המציאות עולה על ההיגיון: חברות טובות שהקשרים ביניהן מופרכים ומופקעים מדברות
מה הקשר בין חברויות שונות, לפעמים תמוהות והזויות, ותמיד לא צפויות? יש נשים שמתחזקות קשרים שכאלה: גב' קרפל, אזרחית נעימה מן השורה, יצרה קשר עם נדבנים, רופאים, מורות כבודות שלה ומפקחת לשעבר; נירית שלום התחברה עם נשים שהשידוך בין בניהן לבנותיה לא יצא לפועל; הניה רוזנבלום מתחזקת קשר עם אישה רחוקה מעולמה, רק בגלל זוג תאומים; אסתי פשנדזה חברה ומעסיקה של תלמידותיה לשעבר; מרגלית יעקובוביץ נמצאת בקשר עם משפחתו של בעלה לשעבר וריקי ומרים הן חברות טובות, אפילו שכל אחת מהן שייכת לקהילה יריבה # תהיי בקשר
החברה הכי טובה שלך היא: ________
בדרך כלל מתמלאת השורה הריקה בשכנה שגרה דלת מולנו, באחות הקרובה, בגיסה, בקולגה, אולי גם בבוסית, במחותנת, בחברה מהסמינר, במישהי מהקהילה. מהמעגל הקרוב.
במקרה שלהן השורה הריקה מתמלאת במציאות שאין בה היגיון לכאורה: מישהי מעבר לים, גיסה לשעבר, מחותנת שאינה המחותנת שלנו, חברה מהקהילה היריבה. ואלה הקשרים שהן מתחזקות – מקוריים, אחרים, קיימים ולא נפרמים. למרות המעגל הרחוק; למרות הכלל שאומר אחרת. גם להן יש מה לומר.
מה הקשר
"קשרים מיוחדים? את חייבת לראיין את אמא שלי", קובעת חברה טובה, כשהיא שומעת על הכתבה. "כל קשר שלה שווה סיפור".
בתום שיחה עם גב' מ' קרפל, עורכת ומתרגמת, אני מסכימה עם הבת שלה. מודה על הקשר שלנו. אלמלא הוא, לעולם לא הייתי יוצרת קשר עם האישה הכי מקושרת בירושלים.
היכולת ליצור קשרים מיוחדים אפיינה גם את ילדותך?
"אם מדובר בשנות בית הספר היסודי, התשובה חיובית. כן, כבר אז התעניינתי באנשים 'זקנים' ומבוגרים כדי ללמוד מהם. כך, למשל, נשארתי בקשרים עם גב' שרה אורנשטיין, אחות בית הספר האגדית בבית יעקב 'המרכז'. אף הזמנתי אותה לנישואיי, ומתנתה עולה על שולחן ליל הסדר שלנו זה חמישים שנה. גם ביקרתי אותה, עם הבעל הטרי, בביתה בטלביה, שכונת היוקרה בירושלים. היא מעולם לא נישאה, וקיוויתי שביקוריי מפוגגים מעט את בדידותה.
"המחנכת שלי בכיתות ז' וח' הייתה גב' ציפורה פרידמן, לימים המפקחת, ואיתה שמרתי קשר עד סוף ימיה. אמנם אכזבתי אותה כמפקחת כשעזבתי את ההוראה, אבל נשארנו ידידות, והיא אף סרגה סוודרים לילדיי. היא גם אחת הדמויות המופיעות בסיפור שכתבתי בעבר, ובו אני מתארת מפגש עתידי ודמיוני בינינו בבית האבות.
"בסוף כיתה ח' שלחתי מכתבים לשופט משה לנדוי, אב בית הדין במשפט אייכמן. ביקשתי רשות להימנות עם קהל המאזינים, אך לא קיבלתי. לימים, אחרי עשרות שנים, פגשתי אותו בחתונה ואמרתי לו: 'אני שלחתי לכבודו מכתב בקשר למשפט אייכמן בשנת 1960 למניינם'.
"השיב השופט הישיש: 'גבירתי היקרה, משפט אייכמן היה ב-1961, ולא ב-1960'. אם ניסיתי לעשות עליו רושם, הרי שקיבלתי את המגיע לי".
יצרת עוד קשרים מיוחדים דרך הדואר?
"שלחתי מכתבים לאישים דגולים כגון הרבי מחב"ד, האדמו"ר ממונקאטש, מר מאיר ברכפלד, הנדבן הידוע, ועוד. רוב המכתבים עסקו בשאלות פילוסופיות שנגעו בנושא חיים ומוות".
ענית?
"בהחלט. המכתבים שקיבלתי בחזרה הם חלק מאוצרותיי. מהנדבן ברכפלד ביקשתי, ואף נעניתי, לתרום מכשיר אולטרסאונד לבית החולים 'שערי צדק'".
איזו זכות! מתי זה קרה? איך?
"הייתי לפני לידת בתי. ביקשתי בדיקת אולטרסאונד ב'שערי צדק' אבל לא היה להם מכשיר באותה תקופה. הבטחתי לרופא שאם יסדר לי בדיקה דומה ב'הדסה', אדאג לו למכשיר. וכך היה. עשרים שנה לאחר מכן המשכתי לקבל מכתבי 'שנור' מ'שערי צדק' בכל ערב ראש השנה וערב פסח, כי התרומה נרשמה על שמי. במסגרת הדאגה למכשיר, 'התקוטטתי' במכתבים עם מנהל 'שערי צדק' דאז, פרופסור דוד מאיר, שלא חיבב את מחלקת היולדות, כך על פי השמועות…"
בבקשה, שתפי בקשרים נוספים שרקמת.
