-ר-י! | מקורות יודעי דבר סיפרו לנו שאין מקור לדרישה המקורית, אבל ממקור מוסמך נמסר שיהודים טובים לא עושים רק מה שחייבים אלא גם הרבה מעבר לזה, וזו הסיבה המקורית לתחרות המקוריות הפורימית. שיהיה | בואו למצעד המקורי של תחפושות, משלוחי מנות ושיטות התרמה לקמפיין הפורימי של הת"תים, שפשפו עיניים והחליטו: מיהו המקורי ביותר מכולם | ואל תשכחו לסגור את המקור הפעור מרוב תדהמה

ארבע מצוות פורים יש לנו המתחילות במ'. את החמישית שגם היא מתחילה במ' לא כתבו, אבל רבים מקיימים אותה באדיקות ומהדרין בה מדי שנה ושנה. קבלו את המקוריות בתרועות.
תחפושת? רק מקורית! מלכת אסתר – אאוט, מלכת הצפרדעים הכחולות – אין.
צפרדעים כחולות? כנראה יש עניין עמוק מאחורי הרעיון, אך הילדה הגמגמנית שכתר צפרדעים על ראשה לא הצליחה להסביר. לא נורא, העיקר – מקורית!
משלוח מנות: ופלים וקופסת טונה? חס וחלילה! גם לא עוגיות שוקולד ופטיפורים. לא משנה הגודל והצבע, משנה הרעיון. זה העיקר. האם האוכל שבתוכו בליע? זו כבר נקודה זניחה.
גם בחורי הישיבות שיוצאים דחופים ומבוהלים לפני הת"ת של הישיבה לא טומנים ידם בקופה וממציאים סלוגנים, מזמורים ותלבושות מקוריות.
אומנם אמר מי שאמר כי מקור יש רק לציפור ואולי רק לציפור משוגעת, כי לציפור סטנדרטית יש מקור משעמם ושגרתי וממש לא מקורי, אך כאן יעלו ויבואו רק רעיונות מקוריים. ככל שהרעיון מקורי ויותר משוגע, כך יקבל זכות קדימה להיכנס למגילת הפורים המקורית הזו.

חפשו את המקור
תחפושת מקורית היא משאת נפש של כל ילד או ילדה – בגיל או בנפש – בעל אישיות חובבת מקוריות. לא לכל אחד מתאים לבנות סוכה על חמור או פיל בחנות חרסינה, אבל יש כאלה שמצליחים להגות ולבצע, ולאחר מכן נותר האתגר למחופשים להתמודד עם המקוריות המונחת על כתפיהם.
איש טוב אחד שאני מכירה היטב, מצא את עצמו ב'פרומו' של חג הפורים, הלוא הוא יום המסיבות, נוהג ברכבו כשארובות השמיים נפתחו על החוגגים המחופשים בדרך למסיבות. הוא ריחם על מלכות אסתר שהפכו למלכות הבוץ ועל שאר ילדים לבושים חור כרפס ותכלת מטפטף. היה מעלה את כולם לרכבו, אך לא היה מקום, כי ילדיו המחופשים מילאו אותו. אך כשהאחיינית נצפתה דולפת בצד הדרך, הוא עצר ומייד פתח לה את הדלת.
האחיינית הייתה לבושה כובע קש וחולצה משובצת, אך לא עלתה פנימה בטרם תדאג לאביזר הכבד שגררה איתה.
הוא יצא מהרכב להעלות את הארגז על הגלגלים שהיה נראה כמריצה, ונדהם לגלות כי בין ערמות החציר שהיו בתוכו רובצת פרה קטנה. כלומר לא פרה מהמשק אלא פרה תוצרת בית, חיה ונושמת, בדמות אחותה הפעוטה בת השנה וחצי הלבושה לבן וטלאים שחורים כמו הפרות ממעדן החלב.
את הכבודה הוריד בבית הספר, ורק אז נזכר לשאול למה היא התחפשה. אם טרם הצלחתם לגלות, נחשוף כאן את הרעיון המקורי: "לדוד משה הייתה פרה". איך התמודדה המורה בכיתה עם הדוד משה ובעיקר עם הפרה הקטנה לא גילו לי, אבל ספק אם היה ביצוע תחפושת מקורי יותר מזה בבית הספר.
