מרחץ הדמים בחברה הערבית לא פוסק, ומשטרת ישראל נערכת לסבב מעצרים רחב היקף | קובי בורנשטיין התלווה השבוע לכוחות מג"ב ואנשי המודיעין המשטרתי שהסתערו על מצבורי הנשק ובתי חשודים | מלחמה מבית
הכוחות בתדריך לפני היציאה למבצע
השעה היא 06:00 בבוקר. בזה אחר זה נכנסים הלוחמים לחדר התדריכים, כשהם לבושים ומצוידים בציוד מלא. שכפ"ץ, קסדה, נשק מלפנים וציוד לחימה מגוון. "הלוחמים יודעים שכל אירוע קטן יכול להידרדר במהירות לאירוע מסכן חיים. כל פשיטה קטנה יכולה להסתיים בירי או בתקיפת שוטרים", מסביר לי מפקד הכוח.
כשקצין המודיעין נכנס לחדר כולם משתתקים. על הלוח ממול נפרסים יעדי המבצע ודרכי הגישה, והמידע המודיעיני המדויק זורם מהצוות המקדים שנשלח לשטח. הרחפנים סביב היעד מעבירים כל העת תמונת מצב עכשווית. הקצין מעביר שקופיות ברצף, כל אחת מהן מציגה יעד ומטרה. הוא מדבר בקודים פנימיים ובתמצות. "אתם מצליחים להבין מילה ממה שהוא אומר?" אני שואל את הלוחמים. "זה היום-יום שלנו", הם עונים.
היעדים: ארבעה בתים בכפרי הדרום שעל פי המידע המודיעיני שהתקבל משמשים כמסלקת נשק וחומרים מסוכנים. "מרבית הנשק אמור לשמש לפעילות פלילית, אבל חלק ממנו מגיע גם לידי ארגוני הטרור", מסביר קצין המודיעין. "כל אקדח שתמצאו וכל רובה שתאתרו יחזקו את ההרתעה, ימנעו פעילות פלילית ובוודאות גם יצילו חיים".
לוחמי החטיבה לבט"פ מקבלים סקירה לפני היציאה
לאחר הסקירה המודיעינית נוטל מפקד הכוח את זכות הדיבור ומעביר שרשרת פקודות והנחיות, גם הפעם בדיוק ובתמצות. אין מקום לטעויות ואין זמן לעיכובים מיותרים. סקירת צוות קצרה והכוח עולה לרכבים. "יש זירות", מספר לי בדרך סהר שריקר, לוחם בחטיבה, "שלא משאירות לך מרווח זמן לטעות. אנחנו מטפלים בכל כך הרבה אירועים, שאתה כבר לומד לזהות עם הזמן את הזירה הספציפית ואת הסיכונים שהיא טומנת בחובה. כל יעד שיש בו נשק זה יעד בעל נפיצות גבוהה. לא תמיד אפשר לדעת אם זה נשק שמיועד לטרור או לפלילים, כך שגם זהות בעל הנשק לעיתים לוטה בערפל".
מהיר והתקפי
החטיבה לביטחון הפנים של משמר הגבול בפיקודו של מפקד החטיבה נצ"מ שלומי יוסף, הוקמה כאחד מהלקחים החשובים ביותר של פרעות 'שומר החומות' במאות מוקדים ברחבי הארץ, וזו הפעם הראשונה שעיתונאי מורשה להצטרף אליה לפעילות מבצעית. "מגיע מבצע 'שומר החומות', מהומות נוראיות ברמלה, בלוד, ביפi, בעכו, בכל הערים המעורבות. הדרום בוער ולא רק מטילים, והמפכ"ל מבין שאין לו כוחות מיומנים וזמינים שמחוברים טריטורית לשטח. הרי אתה לא תיקח שוטרים מרהט ותעביר אותם ללוד, גם כי הם לא מכירים את הגזרה וגם כי אתה מפקיר בזמן הזה את רהט", מסביר מפקד זרוע הדרום של החטיבה לביטחון הפנים, סנ"צ ברוך הוניג.