"אני בקשר ידידותי מאוד עם שתי נשים שהשידוך בין בניהן לבנותיי לא יצא לפועל. נפגשנו במחלקת יולדות, כסבתות, והשמחה הייתה רבה.
"מתוך הכרת הטוב, אני זוכרת ומוקירה רופאים שטיפלו בי או בילדיי. חלק מהם אף הוזמנו לשמחות משפחתיות. בדרך כלל, תחזוק הקשר נעשה עד היום, מקוצר זמן הדדי, באמצעות המייל. לאיש מהם, גם לי, אין זמן לשיחות טלפון ארוכות. אבל כל קשר וצרכיו. יש רופאה אחת שזוכה למייל רק בערב ראש השנה, אבל עם רופאה אחרת אני נפגשת פעם בשבוע להליכה קבועה.
"עוד קשר שמחזיק מעמד שנים ארוכות הוא קשר בן חמישים ושש שנים עם מורה שעבדתי לצידה. אנחנו בקשר כמעט יום יומי עד עצם היום הזה. היא היחידה, כמדומתני, שהקשר עימה הוא בביקורים או בטלפונים, כי אין לה מייל".
הכרת הטוב היא הבסיס של רבים מקשרייך.
"נכון. אני מקפידה לא לשכוח מי שאי פעם עשה לי טובה. הצרה היא שלא כל כך קל לשכוח מי שעשה ההפך, אבל אני משתדלת…"
שני גדלים השווים לגודל שלישי שווים ביניהם. פגשת את הכלל הזה גם בקשרייך?
"מעשה טרי מאתמול: מישהו הזמין אצלי תרגום לביוגרפיה שלו. הוא לא מתגורר בירושלים, ולא ידעתי כיצד ניפגש ואיך יעביר לי חומר או תשלום. התברר שהוא חברותא של רופא השיניים שלי. אני, מרוב פחד, לא הולכת לרופא לעיתים קרובות. הלקוח הציע לשלוח דרך רופא השיניים את התשלום, ואני אמרתי שיתנה עם הרופא שלא יעביר לי את הכסף, עד שאבוא לטיפול. היש דרך טובה מזו לאלץ אותי לשבת על 'הכיסא החשמלי'?
"לקטגוריה הזו אפשר להכניס את הקשר עם משפחת ברכפלד ש'במקרה' הכרתי את מחותניו, ומהם קיבלתי את הכתובת שלו".
נשמח לטיפ שילמד אותנו לתחזק קשרים, כמוך.
"ליצירת קשר נדרש בדל של מכנה משותף, ולדעתי אפשר לפתח אותו לקשר קיים וקבוע, אם רק רוצים בכך. אפשר להתחיל בברכות 'שנה טובה' לאנשים שהיה לנו איתם קשר בעבר, ויש לנו עניין להמשיך אותו. אני, למשל, מתקשרת לאלמנות, לא עלינו, שזקוקות לקשר הזה. מי שמתביישת לדבר יכולה להיעזר בדוא"ל, אם כי זה לא אותו דבר. בימינו המנוכרים קשר אישי הוא חשוב מאוד".
היו קשרים שפרמת?
"כן. במקרים בודדים ניתקתי קשר, כגון חברה מן העבר שפרשה כנפיים לעולם הגדול, והתברר שבמקום מושבה בחו"ל הפכה ל'אנטי' בכל מה שקשור לעם ישראל. לא מצאתי לנכון להתווכח או לנסות להעמיד אותה על טעותה.
"היו קשרים שניתקתי באין ברירה – אנשים שלא שילמו לי עבור עבודות שעשיתי למענם, חרף כל התזכורות, וראיתי שאני מדברת אל הקירות. אולי הכתבה הזאת תעזור להם להיזכר שאני קיימת, ואני לא קיר…"
קשר כפול
נירית שלום, בעלת העסק 'נירית לגן' – יצירות, ערכות למידה, רעיונות בלעדיים, בעד שידוכים. גם כשהם לא יוצאים לפועל. כאמא לבנות בשידוכים היא מקבלת לא מעט הצעות שידוכים לבנותיה. עד כאן היא אחת מכולן. במקרה שהשידוך יורד, נירית מתקשרת לצד השני, דואגת לו לשידוך חדש. אחת ויחידה.
נירית, זאת תופעה לא מצויה, בלשון המעטה, שאמא של משודכת יוצרת קשר עם אמא של משודך. איך נוצר הקשר הראשון?
"באמת לא מכירה עוד נשים שמתחזקות קשרים כאלה. אני טיפוס חברתי באופיי, ומחפשת איך להיטיב עם הזולת.
