בבוקר שמחת תורה, שמע צבי יחזקאלי אזעקות בעודו מתפלל שחרית במניין ותיקין, אך לא שיער את עוצמת האסון שקרה בדרום | רק לאחר צאת השבת לפי רבנו תם הוא התעדכן במתרחש, ומאז הוא לא מפסיק לפרשן את המציאות | הוא מעריך את הדור הצעיר של הלוחמים אך מתוסכל מהקונספציה שממשיכה לשלוט במנהיגים ובמפקדים | ויש לו מתכון לניצחון במלחמה. ריאיון סוער
חמאס נכנס כל כך עמוק לאוכלוסייה בעזה, עד שאין שם חפים מפשע,בעיניי כולם חמאס; ביבי? הוא רוצה 'תמונת ניצחון' אבל לא בהכרח ניצחון
בשמחת תורה שהה צבי יחזקאלי בביתו שביישוב 'בת עין'. הוא התפלל במניין ותיקין כהרגלו, ובשעות הראשונות לטבח טרם ידע דבר על המתרחש בדרום. אמנם שמע רעשי פיצוצים ואזעקות שהגיעו עד לגוש עציון, אך לרגע לא האמין שקרה מה שקרה. "לפי קצב האש הבנתי שהייתה חטיפה, אבל לא האמנתי שיש טנדרים של מחבלים בערי הדרום", הוא מספר.
"צריך שהניצחון יהיה צורב". לוחם בסמטאות עזה (צילום: דו"צ)
רק כאשר כמה חבר'ה מבני היישוב הוקפצו למילואים והתחילו לקבל מעט פרטים על הזוועות – הפרשן לענייני ערבים התחיל לקלוט את מלוא התמונה. "התקשיתי להבין כיצד תרחיש כזה יכול להתרחש במציאות", אומר יחזקאלי כשהוא חוזר לבוקר שבו השתנו חיינו.
חרף היותו הפרשן, בה"א הידיעה, לענייני ערבים, יחזקאלי לא התעדכן על המצב בכל מהלך החג. גם כשהגיע ל'בת עין' צלם מטעם 'ערוץ 13', בו משמש יחזקאלי ראש הדסק לענייני ערבים, הוא כמובן לא הפר את קדושת השבת והחג והצלם נאלץ לשוב על עקבותיו. "כשהחברים בערוץ שאלו למה לא עליתי לשידור, הסברתי בפשטות שזה לא פיקוח נפש שדוחה שבת. כמו בכל מוצאי שבת, חיכיתי עד לזמן רבנו תם, ורק לאחר מכן גיליתי מה קרה. קודם לכן הייתי די מנותק".
לאחר ההבדלה, כאשר החל להתעדכן בפרטים אודות האסון שהתרחש, יחזקאלי היה המום. "זה נשמע לי הזוי. שמחבלים ייכנסו לבתים ויטבחו בבנינו ובבנותינו? בעיניי זה היה בלתי מציאותי.
"מעצם המתקפה לא הופתעתי, כי לפני ראש השנה ראינו תיעודים שבהם חמאס מתאמן בדיוק על מה שקרה בשמחת תורה. מה שכן הפתיע אותי זו השאלה איך לא מנענו את זה; איך נרדמנו בשמירה ואפשרנו לדבר כזה לקרות. את זה שחמאס מתאמן על חדירה למדינת ישראל – כולנו ראינו; את זה שהם אכזריים יותר מחיות טרף – כולנו יודעים; אבל איך לא מנענו מהם לחדור לכאן, למען השם?!"
יחזקאלי צופה יחד איתי, פעם נוספת, בתיעוד האימונים של חמאס שקיבל לפני ראש השנה. ומה שרואים שם, תנשמו עמוק, הוא בדיוק מה שקרה בקיבוצי ה'עוטף' שבועות ספורים לאחר מכן, בשעות האיומות בבוקר שמחת תורה. גם שם יש מתקפת טילים שורקת, גם שם יש טיווח בירי של אמצעי התצפית בגבול, גם שם יש פיצוץ הגדר בעזרת טרקטור, וגם שם רואים טנדרים דוהרים לעבר יישובים וקיבוצים.
בתיעוד שיחזקאלי מציג, ניתן לראות היטב כיצד מחבלי הנוח'בה מתאמנים על חדירה ליישובים, וגם כיצד הם מתאמנים לטבוח ולהרוג. גם פריצה דרך הים מתוכננת שם היטב-היטב. הכל נראה ברור לחלוטין. אבל לא היה מי שישים לב לנורה האדומה. "על הכל הם התאמנו לנגד עינינו", תוהה יחזקאלי, "אז איך לא ראינו את זה? הרי גם מי שאין לו אל"ף בי"ת במודיעין, יכול להבין לבד את מה שרואה. זה משגע אותי".
געגועים למשת"פים מעזה
את התשובות העמוקות מוצא יחזקאלי במחוזות האמונה. "ריבונו של עולם לא עובד אצלנו, ואנחנו צריכים להפנים שהכל מגיע ממנו", הוא יאמר לנו יותר מפעם אחת במהלך השיחה.
