מהירידה לחייו של כ"ק האדמו"ר רבי יואל מסאטמאר זיע"א שהידרדרה עד להפגנות לצד פלסטינים, ועד לתמיכה גלויה ומופגנת בחמאס לאחר טבח שמחת תורה: כך, שלב אחר שלב, הפכו קיצוני נטורי קרתא לתומכיה המוצהרים של אידאולוגיית החמאס הרצחנית | בעזרת פורשי הקבוצה משרטט רפאל וואהל את דיוקנה המבעית של הקבוצה שמעלימה את ביאת המשיח, תומכת באידאולוגיה רצחנית נגד בני עמה ונוטלת חלק פעיל בהכחשת השואה | עד לתהום: תחקיר מזעזע
על שפת המדרכה בפינת הרחובות 59 ו-206 שבמונסי, עומדת קבוצת יהודים תימהונית. שניים מהם אוחזים שלטים בידיהם והשלישי מחזיק בידו מגפון חבוט שהמוני קריאות נשאגו לתוכו שנים רבות.
מופתע כולי, אני מתקרב ומנסה להבין: הפגנה זו על שום מה? ככל שניסיתי להבין, מהשלטים ומההברות המקוטעות שבקעו מהמגפון, במה העניין – לא עלה הדבר בידי. ניגשתי ושאלתי את המפגינים מה מציק להם. "מצב הצניעות בעיר", ענו לי. מאז למדתי, כמו כל יהודי מונסי, על נוכחותה של הקבוצה הזו, שעורכת הפגנות קולניות בצמתים המרכזיים, נגד כל דבר שלשיטתם אינו לפי דרכי אבותינו ואימותינו. עם הזמן גם למדתי שהמכנה המשותף לקבוצה הזאת הוא שהם כלל לא יודעים כיצד נהגו אבותינו ואימותינו: רובם ככולם באו מחוץ לעולם החרדי, או בכלל מחוץ לעולם היהודי.
ואז, לפני שבעה שבועות, נערכה עוד הפגנה. ההפגנה הזו כבר זעזעה את העולם היהודי לכל גווניו. מאות מיליונים בכל רחבי העולם צפו בהפגנה הזו ובאלו שבאו אחריה, מנסים להבין מי הם היהודים שמסוגלים להפגין עם גדולי רוצחי בני עמם, ולהעניק להם לגיטימציה להמשיך לקרוא להשמדת יהודים בכל רחבי העולם.
בשעה שמאות אלפי יהודים חרדים שברו את הראש בניסיון להבין מי הם, מהיכן הם מגיעים, ובעיקר מה מוביל יהודים שומרי תורה ומצוות לפתח שנאה חולנית ומחרידה שכזו, שגורמת להם לרקוד על דם אחיהם שנרצחו במיתות משונות – אנחנו במונסי זיהינו מייד במי מדובר: אלו שמצב שמירת ההלכה של יהודי מונסי הצדיקים מפריע להם, מוכנים כעת לעבור על איסורי תורה, ולעמוד לצילומי תעמולה משותפים עם נוכריות שקוראות להשמדת יהודים, ולקינוח – גם לחלל שבת בפרהסיה ולצעוד ברחובותיה של בירת המתירנות העולמית, מנהטן נטולת העירוב, ובידיהם שלטים וחומרי תעמולה שמהללים את רוצחי עמם.
'כל פלסטין שייכת לפלסטינים'. הקיצונים במפגש תמיכה מעורר חלחלה עם רב-המרצחים איסמעיל הנייה ימ"ש, מעניקים לו את 'מפת פלסטין השלמה' (צילום: פלאש 90)
מי הם האנשים הללו? מה מניע אותם? מה הוביל אותם לטירוף חולני שכזה? מי מממן אותם? זהו תחקיר בלתי ייאמן על אחים שירדו לדיוטה התחתונה ביותר של שנאת ישראל, עד שהפכו למשתפי פעולה אדוקים עם גדולי רוצחינו, תוך אימוץ מוחלט של הנרטיב הנאצי־פלסטיני.
במסגרת התחקיר הגיעה לידינו סדרת תכתובות אימייל בין חברי הקבוצה, שבהן הם כבר מכחישים את רציחתם של שישה מיליון מבני עמנו על ידי הנאצים, ומחליטים שלא לדבר יותר על ביאת המשיח כדי שלא לפגוע ברגשות הערבים.
קל להתייחס אליהם כאל אנשים רעים ומטורללים, ואולי זה נכון לגבי חלקם, אבל למען האמת, אחרי התחקיר גיליתי שיש בהם גם אנשים בעלי חסד ביום יום, שדעתם השתבשה עד שבראייתם המעוותת הם מתכוונים בהחלט לשם שמיים. דווקא הם אמורים לשמש לנו תמרור אזהרה בוהק, המוכיח שכל אידאולוגיה, ללא תימוכין הלכתיים והתוויה של גדול בישראל, יכולה להוביל יהודים יראים ושלמים לעבור עבירות חמורות שבתורה בשם האידאולוגיה. כי היהודים הללו הוכיחו שאין מקום נמוך יותר שניתן להגיע אליו, כשאתה חושב שאתה חכם יותר מכל גדול בישראל.
ועכשיו, בואו נצא למסע במחוזות האופל של מטורפי קיצוני נטורי קרתא.
רק בין יהודים
כדי להבין כיצד הכל התחיל, עלינו לחזור לפרשת נשא תשכ"ז, יום לאחר סיומה של המלחמה שקיבלה בהמשך את הכינוי מלחמת ששת הימים.
בבית המדרש הגדול של חסידי סאטמאר בוויליאמסבורג יושב כ"ק מרן האדמו"ר הרה"ק רבי יואל מסאטמאר זיע"א, ונושא את דרשתו המפורסמת, שבה הוא פורס לחסידיו את משנתו התורנית-אידאולוגית נגד הגישה הציונית של "כוחי ועוצם ידי", ומסביר כיצד לשיטתו יש להתייחס לניצחון שהושג בידי מי שכונו על ידו 'מרשיעי ברית'.
בהקלטה שקיימת עד היום (הדברים נאמרו בסעודה שלישית, אך לאחר צאת השבת) נשמעות היטב בכיותיו קורעות הלב של הרבי, שעל אהבת ישראל העצומה שלו אין חולק, מביע את כאבו העצום מחילול שם שמיים שלדבריו עלול להיות כעת, כאשר יהיו מי שיטעו ויחשבו שהקב"ה מסכים כביכול עם אלו העוברים על תורתו.
