עניין שבשגרה

בתפילה לימים טובים ולשגרה ברוכה מלאה בישועות, שאכן תחזור לשכון, הכנו את הכתבה הזאת | פסח מאחורינו וכולנו חוזרות לשגרה? יש נשים שהמשפט הזה מפחיד אותן | מה קורה לאישה שחוזרת אחרי פסח לרוטינת עבודה שגרתית ביותר ומשעממת להפליא? איך מתמודדת אישה שניהול הבית השגרתי שוחק אותה? ואיך, באופן כללי, מתמודדות נשים שוחרות גיוון עם תקופה חדגונית וצפויה? | המומחיות כאן כדי להסביר איך אפשר לאהוב את השגרה, וגם איך אפשר לשבור אותה מדי פעם | חזל"ש

כשהיינו שקועות אי שם בהכנות לפסח או כשעמדנו מול מצעד התחפושות של הילדים, נדמה היה לנו ש'אחרי פסח' לא יגיע לעולם. אבל הנה הוא כאן, ואיתו גם מתחילה השגרה. שגרה שעומדת ללוות אותנו, בעזרת השם, בחודשים הקרובים, בתקווה שתהיה ברוכה ונעימה ושתביא לנו תמיד טוב.
בחצי השנה האחרונה לצערנו יצאנו משגרה בגלל המלחמה. למשפחות רבות לא תחזור השגרה כמו שהייתה… הכאב והעצב מלווים את כולנו, ויחד עם זה, למען הדור הבא, אנחנו מנסים להיצמד לשגרה.
רובנו זקוקים לשגרה שלנו. נכון אומנם שנחמד מדי פעם לגוון ולצאת מהמסגרת, אך אין ספק שהשגרה היא הצלה, וקשה לנו לתאר את חיינו (וחיי ילדינו) בלעדיה.
אבל יש כאלו שמתקשים להזדהות עם התחושות האלו. עבורם השגרה כרוכה במועקה כבדה, בפרט כשהיא מגיעה אחרי תקופת חגים שמחה, צוהלת ומגוונת. רק המחשבה על כך שהם עומדים לפגוש את השגרה ולהתמודד איתה חודשים ארוכים, מעוררת בהם פחד גדול וחוסר אונים. יצאנו לפגוש אותם, להבין מיהם ולבדוק אם יש דרך לעזור להם.

שגרה ביתית
שולמית היא אישה צעירה, אמא לשני קטנטנים, ומרגישה לא נוח כשהיא מודה בכך שהשגרה עושה לה רע, אבל ממש רע. זה לא דבר חדש אצלה. כבר כבחורה היא הייתה ידועה בחוסר היכולת שלה לשבת במקום אחד. היא הייתה היוזמת העיקרית של הפעילויות בכיתה, מארגנת ערבים חברותיים ומסיבות, פוקדת בקביעות את כל המופעים במתנ"ס ומתייצבת בכל הרצאה או תוכנית.
כעת, שנתיים בלבד אחרי שסיימה את הסמינר, היא מוצאת את עצמה שקועה בשגרה חדגונית שנפתחת מדי יום בכמה שעות עבודת מזכירות, ובכל השעות שלאחר מכן היא עם שני ילדיה ביחידת המגורים הקטנה שלהם, מעסיקה אותם, מאכילה ומחליפה, מרגישה שהם האוצרות הכי יקרים וחשובים לה בעולם, אך עם זאת השעמום מתעצם מיום ליום. היא משוועת לצאת, להתאוורר, נזכרת בימי הנערות העליזים, ומתקשה להודות בכך שעם כל הטוב והשפע שקיבלה מהקב"ה, חיי השגרה כמעט מוציאים אותה מדעתה.
מה אומרים המומחים?
מנוחה פוקס, סופרת, מנחת הורים ויועצת זוגית, מומחית לתהליכי חינוך, מבינה את המצב שמאפיין לא פעם נשים ואימהות צעירות, שחשות לעיתים שהן הופכות מציפורי דרור, לכאלו שכלואות בתוך שגרה משעבדת. "יש נשים שיזרמו עם זה, כי באופיין הן אוהבות את הרגוע והמוכר ופחות מחפשות הרפתקאות וחידושים. אבל יש כאלו שזקוקות ליותר גיוונים, ועבורן המונוטוניות היא אויבת היצירתיות. קשה להן לשהות בתוכה כל הזמן.
