מלך חי וקיים

"ואולם חי אני וימלא כבוד השם את כל הארץ" (יד, כא).

"אדם יכול להאמין ואף לדעת שיש בורא עולם, אלא שמציאות זו היא עבורו עובדה פילוסופית, מחשבתית ותו לא. זו אינה מציאות חיה עבורו כמו היהודי היושב כאן מולי. אם אדם גדול מאוד כמו ה'חפץ חיים' זצ"ל היה נכנס לכאן, הן כולנו היינו רועדים מפניו. כשאדם נוסע בכביש ורואה מולו שוטר מיד הוא חוגר את חגורת הבטיחות, כי כשהוא רואה מולו דמות חיה וקיימת הוא מתמלא פחד ויראה, שוטר הוא דבר מוחשי ולא דבר מופשט" ('תפארת שמשון' לגר"ש פינקוס).

בבוקר יום שישי של ל"ג בעומר קמנו אל הזוועה.

אבל איך זה יכול להיות?! שאלנו בלי הפסקה, מוכי טראומה. איך זה יכול להיות???

שעה אחר כך נודע לנו שהשכן שלנו נעדר. עכשיו הפכה הזוועה לאימת מוות. השם, התפללנו בלי הפסקה, השם תחזיר אותו בריא ושלם, תחזיר אותו חי, תחזיר אותו. יש לו שמונה ילדים ואישה אחת יקרה, שהיא שכנתי הטובה. אנא השם.

כעבור כמה שעות כבר ידענו שנגזרה הגזירה. הרב שמואל צבי קלגסבלד, צדיק אמת, נלקח לישיבה של מעלה.

הלוויה נערכה קרוב לשבת. לא היו הספדים ולא נאומים. רק פרֵדה קורעת לב וקדיש טהור של ילדים רכים.

הייתי שם, בשמגר, נפוחת עיניים מדמעות, מביטה בהכל כמו סצנה מעולם אחר. רק אתמול עוד ראיתי אותו ממהר עם עגלת התינוק שלהם אל המטפלת, והשתאיתי איך למרות גדלותו וצדקתו של האיש הוא נותר מחובר לארץ ומטפל בילדיו במסירות אבהית חמימה. ועכשיו הוא איננו. ברגע אחד פתאומי ונורא, הוא חמק אל העולם שמעבר לפרגוד, נעלם בלי להיפרד… ושוב הלמה בי השאלה מהבוקר: איך זה יכול להיות?

"אבל השם יתברך על אף שהוא כל יכול ועליו נאמר בפסוק 'והשם בהיכל קודשו הס מפניו כל הארץ', אף כל פי כן התחושה היא שאין זה אלא מושג מופשט.

"עלינו לדעת שהשם יתברך כביכול הוא מלך חי, 'א לייבעדיג ריבונו של עולם', ולחיות בהתאם. נכון הקדוש ברוך הוא הוא למעלה מכל מושג של גוף אבל הוא מלך חי. כביכול מציאות מוחשית וחיה. בורא עולם אינסוף ברוך הוא. אם נזכה להמחיש לעצמנו את כל הידיעות שלנו בעניין האמונה בהשם יתברך עד שהדברים יקבלו גוון של חיות ומוחשיות, יתחולל בנו שינוי עצום" (שם).

הכל יכול להיות. השם הוא מלך חי. זה לא מושג רחוק ומופשט, אלו לא מילים ששמענו כשהיינו קטנות וככה הן נותרו בנו, באותו קנה מידה ילדותי. השם הוא אלוקות קיימת. הווה. מוחשית כמו האנשים שעמדו סביבי מתייפחים, כמו השמש שקפחה עלינו באותה חלקת כאב. שם היה השם.

הוא גם היה חי על ההר, בתוך הריקודים והשמחה, ואחר כך בתוך הדוחק והמהומה. היה בפנים, לחוץ עימם בצרה, כואב את כאבם, בוכה את צעקותיהם ולוקח אליו ארבעים וחמישה קדושים מתוך חמלה גדולה ואין-סופית שלעולם לא נבין את עומקה.