"הקשר הראשון נוצר לפני חמש שנים, כאשר בתי הגדולה הייתה בשידוכים (כיום היא נשואה, ברוך השם). היא נפגשה עם מישהו ולא קרה כלום. אחרי תקופה פגשתי את הדודה של הבחור, והיא סיפרה לי שלמשודך יש גם אחות בשידוכים. שמעתי עליה, הבנתי שהיא דומה מאוד לבתי ומחפשת אותו סגנון של שידוך. לכן, בפעם הבאה שעלה שידוך מסוים שלא הסתדר עם בתי, הרמתי טלפון לאותה אם, אמרתי לה: 'ערב טוב, מדברת נירית שלום. הבת שלי נפגשה עם הבן שלך…' החמאתי על הבן שגידלה. היא החמיאה על הבת שגידלתי. (צדקה, יש לי בת באמת מיוחדת, ברוך השם…) ואז סיפרתי לה שהבנתי מאחותה שגם הבת בשידוכים, והתקשרתי להציע לה שידוך.
"לא נשברה צלחת בעקבות השידוך ההוא. כן נוצרו קשרים חמים מאוד ביני ובינה. אם הציעו לנו בחור מסוים, הטלפון הראשון היה אליה, לברר אם הציעו להם אותו בעבר, ואם כן, מה היא יודעת. הרבה פעמים היא חסכה לי מחצית מהבירורים, וגם אני חסכתי לה. עזרנו זו לזו באינפורמציה, העברנו שמות זו לזו.
"אחרי תקופה הצעתי לה את הבן של אחת מחברותיי. הרעיון צץ במוחי לאחר שההיכרות שלנו העמיקה, ובגלל ידידותי עם שני הצדדים הבנתי כמה השידוך יכול להתאים. הגעתי לווארט כמחותנת של שני הצדדים. ורק אז פגשתי לראשונה את אימה של הכלה… עד אז תקשרנו טלפונית".
איך הייתה ההרגשה להשתתף בשמחה כלא-מחותנת?
"הרגשה נעימה מאוד. הגעתי לחתונה בלב שלם, ומאושר. בתי כבר הייתה מאורסת, וההצעה שממנה התחיל הקשר כבר נשכחה ממני".
רגע לא רגיל שחווית בחתונה?
"בתור ה'שדכנית' מצאתי את עצמי באירוסין, וגם בחתונה, מוקפת אימהות שיש להן ילדים בשידוכים, וכל אחת מהן גררה איתה חברה נוספת, שגם היא אמא לילד/ה בשידוכים. זה היה משעשע, כי אני לא באמת שדכנית מקצועית. וזה היה השידוך השלישי, בסך הכל, שעשיתי בחיי".
נוצרו קשרים דומים עם אימהות אחרות של משודכים?
"כן. היו אימהות שיצרתי איתן קשר ישיר. היו אימהות שביקשתי משדכנית להתערב, להציע את השידוך שעלה בראשי. אם השדכנית הייתה מתמהמהת, הייתי 'נכנסת לתמונה', מתקשרת, מציגה את עצמי בתור 'אמא של משודכת בעבר', ממשיכה להצעת השידוך החדשה. חלק מהקשרים המשיכו להתקיים גם אחר כך, כשהמכנה המשותף היה התפקיד שלנו כאימהות לילדים בשידוכים. חלק מהקשרים התפתחו לקשרים עמוקים יותר של נשים יהודיות…"
אין אי נעימות בקשרים האלה?
"לא, כי נקודת המוצא היא תמיד: 'יש פה שני צדדים מצוינים, אבל הם לא מתאימים זה לזה בתור שידוך'. וזו האמת. אף פעם לא מתקשרת לאמא של בחור מהמקום הנחיתי של 'אוי, הבת שלי לא הייתה מספיק טובה בשבילכם'. או מהמקום המתנשא של 'הבן שלכם היה לא ראוי בשבילנו'. הקשר ייווצר תמיד במקום מכבד, אמוני. כזה שזוכר שהקדוש ברוך הוא משדך שידוכים, ואולי כל השידוך שלא הסתדר התגלגל אלינו כדי שנזכה לעשות שידוך אחר.
"באחת הפעמים, לדוגמה, בתי נפגשה עם אמא של בחור מסוים. במהלך הפגישה שתיהן הגיעו למסקנה שהשידוך לא ילך, כיוון שפרמטר מסוים, שלא הושמע קודם, לא התאים לאחד הצדדים. הן נפרדו ברוח ידידותית. למחרת הרמתי טלפון לחברה שמחפשת לבתה רק בחור כזה, נתתי לה את פרטיה של האם. למה לא לחשוב מחוץ לקופסה, אם יש סיכוי שהמחשבה הזאת תעשה טוב למישהו? יש בחורים מצוינים, יש בנות מקסימות, אין מציאת חן, אין התאמה. זה קורה. מעדיפה תמיד להמשיך הלאה, שהמחשבה הבאה שלנו תהיה רחבה, יפה, מתרכזת בזולת".
חוויתם את זה מהצד ההפוך, המוצע?
"כן. היה בחור מסוים שנפגש עם הבת שלנו. זה לא התאים. אבל לאחר מכן הוא שלח אלינו כמה הצעות שידוכים, שמות של בחורים שהוא מכיר, דרך שדכנים שונים. אני מסתכלת על האכפתיות שלו בעין חיובית מאוד, גם אם זו לא הגישה המקובלת".
טיפים לנשים שחולמות על קשרים דומים?
