לתפארת מדינת החרדים | בזמן שהתקשורת עוקבת אחריו, עו"ד שלמה פילבר, בעל מכון המחקר 'דיירקט פולס', חוגג בכלל את השקתו של המחקר הכי מקיף שנערך אי פעם על הציבור החרדי במדינת ישראל. הנתונים המפתיעים בפרסום ראשון
צילום: אלחנן קוטלר, הכובעים באדיבות 'פרסטר'
"במדינת ישראל התנהל מאבק על הישראליות… אנחנו חשבנו עליכם שאתם נועדתם למוזיאון. זן נדיר ונכחד, שצריך לשמור עליו, כדי שאפשר יהיה להביא את הנכדים ולהראות להם: 'אתם רואים, ילדים? כך נראה פעם יהודי' – אבל אתם ניצחתם".
את המילים הללו, שאת בסיסן יש מי שמייחסים לראש הממשלה הישראלי הראשון, דוד בן גוריון – אמר לפני כעשור איש תקשורת המכהן כיום בתפקיד שר החוץ וראש הממשלה החליפי של מדינת ישראל.
ובכן, כדאי קצת לעדכן אותו בנתונים, כי בכל זאת, עשור במונחי הציבור החרדי, הוא משמעותי במיוחד.
כמה משמעותי?
הציבור הלא־חרדי בארץ מכפיל את עצמו בכל חמישים שנה. החרדים עושים זאת בפחות מח"י(!) שנים.
כלומר, אם בשנת תש"ע מנו החרדים כ-750,000 נפש, כן ירבו, כיום מספרם עומד על אומדן של כ-1,285,000 ותעדכנו את האפסים בהתאם לקידושים ולבריתות שאתם מכירים במשפחה הקרובה והרחוקה ובבית הכנסת שלכם, תוך שאתם חושבים על עוד עדכונים שנעשים בכל רחבי הארץ, כל יום, כל היום.
הקהילה שחשבו עליה כי היא לא תשרוד את הזמן, פורצת ימה וקדמה צפונה ונגבה. עולם התורה שנשרף בימי השואה – קם מהאפר והגיע, בארץ ישראל של ימינו, לממדים מופלאים.
והיד עוד נטויה.
"עברנו עיר עיר, בית כנסת בית כנסת, רחוב רחוב". שלמה פילבר (צילום: אריק סולטן)
משלושים אלף למיליון וחצי
קודם כל, קצת היסטוריה.
בשלהי חודש אייר תש"ז (1947), לפני כ-75 שנים, נועדה העצרת הכללית באומות המאוחדות, כדי לקבל החלטה על עניין המנדט הבריטי בארץ ישראל. באותו כינוס הוחלט על הקמת ועדת חקירה, 'ועידת אונסקו"פ', שחבריה יצאו לארץ ישראל כדי לאסוף עדויות ולהביאן בפני חברי האו"ם, לקראת החלטה על עתיד הארץ. נציגי היישוב היהודי, כמו אחרים, קיבלו זימון להעיד בפני הוועדה.
במהותם, היו היהודים החרדים במקום רוחני שמתנגד בכל מישור לדרכם של אנשי הציונות. הייתה זו מלחמה רוחנית רוויית דרמה וכאב, שהחלה שנים קודם לכן, על הרוח היהודית. בפרט הנפש של הצעירים יותר, דור העתיד. היהדות החרדית יצאה בשן ועין מול הרוח הציונית שסחפה אחריה רבים הרחק מן התורה והמצוות.
"בעוונותיי", תיאר לימים תלמיד נובהרדוק, שמואל הַאן מהעיירה בילגוריי, את הרוח בימים ההם, "התחלף אצלי למשך זמן הסבא מנובהרדוק, בסבא ז'בוטינסקי". הוא הגיע ארצה עם חבריו כדי לייסד את ישיבת נובהרדוק בבני ברק. אבל החלוצים שפגש בדרך, עם רוחם הסוערת, משכו אותו אליהם. לימים, תינשא בתו שרה לבנימין נתניהו.
לתוך כל הדיון המעשי על הקמה אפשרית של מדינה, התנקז המתח העצום בין שתי התנועות – החרדית והציונית. מתח, שבמידה מסוימת נמשך עד היום על אופייה של המדינה – כמו שאמר המשגיח רבי שלמה וולבה כי "לא מדובר על מלחמת העבר שאיננה עוד. אם ברחוב דיזנגוף מחללים שבת כמו בכל מקום בעולם, הרי זה ניצחון הציונים שמתרחש עכשיו".
אבל לפתע הגיעה סיטואציה חדשה, שבה שני הצדדים הבינו שהם תלויים הפעם זה בזה.
בבית הסוכנות היהודית, נועד יושב הראש דוד בן גוריון עם חבריו לדון על הכורח לשתף פעולה עם נציגיהם של שומרי המצוות ביישוב היהודי בארץ, עוד לפני שיגיעו לתת את עדותם.
ברגע האמת, איש לא יכול היה להרשות לעצמו היסוס מול ועדת אונסקו"פ. בפן המעשי, החל להירקם שיתוף הפעולה בין הקבוצות. זו הבטיחה לעשות הכל למען הנושאים החשובים ליהדות, וזו הסכימה לתמוך בחלק ניכר מהדברים בעמדה הציונית מול חברי הוועדה.
נשיא 'אגודת ישראל' רבי יצחק מאיר לוין, ויושב ראש (אז סגן) 'ועד הישיבות' הגאון רבי זלמן סורוצקין, קיימו עימם שיחות שונות, שבהן הביעו הסכמה עקרונית להזדהות עם הרצון להביא לסיום המנדט הבריטי. אך מנגד הייתה להם דרישה חד משמעית, להתחייבות מצד התנועות הציוניות על אופייה של המדינה החדשה. הדרישה הייתה, שזו תהיה מדינה יהודית, עם משמעות לדברים הנוגעים לציפור הנפש של התורה הקדושה, כמו בנושאי שבת, כשרות, נישואין וחינוך. בעיניהם, חברי הסוכנות היו מסוגלים להקים מדינה חפה מכל רוח יהודית, נטולת כל סממנים תורניים.
בן גוריון הבהיר לראשי 'אגודת ישראל', כי לא הוא ולא אחרים יכולים להתחייב על משהו בשלב שבו המדינה הלזו אפילו לא קיבלה את תמיכת האו"ם להקמתה. ואם וכאשר זה יקרה לא בטוח שהם, אנשי הסוכנות היהודית, יהיו אלו שאחראיים על הקמתה בפועל ועל חוקתה. גם אז, הסביר, זו תהיה מדינה חופשית, עם שוויון זכויות ליהודים וללא יהודים, בלי כפייה של דברים דתיים.