אבל אז מגיעות המילים הבאות, שמכות רבים בהלם מוחלט, מאחר שהן יוצאות מפיו של נושא דגל ההשקפה נגד התגרות באומות: "הרשעים הישמעאלים רצו לבוא חס ושלום להשמיד ולהרוג. בוודאי היה צורך להתפלל. כולם היו חייבים לבקש שלא יהיה להם שום כוח, שלא יוכלו לעשות כלום. על כך מיותר לדבר בכלל. קודם צריך להציל את ה'גופים'. הם הישמעאלים רוצחי גופים, והם הציונים מזיקים לנשמות וגם לגופים (כוונתו הייתה לניתוחי מתים. ר"ו)… ואף על פי כן, קודם חייבים לדאוג ולהתפלל שיינצלו בגוף. חס ושלום אם יהודים ייהרגו".
ואז יצא הרבי מגדרו ואמר את המילים הללו: "יש כאלו עם הלבוש של נטורי קרתא. הם מחשיבים את עצמם לקנאים עוד יותר גדולים, אבל הם מקלקלים ועושים דברים על דעת עצמם. אלו שמדברים שטויות והבלים, דברי שיגעון, שיגיעו הערבים וכו' (כוונתו למודעה אנונימית שתלו מדריכיהם הקדמונים של המטורפים המדוברים, שבה טענו שצריך להתפלל להצלחת הערבים כי כך המדינה תתבטל. ר"ו). עליהם אין מה לדבר; עליהם כבר אמרתי על הפסוק 'ורדו בכם שונאיכם', ומפרש רש"י: 'מכם ובכם'".
והוא מתחנן: "למען השם, שלא ידביקו פתקים, שלא ינהלו ויכוחים עם אף אחד". כאן מגיעות המילים המרכזיות, שמסבירות את שיטתו של הרבי מסאטמאר לגבי האופן בו יש לנהל את הוויכוחים האידאולוגיים: "שלא ידברו עם אלו שלא צריך לדבר איתם. כתוב 'נדברו איש אל רעהו' – 'צְוִוישְׁ'ן אִידְן אַלֵיין (בין יהודים בלבד)'. עלינו להישמר מ'הם' ו'מהם'".
מאז אותה שיחה, אם יש חוג שלוחמי קיצוני נטורי קרתא מתעבים עוד יותר מהציונים – אלו חסידי סאטמאר.
כדי להבין את מה שהתרחש בימים ההם פניתי אל ר' ברוך יהודה קליין, מי שהיה מעורכי 'דֶער אִיד', ביטאונם של חסידי סאטמאר, וכתב טור השקפתי בסוף ימיו של הרבי ה'ויואל משה' זי"ע. כיום ר' ברוך יהודה הוא איש עסקים מצליח, שמנצל את כישרון הכתיבה שבו ניחן לסדרת מאמרים היסטוריים על ה'חתם סופר' זי"ע, שמתפרסמים במוסף התורני של הביטאון הסאטמארי.
"האנשים האלו ציערו את הרבי עוד בחייו", פותח ר' ברוך יהודה, "הם הפרו את דעת קודשו פעם אחר פעם. אומנם אז הדברים לא הגיעו לכדי מעשי הטירוף של היום, אבל לרבי זה הכאיב מאוד. הוא התייסר מכך באופן נורא ואף התבטא עליהם שהם 'הרבה יותר גרועים מהציונים'. לגבי המטורפים של ימינו שאיבדו כל צלם אנוש והולכים שלובי זרוע עם גדולי רוצחינו – אני חושב שאין ביניהם אף אחד נורמלי".
ההפגנה שבוטלה
"אם רוצים לדעת מהי קנאות אמיתית", אומר ר' ברוך יהודה קליין, "אספר על מקרה שאני זוכר כאילו אירע אתמול: מול ביתו של הרבי באותם ימים, ברחוב בדפורד פינת קליימר, עמד בית כנסת שאנחנו קראנו לו 'דִי רוֹיטֶע שׁוּל (בית הכנסת האדום)', בשל צבעו החיצוני של המבנה. אומר בעדינות שהיהודים שהתפללו בו לא ממש למדו את ספרו של הרבי, 'ויואל משה'; להפך. ליד ארון הקודש התנוסס דגל של מדינת ישראל. היו אז שני בחורים שלא יכלו להירגע: דגל הכפירה ליד ארון הקודש? ועוד מול ביתו של הרבי? אין לך חילול הקודש גדול מזה. התגנבו שני הבחורים בלילה לבית הכנסת ותלשו את הדגל.
"אתה יודע מה הרבי עשה כשנודע לו? הוא זרק אותם מהישיבה וגם אסר עליהם להיכנס לבית המדרש לתקופה ארוכה. הרבי היה פשוט מזועזע: 'להיכנס לבית של מישהו אחר ולהוציא משם חפץ ששייך לו?' אמר. חשוב לדעת שהרבי מעולם לא זרק בחור מהישיבה או אברך מבית המדרש. המקרים היחידים היו כאשר בחורים או אברכים עשו מעשי קנאות שלא ייעשו. צריך לזכור, בגישת סאטמאר אין באמת דבר שנשמע גרוע יותר מדגל שמייצג את המדינה שבה ראה הרבי סמל של מינות וכפירה. אבל אצל הרבי קנאות שפוגעת ברכוש, כל שכן באדם – איננה קנאות אלא השחתה.
"את שיטת הרבי נגד ציונות והקמת מדינה לפני ביאת המשיח – יודעים כולם. היא הייתה ברורה וחדה. הרבי סבר שמדינה כזאת היא סכנה לעם היהודי ברוחניות ובגשמיות והשמיע זאת שוב ושוב. אבל בשעת מלחמה נדם קולו של הרבי. אדרבה: ההוראה הייתה לא לפסוק מאמירת תהילים. משמרות לאמירת תהילים התקיימו כל הזמן בבית המדרש. כמה דמעות שפך הרבי כל ימי המלחמה, והזהיר שכעת אין זה הזמן לדבר, כדי שאף אחד לא יפרש בטעות שאנחנו בעד הרוצחים".