חי אני, אומר לנו בורא עולם. חי אני. אני הייתי שם, אני לבדי לקחתי אותם בחיבוק של אהבה אלי.

"ישנם תארים נוספים לקדוש ברוך הוא… אך כל התארים הללו הם רק לאחר שנכיר שישנו מלך חי. רק מי שמכיר וחי את העובדה שכביכול הקדוש ברוך הוא חי, שייך שישתמש בתארים הללו. אך לפני שיש את הכרה שכביכול הקדוש ברוך הוא חי קשה לתארו בחילוקי שמות הקודש" (שם).

בשבעה ישבתי אצל השכנה היקרה שלי, והיא אמרה שבזמן האחרון היא הרגישה שכבר אין לו מה לחפש כאן, בעולם החומרי הזה, הפשוט. הוא כבר היה כל כך מחובר לנצח, והאלוקים היה חי בקרבו. בשבת האחרונה שזכו לעשות יחד, הסביר להם על מות שני בני אהרן. בהתרגשות ובלהט הוא תיאר להם איך מתוך אהבה ותשוקה דבקו נשמותיהם של נדב ואביהוא באלוקים, עלו אל מקור האור והטוב, ולא יכלו לשוב.

זעזוע של ממש נכנס בה באותו שבוע, מן הדבקות הנשגבת הזאת, האין-סופית. וכל אותו שבוע אחרון היא הרגישה בו, מנסה להרחיק מעצמה מחשבות על מוות מתקרב…

עד שביום חמישי בלילה הוא יצא מן המסדרון ברגע אחד ועבר לטרקלין האהבה. לראות את האלוקים שהיה דבק בו כל כך, שהרי בשבילו תמיד היה השם חי.

"זה בעצם גם הלימוד למידת הביטחון, שעניינה הכרה שיש לנו אב בשמים האוהב אותנו עד מאוד ודואג לכל צרכינו. כשמגיעים עשרת ימי תשובה תיקנו לנו חז"ל לומר בנוסח התפילה את המילים 'אבינו מלכנו' פעמים רבות. מדוע? כי השם יתברך הוא אבינו" (שם).

אל תתפללי אלי כביכול אני נמצא בעליונים הרחוקים, ברקיעים הגבוהים. אני נמצא לידך, סמוך יותר מן הקיר הקרוב. מוחשי יותר מן הסידור שאת מחזיקה. יש בידי לתת לך הכל, להפוך בשבילך את העולם כולו. כל דבר שמתרחש סביבך למן הפעוט ביותר ועד הנורא מכל, אני מצוי בו. הווייתי שוכנת בתוכו. אני הוא ולא אחר. תחזיקי בי חזק ככל יכולתך, תמששי את אלוקותי בתוך כל מאורעות חייך. בטחי בי, האמיני בי. אם תרגישי כמה חי אני, חייך ישתנו.

"אם ידוע לי שלאבי יש בבנק תוכנית חיסכון של כמה מאות אלפי דולרים אני מרגיש יותר טוב, כי הוא יותר קרוב, מורגש ומוחשי אצלי. לעומת זאת כשמדובר על השם יתברך גם אחרי שצועקים כל כך הרבה פעמים 'אבינו מלכנו', הוא נשאר מרוחק מאיתנו. אבל אם נדע שאבינו שבשמים הוא אבא חי והוא עשיר גדול, טוב לנו ואוהב אותנו אהבה עצומה – לא תהיה לנו כל סיבה להיעצב. זו כוונת הפסוק 'ואולם חי אני', עליכם להתייחס אלי כאל מלך חי וקיים, כביכול עומד חי ומוחשי" (שם).

• לעילוי נשמותיהם של מ"ה הקדושים. יהיו נשמותיהם צרורות בצרור החיים.