"עם זאת", כתב להם, "מעריכה ההנהלה את תביעותיכם, והיא יודעת שאלה הם דברים המדאיגים לא רק את חברי 'אגודת ישראל', אלא את שלומי אמוני ישראל… והיא מתייחסת בהבנה גמורה לתביעותיכם שהנהלת הסוכנות היהודית תודיע לכם מה היא עמדתה בשאלות שהצגתם, ומה היא מוכנה לעשות, במידה שהשפעתה והכרעתה מגעת, למען מלא מבוקשכם בשאלות הנזכרות".
בן גוריון מבטיח לחרדים, שברור שיום המנוחה החוקי יהיה השבת, על כל המשתמע מכך, וכך גם על ענייני הכשרות, הנישואין והחינוך. בנושא האחרון הוא מבטיח בשם חבריו: "אוטונומיה מלאה של כל זרם בחינוך, ללא כל פגיעה מצד השלטון".
המסמך הזה, 'מכתב הסטטוס קוו', מתקבל בברכה בקרב נציגי הקבוצה הלא גדולה מדי. ללונדון וניו יורק נשלח מברק, המיועד לראשי 'אגודת ישראל' בתפוצות, בו בין היתר מורים גדולי ישראל: "דעת מועצג"ת (מועצת גדולי התורה) שאין לעשות שום מעשה נגד המדינה היהודית או נגד השגת שני שלישים באומ"א (באומות מאוחדות) לייסוד המדינה".
אנשי 'אגודת ישראל', נציגי המיעוט, מעידים באו"ם כ'נציגי היהדות החרדית העצמאית בארץ ישראל', על הצורך לשלב בין שמירה איתנה על התורה והמצוות לבין תביעה בלתי מתפשרת להשיב את ארץ ישראל לעם ישראל, לו היא שייכת.
כך עשו אז מנהיגי המיעוט החרדי ככל אשר יכלו, קהילה שכל כולה, על מוסדותיה ושלוחותיה, על זקניה וזאטוטיה מנתה לא יותר מ-32,000 איש בסך הכל. אז, בעת העצמאות. תקראו את הנתון הזה שוב.
ועכשיו תקפצו לתשפ"ב. אל המיליון מאתיים ושמונים וחמישה אלף, ומזל טוב, מזל טוב, מזל טוב, שככל שחלפו הימים מיום בו נכתב וככל שחולפות הדקות של כתיבת שורות אלו הוא הולך ומתעדכן.
והדרת פני זקן. הצעירים הם רוב מוחץ הנשמע לזקנים
האמת על התעסוקה
מיום הקמת המדינה ועד היום, נחשב המיעוט החרדי המתבדל לכלי שימושי בידי פוליטיקאים, שיכלו לתלות בו את הצרות כולן, אפילו יותר ממיעוטים אחרים. כך למשל, במשך שנים החברה הערבית היא זו שנתוני התעסוקה שלה הנמוכים ביותר בארץ – למרות התקציבים ללימודי הליב"ה – זאת בשל אחוז נמוך של הנשים העובדות. ובכל זאת, הכל יתמקדו רק בנתוני התעסוקה של המגזר החרדי הנמוכים בשל אחוז הגברים הלומדים.
לפני כשני עשורים, זעם פוליטיקאי ישראלי בשם אביגדור ליברמן – אז שר תחבורה ימני קיצוני-הקורא לטרנספר לערבים, שפוטר מהממשלה – על השימוש הציני באוכלוסייה החרדית כמטרה להשגת קולות.
"אחד מנצל את הקו האנטי חרדי… מרחיב את הסדק, מרוויח באופן זמני כמה קולות ואומר לעצמו שהמדינה יכולה לעמוד בסדק הזה. כל אחד בונה את הבית שלו הפרטי והורס את הבית של כולנו", כך כתב בספרו 'האמת שלי'. "'ישראל ביתנו' ואני אישית פוסלים בתכלית את הקו הזה. אמרו לי בעבר, שכדי להשיג קולות בקרב עולי רוסיה, כדאי להדגיש את הקו האנטי חרדי או את הקו האנטי ספרדי", סיפר והבטיח, "לא עשינו זאת ולא נעשה זאת גם להבא, גם אם יוכיחו לנו באותות ובמופתים שצעד כזה יביא להכפלת כוחנו. כל ניסיון לניצול הסדקים, הניגודים – הוא פסול ומי שעושה זאת מתנהג באופן חסר אחריות לאומית".
חורף תשפ"ב. שר האוצר איווט ליברמן שנכנס לממשלה תחת הסיסמה הרשמית 'סוף לשלטון החרדים' והציע אף "לשלוח אותם על מריצות למזבלה", מכנס מסיבת עיתונאים ומסביר לישראלים הדאוגים מיוקר המחיה שהולך וגובר בצורה בלתי הגיונית, כי ישנם אשמים בכך – החרדים. הוא אמנם זוכה לגינויים אפילו מגופים חברתיים ערביים שמגנים את ההסתה האנטי חרדית, אבל הכותרות בתקשורת ממהרות להביא את דברי שר האוצר: "חרדים שאינם עובדים – מהסיבות המרכזיות ליוקר המחיה".
מה שהוא לא ידע, זה שמכון המחקר 'דיירקט פולס' בראשותו של שלמה פילבר, בדיוק עמד לסיים קרוב לשנתיים של מחקר מקיף על המגזר החרדי ובכללו גם על נתוני התעסוקה. פילבר, המכונה בקרב בכירי המדינה 'מומו', הוא בנו של הרב יעקב פילבר, מוותיקי הרבנים בציונות הדתית ומעורכי תורתו של הראי"ה קוק, התחנך בתלמוד תורה חרדי וכיהן בין היתר כעורך דין, מנכ"ל מועצת יש"ע ומנכ"ל משרד התקשורת עד לפני שנים ספורות.
מכון המחקר 'דיירקט פולס', הוכיח בשנים האחרונות יכולת חיזוי ודיוק שלא יכלו לה מתחריו. בבחירות לרשויות המקומיות הוא הצליח בערים שדגם להגיע לחיזוי ברמת דיוק של כ-93% (!).
עכשיו, עם תום דברי השטנה של שר האוצר, נשלפו מספר נתונים שפוררו לחלוטין את ההסתה.
