שימי: תקשיב, אנחנו כבר שמונה נפשות בלי עין הרע בבית, והדירה שלנו היא בגודל 80 מ"ר. אני ממש על סף יציאה מהדעת.
מטפל: מה מונע מכם לחפש דירה שמתאימה יותר לצרכים שלכם?
אשתי רחלי לא מוכנה.
שוחחתם ביניכם בנושא? ליבנתם את הצדדים?
אין אצלנו דבר כזה… ברגע שזו דעתה של אשתי, אין עם מי ועל מה לדבר. כל שיחה בנושא רק תגביר אצלה את ההתנגדות. "אצלנו היא הבוס", כמו שמכנים את זה בעולם.
אני מבין שבכל סוגיה ביניכם, דעתה היא הקובעת.
בוודאי. כל מי שמכיר אותה מבין מייד מה שאני אומר… היא טיפוס סמכותי והחלטי, ואני ממש ההפך. מתחילת נישואינו הבנתי שלמען שלום ביתנו עדיף לי לקבל את דעתה כמה שיותר.
נשמע שהיית רוצה שזה יתנהל אחרת…
ברור שלא הייתי מתנגד… אתה מכיר מישהו שהיה רוצה לחיות כך?
לא חושב שאמצא מישהו שרוצה לחיות כך, אבל אני כן מכיר מישהו שמאפשר לעצמו ולרעייתו לחיות ככה.
מי?
כבודו.
אני לא מבין איך אתה מגיע למסקנה הזו אחרי שאני מתאר בפניך את סגנון האישיות של אשתי, ועד כמה היא בן אדם חזק ועוצמתי וממש לא הטיפוס שייתן לבעלה להחליט בנוגע למה שקורה בבית.
אני מבין שהיא אחת שיודעת לעמוד על שלה.
השאלה שאני שואל את עצמי למרות זאת היא, מה היה קורה אילו בן אדם חסון, חזק וסמכותי ביותר היה עומד בתחנת האוטובוס, ובלי שום נימוק היה מונע ממך לעלות לקו שאתה עומד לעלות אליו. האם העובדה שהוא אדם חסון, כזה שנותן את ההוראה הזו בביטחון מלא, הייתה גורמת לך באיזושהי קונסטלציה שלא לעלות לאוטובוס?
ברור שאין שום תרחיש בעולם שהייתי מוותר על הנסיעה שלי. אבל מה הקשר בין זה לבין המקרה שלי ושל אשתי?
מקרה האוטובוס מצביע על כך שלא האופי של אשתך גורם לכך שהיא תחליט עבורכם את ההחלטות השונות בחייכם, שהרי מול הסמכות של אותו אדם אלים מהתחנה היה לך ברור שלא משנה כמה עוצמה יש בו – אתה עולה לאוטובוס.
אז מה אתה רוצה לומר?
אני רוצה להציע לך אבחנה חדשה בקשר ביניכם.
האבחנה הזו אומרת, שבתוך קשר של חיי נישואין איננו פועלים או מגיבים מהמקום האותנטי האמיתי והאינטואיטיבי שלנו, אלא מהמיקום שלנו בקשר.
זאת אומרת, התכונות השונות של הצדדים, כמו גם החוזקות והחולשות שכל אחד מביא עימו אל הקשר, מגדירות למעשה את מקומו של כל אחד בקשר, וזה משליך ישירות על ההתנהלות שלנו זה מול זה. לדוגמה:
אני הטיפוס הרציונלי, היא הרגשית.
אני החזק, היא החלשה.
אני המכונס, היא החברותית.
אני הריאלית, הוא ההומני, וכן הלאה.
זהו כמובן אינו דבר שקורה באופן מודע בין בני הזוג אלא מעגל שנרקם באופן בלתי מודע. אולם השפעתו נוכחת ביותר בחייהם.
האם אתה מערער על העובדה שאנשים שונים זה מזה? שיש צד אחד שהוא אכן מעשי יותר ואחר שפחות? או צד אחד שכלי וצד אחד רגשי יותר?
אי אפשר לערער על דבר כל כך בסיסי בחיינו.
לתוך קשר של חיי נישואין באים שני בני אדם שונים באופיים ובתכונתם. הקשר המתהווה ביניהם למעשה מגדיל או מקצין את הפער ביניהם, באותן תכונות שבהן הם שונים מיסודם.
דוגמה לכך היא בדיוק ההבדל בין רעייתך לבין אותו גבר אלמוני מהאוטובוס. גם הוא וגם אשתך הם אנשים בעלי עוצמה וביטחון. ולמרות זאת תראה את ההבדל בהתנהלות שלך. מול אותו אדם לא היה לך ספק שדבריו לא יערערו אותך לרגע מלעלות לאוטובוס. לעומת זאת מול רעייתך אתה אפילו לא מדמיין לפתוח בשיחה על המעבר לדירה חדשה. ההבדל הוא בכך שמול אותו אדם אתה מגיב בצורה האותנטית שלך. מול אשתך לעומת זאת, אתה ממוקם מלכתחילה כאדם החלש, חסר הביטחון ונטול הסמכות.
ובדיוק כמו שאתה פוגש את זה אצלך, כך תוכל לראות את זה אצל זוגות רבים סביבך. תוכל לפגוש את הזוג שהיא תמיד בתפקיד המכילה והאמפתית לעומת בעלה שנחשב לאדם הקר והענייני; את הזוג שהיא תמיד חרדה לחיי ילדיה והמשפחה לעומת בעלה שתמיד רגוע; זאת שתמיד מקבלת אחריות למשימות בחיים לעומת בעלה שתמיד נכשל במשימות שהוא מקבל עליו בבית.
לא הפער המובן שיש בין בני אדם הוא שנמצא ביניהם. המקום שכל אחד מהם ממוקם בקשר הוא שגורם להם לשוני הקיצוני בהתנהלות שלהם.
השוני בינינו הוא שממקם אותנו בתוך קשר. האתגר מתחיל כאשר נמצא את עצמנו מקובעים לאותו מקום.