כשאחד החברים של בני הביא משלוח מנות, לא הצלחנו להבין מי נגד מי ולמה. הוא היה עטוי בסדין לבן מחודד בקצהו על ידי מוט שהחזיק, ולעיניים – פערו שני חורים כדי שהמתחפש לא ילך כסומא. רצינו להחמיא, אבל על מה? כמה טוב שהאם הצמידה בסיכת ביטחון שמינית בריסטול שעליה כתוב הביטוי: "שד משחת". האמת שהכינוי לא כל כך התאים לעלם החמודות שהתחבא תחת התחפושת, אבל אולי הוא שד נסתר, לכו תדעו.
להתחפש לגורילה היה פעם משאת נפשם של רוב ילדי ישראל בהשראת כלובי הגורילות (שעוד נזכיר אותם בהמשך) שפיזזו ואספו כסף לת"ת. בימי נעוריי ראיתי גורילה שכזו, אבל המקורי בעניין הקופיות היה המיקום שלו. על חלון הרכב הקימו מושב מסורג חיצוני, והגוריל העליז ישב בתוכו מניף שלט שהקפיץ את התחפושת לרמה חדשה, וכה היה כתוב בו: "אני הסבא של שולמית אלוני". (לצעירים שבנו אתגר: שאלו את הזקנים שבחבורה במה זכתה שולמית אלוני לסבא כזה…)
עוד תיאור חי היישר מפורים מביאה חיה רפפורט: "בלכתי עם בנותיי מקריאת המגילה אל מבצע משלוחי המנות כמעט נתקענו באף ענק שלבשה ילדת חמד בימים רגילים, ומבעיתה בימי הפורים על בגדי הצבעונין שלה. בידה אחזה טרקטור נחמד, והייתי צריכה לבהות קשות כדי לנסות ולאתר את הרעיון שמאחורי הביצוע התמוה. בתי המחוננת מייד קפצה ואמרה: 'אה! חפרנית!' 'חופרת', תיקנה החופרת בקפידה, היטיבה את האף הארוך והמחודד על פניה ואצה רצה לחפור".
לאה זמל משתפת בחדווה: "באחת השנים אחיין שלי השתוקק להתחפש לחייל. אומנם זו התחפושת הכי זולה בחנות התחפושות, אבל החיידר שלו נגד אווירה מיליטנטית, וגם אבא שלו לא ממש התלהב מהרעיון. הייתה להם בבית תחפושת מקורית ומושקעת וממש חמודה של מוכר פלאפל, אבל הילד לא הסכים כמובן להסתכל לכיוונה.
"בסוף אביו הסביר לו בשיא הרצינות שבצבא יש 'החייל של הפלאפל' שהוא החייל שאחראי לחלק פלאפל לכל החיילים. ויתחפש הנער לחייל של הפלאפל בשמחה רבה ושלום על ישראל. ואם ראיתם פעם ברחוב ילד שמחופש למוכר פלאפל ואוחז בידו חרב גדולה – עכשיו אתם כבר יודעים במה מדובר".

בלתי ניתן לחיקוי
מכירים את הדמויות הצבעוניות הללו המהלכות ברחוב והן חלק מנוף ילדותנו?
כאן המקום להזכיר את 'היום בזול', רוכל הנעליים נוחו עדן שהיה מסתובב בריכוזים החרדיים ומנעיל את עם ישראל בזול. גננת מלאת מרץ ומקורית כמובן החליטה בשעתה לחפש את כל ילדי הגן בראש חודש אדר לאיש ולכרוז. הקטנטנים הסתובבו והחרישו את השכונה בקריאות 'היום בזול', ואין לי מושג איך השיגה כמות כה גדולה של ערמות קופסאות נעליים לכל החבורה.
לא רק הגננות מקוריות, לעיתים הרעיונות מגיעים מהילדים עצמם.
"בכיתה ד' החלטתי שאני מתחפשת ל'איש הכחול"', כך דינה ויספיש השובבה לשעבר, שהיום כבר מחתנת, אך לא נס לֵחה העליז. "מי שגרה פעם בבני ברק, בוודאי יודעת מה זה או יותר נכון מי זה".
מי זה ומה זה, באמת?