משטרת ישראל, ובמקרה הזה המפכ"ל קובי שבתאי, הבינו שהם נדרשים לכוחות ארציים גדולים ומיומנים והקימו את החטיבה לביטחון הפנים כמענה מקצועי, מהיר והתקפי בערים המעורבות וברחבי הארץ כולה. זרוע רותם בדרום, זרוע קורל במרכז, זרוע ספיר בצפון וזרוע מעיין בירושלים הן המענה האסטרטגי של המשטרה ומדינת ישראל למצבי חירום שונים ומגוונים.
כוננות שיא הלוחמים בשטח
מאות לוחמי מג"ב בשירות חובה וקבע עם פיקוד מיומן ואמצעים מתקדמים שאמורים למלא כל משימה ולעמוד איתן מול כל אתגר. בשגרה זהו כוח גדול הנאבק בפשיעה במחוזות המשטרה, ובחירום תוכפף החטיבה לביטחון הפנים למפקד מג"ב ולמפכ"ל.
"אופי ההגעה ליעד עצמו משתנה מיעד ליעד. יש מקומות שאנחנו יודעים מראש שכל כניסה אליהם מלווה בזריקות אבנים ובקת"בים, ולכן נעדיף להגיע בשעות שבהן הכפר ריק יחסית, או לחלופין להגיע בכוחות מתוגברים", מסביר לי הוניג בנסיעה אל היעד. "כשהם רואים מאסה של לוחמים וכוח הם חוששים יותר".
החטיבה מתמודדת עם אלפי אירועים בשנה, כל אירוע שונה ממשנהו. "הקפיצו אותנו לפני כמה חודשים להפגנה בתל אביב, ותוך כדי ההפגנה הוזנקנו לפיגוע בדיזנגוף", מספר הוניג. "זה קרה לנו גם לפני שבועיים. סיימנו פעילות מבצעית ברהט, איתרנו כלי נשק וחומרים מסוכנים ביעד שפשטנו עליו בעקבות מידע מודיעיני, ושעתיים לאחר מכן כבר התמקמנו בבני ברק כדי לאבטח את מסע ההלוויה של הרב גרשון אדלשטיין זצוק"ל. הדינמיות הזו היא חלק מההכשרה שלנו. לדעת לתפקד בכל מקום, בכל אופי אירוע, ובצורה הטובה ביותר".
מייד עם ההגעה ליעד, הלוחמים יצאו במהירות מהרכבים וניגשו לדלת הבית. "אפקט ההפתעה הוא אחד הרכיבים החיוניים פה. לחלק יש משקיפים בכניסה לרחוב או לכפר והם מתריעים להם כשאנחנו מגיעים, ובזמן הזה הם יכולים לנסות ולהיפטר מהראיות המפלילות", מסבירים הלוחמים.
בעל הבית לא היה נראה מופתע למראה הלוחמים. אפשר לומר שהוא היה נראה אפילו מתורגל בסיטואציה ואף ניסה להתעמת עם הלוחמים שמהר מאוד הבהירו לו שהם לא הכתובת הנכונה לניסיונות הללו. המודיעין, כך נראה, היה מדויק. לאחר חיפוש קצר בסלון הבית הם גילו אקדח שהוסלק מתחת לאחד מהארונות הסמוכים לפינת הישיבה.
הלוחמים בפשיטה על אחד מהיעדים
דקות לאחר מכן, כשהכוחות עדיין שוהים בשטח, קיבל הוניג פנייה מאחד מרכזי השב"כ שהעביר לו מידע על מחבל פוטנציאלי ששוהה באזור. "על פי המידע שהגיע אלינו מדובר בשוהה בלתי חוקי שעובד באתר בנייה כאן ברהט, ויש לנו אינדיקציות שהוא מתכנן לבצע פיגוע", מתדרך הוניג את הלוחמים. "לא ברור אם הוא נושא נשק או שלא", הוא מוסיף. במקום מוקם חפ"ק שמרכז את המידע המודיעיני ורחפנים מועלים לאוויר.
"קודם כל נוודא באמצעות הרחפנים שאין כוחות עוינים באזור ונלמד את מפת הכניסות והיציאות למתחם וממנו", הוא מסביר. במקביל, הכוח יוצא לכיוון היעד ומתפרס סביב אתר הבנייה בצורה מעגלית. "אנחנו מקיפים את המתחם בשביל לוודא שאין לנו ברחנים ואף אחד לא עוזב את המקום בלי שנדע על כך". לאחר שהתיחום הושלם נכנסים הלוחמים פנימה, מבצעים סריקות ומאתרים את החשוד – צעיר כבן 19, שוהה בלתי חוקי מאחד מהכפרים באזור חברון, שלאחר תשאול ראשוני מתברר שהוא מזוהה עם ארגון הטרור הרצחני 'גוב האריות', ומעבירים אותו לחקירת השב"כ.
