"את נוגעת במגירות/מדפי מסמכים בערב פסח?!" הזדעזעה חברה שנכנסה אלי פעם בערב פסח וראתה את שולחן העבודה שלי זרוע במסמכים. "לא הבנתי, הדפים עשויים מקרקרים? בתוך הניילוניות והתיקיות מתנחלים פירורי בייגלה וביסקוויטים?"
"בבית שלנו, עם הילדים החמודים, הכל אפשרי…" שיתפתי אותה בסיפורי מציאות החמץ בחורים בלתי אפשריים.
"חבל על הכוחות והזמן היקר בתקופה העמוסה. תמייני מסמכים בתמוז או בכסלו", הציעה, ומאז אני מיישמת את ההצעה חלקית, כי מצאתי שהיא מתאימה לי.
בכל מקרה אני מגלה שהמסמכים שברשותי קצת הצטמצמו. מאז שאני סורקת חומרים או מקבלת חשבונות למייל, ניצלים כמה יערות מכריתה.
בכמות הניירת חל שיפור, אבל לא בכמות סיפורי הביורוקרטיה שרק מועצמים. גם אם אנחנו לא שומרים את הניירת, כדי להשיג אותה בצורת דף או מסמך אלקטרוני, לפעמים אנחנו צריכים לעבור דרך חתחתים.
הסיפור הביורוקרטי הכי כואב שזכור לי היה של ידידה שביקשה ממני עזרה אחרי שבעלה נרצח בפיגוע. היא פנתה אלי דרך אחותה, חברה קרובה, בזכות מדור ישן שהגשתי. המדור היה גלגולו הראשון של 'כל הזכויות שמורות' של שרה פרדס וניסה לסייע בבעיות צרכניות שונות שהביורוקרטיה הייתה חלק משמעותי מהן.
התברר שביום הפיגוע בעלה הי"ד היה צריך לקבל חבילה דרך חברת שליחויות. בחבילה היו מסמכים חיוניים ביותר למסירה לבית משפט לצורך דיון מסחרי שהוא היה בעיצומו, לכן שלחו לו אותם בצורה מאובטחת. אחרי 'השבעה' נדרשה האלמנה להתמודד גם עם הדיון בבית המשפט, שלא נסגר למרות האסון.
איך משיגים את המסמכים? החֶבְרה טענה שהיא רוצה להעביר אותם ישירות לנמען. לא יכולנו לשלוח אותם לשמי מרומים, לכן רק הצגנו תעודת פטירה והודעות בעיתונים עם שמו של ההרוג. אבל את החברה זה לא סיפק. המסמכים נשארו אצלה. היא דרשו ייפוי כוח של ההרוג, שהוא מסכים שרעייתו תמשיך ותטפל בתהליך שנגדע. מאיפה יהיה ייפוי כוח כזה? הכל קרה בפתאומיות נוראה… יכולנו רק להציג הוכחות שזה רצונו.
גם לא עזר שהוכחנו שהמשך הדיון בבית המשפט נוגע לה מאוד והיא מוכרחה לטפל בזה כדי שלא להינזק בעצמה. היינו צריכים לערב חברי כנסת, שרים בממשלה, את יו"ר הדירקטוריון של החברה ועוד ועוד, עד שהסכימו 'לעגל פינות' ולהעביר את המסמכים הנחוצים.
"אם זה לא היה מרגיז ומתסכל, עצוב וטרגי, הייתי כותבת על זה קומדיה", סיכמה החברה כשהגענו לסוף הטוב של סגירת הדיון בבית המשפט. "אולי עוד כמה שנים כשהכאב ישכך, נצחק על זה".
ברוך השם שרוב הביורוקרטיות הן לא טרגדיות. הן דברים מרגיזים, אבל כאלה שאפשר להתמודד איתם. לכן עם העצבים שהם מייצרים, בואו נצחק על הנושא בכתבה המשעשעת של דבורה נויגרשל – 'במלתעות הביורוקרטיה', עם האיורים של אלה המוכשרת.
ששמחת אדר תמשיך ותלווה אותנו כל השנה
חנה
