לוחמים בתחפושת

את השם שלו אי אפשר לפרסם, בקושי את האות הראשונה. הוא שומר תורה ומצוות, אבל זה לא מפריע לו להסתובב ברחבי העולם בזהויות שונות ולבצע פעילויות מסוכנות | לקראת פורים הוא מתיישב לשיחה עם 'חדשות משפחה' ומגלה איך נראים חייו של לוחם חשאי

המתפללים במניין הנץ השכונתי בפאתי העיר ביתר עילית שפשפו את עיניהם בתדהמה. למקום נכנסו מספר אנשים חמורי סבר, עם אקדחים תלויים על מותנם. הם ניגשו לאברך האמריקאי המבוגר שמתפלל בקביעות בפינת בית הכנסת. אחרי שהחליפו כמה מילים בלחש, הוא חלץ את תפיליו במהירות והצטרף אליהם ליציאה.

שומרים על אלמנט ההפתעה. המסתערבים בפעולה (צילום: פלאש 90)

גם מכריו של הרב י' לא הכירו את ההיסטוריה שלו. יותר מ־15 שנה הוא שירת בצבא ארה"ב ולאחר מכן בגופי הביטחון האמריקאיים. ההתמחות שלו הייתה להיטמע בשטח עוין, להפוך בו לבן בית ולהביא מידע יקר ערך על הגורמים הפעילים בו.

שנים ארוכות הוא הסתובב ברחבי העולם בזהויות שונות, והוביל מבצעים מורכבים שככל הנראה לא יותרו לפרסום לעולם. לאחר שהשתחרר הוא עלה ארצה וקבע את מושבו בבית המדרש, אולם עד היום הוא עוזר ומסייע גם לכוחות הביטחון הישראליים כשהוא נדרש לכך.
השבוע, רגע לפני פורים, פגשנו אותו עם אנשי ביטחון נוספים שהפכו את התחפושת לנשק. כאלה שבשבילם תחפושת מוצלחת היא שאלה של חיים ומוות.
"עולמות המודיעין מתחלקים לארבעה", הוא מסביר. "יש עולמות ה'אוסינט', דהיינו מודיעין ממקורות גלויים, כמו שידורים בכלי התקשורת, כתבות בעיתונות הכתובה, נאומים של מנהיגים, תיעודים של תרגילים צבאיים ועוד. מדובר במידע שחשוף בפני כולם", הוא מסביר, "אבל רק אנשי מודיעין טובים ידעו להוציא את האוכל מתוך הפסולת ולסנן את המידע הלא רלוונטי. בתחום הזה יש גם נושא הוויבינט – איסוף מידע מהרשת – שבשנים האחרונות הפך לכלי מרכזי בגופי המודיעין הבין־לאומיים".
"בחלק השני יש עולמות הסיגינט, ובעברית – מודיעין אותות. הסיגינט מחולק לאנשי הקומינט שמאזינים לתקשורת רדיו, מכשירי קשר, טלפונים ניידים ועוד, ואנשי האלינט שעוסקים בעולמות המכ"מים. החלק השלישי בעבודת המודיעין הוא עולמות הוויזינט – מודיעין חזותי, כגון צילומים, תצפיות, לוויינים ועוד. חלק גדול מהמידע מגיע דרך החלק הרביעי והחשוב ביותר בעבודת המודיעין: עולמות היומינט, ובעברית – מודיעין אנושי.
"המודיעין האנושי", הוא מסביר, "הוא בעיניי הכלי החשוב ביותר בעבודה המודיעינית. האנשים בשטח יכולים להביא מידע שאף מערכת מתוחכמת לא תוכל להפיק. אין תחליף להון האנושי ולמראה העיניים".

מקפידים שלא להיחשף. המסתערבים מבצעים מעצר (צילום: פלאש 90)

אנשי היומינט פועלים במגוון רחב מאוד של אמצעים וזהויות. חלקם מבצעים תצפיות ומארבים לעבר האויב, חלקם מבצעים זאת בתוך שטח האויב, וחלקם, כמו במקרה שלנו, נטמעים פיזית בתוך האויב".

בחנות הפלאפל
בתחילת השבוע פורסם תיעוד מתוך חנות לממכר פלאפל במחנה הפליטים דהיישה. מצלמת האבטחה בחנות קלטה קבוצה של בני מיעוטים עומדת מול המוכר ומחכה להזמנה. מקצה הרחוב התקרבה משאית עם לוחית זיהוי פלסטינית וברגע שהיא עצרה מול החנות ירדו ממנה לוחמים בנשק שלוף. בני המיעוטים שעמדו מול המוכר שהתברר כמחבל מבוקש, שלפו בפתאומיות אקדחים, ובתוך שניות תפסו אותו והכניסו אותו למשאית.
"אופי הפעילות משתנה בהתאם לצורך המבצעי", מסביר לנו בכיר לשעבר ביחידת המסתערבים. "כולנו ראינו את התמונות מהמעצר בדהיישה. שם זו פעילות שנחשבת לשגרתית למדי. מתחפשים ויזואלית, מגיעים לנקודה, מבצעים מעצר וממשיכים הלאה. אבל בעולמות המודיעין יש פעילויות מורכבות יותר ששם נדרשים הכוחות הפועלים לבנות גם סיפורי כיסוי איכותיים, בדרך כלל פעולות שנמשכות לאורך זמן ולא פעילויות נקודתיות. ומעל הכל יש אלו שיודעים להיטמע במקום מסוים ולהפוך בו לבני בית. כאלה שנמצאים באותו שטח שבועות, חודשים ולפעמים אפילו שנים. אנשי מודיעין מהסוג האיכותי ביותר שמסוגלים להתנתק לחלוטין מעברם ולהפוך בן רגע לאנשים אחרים".
"אנשי היומינט לא מתחפשים. הם משנים זהות", מוסיף גם הרב י'. הם ממש הופכים לאדם אחר על כל המשתמע מכך. אלה לא רק הביגוד התואם והאיפור, לא רק צבע השיער והדרכון המזויף. זה להכיר את הדיאלקט המסוים ואת הניב המדויק שבו מדברים במקום שממנו אתה מספר שאתה מגיע, להכיר את האנשים באותו מקום, לעשות שם קניות ולהכיר את המוכר במכולת, ולבוא לבוררות אצל המוכתר של הכפר. להכיר כל שביל, כל משפחה, כל מורה בבית הספר וכל גננת. לעולם אי אפשר לדעת מהו פרט המידע החסר שיפיל את סיפור הכיסוי.

