רבים מאלה שעברו חוויה לא נעימה של אשפוז או אפילו ביקור במיון, זוכרים את השאלה שהוצגה להם בשלב מסוים: בסולם של אחת עד עשר, עד כמה כואב לך? סולם הכאב הוא אמצעי נפוץ בעולם הרפואה הבין-לאומי, ונחשב חיוני להערכת מצבו של המטופל ולקביעת סדר טיפול במטופלים השונים.
עם זאת, האם אנשי הצוות הרפואי, שמקבלים את דיווחי רמות הכאב של המטופלים, מתייחסים אליהם תמיד באותו אופן? לא בטוח. מחקר חדש שפרסמו חוקרים מאוני' מיאמי בארצות הברית, מצא כי אנשי צוות רפואי עלולים להתייחס באופן שונה לדיווחי כאב של מטופלים – בתלוי אם מדובר בגבר או באישה.
על פי ממצאי המחקר, כאשר מטופלים גברים ונשים דיווחו על אותה רמת כאב, צופים עדיין העריכו שהכאב של הנשים היה פחות עז מהכאב של הגברים, ונטו יותר לחשוב שלנשים תעזור תמיכה פסיכולוגית על פני תרופות.
המחקר התבסס על שני ניסויים. בראשון, חמישים משתתפים התבקשו לצפות בסרטונים של גברים ונשים שדיווחו על כאבי כתפיים משמעותיים. הסרטונים נלקחו מתוך מאגר מידע שכלל גם את רמת הכאב שעליה דיווח כל מטופל. נוסף על כך, הבעות הפנים של הפציינטים נותחו דרך מערכת קידוד הבעות פנים שמאתרת כל תזוזה והבעה בשרירי הפנים. החוקרים השוו בין ממצאי התוכנה (עד כמה ההבעה הייתה כאובה) לדיווחי המטופלים, ולא מצאו הבדל במתאם בין התוכנה ודיווחי המטופלים בקרב גברים ובקרב נשים.
משתתפי המחקר התבקשו להעריך את רמת הכאב שהם חשבו שהמטופלים המוסרטים סבלו, בסולם של אפס עד מאה – כשאפס פירושו 'שום כאב בכלל' ומאה הוא: 'הכאב הגרוע ביותר שאפשר להרגיש'.
בניסוי שני, החוקרים חזרו על הניסוי הראשון עם 200 משתתפים. הפעם, אחרי צפייה, התבקשו המשתתפים גם למלא שאלון על ציפיות שונות לגבי כאב אצל נשים וגברים, שבודק סטריאוטיפים על רגישות לכאב, סיבולת לכאב, ונכונות לדווח על כאב, בקשר לגברים ולנשים. נוסף על כך, המשתתפים התבקשו לומר באיזו מידה היו ממליצים על טיפול תרופתי או פסיכולוגי לכל מטופל.
כשהחוקרים ניתחו את תגובות המשתתפים במחקר בהשוואה לרמות הכאב שעליהן דיווחו המטופלים במציאות ולממצאי התוכנה, הם מצאו כי נשים נחשבו כסובלות פחות כאב בהשוואה לגברים שדיווחו (ואומתו על ידי התוכנה) כסובלים מאותה רמה של כאב. כשניתחו את השאלונים על ציפיות לגבי כאב אצל גברים ונשים, החוקרים מצאו כי ניתן להסביר לפחות חלק מהשונות הזו בסטריאוטיפים.
"אם החשיבה הסטריאוטיפית היא שנשים מביעות יותר מגברים, הנטייה היא להפחית בערכם של דיווחי הכאב שלהם", אומרים החוקרים. "הצד השני של המטבע הוא שהנטייה היא לחשוב שגברים הם כה סטואיים, שאם רואים גבר מעווה את פניו בכאב הצופה עלול לחשוב שהוא נוטה למות. כתוצאה מסטריאוטיפים אלה, המשתתפים בניסוי פירשו כל הבעה של כאב אצל גברים כמשדרת רמה גבוהה יותר של כאב בהשוואה לאותה הבעה אצל אישה".
בנוסף, המשתתפים בניסוי נטו לחשוב שטיפול פסיכולוגי יהיה יעיל יותר מטיפול תרופתי עבור הנשים שהתלוננו על כאבים.
אחת ממסקנותיו המעניינות של המחקר הייתה שלא נמצא הבדל בין משתתפי הניסוי באופן שפירשו את כאבי המטופלים המוסרטים. במילים אחרות, גם גברים וגם נשים לקחו פחות ברצינות את כאבי המטופלות.
האם ניתן להתנחם בכך שמשתתפי הניסויים לא היו רופאים או אחיות? החוקרים לא סבורים כך. הם מצביעים על מחקרים קודמים שמצאו כי באופן עקבי נשים מקבלות פחות טיפול לכאבים, ומחכות זמן רב יותר כדי שתלונות הכאב שלהן יזכו להתייחסות.
"מידע קריטי שחשוב לשלב בתוכניות לימודי רפואה הוא שגם לבני אדם שעברו הכשרה רפואית יש הטיה מובנית באופן שהם מעריכים כאב של גברים ונשים, וההטיה הזו משפיעה על החלטות טיפול", אומרים החוקרים. "תוצאות הניסוי שלנו מוכיחות שההטיה הזו לא בהכרח מדויקת. נשים לא מביעות את הכאב באופן מופרז יותר מגברים, ולכן אסור לזלזל בביטויי הכאב שלהן".
חוקרים מושג
סרגל VAS
הסרגל המפורסם הנקרא VAS (ראשי תיבות באנגלית של 'סולם אנלוגי חזותי') הוא כלי מדידת הכאב הנפוץ ביותר בעולם הרפואי. הוא קל במיוחד לשימוש, שכן משתמשים בסרגל פשוט של 10 סנטימטרים, כאשר נקודות הקצה מייצגות את מצבי 'אין כאב' (אפס) או 'הכאב העז ביותר' (עשר).
המטופל מסמן על פני הסולם את עוצמת הכאב שהוא חש, והמטפל מתעד אותה. לעיתים, כמובן, יתבצע התשאול באופן מילולי בלבד.