"איש אחד שהיה לובש בקביעות חליפה כחולה והתנהג באופן משונה. הילדים טענו שהוא 'חוטף ילדים'.
"באותה שנה בליל פורים חגגנו שבע ברכות של בת דודה. אמא שלי לא הסכימה בשום אופן לתחפושת המוזרה הזו וחיפשה אותי ל'גברת'. אני זוכרת שהייתי נראית נפלא אבל הרגשתי אומללה נורא, כי כל בנות הדודות שמעו בחתונה על התחפושת המקורית שלי וחיכו לראות אותה, הן חשבו שסתם התרברבתי עליהן".
ומה תאמרו על תחפושת מקורית היישר מהמקור?
כשלמדתי בתיכון הירושלמי המתקרא הסמינר הישן, גיליתי לתדהמתי כי אחת החברות החולקות איתנו את ספסל הלימודים היא עולה די חדשה מאיראן. (באותה תקופה התפרסם ריאיון עם אחותה ב'משפחה', וכך נודעה לנו ההיסטוריה הפרטית שלה.) אחרי שהפסקה שלמה היא ניאותה לספר לי חוויות מצמררות מאיראן החומייניסטית שממנה ברחו, שאלתי אותה: "רגע, נשארו לך הבגדים שלבשת באיראן?" היא אמרה לי שאכן, שמלת הלימודים הכחולה שלה נותרה למזכרת, וכך גם הרעלה שאותה כל ילדה הייתה חייבת ללבוש. אחותי הייתה אז בכיתה ג', וביקשתי לשאול את המדים האותנטיים הללו לתחפושת בשבילה. חברתי הסכימה בשמחה רבה, והביאה לנו. אומנם היה צורך לצבוע את עורה הבהיר מדי של הילדה, אבל עיניה הגדולות והכהות נראו יפה מבעד לרעלה, והייתה לה דמות של ילדה איראנית לעילא ולעילא.
מרב סויסה באמת חשבה על תחפושת מקורית וגם ביצעה, אבל חוותה אכזבה. "כשהייתי במדרשה התחפשתי ל'קיר טיפוסי של בת מדרשה', עם פתקי 'איי לאב יו' של חברות, מראה קטנה, חיזוקים וקבלות רוחניים, לבבות וכו'… התחפושת יועדה למסיבת פורים במדרשה שאליה גם שאר הבנות התחפשו. הייתי בטוחה שתחפושתי תזכה לשימת לב מרובה.
"התחפושת הייתה למעשה פוליגל לבן שעליו הדבקתי את מאפייני הקיר הטיפוסי, ותליתי אותו על עצמי מלפנים. לצערי, הבנות לא שמו לב או לא הבינו, ובתחרות שנערכה זכו תחפושות הרבה פחות מעניינות. במקום ראשון זכתה מישהי שהתחפשה לעץ…
"די מדוכדכת הנחתי את הפוליגל באיזו פינה במדרשה, אבל בימים אחר כך כששככו הדי הפורים, בנות גילו את הפוליגל המעניין וניסו לברר של מי זה ומה זה והתלהבו, וכך בדיעבד זכתה התחפושת לעדנה".
בחור מישיבה הגונה החליט להתחפש בפורים לברנש מבורנש: התארגן עם כיסוי ראש מתולתל המשמש לתחפושת כושי ממוצעת, תקע מעליה כיפה סרוגה זעירה והתלבש בהתאמה. אחרי שהתבסם יפה במהלך התרמות הת"ת, נעמד בתחנה כדי לנסוע לסעודת פורים אצל הוריו. אימו מספרת שהוא התקשר הביתה כאשר החגיגה הייתה בשיאה והודיע כי הוא מביא עימו לסעודה אורח שאסף על הדרך, שביקש ממנו להצטרף אליו לסעודת פורים. "כל דכפין ייתי ויכול", הסכימה האם שנכנסה למצב רוח פסחי. הכל ציפו לבן ולאורח שיביא עימו, והנה בדלת נכנס ברנש מתולתל, וכיפה קטנה מיטלטלת בין תלתליו.