זה היום-יום שלכם?
"זה היום-יום שלנו", הוא עונה. "כמו שאמרתי לך ועכשיו אתה יכול לראות ממש בעיניים. אנחנו מתמודדים פה עם כל סוגי האירועים ומתמחים בכל סוגי האירועים. החל בלוחמה בטרור, עבור דרך לוחמה בגורמי הפשיעה במרחב והפרות סדר מסוגים שונים, וכלה באבטחת אירועים המוניים כמו הפגנות, מצעדים והלוויות. אנחנו מתמודדים פה עם כל סוגי האירועים, אבל אנחנו מנצחים. כל יום ויום מביא איתו את הניצחונות שלו מחדש. זה קשה, זה שוחק, יש לנו מחסור אדיר בכוח אדם. אני פה עם חצי מהצוות שלי בגלל שברגע האחרון הוחלט להעביר חלק מהלוחמים לאבטח את ההפגנות בירושלים, כך שנשארתי עם חצי מהסד"כ, וזה עוד נחשב סביר. אני מתמודד פה ביום יום עם מחסור תמידי. אנשים לא מוכנים להתגייס כשהם רואים את התנאים שיש לשוטרים, ולמחסור התמידי הזה נוספים האירועים המתגלגלים שמצריכים אותנו פעם אחר פעם להפנות את הכוחות למשימות אחרות במקום למקד אותם במיגור הפשיעה והחזרת הביטחון לתושבי הדרום".
ארסנל יעדים בלתי נגמר
בדרך חזור מקבל הוניג שיחה נוספת מאחד מקציני המודיעין ובפיו מידע מודיעיני עדכני על יעד נוסף שמוסלק בו נשק, שעל פי החשד אמור לשמש בפעילות פלילית מתוכננת. "כמו שאתה רואה", אומר לי הוניג תוך כדי שהוא מפרסס בדרכו ליעד החדש, "לפעמים המידע מגיע מהרגע להרגע. לא תמיד יש לנו זמן
אקדח תקני שנתפס באחד מהבתים
להתכונן מראש למבצע, אבל בשביל זה אנחנו מתאמנים ושומרים על כשירות מבצעית תמידית".
הכוח, שכבר עייף מהמשימות התכופות, לא חושב פעמיים. הלוחמים עולים לרכבים הממוגנים בזה אחר זה, ומתקדמים לכיוון היעד. כשאנחנו מגיעים למקום הם מקיפים את הבית ונכנסים למחסן אחורי. "המידע המודיעיני שקיבלנו מצביע על נשק שמוסלק פה", מסביר לי הוניג. "זה מידע מוצק, והלוחמים יהפכו אבן על אבן עד שימצאו את הנשק. לא נצא מפה בלעדיו".
הביטוי המטפורי הופך למציאות, והלוחמים אכן נאלצים להפוך אבנים, ובמקרה הזה – את רצפת הבטון. אחרי חפירה לעומק של כחצי מטר מתגלה רובה שהוסלק מתחת לאדמה.
איך התחושה לתפוס נשק? לדעת שהמאמץ השתלם?
"אנחנו רגילים לזה", עונים הלוחמים. ואכן, מתחילת השנה תפסו לוחמי הזרוע הדרומית של החטיבה לבט"פ עשרות כלי נשק שונים, חומרים מסוכנים ומיליוני שקלים מכספי פלילים וטרור. "זו הזרוע שהביאה הכי הרבה ביצועים", הם יודעים לספר. "רק במלחמה הכלכלית שאנחנו מנהלים למול ארגוני הפשע הצלחנו עד עכשיו לבד לתפוס כספים בהיקף של יותר ממחצית מהיעד השנתי של משמר הגבול כולו".