"חשוב מאוד", מדגישה מנוחה, "שנשים כאלו לא ירגישו לרגע שהן יוצאות דופן או שמשהו אצלן חלילה לא בסדר, כי מדובר כאן בעניין של אופי ודרך חיים. לא פעם נוכל לשמוע אדם ששואל את חברו שעובד בעבודות מזדמנות: 'לא מפריע לך לעשות בכל יום משהו אחר?' ולעומת זאת, את אלו שהשגרה אינה לחם חוקם, ששואלים: 'אבל איך אפשר ללכת בכל יום לאותה עבודה ולשהות בה תשע שעות תמימות?' והאמת היא שכולם צודקים.
"אבל דבר אחד ברור ובטוח: בכל המצבים ובכל שלב בחיים, השגרה חיונית לכולנו. דווקא אלו שפחות אוהבי שגרה חייבים להבין שכשאין שגרה, אין גם יציאה מהשגרה. אם נשים לב, אין למילה 'שגרה' מילה הפוכה בעברית, וכשאנחנו רוצים לומר על דבר מה שאינו שגרתי, אנו קוראים לו 'יציאה מהשגרה'. זה אומר שהשגרה היא המציאות, ורק בזמנים מסוימים עלינו לצאת ממנה.
"לא בריא ולא מומלץ לחיות את החיים במחשבה תמידית על 'מתי סוף-סוף אשכיב את הילדים ואוכל לצאת להליכה?' או 'מתי אקבל יום חופשי מהעבודה ואוכל לצאת עם חברות לחוף הים?' אלא לנסות לגוון את היום בתוך המסגרת הקיימת. ודווקא כאן, לנשים יצירתיות יכולים להיות רעיונות רבים עד אין גבול. כל אחת מכירה את עצמה ויודעת באילו דרכים היא יכולה לגוון את חייה. נשלים עם כך שהשגרה היום-יומית תמשיך ללוותנו תמיד, ולכן כדאי שנלמד לאהוב אותה.
"חשוב לי גם לציין דווקא לנשים שמרגישות שעול הבית והילדים משעבדים אותן, שאין קשר ישיר בין הדברים. לפני כמה וכמה שנים הגיעה אלי לייעוץ אישה שציפתה זמן רב לילדים. היא סיפרה שרע לה מאוד בחיים, כי סדר היום שלה מונוטוני, שגרתי ומשעמם. גם בעבודתה כמוכרת בחנות בגדים היא לא ראתה סיפוק. את כל בעיותיה היא תלתה בשגרה שלה, ובעיקר בכך שלא זכתה לילדים.
"ככל שפתחנו את הנושא וטיפלנו בבעיה, היא החלה להבין שהשגרה שלה לא תלויה במצבה, אלא בה בעצמה ובהחלטותיה. אם תחליט להמשיך באותה דרך של להגיע לעבודה באנחה, להראות לנשים בגדים בלאות, לענות לטלפון בכעס וכדומה – מובטח לה שהשגרה תמשיך להפריע לה. לעומת זאת, אם תחליט לשבור שגרה באמצעות רוח אחרת שתכניס פנימה, היא תצליח להתעלות על עצמה, ליהנות ולא להרגיש מרמור. בנינו תוכנית שלמה שמתאימה לה. כיום, כשיש לה שני ילדים, היא מספרת שמשתמשת באותה טכניקה מפיגת שעמום. כשהילדים שלה שואלים בחופש: 'לאן נוסעים היום? משעמם כל היום בבית!' היא עונה: 'בואו נראה מה יש לנו ומה אפשר לעשות עם מה שיש'. כי להפר שגרה ולחיות עם ריגושים אפשר פעם ופעמיים, אבל למצוא את הריגושים בתוך המסגרת אפשר כל החיים".

שגרה שוחקת
יהודית כבר התרגלה לכך שאיש אינו מבין אותה כשהיא מתלוננת שקשה לה עם השגרה. "בדיוק את? איזו שגרה יש לך בכלל?" היא שומעת מכל עבר, וזה נשמע נכון לכאורה. החיים שלה נראים כלפי חוץ בלתי שגרתיים, מלאים בגיוון ובתחומי עשייה שונים. היא עוסקת במקצוע טיפולי, ובשעות הבוקר היא פוגשת בקליניקה שלה נשים ובנות שבאות לייעוץ, בשעות הצהריים והערב היא מטפלת בילדיה ובביתה הקט, ובין לבין שותפה לפעילותו של בעלה בתחום הקירוב.