"לכוון לטוב, זה הטיפ הראשון. לא להציע הצעות פוגעניות. גם לא כאלה שאין בהן רע, אבל עלולות לפגוע אם תגענה ממני, אמא של משודכת לשעבר. במקרים כאלה אני שולחת מישהו אחר, מבקשת שלא יספר את המקור לשידוך. רוצה לעשות טוב לאנשים, לא לפגוע בהם, חלילה. נדרשים גם אומץ וביטחון עצמי, ומחשבה לא מקובעת. ובעיקר, הערכה הדדית. גם אם לא נרקם קשר של קיימא בין הצדדים".
יש עוד קשרים מיוחדים בחייך?
"הרבה, אבל אם את שואלת על קשרים בזירת השידוכים, אני חברה טובה של שלוש שדכניות שמתקשרות דרך קבע להציע לנו שידוכים. הן נשים עסוקות מאוד, אבל נוצר בינינו קשר חברי, ואנחנו יכולות להחליף מתכונים, או לשתף בחוויות מהשבת האחרונה, ומהאורחים. נהנית מהקשרים האלה שיש בהם חום, והם יותר מקשר יבש עם שדכנית שרק יורה נתונים, עוברת לטלפון הבא.
"לזכותן ייאמר, שמעבר לעובדה שהן חברות, הן גם שדכניות מקצועיות, ובכל פעם שצץ במוחן רעיון חדש עבורנו, הן מתקשרות. לפעמים הן מסוגלות להתקשר בזו אחר זו ולהציע אותו שידוך בדיוק…"
תורת הקשרים
הניה רוזנבלום, מטפלת באמנויות, היא מגנט-נפשות. מספיקה היכרות אחת איתה כדי לאמץ אותה בתור חברה קרובה. אני מבקשת ממנה לשתף בידידות נפש אחת מני רבות.
"כשהייתי בת תשע עשרה וחצי פגשתי ביום שישי אחד אישה חילונית למהדרין בסופרמרקט שממוקם בשיפולי אחוזת ברכפלד. היא הובילה תאומים בעגלת רכבת שמצאה חן בעיניי, ועצרתי אותה כדי לשאול על העגלה. ככה שמעתי שהיא גרה ביישוב לפיד הסמוך.
"לא ברור איך, אבל נוצרה בינינו חברות מופלאה. היינו יוצאות ביחד. ראשית, חיברה בינינו אחוות האימהות לתאומים. אבל גם אחר כך, כשהמשפחה שלנו התרחבה, ברוך השם, המשכנו לצאת עם הילדים. הם היו מתארחים אצלנו בפורים, ובגיל שלוש עשינו 'חלאקה' ביחד במירון. אבל רגע השיא של החברות הזאת נרשם כאשר התאומים שלה הגיעו לגיל שנתיים וחצי, והיא הסכימה לעשות להם ברית סוף סוף. דיברתי איתה על כך בלי הפסקה, והיא השתכנעה, ברוך השם. אם כי לא חזרה בתשובה שלמה עד היום".
הניה, איך הופכים למגנט-נפשות?
"אין לי מושג. אישית, בכל מקום שאני נמצאת, אני אוספת אישה או שתיים כחברות חדשות. זה האוסף שלי, והוא אוצר רציני".
בקשר ל…
אסתי פשנדזה, בעלת בוטיק יוקרה לשמלות כלה, מרחיבה את משמעות המושג 'מורה'. "במהלך השנים נוצרו קשרים חמים ביני ובין מספר תלמידות, שחרגו מקשר הנוגע בלימודים ועבודה. יש לי תלמידה שעובדת אצלי היום, ואנחנו חברות הרבה לפני שאנחנו מעסיקה ועובדת או מורה לשעבר ותלמידה. עוד תלמידה שאני שומרת איתה על קשר היא תלמידה שאפילו גרה אצלנו, בזמן לימודיה, כי היא גרה מחוץ לעיר ונזקקה ל'בית' קרוב".
ויש גם קשרים אחרים. אסתי ניאותה להתראיין על קשר קרוב מאוד שראשיתו הייתה בקשר אחר, עכור. תודתי לה על האומץ.
"זה קרה לפני הרבה שנים. גרנו ביישוב דרומי רחוק, זוג צעיר. הייתי נשואה טרייה, רחוקה מהבית, מהמשפחה. מעולם לא הייתה לי חברה טובה. היו לי חברות קרובות, ברוך השם, אבל אף אחת מהן לא הייתה ידידת נפש צמודה. לא ידעתי בכלל מה פירושו של קשר קרוב כל כך. על הרקע הזה נכנסה לחיי אחת מהנשים בקהילה. היא חיפשה שמרטפית לילדיה, מצאה אותי. רוב היום בעלי היה בכולל, והיא הייתה מדברת איתי במשך שעות, 'מוכרת' לי סיפורי מעשיות.
"בתור אישה צעירה ותמימה, אפילו לא הבנתי מה נופל עלי. לא זיהיתי שהקשר חריג ומוזר. לא ארחיב על הקשר ונזקיו, כן אספר שבשלב מסוים התחלתי להבין שמתרקם כאן קשר לא תקין. שמעתי ממנה על גיטי, חברה טובה לשעבר שעזבה ללייקווד, והחלטתי לנסות ליצור איתה קשר כדי להבין יותר מה קורה, ואיך אפשר לפרום.