ר' ברוך יהודה מספר על הפגנה שהוא עצמו השתתף בה פעם, אשר הופסקה על ידי הרבי בשל החשש שמישהו יפרש כי היא נערכת בגלל הנושא שעליו הערבים מפגינים. כהקדמה לסיפור, חשוב לדעת שאצל הרבי מסאטמאר היה נושא ההפגנות רגיש מאוד. ההפגנות שנערכו ביוזמתו היו ספורות והרבי הכריע לגביהן לאחר הרבה מאוד מחשבה.
מחבל בפוטנציה? וייס צובט את לחיו של ילד פלסטיני במהלך 'ביקור הזדהות' ברצועת עזה בשנת תשס"ט (צילום: פלאש 90)
"ההפגנה שאני השתתפתי בה התקיימה כאשר גב' גולדה מאיר הגיעה לניו יורק. היה זה בתקופה שבה המערכה נגד ניתוחי מתים הייתה בעיצומה. הוחלט לערוך צעדת מחאה ממונעת, ברכבים שעליהם שלטים, אשר יקיפו את המלון שבו התאכסנה – מלון ולדורף אסטוריה בפארק אווניו שבמנהטן.
"נסענו לכיוון מנהטן. בקושי הספקנו להקיף את הרחוב פעם אחת, ופתאום הגיעה הוראה מהבית של הרבי לעזוב את המקום באופן מיידי. מה התברר? באותה שעה הפגינו שם גם ערבים. כמובן שלא היה שום קשר בין ההפגנה שלנו לזו שלהם, אבל מהרגע ששמע על הפגנה פרו-ערבית שנערכת במקביל, הורה הרבי לבטל הכל, למרות הכספים שהושקעו וההכנה המדוקדקת, כדי שאף אחד לא יקבל רושם מוטעה שאנחנו מפגינים מאותן סיבות שבגללן מפגינים הערבים.
"כדי להבין עד כמה רחוקה שיטתם של אותם מטורפים מדעתו של הרבי זי"ע", מסיים ר' ברוך יהודה, "צריך לזכור את ה'אהבת ישראל' הבלתי ניתנת לתיאור שהייתה לו כלפי כל יהודי באשר הוא. סכומי הכסף הבלתי נתפסים שהוציא לצדקה לכל יהודי, בלי להביט בחוגו ובשיוכו – היו אגדיים. הייתה אצלו הפרדה טוטלית בין השיטה שנגדה לחם בעוז ובתעצומות, לבין האדם עצמו. כך הרבי לימד אותנו".
תמימות שהפכה לרשעות
הניסיון לשרטט דיוקן של פעילי קיצוני נטורי קרתא שמפגינים בימינו בעד חמאס, מגלה כי המכנה המשותף לרובם ככולם, ובפרט לאלו שמנהיגים את הקבוצה, הוא העובדה שאף אחד מהם לא היה בשר מבשרן של התנועות שדגלו בשיטת הקנאות: הדבר נכון לגבי חסידות סאטמאר, כפי שפורט כאן, וגם לגבי תנועת נטורי קרתא הירושלמית המקורית והקדומה, שהוקמה בידי הגאון רבי אהרן קצנלבוגן והצדיק רבי עמרם בלוי. שני אלו, חרף משנתם התקיפה, ידעו לעשות הפרדה ברורה בין אידאולוגיה למעשים; בין שיטה לבין האנשים הדוגלים בה.
כאשר קומץ שמנה פחות ממניין אנשים החל להוביל את מסעות הטירוף להתחבקות עם רוצח ההמונים יאסר ערפאת ימ"ש, יצא מנהיגה הרשמי של נטורי קרתא והאידאולוג הראשי שלה, הגאון רבי אהרן קצנלנבוגן זצ"ל, בגינוי חריף ביותר. הוא אף ניתק קשר עם אלו מקרובי משפחתו שאחזו באידאולוגיה המטורפת.
אלו שבהמשך מכרו את נשמתם לשטן, הגיעו כולם מקהילות שהיו רחוקות מאוד מדרכה של הקנאות האותנטית. רובם המכריע הגיע ממשפחות שלא היה להן שום קשר לעולם החרדי. פה התחילו הצרות: כשאין דעת תורה – אין גם גבולות.
בשנים הראשונות להתגבשותה של הקבוצה עוד היו בקרבה מי שטענו כי הם מקיימים למעשה את רצונו של הרבי מסאטמאר. זה התחיל בשנים שבהן נחלש ה'דברי יואל' והתגורר לאורך רוב חודשי השנה בעיירת הנופש בל-הרבור. בני החבורה הזאת, שברובם היו פליטים של אחת החצרות הגדולות בארץ, ניצלו את חולשתו של האדמו"ר וארגנו ללא הסכמתו הפגנה מול בניין האו"ם, כשבה בעת נערכה במקום הפגנה פרו-פלסטינית. טענתם הייתה שאם הדבר היה בכוחו של האדמו"ר, בוודאי היה מצטרף בעצמו אל ההפגנה. כשנודע הדבר לרבי, שיגר שליח להורות לציבור שלא להשתתף בהפגנה. ואכן, הרבה מהם חזרו, אך אחרים טענו שזאת לא הוראה של הרבי והמשיכו לכיוון ההפגנה.
"האדמו"ר סבר כי אלו שעומדים מאחורי המעשים הללו אינם מונעים מעֶרְלְכְקַייט (יראת שמיים), אלא ממידות מושחתות", אומר ל'משפחה' גורם בכיר בחסידות סאטמאר. "הדבר יצר תסיסה גדולה בתוך החסידות. קמה דרישה שאותם חצופים יבקשו את סליחת הרבי. אך כחצופים מדופלמים הם טענו שזה לא הרבי שמתנגד אלא הנהלת הקהילה. כעבור כמה חודשים פרצו אותם אנשים את כל הגבולות והלכו שוב. הפעם זה כבר לא עבר בשתיקה, ובצעד תקדימי הם סולקו מסאטמאר לצמיתות".
באותו שלב איש לא חשב שיבוא יום שבו הם יצעדו שלובי זרוע עם גדולי רוצחינו. הטירוף להיפגש עם מרצחים ערביים החל דווקא בארץ, ביוזמתו של יהודי אמריקאי, לשעבר תלמיד ישיבת לייקווד, שדמיין את עצמו מציל יהודים. הטענה הייתה כי מכיוון שקיומה של המדינה הוא התגרות בערבים – צריך ללכת להתרפס בפני המנהיגים הפלסטינים ולהבהיר להם כי אנו רוצים לחיות עימם או תחתיהם בשלום. בצורה כזאת, כך סברו הראשונים שבפוגשי המרצחים, הם יצילו חיים, באומרם כי בכל הדורות נהגו יהודים לחלות את פני מבקשי רעתם כדי להעביר את רוע הגזרה.