אז נכון, החיים שלה מגוונים ומעניינים, אבל כשהיא קמה בבוקר היא חשה בכל פעם מחדש מועקה מעצם מהמחשבה על כך ששוב היא עומדת להישאב אל תוך אותו סדר יום שעומד לחזור על עצמו היום, מחר ומחרתיים וגם בשבוע הבא. החל מיום ראשון היא חולמת בהקיץ על שבת, אז תיקטע השגרה, וימים של חופשות או חגים מפיחים בה תמיד התרעננות מחודשת. לפעמים היא מגיעה לחתונות וחשה לא נעים כשהיא רואה את כולן ממהרות, ורק היא מעדיפה להמשיך לשבת עוד ועוד עם החברות ובנות המשפחה, להמשיך עוד קצת את החגיגות. הבית יחכה לה וגם העבודה. הם לא בורחים לעולם.
ומה אומרים המומחים?
חנה ברויטמן, יועצת חינוכית ומאמנת אישית ועסקית, מבקשת להבהיר: "יש מושג שנקרא 'שגרה שוחקת'. הכוונה לאו דווקא לשגרה חדגונית ואפורה, אלא לכזו שנוצרת מעומס החיים. ככל שהעומס רב יותר, כך השגרה שוחקת יותר, והאישה מוצאת את עצמה כשהיא מסכמת את היום ומרגישה שבקושי הספיקה לנשום. לנשים רבות קורה שהן נותנות מעצמן לאחרים במשך כל היום ואין להן רגע של פנאי עבור עצמן. נשמע שכך קורה בדוגמה של יהודית – היא מטפלת בנשים ובבנות, מעניקה את עצמה לבני הבית, וגם מקרבת בעלי תשובה. היא נותנת ונותנת בלי הפסקה, אבל את עצמה שוכחת, ולא פלא שהשגרה מקשה עליה והרגעים היחידים שבהם היא מרגישה שמחה הם כאשר מזדמן לה לצאת מהשגרה.
"צריכים להבין שכדי 'לצאת מהשגרה' לא חייבים ליזום טיולים או נופשים או דברים גדולים. אפשר בכל יום לקום בבוקר ולשאול את עצמנו: 'מה אנחנו עושות היום בשביל לגוון את היום, עם משהו שנחמד לנו יותר ושיעניק לנו באופן אישי מרץ ורעננות?' זה יכול להתבטא אפילו בכך שנשתה את כוס הקפה שלנו במרפסת ולא במטבח, בשיחת טלפון עם חברה טובה, בשמיעת שיר נחמד בהפסקות שיש בעבודה, או כל דבר קטן אחר שנעשה במיוחד בשבילנו. כדאי שנשאל את עצמנו 'היכן נמצאים בורות הזמן שלנו?' כלומר 'באילו שלבים של היום אנו מרגישות את השחיקה והמועקה?' ולתוך הזמנים האלו נשחיל את הגיוונים. אפשר גם להחליט שפעם בשבוע או בשבועיים מביאים עזרה לבית, ובכך קוטעים את רצף הפעולות השגרתיות, ומנצלים את הזמן ליציאה מהבית למקום מעניין, לבד, עם חברה או עם הבעל.
"גם בזמן הטיפול בילדים אפשר לייצר הזדמנויות קטנות של חוסר שגרה. כדאי שכל אישה תנסה לשאול את עצמה מה היא אהבה לעשות כילדה, ואת הפעילויות האלו תכניס לסדר היום עם ילדיה. זה יכול להיות ציור שער במחברת של הבת, הפרחת בועות סבון עם הקטנים, הכנת כדורי שוקולד לשבת או כל דבר אחר שייהנה את הילדים, אבל לא פחות מכך ייהנה גם אותה ויגוון את השגרה של כולם. מובן שיהיו גם מצבים שבהם יהיה נכון לעשות חושבים ולשקול אפשרות של הורדת העומס בדרכים שונות. העיקר שבסופו של דבר נרגיש שאנחנו אוהבות את עצמנו ואת השגרה שלנו, ודווקא משום שאנו דואגות לעצמנו, אנו מגוונות את השגרה בדרכים שונות. עוד נראה שעצם הדאגה הזו יעלה את ערכנו בעיני עצמנו, ודברים רבים יסתדרו מאליהם".