"אני כבר לא זוכרת איך הצלחתי להשיג את מספר הטלפון של גיטי. זוכרת מה קרה רגע אחרי שהתקשרתי והצגתי את עצמי. היא טרקה לי את הטלפון מרוב הלם. אחר כך התקשרתי אליה שוב, או שהיא התקשרה אלי, שתינו לא זוכרות מה בדיוק קרה, והתחלנו לדבר. היא ידעה עברית בסיסית משנותיה בארץ. אני בקושי ידעתי אנגלית אז. אבל למרות השפה שכמעט לא הייתה, ולמרות המרחק הפיזי, והפערים המנטליים, והעובדה שלא הכרנו קודם, נוצר בינינו חיבור מדהים. אין לו הסבר בדרך הטבע. אנחנו אומרות שזה 'ענייני נשמות'. גיטי היא החברה הכי קרובה שלי היום. הרבה יותר מאחות בשבילי.
"בפעם הראשונה שדיברתי איתה, הייתי כל כך אבודה ומבולבלת. התביישתי לדבר עם בעלי על הקשר עם אותה אישה. העזרה שגיטי הגישה לי הייתה כפולה ומכופלת. היא התנתקה מהקשר ההוא, ובתור 'ניצולה' היא יכלה לעודד אותי ולחזק ולהסביר לי מה לעשות. גם המרחק תרם את חלקו ועזר לראות את המציאות במבט רחב יותר.
"גיטי ואני ניסינו לעזור לאישה ההיא, אין ספק שהיא אומללה, אבל עשינו זאת מרחוק, ובשלב כלשהו גם ניתקנו קשרים באופן טוטלי בעקבות התייעצות שלנו עם אנשי מקצוע. עברתי תקופה לא קלה, ההיא כעסה ובכתה, והייתה מתקשרת לגיטי ומתלהטת עליה שבגללה הקשר איתי התנתק. אבל גם גיטי וגם אני הבנו שחיינו קודמים. אחר כך ההיא חזרה לאמריקה, ניסתה להתחבר שוב עם גיטי. גיטי הלכה לרב, להתייעץ איתו, ובהוראתו ניתקה את הקשר עוד פעם. ואז הייתי אני זו שחטפה את הטלפונים הבוכיים שהכל באשמתי…
"למרות האתגרים שהציבה בפנינו, גיטי ואני מסכימות שאנחנו חייבות לה הכרת הטוב, כי בזכותה התחברנו. הקשר שלנו התרחב הלאה גם לבני משפחה נוספים. בעלי הוא חבר קרוב של בעלה. כשבעלה של גיטי מגיע ארצה, לפני בר מצוות של הבנים, בעלי מסיע אותם להתברך, לקברות צדיקים. לפני תקופה גיטי חיתנה את הבן הבכור. אני לא יכולתי לטוס לחתונה, אבל בעלי טס. בקיץ היא תחתן את הבת בעזרת השם, ואהיה שם, בלי נדר. שמחה שלה היא שמחה שלי.
"קשר טוב מרחיב את גבולות הנפש. גרתי בדרום שבע שנים, ומעולם לא התקרבתי לחוצניקיות. כיום אני גרה בירושלים ויש לי לא מעט חברות חוצניקיות. יודעת אנגלית שוטפת, הבנות שלי לומדות בבתי ספר שמדברים בהם אנגלית. למדנו שפה נוספת, ואני לא מתכוונת רק לאנגלית…"
קשר דם
מרגלית יעקובוביץ, מאפרת, מורה לאיפור ובעלת 'מור ביוטי' – בית ספר למקצועות הביוטי, הייתה נשואה לבן דוד ראשון. אחותו הייתה חברה טובה. היא עדיין.
מרגלית, סיפור חיים מקופל בשתי מילים. בבקשה, ספרי על הקשר.
"ראשית, חשוב להזכיר שהקשר שלנו לא התחיל עם נישואיי. הוא התחיל אי שם, בשנות הילדות. אני התגוררתי במרכז, והדוד והדודה גרו בצפון. בכל אירוע ומפגש משפחתי היינו מבלות יחד, כבנות אותו גיל. לאחר נישואינו גרנו בסמיכות והתראינו לעתים קרובות יותר. כשקרה מה שקרה ועזבתי את עיר המגורים שבה גרנו, הקשר התעמעם מעט, אבל לשמחתי, הוא שב והתחזק לאחר תקופה".
הקשר התעמעם בגלל המשפחה המורחבת?
"אולי. לא דיברנו על כך. ייתכן שהמשפחה ניסתה להניא אותה מהקשר. הייתה לי תחושה שהם כועסים עלי, וזה בסדר. אני מבינה את זווית המבט שלהם. בהמשך, כשהיא יצרה איתי קשר, שיתפתי פעולה. בחרתי להתמקד בהווה, ולא בעבר. גם המשפחות, אגב, נשארו בקשר. מאז ומעולם כולם באו לשמחות של כולם, וגם לאחר שהבית התפרק, המצב לא השתנה.