יחזקאלי, בין היתר, הוא הפנים הדתיות-חרדיות שמזוהות באופן המשמעותי ביותר עם המלחמה הנוכחית. הפרשנויות החדות שהוא מנפיק מדי ערב מעוררות דיון וגוררות שיח ער. לאמירות שלו יש משמעות רבה, וכל פרשנות שהוא מוציא מפיו מבוססת על הבנה עמוקה של התרבות הערבית ושל יחסי הכוחות במזרח התיכון. בשונה מרבים אחרים, את העולם הערבי יחזקאלי מכיר לפני ולפנים. הוא ישב בעבר עם כמה מראשי הטרור לשיחות צפופות של אחד על אחד.
הוא מאלה שמעדיפים לא לשגות באשליות ובחלומות מתוקים. הריאליות שלו נוקבת, לעיתים עד תהום. לאחר אירועי שמחת תורה הוא הוכיח, למרבה הצער, כי צדק באזהרותיו והתראותיו לאורך הדרך. הנה כי כן, הוכח באופן חד-משמעי שהקונספציה קרסה, ותרבות ההכלה כבר לא יכולה להכיל את עצמה. חלק מחבריו לאולפן הודו בפניו שצדק, אחרים עוד לא, אבל לו זה לא ממש משנה.
וגם עם האמונה שהכל מאיתו יתברך, בכל זאת התהייה כיצד הוכו כל העיניים בסנוורים וכל מי שאמור היה לזהות ולפעול פשוט לא ראה, והשאלות הארציות – הצבאיות והבטחוניות – לא נותנות לו מנוח.
'שואף לתמונת ניצחון בלבד'. ראש הממשלה נתניהו בשיחה עם לוחמים השבוע בעזה (צילום: לע"מ)
"בזמנו, כאשר שירתי בשב"כ, כל אחד היה מקבל שטח שעליו הוא מופקד. תפקידו באותו מקום היה להשיג מידע מודיעיני נצרך, להכיר את הנפשות הפועלות ולהבין מי נגד מי. ככה מגבשים פיסות מידע לאריג מודיעיני אחיד, ומודיעין כזה מוגדר 'מודיעין אנושי'.
"למרבה הצער", הוא אומר, "המודיעין האנושי נעדר כיום. שב"כ, במהלך כהונת שני הראשים האחרונים של הארגון, שינה את דפוס הפעולה הישן: במקום להשיג מודיעין דרך גורמים מקומיים משתפי פעולה, מביאים את המודיעין באמצעים טכנולוגיים.
"מבחינה מסוימת, כמובן, זה יכול להישמע מאוד מפתה, כי התוכנות שעומדות לרשות השב"כ בהחלט משיגות עבורו מידע אדיר, עד כדי כך שמדינת ישראל יכולה לדעת עכשיו מהו צבע הריפוד בכיסא שעליו יושב כעת מבוקש מסוים מהג'יהאד. אבל הבעיה היא שמודיעין כזה לא מספק את התמונה המלאה. זה בערך כמו שתוכל לראות עץ, תזהה כמה פירות יש עליו ובאיזה צבע העלים שלו, אבל לא תראה שיש סביבו יער. למה? כי היער פשוט יודע להסתתר ממך".
איך אנשי חמאס תקשרו ביניהם לקראת מתקפת הפתע על מדינת ישראל?
"פשוט מאוד – על ידי פתקים. לכן, אם היה לנו מודיעין אנושי, אפילו ברמה הנמוכה ביותר, היינו יכולים בדרך הטבע למנוע את מרבית האסון שהתרחש בשמחת תורה. אם היינו בקשר עם מוכר פיתות עזתי כלשהו, כזה שמכיר את הלקוחות ואת האנשים, הכל היה יכול להיראות אחרת. הוא היה מודיע לנו שהוא מבחין בתנועה חריגה של טנדרים, וברגע שהוא היה מודיע את זה למפעיל שלו, ההוראה הייתה מגיעה לכל שדרות הפיקוד הרלוונטיות.
"גם אם היו דברים שלא היינו מצליחים למנוע לגמרי והייתה פריצה לגדר, אנשי הביטחון ביישובים היו יכולים להתגונן באופן מיטבי. ובמידה שהם אכן היו יודעים להתכונן ולהתגונן, כמות ההרוגים הייתה מועטה ביותר, כפי שהוכח על ידי תחקיר שביצענו בערוץ 13 – בכל יישוב בו לחמה כיתת כוננות עיקשת המחבלים פסחו והלכו. אבל הבעיה היא שלא היה אף מוכר פיתות שניסה להסביר לנו במילים פשוטות מה קורה במסגדים וברחובות עזה. סמכנו יותר מדי על המודיעין הטכנולוגי".
מה גרם למודיעין הישראלי להסתמך בעיקר על מודיעין טכנולוגי?
"מדינת ישראל מתנהלת כמדינה מערבית, ומודיעין מערבי לא רוצה לפגוע באנשים ולהפוך אותם למשת"פים. למה? כי הוא חושב עליהם, ולא רוצה לגרום להם משהו רע במידה שיתגלה שהם שיתפו פעולה. וכידוע, חמאס זורק משת"פים מהגגות. וזו הבעיה הגדולה של כל מה שקורה סביבנו. המערב מנסה לשדר אנושיות והבנה, אבל בתרבות השבט של הערבים זהו ביטוי מובהק של חולשה".