שגרת דיאטה
לפני כחצי שנה הצליחה אהובי לראשונה להיכנס למשטר של דיאטה, או ליתר דיוק – להיכנס ולהמשיך, שכן עד אז בכל הפעמים הקודמות היא נכשלה. בגיל שלה, עם משקל עודף, סיכון אמיתי לסוכרת ותחושת אשמה יום-יומית, היא הבינה שאין דרך התמודדות אחרת, והחלה לאמץ טיפים שקיבלה מקבוצת הרזיה שאליה נרשמה.
אהובי הצליחה לעמוד ביעד ואף ירדה שישה קילוגרם, אלא שאז הגיעה תקופת פורים-פסח, והיא הרשתה לעצמה להשתחרר מעט. כעת, לאחר שהסתיימו החגים וכלו התירוצים, מרגישה אהובי שקשה לה לשוב לשגרת הדיאטה. "האוכל הוא חבר טוב שלי, והוא שמגוון לי את השגרה", היא מסבירה. "אני אוהבת לבשל מאכלים טעימים, לטגן צ'יפס ושניצלים, לאפות עוגות גבינה ולשמח את עצמי ואת כל המשפחה. לצערי, מאז שנכנסתי לשגרה של דיאטה, הפכו הארוחות שלי להיות משמימות ושגרתיות – כל יום זהה ליום הקודם, כשאני נצמדת לתפריט קבוע ומפחדת לחרוג ממנו, שמא הדיאטה תיהרס. הילדים שלי טוענים שבקרוב אהפוך בעצמי למלפפון או לפריכיית אורז, וזו ממש התחושה שלי. הרווחתי שגרה של דיאטה, אבל הפסדתי גיוון והנאה".
ומה אומרים המומחים?
זהבה רוז, מאמנת אישית ומלווה תהליכי הרזיה ושיפור הבריאות, Master Trainer NLP ויועצת תזונה והרזיה, מחברת הספר '10 הדרכים הטובות ביותר להצלחה בהתמודדות עם אכילה רגשית', טוענת שהטעות הגדולה ביותר היא להסתכל על דיאטה ככזו שמכניסה אותנו לשגרת חיים של מלפפונים וכרוב לאורך כל היום.
"מבחינה בריאותית, מומלץ לנו לגוון את האוכל גם בזמן שאנחנו מקפידים על שמירת המשקל", היא מסבירה. "המטרה צריכה להיות שההישגים בירידה במשקל יישמרו לאורך זמן, מכיוון ש'מבצע זמני' של דיאטה לזמן מוקצב, שאחריה חוזרים 'לאכול הכל', אינו בריא לגוף כלל. אני בעד לקיים אורח חיים בריא בדרך קבע ובהרגשה טובה, ואחד הפתרונות לכך הוא לגוון באוכל הבריא שאנחנו אוכלים, ולא להיכנס לשגרה שכוללת רק מאכלים מסוימים, כי זה באמת מאוד משעמם, ויקשה עלינו להקפיד על אורח החיים הבריא".
במה נוכל לגוון את הארוחות?
"קודם כל נבין את העיקרון: בתזונה שלנו יש 'אבנים גדולות' שהן חלבונים רזים, פחמימות מורכבות, שומנים בריאים, ירקות ופירות. את כל אבות המזון רצוי שהגוף יקבל בצורה סדירה מדי יום. חלילה מלאכול 'בשם הדיאטה' רק מאכלים בקטגוריית הירקות והפירות למשל, ואילו שומנים טובים וחלבונים לצרוך רק פעם ביומיים או אפילו פעם בשבוע או שבועיים. זוהי טעות נפוצה אצל נשים רבות, מחוסר ידע שכך עלולים להיווצר חסכים לגוף. זה עלול להשפיע גם על מצב הרוח, האנרגייה ובריאות האיברים הפנימיים.