כוח העבודה במדינת ישראל עומד על כ-4.2 מיליון איש. 78,960 הגברים החרדים שאינם עובדים, מהווים בסך הכל… 1.85 אחוזים מתוכם. לכו תנסו להפיל על פחות משני אחוז של כוח העבודה את כל תחלואי הכלכלה במדינה… אגב, תוסיפו לזה גם את העובדה שרובם נשואים, וכ-89 אחוזים מתוך נשותיהם עובדות, רובן במשרה מלאה – נתונים גבוהים שדומים לאוכלוסייה הכללית ומקובלים גם על הגופים המחקריים הרשמיים, כמו הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
אם אתם ממש אוהבים מספרים, אז הגברים החרדים בגיל התעסוקה (החל מ-25 כפי שנחשב בארץ) מונים כ-172,000 איש, כאשר 54.3 אחוזים מתוכם עובדים במשרה מלאה או חלקית ורק 45.7 אחוז לומדים 'יום שלם'. בנוסף, ככל שהגיל עובר את ה-30 – כך אחוז הלא מועסקים הולך ופוחת.
אמת, המחקר טרם סיים להקיף את התמונה המלאה של סוגי המקצועות בהם מתפרנסים אותם אחוזים רבים, כמו גם את גובה השכר ביחס לממוצע הכלל הארצי וההשלכות נתונים אלו. אבל אחרי ראיית מכלול הנתונים, אין מקום להסתה שקרית מכוערת, פרועה וחסרת אחריות ובסיס. בנוסף, אין בעצם שום תוכנית אמיתית שתמצא פתרונות בהתאם לגודל האוכלוסייה, ועוד יותר לשנים הבאות. כל מי שאומר אחרת, הוא בקמפיין בחירות, במקרה הטוב.
20% מהחסידים לומדים יום שלם, 41% עובדים עבור פרנסת המשפחה, וכ 6% במשרה מלאה
הרוב שייך לצעירים
בעיצומו של העשור השמיני לקיומה של מדינת ישראל, ורגע לפני שהמחקר מגיע לסיומו, ישבנו עם עו"ד שלמה פילבר לשיחה מרתקת על הציבור החרדי מאז ועד היום, על הנתונים, שנחלבו בזה אחר זה וגם הם מהווים טיפה מהים שיצר המחקר המקיף, על הפרשנות, וגם על 'איך עושים את זה?'
אחרי שמביטים על מספרם של החרדים שנכתב לעיל ומגלים שהוא מהווה כ-13.5 אחוז מכלל אזרחי המדינה, הנתון המדהים הראשון שקופץ מול העין – הוא חתך אוכלוסיית החרדים לפי גילים.
וכאן, מתקבל נתון מדהים – שמלמד על העתיד החרדי.
35 אחוז מקרב הציבור החרדי הם ילדים עד גיל 9;
23 אחוז – עד גיל עשרים;
18 אחוזים – עד גיל 30;
10 אחוז – עד גיל 40.
ועכשיו שימו לב היטב: רק כשבעה אחוזים מהציבור החרדי הם בין גיל 40 ל-50, רק כשלושה אחוזים הם בין 50 ל-60 ורק ארבעה אחוזים – שבכללם רוב מנהיגי הדור יחיו לאורך ימים טובים – הם בין גיל 60 ל-95.
המספרים הללו מופלאים, משום שהם אומרים שבעצם רוב מוחלט של הציבור החרדי, ואם לדייק, יותר משבעים אחוז מהציבור החרדי הוא בן פחות מגיל 25.
המשמעות היא שהכל בידי דור העתיד.
פחות משלושים אחוזים הם 'אנחנו', המבוגרים מעל 25. כשמישהו, אם כן, אומר 'החרדים', למי הוא מתכוון?
המגזר הזה, שמהווה כיום כשמינית מאזרחי מדינת ישראל, הולך ומתרחב ב'גידול מעריכי' או כמו שקורא לזה פילבר: "נו, אקספוננציאלי, מי לא מכיר את המונח מאז הקורונה?!" כלומר, ישנו אחוז גידול קבוע בפרק זמן מוגדר. קחו לדוגמה את גודל הציבור לפני מעט יותר מעשור. אז הוא היה כ-10% מאזרחי המדינה, ואילו כיום, הוא כבר בדרך ל-14 אחוז.
קצב הגידול הטבעי של הציבור החרדי עומד על 4.2 לשנה, כך שאם תעשו חשבון תגלו שבשנת תש"צ (לא תרפפ"ו, מדובר על עוד פחות מ-8 שנים קדימה, 2030), ימנו החרדים לפחות כ-2.000.000 נפש כן ירבו, בלי עין הרע, שהם כ-19 אחוזים מאזרחי המדינה.
מי שלא יהיה אז שר האוצר, בטח יֵדע ששיעור החרדים בגילי העבודה יהיה 11 אחוזים ביחס לכלל האוכלוסייה.
אם אתם דואגים מפקקים בדרכים, כדאי לכם לחשוב על זה שכלל האוכלוסייה הישראלית צפויה להכפיל את גודלה בכל 37 שנים, מתוכן האוכלוסייה היהודית הכללית שתכפיל רק בכל 50 שנה. והחרדים? הם כאמור מכפילים את עצמם מדי 16 שנה.
תעצמו רגע עיניים.
תכפילו את גודל העצרות. תכפילו את עולם התורה. תכפילו את תלמודי התורה. ובהתחשב בכך שרוב הציבור הוא הדור הצעיר, אז בחלק מהמקרים זה הרבה יותר מ'תכפילו'. תחשבו על השכונה שלכם, על העיר שלכם, על המשפחה שלכם. ובשמחתכם נשיב לכם כגמולכם הטוב.
אחוז הגידול של הציבור ביחס לשאר הציבורים בארץ, גם יהווה כוח משמעותי בכל תחום, כך בפוליטיקה, בכלכלה ועוד.
ילדי תלמודי התורה ובני הישיבות, בנות בית יעקב והסמינרים, יהיו יחדיו יותר ממיליון נפש.
איה ה'מוזיאון' שיכיל כל כך הרבה?!
לשם ההשוואה, היותה של החברה החרדית צעירה כל כך, הוא בפער ניכר על פני קבוצות אוכלוסייה אחרות. אם שיעור הצעירים החרדים בין 0-19 הוא 58% – הרי שבאוכלוסייה היהודית הכללית הוא עומד על כמעט חצי מזה: כ-35%.
עוד נתון: הגיל החציוני החרדי – כלומר שחצי מהאוכלוסייה הוא מעליו וחצי מתחתיו – הוא 16, לעומת 35 במגזר הכללי.
נתון שיכול לחדד את זה – הוא העובדה שכ-86% מהגברים והנשים החרדים בגילי 20+ הם נשואים ובעלי משפחות.
150,000 בחורים ואברכים
"אני אולי חולם", השיב מרן הרב מפוניבז' לאלו שנדו לו ברחמים, "אבל אני ממש לא ישן".