מחאה בשירות חמאס
"מדובר באויב של ממש". יחזקאלי מראיין את ראש הרש"פ אבו-מאזן
אך הכשל המודיעיני, חרף חומרתו הרבה, הוא רק קצה הקרחון. לדברי יחזקאלי, הסיפור המלא משמעותי הרבה יותר.
יחזקאלי רואה קשר מובהק למדי בין המתקפה לבין הסכם השלום עם סעודיה שנראה באופק עד לשמחת תורה. "אין ספק שיש קשר בין מתקפת הפתע של חמאס לבין השלום שעתיד להיחתם עם סעודיה", הוא אומר. "גם הסעודים ישמחו אם נגמור את חמאס אחת ולתמיד. גם להם זה לא נוח. מבחינתם מדובר בשלוחה איראנית. הבעיה הפלסטינית לא באמת מעניינת אותם – איראן היא הבעיה מבחינתם. אני חושב שהם מצפים מאיתנו לטפל בטרוריסטים בעזה ביד קשה יותר, מה שלא נעשה עד כה".
אבל, לדבריו, הרצון של חמאס לסכל את השלום עם סעודיה אינו הסיבה היחידה לבחירת העיתוי למתקפה. "הם פשוט חיכו לרגע מתאים והרדימו אותנו היטב, עד שכבר היינו מעולפים לחלוטין", הוא אומר.
"התרגלנו לזה שהדרום חוטף מטחי רקטות מפעם לפעם, והתרגלנו שהתושבים שם מושבתים לכמה ימים עד שחוזרים לשגרה, כך שמעולם לא ניסינו למנוע את המתקפה הבאה. תמיד היינו עסוקים בלסיים את הסבב הנוכחי בצורה הקלה והנקייה ביותר. חששנו להיכנס ללוע הארי בידיים חשופות. במקום לגמור עם הבעיה הזו אחת ולתמיד, הנחנו שמדובר באויב שניתן לחיות לצידו ולנהל מדינה נורמלית גם כשהוא חי, נושם ובועט. כל ממשלה דחקה את הטיפול בו לממשלה שאחריה, עד שזה התפוצץ לנו. לפחות עכשיו אנחנו כבר יודעים שטעינו".
בין היתר, יחזקאלי אף סבור שיש קשר בין העיתוי בו בחר חמאס – לפילוג בעם בשנה החולפת. "ידיד שלי, שאיני יכול לומר את שמו, חקר מחבלים מהנוח'בה שביצעו את הטבח בבארי. החקירה התנהלה לילה לאחר שמחת תורה, כשהכל עוד היה טרי. במהלך החקירה סיפר לו אחד המחבלים שנקודת התורפה בעבורם הייתה העובדה שהיה קרע בציבור בארץ. לא בהכרח שזה היה הגורם היחידי, אבל הייתה לו משמעות רבה בבחירת העיתוי, מבחינת חמאס".
וכאן אנחנו מגיעים לקונספציה.
מהו הכשל המרכזי בעיניך?
"הכשל המרכזי הוא שחשבנו שחמאס מעוניין באיכות חיים טובה עבור האזרחים העזתים. סברנו שאם ניתן להם אפשרות להכניס פועלים ארצה, זה ירגיע אותם ויוריד להם את החשק למלחמות. אבל הנה, טעינו. טעינו בגדול. הם הכניסו פועלים ודיברו איתנו על הסדרה, ובו בזמן התכוננו היטב למתקפה קשה, שכמוה לא חווינו מעולם עד כה. חשבנו שהם רוצים חיים של שלום, והתברר שהם רוצים חיים של מלחמה. חשבנו שאם ניתן להם מדינה קטנה בחלק מהשטחים שנכבשו ב-67' זה יעזור, אך התברר שלא, כי הבעיה היא לא 67' (תשכ"ז, מלחמת 'ששת הימים') אלא 48' (תש"ח, הקמת המדינה). שפטנו אותם לא נכון, והסתכלנו עליהם מהכיוון ההפוך".
והמבט השגוי הזה, סבור יחזקאלי, הוא בדיוק עקב האכילס של הקונספציה. העובדה שלא קראו נכון את המזרח התיכון, היא היא הבעיה העיקרית. "לפני שלושים שנה תם עידן ברית המועצות ונפלה חומת ברלין. העולם, לפחות כפי שזה נראה אז, הלך למקום שקראו לו 'קץ ההיסטוריה'.
"רבים חשבו אז, ולכאורה בצדק, שיותר לא נדע מלחמות. בצורה בה נראה העולם באותם ימים, מדינות העולם סברו שלא תיתכן מלחמה על דת, לאום או זהות אתנית כלשהי. אבל זו הייתה הבעיה הגדולה: הצבא שכח שהמזרח התיכון הוא כולו דת וכולו זהויות. כשאני אומר בפאנלים שהסכסוך
מכיר אותם לפני ולפנים. יחזקאלי עם רב המרצחים עראפת ימ"ש
הישראלי-פלסטיני הוא סכסוך דתי, אוהבים להגיד לי: 'אתה אומר את זה כי אתה דתי'. אבל אני עונה להם: 'זה לא כי אני דתי, אלא כי הסכסוך דתי'. וזאת האמת: אנחנו לא מבינים מספיק טוב מהם המניעים של חמאס".
מפקדים חולמים אוסלו
כדי להמחיש את פערי התרבות, יחזקאלי נוקט בפערי התרבות לגבי תפיסת המונח 'טרור'.