"בדומה לזה, גם בסוגי הירקות חשוב לגוון, כי לכל צבע ירק יש יתרונות בריאותיים וייחודיים משלו, אך עם זה חשוב לצרוך לפחות חמישה או שישה ירקות ביום, ובמאמצים של הפחתה במשקל ושיפור בריאות כדאי לצרוך תשע יחידות לפחות.
"תופעה נוספת שמצויה אצל נשים שמבקשות לגוון את התפריט, היא שהן מגוונות בעיקר באורז, סוגי פסטה, תפוחי אדמה מוקרמים וכדומה. אני לא אומרת שלא לצרוך אותם, אך קורה במצבים כאלו שאנו ממלאים את הקיבה ואת הצורך הנפשי באוכל בפחמימות, ובמיוחד פחמימות ריקות, אבל בעצם לא צורכים מספיק 'אבנים גדולות', וזה גורם להופעת רעב סמוי וחשקים מיותרים לאכול מזון משמין ונשנושים".
זהבה מעניקה רעיונות מעניינים לגיוונים שכמעט אינם מצריכים עבודה או השקעה: "מכינות אורז? נסו לבשל אותו כרגיל, אך להוסיף תירס וקוביות גמבה. בסוף הבישול הוסיפו גם שמיר קצוץ וערבבו הכל יחד. מחפשות מתכון לסלט מרענן? נסו לשלב יחד ירקות ופירות. יכולים להיות שילובים של טעמים מנוגדים ומעניינים מאוד, כמו נבטים עם תפוחי עץ, תפוזים, צנוברים, חמוציות וגרעיני חמניות, או חסה עם אפרסקים ומנגו, או כל שילוב אחר שמוצא חן בעיניכם.
"אפשר לגוון גם בהכנת עוגות ולחפש מתכונים טעימים של עוגיות גזר עם מעט דבש במקום סוכר ומעט שמן קוקוס במקום מרגרינה, או מאפינס דלעת או בטטה – עוגות אישיות כתומות וטעימות, ועוד שפע של מתכונים בסגנון כזה. כי להיות בדיאטה זה לא אומר להיכנס לשגרת מלפפונים משעממת, אלא בדיוק להפך – השמירה על המשקל היא שמלמדת אותנו לגוון.
"עם זאת, חשוב לי להדגיש שלפעמים אין זמן לגוון, ואם נשלוף משהו מוכר וידוע נצליח יותר להתמיד בדיאטה, מאשר במצב שבו רק נחשוב איך לגוון ולבסוף לא נאכל מזון בריא, כי לא הספקנו להכין אותו. אצלי אישית הדבר אמור לגבי ארוחת הבוקר. אני אוכלת בה כבר שנים קוטג', סלט ירקות, קרקר פתית, זיתים ואבוקדו בעונתו, ולא נמאס לי מזה. אז למה להחליף? זה מהיר וקל להכנה, משביע לשעות ובריא. לכן כל אחת צריכה להיות קשובה למה שמתאים לתנאי החיים שלה.
יש להיות קשובים לרגשות ולגוון במידת הצורך אבל לא בכל מחיר ולא סתם 'לשם גיוון'. לפעמים אין זמן לבשל, ושליפה של קופסת טונה, סרדינים או שתי ביצים קשות תספק לנו את מנת החלבונים הנדרשת ותעזור לחיות בשגרה בריאה".

שגרה תעסוקתית
כבר 19 שנים שציפורה, מזכירה רפואית, עובדת באותה עבודה בדיוק, באותה משבצת ובאותו תפקיד. מלבד המשכורת שמעט טיפסה, שום דבר בעבודה לא השתנה. היא ממשיכה לקום בבוקר באותה שעה בדיוק, לנסוע באותו קו אוטובוס, להגיע לפינתה בבית החולים ולהחתים כרטיס בכניסה, לפגוש את המטופלים, למלא להם את הטפסים ולהחתים את הרופאים, להעביר כרטיס ביציאה, לחזור הביתה, לילה טוב, בוקר טוב, וחוזר חלילה.
מעולם היא לא התלהבה מהעבודה, אך ככל שחולפות השנים היא מרגישה שהשגרה אוכלת אותה מבפנים. קשה לה לבהות שוב ושוב באותו מסך ולעשות את אותן פעולות, והכי קשה לה עם זה שהיא יודעת שהיא לא תעזוב את העבודה בקרוב, כי הדבר יפגע לה בפנסיה ובזכויות, ובכלל, מי עוזב עבודה מסודרת כשאין עבודה אחרת?