"איפה האורח?" הבחור המבוסם ניסה להצטלל ואז קלט: "אה, הוא ברח לי באמצע!" אחרי שהתפכח מיינו סיפר כי הוא עלה לאוטובוס עם בחור צעיר ואבוד שבקש להילוות אליו לסעודת פורים בביתו, אך מה קרה במהלך הנסיעה? כמה מן הנוסעים המבוסמים החלו להתפלפל בדברי תורה. בחורנו המחופש הצטרף בחדווה לשקלא וטריא והוכיח בקיאות מופלאה. הבחור שביקש להילוות אליו קלט שמתחת לתלתלים מסתתר בחור רציני מדי, והוא לא מה שחשב מההתחלה, ונשמט ממנו…

מנה על הראש
אם על התחפושות שקדו טובי המוחות ועמלו טובי המבצעים עד להנפקה המקורית, מה באשר למשלוחי המנות? יש והאגף הקולינרי שמבחינה הלכתית דורש אך שתי מנות יצא לגמרי מדעתו, ומשלוחי המנות המקוריים יוכיחו:
שולמית אוחנה הייתה בטוחה כי השכנה החליטה להכריז עליה מלחמה. הכל בשל אותו משלוח מנות שהכיל צלחת נאה להפליא, אך הבעיה הייתה במה שהונח עליה: צמד פרוסות של געפילטע פיש. עם כל הכבוד לזה שמזל אדר דגים, לקבל מנה מבושלת עם הגזר מלמעלה היה למעלה מכושר הסיבולת המרוקאי המקורי שלה. "ואחרי זה תגידו שמשלוחי מנות אמורים להרבות אחווה ורעות!" היא מתרעמת. בטרם תשליך את התכולה בעלבון, נזכר הדייג המחופש להתריע שזה געפילטע מחופש.
התברר כי עוגיות החמאה העבות היו הבסיס ה'דגי' האשכנזי, ופרוסות הגזר המדומות היו עיגולי משמש מיובש, וסלט הסלק בצד היה מין ממתק לא מזוהה בגוון סלק.
"לא העזתי לטעום מהמשלוח המקורי המושקע", מודה שולמית, "האסוציאציה לא עשתה לי תיאבון. חבל שהשכנה היצירתית כה טרחה, הבדיחה לא הצליחה".
הבה נקווה ששכנים אחרים היו אמיצים יותר בכל הנוגע לטעימת געפילטע פיש מחופש, ובפרט אלה שהיו שמחים אפילו לקבל את המקור. (כי כן, יש אנשים המתענגים על המטעם מדי שבת בשבתו, מעדות קרובה ביותר!)
עוד עדות ספוגה בעלבון על משלוח מנות מקורי במיוחד, הגיעה מאישה ותיקה מאוד שקיבלה אותו משכנים חדשים מאוד:
"אני שלחתי להם מנה-מנה", מתארת בלומה וייס, אישה ותיקה בתחום משלוחי המנות ובחיים בכלל. "ריחמתי על הזוג הצעיר החוצניק שגר רחוק מההורים, העמסתי מגש מלא בכרוב ממולא, לשון בקר ושאר מטעמים ושלחתי אליהם עם נכדיי שבאו במיוחד לסייע לי במשלוחים. לא שציפיתי שישיבו לי באותה מטבע, או יותר נכון שטר… אבל מה שקיבלתי היה מעמד של שלוש מגירות שהכינו משלוש קופסאות גפרורים ממוחזרות. בתוך מגירה אחת היו גבישי סוכר ובצידם נכתב באנגלית כי הם: 'יהלומים', במגירה השנייה טרחו ודחפו טבעת משוקולד, ובשלישית עוד קשקוש בגודל מטבע של שקל שדימה עוד תכשיט. אל 'קופסת התכשיטים' הזו צורפה מגילה עליזה הכתובה באנגלית. לא הצלחתי להבין את מלוא הנאום שם, כי לא היה לי פנאי לפתוח מילון אוקספורד. אני מניחה שזה היה מקורי ורעיוניסטי ומצחיק. אבל אפילו לתת לנכדים 'תשלום' ממשלוח המנות הזה לא היה כל כך מה. היה מקורי, מקורי, מה אומר ומה אדבר".
