הוא חוזר | אחרי הדמעות ב'לא אמות', מיכאל שטרייכר מסתער מחדש על הבמה המוזיקלית ומדבר לראשונה על הכל. ריאיון חשוף
כמעט כל חרדי שגילו מעל 30, זוכר בערגה את שמו של מיכאל שטרייכר, האיש שניצב בשורה הראשונה של האמנים במוזיקה החסידית ונחשב לאחד משלושת הגדולים ביותר • גם הצעירים יותר שרים עד היום את לחניו ברגש סוחף – מ'אין ערוך' עד 'רזא דשבת' וכל מה שבאמצע – בבתי הכנסת, באירועים רוחניים וכמעט בכל הזדמנות • אבל באמצע היו כמה שנים קשות וירידה מהבמה • עכשיו, בין גמרא לגמרא, בריאיון מרגש ל'משפחה', שטרייכר מנגן על העבר, פורט את ההווה ומנגן את הקאמבק הגדול • שיר לעתיד לבוא
ופתאום השירה נקטעה. מאות זוגות עיניים ננעצו בתדהמה בבמה המוארת, שהפכה בליל שישי האחרון למעין מכונת זמן: הצלילים הנוסטלגיים הפכו באחת לניגון של הווה. באוויר ריחפה תחושה ברורה של היסטוריה. כאילו הונף מטה קסם שהחזיר את הקהל כמה עשורים לאחור. קולות מן העבר קיבלו לפתע מראה של הווה.
את הפנים, שבעבר היו מגולחות למשעי, כבר מעטר זקן עבות. המראה התחלף לחסידי מובהק, אבל העיניים והקול, נותרו כשהיו. ר' מיכאל שטרייכר, אחד הקולות הבולטים ביותר במוזיקה החסידית לדורותיה, כמו חזר לכאן היישר מההצלחה המוזיקלית הפנומנלית של שנות התשעים – והוא עשה זאת באותה חדווה וכישרון של השנים הגדולות. הנה הוא עומד שוב על הבמה, כובש את הקהל בקול הטנורי העמוק, ומבצע את הלהיטים הגדולים: אין ערוך, רזא דשבת, כוח התורה, הניגון של אבא, שיר לעתיד לבוא, יסוד החסידות. כמעט כלום לא השתנה.
ואז, השירה פסקה. תוך כדי ביצוע השיר הבלתי נשכח 'לא אמות כי אחיה'. הקהל הצטרף בשקט לשירה, עצם עיניים ונזכר. אבל דווקא שטרייכר עצר לפתע. הדמעות הכניעו אותו. הבכי פשוט פרץ מאליו, והוא לא הצליח להמשיך לשיר. הרגש השתלט עליו. הדמעות נתנו את אותותיהן עוד רגעים ארוכים, ולאחריהן הוא שב לשירה סוחפת עם המילים 'פתחו לי שערי צדק'.
היה זה הביטוי העמוק ביותר למילים "בימים ההם בזמן הזה". ימי הזוהר ההם הפציעו מחדש בזמן הזה.
גם כשהוא מנעים עם שירו המפורסם 'כוח התורה', צפים ועולים הרגעים ההיסטוריים מסיום הש"ס העולמי של שנת תשס"ה. אז עלה על הבמה וביצע את השיר הקצבי בנוכחותם של גדולי ישראל. עכשיו, אותו שיר חוזר ומתעורר במעטפת מוזיקלית חדשה. אותם תווים מוכרים משנות התשעים, אלה שמושרים בקביעות בבתי כנסת ובבתי ישראל, מבוצעים שוב עם אותו קול עמוק שפורט על נימי הנפש.
קשה להפריד את שמו של ר' מיכאל שטרייכר מהמוזיקה החסידית. התרומה שלו אליה היא נצחית. מבחינת הקהל – בעיקר בני שלושים פלוס – הוא היה ונשאר בשלישייה הראשונה. לאורך עשרות שנים ליווה את המוזיקה החסידית עם יצירות בלתי נשכחות, שחלקן הפכו לחלק מפס קול כמעט רשמי של היהדות החרדית לגווניה. ועכשיו, עם רפרטואר מוזיקלי עשיר ועשרות יצירות שכבשו את העולם, הוא חוזר שוב למרכז הבמה ומחיה שפה מוזיקלית שרק מעטים בעידן הנוכחי דוברים.
מחליף את הזמנים
'החלטתי לחזור'
"אני מרגיש מוכן לחזור", הוא אומר ל'משפחה' בעיניים נוצצות, "אחרי כל השנים האלה. חיכיתי עד שארגיש שהעת בשלה לכך. היום אני מרגיש שהגיע הזמן".