שומרים על קור רוח. פשיטת המסתערבים (צילום: פלאש 90)

"מספר שנים לאחר אסון התאומים נשלחתי למשימה באזור כפרי והררי באפגניסטן", הוא נזכר. "אני ותיק קטן עם בגדים. בלי נשק, בלי תגבורת, בלי כוחות נוספים. הנשק שלי היה המראה שלי. התחמושת שלי הייתה השפה. כוח האש שלי היה הדיאלקט המקומי. חודשים ארוכים עשיתי עבודת שטח סיזיפית מאוד כדי לגבש את כל המידע המקדים שאצטרך לטובת סיפור הכיסוי, בדגש על המבטא המדויק שבו אני אמור לדבר".

ההחלטה שהצילה
אבל שום דבר לא הכין אותו למה שקרה בשטח בפועל. "אחרי יותר משבוע ששהיתי באותו מקום הגיע לשם פתאום פעיל, שנחשב לבכיר יחסית בתא שאליו ניסיתי לחדור. כשהציגו אותי בפניו וסיפרתי לו מאיפה אני לפי סיפור הכיסוי שלי, הוא מייד נעמד ואמר בהתרגשות 'כל המשפחה שלי משם. אתה בטח מכיר את פלוני אלמוני. הוא עובד במשטרה המקומית'.
"חשוב להבין", הוא עוצר לרגע את הסיפור כדי להסביר את הרקע. "כשאני יוצא למבצע בזהות בדויה אני קודם כל בודק את הרקע לסיפור, בדיוק בשביל מקרים שכאלה. אני אף פעם לא יכול לדעת במי אפגוש ומתי, ומי מהם יכול להכשיל את סיפור הכיסוי. אם אני מספר שהגעתי מכפר מסוים – אני לומד את ההיסטוריה שלו, מבקר בו כמה פעמים כדי להכיר את המקום, בודק מיהם התושבים ומה המקצוע שלהם, קשרי משפחה, חמולות, כל פרט מידע יכול להיות פרט המידע החסר שיביא לתפיסתי וכל פיסת מידע מצילה חיים.

"כשהוא שאל אותי על אותו קרוב משפחה, השם היה מוכר לי אבל משהו בצורה שבה הוא הציג את זה גרם לי לפקפק בעצמי, ובהחלטה של רגע השבתי לו בשאלה: 'אתה בטוח? הרבה שנים גרתי שם ולא הכרתי אדם כזה במשטרה'. הוא התיישב בחזרה, לחץ לי את היד, הפטיר שכנראה הוא התבלבל והמשיך בשיחה כאילו כלום לא קרה. רק כמה שבועות לאחר מכן התברר לי שהוא רק ניסה לבחון אותי ולראות אם אני משקר. בסייעתא דשמיא עברתי את המבחן בהצלחה".

נטמעים באוכלוסייה. בביצוע מעצרים (פלאש 90)

במקרה אחר, כך הוא מספר, הוא נאלץ להחליף סיפור כיסוי עוד לפני שהתחיל המבצע. "הייתה לנו פעילות במדינה מסוימת שגם אליה כמובן התכוננתי חודשים ארוכים ובניתי סיפור כיסוי מהודק היטב. הגעתי לאזור שבו אמור הייתי לשהות, ועל פי התכנון אחד מהפעילים שאליהם תכננתי להגיע בא לאסוף אותי עם הרכב. כשראיתי את הפעיל שהגיע חשכו עיניי. הפנים שלו היו מוכרות לי והשם שלו לא הותיר מקום לספק: הוא אחד מהתושבים במקום שממנו אני מגיע על פי סיפור הכיסוי. יצא לי לראות את השם שלו כמה וכמה פעמים במסגרת התחקיר המקדים לאיסוף פרטים לטובת המשימה. לא ידעתי שהוא חלק מתא הטרור ובוודאי שלא ידעתי שהוא ישהה שם".

במחשבת בזק הוא קיבל החלטה שלמפרע הצילה את חייו. "ידעתי מה עושים למרגלים. ראיתי בעיניי איך נראות החקירות ומה טיבם של העינויים. ידעתי שלהיכשל עכשיו פירושו מוות. כל זה קרה תוך שניות. תוך כדי שעליתי לרכב כבר החלטתי מה אני עושה. נשארתי עם השם שבחרתי, אבל את סיפור הכיסוי שיניתי בן רגע.

השתמשתי בסיפור כיסוי ששימש אותי למשימה שבסופו של דבר לא יצאה לפועל. סיפור כיסוי שהכרתי היטב ותרגלתי שוב ושוב, ותוך כדי תנועה שיניתי את הפרטים כדי שיתאימו לסיטואציה הנוכחית. כי כמו שכבר אמרתי – אנחנו לא רק מתחפשים. אנחנו ממש משנים זהות".