מחיר השערורייה

בעקבות העדויות הקשות הנחשפות, לא קשה לנחש מה תהיה מסקנת הוועדה – כבר לל"ג בעומר הקרוב

אחרי העדויות תוך כדי ענידת הטבעת מלולבו של הרבי והחקירה הצולבת למהנדס – הילולת רשב"י המוכרת תשתנה מן הקצה אל הקצה • על פי העדויות החמורות הנאספות בזו אחר זו, והודעת הוועדה על מסקנת ביניים צפויה נראה כי כבר השנה לא יתקיימו מעמדי ההדלקות הסמוכות לציון, כפי שהכרנו אותם עד היום • אפילו ההדלקה של מסורת בית רוז'ין, בראשות האדמו"ר מבאיאן, עשויה לעבור למיקום שונה ולהיערך בפלטפורמה אחרת

הר מירון שקיבל השבוע את פניהם של חסידי באיאן שבאו לחזות במעמד החלאק'ה לנכדו של האדמו"ר, היה מקום שונה לחלוטין מזה שהם פגשו בפעם הקודמת, בל"ג בעומר תשפ"א. חלקים גדולים ונרחבים משטחי ההדלקות כבר נמצאים בעיצומן של עבודות פירוק ושיטוח. בתקופה האחרונה, כולל בימים אלו, עובדים כלים כבדים בשטח על הריסת מבנים ארעיים, טריבונות ושלל קביעויות בלתי חוקיות.

כל אלו מצטרפים להודעה הדרמטית של ועדת החקירה הממלכתית לחקר אסון הר מירון, שממנה ניכר כי השינויים בפועל כבר כאן: "לאחר שאספה הוועדה חומרים רבים ושמעה עדויות של גורמים רלוונטיים, בכוונתה להגיש דו"ח ביניים שיתמקד בהמלצות ביניים להיערכות הנדרשת לקיום ההילולה הקרובה – תשפ"ב", נכתב בהודעה. עוד ביקשו חברי הוועדה מהגופים הרלוונטיים להגיש את הצעותיהם לקראת ל"ג בעומר הקרוב.

בין השורות, ניתן להבחין גם ברוח שעולה מדיוני ועדת החקירה שהתחדשו בסוף השבוע שעבר, שכבר מגיעים במצטבר לשבועיים של ימי עדויות: משהו ישתנה מן הקצה לקצה בכל הנוגע להדלקות. ככל הנראה מעמדי ההדלקות הסמוכים לציון, כפי שהכרנו אותם עד היום, הם נחלת העבר. המחיר של ארבעים וחמישה הרוגים הוא גדול מכדי לנסות להמשיך כרגיל. ספק רב אם אפילו ההדלקה המסורתית של האדמו"ר מבאיאן הממשיך את חזקת בית רוז'ין במקום, תתקיים כסדרה בהשתתפות קהל רב.

עדות ב'עברית' מתורגמת

אחת העדויות המרכזיות והמרתקות השבוע, שבהן דובר על העתיד במילים ברורות יותר, הייתה של הרב הירש מיכל הלר, מקורבו של כ"ק האדמו"ר מתולדות אהרן המשמש במשך שנים ארוכות כאיש האחראי על מעמד ההדלקה של החסידות במירון.

"עשו לך חלאק'ה במירון?" פתחה נשיאת בית המשפט העליון בדימוס, מרים נאור, יו"ר הועדה.

הרב הלר בן ה-54 חייך וניסה להעלות זיכרונות מאותם הימים של "מירון על הגג". הוא סיפר בדבריו על תקופות עברו טרם ימי הדלקות הענק, על הרבי הקודם בעל ה'דברי אמונה' שלא היה מגיע למירון, על הפיצול אחר פטירתו ל'תולדות אברהם יצחק' ו'תולדות אהרן' ועל השלום בין החצרות.

"כל מי שנשאל, מתאר איך עוד לפני ההדלקה הוא ממש מוריד דמעות מבכי ומתפלל", סיפר הרב הלר, "והאדמו"ר מדבר בלשון הקודש את הדרשה שלו, עשר דקות, שגם מי שלא מבין אידיש יבין, ויש התעוררות גדולה, זה מה שהציבור רוצה. כל אחד צריך ישועות, כל אחד יש את הצרות שלו, כל אחד רוצה להתפלל מהלב לקדוש ברוך הוא בזכות רשב"י".

