מחיסול מחבלי ספטמבר השחור ועד מבצע השוקולד בעיראק ופיצוץ הטלפונים הממולכדים באירופה | אחרי שמערכת הביטחון הישראלית הגדירה את בירי חמאס 'מתים המהלכים על שתיים' – 'משפחה' חוזר אל כמה מהמצעים הבולטים שבהם סיכל המודיעין ישראלי גורמי טרור ברחבי העולם | היד הארוכה
ברקע המצוד אחר ראשו של סינוואר | כך חיסלה מדינת ישראל בעבר את אויביה
ביום חמישי שעבר נחתו על תושבי רצועת עזה מנשרים ממטוסי קרב, שבישרו לתושבי הרצועה המתמודדים עם משבר הומניטרי חסר תקדים, על אפשרות לקבל פרסים כספיים ממדינת ישראל. הסכומים שנעו בין מאה לארבע מאות אלף דולר, הוצעו לעזתיים בתמורה למידע עדכני על מקום הימצאם של בכירי חמאס.
יחיא סינוואר הופיע בראש הרשימה עם תג מחיר של 400 אלף דולר על ראשו, מוחמד סינוואר במקום השני עם 300 אלף דולר בתמורה למי שיביא מידע על מקום הימצאו, ואילו עבור מוחמד דף נאותה ישראל להעביר 100 אלף דולר בלבד.
בינתיים, ישראל, כך נראה, פחות בונה על תושבי עזה שיסייעו באיתורם של הבכירים, ומפנה את המידע עליהם לחיילי צה"ל שפועלים ברצועה. אלו קיבלו לידיהם בתקופה האחרונה קלפים שעליהם מתנוססות תמונותיהם של 52 מבוקשים בולטים בחמאס, בראשם יחיא סינוואר ומוחמד דף.
בעת חלוקת הקלפים ללוחמים נראה היה כי הסיכוי שמי מהחיילים הישראליים יפגוש את אותם בכירים מקרוב נמוך למדי, וההנחה הייתה שהם ספונים עמוק במנהרות ומסביבם חמושים רבים של ארגון הטרור. אלא שבמהלך השבוע דווח במפתיע על כך שלוחמי צה"ל הצליחו להגיע לאזור שבו שהה סינוואר, זמן קצר לאחר שהוא עזב את המקום.
לפי דיווח בחדשות 12 צה"ל מצא שלושה בתים ששימשו את סינוואר בלב העיר עזה, מזרח העיר ובמחנה הפליטים שאטי. על פי אותו דיווח, באחד מארבעת הבתים של מנהיג חמאס יחיא סינוואר, שהכוחות מצאו בשאטי, נמצאו 40 מצלמות אבטחה היקפיות, חלונות מראה להסתרה ובקומת המטבח ריצוף יוצא דופן, שעורר את חשד אחד הלוחמים. אחד החיילים לחץ על שתי המרצפות ואז נפתחה דלת נסתרת כפולה והידראולית מהרצפה שהובילה למעלית מפוארת ומשם עמוק לאחד הבונקרים המרכזיים של חמאס בצפון הרצועה.
חי על זמן שאול. רב המרצחים יחיא סינוואר (צילום: פלאש 90)
עד כה סינוואר ודף הצליחו לחמוק מחיסול, אולם אם נביט לעבר ההיסטוריה של ישראל, כדאי לבכירי ארגון הטרור להתחיל לחשוש לחייהם.
ספטמבר השחור
שִׁלחו את הבחורים
לפנות בוקר של כ"ו באלול תשל"ב (5 בספטמבר 1972) התגנבו שמונה מחבלים חמושים ברובי סער לתוך דירת המשלחת הישראלית בעיר מינכן, שבה שהו ספורטאים ישראליים. השמונה, מחבלי ספטמבר השחור, פרצו למבנה וחיסלו שניים מהספורטאים מייד. שמונה ספורטאים נוספים נחטפו ונלקחו כבני ערובה בידי הטרוריסטים. הם נרצחו מאוחר יותר.
מדינת ישראל הוכתה בהלם. שוב יהודים נרצחו על אדמת גרמניה. ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר, בעצה אחת עם גורמי הביטחון, הורתה על נקמה. "שִׁלחו את הבחורים", אמרה. מבצע זעם הא-ל יצא לדרך, עם מטרה ברורה: חיסולם של חברי ארגון הטרור ספטמבר השחור.