הימים הם ימי הקמת המדינה. עולם הישיבות הקטן מצליח בקושי לשרוד. פה ושם באים גם שרידים, אודים מוצלים מאש. הכל מבינים שעולם הישיבות שפרח בין שתי מלחמות העולם באירופה נחרב ולא יהיה עוד.
רבי יוסף שלמה כהנמן, איבד את הכל. הוא הותיר מאחוריו את רעייתו וילדיו, את הישיבה התוססת בפוניבז' שבליטא. הכל הפך לזיכרון מפוחם. אבל הוא התנער, ודיבר על הישיבה שיקים, בה ילמדו מאות בחורים, ואיך קול ה'שטייגן' ימלא את החלל.
כשהוא יצק את אבן הפינה הוא פרץ בבכי של אבל ותקווה. אחד מגדולי ישראל ניגש אליו אחר כך וניסה מעט להשיבו לקרקע המציאות, מתוך חשש שמא המאורעות פגעו לא רק בגוף אלא גם בנפשו, בצורת הזיות שלא ניתן להגשים. והרב מחייך ומבטיח, אני לא חולם.
הם דיברו על מאות בחורים כחלום לא נתפס.
עכשיו, זה הזמן לחזור אל המציאות ולהביט לה הישר בעיניים: מאה וארבעים ותשעה אלף, וחמש מאות ושישים וחמישה.
עולם התורה תשפ"ב, מונה לפחות 149,565 לומדים, כן ירבו ויתעצמו בחשק ובשלווה. בחלוקה פנימית מדובר בכ-44,443 תלמידי ישיבה, בדרך כלל אלו הם בני ישיבה בגיל 14-21, ולעומתם 95,322 אברכי כולל.
הסיבה לכך שעולם הישיבות פורח ומתעצם ורשתות כוללים מתרחבות בקצב עצום, היא עובדת הכפלת הציבור החרדי. לפני שני עשורים, ישיבה עם חמש מאות בחורים הייתה נחשבת ישיבה מכובדת וענקית והיו רק מעטים כאלה. כיום אלה מספרים שבקלות יכולים להגיע אליהם בכרמיאל או בעפולה, או ישיבה שמתפתחת במושבי השפלה או הדרום.
זה מרחיב אמנם גם בכמות, אך גם באיכות. ישנו היום מגוון עצום של ישיבות המונהגות בידי תלמידי חכמים מופלגים מסוגים
שחור, לבן, מגוון. חלק ניכר מהחקר חקר כיצד להגיע לכל הקשת החרדית
שונים ועם גישות שונות זו מזו, המאפשרות התפתחות וקשת רחבה של "מקום שליבו חפץ".
עכשיו תתחילו להכפיל ולהשליש אקספוננציאלית.
בסך הכל כ-45% מהגברים החרדים בגילי העבודה המרכזיים (25-64) יושבים והוגים בתורה בכוללים ובישיבות.
נתונים מעניינים מגלים גם, כי כגודל הציבור והמסגרות – כך גם התפתחות מוסדות שונים המציעים פתרונות המותאמים עבור בחורים שונים, וכך שיעור הזכאות לבגרות עלה מ-11% ל-14%, ובחלוקה לפי בנים ובנות הרי שאצל הבנות אחוז הזכאות מטבע הדברים גבוה יותר ועומד על כ-22% מול 5% בקרב הבנים.
בהזדמנות זו נאחל גם 149,565 ויותר פעמים ברכת הצלחה לזמן קיץ, שהחל זה עתה.
מי יודע, אולי בעתיד זה יהפוך לתאריך ממשלתי רשמי שמלווה בזיקוקים. טקסי סיום 'בין בזמנים' עם מעמדי סיומים ושיירות תחבורה לפתיחת הזמן.
שאלת מיהו חרדי
הדרך הראשונה לבדוק אם אתם חרדים באמת, לא רק לצורכי מחקר, היא אם אתם מפקפקים מאוד בנתונים שקיבלתם ושתקבלו בהמשך. מהנהנים? מצוין. התקבלתם. אז "מה הפשט?"
איך באמת חוקרים ודוגמים דבר כזה?
"מה שפורץ-דרך במחקר הזה", מסביר פילבר, "זו העובדה שלאורך כמעט שניים או שלושה עשורים, אף אחד ממכוני הסקרים לא ידע לדגום את הצבור החרדי במדויק ולמען האמת גם לא היה כל כך צורך בכך. בסקרים הפוליטיים דגמו חלק מהציבור וידעו לשקלל על בסיס נתוני בחירות קודמות, על בסיס הומוגניות של הצבעה בערים שונות וכך קבעו את אחוז המפלגות החרדיות. כמובן שהיו סקרים ומחקרים שונים, בעיקר מסחריים, אבל תמיד הייתה בעיה להגיע לחלקים מסוימים בציבור החרדי או בגלל האופי הקהילתי הסגור או בשל חוסר הנגישות הטכנית להגיע ולשאול".
אז נשאל אותך בחרדית: 'מהיכי תיתי'?
"הכיוון הראשון נקרא חקר שדה, מחקר עומק שבו אנחנו מנסים לומר כמה חרדים יש במדינה".
אז התגלית הגדולה היא שפיצחתם את הגדרת 'מיהו חרדי'…
"יש סיכוי", אומר פילבר בחיוך. "האמת היא, שכשמונים וחמישה עד תשעים אחוזים זו לא בעיה לדעת, כי הם מוגדרים מאוד. הקושי הוא בשוליים המשמעותיים או בקהילות שונות בקצה המגזר, כמו קהילות של בעלי תשובה וכדומה, שלא מגדירות את עצמן כחלק מהספרדים, חסידים או ליטאים. כך הגענו ללא רחוק מדי ממיליון ושלוש מאות אלף חרדים מגילי אפס עד מאה ועשרים".
שאלת ה'מיהו חרדי' אכן הייתה החלק הלא פתור במתודולוגיה – שיטת העבודה – של דגימות שונות שנעשו בעבר. כך למשל, גוף סטטיסטי ממשלתי, יכול היה להחליט שחרדי הוא רק מי שהוא בוגר של תלמוד תורה וישיבה לצעירים, ובכך לשמוט אחוזים עצומים של הציבור החרדי עד כדי ערים שלמות עם אזורים חרדיים מובהקים, שנחשבו כ'לא חרדים'. עבודת השדה עליה מדבר פילבר, היא שיטת עבודה בשטחי המדע, שבה 'יורדים אל העם', ללמוד את הכל בשטח, באופן שכמובן מתועד מקצועית היטב ומשמש מאוחר יותר למחקר המעמיק.