המתחם הרפואי חביב על האנשים המקוריים הנתלים בראשי התיבות של אדר – אני השם רופאך, ומכניסים ענייני רפואה גם למשלוחי המנות:
"אחיינית שלי חיפשה את הילדים לרופא, אחות וליצן רפואי", מספרת סימה לוי. "היא הביאה לנו משלוח מנות ובו מזרקים מלאים ברוטב, תחבושות בורקס נוטפות דם קטשופ והגדילה למלא שקית אינפוזיה בנוזל מלחיץ. בסוף נודע לנו שזה יין לבן, אבל שתהיה בריאה ומקורית הלאה, למה להרוס את התיאבון?"
יש המוסיפים תוספים מקוריים למשלוחי המנות, כמו אותה שכנה חייכנית שהשקיעה משחת שיניים לכל שכניה ומכריה – פריט חשוב והכרחי ליום הממתקים הגדול. אך לא רק משחה – שהיא לא אכילה אפילו שהיא בטעם מנטה – הייתה שם. היא הוסיפה למערך השינני בקבוק חלב ושוקולדים לבנים שעוצבו למטעם שנראה כמו שיניים תותבות. ליתר שמחה ועונג ולהשלמת המאורע הוסיפה עוגיות חיוכים, וניל כמובן, כדי שהקונספט הלבנבן לא יינזק. המארז כולו זכה להתאגד כשרשום עליו למתקשים בהבנת הרעיון המקורי: "טוב המלבין שיניים לחברו…" השליח היה מחופש לרופא שיניים, ואחותו – לשיננית.
יש שיאמרו כי אין מזכירים דברים עצובים כמו רופא שיניים בפורים, ויש שיתפלפלו איפה מוצאים רופא שיניים במגילה (רמז: אין לי מושג).
את הציון הכי גבוה במדד המקוריות של משלוחי המנות נעניק לאותו "בחור גבוה ג'ינג'י עם חיוך שובב וקונדסי שלא מש מפיו", כך מתארת פסי גרינפלד את אותו בחור ישיבה אמריקאי שהתארח עם קבוצת חברים בביתם בפרשת זכור. "הרבה בחורים נהגו להתארח אצלנו בסעודות השבת, כי גרנו סמוך לישיבה שלהם. אותו בחור סיפר בעונג רב שהוא החליט להכין לראש הישיבה שלו משלוח מנות מיוחד במינו: תרנגול אמיתי! הוא תיאר לנו איך זה הולך להיות כשהוא מתמוגג מראש. חיכינו במתח לשבת הבאה שבה יתארח אותו ג'ינג'י עליז כדי לשמוע חוויות. איך אמר אבא שלי? 'חכם עדיף מנביא'. התברר שכאשר הוא דפק על הדלת, ראש הישבה פתח, ומייד סימן לו להשאיר את הארגז מחוץ לדלת. כל ה'קטע' הלך לו, למסכן"…
רק אנחנו נשארנו במתח מה עלה בגורלו של התרנגול שהופקר בחדר מדרגות בעיצומו של יום הפורים.

יחסי ציבור המום
ואם בבחורי ישיבות עסקינן, לא נוכל להתעלם ממנהג הת"תים, הלוא הם ארגוני הכנסת כלה, וליתר דיוק הכנסת חתן, העובדים קשה בימי פורים על הגדלת ההכנסות. הם מגייסים כמובן את כל חושי היצירתיות לגרום לקהל הקדוש לתרום ככל יכולתו ולמעלה מזה.