אומנם לא היה אף גדול בישראל שתמך בטירוף הזה, אבל כפי שבתקופת הסכם אוסלו רוב העם תמך בתהליך, בהם גם גדולי תורה שנטו לתמוך בכך מתוך מחשבה שהדבר יביא שלום, בלי שהעלו בדעתם שהערבים כלל לא חפצים בהקמת מדינה פלסטינית אלא בהשמדת יהודים באשר הם – כך ניתן אולי, במבט היסטורי לאחור, להעניק 'הנחה בדיעבד' ליהודים תמימים אלו ששגו באשליות אז, בשנים שבהן חלום השלום היה בתוקפו גם בקרב חלקים בחברה הישראלית, והפלסטינים טרם גילו את פרצופם הנאצי ואת רצונם להשמיד יהודים באשר הם, בלי לחפש סיבות ותירוצים.
ואז הגיעה האינתיפאדה השנייה. אוטובוסים התחילו להתפוצץ, אלפי יהודים נרצחו, והתברר שרב המרצחים עומד בעצמו מאחורי הפיגועים. כל אחד היה צריך לפקוח את העיניים לאור המאורעות הללו, השמאל מחד גיסא והמטורפים האלה מאידך גיסא. אבל אז קרה בדיוק להפך: לאט לאט החל תהליך של עזיבת האידאולוגיה והמסרים היהודיים שבשמם פעלו כביכול, כמו 'איסור התגרות באומות' או 'איסור הקמת מדינה לפני ביאת המשיח'; ובמקומם החלו פעילי קיצוני נטורי קרתא החדשים לאמץ באופן טוטלי את הנרטיב הסופר-רדיקלי של כל שונא יהודים ותומך טרור באשר הוא – חמאס, איראן, המחתרת החות'ית, מכחישי שואה למיניהם ועוד היד נטויה.
'חמאס לגיטימי'
לידי 'משפחה' הגיעה תכתובת מיילים פנימית שבה דנים פעילי נטורי קרתא בעולם בבעיה חמורה: אהובי נפשם הערבים החלו לטעון שאפילו היהודים שהולכים איתם שלובי זרוע אינם חברי אמת ושותפים אמיתיים לדרך, שכן מתברר שהם מאמינים שעם ישראל נמצא בגלות, ועד לביאת המשיח אסור ליהודים להקים מדינה עצמאית. אולם כאשר יבוא המשיח שבו מאמינים היהודים, תהיה ארץ ישראל בידי עם ישראל. הבעיה הזו הולידה בקרב הארגונים הפרו-פלסטינים חשדנות כלפי ה'יהודונים' שבאים לתמוך בהם עם שלטי 'לשחרר את פלסטין' וצעיפים בצבעי הדגל הפלסטיני.
מסיבה זו החליטו פעילי קיצוני נטורי קרתא למחוק כל אזכור לאמונה בביאת המשיח. וכך הושלם אימוצו של הנרטיב הפלסטיני במלואו, כאשר מפגיני קיצוני נטורי קרתא כיום משתמשים בסיסמות הפלסטיניות הקלאסיות, על 'כיבוש', 'רצח עם', 'לשחרר את פלסטין', ו'מהנהר עד הים פלסטין תהיה חופשית'.
אם יש מי שנוטה לזלזל בעוצמת הנזק שגורמים מטורפים אלו כדאי לו לעקוב אחר מה שמתרחש בהפגנות שנערכות בימים אלו, ימי המלחמה הקשה בארץ ישראל. אומנם מדובר בקבוצה קטנה, אך היא נחושה וערמומית. פעיליה מבינים כיצד מתנהלים בזירה התקשורתית. למעשה, מהיום שבו עלה ארגון הטרור חמאס לשלטון בעזה, הפכו הללו לדובריו ומגיניו הרשמיים של ארגון הטרור, בארצות הברית ובאירופה.
צועדים למען שונאי ישראל. מנהטן תשע"ה: הקיצונים בצעדת תמיכה בעיצומה של שבת קודש (צילום: פלאש 90)
לשיא הגיעו הדברים בהפגנה שנערכה לפני שבועות אחדים על גשר מנהטן, בהשתתפות 10,000 תומכי חמאס. כמובן, פעילי קיצוני נטורי קרתא 'כיבדו' את ההפגנה בהשתתפותם. אלו היו מילותיו של הדובר הראשי של הקבוצה: "מנהיגי העולם חושבים שהם רחמנים כשהם מגינים על יהודים. אבל איך הם יכולים לשתוק כשאנשים בעזה מתים? כשילדים ברצועה מתים? הילדים של חמאס?" ואז מגיע משפט המחץ: "חמאס הוא המייצג הלגיטימי של העם בעזה".
ועוד שיא שאליו הגיע התהליך הזוחל הזה, שמתפרס על פני שנים, בשנת תשס"ו (2006), אז, באקט שהדהים את העולם היהודי כולו, נסעו שבעה מחברי הקבוצה לאיראן, במטרה מוצהרת להשתתף בוועידה להכחשת השואה שארגן נשיא איראן דאז מחמוד אחמדינג'אד ימ"ש.
משם זה רק התדרדר. כעבור שש שנים הגיעו אנשי קיצוני נטורי קרתא ללבנון, למפגש עם בכירי חיזבללה, במהלכו העניקו מתנה שביקשו למסור למזכ"ל ארגון הטרור, חסן נסרללה. בהמשך גם ביקרו בעזה שבשליטת חמאס, מנסים להסתיר קבלת פנים לא אוהדת במיוחד של חלק מהתושבים, כדי שלא לפגוע בנרטיב השלום והאחווה.
מבחינת הקבוצה המטרה תמיד מקדשת את האמצעים. במסגרת התחקיר שערכנו נודע כי אחד מתורמי הקבוצה הוא תושב לוס אנג'לס ממוצא יהודי, שמחזיק בדעות פרו-פלסטיניות מובהקות. הלה תורם למפגינים בעלי החזות החרדית, מתוך הבנה שהם משמשים 'אידיוטים שימושיים' למאבקו הפוליטי במדינת ישראל.