"כשאנחנו מדברים על טרור, אנחנו מניחים שזה ביטוי לעניות או לחוסר השכלה. אדם נבער מבצע פעולות טרור. אבל זה לא נכון. זו הטעות שמובילה אותנו להעניק לצד השני הטבות שונות, מתוך אשליה שהן תגרומנה להם להניח את הנשק. זו טעות גדולה מצדנו, כי המלחמה שלהם באה ממקום דתי עמוק, והיא לא משהו שהם מוותרים עליו בקלות. הם יכולים לעשות הסכמים ולחתום, אבל הכל משמש עבורם מקפצה ליעד הבא.
"כל הסכם שייחתם אתם הוא לא הסכם סופי אלא זמני, עד להתפרצות הבאה. ההיסטוריה מספרת שכבר 'הסכם חודיבייה', ההסכם המוסלמי הראשון שחתם מוחמד עם אנשי מכה, הוביל למרחץ דמים שביצע מוחמד לאחר הפרת ההסכם. הקורבנות של מרחץ הדמים היו האנשים שחתמו איתו על ההסכם. לא בכדי, אגב, השווה עראפת ב'נאום יוהנסבורג' המפורסם שלו בין 'הסכם אוסלו' לאותו 'הסכם חודיבייה'. הוא פשוט ראה אותם כאחים תאומים בכך ששניהם לא נחתמו כדי לממש את עצמם, אלא כדי שבאמצעותם הוא יוכל להתכונן טוב יותר לעתיד, לאחר שיפר אותם".
גם קציני הצבא טועים לדעתך בהסתכלות על המזרח התיכון?
"בצבא יש לוחמים עזי נפש שמבינים עניין, אבל בדרך כלל אלו הלוחמים הצעירים, שנולדו לתוך הפיגועים של האינתיפאדה השנייה ולא שקועים בחלומות אוסלו. הדור הזה יודע שהערבים לא רוצים שלום אלא מעוניינים במלחמה, וממילא הוא מבין טוב יותר מה נדרש ממנו במצב הזה. אבל עם כל הכבוד, הדור של המפקדים שלהם לא ממש מבין את זה.
"לפני שלושים שנה הדרג המדיני עיצב בדרכו את מפקדי הצבא של ימינו. אלה שיצאו ללמוד בארצות הברית ופגשו פלסטינים בחליפות – הם די מבולבלים בכל הקשור לצורת ההסתכלות הנכונה. זה בערך כמו לתפעל מכונה ישנה עם חומרים של מכונה חדשה. זה פשוט לא עובד".
איפה הייתה הטעות בהכלה כלפי חמאס?
"כאשר נורה לדרום הטיל הראשון מכיוון עזה, מדינת ישראל הייתה צריכה להגיב בעוצמה ולעשות לזה סוף כבר אז. בהתחלה הכלנו את זה כי מדובר ב'ארגונים סוררים', בהמשך נאמרו תירוצים אחרים, ובשורה התחתונה – מדינת ישראל לא גדעה את הבעיה כשהייתה קטנה, והנה ח
"ההלוויה ששינתה את חיי". יחזקאלי עם המחבל זכרייא זביידי בהלוויה בג'נין
טפנו 3,000 רקטות. קיבלנו בשוויון נפש את זה שהם עובדים בחקלאות בצמוד לגדר, הכלנו את זה שהם זורעים וקוצרים שם, ועם הזמן גם עיכלנו את זה שהם עושים הפגנות בלבוש אזרחי בעד טרור.
"כשהם עוסקים בחקלאות אומרים שלא כדאי לעשות על זה מלחמה, אבל כשזה מתפתח ומתפתח – כבר אין איך להתגבר על זה. מה שקרה הוא שככל שאנחנו אפשרנו עוד ועוד, כך עשינו לעצמנו נזק חמור יותר. הם למדו לנצל את האופי שלנו, והם אכן עשו זאת היטב.
"ואגב", מוסיף יחזקאלי, "לא רק עם חמאס מתנהלת מדינת ישראל בדרך שגויה של הכלה. ככה זה גם עם ערביי יו"ש. יש פיגוע דריסה חלילה? מייד שמים בטונדה. במקום לפתור את שורש הבעיה ולעשות את השינויים שנחוצים מזה שנים במערכת החינוך המסוכנת של הרש"פ, מדינת ישראל פותרת את הבעיה לזמן קצוב בלבד, באמצעים טכניים זמניים. כך גם עם ירדן, מדינה שמקבלת מאיתנו שש מאות וחמישים מיליון קוב מים בשנה, ולא ממש מתנהגת בהתאם לכך. גם אם אנחנו מבינים שירדן לא יכולה להיות 'ציונית', למה מותר לה לגנות אותנו? מדוע שורפים דגל ישראל בפרלמנט הירדני, ואנחנו עדיין מספקים להם מים ביד נדיבה? אנחנו מתנהגים כישות אירופאית ביבשת של שבטים. לא ניתן להמשיך ככה".
ממשיכים עם הקונספציה
אם חשבנו שטבח שמחת תורה ניער את הדרגים המחליטים במדינה מהחלום המתוק וארוך השנים – יחזקאלי אינו איש בשורה בעניין הזה. לדבריו, הקונספציה שולטת עדיין, כמעט ללא מצרים.