זה מתחיל בהכנות התלבושות, התחפושות והסלוגנים המודבקים על הטנדרים נוסח: 'נט"ן – נוטלים נדבות', 'האגודה למלחמה בקמצן' או 'די לשלטון הפקידים'. ישנם היומרניים: 'דירה לכל חתן', או 'נלחמים על הבית', ומצאנו כאלה שכתבו בפשטות: 'מתגייסים לישיבה' ואפילו זימרו ברמקול הענק: 'פורים בא, ואיתו תרומה גדולה', נוסף על הג'ינגל הוותיק: 'לא פחות מאלף' ושאר פנינים המרבות צהלה בכל מקום. ספרו לבחורינו על הרעיון המקורי של הת"תים של פעם…
אין זה סוד כי לפני כמה עשורים משאת נפשו של כל זאטוט הייתה להתחפש לגורילה, כמו שכבר הזכרנו, וזאת בהשראת אותם כלובי גורילות על טנדרים פתוחים – שהיו התחפושת הכי מקורית של חבורות מתרימי הת"תים דאז. הבחורים המחופשים בפרווה שחורה אימתנית זו היו מרקדים ומקפצים, ופורים בלי גורילות לא נקרא פורים. שאלו כל ילדה בת ארבעים-חמישים. אין לי מושג מה היה היקף התופעה, אך זכורתני היטב את בת דודתי שעברה דירה מבני ברק לירושלים, ובשושן פורים כשבאנו לברך ולשלוח מנות (קופסת שימורים, ופלים, עוגיות ובקבוק יין צרורים בתוך סלסילה מצלופנת. תודה ששאלתם) היא התלוננה בפניי שבירושלים לא רואים גורילות וזה בכלל לא פורים שמח כמו בבני ברק. כנציגת הירושלמים חשתי אחראית על התדמית השמחה של העיר ונכנסתי ללחץ. סרקתי בבהלה את הרחוב, והנה מעבר לפינה הופיעו הגורילות המקפצות ומפזזות והשיבו את כבוד העיר ואת נשימתי לאיתנה.
אך היו ת"תים משוכללים יותר. שאלו את פייגי שוורץ שזוכרת זיכרון ילדות מוקדם ביותר:
"כשהייתי בת שנתיים עברנו לשכונת גאולה, ובפורים יצאנו לרחוב מלכי ישראל לצפות בתחפושות. פתאום עבר רכב לבן עם גרר פתוח ובו קיפצו חיות טורפות – נמר, אריה, זברה ואולי עוד.
"ואז קפצה משם גורילה אחת ותלשה אותי מהידיים של אמא שלי, הרימה אותי גבוה גבוה והכניסה אותי לתוך גוב החיות הזה. אחרי כמה רגעים שהייתי בהלם מוחלט התחלתי לשאוג כאלו שאגות, שהגורילה קפצה בחזרה לאמא שלי והחזירה את הצורחת הדגולה. אי אפשר היה להמשיך לצפות בתחפושות ולטייל. הוריי היו צריכים להשיב את רוחי בבית השקט.
"עד שנרגעתי… והנה הגורילה ניצבה שוב בפתח הבית, באה להגיד לי שלום. אין לי מושג איך השתקמתי רגשית. רק אחרי שדודי הסיר את המסכה הנוראה העזתי להציץ בו. הוא סיפר כמה היה מאוכזב מההיסטריה שלי ומכך שלא הייתי מוכנה להפגין מתיקות מול החברים שלו.
"ואני לא מבינה למה הוא חשב שאני אמורה לזהות אותו בתחפושת שלו ועוד לשלוף משפטי מתיקות מול החברים שלו שהיו נראים היישר מהג'ונגל. אבי אסר עליו להכניס את 'גן החיות' לביתנו כי עברתי מספיק, והחבורה הפסידה את המתת אף על פי שאבי הבטיח לו מראש שאם הם יעשו 'שמח' הוא ייתן ביד רחבה. כנראה אבי והדוד הצעיר שלי היו חלוקים לגבי המושג 'שמח'.
"אמא שלי זוכרת אותי עד היום מפרפרת וצורחת בידי הגורילה ההיא בתוך כלוב החיות, ואני? לא פלא שאני לא מרשה להתחפש לחיות – רק לדברים נעימים ושמחים".
טובה לוי נזכרת בשעשוע באחד מבני הדודים שלה: "בן הדוד שלי פרץ לביתנו בעיצומו של יום הפורים בלוויית כל הקבוצה שלו בת"ת, כשהוא מחופש לשודד שתום עין עם רטייה מרשימה, ובידו רובה שלוף. הוא נכנס לבית בקריאה: 'לשדוד את הדוד!' ואז החברים אמרו בהקלה: סוף סוף הגענו לכאן! הבחור שיגע לנו את השכל כל הדרך לבני ברק, בקמפיין שיצר במיוחד עבורכם".
זה עוד קמפיין זוטא… באחת הישיבות הירושלמיות הפיקו קמפיין לקראת התחלת מועד גיוס הכספים. כהשלמה לסלוגן: 'חותרים ליעד', העמידו במרכז חדר האוכל בריכת שחייה מלאה במים וסביבה מדשאות סינתטיות למען התחושה המרעננת. ביום שנפתח הקמפיין בקול תרועה רמה, ראש הת"ת נשא נאום מלהיב ובסיומו קפץ ראש לתוך הבריכה.