והנה פרט חשוב לציון: מלבד ישראל דוד וייס, שנחשב למנהיג הקבוצה במונסי, שמוצאו במשפחה אמידה – רוב ככל חברי הקבוצה חיים בעוני מחפיר. ללא מדיניות הרווחה של ארצות הברית, התומכת כל כך בישות הציונית – ילדיהם היו גוועים ברעב, כפשוטו. אירוני לחשוב כי הללו אימצו את הנרטיב הפלסטיני עד כדי כך, שאין להם שום בעיה להתגרות באומת החסד האמריקאית שתחתיה הם חוסים, ולהפגין בצורה ברוטלית נגד חברי קונגרס אמריקאים תומכי מדינת ישראל. מסתבר שלשיטתם, האיסור להתגרות באומות חל רק על רוצחי יהודים, אולם כאשר מדובר באומות שתומכות בעם ישראל – מצווה להתגרות בהם.
וידויו של פורש
כדי להבין יותר לעומק את אורח החיים של אנשים אלו, שוחחתי עם ר' שמילי דייטש. ר' שמילי נולד לאבא שהשתייך במקורו לקבוצה. היה זה לפני שהקבוצה התדרדרה לתהומות של הליכה שלובת זרוע עם רוצחי העם היהודי. "כאשר ראינו את הטירוף – אבי, אחיי ואני – החלטנו לעזוב", הוא מספר.
כיום ר' שמילי הוא איש עסקים מצליח, בעליה של חברה מקומית לבניית משרדים להשכרה. את שעות הפנאי שלו הוא מנצל לפעילות סיוע במסגרת מיזם וולונטרי בשם 'המערכת', המאגד מאתיים עסקנים ואנשי עסקים, שמנהלים לובינג יהודי בממשל האמריקאי.
כמי שבילה את כל שנותיו הצעירות בצל קיצוני נטורי קרתא, ר' שמילי מכיר כל אחד בקבוצה מקרוב. בשיחה מרתקת הוא מסכים להיחשף לראשונה ולספר את מה שידוע לו על ראשי הכת. "זה חשוב לי באופן אישי", הוא אומר, "כדי שאנשים ידעו שמאחורי המסכה הנחמדה כביכול – מסתתרים אנשים רעים ומושחתים שממררים את חיי הסובבים אותם".
הקבוצה הזאת עושה כל כך הרבה רעש ונזק בעיתות מלחמה. כמה אנשים נמנים עימה בסך הכל?
"בארצות הברית מדובר בעשרות אנשים. בלונדון יש עוד כמה עשרות. בארץ הם פחות ממניין".
יש להם מנהיג?
"אף לא מנהיג אחד. אומנם יש דמויות דומיננטיות, אבל כגודל הטירוף, כך גודל הפירוד. הם לא מפסיקים להתקוטט בינם לבין עצמם, ולהאשים האחד את יריבו בציונות וכפירה. לפעמים יש גם מקרים הפוכים, שבהם אחד מחליט שהשני קיצוני מדי רק כדי שכעבור יומיים הוא יעקוף אותו במעשה עוד יותר קיצוני. כך בדיוק התרחש לפני כעשרים שנה, כאשר אחד מחברי הקבוצה החליט שצריך לעשות מעשה וללכת לפייס את הערבים. הפרדוקס הוא שראשי הקבוצה של היום סילקו אותו בתואנה שהוא קיצוני מדי, אך בהמשך אימצו בעצמם את הכיוון.
"בארצות הברית הם מתרכזים בעיקר בבית כנסת זעיר במונסי, שנקרא 'בית יהודי'. בהמשך התפלגה משם קבוצה בראשות וייס, שנואם את נאומי התמיכה בחמאס בכל ההפגנות המרכזיות, וקבוצה זו הקימה לעצמה בית כנסת נפרד. בהמשך הם התפלגו לעוד כת שלישית. בפועל, כל בית כנסת מגרד בקושי מניין".
איפה לומדים הילדים?
"חלקם לא שולחים את ילדיהם למוסדות חינוך, בעוד החלק האחר הקים לעצמו מסגרת פרטית, כדי שהילדים לא ייטמאו חס ושלום מה'דעות הכוזבות' שנושבות בתלמודי התורה האחרים, כולל אלו של סאטמאר כמובן. אבל אם רוצים להצביע על האדם שעומד מאחורי כל הטירוף ועושה את הנזק הגדול ביותר, האצבעות מופנות לאדם אחד, ישראל דוד וייס, שהוא הנואם הראשי בכל ההפגנות. וייס הוא זה שעמד גם בראש המשלחות לאיראן, ללבנון ולעזה.
"המעניין הוא שווייס כלל לא השתייך בעברו לנטורי קרתא. משפחתו השתייכה לזרם האורתודוקסי-מורדני. בתקופה הראשונה להגעתו לקבוצה הוא היה לבוש בבגדים שאינם מתאימים לסביבה. היום נכדיו נאלצים ללכת בלבוש ירושלמי מסורתי שכולל מכנסיים קצרים – באמריקה, שאף אחד בה לא הכיר את סגנון הלבוש הזה. דווקא משום שהוא הגיע מחוץ לציבור החרדי, נראה שאין לו גבולות, כי אין לו שום מסורת. מנגד, הוא מנצל את האנגלית המושלמת שבפיו, שרכש בלימודיו במוסדות חינוך לא חרדיים, כדי לנאום נאומים מחרידים בזכותם של תומכי הטרור".
'ביקרתי אצל ערפאת'
ר' שמילי מספר לנו את מה שחברי הקבוצה מנסים להסתיר: "בהפגנות רבות מקבלים אותם בקללות ויריקות, כי מבחינת השונאים שלנו – הם יהודים בדיוק כמו האחרים וגם אותם צריך לרצוח. אך הם כבר נכנסו כל כך עמוק לטירוף – שהם לא יכולים לחזור בהם".
מה אתה יכול לספר לנו על חיי היום יום של האנשים הללו?
מוציאים את דיבתנו רעה. ר' ברוך יהודה קליין, מהוגי הדעות ב'דער איד'
"אדם נמדד ביחסו לאנשים הקרובים אליו. בלחייך לאנשים זרים – אין אלופים מהם. אבל אני הייתי איתם בבית הכנסת מקטנות. הבנים שלהם היו החברים הקרובים שלי, ואני יודע היטב מה הם עברו. אני יודע כיצד אלו שכל כך דואגים למצבם של הילדים ברצועת עזה התנהגו לילדיהם שלהם, וגם לכל ילד שהיה בסביבתם. אני לא יכול לשכוח את סטירות הלחי שקיבלתי בבית הכנסת של הקבוצה. את אחת הסטירות קיבלתי כאשר שאלתי את אחד מראשי הקבוצה מדוע הוא מגיע לתפילה מאוחר.