ומה אומרים המומחים?
רחלי הראל, יועצת תעסוקתית, בעלת חברת ייעוץ בשינוי לבכירים, מכירה היטב את המצב. "אחרי שנים רבות של עבודה באותו מקום, טבעי שנרגיש שנמאס לנו ושהשגרה מכבידה עלינו", היא מסכימה. "זוהי תופעה חברתית עולמית רחבת היקף, המוכרת מאוד בשוק התעסוקה. הבשורות הטובות הן שיש כלים להתמודד איתה והיא ניתנת לטיפול".
איך מטפלים?
"כצעד ראשון יש לזהות את הגורמים לחוסר מציאת העניין בשגרה: האם מקורה בארגון ובתרבות הארגונית? בסביבת העבודה התובענית? בחוסר ודאות? או באדם, אופיו, אישיותו ודרך התמודדותו? אומנם בדרך כלל הגורמים לשחיקה אינם קשורים באופן ישיר לעובדת עצמה, אך בכוחה של העובדת לשנות את מצבה ולחולל את השינוי שהיא זקוקה לו, גם בתוך הארגון שהיא עובדת בו. תחושת שעמום או חוסר שביעות רצון באותה עבודה לא מעידה אוטומטית על כך שהתפקיד אינו מתאים, אלא רצוי להעריך את הסיבות לרגשות אלו ולשקול פתרונות אפשריים.
"נוסף על כך, ייתכן מאוד שאישה שתבחן את עצמה לעומק תזהה שבמהלך השנים המטרות, הערכים והעדיפויות האישיים שלה השתנו. מה שפעם עלה בקנה אחד עם שאיפותיה, עלול שלא להיות רלוונטי כעת. במקרה זה, אולי כדאי להעריך אם שינוי תחום עיסוק או חקירת הזדמנויות חדשות יתאימו יותר לערכים הנוכחיים ולמטרות החיים הנוכחיות שלה.
"בכל מקרה, לא הייתי ממליצה להחליט על מעבר מקום עבודה בגלל ש'נמאס מהשגרה'. הייתי ממליצה לבדוק אם מקום העבודה עונה על היעדים שהעובדת רואה מול עיניה, ולנסות לברר בכנות אם מקום עבודה אחר יענה טוב יותר על היעדים הללו. בהתאם למסקנות יהיה ניתן לשקול מעבר, ורצוי מאוד שיהיה מלווה בייעוץ תעסוקתי מקצועי. מניסיון של שלושים שנים בליווי תעסוקתי של אנשים בתקופת שינוי, זכיתי לראות שלעיתים גם שינוי מינורי בתוך המרחב שבו אנו עובדים או נמצאים – עושה את ההבדל".
ומה עם מצבים שבהם לא משתלם לאישה לעזוב בגלל פגיעה כלכלית בפנסיה או בזכויות?
"כפי שציינתי, אני סבורה שהחלטה לעזוב מקום עבודה בגלל שעמום ומיאוס צריכה להיעשות מתוך שיקול דעת. נכון שגורמים כמו ותק, הטבות ופנסיה חשובים מאוד, אך אין להתעלם מהאושר הכולל וההגשמה העצמית. אני מאמינה שלכל אדם מגיע להשיג את המטרות המקצועיות והאישיות בחיים. לכן בחלק מהמצבים, לאחר בדיקת כל הפרטים, יהיה מומלץ אכן לעזוב. ואגב, אם עושים זאת בליווי מתאים, רואים בדרך כלל שאין פגיעה מהותית מאוד בגובה הפנסיה או הזכויות".
לדבריה של רחלי, יש גם אפשרות להישאר באותה עבודה, ועדיין ליזום בתוכה התחדשות. "אבל חייבים לפעול לשם כך ולצאת מאזור הנוחות. זה אומר לשוחח עם הממונה או האחראי, לבקש את תמיכתו, להביע התעניינות, לקחת עוד אחריות או פרויקטים חדשים, ליזום שיתופי פעולה עם קולגות, להרחיב תחומי התמחות באמצעות השתתפות בקורסים, סדנאות, השתלמויות או כנסים. אפשר גם להדריך עמיתים או ללמוד מעמיתים ממחלקות שונות בארגון, כדי להרחיב תחומי ידע, וכמובן ליצור יוזמות חדשות ורעיונות חדשים שיפיקו תועלת לארגון".