"לצערי הקונספציה לא נזנחה. היא עדיין שולטת, ונראה שהקונספציה חזקה יותר מקריסתה. הנה דוגמה טרייה: לפני כשבוע דיווחתי על כך שערוץ של חמאס עדיין משדר, ומייד לאחר מכן נאמר לי שהפילו להם את המשדרים. עכשיו מתברר שהוא ממשיך לשדר, למרות ההרס הרב שהוא עושה לנו בעולם. ואני שואל: אם חמאס הוא האויב שלך, למה אתה משאיר את כלי התקשורת שלו? אנחנו יודעים להוריד בניינים בעזה – שזה כמובן מאוד מרשים – אז למה לא מטפלים בתקשורת שלהם?
"כמובן שבצפון הסיפור לגמרי אחרת, וההתרשמות היא ששם הקונספציה חיה ונושמת לחלוטין. בינתיים צה"ל תוקף וחיזבללה מחזיר, חיזבללה תוקף וצה"ל משיב, וחוזר חלילה. ואני שואל: איך נוכל להחזיר תושבים לבתיהם במקומות כאלה בצפון? האם נסראללה מספיק 'מורתע'? נדמה שהאנשים למטה כן מבינים איפה טעינו, אבל דווקא ההנהגה העליונה לא ממש מבינה. צריכים להבין שאנחנו במלחמה, והתחושה האישית היא שזה עוד לא הובן די הצורך. כבר קיבלנו את המכה החזקה, אך השאלה היא האם כבר התעוררנו".
אתה רואה הבדל בין מנהיגי ימין לשמאל ביחס לקונספציה?
"בקונספציה אין משמעות לימין ושמאל. זה כמו שאתה לוקח רוורס באוטו. אתה רואה ימין ושמאל, ומנסה להיעזר גם במראות. אבל אתה יודע שהחלק שמאחוריך הוא שטח מת, כי תמיד יש קטע מסוים שלא ניתן לראות ממושב הנהג. בדיוק כך, גם לימין וגם לשמאל יש שטח מת כשהם מתבוננים במזרח התיכון.
"הרי מי בנה את חמאס אם לא שלטון ימין? זה התחיל בשמאל בימי אוסלו – אבל נמשך על ידי אנשי ימין. זה לא משנה את התהליך. תכל'ס, ימין ושמאל לא מבינים ערבית. אחד אומר לך 'לתת את עזה לרשות הפלסטינית' והאחר אומר לך 'עונש מוות למחבלים'. מה שבאמת צריך להיות
"הפרקטיקה בעבודת השם". יחזקאלי בציון הרה"ק רבי נחמן מברסלב זי"ע באומן (צילום: יהודה פרץ)
הוא שנבין שאנחנו נמצאים במלחמה מתמשכת".
אמרת בשידור שהיית ממליץ להרוג במכת הפתיחה מאה אלף עזתים. למה אתה מתכוון?
"כוונתי הייתה למאה אלף אנשים שקשורים לחמאס ומקבלים משכורות מחמאס. אם אתה רואה ילד במדים של מחבלים, אל תחשוב שהוא מוגדר כ'בלתי מעורב'. חמאס בעזה נכנס כל כך עמוק ללב של האוכלוסייה, עד שאין שם חפים מפשע. ואגב, אין להיות מופתעים מכך. ברור שכאשר זה מה שהם לומדים בבית הספר, זה גם מה שהם חולמים להיות.
"אבל זו אפשרות אחת שהצעתי. אפשרות נוספת הייתה להציע לסינוואר כבר באותו יום את שחרורם של כל 6,000 האסירים הביטחוניים במדינת ישראל בעד כל החטופים שמוחזקים בידיו. ברגע שבו היינו מקבלים את החטופים ומשחררים להם את האסירים לתוך עזה – היה צריך להפציץ מהאוויר ולחסל את חמאס כמה שיותר מהר. לצערי זה לא נעשה, וחבל. מדינת ישראל עוד לא רוצה מספיק לנצח".
הנהגה של כבשים
אתה לא חושב שלנתניהו יש גם אינטרס אישי במיטוט מוחלט של חמאס?
"אני לא פרשן פוליטי, אבל ביבי רוצה 'תמונת ניצחון' – לא בהכרח ניצחון".
יש עזתים שלא מעוניינים בשלטון חמאס?
"אני לא מאמין לעזתים שהם נגד חמאס, למרות שברור שיש אנשים שלא אוהבים את סינוואר. תכל'ס, ברגע שהייתה להם הזדמנות הם לא עשו כלום; הם לא יצאו לגבול וביקשו להיות במדינת ישראל עד שחמאס ייפול. כשאנחנו שומעים עכשיו שיש עזתים שכועסים על סינוואר – זה ביטוי אותנטי של התחושות שלהם, אך זו 'אמת לשעתה' בלבד. הם אומרים את זה בשקר, כדי לשמור על החיים שלהם, או כי אלו תחושות אמיתיות שהם חשים רק בזמן מלחמה.
"אף אחד מהם לא יסכים להרוג את סינוואר גם אם תהיה לו אפשרות, למרות שהם יודעים היטב כמה הוא הזיק לחייהם. הם יגידו 'סינוואר הרס לנו את החיים' ו'ערפאת הרס לנו את החיים', אבל באמת לא אכפת להם, כי בתוך ליבם הם שמחים בטבח שנעשה כאן בשמחת תורה. אז בעיניי כולם חמאס".