כששטרייכר מדבר על החלטתו לחזור לבמה, בהחלט יש לו לאן. מאז הוציא את אלבומו הראשון בשנת תשמ"ט, הוא הפך לאחת הדמויות שהשפיעו על המוזיקה החסידית החדשה ועיצבו אותה. עם מאות שירים שביצע וכ-26 אלבומים שבהם השתתף, שטרייכר הוא אגדה. שיריו הטביעו חותם עמוק על עולם המוזיקה.
חלק גדול משיריו מושר בבתי כנסת כחלק מנוסח התפילה. את חלקם הוא ביצע בסגנונו הכובש והייחודי בנוכחותם של גדולי ישראל באירועים שונים. את השיר 'אין ערוך לך' ביצע בפני מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל בביתו. עכשיו, בשיחה של עבר והווה שנערכת השבוע, הוא חוזר לאותם זמנים.
"הייתה תקופה שבה הלכתי כל יום לשיעור של הגרי"ש אלישיב זצ"ל", הוא משחזר. "היה לי קשר קרוב איתו, ואפילו זכיתי לסעוד ארוחת בוקר במחיצתו. באותה תקופה הוא כיבד אותי ב'שלישי' כדי לעשות לי 'מי שברך'. הייתי בתקופה מורכבת, דיברו כל מיני דברים, ואני זוכר שהוא יעץ לי בחכמה. הוא אמר משפטים קצרים ותמציתיים שהעבירו את המסר שהוא ביקש להעביר. ספגתי במחיצתו הרבה יראת שמים.
"עד עכשיו אני זוכר שהמתפללים הסתכלו ושאלו מה קרה שקיבלתי 'מי שברך'. הרב חיבב את השיר 'אין ערוך לך' וזמזם אותו במהלך לימודו. באחת ההזדמנויות קיבלתי מאחד מנכדיו דיסק-שמע שבו הרב שר את השיר בוקר אחד בעצמו, תוך כדי לימוד הגמרא, בגלל שחיבב אותו. אחרי פטירתו, נכנסתי לחתנו, מרן הגאון רבי חיים קניבסקי וסיפרתי לו על ה'מי שברך' שזכיתי לקבל אצל חמיו.
שטרייכר נזכר שבעת ביקורו בבית מרן הגר"ח קניבסקי, הוא העלה בפניו את השאלה אם מותר לעשות שיר על פסוקים מ'שיר השירים'. "אני זוכר שהוא הסתכל עלי ושאל: 'אתה יותר חכם משלמה המלך?' לאחר מכן הגבאים הביאו לפניו 'משנה ברורה' שממנו עלה שזה לא דבר טוב. זכור לי שעלתה השאלה איך היו צדיקים שעשו שירים על 'שיר השירים', והתירוץ היה שבדיעבד אם מדובר באנשים צדיקים שמבינים את העמקות של שיר השירים, אז מותר. "בכל מקרה, הייתה לי זכות גדולה שגדולי ישראל חיבבו את השירים שלי. לא כל אחד זוכה לזה".
הייתה לי זכות גדולה שגדולי ישראל חיבבו את השירים שלי. צילום: קובי כץ
לימות המשיח
לחן ב-50 דולר
לאורך שנים האירה לו ההצלחה פנים. שטרייכר היה אחד האמנים המופיעים והמתפרנסים ביותר במוזיקה החסידית. באותן שנים, הופעה גוררת הופעה. שיר גורר שיר. הלהיטים שלו מושמעים כמעט בכל בית, חלקם הופכים עם הזמן ל'נכסי צאן ברזל'. גם היום, אחרי שלושה עשורים, שירים רבים ממשיכים להתנגן בקהילות ישראל. בעידן שבו שירים הולכים כמו שהם באים, אין הרבה אמנים שזוכים לשירים ברי קיימא. שטרייכר, כך נראה, הוא מיחידי הסגולה. יצירותיו מלוות את העם היהודי במשך עשורים שלמים.
אחד השירים הבולטים שזוכה לחיי נצח במונחים של תעשיית המוזיקה, הוא 'אין ערוך לך' מתפילת שחרית של שבת. את השיר הלחין ר' בנימין (בני) הרשקוביץ ז"ל, ובעיני רבים, זהו אחד הניגונים החשובים ביותר בעולם הנגינה היהודי. "יש בו משהו שמימי, כאילו נחצב מהיכלות עליונים", מתאר שטרייכר.