למשמע התיאורים, סיפרה נאור כי היא צפתה בתקשורת במעמד ההדלקה. "ראיתי את הטקס, הוא מאוד יפה, מאוד מאוד יפה". מאוחר יותר היא גם תחמיא לאנשי החסידות על הצל"שים שקיבלו במהלך השנים ממשטרת ישראל על שיתוף פעולה מועיל.

הרב הלר לא מנסה לדבר בשפה עכשווית, התאריכים – עבריים, ההגייה בדיוק כמו שהיה מתאר זאת במאה שערים. מי שנמצא שם כדי לתרגם חלק מהדברים ל"ישראלית" מדוברת זהו הרב קרליץ. כשהרב הלר יתאר איך למירון "עולה כל מי שרוצה ווארמקייט", הוא יכנה זאת 'התעוררות', וכשידובר על "הרבי הזקן שנפטר בתי"ו שי"ן נו"ן זי"ן", הוא יאמר באגביות "כלומר 25 שנים".

נאור היא המנחה, זו ששואלת את רוב השאלות, לרוב בנינוחות ובלא מעט סקרנות. הרב קרליץ יורד לפרטים ומדייק את השאלות, לפעמים הוא לוקח את ניסוח חברי הוועדה ומציג את השאלה מחדש באופן שהעד אינו יכול לחמוק מתשובה. ואילו שלמה ינאי, אלוף במיל' וכיום אחד מבכירי החברות הגדולות בתעשייה, ממעט להתערב בעדויות. לרוב שואל את השאלות אחרון, אבל אז, אחרי שאלה או שתיים שבאות להבהיר את הדברים המעורפלים, הוא יורה חץ חד שגורם לעד להתערער ולהבין שיש דברים שלא ניתן לטייח ויש אחריות שלא ניתן לברוח ממנה.

ה'מומחים' וה'גדוילים'

בתחילה עוד גיששה הנשיאה על רמת התפיסה הדתית של העלייה למירון. "יש את איך שאתם רואים את מי שלא שומר שבת", הסבירה, "אז איך היחס למי שלא עולה למירון?"

הרב הלר הסביר כי האדמו"ר עצמו אינו מעודד את העלייה, וכי רבים מהחסידים נשארים לשתי הדלקות המתקיימות בירושלים, גם בלילה וגם ביום, וכי בשני העשורים האחרונים שבהם התקיימה ההדלקה במירון, רוב השנים נאסר על בחורי הישיבה להגיע.

ואז, בסוף עדותו שנמשכה למעלה משעה ומחצה והותירה רושם רב, ביקש לשאול שלמה ינאי, מה המלצתו לאירוע בלי סיכון: "מי אני שאחליט בסדר גודל כזה", השיב, "אני לא מהנדס ולא אדריכל. יהיו אנשים ברמה גבוהה שיחליטו מה לעשות, אם רחוק או קרוב או בכלל לא". בדיוק לדברים הללו ציפה ינאי ושאל בהגייה חרדית שאולי נותרה לו מהשנתיים שעשה בילדותו בפנימייה שעל ידי ישיבת פוניבז' שבה התחנך בעת שאימו ניצולת השואה חלתה: "אם יבואו כל ה'מומחים' (במלעיל) וה'גדוילים' ויאמרו לך כך, יש לך בעיה עם זה?"

"ממש לא", הפתיע הלר בנחרצות, "אנחנו נציית מאה אחוז, אלף אחוז. כל החלטה שתתקבל פה ועל ידי המשטרה ובכל הגורמים מה שתחלטו  – זה יהיה בעזרת השם קדוש.  גם במחיר שלא יהיה כלום". ברגעים הללו הוא פתח מעט את ליבו וסיפר על המתרחש בבית פנימה. "מאז האסון, האדמו"ר הוא אדמו"ר אחר לגמרי", שיתף. "הוא שבור ורצוץ, מי שהיה בחגים אצלנו, ראה איך לא היה חג כמו כל השנים…. אנחנו, תולדות אהרן, באמת חוג שנקרא ברחוב חוג קיצוני מהמדינה, אבל עבדנו כל השנים ביחד עם המשטרה בקשר הדוק, על בטיחות הציבור, שלום הציבור, שיבואו ויחזור בשלום. תולדות אהרן דוגמה לכל החסידויות במירון, שצריכים לציית לכל ההוראות של המשטרה, המהנדסים וכו', אסור לזלזל בקוצו של יו"ד, וראו עלי וכן עשו".