בתקופה שלאחר מכן ובהתבסס על הנחיות שנתנה ועדה מיוחדת (שכינויה היה "ועדת X"), הקים המוסד הישראלי צוות רחב היקף אשר איתר וחיסל שורה של מחבלים ברחבי העולם. בראשות הצוות עמד מייק הררי, מפקד יחידת קיסריה, ששיגר את מתנקשי המוסד לחסל בכירים בארגון בבירות שונות ברחבי אירופה, דבר שגרם לזעזוע גדול וירידה למחתרת של אנשי הארגון. המוסד אף נקט בלוחמה פסיכולוגית כנגד מטרותיו, ובמקרים מסוימים פרסם בעיתונות מודעות אבל על המיועדים להיהרג ימים מספר לפני ההתנקשות עצמה.
רשימת המחוסלים הייתה ארוכה למדי. אחד מהם, ואאל עאדל זועייתר, משורר כלפי חוץ וטרוריסט רצחני במציאות, יצא מדירתו ברומא זמן קצר לאחר הפיגוע במינכן. שני גברים מצוידים באקדח ברטה עם משתיק קול הגיחו מתוך האפלה וירו בו בפתח הבניין 12 כדורים. זועייתר מת במקום. הבא בתור היה ד"ר מחמוד המשארי, מספר 2 בארגון ונציגו הרשמי של אש"ף בצרפת. הוא הספיק לומר: "הלו" כאשר הרים את הטלפון במשרדו שמולכד קודם לכן בידי סוכני המוסד, בטרם התרחש פיצוץ עז שהוביל לבסוף למותו. טרם מותו הספיק המשארי להאשים את הביון הישראלי בהתנקשות בחייו.
בהמשך יחוסלו מחבלים רבים ובהם: חוסיין עבד אל-ח'יר – בפיצוץ מטען שהוצמד למיטתו בחדרו שבמלון 'אולימפיק' בניקוסיה, באסל אל-קובייסי – באמצעות שני בחורים שהמתינו לו סמוך לכנסיית מדלן בפריז וירו בו תשעה כדורים מאקדחים שצוידו במשתיק קול, מוחמד בודייה – בפיצוץ מכוניתו בפריז.
הבולט מכולם היה עלי חסן סלאמה, מנהיג הארגון הרצחני, שמת בביירות לאחר שמכונת תופת פוצצה בשעה שחלף על ידה בדרכו לאירוע משפחתי.
ודיע חדאד
הרופא שאהב שוקולד
ודיע חדאד, ממייסדי ומנהיגי ארגון הטרור החזית העממית לשחרור פלסטין, נשא בשלל תארים מלבד מחבל. הוא גם היה רופא ואינטלקטואל, אבל את עיקר מרצו השקיע חדאד בטרור. הוא הכיר קודם לכן את ג'ורג' חבש, ויחדיו הקימו בתשכ"ז (1967) את ארגון הטרור שקרא ל"שחרור פלסטין כולה במאבק מזוין והקמת מדינה פלסטינית דמוקרטית וסוציאליסטית".
מאז הקמת הארגון גרמו השניים לא מעט כאב ראש למערכת הביטחון הישראלית. הם היו אחראים גם על חטיפתם של מטוסים ישראליים בשורה ארוכה של מקרים, כולל חטיפת מטוס אייר פרנס לאנטבה.
בשלב מסוים לישראל נמאס והיא החליטה לחסל את חדאד. כאן נכנסה לתמונה אהבתו של הטרוריסט לשוקולד. המוסד, שידע על חיבתו של חדאד לשוקולדים, שיגר סוכן שהעביר לחדאד שוקולד בלגי משובח. אל השוקולד הוחדר רעל ביולוגי שהרס בהדרגה את המערכת החיסונית של הטרוריסט.
חדאד מת בייסורים. הוא לקה במחלה שהרופאים התקשו לזהות. לאחר מספר חודשים מאז טעם מהשוקולד המורעל מת חדאד בבית חולים במזרח גרמניה. מותו הוביל להפסקת הפעילות של הפלג הקיצוני שבראשו עמד, ומהבחינה הזו החיסול הוכתר כהצלחה גדולה. הצלחה נוספת נרשמה מפני שאף אחד לא יכול היה לקשור את החיסול לישראל.