אבל דווקא מאחורי הקלעים של השיר הזה, היו חילוקי דעות חריפים. "כבר בפעם הראשונה ששמעתי את השיר", משחזר שטרייכר, "ידעתי שלא מדובר ב'עוד שיר'. הרגשתי שיש פה משהו מיוחד. אני זוכר שהבאתי את השיר לבית הכנסת, כדי לשמוע מה חושבים עליו, אבל התגובות היו פושרות. אחד אמר לי שכבר יש שיר על המילים האלה. אחר אמר לי דברים אחרים. אבל אני לא יכולתי להישאר אדיש ליצירה. הייתה לי תחושה חזקה שאני מחזיק ביד את הדבר הנכון".
התחושה של שטרייכר התבררה כנכונה, אך היא הסתיימה בהפסקת הקשרים המקצועיים בינו לבין המלחין האגדי ר' בני הרשקוביץ. "ר' בני הלביש את הלחן המקורי על המילים 'וייתי לנא ולכל נפשתנא' מזמירות שבת, ואני החלפתי את המילים של השיר ל'אין ערוך לך'. היו לנו חילוקי דעות על זה. הוא ממש התעקש שאשיר את הלחן על המילים שהוא בחר. אני אמרתי שאחרי ביאת המשיח לא יצטרכו לשיר על הפרנסה, אבל את תפילת שחרית תמיד ימשיכו להתפלל. הוא לא קיבל את זה.
"הוא ידע שאני צודק, אבל אמר שאם אחליף את המילים – הוא יפסיק לתת לי שירים. לאחר מכן, למרות שהיו לי עוד שירים שקניתי לפני כן, הייתי צריך לחפש מלחינים שיהיו דומים לבני. זו הייתה בשבילי אבדה גדולה".
ניכר שמדובר במקרה שעד היום מעיק על ליבו של שטרייכר. הוא מלא הערכה לדמותו של ר' בני הרשקוביץ, אך סבור גם היום שזה היה הדבר הנכון לעשות. "אם השיר היה יוצא על המילים שהוא רצה מלכתחילה", הוא פוסק נחרצות, "הוא ככל הנראה היה נאבד כבר בהתחלה. כל מה שגרם לאנשים להתחבר אליו היה החיבור עם המילים. אבל אני מבחינתי נשארתי חבר של בני, אני מעריך אותו מאוד וחושב שהוא היה גאון מוזיקלי נדיר.
אגב, ממקומו בעולם האמת יכול ר' בני הרשקוביץ לרוות נחת: הלחן ל'אין ערוך' כל כך הצליח – שכיום הוא מושר כמעט על כל קטע בתפילה.
"אנשים", אומר שטרייכר, "אוהבים את השירים של ר' שלמה קרליבך בגלל שהם מלאים חמימות. אצל בני הרשקוביץ זה שילוב מופלא של לב חם וגאונות. הוא ידע להכניס בשיר 'תנועות' מיוחדות שנותנות לו את העומק הייחודי, את הקסם שלו. היום באים אלי מדי פעם מלחינים צעירים עם מנגינות, ואני אומר לחלקם שהשיר שלהם טוב מאוד, אבל לא בשבילי…
"אני מחפש משהו אחר. השיר צריך לבטא יותר מסתם צלילים נעימים. הוא אמור להסביר את המילים, כמו שבני עשה עם השיר 'ומפני חטאינו'. כשהוא שר את 'ואין אנחנו יכולים לעשות חובותינו', התחושה היא שהוא מסביר את המילים בתוך השיר. זה מה שאני מחפש".
ברגעים אלה פורצת שירה ספונטנית מגרונו: 'א—פס בלתך גו-אלנו ל–ימות המשיח ואין דו–מה לך מושיענו לתחיית המתים'… גם עכשיו, כשהוא מבצע את השיר באולפן סגור, הדמעות זולגות.
אבל אז, כמו שנפוץ אצל שטרייכר בגרסתו הנוכחית – חשוב לו לקטוע את השיר. "יש משהו שאני חייב לומר. עד היום, אחרי 35 שנים, יש לי צמרמורת כשאני שר את השיר הזה. אני מרגיש שהשערות שלי סומרות. אני משתומם מהחכמה שיש בלחן. אני נזכר שאחרי ששמעתי אותו לראשונה, כמעט לא יכולתי לישון במשך שלושה ימים.
"נכון, גם על המילים 'וייתי לנא' זה היה מרגש מאוד, אבל לא באותה מידה. זה פשוט לא הלך. אני רואה בזה מחלוקת לשם שמים. מה שהפריע לי יותר מכל, זה שהפסדתי מאז את השירים הנוספים של ר' בני. כשהוא אמר שלא ייתן לי יותר שירים, התחושה הייתה קשה. זה הרגיש לי כמו פטירה כואבת של אדם קרוב, עד כדי כך. זו אבדה לכל דבר".