הוניג לעומתם מספר על תחושות מעורבות. "רוב האנשים שאני עוצר חוזרים הביתה תוך כמה ימים", הוא מספר. "ביותר משבעים אחוזים מהמקרים של עצורים על עבירות של החזקת נשק אפילו לא מוגש כתב אישום. זה נתון מתסכל מאוד, כי מי שנתפס פעם אחת ולא שילם יחזור לזה שוב ושוב, ומי שרואה אותו נתפס ולא משלם מתפתה גם הוא להיכנס למעגל הפשע הרצחני הזה. אז מצד אחד מרגש לדעת שסיכלתי פיגוע לאומני או פיגוע פלילי, שתפסתי כמות גדולה של חומרים מסוכנים, שמצאתי אמל"ח, אבל מצד שני קשה כשאני יודע שהתפיסה אולי אפקטיבית, אבל לא בטוח
מסלקת נשק שנחפרה מתחת לאדמה
שהמעצר אפקטיבי".
מי אחראי למצב העגום הזה?
"כולם. זה ממש כולם. זו מדיניות שצריך לעקור ולשנות מהשורש, זו בעיה של הפרקליטות, של מערכת המשפט, של מדיניות האכיפה ואפילו של שב"ס שמתמודדים עם מחסור אדיר במקומות כליאה. הנוהל כיום הוא נוהל 'מיטה חמה'. על כל אסיר שנכנס אסיר אחר משתחרר מוקדם יותר, וממילא מעדיפים מראש להכניס פנימה כמה שפחות".
כשחזרנו לתחנה הרוחות היו מרוממות יותר. צוות אחר שיצא במקביל לצוות שאליו הצטרפתי, איתר ביעדים שנשלח אליהם חומרים מסוכנים, נשק מסוג קרלו ונשק מסוג M16, ברוסים עם מאות כדורי רובה ועשרות אלפי ש"ח במזומן. "זו תפיסה ממש יפה", אני מעיר. "היא יפה אבל לא חריגה", עונים לי הלוחמים. "היו לנו תפיסות גדולות יותר".
ואכן, לפני כשבועיים, במהלך מבצע אכיפה גדול שביצעה החטיבה באזור רהט, נסרקו 25 יעדים מתוכם 7 ניסיונות איתור ו-18 חיפושים ברהט ועיירות, וזאת לצד מספר יעדי אכיפה כלכלית בעיירות וערוער. במהלך הפעילות נעצרו ארבעה חשודים, בהם שוהה בלתי חוקי, בחשד לתכנון פעילות טרור, חשוד במעורבות ברצח, עצור בגין החזקת אמל"ח וניסיון בריחה ועצור בגנבת רכב. נוסף על כך, עוכב חשוד אחד בגין עבירות הקשורות לכספי טרור.
במהלך החיפושים נתפסו אקדח זיג זאוור, אקדח גלוק 19, אקדח מאולר, 2 קני עוזי, 8 גופי נשק מסוג M16, עשרות כדורים בקוטר 5.56 ו-9 מ"מ, 3 מחסניות אקדח, רובה אייר סופט וחומרים מסוכנים. רכב קיה, משאית טריילר בשווי 800 אלף ש"ח ושני די-וי-אר הוחרמו, לצד למעלה מחצי מיליון ש"ח כספי חובות למדינה.
כתב משפחה עם הלוחמים ברהט
כמה מתוך זה קשור לטרור וכמה לפעילות פלילית? אני שואל לסיכום. "זה גבול מאוד דק", עונה הוניג. "כל נשק עשוי להגיע בסוף לגורמי טרור, וכל שקל שמגיע מהפשע יכול לזלוג לטרור גם הוא. נוסף על כך, אנחנו מתמודדים עם תופעה של נישואי תערובת בין גברים בדואים לנשים פלסטיניות מאזור חברון, נשים שמגיעות מרקע לאומני וכך מחנכות את הילדים שלהן, וכך הגענו למצב שיש לנו עשרות אלפי ילדים ונערים שמתגוררים בסביבה בדואית אבל מגיעים עם ערכים לאומניים שגוררים אותם לפעילות טרור. זו אולי הסוגיה הקשה ביותר שצריך לתת עליה את הדעת ולמצוא לה פתרון", הוא אומר לסיום. "אחרת, בתוך מספר שנים נגלה דורות חדשים של בדואים שלא הכרנו, כאלה שגדלים על ערכים לאומניים וחלילה אף עשויים לפעול לפיהם".