שגרת בדידות
שום דבר לא הכין את אסתר לכך שיבוא יום שבו היא תחוש שקשה לה כל כך עם השגרה. למעשה, מאז ומעולם היא נמנתה עם חובבי השגרה דווקא, מעולם לא ציפתה לגיוונים או יציאות מיוחדות. יושבת בית היא, ותמיד הייתה כזו.
אבל השנים החולפות עשו את שלהן. אסתר יצאה לגמלאות, סיימה לחתן את כל ילדיה, וכבר עברה לשלב חתונות הנכדים. הרבה נחת היא רואה סביבה, בעיקר בשבתות ובחגים שבהם ביתה מלא מפה לפה. אבל בסיומם של הביקורים וההתארחויות מגיעה תמיד הנפילה הגדולה, כאשר הבית מתרוקן בבת אחת, הריק מורגש בו יותר מאי פעם וגם השעמום מתחיל לנגוס. אסתר לא מאמינה שזו היא, כאשר היא יושבת על הספה חמש שעות ברציפות עם אותו גזיר עיתון, בוהה בדלת הבית ומייחלת לרגע שבו היא תיסוב על צירה.
גם בתקופות שבהן יש שמחות ואירועים משפחתיים, חוזרים הדברים על עצמם: היא רוקדת, שמחה ומתרגשת מכל הלב, אך חוששת מהשגרה שתגיע לאחר שישככו הדי התזמורת, כשהיא תצלול שוב אל מעמקי השגרה האפרורית, שרק מזכירה לה בכל רגע מחדש את גילה המתקדם ואת השנים החולפות.
ומה אומרים המומחים?
ד"ר חנה קורלנד, לוגותרפיסטית מוסמכת (תרפיה באמצעות משמעות), שבעצמה כבר חצתה את גיל שבעים, מכירה את התחושות האלו ומבינה אותן. "לכולנו, כבני אדם, חשוב להרגיש משמעותיים בעולם, וככל שאנחנו תורמים משלנו לאחרים כך התחושה הזו מעצימה אותנו", היא מבהירה. "בגילים הצעירים אנו מרגישים את התרומה הזו כל הזמן, כי אנו מגדלים את הילדים, יוצאים לעבודה והמשמעות היא חלק מחיינו. אך ככל שאנו מתבגרים, יש לנו פחות הזדמנויות להרגיש את יכולתנו לתרום ולהשפיע. חיי השגרה הופכים להיות מאוד חדגוניים, וכשמדובר בנשים שעדיין כוחן במותניהן, קשה להן מאוד להסתגל לשגרה החדשה. הן מסוגלות ורוצות לבשל, אך אין להן למי, הן גם רוצות לייעץ ולנהל שיחות, אך אף אחד לא זקוק לכך".
חנה מדגישה כי אלו תחושות קשות מאוד, אך הן לא מחויבות המציאות. "כשאני משוחחת עם חברות בגילי, אני טורחת להזכיר להן וגם לעצמי שכל אחד מאיתנו הוא ייחודי בעולם, ואת תחושות הערך וההשפעה אנו יכולים לייצר גם בלי להיות תלויים באנשים שסביבנו, כי הכל תלוי אך ורק בנקודת מבטנו האישית. נתקלתי פעם במשפט: 'אדם אינו מזדקן כשעורו מתקמט, אלא כאשר מתקמטים חלומותיו, מטרותיו ותקוותיו'. אני לא יודעת מי כתב אותו, אך ברור שבכל גיל שהוא אפשר להציב מטרות לחיים, לחשוב איך לבצע אותן ולהיות באנרגייה ובפעילות.