פתחי שקאקי
בסירה עם גלנט
פתחי שקאקי, ממייסדי הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני והמזכ"ל הראשון של הארגון, היה זהיר במיוחד. הוא היטיב להכיר את יכולות הביון הישראלי, והאמין כי אם לא ישמור על חשאיות הוא יחוסל. לכן הקפיד להסתיר תדיר את צעדיו.
הטרוריסט המפורסם, שהפך עם השנים למנהיג החזק והכמעט בלעדי של הארגון הפלסטיני המיליטנטי, היה אחראי לכמה פיגועים קשים שידעה ישראל, בהם הפיגוע הכפול בבית ליד שאירע בכ"א בשבט תשנ"ה (22 בינואר 1995) שבו נרצחו 22 בני אדם. לכלל השחקנים האזוריים היה ברור שישראל תבקש למצות עימו את הדין.
בתאריך ב' בחשוון תשנ"ו (26 באוקטובר 1995) הוא הגיע לאי מלטה במעבורת מלוב. בדומה לנסיעות נוספות שערך, גם הפעם הקפיד להשתמש בדמות כיסוי. למלטה הוא הגיע בזהות מזויפת של אזרח לובי בשם איברהים שאוויש. זמן קצר לאחר הגעתו לאי הפסטורלי נרשם שקאקי במלון 'דיפלומט' בעיירה סלימה. לאחר מכן יצא לסיבוב בעיר. היה זה הסיבוב האחרון בחייו.
בדרכו חזרה למלון, בעודו צועד ברחוב, נצמד אליו אופנוע שעליו היו רכובים שני גברים שלפי פרסומים זרים היו אנשי המוסד. הרוכב האחורי ירה לעברו שלושה כדורי אקדח. שקאקי נהרג במקום. באופן נדיר לוחמי המוסד ביצעו את הפעולה לאור יום, ולאחריה מיהרו להתגנב לספינות שכבר המתינו להם על חוף הים, ובהן כוח של שייטת 13 בפיקוד יואב גלנט. באמצעות כלי שיט זריזים הם נמלטו ממלטה, מותירים אחריהם טרוריסט הרוג שדם על ידיו, וארגון טרור שספג מכה שממנה לא מיהר להתאושש.
עימאד מורנייה
החגיגה שנבלמה
עימאד פאיז מורנייה היה האיש החזק ביותר בהיררכיה הצבאית של ארגון הטרור חיזבאללה. ישראל מצידה ניהלה איתו חשבון ארוך שנים. גם האמריקנים ביקשו את ראשו. במהלך השנים רצח מורנייה לא מעט ישראלים, אך גם אמריקנים ולוחמים נוספים של נאט"ו שלרוע מזלם שהו בתקופתו על אדמת לבנון.
כמו טרוריסטים נוספים, מורנייה היה זהיר מאוד. הוא הבין שהוא יעד לחיסול בידי לא מעט ארגוני ביון, ובחר לשנות את מראהו מן הקצה לקצה, באופן שגם מכריו הוותיקים לא יוכלו לזהותו. לשם כך הוא דאג לבצע מספר ניתוחים ששינו את מראה פניו לחלוטין. עובדה זו העניקה לו מספר שנות חיים, אלא ש
חוסלו. רבי המרצחים מבחוח, מורנייה, סאלמה ושקאקי
לא לעולם חוסן. בשלב מסוים ישראל גילתה שתמונת הטרוריסט שבידיה אינה עדכנית, וכי מורנייה השתנה במראהו. משם והלאה לא ארך זמן רב עד שהביון הישראלי הצליח לשים את ידיו על תיעוד עדכני של רמטכ"ל חיזבאללה.
לאחר שבידי ישראל היו תמונות עדכניות של מורנייה, העריכו בירושלים כי האיש, שהיה מקורב לאיראנים, לא יוותר על חגיגות שתוכננו להיערך בסוריה לרגל יום השנה למהפכה האסלאמית באיראן. הניחושים התבררו כנכונים ומורנייה אכן בחר להגיע לאירוע. בדרכו לחגיגות מורנייה שהה בדירה בשכונת כפר סוסא בדמשק מספר שעות.