"כשאני אומר 'מחקר שדה', בעצם עברנו עיר עיר, שכונה שכונה. התחלנו עם ניתוח תוצאות הבחירות שזה הדבר הכי קל, ואז סריקה של הערים החרדיות ואז הכל הולך ונעשה קשה יותר. בערים מעורבות צריך לבדוק איזה ציבור גר באיזה מקום ועל בסיס מה. יש מקומות שבהם מתפתחות קהילות חרדיות חדשות כמו דרום תל אביב, עפולה ודימונה, תהליכים שעדיין מתרחשים תוך כדי עבודה. יש למשל בתי ספר שאינם חרדיים באזורים חרדיים ולהפך, שגם אותם צריך לסנן ולהביא נתונים. אין רחוב שלא איתרנו. אין ישיבה, קטנה ככל שתהיה, שלא עברה אצלנו. הגענו בערך ל-260 שכונות, ברזולוציה של רמת קהילה, בית כנסת ומוסדות חינוך".
מהצצה אל כספות הנתונים, זה מדהים ולו ברמה המודיעינית. אם יש לכם מניין חצר ואתם לא יודעים כמה מתפללים יש לכם ואיך להגדיר את אופי המניין, פשוט חפשו באוצרות המידע של 'דיירקט פולס', זה כמעט בוודאות רשום שם (כולל מי הגבאי האמיתי?).
נמשיך לשאול אותך בחרדית: אם יש את כל ה'היכי תמצי' למחקר כזה – איך אתה מוודא שאתה לא 'נופל' בנתונים?
"השלמנו כמה צדדי בדיקה, הצלבה וחיבור בין מחקר איכותי למחקר כמותני".
דור העתיד. בעשור הקרוב יגיע מספר הצעירים החרדים למיליון כ"י
סקר ב'בין הזמנים'
אולי כדאי להסביר בקצרה את ההבדלים בין המחקרים. אם תשאלו ארבעה אנשים בשטיבל אם הם אוהבים לקרוא יותר את תמונות הרבנים בסוף הגיליון או את המכתבים למערכת שבתחילתו, לא תגיעו לשום נתון ואפילו לא לשום כיוון. אבל אם תיקחו שני מומחי תקשורת והרגלי קריאה ותבקשו מכל אחד מהם ניתוח של המדורים הללו, תוכנם, סקירה היסטורית שלהם וניתוח מדעי של תכניהם וכו', יהיה לכם מחקר איכותני עליהם, ומשם תוכלו לקחת אותו גם למחקר כמותני, שבו תסקרו מדגם מייצג של סוגי אנשים בהתאם לגודל ואופי קהל הקוראים שמתשובותיהם תוכלו להתחיל לגבש מידע על פופולריות המדורים ולמה מדור תמונות הרבנים מוביל בפער.
"במחקר הזה בנינו פרופיל של כל מקום והגענו לסטטיסטיקות דרך השטח", מסביר פילבר ל'משפחה'. "אחרי זה עשינו במקביל סקר כמותי. סקר ענק של 2,500 איש, שנועד לאשש או לייצר התאמה בין שני בסיסי הנתונים הגענו בסוף להתאמה מאוד מאוד גבוהה.
"כשלצורך העניין, כשאתה עובר קהילה קהילה, בית כנסת בית כנסת, מוסד מוסד, ומוציא מאפיינים, ואז בסקר כלל ארצי אתה שואל את אותה שאלה והמספרים זהים בין המחקרים ובין בסיסי הנתונים – אתה מבין שהנתונים שהתקבלו הם די מדויקים".
למשל, אם אחרי בחירת מדגם האלפים המייצגים התשובות שלהם על לימוד התורה למשל, מתאימות באחוזים לשילוב המספרים שבין נתוני עולם התורה הרשמיים והמחקריים, הרי זו קליעה למטרה. זו רק דוגמה, משום שאת הכלים האמיתיים לבדיקת אמינות והתאמה הם מסתירים ובצדק. מדובר בשיטות מבריקות שחלקן גם משעשעות וזה חלק מכוחן.
למעשה, ישנם מספר רבדים לסקירה במחקר הכמותני. פילבר משתף אותנו בכמה סודות מקצועיים מעניינים, שעיקרם הוא שיטות דגימה שונות המותאמות לאוכלוסיות שונות בפלטפורמות מגוונות המשלימות זו את זו, לצד כלי 'השלמה'. מחקר השדה שהביא עימו הבנה של דפוסי התנהגות לפי קהילות, הביא גם רעיונות להתאמת צורת הסקרים והמדגמים לכל קבוצה.
ואיך מגיעים לכולם? מתברר שלא מספיק רק גישות שונות, אלא גם זמנים מגוונים. פילבר מספר על צורות גישה שונות. "כדי לדגום בחורי ישיבה, יש סקרים שביצענו ב'בין הזמנים', בשעות שבחורי ישיבות יענו. ההתאמה של האיסוף הייתה בנויה על שעות אחרות ממה שמקובל בציבור הכללי. אם למשל בציבור הכללי אתה לא תשלח סקר ב-9 בערב כי זה מאוחר מדי, בציבור החרדי אתה רק מתחיל בשעה הזו, כי אז יש שקט ופנאי גדול יותר לענות".
המשמעות היא, ש-2,500 המשיבים המלאים נטו – הם כאלה שצלחו והגיעו לישורת הסופית מתוך רבבות, אחרי שעברו את מגוון החסמים והסינונים עד להתאמתם. ובקיצור, זה האקראי הכי לא אקראי שיש, וזו בעצם המקצועיות של מכוני המחקר.
שאלת ה'שש שלוש'
וכעת – לשאלה הפנים־חרדית המסקרנת מכולן.
כשחקרנו את פילבר מה הכי הפתיע אותו בעת שראה את תוצאות המחקר – הוא מספר שהיו דברים קטנים שאמנם ראו את המגמות שלהם קודם לכן, "אבל לא חשבנו על ההיקף הגדול", כלשונו. הוא מתכוון בעיקר לחלוקה הפנים מגזרית.
אז שישים-ארבעים? שש-שלוש?
עיר התורה דימונה? ההתרחבות לכל רחבי הארץ בלתי נמנעת
יש לו תשובה ברורה, במקום: "אם כבר, אז שש-שש-חמש", הוא אומר. מי השישה ומי החמישה? גם זה מפתיע.