"גם בין ההורים הקשר נשאר. אנחנו נפגשים באירועים של המשפחה המורחבת, מרימים טלפון לפני החגים לברך ב'שנה טובה' וב'חג שמח'. עם כל המשפחה שלו, הקשר כיום הוא בעיקר 'שלום, שלום', אבל עם האחות, בת גילי, הקשר אחר וקרוב יותר. כשאנחנו נפגשות, אנחנו מתחבקות ומדברות כרגיל".
מה המשפחה שלך אומרת על הקשר שלכן?
"הוריי לא רואים בקשר הזה שום בעיה. להפך, חשוב להם לשמור על אחדות במשפחה. הוריי אנשים חמים ויראי שמים, והם מתרחקים ממלחמות ומחלוקות. אבי היה מתקשר לבעלי לשעבר כדי לשאול בשלומו, לברך, לאחל. כך שהקשר ביני ובין אחותו נתפס טבעי ומובן".
קבעתן כללים על מה מותר לדבר, על מה אסור?
"לא, כי מלכתחילה, המשבר לא אמור להיות נושא שיחה עם אחרים. דיברנו על הכל, למעט הזירה הזוגית. שתינו הבנו שאם נתחיל לדבר על כך, כל אחת תדבר מהצד שלה, ולמה להכניס קרע לקשר שמבקש לחבר? ברגע שהיתה פרידה, ניתקתי רגשית מחיי הקודמים, וחזרנו להיות בנות דודות קרובות, כמו שהיינו פעם. הכל זרם והיה טבעי. נשארו מינימום משקעים. שחררתי את התקופה ההיא, מה שהיה – היה. ובכל פעם שיש אירוע או מפגש משפחתי, אני פשוט זורמת עם המציאות.
"לצערי, אנחנו גרות בערים שונות, ולכן הילדים נפגשים מדי פעם, ולא בתדירות שהייתי רוצה. אני בעד שהקשר יתחזק ויעמיק כמה שיותר".
היו גם אפיזודות פחות נעימות?
"הן קורות כאשר כל המשפחה המורחבת נפגשת. הוא בא עם אשתו החדשה, אני באה עם בעלי השני. יש לנו ילדה משותפת שמתזזת בין שתי המשפחות, ולכל אחד מההורים היא פונה בכינוי 'אבא' או 'אמא', גם להורים הלא ביולוגיים… אבל כמו שציינתי קודם, אנחנו זורמים עם המציאות ועם מה שנכון לילדה. כאשר אביו, דודי, נפטר, הייתי צריכה לנחם כאחיינית וכבת דודה, אבל בו זמנית, הייתי גם כלה וגיסה לשעבר. בגלל הפחד שליווה אותי במשך שנים שהם אולי כועסים עלי, היה לי קשה לעשות זאת. לא ידעתי איך יגיבו כאשר ישמעו את קולי. אחרי מאבק קל בעצמי, אזרתי אומץ והתקשרתי לנחם".
טיפ לנשים שנמצאות בצומת דומה?
"לשחרר. לוותר. להאמין שמה שהיה – היה ונגמר. והוא קרה כי כך נכתב למעלה. ומוטב לא להילחם על דברים שאפשר להשיג אותם מחדש כמו כסף, ריהוט, חפצי נוי ואחרים. עדיף להשאיר זיכרונות מאחור ולהתמקד בעתיד חדש ונקי. לזכור שכל כעס שאנחנו סוחבים איתנו ממלא אותנו באנרגיות שליליות, ואנחנו הסובלים העיקריים. לשחרר, לשחרר, לשחרר. תמצית הטיפ במילה אחת".
מכשיר קשר
"אני בחורה בת עשרים ואחת. ביתו של אחי הגדול (30) התפרק לפני מספר חודשים. אשתו לשעבר הייתה לי כאחות ממש, ותמיד היה לנו קשר חם וקרוב.
"אין לי מושג מה לעשות בקשר לקשר שלנו. היא הייתה גיסתי כמעט שמונה שנים, ושתינו לא מעוניינות שהקשר יתנתק. אנחנו מתכתבות מדי פעם, אבל אני חוששת שאם הוריי ואחי יגלו שאני שומרת איתה על קשר, הם יכעסו עלי. כבר חצי שנה לא שוחחנו בינינו טלפונית, ולא נפגשנו, ואני מתגעגעת. איך אוכל להמשיך בקשר באופן שלא יפגע באף אחד? או שמא עלי לנתק את הקשר, חלילה?"
המכתב הזה הגיע ל'בתוך המשפחה', הועבר אלי ככותבת הכתבה הזאת. יצרתי קשר עם #תהילה# החתומה עליו.
הייתה תקופה של נתק זמני?
"כמעט שלא. אמרתי לסובבים אותי שאני לא מקשיבה, לא רוצה לדעת. המשכנו כרגיל לתקשר דרך הדוא"ל. בשבת לפני שהכל התפוצץ, אפילו התארחתי אצלם. לא הרגשתי כלום. הודיתי לה ולאחי על שבת יפה. רק למחרת שמעתי מה קורה. היה נתק של שבוע, ואז חזרנו להתכתב כרגיל".
על מה אתן מתכתבות?
