"ניסים, יש לי שיחה דחופה איתך", צלעתי לעבר הכורסה. "שנשתה קפה?"
"כן, למה לא?"
"יופי. אז תכין גם לי", הנחתי שתי אצבעות לבדיקת דופק.
"מה יש לך?" קימט ניסים מצח וחיבר גבות.
"מה יש לי, ניסים?! אל תגיד לי שלא שמת לב שיוסף לא התקשר כבר יומיים!"
"סימי, תפסיקי עם הלחצים שלך", הוא הרתיח את המים. "מה את מצפה מזוג צעיר חוץ מלרחף בין עננים?"
"העננים הטריים לא מעניינים אותי!" שתיתי מים קרים בשיא החורף. "יוסף זה ילד שמתקשר לאמא כל יום! אם יומיים לא שמעתי ממנו, אולי קרה לו משהו?! אולי הם רבים? אולי לא מסתדרים??? אולי…"
"למה שלא יסתדרו? מה יש ביוסף שאי אפשר להסתדר איתו?" היתמם ניסים.
"כלום. יוסף שלי מושלם", המהמתי ובראשי חלפו הררי גרביים בניחוח טחב מצוי; שיחות ארוכות עם המשגיח; רצפה מחופה בבגדים ומיטה בריפוד שקיות ביסלי בצל.
"…אבל אולי מגי מפונקת מדי, עצלנית מדי או משהו אחר שהיא אשמה בו".
"בסדר", הרים ידיים, "רק בשביל הרוגע שלך, נקפוץ אליהם לביקור…"
"יופי, אבל באיזה תירוץ?" אווררתי לחיים מכווצות.
"אני סומך עלייך, סימי", הגיש לי קפה חם. "תהיי מוכנה. אחרי השיעור אבוא לאסוף אותך".
…
מייד כשנשמע הצפצוף של ניסים, יצאו כמה שקיות ושני ארגזים מהבית ואני בעקבותיהם.
"מה כ-ל זה?!" פתח ניסים שמשה רטובה.
"ששש… ניסים, אם לא תסגור את החלון שלך, אז תיקי תפתח את החלון שלה, וכאשר אבדנו – אבדנו!"
ניסים פתח את תא המטען בדממת אלחוט, אבל מייד כשנטרקה דלת הטרנטה מבפנים, פתח במתקפה אווירית: "עוגת יום הולדת? למי?! ו… בשביל מה הבאת מטאטא? וצנצנת ריבה? ומה זה חבילת הבריסטולים הקטנים?"
"ניסים, תירגע! אנחנו צריכים לדאוג לשלום הבית של יוסף. אתה מבין? אז קודם כל הבאתי מטאטא, כי בזמן שאתה תעסיק את הזוג בבדיחות קרש שאתה אלוף בהן, אני אחפש קורי עכביש בבית ואחסל אותם. סבתא מסעודה זכותה תגן עלינו, הזהירה אותי מיליון פעמים להשמיד קורי עכביש בבית. הם מביאים מחלוקת, לא עלינו ולא על עוללינו…"
"מה?! תטפסי על כיסאות בבית של יוסף?"
"בשביל הילדים שלי אני אטפס גם להימלאיה, ניסים", הידקתי צעיף, "ולשאלתך, אלה לא בריסטולים. אלה הם קמעות מהמקובלים לשמירה ולשלום-בית, שאני הולכת להצפין ליוסף בכל מיני מקומות בבית שלו, אם אפשר בכלל לקרוא ככה לכוך המעוך הזה".
"טוב", הבליח חיוך עוקצני, "ובשביל מה העוגה?"
"או. אז זה התירוץ לביקור שלנו, ניסים. זו עוגת יום הולדת ליוסף!"
"שנייה", כחכח ניסים, "אם אני לא טועה, יוסף נולד בתחילת אדר ולא בתחילת שבט".
"נכון, ניסים", עפעפתי. "זריזין מקדימין! בשעת הדחק אין מקפידין קפידות יתרות".
…
"מזל טוב! קולולו!" הפרחתי צהלולים לכל עבר.
"אמא ואבא?! מה אתם עושים פה? ז'תומרת, ברוכים הבאים!" חיבק אותנו בגעגוע. "מאמא, תודה על העוגה! מגי הייתה בטוחה שלא תזכרי את יום ההולדת שלה!"
"ח… חס ושלום!" גמגמתי. "איך אפשר לשכוח?"
"וואי, עוגה מהממת!" הוציא יוסף את עיניו מחוריהן.
"ולא רק שהכנתי לה עוגה, הבאתי לה גם מעז'ון!" שלפתי את צנצנת ריבת השזיפים, "אז איפה מגי?" מצמצתי בחשדנות.
"שלחתי אותה לחברה. כבר יומיים שאני מארגן לה מסיבת הפתעה! אתם לא מבינים כמה ארגונים זה! בשביל מה הבאת מטאטא, מאמא?"
"אז זהו, ש…אבא בדיוק טאטא את הבית, כי כל גבר טוב עוזר לאשתו בבית, נכון יוסף? ואז העוגה של מגי הייתה מוכנה, אז האצתי בו לפתוח את הרכב, ובסוף הוא נכנס עם המטאטא, מרוב הלהט שלו לעזור לי. זה חשוב, נכון יוסף?" שלחתי מבט למרבד שקיות הביסלי.
"נכון, אמא. גם אני עוזר בבית למגי", נצצו לו העיניים.
"מצוין יא איבני", צבטתי לחי נבוכה. "אז למה אתה משליך שקיות ביסלי על הרצפה?"
"אה, מאמא, זה של מגי. ממתי אני אוהב ביסלי פיצה?"
…
"את רואה?! את עם הלחצים שלך!" האשים ניסים ברגע שהתניע את הטרנטה. "איזה פדיחות עשית לי עם המטאטא!"
"מה פדיחות?" כעסתי, "תגיד תודה שהוצאתי אותך בעל מושלם!"
"ומה? אני לא מושלם?" נעלב ניסים מתחילת הטרנטה ועד סופה ופתח בתענית דיבור.
שתקתי גם אני, ולא סרתי מעצביי עד שהגענו לחניה.
יצאתי מהרכב ואז העצבים עלו בדרגה.
"סימי, חיכיתי בקוצר רוח שתחזרי", קיבלה אותי תיקי בחלונה.
"למה?" יריתי בעצבנות.
"כבר יומיים שאני רואה קורי עכביש בפינה השמאלית של חלון המטבח שלך", הנחיתה, "את חייבת להרים עליהם מטאטא. זה מביא מחלוקת, את יודעת".
סימי לב: גם לשקית ביסלי יש תפקיד בעולם. למשל, להעיד על זוגיות טובה.
סימי על האש: מעז'ון שזיפים – השרי לכמה שעות 2 קילו בשר שזיפים טריים עם קילו סוכר, כוס וחצי מים, מיץ מלימון אחד וטיפה קינמון. הרתיחי, הנמיכי ובשלי כשעתיים. נפלא להוסיף למרינדת בשר!