איך פגשת אותו לראשונה?
"שמעתי תקליט של לחנים שהוא הלחין לאמן אחר. אותו אמן הוציא שני אלבומים, ואני זוכר ששמעתי את השירים שלו וחשבתי שמדובר במשהו יוצא דופן. הם באמת היו מיוחדים מאוד. הלכתי לפגוש את בני, וכבר בפעם הראשונה שהייתי אצלו ידעתי שזה החיבור הנכון שאני צריך. אם הוא היה יודע כמה אני מעריך את השירים שלו, אולי היה מעלה את המחיר… עבור 'אין ערוך לך' שילמתי סכום שהיום מעלה גיחוך: כמה עשרות דולרים בודדים, פחות ממאה דולר. זו הייתה אז רמת המחירים ללחנים".
אפשר לומר שחלק ניכר מההצלחה שהייתה לך היא בזכותו?
"בהחלט כן. אם לא הייתי פוגש אותו, הדברים היו נראים אחרת כנראה. מבחינתי, ר' בני הרשקוביץ היה בבחינת נס גלוי. אפילו שהוא הלך מהעולם במחלוקת איתי, אני חבר שלו וחייב לו הרבה".
השירה מגיעה מהמקום הכי עמוק שיש. צילום: קובי כץ
כוח התורה
הבריחה לישיבה
ר' מיכאל שטרייכר נולד לפני 61 שנים, בברוקלין שבניו-יורק. הוא למד בישיבת לוצרן שבשווייץ, שם נקשר למורו ורבו הגאון רבי יצחק דוב קופלמן זצ"ל, ראש ישיבת לוצרן, תלמידו המובהק של רבי שמעון שקאפ זצ"ל, שנסתלק לפני כעשור בגיל 106.
"מורי ורבי הרב קופלמן הוא שעודד אותי לעסוק בשירה. הוא תמך בי כשעשיתי את צעדיי המוזיקליים הראשונים", אומר שטרייכר. הוא החל להופיע בארצות הברית בחזותו הישיבתית העדכנית והמוקפדת. תלמידי הישיבות של אז נשבו בקסם המוזיקלי, השירים החלו להתפשט בכל מקום, והשם מיכאל שטרייכר הופיע כמעט בכל בית חובב מוזיקה חסידית.
בשנים המאוחרות של שנות התשעים, הודיע שטרייכר על עלייה לארץ. הוא השתקע במודיעין עילית והחל לשלב בין המקצוע לבין חיי אברכות.
באותה תקופה הוא הקדיש את זמנו ללימוד תורה בישיבת 'מיר', כאשר לצד הלימוד המשיך להשתתף באירועים ולהוציא שירים חדשים. השינוי הרוחני שעבר עליו השפיע גם על השירים, שמאז עסקו רבות ב'כוח התורה', כשמו של השיר והאלבום הבלתי נשכחים. הוא הקים את ישיבת בין הזמנים שנקראה 'כוח התורה', והוציא שירים כמו 'שיר של אבא' שהלחין הרב הלל פלאי.
מי שהיה חתום על רבים מהעיבודים של שיריו, הוא ר' משה מרדכי (מונה) רוזנבלום, שגם הופיע איתו על במות רבות, כולל בסיום הש"ס העולמי של תשס"ה במעמד גדולי ישראל ובהשתתפות אלפים.
במהלך השנים הוא הופיע לצידם של גדולי זמר נוספים, כשהמפורסמת שבהופעות היא ההופעה המשותפת עם מרדכי בן דוד ב'זכרון מנחם'. האירוע, שנערך בשנת תש"ן, נחשב עד היום לרב-השפעה הודות לשכיחותם המצומצמת של אירועים דומים עד לאותן שנים. בשנים בהן נהנה מפופולריות גבוהה, יצאו אלבומיו 'Thank you', 'כוח התפילה', 'שלום איז די בעסטע זאך', 'שמע בני' ונוספים, שכללו להיטים רבים המושרים עד היום בהזדמנויות שונות.
אבל בשלב מסוים החל השינוי. אחרי ההצלחה הגדולה, הלהיטים הכובשים והפסגות המוזיקליות – דברים החלו להשתבש. משהו מהזוהר הנוצץ הראה סימני דעיכה. האמן המצליח שניצב בשורה הראשונה עם גדולי הזמר הבולטים ביותר, זז ממרכז הבמה. הזרקורים הוסטו לצדדים. רבים תהו להיכן נעלם אותו קול גדול ששילב באורח פלאי עוצמה ווקאלית עם רכות עמוקה.