"על הכל. מדברות על העבודה שלי, על הלימודים. גיסתי היא שכיוונה אותי ללימודי המקצוע המתאימים לי, יעצה לי לא מעט. אנחנו מחליפות בינינו מתכונים טעימים, מדברות על בישולים ואפיות. מדברות על העבודה שלה, על הלחץ שהיא חווה שם. מדברות על האחיינים החמודים שלי, ילדיה. מדברות גם על הקשר החם שקיים בינינו, ועל החיבור הטוב, הקרוב.
"שתינו כותבות זו לזו על הגעגועים, על התקווה להיפגש בקרוב. הנושא היחיד בטאבו הוא מה שקורה בין אחי ובינה. הבהרתי, מייד לאחר שהסיפור התפוצץ, שזה התחום היחיד שבו אני מעדיפה לשמור מרחק".
איך הצד שלה מתייחס לקשר?
"אני חושבת שהוא מודע, קודם כל. גם אם היה בהתחלה כעס כלפיה על קשר עם 'משת"פית של הצד השני' (אני), היא הרגיעה והסבירה שמערכת היחסים שלנו אמנם התחילה בנישואיה לאחי, אבל לא הסתיימה ביום שהם הסתיימו".
אני מבקשת מרות דושניצקי, מעבירת סדנאות מהאמא שלך לאמא שבך – סמכות הורית מבוססת כיבוד הורים, להביע את דעתה החכמה והמקצועית על המציאות של תהילה. היא בוחרת בזהירות מילים ותגובה:
"זה מצב מסובך. חושבת עליו כמה שעות, ולא בטוחה שיש לי דעה חד משמעית עליו. אישית, אני בן אדם פתוח, לא מחבבת סודות, ובעד גילוי לב וכנות. מהצד האחר, מותר לשקר למען השלום…
"אני מכירה אישה שבעלה לא מוכן שבתם הנשואה תדרוך בביתם כי היא חובשת פאה והוא מתנגד לכך, אף שהוא ששידך אותה עם בחור שבחסידות שלו נשים נוהגות לחבוש פאות. אימה נפגשת איתה בחשאי ומעודדת אותה, כי הבת שבורה מה'חרם' שהטיל עליה אביה. אין לי ספק שיום יבוא, בעולם הזה או בעולם הבא, והאב יודה לאשתו ששמרה על בתם ועל הקשר איתה.
"אבל זה בהחלט מקרה שאינו מלמד על הכלל. ולעיתים קשרים חשאיים הם כאלה בגלל שאחד הצדדים בקשר, או שניהם, מודעים לעובדה שיש משהו לא תקין בקשר.
"ככלל, מחלוקות במשפחה ובקהילה הן מצע רגיש להצמחת קונפליקטים בין-אישיים וקשרים סודיים מסוג כזה או אחר. והשאלה שמוטב לשאול היא: מה מטרת הקשר? האם הוא נועד לחזק את אחד מהצדדים? להביע כבוד בזמן משבר? או שקיים בקשר הסודי גם חוסר יכולת לקבל את הערכים של הקהילה או המשפחה?
"חברות אינה ערך שעומד בפני עצמו. התרומה שלה עבורנו קובעת את ערכה. ולכן השאלות הן: מה העלות מול תועלת? מה הרווח מול ההפסד? מה המטרה, כאמור?
"ושוב שבה ואומרת שאישית, איני ממליצה על סודות, אלא אם כן הם מוכרחי המציאות, וקיימת סיבה טובה ממש לשמור אותם. בתור אופציה ראשונה, תמיד ממליצה על יושרה, כנות ונאמנות. יושרה, פירושה התנהלות כנה, אמיתית. לעיתים קרובות סודות מולידים צורך בערמומיות ובהתעסקות עם שקרים, והחיים לצידם הם חיים בפחד מפני הרגע שבו הכל יתגלה. התנא רבי יוסי כבר לימד אותנו: 'מימיי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחוריי'. יש מחיר להסתרה, לחיים בתוך סוד".
עצה טובה לתהילה?
"לא מרגישה שאני מאן דאמר להביע דעתי על קשר שאיני מכירה אישית. כללית, מציעה להיזהר, כי צעירות עלולות ליפול לפעמים לקלות דעת מזיקה. לעיתים גיל הנעורים מושך להרפתקאות ולאקשן, ולא תמיד המשיכה הזו נובעת ממניעים טובים ומובילה למחוזות הנכונים. כדאי לוודא שקיימת סיבה טובה מאוד, רוחנית וערכית, להמשיך לתחזק קשר בסתר. ובכלל, לעשות מעשה שדורש הסתרה. החברה אמנם אינה המדד שלנו, ואני מבינה שהאח אינו מעוניין או אינו מסוגל לדעת על קיומו של הקשר, וזה בסדר לתחזק אותו, גם בניגוד לרצונו. אבל אני ממליצה להשתמש בהורים כמצפן לבדיקת המוסריות של מעשינו.
"אין אדם בעולם שרוצה בטובתנו יותר מהורינו, וחשוב ללכת לאורם. יש מפרשים שאומרים על המילים 'אשא עיני אל ההרים' – אשא עיניי אל ההורים.
"תהילה יקרה, ממליצה לא להעלים מהורייך דבר, כי להם קיים המצפן הנכון והטוב עבורך. גם אם נראה לך שאת מפסידה משהו בטווח הקצר. במקרה ששיח עם ההורים אינו אפשרי, כדאי לקבל גיבוי לקשר עם גיסתך לשעבר מרב או מתלמיד חכם. ובלבד שלא תקבלי את ההחלטה לבד, ובעצמך".