בליל ו' באדר תשס"ח (12 בפברואר 2008) יצא מורנייה מהבית בסוסא, התיישב ברכב שהמתין לו בחוץ והתניע את המכונית. סוכנים שווידאו מרחוק כי מדובר במורנייה, הפעילו באמצעות שלט פצצה שהוטמנה קודם לכן במשענת הראש של רכבו. סמוך לשעה עשר בלילה החריד את הבירה הסורית פיצוץ עז. מורנייה חוסל.
מחמוד אל מבחוח
חיסול מצולם
מחנה הפליטים ג'בלייה שנכבש לאחרונה בידי צה"ל, נפל בידי ישראל אחרי קרב עיקש במיוחד. הדבר אינו מפתיע לנוכח היותו של המקום יעד בולט של ארגון הטרור חמאס ובו מתגוררים המיליטנטים מתומכי הארגון. אחד מהמיליטנטים שגדלו בחממת הטרור של ג'בלייה היה מחמוד אל-מבחוח. בצעירותו גויס מבחוח כחבר החוליה הראשונה של גדודי עז א-דין אל-קסאם (צבא הטרור של חמאס). במהלך השנים נצבר דם רב על ידיו.
עם זאת, ישראל ביקשה לחסל את מבחוח לא בגלל מעורבותו במעשי רצח של ישראלים, אלא בעיקר בשל אופי הפעילות שבה החל לעסוק מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה, אז החל להתמקד בהברחת אמצעי לחימה מאיראן לרצועת עזה. עם הזמן הפך מבחוח לאחד מבכירי המערך המשותף לחמאס ולאיראן שארגן הברחות רקטות, נשק, חומרי חבלה ומחבלים פלסטינים מאומנים מאיראן לרצועה, ופיקח עליהן.
בה' בשבט תש"ע (20בינואר 2010) נמצא מבחוח מת בחדרו במלון פאר בדובאי, שאליו הגיע יום קודם לכן בטיסה של חברת 'אמירטס' מדמשק. בכלי התקשורת השונים פורסם דבר מותו כעשרה ימים לאחר שמת, בהודעה שפרסם אחד מראשי חמאס בדמשק. על נסיבות מותו נפוצו שמועות שונות. חמאס ומפקד משטרת דובאי ייחסו את ההריגה לסוכני המוסד, אך העלו גם אפשרויות נוספות. בלווייתו שיבח אותו חאלד משעל והבטיח נקמה. אל-מבחוח נקבר במחנה הפליטים אל-ירמוכ שליד דמשק שבסוריה.
הסיפור היה יכול להסתיים בכך, בלי שידעו בעולם שישראל אחראית לחיסולו. אלא שזמן קצר לאחר מכן, בתאריך כ"ו בשבט תשע"ה (15 בפברואר 2010), פרסמה משטרת דובאי תצלומים ושמות של 11 חשודים בהריגתו של אל-מבחוח. באופן אירוני היו אלו מצלמות אבטחה שהתקינה חברה ישראלית, שתיעדו את חברי חוליית הסיכול משתלבים בבית המלון, שוכרים בבית המלון את החדר שממול לחדרו של מבחוח ומובילים את מבצע החיסול.
בשלב הבא התברר כי 11 המחסלים הישראליים הגיעו לדובאי בדרכונים אירופיים מזויפים. כעבור ימים אחדים פרסמה משטרת דובאי עוד 16 שמות ותצלומים של חשודים שהיו מעורבים בהריגתו של אל-מבחוח. לבקשת דובאי הוציא האינטרפול צווי מעצר נגד כלל החשודים, שלבסוף עמדו על 33 בני אדם.
לימים דווח כי סוכני המוסד נכנסו לחדרו של מבחוח, ושם לאחר מאבק החדירו רעל לגופו, שגרם למותו בתוך זמן קצר. לפי חלק מהדיווחים התוכנית הישראלית הייתה לחטוף את מבחוח בחיים, במטרה שישמש קלף מיקוח בידי ישראל, אך הוא חוסל תוך כדי מאבק.
האם בעוד כך וכך גיליונות נדווח על מבצע מתוחכם שהוביל לחיסולו של סינוואר או דף? הלוואי.