מאז, במשך שנים, נפער חור במוזיקה החסידית, חור שמעולם לא התאחה. אמנים עלו וירדו, שירים באו ודעכו, אבל לא היו הרבה מקרים של אמן-על שכמעט נעלם מהאופק ואילו שיריו הוסיפו להתנגן בהיעדרו. שטרייכר היה תקדים. אנשים התקשו לעכל את היעלמותו.
לא אמות
'מאסתי בבמה'
באותן שנים, מחוץ לבמה, הוא עבר טלטלות. ועם הקשיים, אחרי זמן ממושך של תהילה חובקת עולם, הוא הבין שבמתכונת הנוכחית אינו רוצה להמשיך. "משהו בכל ההתנהלות של עולם הבמות העיק עלי. חיפשתי משמעות מעבר לזה", הוא מספר. גם העלייה לארץ, שנעשתה קודם לכן, הייתה כרוכה בוויתורים חומריים רבים מצידו, אך הוא היה נחוש. "החלום שלי היה לגדל ילדים טובים", הוא אומר. "הבנתי שבאמריקה זה יותר מאתגר, כי הגשמיות שם מאוד דומיננטית, ולכן עשיתי עלייה. נלחמתי על זה".
גם בארץ המחשבות לא הרפו. "באותו זמן הייתי מופיע גם בהופעות שאינן בהפרדה מלאה. היו אלפי אנשים. היו בחורים שניגשו אלי בעיניים בורקות לבקש תמונה משותפת או חתימה. זה הרגיש לי כל כך ריק. אני, שמופיע גם במקומות שאינם נפרדים, אתן חתימה לבחור חרדי? מה אני אומר בזה? שהוא יגדל וירצה גם לעשות הופעות כאלה? הרגשתי שזה משפיע בכיוון לא נכון".
אחד האירועים שסימנו באותה תקופה את השינוי שחל אצל שטרייכר, אירע בחתונה שנערכה בתל אביב. הוא הוזמן כדי לשיר, כאשר במהלך השירה לא נשמרו כל גדרי הצניעות המקובלים. שטרייכר לא חשב פעמיים ועזב את המיקרופון באמצע השיר. "קיבלתי אז הרבה ביקורת", הוא נזכר. "אמרו שלקחתי כסף כדי לשיר, אבל האמת היא שלא גביתי מהם את התשלום על השירה. פשוט הבנתי שאני לא צריך להיות שם. מקום שיש חילול השם צריך להתרחק ממנו, ולכן ברחתי משם. לא רציתי לשהות במקום אפילו דקה. אחרי כמה שנים החתן כתב לי תודה. הוא אמר שהיו להם ספקות לגבי הרמה הרוחנית של המשפחה, ובאותו זמן פתרתי להם את הספקות. הם הבינו את מקומם".
ואז החלטת להיעלם?
"זאת שאלה ששואלים אותי הרבה – לאן נעלמתי. אבל האמת היא שמעולם לא נעלמתי. אף פעם לא רציתי לעזוב. אבל אני פשוט לא יכול לעשות מה שעשיתי בעבר – הופעות שאינן בהפרדה ודברים מהסוג הזה. בהתחלה, כשלמדתי כאברך בארץ, אלה היו שנים טובות. הרגשתי מאוד טוב. בהמשך הדרך הבנתי שאני רוצה להיות במקום אחר. כל אדם רוצה להיות היום יותר טוב מאתמול".
אין לך שום געגועים לתקופות של האירועים הגדולים, מול עשרות אלפי איש?
"זה באמת תלוי. אני מתגעגע להופעות ולשירה, אבל לא לְמה שהייתי אז. מה שהיה אז – היה נכון לאותו פרק זמן. היום אני במקום אחר. אבל זה לא סותר את העובדה שאני רוצה לחזור למופעים גדולים ולהמשיך להביא שירים טובים לבתי ישראל.
"אני עובד על זה עכשיו", הוא מספר. "כבר עשיתי בארץ שלוש הופעות מאז שהגעתי לפני שבוע, וברוך השם, אני מתכנן את ההמשך. אני חושב כל הזמן הלאה. אפשר לומר שעכשיו אני מרגיש שלם עם החזרה ואני מעוניין בה במאה אחוז. תמיד רציתי לחזור כשאני באמת יכול להשפיע, ועכשיו אני מרגיש שזה הזמן הנכון. אני יותר בנוי לזה והקב"ה שולח סימנים שאני בכיוון טוב. מקווה שבעזרת השם אוכל לחזור לעמוד על הבמות כמו בימים ההם. עכשיו אני יותר מוכן 'מבפנים'. התחושה אחרי ההופעות האחרונות בארץ הייתה מאוד טובה".