הבה נקווה שהבחורים המורשמים מהקמפיין הפנטסטי אכן חתרו ליעד והשיגו תרומות נאות שהיו שוות את ההשקעה הגרנדיוזית.
ומהכבד אל הקל: משפחה אחת הנוהגת להשכיב את ילדיה הקטנים לישון גם בחודש אדר, עת בחורינו מצלצלים בעוז בדלת לבקשת תרומה, הגתה רעיון איך למנוע את בעיית ההתעוררות של הדרדקים עקב הצלצולים התכופים – הם הכינו שקית מטבעות לשירות עצמי ותלו שלט על הדלת שבו צוין התעריף: בחורי ישיבה קטנה זכאים ליטול מטבע של שני שקלים, ואילו בחורי ישיבה גדולה יזכו במטבע של חמישה שקלים.
איזו הקלה לגלות כי מקוריות יכולה להיות גם פרקטית.
בכל מקרה, נסיים באיחול לא מקורי אך מעומק הלב: פורים שמח!

לכתבה מקורית כזו לא יכולנו להביא אשת מקצוע בנאלית שתדבר בקלישאות על מקוריות. לכן טרחנו והרחקנו נדוד עד פרס הרחוקה ומצאנו שם את המקצוענית זרש אגגי, הידועה כמפיקת הרעיונות המקוריים במדינתה כמו 'יעשו עץ', מנכ"לית מכון 'מקוריות המקור', מנחת סדנאות ומחברת רב המכר 'העץ המקורי', ושהצליחה למרות עיסוקיה השוטפים, עיניה הדומעות ומצב רוחה השפוף, להעניק לנו מניסיונה המקורי העשיר.
למה אנשים מחפשים להיות מקוריים?
"חשוב להעמיק ולנתח את שורש הבעיה הזו, הגורמת לאנשים לחפש להיות דווקא מקוריים, ואם נעמיק בתופעה ונתבונן נראה כי הכל מתחיל בשאיפה כמוסה ונסתרת של אחוז נכבד באוכלוסייה החולם לעוף. כשהוא לא מצליח לעוף על עצמו, ולא מצליח להצמיח כנפיים כמו ציפור, הוא מסתפק לפחות במקור, ונהיה מקורי".
מה עושים כשמחפשים רעיון מקורי וכל מה שעולה לראש הוא בנאלי או סתם מטופש?
"הייתי ממליצה לשבת או לעמוד, או ללכת או לרוץ ולבדוק: האם באמת הרעיון לא מקורי, או שאולי הבנאלי והמטופש הוא המקורי החדש? אה! על זה לא חשבת, נכון? ברגע זה למעשה הדגמתי לך מהי חשיבה מקורית. חשיבה מקורית היא הבסיס, המקור והסיבה למסיבה".
איך היית ממליצה להתמודד כשמתברר שהרעיון אומנם מקורי, אך הביצוע יצא גרוע?
"הכל עניין של ניסיון. ככל שצוברים יותר רעיונות מקוריים עם ביצועים מזעזעים, כך משבחים את הביצוע ומעלים אותו לדרגה מחרידה הרבה יותר, וכך הרעיון יוצא מקורי ברמה שאנשים באמת מתעלפים ממנו, ואני לא מתכוונת לביטוי המעלף שהוא לא מקורי בכלל, אלא באמת להשפעה הביולוגית שיש על הגוף כשהוא פוגש בדבר כזה".
ובכל זאת, איך משקמים יחסים אחרי תוצאות כאלה, למשל כאשר שולחים משלוח מנות מקורי יותר מדי שגורם עוגמת נפש במקום שמחה?
"אם יורשה לי, אומר בענווה גדולה שאני מקצוענית גדולה בתחום, וראיתי הצלחה מיוחדת בדרדור יחסים וטיפוח עוגמת נפש, לכן אני לא רואה בשאלה הזו בעיה, אלא פתרון. הכינו רק משלוחי מנות מקוריים עד כדי שיגעון, ואל תשכחו לשלוח את הגדול מכולם לחמות, מי שיוצאי אשכנז מכנים 'שוויגער'. בהצלחה!"