מה נדרש ממדינת ישראל כדי לנצח?
"עם של אריות". יחזקאלי בשיחת מוטיבציה ללוחמי צה"ל לפני הכניסה לעזה
"אם מדינת ישראל רוצה לנצח באמת היא צריכה לעשות כאן מהפכה של ממש. אם אחרי שמונים יום אנחנו עדיין עִם חצי רצועה, בלי לגמור עם כל מה שקורה מתחת לפני הקרקע – כנראה שיש לנו עוד מה לעשות וזה ייקח עוד זמן.
"בינתיים הרגנו כ-8,000 מחבלי חמאס, מתוך סדר גודל של בין עשרים וחמישה לשלושים אלף. עבורם זה לא ממש הרבה. רק ביום הראשון הם זרקו 3,000 מחבלים, כי פשוט להם יותר קל להקריב, כי אצלם אין ערך מהותי לחיי אדם והיחס לכך מסתכם ב'כולה מַכְּתּוּבּ' (- הכל כתוב, כלומר נגזר מלמעלה). אצלנו כל חלל הוא עולם מלא, וכל הרוג הוא צריבה בבשר החי של האומה. כמובן שאני לא מתכוון לומר שעלינו להיות כמותם, רק שעלינו לדעת כמה זה ידרוש מאיתנו. הדור הצעיר שגדל כאן רוצה להילחם והוא עושה את זה עם אש בעיניים, אבל ההנהגה חלשה ביחס אליו. איך אמר לי קצין בשבוע שעבר? 'אנחנו עם של אריות, הנהגה של כבשים'. ובכל אופן, גם אם אנחנו לא רוצים מלחמות ואנחנו לא רוצים לאבד אף אחד מבנינו – אין לנו ברירה אחרת בארץ הזאת".
מה זה בעיניך 'למוטט את חמאס'?
"כשערבי במזרח התיכון מתכוון לנצח בקרב או להשמיד אויב, הוא עושה את זה בצורה צורבת ומוחצת. בשבוע שעבר בא להיפגש איתי מישהו שייעץ בעבר לאמריקנים במלחמה עם עיראק. הוא בא לשוחח איתי על המצב, וסיפר לי שבשנת תשס"ג (2003), לאחר שהפסל של סדאם חוסיין הופל והכוח האמריקני התפרס בכל רחבי העיר מוסול וכבש אותה, האמריקנים כינסו כשלושים מאישי הציבור בעיר לארוחת ערב.
"העיראקים סירבו לאכול, למרות שהאמריקנים דאגו מראש לבשר שנשחט לפי כללי האסלאם, ה'חלאל'. כששאלו את העיראקים מדוע הם לא אוכלים, הם הגיבו: 'איננו אוכלים עד שתאמרו לנו מי ניצח במלחמה'. האמריקנים נדהמו, הם הרי כבשו את כל מוסול. ואז אמרו העיראקים: 'אם לא הגליתם אותנו, אם לא רצחתם ובזזתם אותנו – זה לא נקרא ניצחון, ואתם תבינו את זה עוד מעט'. כעבור זמן התברר שאותם עיראקים צדקו. כיום ארצות הברית אינה שולטת בעיראק וגם לא באפגניסטן, כי בעולם הערבי הניצחון נקבע באופן שונה".
'שמע ישראל' במסגד
ובמעבר חד למלחמה שלנו. "הצבא אומר שבכוונתו להשמיד את היכולות הצבאיות של הארגון", מציין יחזקאלי בריאיון. "אם אכן רק זו הכוונה, אז החמאסניקים אומנם יישארו ללא משגרים – אבל הבעיה לא נפתרה. בסופו של דבר, כל עוד יישארו עזתים תחת ארגון כלשהו, הם יתאגדו ויחזרו לטרור. כדי להשמיד את הטרור בעזה דרושה עבודת שורש בשטח, וכן, גם בנושא חומרי הלימוד בבתי הספר. בינתיים, כל עוד לא נשנה את זה, הכל יחזור לנו בפנים.
"בעוד כמה שנים ילמדו אותם בבתי הספר שבחורף 2023 היהודים החריבו את עזה והרגו להם בני משפחה. במקרה כזה, עוד נגלה שלא הועלנו כלום. אם מערכת החינוך העתידית בעזה וברשות הפלסטינית תישאר על עומדה, הבעיה לא נפתרה עד תום.
"ואם כבר מדברים על 'למוטט את חמאס', כדאי להבין שאין פתרון מושלם לסכסוך כל עוד תכני הלימוד בבתי הספר הפלסטיניים בארץ ממשיכים להיות ארסיים ואנטישמים. פתרון מושלם דורש עבודה רצינית גם ביו"ש וגם עם ערביי ישראל. אנחנו צריכים להתחיל להתנהג כבעלי הבית.
"זו הסיבה, אגב, שהסברתי שאמירת 'שמע ישראל' במסגד בעזה מהווה ביטוי של כוח ושליטה. לא כי יש לנו עניין לבזות אותם, אלא כי כך הם יבינו טוב יותר מי פה השולט. כי בעיניים של העזתי ששומע 'שמע ישראל' במסגד – יש פה תבוסה ערבית וניצחון יהודי, וזה מה שחשוב שיקרה".