אז אם תהיתם מאֵילו תתי-מגזרים מורכב הציבור החרדי כיום, החלוקה היא כדלהלן: החסידים מונים עשרים וארבעה אחוזים. מעליהם הציבור הספרדי אשר מונֶה עשרים ושבעה אחוזים (עם חלוקה פנימית של בוגרי ישיבות וכאלה שאינם, אבל לא רלוונטית לקטגוריה זו). מעליהם הליטאים, עם כעשרים ותשעה אחוזים. בנוסף ישנם ארבעה אחוזים של תתי-חוגים בתוך החסידויות, חב"ד וברסלב וכדומה, שמצהירים על עצמם ככאלה שאינם שייכים לגוש החסידי, עוד שלושה אחוזים של בעלי תשובה שמנהלים אורח חיים חרדי, אך לא מכריזים על עצמם כחלק מהחברה החרדית, וכ-12 אחוזים שאינם משויכים, או שרואים עצמם כבר בצד השני של הגדר. ישנה חלוקה דומה של 31 אחוזים בערך לספרדים ולליטאים, מול 28 אחוזים אצל חסידים, שגם היא די תואמת את המחקר הזה.
הסיבה לכך שדווקא הסוגיה הזו היא שתפסה אותו, היא משום שלדבריו מדובר בעניין שהיה לגביו ויכוח זמן רב, אבל כמעט לא ניתן היה לדגימה, גם לא לפי תוצאות בחירות שבו שני מגזרים מצביעים יחד לאותה רשימה וכל אחד טוען 'רוּבה שלי'. אחרי בדיקה פרטנית לרמת קהילות וניתוחים שונים – ניתן להגיע לתוצאה אחרת.
את כל השאלות של "אבל מה עם המסורתיים ש… ומה עם אלו שמגדירים את עצמם כ…" – פילבר כבר חרש ודייק ונימק. על זה בדיוק משלמים לו.
ובכל זאת, מה עם טווח טעות הדגימה?
לדבריו מדובר במתמטיקה. הטעות מצטמצמת מאוד ככל שגדלים המספרים. אם בסביבות ה-500 איש מקובל להניח שטווח הטעות הוא ארבעה אחוזים – לא שבכל סקר אתה תטעה בארבעה אחוזים, אלא שב-95 אחוז מהסקרים אתה לא תטעה ביותר מארבעה אחוזים – הרי שבמספרים כמו 2,500 איש, סטיית התקן תרד לפחות משני אחוזים, שגם הם מתבררים היטב בהצלבה עם המחקרים האיכותניים מול הכמותיים.
מול האתגר הטכנולוגי
כעת, כשרוב המחקר מאחוריו ("כ-90 אחוז" – הוא לא מתאפק מלנקוט במספר) ועוד ידו נטויה לעדכנו – אנו מביטים בהשלמות השונות, למשל בתחום העבודה או התורה.
הידעתם? כארבעה עשר אחוזים בציבור החרדי שולחים את ילדיהם ללימוד במסגרת 'חברת המתמידים', שהם כ-70,000 ילדים, כלומר יותר מכפול מכמות החרדים כולם יחד בעת קום המדינה.
הידעתם? כארבעים ותשעה אחוזים נאלצים להשתמש ברשת מסוננת לצורכי עבודה.
הידעתם? לפי המחקר האיכותני, טרם אימות עם המחקר הכמותי, עולה כי כ-70 אחוז מהחרדים עשו שימוש במדיה דיגיטלית לצורך תורני וכשמונים וחמישה אחוזים עשו שימוש במחשב לצרכים תורניים (כולל שימוש במחשב לכתיבת חידושי תורה או מאגרים תורניים).
ואולי, מתוך המחקרים הללו, שעודם בתהליכי עבודה ומהם עולה כי החרדים לדבר השם, גם אלו שעמלים לפרנסתם, הם רובם אוהבי תורה – עלה נתון אחד, שהעלה חיוך רחב:
כשנבחנה השפעתן של דמויות שונות המציגות עצמן כחרדיות במדיות השונות – עלה, כי מדובר בבועה לא משמעותית. כאלה שיש מי שהיה בטוח ש'כולם מכירים' נודעו לאחוזים בודדים ממש. מי שכן הפתיעה בסקר לנשים חרדיות, הייתה אשת התקשורת סיוון רהב מאיר, שזכתה להיכרות עם כ-82 מהחרדיות בסקר (פער עצום מהשמות שתחתיה כאמור) וגם זאת בגלל… שיעורי התורה שלה בעל פה ובכתב. מה זה אומר?
אגב, כשאנחנו שואלים את שלמה פילבר על רגעים מעניינים בסקירת חרדים, הוא מדבר על החשיבות של הניסוח. לא רק כדי לקבל תשובות מדויקות, כמו גם להתאים את השפה לנשאלים. "יש גם את עניין הפלטפורמה, איפה אני שואל, אבל לא פחות מזה 'איך' אני שואל. זה המכשול המשמעותי לרבים מהחוקרים בתחום.
"אנחנו, לצורך העניין, מנוסחים כמו שעיתון חרדי מנוסח. לא בשפה זרה", אומר פילבר. הוא מספר על הרגע ההוא אחרי אסון מירון שבו הייתה שאלה באחד הסקרים, שהיה נשמע שיש בה כביכול אופציה לטעון משהו כלפי מנהיגים רוחניים. התגובות מלאות הכאב והמחאה שקיבל היו כה רבות, בכל מיני פלטפורמות, שהוא למד שכאשר שואלים משהו את הציבור החרדי – צריך לדעת איך לשאול. זה לבדו, לימד אותו רבות.
אחוז העובדים החרדים
דגש נוסף במחקר של 'דיירקט פולס' – ניתן על הסוגיות הכלכליות השונות, כמו נתון מדהים שמשנה את התמונה כולה. זוכרים את 'אקספוננציאלי'?
"אם למשל 50,000 חרדים משתתפים כרגע בשוק העבודה, הרי שבהכפלה הבאה, בעוד יותר מ-15 שנה, מדובר ב-100,000 איש לפחות. המשמעות היא עצומה", הוא אומר. "לא רק שאין מספיק מקומות תעסוקה בתוך הקהילה החרדית, כמו מסחר פנימי, חינוך, שירותים שונים ומקצועות שניתן לעסוק בהם 'מהצד' – הרי שגם דפוס התעסוקה גם של גברים וגם של נשים בשנים הקרובות יהיה חייב להיות שונה לגמרי".
דגשים נוספים שניתן לשים לב אליהם, אלו אחוזי ה'הכנסה הפנויה' שהולכים וגדלים בחלק מציבור הצעירים, כלומר כאלה שמרוויחים יותר ממה שהם מוציאים וממילא מתאפשרות להם הוצאות לתחומים שונים שפחות היו מצויים בתחומי החברה החרדית, כנופשים, רכבים ועוד.