"הכרתי שם יהודים, בפרט מהדור הקודם, שהקנאות שלהם באה ממקום אמיתי, גם אם הם טעו. היו בהחלט כאלה שאפשר להגדירם עובדי השם, שהתכוונו לשם שמיים לפי דרכם, ואכן, הם מעולם לא הגיעו לרמות הטירוף שאנו רואים כיום. כיום מדובר במטורפים ובעלי מידות רעות גם בחיי היום-יום.
"לא אשכח את הדמעות של הילדים בקבוצה שהוכרחו ללבוש בגדים מוזרים, כאלו שאף אחד בארה"ב החרדית לא לובש, כדי להתאים לתדמית ה'שמרנית' של האבות. בשעה שהבנות הקטנות אולצו ללבוש גלימות שהפכו אותן ללעג וקלס בעיני חברותיהן, והכל בשם ההלכה כביכול, הוריהן מסתובבים ברחובות מנהטן עם נשים בצורה הכי מנוגדת להלכה ולאנושיות, וחלק מהמפגינים אף נעמדים לצילום משותף, לאות אחווה וסולידריות.
"לאחרונה", מציין ר' שמילי, "התפרסמו דבריה המחליאים של אמריקאית תומכת טרור בשם סוזן סרנדון, שאמרה בהפגנה במנהטן ש'עכשיו היהודים מרגישים סוף סוף מה זה להיות מוסלמי באמריקה'. מי עמדו ליד אותה גברת שהופיעה בצורה כל כך נוראית והצטלמו איתה לאחר הנאום בחיוך מאוזן לאוזן? כמובן, הקיצונים האלה".
מתי התחלת להבין שמשהו מעוות אצלם?
"זה תהליך שארך זמן. אומנם מאז ומתמיד ידעתי שלא מדובר באנשים שסובלים ממידה מופרזת של טוב לב, אבל זאת האידאולוגיה שינקתי וזרמתי עם זה. ההתפכחות התחילה דווקא כאשר למדתי בארץ, בבחרותי, ובאופן טבעי הסתובבתי אצל בני המשפחה שדגלו באידאולוגיה דומה. ייאמר לזכותם, שבשונה מאלו שגרים בארה"ב – בארץ מדובר באנשים לבביים, שלפחות בזמן שאני הכרתי אותם, היו משוכנעים שבאמצעות המפגשים עם רב המרצחים ערפאת הם יצילו חיי יהודים".
וכאן מטיל ר' שמילי פצצה: "אני ביקרתי אצל ערפאת ימ"ש, במסגרת אחת המשלחות של קיצוני נטורי קרתא הירושלמים שהתארגנה בתקופת המצור על המוקטעה ברמאללה. אומנם היה לי שכל לא ללחוץ לו את היד, אבל הייתי שם בחדר. כבר אז היו לי ספקות לגבי השיטה, אבל כבחור צעיר, בן שמונה עשרה, לא יכולתי לוותר על הרפתקה כזאת. כדי לא לבלוט בתמונות, הסתרתי את הלבוש החסידי, עמדתי מהצד וצילמתי.
"אני זוכר עד היום את ההלם שתקף אותנו כשנוכחנו בקלות שבה אפשר להיכנס למוקטעה למרות ה'מצור' של הצבא הישראלי. לא יכולנו להגיע לרמאללה ישירות מכיוון ירושלים, ולכן נסענו לכיוון כביש הבקעה, ומשם עלינו לרמאללה. בכניסה למוקטעה עברנו בין שני טנקים בלי שערכו עלינו שום חיפוש. הייתי בהלם".
צ'ק מרב-המרצחים
מה עוד זכור לך מהמפגש הזה?
"אני זוכר את הנשיקות והחיבוקים, אך בעיקר את הצ'ק מערפאת שהגיע בסיום המפגש. זה הגעיל אותי, כי כבר אז, בעיצומה של האינתיפאדה, דעתי הייתה שמדובר ברוצח המונים. אומנם, עדיין נצמדתי להיגיון שלפיו אולי צריך להראות לו שלא כל היהודים נלחמים בו, אבל לנשק את היטלר? פשוט נגעלתי.
"בפעם הבאה שבה ביקרתי ברמאללה, זה היה כבר אחרי מותו של ערפאת. במהלך הביקור ערכו לנו נציגי הרשות מעין סיור שעורכים לדיפלומטים, בשש תחנות שונות. באחת התחנות נכנסנו למחנה פליטים, וקבוצת חמושים החלה לירות לעבר המיני-ואן שבו נסענו. היות שהייתי בחור צעיר, לא כל כך הבנתי את עוצמת הסכנה. שוטרי הרשות קפצו על המיני-וואן מכל עבריו כדי למנוע מהחמושים להתקרב ולרצוח אותנו. התפתח שם קרב יריות.
"אני לא יכול לתאר לך את הפחד המשתק שאחז בשאר חברי הקבוצה. אחד מהם התעלף. ומה אתה חושב? זה עזר להם להתפכח? האם זה גרם להם להבין שמבחינת הפלסטינים כל היהודים הם אותו דבר ואת כולם צריך להרוג? להפך. הם רק ניסו להסתיר את התקרית, כדי לא לפגוע בנרטיב של 'העם הפלסטיני שוחר השלום'.
"זה היה הקש ששבר את גב הגמל. בדקות אלו כל התאוריות ההזויות קרסו אצלי סופית. הבנתי שמבחינת הפלסטינים אין שום הבדל בין היהודים שמתנגדים אליהם ליהודונים שנכנעים תחתם. הם שונאים את כולנו, כי אנחנו יהודים. זאת מלחמה דתית ולא טריטוריאלית. מבחינתם אנחנו יהודים, ומבחינת האידאולוגיה הדתית שלהם – יהודים צריך לרצוח.
"הבנתי פתאום שאני תומך בקבוצה של בוגדים בעמם, אנשים שאיבדו כל צלם אנוש ומשמשים כלי תעמולה זול בידי המתועבים שברוצחי בני עמם, אשר אפילו לא מנסים להסתיר את הבוז שהם חשים כלפיהם על ההתרפסות המבחילה, אלא שהם משתמשים בה כל עוד זה נוח
ירדו לחייו וגמרו לו צער וכאב. מרן הגה"ק רבי יואל מסאטמאר זי"ע
להם".
