צבי לופיאנסקי י"ג תמוז התשפ"ג

כיצד מרקדין

 

רפאל: בספר העוסק בנושא של זוגיות, שמתי לב שאחד הביטויים השכיחים הוא 'הריקוד המשותף' ותהיתי אם יש הסבר מיוחד לביטוי הזה או שהוא פשוט מצטלצל נכון.

מטפל: שאלה מצוינת. זה לחלוטין לא ביטוי מליצי ונחמד, אלא מונח המשקף במדויק צורת הסתכלות מערכתית ולא פרטנית על קשר של נישואין. אחת מנקודות היסוד המבדילות את המטפל מבני הזוג היא האופן שהוא רואה ומקבל את דבריהם לעומת האופן שהם חווים את חוויית הקשר.

כל אחד מבני הזוג מגיע לקליניקה כדי לשתף בחוויות שונות שהוא חווה בתוך הקשר של הזוגיות. אותן חוויות הן הגורמות לו לפעמים לאכזבות, תסכול וקשיים שונים.

ברמה האישית, הקושי שכל אחד מהם חווה בחיי הנישואין הוא בעקבות התנהלות או צורת חיים של הצד השני. עבור המטפל לעומת זאת, מערכת היחסים ביניהם היא המייצרת ומזינה את ההתמודדויות של שני הצדדים.

זה מופשט לי מדי, תוכל לחדד יותר את מה שאתה אומר?

בוא ננסה להמחיש את הרעיון מחיי היום יום של כולנו. היית חבר טוב של מוישי בישיבה. הוא היה 'בחור לעניין', כפי שאומרים החבר'ה. חרוץ, חברותי, לומד טוב וגם אוהב את החיים. הוא התחתן בשעה טובה. היית בחתונה, הייתה חתונה שמחה מאוד. כל הוועד רקד לו כמו שרק לו מגיע…

בוקר אחד אחרי שנתיים, לוחש לך החברותא בכולל בשורה לא פשוטה בכלל… מוישי החבר הטוב מתגרש, לא עלינו. אתה נסער מאוד ומנסה לברר כמו כל יהודי סקרן מה קרה. "הם לא התאימו מהרגע הראשון", קובע החברותא בפסקנות. "הוא היה מאוד חברותי ואיש של אנשים, והיא לעומת זאת הייתה מאוד ביישנית, וזה פשוט לא הלך".

נניח לצורך העניין שזה אכן מה שקרה ביניהם.

בוא נחשוב על זה לרגע. מוישי ומירי נפגשו לפני שנישאו והכירו זה את זה. מן הסתם הם הרגישו את ההבדלים הקיימים ביניהם, ולמרות זאת בחרו להינשא. יתרה מזו, בהרבה מהמקרים דווקא הפער הקיים באופי בין השניים הוא הגורם המחבר ומושך ביניהם.

אם כן, איך ייתכן ששנתיים לאחר מכן בסך הכל, מגיעים אותם מוישי ומירי למקום קיצוני כל כך, דווקא על אותו רקע?

התשובה היא שלא התכונות והאופי השונה הם הגורם להקצנה ולסיום הקשר. מערכת היחסים שנוצרה ביניהם בעקבות אותו השוני, היא שגרמה לכך.

בתוך מערכת יחסים של שניים החולקים את חיי הנישואין, באים לידי ביטוי צרכיו הרגשיים של כל אחד מהם. כאשר הצורך בא לידי ביטוי בתוך אותה מערכת, הוא מעורר רגש כל שהוא אצל הצד השני. לעיתים זה יהיה רגש חיובי, אך בהרבה מהמקרים זה יהיה רגש קשה – חשש, פחד או חרדה. אותם חרדה או פחד יביאו אותו להגיב תגובה משלו באותה מערכת יחסים. אותה תגובה תעורר רגש חזק יותר אצל הצד הראשון שיגיב גם הוא בקיצוניות רבה יותר.

זה נשמע כמו התנהלות של שני ילדים קטנים.

לא. חשוב שתדע שני דברים:

  • אנחנו לא מדברים פה על מעשה מסוים שעשה אחד מהם והשני מחזיר לו. ממש לא. אנחנו מדברים על דינמיקה ועל התנהלות שמתרחשת ביניהם.
  • בני הזוג אינם מודעים כלל למעגל ההולך ונרקם ביניהם. הוא מתרחש ברבדים עמוקים יותר מרמת המודע.

לדוגמה: מוישי מתחיל לחוות את המציאות שמירי מעדיפה להישאר בבית ולא רוצה לצאת למפגשים חברתיים. את מוישי זה יכול להלחיץ או לעורר בו פחד שהחיים שלו הולכים להשתנות. הוא עלול לחשוש שצורך מאוד דומיננטי בו עלול להיכבות עם הזמן.

מוישי יגיב מתוך אותה חרדה. הוא עשוי למשל להתחיל לשכנע את מירי שתהיה לה הנאה גדולה במפגשים חברתיים ולמנות את היתרונות שלהם או לחלופין הוא יתעקש ללכת לאירועים שונים ולא לוותר עליהם. ככל שהוא יעמוד על כך או ישכנע את אשתו בחשיבות היציאה עם חברים, מירי רק תתכנס יותר. ככל שהיא תתכנס כך מוישי יפחד יותר, וזה יתגלגל הלאה.

מה שאומר, שהמערכת עצמה מייצרת גירוי ומהגירוי נוצרת תגובה. התגובה עצמה מייצרת גירוי המייצר תגובה קיצונית יותר וכך הלאה.

מכאן גם תוכל להבין את המושג 'ריקוד משותף'.

תאר לך שני אנשים בחתונה רוקדים במעגל אחד. אחד מהם מחליט לפתע לשנות את הקצב. באופן בלתי נמנע יגיב חברו לשינוי, והוא בוודאי לא יוכל להמשיך באותו הקצב שהם רקדו יחד קודם לכן.

 

בני זוג חולקים את החיים יחד, בכל מובן שהוא. כל תנועה בתוך הקן המשותף משפיעה בהכרח על המערכת כולה. הדינמיקה שתתפתח מכך היא בידי שני צידי האוחזים בקן.