"תופעה שנייה היא החיסכון", אומר פילבר. "אנחנו מכירים תופעה שרווחת בקהילות שונות, שבהן חוסכים כמעט מיום החתונה, עבור… נישואי הילדים. רוב העולם הפיננסי לא מודע לכך, ולא מציג שום תוכנית לציבורים אלה, על בסיס הנתונים הללו. מדובר פה בהיקפים ענקיים ובהרבה מאוד כסף".
אם אתם אוהבים נתוני תעסוקה – הרי שכ-26 אחוזים מבעלי התשובה עובדים במשרה מלאה, מול 24 אחוזים בחסידויות חב"ד וברסלב, 17 אחוז בציבור הספרדי, שישה אחוזים בציבור החסידי ורק ארבעה אחוזים בציבור הליטאי.
כך, גם 24 אחוזים מבעלי התשובה עובדים "עבור פרנסת המשפחה או לומדים לימודים מקצועיים", 32% בחב"ד ובברסלב, 41% חסידים, 17% ספרדים ו-16% ליטאים. שאר הנתונים עוסקים באי עבודה, חצי יום עבודה ו'עיסוק מהצד כשרוב היום בכולל', שאלה שניתן לשאול רק בסקר חרדי, ובו ניכרת גם טביעת ידו של ר' דוד דרוק, סוציולוג ומנהל מחקר החברה החרדית ב'דיירקט פולס'.
חלוקת הנתונים על הלומדים יום שלם היא כזו: 51% ליטאים, 22% ספרדים, 20% חסידים, 9% בעלי תשובה 4% חב"ד וברסלב.
הברכה שהשפיעה לקראת העדות. תמונה בפרסום ראשון: שלמה פילבר מתברך ממרן שר התורה הגר"ח קניבסקי זצוק"ל
עתיד בערים המעורבות
הסיפור הגדול ביותר הוא מראה פניה של מדינת ישראל. זה כבר לא בני ברק וירושלים. זה כבר לא מודיעין עילית ואלעד. זה אפילו לא התרחבות בפריפריה. החרדים הולכים להיראות בכל מקום. מה המשמעות של מגורים בערים מעורבות עבור מדינת ישראל? הרבה מאוד בכל כך הרבה מובנים. יש סיכוי שהמהפך הזה ישנה גם נתונים רבים בקשר שבין הציבור החרדי לציבור הכללי. אבל אין ספק, יש הרבה ביקוש והרבה פחות היצע. כבר היום יש לרבים הרבה פחות חסמים בלעבור לגור רחוק, היות והם לא לבד בצעד זה והוא כבר מזמן איננו 'אמיץ'.
כולם יודעים שבירושלים יש פי כמה חרדים מאשר בבני ברק, ובכל זאת שתיהן בקטגוריות שונות.
רק כ-35% מהחרדים מתגוררים בערים שבהן ישנה כמעט רק אוכלוסייה חרדית. למשל? בני ברק, מודיעין עילית, ביתר עילית, אלעד, רכסים, עמנואל, קריית יערים, תפרח, כפר חב"ד, בית חלקיה.
כלומר, רוב החרדים אינם מתגוררים ב'עיר חרדית'. ירושלים, לצורך העניין – שייכת ליישובים שעשויים להגיע לרוב כזה בעתיד הקרוב. בערים הללו, בהן גודלו של הציבור החרדי המתגורר בעיר הוא מחצה ויותר, לעיתים אף רוב, מתגוררים כ-37.2% מהחרדים. בין היתר תמצאו ברשימה – חוץ מעיר הקודש – את בית שמש, גבעת זאב, כוכב יעקב ויבנאל. את המהפך תראו בתוצאות הבחירות, כמובן אם לא יתקיימו במקביל רשימות חרדיות המתחרות זו בזו ומותירות את הניצחון למתחרה שאיננו כזה (ע"ע טבריה, שם ניצח פוליטיקאי שהוביל קמפיין אנטי חרדי, למרות שהרוב היה נגדו. ההתפלגויות עזרו לו, וכשהתאחדו הוא אכן הופל).
10.4% מהחרדים מתגוררים בערים בהן החרדים הם מיעוט ניכר. כלומר, יש בהן אוכלוסייה חרדית שנעה בין 16% ל-50%. אתם מכירים בוודאות לפחות חבר מועצה חרדי אחד במועצות האלה. למשל, אשדוד, נתיבות, צפת, קריית גת, אופקים, טבריה, ערד ופתח תקווה.
בקטגוריה האחרונה מצויים היישובים שבהם אחוז החרדים נמוך משיעור האוכלוסייה היהודית במדינת ישראל. כלומר, אם החרדים מהווים כ-17.5 מכלל היהודים בארץ, הרי שבערים הללו, הם במספרים נמוכים יותר מ-16%. הערים הבולטות ברשימה הזו, הן למשל נתניה, חיפה, תל אביב, רחובות, חולון, באר שבע ואשקלון. בחלקן ישנן אפילו חצרות חסידיות חשובות, ובכל זאת, החרדים הם במיעוט משמעותי.
בסופו של דבר, ה'פיזור' החרדי הגדול טרם התרחש. מהנתונים הללו יוצא כי כ-72% מהחרדים גרים ביישובים חרדיים או בעלי רוב חרדי, בעוד רק כ-28% גרים ביישובים מעורבים.
הנתונים הללו, הם אלו שהולכים להתהפך.
ובכל זאת, יש כמובן פער בין הערים בתוך הקטגוריות. קחו למשל את הסוג האחרון – יישובים שבהם אחוז החרדים נמוך משיעורם בכלל האוכלוסייה היהודית בארץ. תוכלו למצוא גם את אשקלון אבל גם את חיפה.
באשקלון, למשל, ישנם 149,075 תושבים, מתוכם, 11,500 חרדים, שהם כ-8.1%. מה שאומר שהם 0.90% מסך החרדים במדינה. רובם המוחלט של התושבים הוא מתחת גיל 18, מה שמתיישר היטב עם הנתון של החרדים כאוכלוסייה צעירה.
בחיפה, אוכלוסיית העיר היא 282,876, מתוכם כ-30,870 חרדים שהם 11.3%, מה שמביא אותם להיות כ-2.17% מכלל החרדים בארץ.
אבל, שימו לב למשל למה שקורה בעיר הדרומית דימונה, בירת ה'טקסטיל' הישראלי. מספר התושבים בעיר הוא 36,126 – מתוכם כ-4,418 חרדים שהם 12.5%! הם אולי מהווים רק כ-0.3% מכלל החרדים בארץ, אבל הם גדולים משמעותית מכמות החרדים היחסית בערים רבות. כלומר, ביחס למספר התושבים, יש בדימונה אחוז גדול יותר מהחרדים בחיפה על חצרות החסידים שם. אולי כדאי לעדכן שדימונה הפכה למקום שיש בו בתי חסידים בשנה האחרונה וחצרות שונות, שהבולטת שבהן היא חסידות גור, שרואה בדימונה כעיר עתיד חרדית. זו אולי לא פצצת אטום, אבל בהחלט דוגמה מובהקת למגמות שיתרחשו.