ר' שמילי עוצר לרגע וחוכך בדעתו איך לומר את המילים הבאות. לבסוף יוצאות מפיו המילים, בקול מרוסק ורועד: "מכיוון שהייתה לי היכרות עם הערבים מאש"ף, ומכיוון שחייתי עם אנשים שאימצו את הנרטיב הזוועתי שלהם – חשוב לי לומר את מה שרבים מזהים כבר כיום, אך לא במידה מספקת: אם רק תינתן לערבים, חלילה, האפשרות להפיק את זממם בארץ הקודש, או בכל מקום אחר בעולם – השואה באירופה תהיה רק קדימון, רחמנא ליצלן. ואני לא מתכוון לשואה שהם מכחישים", הוא אומר בחיוך מריר.
"כמי שינק מקטנות קרבה אידאולוגית לנרטיב הפלסטיני, החברים שלי יעידו שצעקתי את זה הרבה לפני שמחת תורה תשפ"ד. כך גם בנוגע לאיראן או בנוגע לכל מי שאומר בגלוי מה מטרתו. בעצם, לא צריך לשמוע מה הם אומרים; מספיק לראות כיצד הם טובחים זה בזה בתוך עמם, כדי להבין שרצח יהודים יהיה בשבילם מעשה פעוט, בדיוק כמו הצחוק האכזרי שהיה שפוך על פניהם תוך כדי מעשי הטבח שביצעו בשמחת תורה.
"ובנוגע לאותה קבוצה מטורפת – לדעתי אין לזלזל בעוצמת הנזק שלה. בינינו, פורשי הקבוצה, מסתובבת בדיחה שכולי תקווה שתישאר רק בגדר בדיחה: אם תימשך השותפות האידאולוגית הבלתי ניתנת להפרדה עם רוצחינו, שמונעת משנאה חולנית לכל יהודי שחושב אחרת מהם – לא ירחק היום ונגלה גם שותפות במעשים, לא רק בהצהרות".
ר' שמילי טוען כי הוא לא היחיד שחושב כך. "בפועל, בניהם של רוב חברי הכת הפרו-פלסטינית מתפכחים עם הגיעם לגיל שבו הם יכולים לקבל החלטות בעצמם, כך שרוב בניהם של מנהיגי הכת לא ממשיכים בדרכם. אך בינתיים הם משתמשים בילדיהם הצעירים ומצעידים אותם כבני ערובה בראש ההפגנות של תומכי החמאס".
נגד חיסול בן-לאדן
אם הסנגוריה על היטלר והנאצים אינה מספיקה (ראה מסגרת), לפני כמה שנים הצטרפו גם החות'ים לחבר הידידים של הכת ההזויה.
באחד הגיליונות של הקבוצה נכתב הטקסט הבא: "על רקע המהומות והמהפכות למיניהם בארצות הערביים בחודשים האחרונים, הגיעו כידוע גם המהפכות וההפגנות לארץ תימן יצ"ו, אשר שם מושב אחינו בני ישראל עדת בני תימן הטהורים מימים ימימה.
"השבוע יצא קהל גדול של ערבים לתמוך בנשיא דשם, כאשר אליהם מצטרפים הרבה מאוד יהודים מבני תימן אנשים נשים וטף, והכריזו שאין רצונם למרוד ח"ו בנשיא יר"ה, אלא רק תומכים בו ומחזקים את ידיו, ושומרים נאמנות למלכות.
"ההפגנה עשתה קידוש השם אדיר אשר לא יאומן כי יסופר, וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליהם, ממש אין מילים לתאר הקידוש השם שקידשו בני תימן שהצליחו להימלט מידם של הציונים ימ"ש ולשמור על יהדותם בקדושה ובטהרה ללא שום שינוי, ובזכות קבלת עול גלות וקידוש השם יזכו הם לגאולה הקרובה, ומתימן יבוא במהרה בימינו אמן".
ההתקפה שחכם הרזים חטף מכולם הייתה יכולה להיות משעשעת. הנה אחת התגובות: "זה לא נורמלי שיהודי תימן מפגינים למען הדיקטטור שלהם, הרודן סאלח שנתמך על ידי המערב. הם חייבים להיות ציונים אם הם עשו זאת. אם הם רוצים למחות, עליהם ללכת עם החות'ים, הצד של הצדק. אז הם היו עושים קידוש השם".
אך אם חשבנו שיש גבול שבו הם יעצרו, מסתבר שאין. כך כתב אחד מהם לאחר שארצות הברית חיסלה את הארכי רוצח אוסמה בן לאדן, המתכנן והמוציא לפועל של פיגועי ה־11 בספטמבר על אלפי הרוגיהם: "כל העיתונים החרדיים המטונפים חוגגים את ההרג (המשוער) של אוסמה בן לאדן בעמוד הראשון, בזמן שהערבים מאיימים ישירות בנקמה נגד ארצות הברית והיהודים. האויבים הגדולים ביותר של התורה והקב"ה נמצאים בתוך העם היהודי עצמו", חתם, כשהוא עצמו לא יודע עד כמה הוא צודק. אכן, האויבים הגדולים ביותר של הקב"ה והעם היהודי נמצאים בתוכו, והם מעניקים לגיטימציה עולמית לגדולי הרוצחים של העם היהודי, שמקבלים מהם השראה להמשיך לטבוח ולרצוח בבני עמם ללא מורא.
לסיכום: אפשר וצריך להתחלחל ממה שקראתם, אבל דווקא על אנשים כאלו עלינו להחיל את המשפט שאנו מצפים מהם להחיל על כל יהודי או תינוק שנשבה. אין אומנם משפט שמכעיס אותם יותר ממנו, אבל הוא נאמר גם עליהם: "ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא". בתקווה ובתפילה שגם הם, כמו רוב חבריהם שהתפכחו כבר, יחזרו בקרוב בתשובה שלמה, ובא לציון גואל.
יצוין, כי נתבקשה על ידי מערכת העיתון תגובת מר וייס לטענות המועלות בכתבה זו. בתגובה מטעמו נטען כי לא תימסר תגובה מפאת העדר זמן מספיק לתגובה.