זה אומר שהולך להיות לנו עוד 'אין ערוך לך' או 'רזא דשבת'?
"צריך סייעתא דשמיא, אבל בהחלט. יש לי שיר מדהים שהוצאתי לפני שבע שנים. הוא נקרא 'בשעה שברא'. הוא גם כן שיר טוב, אבל צריך סייעתא דשמיא. כדי ששיר יצליח, לא מספיק שהוא יהיה שיר טוב. בכל אופן, אני כל הזמן עובד על דברים חדשים ומקליט. אולי אחד מהם יהיה ה'רזא דשבת' הבא".
נשמה שנתת
ד"ש מטלטל מאנטוורפן
במקביל, שטרייכר החל להתמודד במישור האישי עם בעיות שונות שצצו בחייו. "היו שנים מורכבות", הוא אומר בכאב. "לא היה פשוט בכלל. אבל הקב"ה עזר תמיד. זכיתי לגיבוי מצד כמה גדולי ישראל, ובראשם הגאון רבי שמואל קמינצקי, חבר מועצת גדולי התורה בארה"ב. למרות שזה השפיע על החיים שלי, עכשיו זה מאחוריי ואני רואה את העתיד. זה מה שחשוב".
השירה עזרה לך להתמודד בתקופות המאתגרות?
"השירה מגיעה מהמקום הכי עמוק שיש. במסכת מגילה כתוב: 'כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה, עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים'. מה הפשט? המשך הפסוק הוא 'ומשפטים לא יחיו בהם'. בשירה, בזמרה, יש חיות עמוקה. המהות של השירה זו החיות שהיא נושאת. למרות שיש שירים שעברו שלושה עשורים מאז שיצאו, עדיין ניגשים אלי אנשים שבשעות קשות הם מוצאים פינה של נחמה וחיות בשירים כמו 'נחמו', 'שיר של אבא' או 'אלוקי נשמה'. זה קורה הרבה. המוזיקה מחזקת אנשים ונותנת כוח להתמודד גם בשעות של משבר".
אחד הסיפורים המרגשים שממחישים היטב את הכוח של הניגון, מגיע דווקא מבלגיה. "אדם מאנטוורפן שיתף אותי בחוויה אישית מטלטלת שהשיר הזה היה חלק בלתי נפרד ממנה. הוא סיפר שבעת מחלתה של בתו, היא ביקשה תמיד לשמוע את 'אלוקי נשמה'. הוא ליווה אותה בזמנים הכי כואבים שלה, וכשבכתה, השיר עזר לה להירגע. למרבה הצער, היא גם הפקידה את נשמתה בפעם האחרונה לצלילי השיר. המילים שלו 'ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבוא' – קיבלו אז משמעות שקשה לתאר במילים.
"אפשר לדמוע רק מלחשוב על זה. אבל כמו הסיום של השיר, במקצב מהיר ועליז, הוא היה עבור רבים מלא במשמעות פשוטה ועוצמתית ש'כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך'. תמיד צריך להודות על מה שיש. ואני מודה תמיד על מה שיש, גם כשקשה. ב"ה ראיתי סייעתא דשמיא בדרך הזאת, ואני מודה לקב"ה על כל רגע ורגע. אחרי הקורונה שום דבר לא מובן מאליו".
ואחרי שיצא מאפלה לאורה – שטרייכר מתכנן למעשה את הזמן והרגע שבו יחזור לְהַנוֹת את הציבור בשירתו הסוחפת.
בלילה חשוך
'אני ישן באולפן'
אחד הדברים שלכדו את תשומת לבנו בריאיון עם ר' מיכאל שטרייכר, הוא הפשטות הקיצונית. האולפן שבו הוא מקליט את השירים החדשים, מאובזר היטב. יש בו כמעט כל כלי נגינה שנדרש להקלטות – כינורות, מנדולינות, מערכת תופים, כלי נשיפה שונים ופסנתר. הוא נראה פעיל במיוחד. אבל אז מתברר ששם, בתוך סבך הכבלים, האוזניות המקצועיות והמיקרופונים, הוא מעביר חלק ניכר מזמנו, כולל שינה. "כאן אני ישן בלילות האחרונים", מסביר לנו שטרייכר בפשטות. "זה חלק מהשינוי שהחלטתי לעשות – לשבור את ההתגשמות ולהעצים את הרוח. אני רואה מאז הרבה יותר את יד ההשגחה".