קושרות קשר
ריקי ומרים חברות יותר מעשור. העובדה שהן חברות שייכת לאחד מפלאי עולם. כל אחת מהן משתייכת לקהילה אחרת. בטווח האש בין הקהילות מהדהדת המילה 'מלחמה'. שתיהן מתעקשות על שלום.
ריקי, איך מתחזקים קשר כמו שלכן? קבעתן לעצמכן מראש כללים, על מה מותר לדבר, על מה אסור?
"לא קבענו. באופן אוטומטי, משתדלים להתרחק מנקודות חיכוך. מה שכן, היה חשוב לי מאוד להבהיר לעצמי ולה די מהר את העובדה שהיא מכירה בכך שההסתה נגדנו שקרית. לוודא שאינה מאמינה להכפשות, ומבינה שהחרמות הם דבר מרושע, הפך התורה והיהדות".
ובכל זאת, איך מקיימים שלום לצד מלחמה?
"כאמור, יודעים מה לא להזכיר. ואגב, בכל חברות, באופן טבעי, יש גם דברים שלא מדברים עליהם. מטעמי רגישות אנושית או משפחתית, או מכל טעם אחר.
"גם כשהיא מזכירה ילד שהלך למוסד לימודים, ואני יודעת שבמוסד הלימודים ההוא משתוללת הסתה אכזרית, מתירים את דמנו, מקללים ומנבלים פה נגדנו – אני משתדלת לשתוק.
"לשתינו יש חברה שלישית, תמימה יותר, שבכלל מאבדת עשתונות כשמתקרבים לסלע מחלוקת. אז גם לכבודה אנחנו משתדלות להיזהר".
איך המשפחה מתייחסת לקשר שלכן?
"אני די משוויצה בכך שהחברה היחידה שהייתה לי 'משם', גם נותרה איתי. היו כל מיני שוואנצניות, זנבות שנעלמו ועזבו אותי עם הפילוג, ורק בירכתי על היעדרן.
"היחידה שהייתה ממש חברה, נשארה. אני כמובן לא מספרת את שמה ברבים, כדי לא להזיק לה, אבל בהחלט נהנית מעצם קיומה, ומהעובדה שגם לפני המבול, ידעתי לבחור את חברותיי בקפידה.
היא גם חכמה דיה להזמין אותי לשמחות, ואני חכמה דיי לא להגיע אליהן…"
האם יש גם רגעים מאתגרים בקשר? רגעים שבהם את פוסעת פסיעה לאחור, אומרת: 'מי צריך אותה'?
"לא אומרת 'מי צריך אותה', כי אני צריכה אותה, בהחלט. אבל כן, יש רגעים שנראה לי שלא אוכל עוד להמשיך ולדבר כרגיל, עם מי שילדיה לומדים במקום שבו דמנו מותר, במקום שבו שקרים ולשון הרע וקללות נגדנו הם דרך חיים. משתדלת להזכיר לעצמי שהחברה שלי, למעשה, מתנגדת לכל זה. ושהיא משתדלת מאוד למזער נזקים מול ילדיה.
"יש לנו גם חברה נוספת ניטרלית, שמזכירה לי כל היום לא להכאיב לידידה מהעבר השני, לא לספר לה על רשעויות מהצד שלה, כי חוץ מכאב לב לא יקרה כלום (בעלה חסיד אדוק של הדרך ההיא), וזה לא יעזור לאף אחד.
לא רוצה להכאיב לה. משתדלת וגם מצליחה לשתוק, ברוב המקרים".
אם אתן בקשר, סימן שהוא טוב לך. למה? מה מיוחד בו?
"כי היא חכמה, מעניינת, אינטליגנטית ו'בדיוק'ית'. 'בדיוק'ית', הכוונה שאנחנו מוצאות את עצמנו דנות בהתלהבות על נושא, כל נושא, ואומרות אחת לשנייה: בדיוק! בדיוק! ככה חשבתי!
"לפעמים זה כבר נהיה משעמם, מרוב שהדעות שלנו דומות. בפוליטיקה, במדע, באנתרופולוגיה אנושית, בדיונים חברתיים, הכל! מספיק שאחת תגיד את דעתה, והשנייה תגיד את ה'בדיוק', וזהו לנו.
"יש גם יציאות סודיות בהחלט למקומות סודיים בהחלט, שם אנחנו מבלות עם עוד כמה חברות 'בדיוק'יות', וכיף לנו בעולם".
ממליצה על קשר דומה לנשים אחרות?
"לא חושבת שזה תלוי המלצות. מי שיש לה האפשרות השכלית והמחשבתית הזו, והפרטנרית המתאימה, מן הסתם כבר עושה זאת. לא מחכה להמלצה שלי. מי שאין לה יכולת שכלית ומעשית, לא תעזור לה ההמלצה שלי.
"ממליצה לכל אחת, בכל מקום שהיא, לפקוח עיניים. לפני שאת מאבדת חברות, בנות דודות ואחיות – לכי תשאלי רב מורה הוראה בלתי תלוי. אולי תופתעי מהתשובה שלו. אולי תשמחי בה. הלוואי שתצליחי לממש אותה".
