פרשת כי תשא
וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲרַחֵם (שמות לג יט)
"באותה שעה הראה הקדוש ברוך הוא (למשה) את כל האוצרות של מתן שכר שהן מתוקנין לצדיקים, והוא אומר: האוצר הזה של מי הוא? והוא אומר: של עושי מצוות. והאוצר הזה של מי הוא? של מגדלי יתומים…
"ואחר כך ראה אוצר גדול. אמר: אוצר הזה של מי הוא? אמר לו: מי שיש לו אני נותן משכרו, ומי שאין לו אני עושה לו חינם ונותן לו מזה. שנאמר: וחנותי את אשר אחון – למי שאני מבקש לחון" (שמות רבה פרשה מה, ו).
יום אחד יצאתי עם הילדים למרכז מסחרי. ערכנו קניות וסידרנו עניינים, אבל בחנות האופטיקה נגמרה להם הסוללה של הסבלנות. כמה זמן אפשר להסתכל על משקפיים? מה מעניין בלראות איך אמא מתלבטת עם האחות שלהם על צבע מסגרת? אפילו ממתקים אין בחנות הזאת. אפשר להשתגע.
חיפשתי להם תעסוקה ומצאתי אותה בדמות פיל פלסטיק צבעוני שעמד שם בחוץ והציע את שירותיו תמורת שקל בלבד.
בעיקרון אני די נגד המתקנים הטיפשיים הללו, שמסתובבים חצי סיבוב ומשאירים את הילד מאוכזב וחסר סיפוק. אבל מהצד הפנימי של חנות האופטיקה, הפיל פתאום היה נראה לי חינוכי להפליא…
שלחתי אותם לשם עם שני שקלים. מבקשת שיישארו עליו גם כשתסתיים האטרקציה המוזיקלית.
עשר דקות חלפו, סיימנו בנחת את הקנייה, הילדים לא חזרו ויצאתי לחפש אחריהם.
עשר דקות, והפיל עודנו מרקד ומסתובב לקול צהלתם של ילדיי ושל ילדים רבים נוספים המתאספים מסביב. התקרבתי לשם. היה ברור שמשהו השתבש במערכת של המתקן הגדול.
"אמא!" הם צעקו באושר, "איזה כיף! הפיל הזה עושה לנו סיבוב ארוך! הוא לא מפסיק! אפילו לא הכנסנו את השקל השני!"
עוד לא הספקתי להגיב כשדמות עקפה אותי. האחראי, כנראה. הוא הגיע למתקן, ובתנועה אחת עצבנית ניתק את השקע, לוקח עימו את נשמתו של הפיל. עכשיו כולם דממו. הילדים שלי, הפיל ואני.
"תרדו", הוא אמר בזעף לתוך ההלם שלנו, "יש תקלה".
ירדנו. מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. לא נעים לחוש נזוף על לא עוול.
כשחזרנו בסוף, עמוסים שקיות וחוויות, ליבן איתי בני את העניין.
"אמא", הוא שאל, "למה הוא קרא לזה תקלה? זה דווקא מתוקן מאוד. תמיד יש תקלה כשהוא מנגן חצי דקה וזהו. אי אפשר ליהנות. ועכשיו סוף סוף זה היה באמת כיף. עשר דקות הוא נתן לנו".
"כן", אמרתי לו, "זוהי התקלה. הפיל לא עובד בחינם, האחראים צריכים להרוויח. עשר דקות אמורות לעלות עשרים שקל, לא שקל".
אנחנו גדלנו על ברכי הפיל הזה. שום דבר לא בחינם. כלום. לכל טובה יש מחיר. לכל עזרה יש תעריף. לכל מוצר יש תג. תיזהרי מהדברים שאת לא יודעת מה התשלום שלהם, הוא כנראה גבוה יותר ממה שאת משערת.
גם אם את מאוד רוצה, אין ארוחות חינם. מקסימום משהו התקלקל ותכף יבוא האחראי לכבות לך את ההנאה.
זה מוטבע בנו כל כך עמוק, עד שכל חיינו אנחנו מנסים לשלם. מחפשים את המטבעות בתוכנו, אוגרים אותם בקנאות. יודעים שחייבים לתת אותם. מה אשלם להשם?
מחפשים אחרי סגולות, צדקות, זכויות, תפילות מיוחדות, ברכות. אבל לפעמים עשינו הכל, ולא נותרו לנו עוד מטבעות לשלם.
"ואמנם מי שמאמין בייחוד ומבין עניינו צריך שיאמין שהקדוש ברוך הוא הוא אחד יחיד ומיוחד, שאין לו מונע ומעכב כלל ועיקר בשום פנים ובשום צד אלא הוא לבדו מושל בכל… הוא עצמו בורא הטוב והרע… ולא עוד אלא שהוא לבדו משגיח על כל בריותיו השגחה פרטית, ואין שום דבר נולד בעולמנו אלא מרצונו ומידו. ולא במקרה, ולא בטבע, ולא במזל. אלא הוא השופט כל הארץ וכל אשר בה…
"ומעוצם יחוד שליטתו… כולם תלויים ברצונו. ולא שהוא מוכרח בהם כלל. הנה כשרוצה משעבד רצונו כביכול למעשי בני אדם. כמו שכתוב בפרקי אבות 'והכל לפי רוב המעשה'. וכשהוא רוצה אינו חושש לכל המעשים, ומיטיב בטובו למי שרוצה. וכמו שאמר למשה רבנו: 'וחנותי את אשר אחון': אף על פי שאינו הגון" (דעת תבונות לרמח"ל).
"אני פה!" קורא לי מלך מלכי המלכים, אחראי כל האחראים. "אני כאן תמיד! לפעמים אני נותן לפי המעשים, מאפשר לך להשתתף. משעבד רצוני למעשייך. משתמש בזכויות, בסגולות. בקבלות.
"אני תמיד שומר לך אותם. זוכר לך. מונה אותם עבורך. שום מטבע לא חוזר ריקם.
"אבל את יכולה לקבל גם מאוצר מתנת החינם. בחינם!"
אני נותנת למילים להיספג בי. למלא את נשמתי. הקדוש ברוך הוא, אתה הכל יכול.
כל היקום וכל הגלקסיות, כל הטבע וכל הנס. שום דבר לא יכול לעצור את כוחך. שום כוח לא יגביל אותך.
כל הפרנסות שבעולם, כל השידוכים כולם, כל הילדים שיש והחכמה והכוח, כל הרפואות והמילים הנכונות, כל הרעיונות הכי טובים, כל הכישרונות הכי גדולים, כל המזל וכל הניסים. אתה יכול לתת לי הכל.
אפילו את מה שאני לא מעיזה לחלום עליו. אין-סוף של ממש.
שוב אני עוזבת הכל. את כל מחשבות ההבל שלי המייאשות, המקטינות.
שקט משתרר לרגע בתוך ליבי. אין לי מטבעות יותר, ואין לי עוד חריצים להכניס בהם. אמונה עמוקה ואמיתית פושטת בי.
וכל מה שנשאר לי הוא תפילת אמת: אנא חנני, אדון הכל. אנא רחמני, אתה כל יכול. דלה ורשה אני דופקת דלתיך. תן לי מאוצר מתנת החינם. בחינם.