שלא יהיו טעויות – שטרייכר מכיר היטב, ומקרוב, את מה שיש לעולם הגדול להציע. הוא נולד וגדל בארה"ב, למד בישיבת לוצרן בשווייץ ועשה חיל בעיסוקו. "הייתה לי הרבה גשמיות", הוא אומר, "אבל בדיוק בגלל זה אני עושה היום את ההפך הגמור. אני משתדל לנהוג בפשטות, לנצל את הזמן ללימוד תורה, וגם לפעילות מוזיקלית. אני גם פועל לבניית מקומות להכנסת אורחים והחזקת ישיבת בין הזמנים בארה"ב.
"גם בתקופות ההן, אף פעם לא עשיתי את מה שעשיתי בשביל להרוויח עד כסף", הוא אומר. "אמרתי תמיד שמי שרוצה להיות זמר שכולם שומעים אותו, צריך קודם ללמוד תורה יומם ולילה, או לכל הפחות יומם. לגבי האלבומים שלי, אני אומר לכולם – ויש כמובן זמרים שכועסים על זה – שיעשו קופי. שיעתיקו. קוראים לזה מתנה מהקב"ה. אני מאמין בכל רגע שהחיים זה מתנה, ואני שמח שאני יכול לחלוק את המתנה הזאת".
במה אתה מרגיש היום יותר סייעתא דשמיא מאשר בעבר?
"בהרבה מובנים. אם יש יראת שמים, הקב"ה עוזר. זה המפתח להכל. יש לי מוסד שבשבילו אני מתרים גבירים. באחד המקרים נסעתי לאנגליה ונפגשתי עם גביר שמתעסק בזהב. הוא החליט לבקש ממני לנחש את הגיל שלו ואמר שאם אנחש – אקבל סכום כפול. חשבתי איזה סכום אני צריך כתרומה בשביל המוסד, ואז זרקתי את המספר 61. זה פשוט נפלט לי מהפה. הוא אמר לי: 'אמייזינג, מחר אני נהיה בן 62'… כמובן שהוא נתן את מה שהבטיח.
"זה היה נס לכל דבר. ראיתי את יד ההשגחה שליוותה אותי. קורים לי מדי פעם מקרים כאלה, ואני יכול לומר בוודאות שכל עוד הייתי שקוע ב'עולם הזה' – לא היו לי התרחשויות דומות. כשהכל היה גשמי זה לא קרה".
בכלל, כשמדברים עם שטרייכר הרגשות מאוד מעורבים. מצד אחד, גם כשעמד על במות-ענק מול המון משולהב, הייתה בו פשטות. הוא הצליח לסחוף את הקהל בזכות חן והתלהבות מתפרצת. מאידך, הוא הופיע מעונב ומוקפד, עם עוצמה והרבה רושם.
הדמות שאנחנו פוגשים השבוע באחוזת ברכפלד שבמודיעין עילית, היא שונה לחלוטין. החליפה הקצרה הוחלפה ב'בעקיטשע' חסידית שבתית. זקן עבות מעטר את הפנים. וכאמור, הפשטות שכמותה כמעט לא רואים, בטח לא אצל אנשים מפורסמים כמוהו. הדמיון עוד רואה אותו בקליפים שצולמו במסוקים בשנים שבהן עלייה למסוק לא הייתה בהישג יד – אולם המציאות רואה אולפן בעיר אברכים המשמש לעת מצוא גם כחדר שינה מאולתר.
מה שנשאר מ'שטרייכר' הישן, הוא קול טנור עמוק ומלא רגש. שניות אחדות חולפות עד שהוא מצליח לסחוט דמעות מאנשים הנחשפים לשירתו. והקול הזה, שהוא אולי המרכיב החשוב ביותר, מעורר געגועים.
לא רק בשירה. גם במהלך השיחה, קל לראות לעיתים דמעה שמבצבצת מהעיניים. כזה הוא ר' מיכאל שטרייכר – מלא רגש, בעל-מנגן נפלא ויהודי שהקריב הרבה כדי להגשים את החלום שילדיו ילכו בדרך השם.
"הסיבה שעשיתי עלייה לארץ, כמו שאמרתי, היא כדי שיהיה לי מקום טוב יותר לגדל בו ילדים עם חינוך טהור. באמריקה הרגשתי שזה קשה יותר. אנשים ישבו בהופעות שלי בצורה שאינה הולמת אנשים יראי שמים, ולכן החלטתי שזה המקום המתאים להגשים את החלום לילדים טובים. זה מה שרציתי. היום אני גם יכול לומר שלא טעיתי. כמו היום שאני בונה מקומות להכנסת אורחים בארה"ב, גם אז – אדם חולם והקב"ה מגשים לו את האפשרות".