כיצד מדינת ישראל צריכה להתנהל מול הרשות הפלסטינית?
"כשמדברים על התנהלות מול הרש"פ, צריכים להבין שמדברים על התנהלות מול אויב. מה חמאס עשה לנו? הרדמה שפגעה לנו בתודעה. אם נדע מה הרש"פ מפעילה עלינו, נבין שזה ג'יהאד בהתגלמותו. בינתיים אנחנו כאילו רואים שבחלק מהדברים הם נוחים לנו ובחלק לא, אבל האמת היא שהמחשב שלנו לא רואה נכון. הרש"פ היא אויבת מוחלטת שלנו".
כיצד אתה רואה את הסיוע שמגישה ארצות הברית?
"הוא המנוע שלי". יחזקאלי אוחז בספרי ברסלב בעזה על רקע פלסיטינים שנעים בציר ההומניטרי
"כשהנשיא ביידן הגיע לכאן ביום רביעי לאחר שמחת תורה, הוא בהחלט נתן לנו גב משמעותי וזה עזר לנו מאוד, אבל אמרתי שאין גב בלי ברקס. בינתיים אנחנו זקוקים לאמריקאים, אבל הם בולמים אותנו פעמים רבות. עלינו לדעת שחרף הסיוע הקריטי שארצות הברית מגישה לנו, עם כל הכבוד – ויש לנו כבוד – אנחנו יודעים טוב מכולם מה טוב לנו".
מדוע ערביי ישראל לא חוללו מהומות בשמחת תורה?
"משום שהם היו בהלם טוטאלי. הם הבינו שאם הם יביעו הזדהות כלשהי – פשוט יהרסו להם. זה לא כי הם עצובים על הטבח ב'עוטף', אלא כי האינטרס שלהם כעת הוא לשתוק ולא להביע שמחה באופן פומבי. בסקר שנערך בין ערביי ישראל מתברר שלמעלה משבעים אחוזים מהם תומכים בזוועות החמאס, כך שברור שהשתיקה הזו היא לא מבחירה".
אני לא 'הדתי באולפן'
מאז פרוץ המלחמה יחזקאלי מתזז בין זירות, ובעיקר יושב באולפן ומעניק פרשנות שאינה מצטעצעת. במשך שנים הוא הצטייר כנביא זעם, כאשר שרטט תמונת מצב קודרת באשר להתעוררות הערבית מסביבנו, ובעיקר ביחס לתוכניות המדויקות של חמאס. בשעה שראשי ממשלה התפארו בכך שאישרו לעשרים אלף עזתים להיכנס לעבודה בארץ – יחזקאלי ניסה לנער את כולם מהחלום המתקתק, מהאשליה הממכרת.
האם עכשיו לפחות, חבריך לפאנלים מודים שצדקת?
"אני לא רוצה מחמאות מהם", אומר יחזקאלי, "כי אני חושב שבמקרה הזה צריכים להסביר בצורה עניינית איפה הייתה הטעות, ולעשות את זה בצורה יהודית וחכמה. אם נגרום לכולם לתפוס צד ולהתנצח, לא נצליח להפיק את הלקחים הנכונים ונהיה עסוקים בהתנצחויות. איך אמר רבי עקיבא? 'תמה אני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח'. אנחנו אומרים את האמת שלנו, ומתפללים שגם לאחרים ירד האסימון. מה, אני לא הייתי בצד השני בעבר? יום אחד כולם יודו בטעות, בצנעה או בפומבי".
מה אתה עונה לעמיתיך באולפן כשהם שואלים אותך 'איפה היה הקדוש ברוך הוא בשמחת תורה'?
"שואלים את השאלה הזו בעיקר במסדרונות המערכת, ואני עונה שכל יהודי צריך לדעת שגם הנפילות והדברים שנתפסים בעינינו כדברים רעים – הם מהשם יתברך. כתוב בתלמוד ירושלמי שכאשר ישאל אותך אדם איפה נמצא השם, תאמר לו 'בכרך גדול שברומי'. רבי נחמן מברסלב מסביר, שכאשר אדם שואל שאלה כזאת – הוא מוכיח שהוא משוקע במדור הקליפות, כי משמע מדבריו שיש לו הווה אמינא שיש מקום מסוים שבו כביכול הקדוש ברוך הוא לא נמצא.
"צריך להסביר את הטעות בצורה עניינית". יחזקאלי בריאיון לכותב השורות (צילום: אלחנן קוטלר)
"ריבונו של עולם לא עובד אצלנו", הוא חוזר ואומר, "ואנחנו צריכים להפנים שהכל מגיע ממנו. אני מקבל את הכאב ואני מבין אותו, אבל צריכים לזכור שהכל לטובתנו. מי יודע, אולי השם עשה זאת כדי שנתעורר מהקונספציה שהייתה יכולה להוביל אותנו למקומות גרועים יותר? חשבנו שהם לא אויבים, והנה, השם מוכיח לנו שהם האויבים שלנו. אני לא נוזף בחברים שלי, ואני גם לא רוצה שיגדירו אותי בתור 'הדתי באולפן'. אני רק בעל תשובה עובד השם".
אתה רואה שינוי מסוים אצל חבריך שאינם שומרי תורה ומצוות לאחר פרוץ המלחמה?