קפיצה לפתח תקווה
קפיצה אחרונה עשינו לפתח תקווה, עיר שיש הרואים בה דוגמה ומראה לאוכלוסייה החרדית. היא עיר במרכז הארץ, אבל מעורבת. קרובה לבני ברק, אבל רבים המהגרים אליה הם גם ירושלמים ודומיהם. אולי כדאי להפסיק לנחש? בשנתיים הקודמות, היגרו לפתח תקווה 870 תושבים מבני ברק, שהם כמעט 8% מהמהגרים, לעומתם רק 253 היגרו מירושלים, כמעט 3%. מאלעד הגיעו 185 שהם פחות מ-2%.
חתך הגילים בהגירה הוא 43% עד גיל 5. מה שאומר שבאים חרדים גם מערים אחרות רבות. משם, בניגוד לבני ברק ואלעד, קצת יותר קשה לנחש אם המהגרים הם חרדים. אז מי אמר שמרבית הילדים הללו חרדים? אה, זה מתאים לנתון של כ-15% מהגרים בגילי 21-30, גיל הזוגות הצעירים החרדים.
הפילוח בעיר מזכיר במעט את הפילוח הכללי של המגזר החרדי בארץ, עם פערי אחוזים מעט שונים. כ-39.3% ליטאים, 22.2 ספרדים בוגרי ישיבות, ו-24.3 ספרדים תורניים שאינם בוגרי ישיבות. חסידים ישנם רק 14.2%, כן ירבו.
וכמה זה משפיע על הדמוגרפיה?
בפתח תקווה לומדים כ-14,802 ילדים בגילי גן, מתוכם 4,720 תלמידים חרדים (נכון לאשתקד). מדובר ביותר מ-32% חרדים מכלל הילדים בגילים הללו. נתון מדהים ניתן לראות גם בכך, ש-22.7% מהתלמידים בבתי הספר היסודי הם חרדים. ניתן רק לתהות בשעשוע: האם פתח תקווה תחזור לימי קדם – אז כיהן ראש העיר הראשון ר' שלמה שטמפפר ממפלגת 'רשימת החרדים'?
ויעצמו במאוד מאוד
אחרי עצרת הענק, רק הוא נותר יושב על יד תחנת האוטובוס ב'שרי ישראל', חצי שעה, שעה ושעתיים.
לא, אין הוא מחכה לאיש.
"אין לי תענוג גדול מלהביט בציבור העצום שנהיינו", הוא אמר. "תראה כמה הולכים ובאים, באים והולכים, כמה יש כאן, ברוך השם, כמה שחור ולבן, כמה אושר. ואז אני נזכר בימים עברו, בעצרת נגד גיוס בנות. כמה היינו כולם?
"בשבת, בילדותי, הייתי שואל את ספרי הנביאים מבית הכנסת של 'רבי הערש פסח' פראנק, לבית הכנסת על יד קמניץ ובכל פעם עושה חשבון מהיכן כדאי ללכת, האם מרחוב הושע או יונה אולי מצפניה. בכל רחוב כזה יכולתי לחטוף אבן משכן חילוני. והיום, תראה כמה אנחנו". הוא פושט אצבעותיו ומונה עליהן את הישיבות שהיו בנערותו. "והיום?"
ומני אז, כך סיפר, בכל אירוע רב משתתפים, "גם בהלוויית הרב עובדיה והרב אלישיב", הוא יושב שם. עד הסוף. עד שתכלה רגל מן הרחוב. אין הוא ממהר. הוא ממלא עיניו במראה העוברים ושבים, לדידו זהו התענוג הגדול ביותר.
הציבור החרדי כבר אינו מיעוט הלוחם על הישרדותו, אלא גורם משפיע, בכל מובן, בכל תחום.
ואולי אפילו כל מי שהביט באותיות המתנדנדות "בהר ציון תהיה פליטה והיה קודש", לא ידע שהחלום ילך ויתגשם עד בלי קץ. תודה לך השם.
צדיק, יש לך חמש דקות לקרוא מספרים? – – –
דרכיו משפט
אל הבית ברחוב רשב"ם, נכנס אז ר' שלמה פילבר. היה זה שבועות ספורים לפני הסתלקותו של מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי. כמי שגדל בבית של תורה ובאווירה פרו חרדית (אפילו כשהוא מפלח נתונים מקצועיים, הוא יאמר למשל 'חְסִידִים' עם שווא תחת החי"ת, כ'אונזערע'), הוא ביקש לקבל את הברכה ממי שכל שיגו ושיחו הוא בתורה הקדושה. את הכל כתב על דף.
"אני רוצה שלא תארע תקלה על ידי", הוסיף וביקש בעל פה ממרן הגר"ח, שבאופן שהפתיע אפילו את הסובבים, שוחח עימו בערנות רבה, למרות החולשה הגדולה. שר התורה הרגיע אותו במילים חמות במיוחד ואמר את מה שאמר. כששאל מה לקבל על עצמו, ענה הגר"ח: "תלמד מסכת ברכות". לקביעת העיתים שלו, הוסיף גם את ברכות.
את הפגישה הזו ומה שהתרחש בתוכה, על אחת כמה וכמה את תיעודה, הסתיר פילבר. בעיניו זהו רגע אישי בלבד. אולי עוד יבוא יום וירחיב על הרגעים המהותיים הללו. את הרגע המרטיט ההוא שבו הוא, שנפגש עם נשיאי מעצמות, עמד ברעד מול יהודי ישיש מבני ברק, אתם רואים כעת לראשונה.
בחלוף מספר שבועות, בעיצומו של פורים דמוקפין, קיבל פילבר צלצול טלפון. "'שמע ישראל' בבית רבי חיים", אמרו לו. "ברוך דיין אמת", הגיב פילבר. "שופט בצדק לוקח במשפט ושליט בעולמו לעשות בו כרצונו, כי כל דרכיו משפט שהכל שלו". זו לא הייתה תגובה, אלא קריאה בקול של השורה בה למד באותו רגע במסכת ברכות דף מ"ו, כפי שהורה לו שר התורה. את הסיום הוא ערך יום לפני תחילת עדותו.
ואולי כדאי למיטיבי לכת לבדוק את ההתרחשויות שאירעו אחרי התאריך ההוא.