חברי הוועדה מנו את המקומות בתורה שמהם לומדים שצריך להיזהר, ואז שאל ינאי אם "ונשמרתם" יהיה מה שיוביל גם אצל שאר החסידויות.

"אני יכול לתת תשובה", השיב הלר. "כמעט כל יום אני מקבל טלפונים מכל החסידויות מה התוכנית שלנו. אני אומר לכולם: 'חבר'ה תשמעו טוב מאוד, מה שהיה כבר לא יהיה. היה היסטוריה. נגמר כל הלחצים'. מה שיגידו נעשה וכן הלאה אין פה חכמות. אין, אין, אין. עלה מחיר מאוד גדול ה'ונשמרתם'.

"אמרתי לחסידות גדולה, אני הולך לעמוד על הדוכן, לא נעים לי לעמוד פה, אבל אני עומד ואומר בקול רעש גדול: חייבים לציית לכל הגורמים שייתנו הנחיות כן הדלקה לא הדלקה, איפה, כמה".

לאורך כל עדותו וכן בעדות בנו יעקב, אחריו, ענדו השניים על אחת מאצבעותיהם טבעת שעשויה מעלה של לולב. מתברר שאלו טבעות שהסיר הרבי מלולבו והעניק להם כסגולה לשמירה, כנראה על פי דברי חז"ל כי "שיירי מצווה מעכבין את הפורענות". לדברי אחד ממקורביהם, הרבי הוא שתדרך אותם כיצד להעיד בלי להסתיר דבר ומתוך שיתוף פעולה מלא.

חקירה צולבת

בין העדויות השבוע, נשמעה גם עדות דרמטית נוספת, של מהנדס הבטיחות עמאר ח'ליילה שסומן כאחד מאלו שייתכן שהאשמה תופל עליהם. העדות שלו הייתה רוויית פרטים, בחלק ממנה הוא הגיש מפות שונות לשולחן חברי הוועדה.

כשהשופטת נאור ניסתה להבין מדוע הוחלט רק על שש יציאות מאירוע תולדות אהרן, היא חידדה כי לא הובא בחשבון שהאירוע הוא חלק ממכלול שאותו יש להביא בחשבון, וכשדיברו על החסימות בכניסה והיא העירה שהקהל יידחק על המחסומים, משך המהנדס בכתפיו והפטיר: "אני לא מבין בקטע של ניהול קהל, זה לא עניין שלי".

"אשאל את זה קצת אחרת", העיר הרב קרליץ, "תראה, לא בכניסה אלא ביציאה, קרה משהו וצריך פתחי מילוט, אז כולם הולכים לאותו כיוון?"

בשלב הזה המהנדס נכנס לוויכוח, ולבסוף החברים העמידו אותו על כך שהתריע מדי שנה על דברים מסוימים ובכל זאת נתן את אישורו. להגנתו הסביר שנתן את אישורו בהתאם לגודל-קהל שהוא קבע. העובדה שלא עמדו ביעד, הגם שיכול היה לשער שכך יקרה על פי תקדימי שנים קודמות, לא מטילה עליו, לדבריו, אחריות. "אתה בעצם אומר זו לא הבעיה שלי; אני כותב ואני את נפשי הצלתי?" שאלו חברי הוועדה.

כשעתיים עמד ח'ליילה על הדוכן וחברי הוועדה צלבו אותו מימין ומשמאל. על השאלה האחרונה אם היה לוקח את התפקיד גם השנה, השיב בפשטות: "בכיף".

ועם כאלה עדויות קשות, אין ספק לאן נושבת הרוח מכאן ואילך.

ואולי, סופסוף, יהיה סדר במירון.