"אני חושב שאצל כולם התחדדה הזהות היהודית ועכשיו יותר מבינים את המשמעות שלה. הם לא בהכרח יחזרו בתשובה, אבל ה'יהודי' שבהם קיבל זהות חדשה. כל מי שהיה לו סבא או סבתא שנהרגו בשואה באירופה או ראו את שנאת עשיו בארצות ערב – יודעים טוב מאוד שאנחנו יהודים. רק אנחנו, הדור החדש, חשבנו שהצלחנו לטשטש את הזהות שלנו. אבל עכשיו כבר אין ספקות, כולנו יהודים".
מהלומה מהמחבל זביידי
החזות הנוכחית של יחזקאלי מאוד יהודית, אבל זה לא מה שהיה תמיד. כשהחל את דרכו בעולם התקשורת, הסיפור היהודי כמעט ולא קיבל משמעות. מי שגרם לו לעשות את המהפך בחייו האישיים, הוא דווקא הטרוריסט זכרייא זביידי.
האירוע, שבהמשך יבין יחזקאלי כי היה למעשה המכונן בחייו, התרחש במהלך לוויה רוויית יצרים. סגנו של זביידי, מפקד גדודי חללי אל-אקצא של הפת"ח בג'נין, חוסל, והנוכחים בסביבתו החליטו: העיתונאי הישראלי הראשון שנכנס לסקר את הלוויה – יחטוף כדור בראש.
"למזלי – דבר שאבין אותו רק בהמשך – הייתי אני העיתונאי הבא שנכנס. זביידי תפס את קנה אקדחו, כיוון אלי, ו… ירה לי מעל הראש. נבהלתי, אבל ניסיתי את מזלי. תפסתי אותו ביד ושאלתי: 'תגיד, מה נסגר?' והוא אומר לי: 'זהו, אין שלום יותר, אין 'הודנא', וגם אתה פה על זמן שאול. זו פעם אחרונה שאתה נכנס'. אני לא יודע איך יצאתי משם בחיים, באמת שלא. מישהו כנראה ויתר או הסיט את הראש וניצלתי את ההזדמנות לברוח.
"כשהעניינים קצת נרגעו, כעבור חודשיים, ניסיתי לברר איתו מה בדיוק אירע שם. ואז הוא שאל אותי: 'מי אתה? איך אתה מגדיר את עצמך?' אמרתי לו שאני 'ישראלי, עברי, אדם וערבי'. אמרתי 'ערבי' – מפני שידעתי את השפה על בוריה, אחרי שרכשתי אותה בנסיעות במוניות לשכם ולרמאללה במשך ימים שלמים, רק כדי ללמוד ולהתערות.
"לעשות שם מהפכה". בירת הטרור החרבה (צילום: מיכה לובטון)
"אבל זביידי לא הניח לי: 'ההגדרה "יהודי" לא נכונה לגביך?' 'אני לא בטוח', אמרתי לו. הוא ממש רתח מזעם. 'דבר אחד בטוח', הוא אמר לי, 'אתה טיפש מוחלט. כי אם אני עכשיו אהרוג אותך, אני לא אגיד שרצחתי אדם או שרצחתי את איש העולם, אני אומַר שרצחתי יהודי'. המשכתי הלאה, אבל מאותו יום משהו בתוכי התחיל להזדעזע. וכך התחלתי לחזור בתשובה".
וגם אם חלפו מאז חזר בתשובה למעלה מעשר שנים, האורות עדיין מנצנצים בקרבו. "אמרו לי שאחרי עשר שנים האורות מתעמעמים, הניצוצות דועכים. אבל ברוך השם אצלי הם עדיין קיימים. עכשיו אני מנסה להחדיר את זה הלאה, לסביבה שלי, לילדים, לחבריי לעבודה, לכל מי שרוצה לשמוע בעם ישראל".
רבי נחמן מברסלב, רועו הרוחני של צביקה יחזקאלי, הוא המנוע שלו. התורות של רבי נחמן נוכחות בחייו, והוא חי על פי עצותיו. "מהטיפים הקטנים שיש אצל רבנו ועד לשורשי האמונה", מגדיר יחזקאלי. "התורה היא הדנ"א של החיים, כל דבר מלבדה הוא לא נצחי, אין לו טעם, אין לו יכולת להישאר בלב. מי שמבין את החיים ומבין מה המשחק האמתי בחיים, יודע שהעיקר הוא המידות ודרך התורה. בסוף כולם יגיעו לשם, השאלה כמה זמן הם יבזבזו עד אז".
בכל ראש השנה הוא נשאב לאש הבוערת באומן, אם כי בראשית הדרך זה לא היה פשוט. "בהתחלה זה היה קשה מאוד. החיבור שלי לנסיעה הזו היה הכי רחוק ששייך. אבל כל זה היה נכון עד שהגעתי בפעם הראשונה. כשקיבלתי על עצמי עול תורה ומצוות ידעתי שבלי התורות של ברסלב, לא אצליח לשרוד את התהליך. אבל זה נכון לכל אחד, לאו דווקא לבעלי תשובה: הדרך נותנת עידוד בחיים והתורות מלמדות להתרגל לסגל לעצמנו לימוד זכות על כל אחד. מי לא רוצה לדעת שהוא 'טוב בעצם'? זה כל כך מחזק ומעצים את עבודת השם. בשבילי אישית, רבי נחמן זו הפרקטיקה בעבודת השם".