"אדם שיש לו משמעות בחיים אינו מסתכל החוצה, הוא לא תולה את האושר שלו בכך שהשגרה שלו תיראה אחרת, אלא הוא בעצמו יוזם ושובר את השגרה בדרכים שונות. אני יכולה לספר על עצמי שכאשר ראיתי שלחמשת ילדיי אין זמן להתקשר אלי, כי הם עסוקים בעבודה ובילדים, החלטתי להיות זו שמתקשרת אליהם, ואם הם לא באים לבקר, אז אני מיוזמתי מבקרת אותם. אני משתדלת לצאת לעיתים קרובות לקניות, גם אם אין משהו ספציפי שעלי לקנות, פוגשת חברות, ואוהבת להשתתף בפעילויות ובהרצאות".
חנה מנסחת זאת באופן מעשי: "קודם כל עלינו להתחייב לעצמנו לפעולה – להחליט שאנחנו עושות דברים שאנחנו אוהבות וכמובן גם לבצע אותם. כדאי גם להחליט שבכל יום אנחנו עושות משהו למען מישהו אחר. זה יכול להיות משהו קטנטן, אך נותן הרגשה טובה כל כך. והכי חשוב – להקדיש זמן להכרת טובה על דברים טובים שיש לנו בחיים, וממש להתעקש לראות את הטוב".
ומה עם נשים שמרותקות לבית באופן קבוע או בגלל סיבה בריאותית כלשהי? איך הן יוכלו לגוון את השגרה שלהן?
"הפסיכולוג המפורסם ויקטור פרנקל, שהיה ניצול שואה וחווה מצבים גרועים בהרבה מאלו שאנו חווים, אמר את המשפט המפורסם שלו: 'עד מותנו אנו יכולים למצוא משמעות בחיינו', ובמצבים כאלו חשוב מאוד לזכור זאת. גם אישה שמרותקת למיטה יכולה לחוש שהיא תורמת ומועילה. מה עוד שהודות לטכנולוגיה של היום אפשר לעשות דברים רבים מרחוק: לשמוע שיעורים, להאזין לתוכניות פודקאסט, לשוחח בטלפון, לנהל שיחות זום וכדומה. מי שרוצה יכולה לרשום לעצמה מתכונים או לחלק מתכונים שלה לאחרים, לסרוג, לקרוא, לכתוב ולעשות כל כך הרבה דברים. בואו נלמד להגיד כן לחיים, ולא נשקע לתוך השגרה. כי זה תלוי בנו".

סוד השגרה היהודית

בשונה מהמקובל לראות את השגרה בעולם המעשה ככזו שהפוכה מהתחדשות ובעצם סותרת אותה, ביהדות נוכל לראות שאין פירושה של התחדשות יציאה מהשגרה, אלא להפך – יהודי ממשיך לקיים את ציוויי התורה בכל עת ובכל זמן, כאשר העניין הוא לייצר בתוך השגרה הזו מצב של התחדשות, כפי שנאמר "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים".
איך מגיעים למצב כזה? מסביר הרבי מליובאוויטש זצ"ל בשיחותיו כי יש שתי דרכים להסתכלות על מתן תורה: האחת היא כאל מאורע שהתרחש לפני אלפי שנים, וממילא כשאנו מקיימים את המצוות היחס שלנו אליהן הוא כמו איגרת שיצאה מהמלך לפני שנים, ומאז עומדת בעינה. אך אפשר גם להסתכל על התורה בבחינת 'והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום' – הקב"ה נותן לנו בכל יום את התורה מחדש, וממילא קל יותר לקיים אותה ולהתחדש בה.
ה'שפת אמת' גם עסק בנושא, ואף פירש על הפסוק "החודש הזה לכם ראש חודשים", כי הייחודיות של הלוח העברי היא בכך שהוא מתבסס על הלבנה לעומת הלוח של אומות העולם שמתבסס על החמה. מסביר ה'שפת אמת' כי בעוד לאומות העולם יש התחדשות פעם בשנה, ביהדות מגיעה ההתחדשות אחת לשלושים יום, ואין זה מקרי, שכן שלושים יום הם פרק זמן של התרגלות, וזו גם הסיבה שיש ברכה מיוחדת למי שלא ראה את הים הגדול יותר משלושים יום, וגם ברכת 'שהחיינו' מברכים על אירועים המתחדשים בפרק זמן של יותר משלושים יום. מדגיש ה'שפת אמת' כי מלוח השנה היהודי ניתן ללמוד לא לשקוע בשגרה רגילה ואפרורית לעולם, אלא להמשיך תמיד להתחדש. זהו סודה של השגרה היהודית.