**מסגרת**
שרופי הכבשנים מוכחשים
הציץ ונפגע. ר' שמילי דייטש
תכתובת האימייל הפנימית חושפת – כך שותפים קיצונים בהכחשת השואה:
בהתחלה סירבנו להאמין, אולם כאשר אחד מחברי הכת לשעבר הציג בפנינו תכתובות אימייל מפורשות, לא נותרה כל ברירה. יש לציין, כי שמות האנשים שמאחורי התכתובות נמצאים בידינו, אולם במסגרת זו נעסוק בתופעה ולא בשמות.
זוכרים את הביקור המחריד של שבעה מחברי הקבוצה בוועידת הכחשת השואה שערך נשיא איראן אחמדינג'אד לפני 18 שנה? אומנם ישראל דוד וייס ניסה להצדיק את עצמו בכך שבנאומו כן הבהיר שהשואה קרתה גם קרתה (בנאום בן חמש דקות וייס אכן הבהיר שסבו וסבתו נרצחו בשואה "ואל תנסו לומר שזה לא קרה, אי אפשר להפריך את זה, אבל זה לא אומר שהשואה היא כלי להשתמש בו כדי לדכא אנשים אחרים").
מה שווייס לא הבין זו העובדה שנאומו לא עניין איש; מה שעורר את תשומת הלב זה עצם ההופעה שלו ושל חבריו בוועידה שמטרתה להכחיש את שואת העם היהודי. הופעת נטורי קרתא במקום נוצלה על ידי שונאי ישראל מטהרן לשיווק נרטיב הכחשת השואה, תוך נפנוף בעובדה שגם יהודים השתתפו בוועידה שמוכיחה כי השואה לא התרחשה כפי שסיפרו להם.
אלא שבעקבות השתתפותם בוועידה להכחשת השואה, החלו להישמע בתוך הקבוצה קולות אחרים – כולל כאלה שתומכים בהכחשת השואה, בהקטנת ממדיה, כולל ניסיון להפחית מרשעותו של היטלר ימ"ש, מה שמציב חלק מחברי הקבוצה בשורה אחת עם גדולי המכחישים את השואה.
כך כותב אחד מהם: "כל אחד יודע שאפילו הסנהדרין צריכים שני עדים שיעידו מאה אחוז אותו דבר, ואם לא – העדות פסולה. כך שעשרה אנשים או אפילו אלף אנשים אינם יכולים להיות עדות על שישה מיליון יהודים. כל מלחמה מביאה קורבנות וטבח, אבל זה לא ראיה על כלום או על תוכנית מאורגנת של השלטון בגרמניה. עוד יותר, יש לי מכתבים מה'אגודה' להיטלר משנת תרצ"ג. ומגיעים הטיפשים של סאטמאר עם שטויות והתגרות באומות נגד עם של עשרים מיליון גרמנים" (הטעות במקור. בגרמניה חיים שמונים מיליון איש. ר"ו).
את הטקסט המחליא הבא כותב אחד מחברי הכת לחבר אחר, שכתב מאמר בגיליון 'האמת': "כפי שידוע, רבי מיכאל בער וייסמנדל קיבל בעיקר את האינפורמציה שלו על הגרמנים כשהיה בקרואטיה, מהפרטיזנים הקומוניסטים שעשו יד אחת עם סטלין להכניע את כל גרמניה, כדי להפיץ את הקומוניזם. לצערי, רוב האינפורמציה שהוא קיבל הייתה מלאת המצאות וגוזמאות, וזה מאוד מאוד מסוכן לסמוך על האינפורמציה הזאת, כי יוצא שלמרות שאנחנו הקנאים לא סומכים על שום דבר שהציונים והקומוניסטים אומרים, רק בנוגע לשואה אנחנו כן מראים לכל הגויים שמה שהציונים והקומוניסטים טוענים כן נכון.
"הגויים יכולים לטעון שלמעשה כל היהודים מקבלים את אותו חינוך מהציונים. כי זה שקוראים להיטלר 'רשע מרושע' ולא קוראים לסטלין 'רשע מרושע', זה גם בגלל הפרופגנדה הציונית־קומוניסטית. כי יש שני היטלר: של הפרופגנדה הציונית, ושל האמת. והאמת היא שסטלין היה הרבה יותר גרוע מהיטלר, ולמעשה אפילו רוזוולט וצ'רצ'יל היו יותר גרועים ממנו בסך הכולל של רציחות, גם במלחמה וגם אחריה – בגרמניה וביפן" (אגב, גם מבחינה מספרית מדובר בשטויות הזויות. ר"ו).
בהמשך מעלה מישהו, בשוויון נפש, קטעים מדבריו של מכחיש השואה הצרפתי האנטישמי רוברט פאוריסון, שטען בוועידה להכחשת שואה כי תאי הגזים הם המצאה ללא ביסוס. בתגובה עונה אחד מהם: "בעזרת השם יתברך נמחקים כל הגוזמאות והשקרים של הציונים ביחד עם המדינה הארורה, וזו רק ההתחלה. וכל ההפצרות להפך לא יעזרו כלום".
בטקסט מטורף במיוחד, תחת כותרת 'דת ההולוקסט (השואה)', כותב אחד מהם שישה יסודות שמנחים כביכול את הציונות והעולם בנוגע לשואה. בסעיפים הוא כותב בסרקזם מחליא: "אסור להרהר אחרי טענות הציונים שהיטלר ביקש להשמיד ולאבד את כל יהודי העולם, אפילו שכוהני דת השואה עצמם מודים ומחפשים תירוצים שונים להסביר למה אין אפילו מסמך אחד מהיטלר או יועציו על כך, בעוד מצד שני הם טוענים שהגרמנים היו מסודרים".
בסעיף אחר הוא כותב: "מי שמהרהר אחרי יסודות ועמודי 'דת השואה', הוא משוגע או אפילו כופר בעיקר, אפילו ללא שום ראיות של ממש. הוא שונא ישראל, לכתחילה או בדיעבד. ולכל הפחות, בדיעבד ראוי שישב בבית הסוהר, וכל מערך הרדיפות נגד מהרהרי ומערערי השואה מוצדק, לפחות בדיעבד בגלל הסיבות הנ"ל. כי עבור כל היסודות הללו דרוש רק רגש ועצבים עם שמות גנאי נגד כל מי שמתנגד לדת השואה".
הנה כי כן: כשהם יורדין – יורדין עד לתהום.