בוכה ושר
'נזכרתי בכל הקשיים'
ובחזרה לאירועים שהתקיימו בשבוע האחרון. אחרי שהחליט שהגיע הזמן לחזור – הפעם בחזותו החסידית שמלווה אותו בעשורים האחרונים – הוא החל לעשות זאת בנחישות. לפני ימים אחדים הוא נחת בארץ, לקראת מה שהוא רואה כפרק השני של המסע המוזיקלי בחייו. האירוע הראשון נערך בביתר עילית, ביוזמת 'דגל התורה' וסגן ראש העיר, דודי זלץ. משם גם יצא התיעוד של ההשתנקות בשירת 'לא אמות'. בעקבות ההצלחה הביתרית, הוא הוזמן לאירוע דומה, הפעם בבנייני האומה, שם השתתפו כ-3,000 אנשים. מבחינתו לא יכול להיות 'קאמבק' מוצלח מזה.
מיד אחרי שהופעת בנר חמישי של חנוכה בביתר עילית, פורסם קטע מהשיר שהלחין הרב ברוך חייט (צ'ייט) 'לא אמות כי אחיה'. נראה שלא הצלחת לשיר מרוב התרגשות ודמעות. מה קרה?
"הרבה אנשים שואלים אותי על זה. האמת, התרגשתי. שלוש שנים לא הייתי כאן בארץ. בתוך הזמן הזה קרו כל כך הרבה דברים – הקורונה שגבתה חיים רבים, אסון מירון הקשה שהביא למותם של עשרות קדושים. חשבתי על כל הדברים האלה כששרתי את המילים 'לא אמות כי אחיה'. נגד עיניי עלו התמונות של הבחורים שנדחפו במירון, החברים שלי שנפטרו. בכיתי על כל הדברים האלה, ולא יכולתי לעצור".
גם עכשיו, כשהוא נזכר באותה סיטואציה במהלך השיחה, הדמעות זולגות. "בתקופה הקורונה נפטרו כמה חברים שלי, ולי הקב"ה נתן את האפשרות להמשיך ולחיות ולשיר. אני מרגיש שאני מקבל את החיים כל יום מחדש במתנה. הלוואי והייתי יכול להחזיר קצת מזה, אבל בינתיים יש לי את ישיבת בין הזמנים. זה גם משהו.
"כששרתי את 'לא אמות' בביתר עילית, הגעתי לחלק של 'פתחו לי שערי צדק' וחשבתי על שדה התעופה. לקראת הטיסה התברר שבגלל הווריאנט החדש, ייתכן שלא אוכל לעלות על מטוס לארץ. אבל אמרו לי: 'איך אתה יכול לבטל את כל האירועים? כבר פורסם בכל מקום שאתה מגיע'. ואז חשתי את 'פתחו לי שערי צדק' על בשרי. מרחק נגיעה היה בין להגיע לארץ להישארות בחו"ל. והשערים אכן נפתחו".
שטרייכר מגלה כי אצלו השירה כרוכה תמיד בדמעות. "יש שירים שהקלטתי באלבומים ואנשים אפילו לא יודעים כמה בכייה הייתה בהם. אחד מהם זה השיר 'בראש השנה ייכתבון'. כשהגעתי למילים 'מי יחיה ומי ימות', פרצתי בבכי. איך אפשר שלא? אבל בהקלטה לא מרגישים את זה. אני תמיד אומר: 'הזורעים בדמעה, ברינה'. בכל רינה יש דמעה. כמו מתחת לחופה שזה זמן של רינה, אך זה גם זמן גדול לבקש בדמעות. זה בא ביחד".
הדמעות, לדבריו, מנקות את הנשמה. "ראיתי את הדמעות של הרב קופלמן זצ"ל, את הדמעות של אנשים רמי מעלה. זה מטהר. באותם רגעים שעמדתי לפני כמה ימים על הבמה, חשבתי על הבחורים שנדחפו במירון בלי יכולת להציל את עצמם, על כל החברים שאיבדתי בקורונה, חלקם צעירים עם ילדים. המזל שלי היה שהמעבד שם היה יואלי דיקמן, והוא ידע איך להמשיך הלאה בלי לעצור. הוא לקח את המושכות במיומנות. זה נתן לי את הזמן לחשוב ולחזור בחזרה לקרקע" .
מבחינתו, כל העמידה על הבמה באותו ערב הייתה ההמשך של השיר – ואספר מעשי ק-ה. "להגיע אחרי כל השנים האלה לבמה הזאת היה בשבילי 'אספר מעשי ק-ה'. סיפרתי את המעשים האלה באמצעות הדמעות. אני מקווה שאוכל להמשיך לספר אותם גם בעתיד" – – –
